דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
סימן שע״ד
סימן שע״ד · נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו
סיכום וסימני זכרון לחזרה
📑 תכנית הסיכום
- האקסיומה המרכזית של הסימן
- המושגים העיקריים מתומצתים
- מהלך הסימן — מן הפתח שנסתם ועד הגג
- עץ החלטה — האם ההיתר לטלטל עומד במקומו?
- בשבת או קודם שבת — סעיפים א עד ד
- סימן זכרון — בשבת, קודם שבת
- מלכודות להימנע מהן
- מקרים מעשיים
- טבלת סיכום סופית
- הוראות מעשיות
מספרי הסעיפים בדף זה הם של השולחן ערוך של המחבר (ד׳ סעיפים). גם בשולחן ערוך הרב, הנלמד ברמה 4, יש ד׳ סעיפים, וכל אחד מסעיפיו א עד ד עוסק במקרה של הסעיף שכנגדו אצל המחבר: כשהוא מובא, שמו נזכר ליד המספר.
1. האקסיומה המרכזית
סימן שע״ד במשפט אחד.
כשנסתם הפתח שעירבו דרכו שתי חצרות, או כשנפרצה פרצה בין שתי רשויות — האם ההיתר לטלטל עומד במקומו? בפתח שנסתם בשבת, המשנה ברורה נותן את טעם סעיף א: « דכיון שהותר בתחלת השבת הותר לכל השבת » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ג); ושולחן ערוך הרב כותב זאת בסעיף א שלו: « שֶׁשַּׁבָּת כֵּיוָן שֶׁהֻתְּרָה — הֻתְּרָה » (שו״ע הרב שע״ד:א). הסימן מפרט את המקרים, כל אחד בסעיפו: פתח העירוב שנסתם בשבת, מי שעירב לשנה ודעת הרמב״ם (סעיף א); כותל שבין שתי חצרות שנפרץ בשבת, וחצר שנפרצה לרשות הרבים או לכרמלית (סעיף ב); חצר קטנה שנפרצה קודם שבת לגדולה (סעיף ג); גג קטן שנפרץ קודם שבת לגג גדול (סעיף ד).
כשנסתם הפתח שעירבו דרכו שתי חצרות, או כשנפרצה פרצה בין שתי רשויות — האם ההיתר לטלטל עומד במקומו? בפתח שנסתם בשבת, המשנה ברורה נותן את טעם סעיף א: « דכיון שהותר בתחלת השבת הותר לכל השבת » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ג); ושולחן ערוך הרב כותב זאת בסעיף א שלו: « שֶׁשַּׁבָּת כֵּיוָן שֶׁהֻתְּרָה — הֻתְּרָה » (שו״ע הרב שע״ד:א). הסימן מפרט את המקרים, כל אחד בסעיפו: פתח העירוב שנסתם בשבת, מי שעירב לשנה ודעת הרמב״ם (סעיף א); כותל שבין שתי חצרות שנפרץ בשבת, וחצר שנפרצה לרשות הרבים או לכרמלית (סעיף ב); חצר קטנה שנפרצה קודם שבת לגדולה (סעיף ג); גג קטן שנפרץ קודם שבת לגג גדול (סעיף ד).
2. המושגים העיקריים מתומצתים
| מושג | הגדרה | בסעיף |
|---|---|---|
| כיון שהותרה הותרה | מה שהותר [בתחילת השבת] הותר לכל השבת (משנה ברורה, ס״ק ג) | טעם סעיף א לפי המשנה ברורה (ס״ק ג), וטעם סעיף ב בכותל שבין שתי חצרות (ס״ק ז); בחצר שנפרצה לרשות הרבים או לכרמלית הוא כותב שאין אומרים כן (ס״ק ט). שולחן ערוך הרב כותב טעם זה בסעיפים א ו־ב שלו, ובחצר שנפרצה לרשות הרבים כותב שאין אומרים אותו (סעיף ב שלו) |
| בין השמשות | הזמן שבו קונים את העירוב: « וביה״ש שהוא זמן קניית העירוב » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ה) | סעיף א: פתח שנסתם מבעוד יום אסור אפילו חזר ונפתח בשבת, כותב הביאור הלכה, « לפי שעדיין לא קנו עירוב מעולם » (ביאור הלכה שע״ד); וכן שולחן ערוך הרב (סעיף א שלו). מי שעירב לשנה — שונה (פרק 5) |
| עירב לשנה | עירוב שהונח לכמה שבתות או לשנה: בשעת הנחתו היה פתח מזו לזו וחל העירוב (משנה ברורה, ס״ק ד) | סעיף א: הפתח שנסתם בחול ונפתח בשבת — חזר העירוב להתירו; שולחן ערוך הרב (סעיף א שלו) כותב זאת בעירוב שנעשה לשבתות הרבה, שנקנה בבין השמשות של שבת ראשונה כשהפתח היה פתוח |
| במזיד | בכוונה (משנה ברורה, ס״ק ה) | סעיף א: ההערה שבסוגריים, באותיות קטנות, בלי המלה הגה — אפילו סתמה במזיד (אגור); הביאור הלכה מייחס אותה לרמ״א. מה שכותבים בזה המפרשים ושולחן ערוך הרב — פרק 5 |
| רשות הרבים, כרמלית | לגבי החצר, רשות אחרת ממש: המשנה ברורה אינו אומר בה שמה שהותר הותר (ס״ק ט) | סעיף ב: חצר שנפרצה לאחת מהן בשבת — אסורה; סעיף ד: גג שאין מחיצות הבית ניכרות בו — כרמלית, אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבעה על ארבעה |
| במילוא׳ | לכל רחבה: הביאור הלכה נותן את הכלל, בשם הפמ״ג, « הכלל מלואה נקרא היכא דלית ליה פס ד׳ בחצר או פס משהו מכאן ומכאן [או טפח לדעה אחת] נקרא מלואה » (ביאור הלכה שע״ד) | סעיפים ג ו־ד: חצר קטנה וגג קטן שנפרצו לכל רחבם; בחצר הקטנה — היו סמוכות זו לזו וכותל מפסיק ביניהן, ונפרץ כל הכותל (משנה ברורה, ס״ק י״א) |
| גיפופין | שיירי הכותל משני צדי הפרצה: « דהא הגדולה יש לה גיפופין ומקום פרצה הכותל של הקטנה הרי היא כפתחה » (משנה ברורה שע״ד ס״ק י״ג) | סעיף ג: הגדולה, אם עירבה לעצמה, מותרת, והקטנה אינה אוסרת עליה (משנה ברורה, ס״ק י״ג); המשנה נותנת את הטעם, « חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה — גְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וּקְטַנָּה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה » (עירובין צ״ב ע״א); שולחן ערוך הרב נותן טעם זה בחצר הגדולה (סעיף ג שלו) ובגג הגדול (סעיף ד שלו) |
| לבוד | הפסק של פחות משלושה טפחים, הנחשב כסתום: « דאל״ה אמרינן לבוד לאורך הגדולה והוי כאלו לא היה מופלג כלל » (משנה ברורה שע״ד ס״ק י״ח) | סעיף ג: לכן צריך שכותלי הקטנה יהיו מופלגים שלושה טפחים מכותלי הגדולה, לפי המשנה ברורה (ס״ק י״ח); שולחן ערוך הרב (סעיף ג שלו) כותב כאן רק את טעם גיפופי הגדולה |
| נראה מבחוץ ושוה מבפנים | מבפנים, מתוך הקטנה, הפרצה ממלאה את כל רחבה; מבחוץ, מתוך הגדולה, נראים לה גיפופים מכאן ומכאן (משנה ברורה, ס״ק י״ט) | סעיף ג: בלא תנאי הסעיף — כותלי הקטנה הנכנסים לגדולה ומופלגים שלושה טפחים — הייתה הקטנה ניתרת בכלל זה |
| גוד אסיק מחיצתא | מותחים את המחיצות כלפי מעלה, כאילו הגג מוקף מחיצות, כשהעומדים על שפת הגג רואים את מחיצות הבית (משנה ברורה, ס״ק כ״ז) | סעיף ד: והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג; ואם לא, כגון שהגג בולט — כרמלית; לפי המשנה ברורה, כשבולט ארבעה טפחים (ס״ק כ״ח) |
| חלון ארבע על ארבע | חלון של ארבעה על ארבעה [טפחים] הפתוח לגג מן הבית: משתמשים בו, וכל הגג נחשב כחורי רשות היחיד (משנה ברורה, ס״ק כ״ט) | סעיף ד: הוא מוציא את הגג מכלל כרמלית; אבל להעלות על הגג כלים ששבתו בבית אסור כל זמן שלא עירבו יחד, מוסיף המשנה ברורה (ס״ק כ״ט) |
3. מהלך הסימן — מן הפתח שנסתם ועד הגג
סעיף א — פתח העירוב שנסתם בשבת: שתי חצרות שעירבו דרך חלון או פתח שביניהן מותרות להשתמש [מזו לזו, משנה ברורה, ס״ק ב] דרך גובה הכותל וחוריו. מי שעירב לשנה — חזר העירוב להתירו כשהפתח, שנסתם בחול, נפתח בשבת; ההערה שבסוגריים מוסיפה: אפילו סתמה במזיד (אגור). לדעת הרמב״ם, כל אחת לעצמה בלבד; ולעניין הלכה העיקר כסברה הראשונה, לפי האחרונים (משנה ברורה, ס״ק ו).
↓
סעיף ב — כותל שבין שתי חצרות שנפרץ בשבת: אם עירבה כל אחת לעצמה, מותר לכל אחד לטלטל בחצרו, אפילו כלי הבית; חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית — אסורה.
↓
סעיף ג — חצר קטנה שנפרצה קודם שבת לגדולה: במילואה, בפרצה שאינה יותר מעשר אמות. הגדולה, אם עירבה לעצמה, מותרת להוציא לחצרה כלים ששבתו בבית; הקטנה — רק בעירוב משותף, כשכותליה נכנסים לגדולה ומופלגים שלושה טפחים מכותלי הגדולה; ואם לא, הקטנה ניתרת בכלל נראה מבחוץ ושווה מבפנים; הביאור הלכה כותב בשם הגר״א שאף כותל אחד מופלג שלושה טפחים די לאסור את הקטנה.
↓
סעיף ד — גג קטן שנפרץ קודם שבת לגג גדול: במילואו (בלא עירוב משותף, ואין הגג הקטן יותר מעשר אמות; משנה ברורה, ס״ק כ״ג). על הקטן אין מעלים כלים ששבתו בבית, ועל הגדול מעלים — והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג; ואם לא, כגון שהגג בולט, הוא כרמלית, אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבעה על ארבעה; וגם אז, להעלות על הגג כלים ששבתו בבית אסור בלא עירוב משותף (משנה ברורה, ס״ק כ״ט).
4. עץ החלטה — האם ההיתר לטלטל עומד במקומו?
שאלה 1: האם נסתם הפתח שעירבו דרכו שתי חצרות? (סעיף א)
↓ בשבת ← מותרים להשתמש מזו לזו דרך גובה הכותל וחוריו (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ב ו־ג). מבעוד יום ← אסור, אפילו חזר ונפתח בשבת, כותבים הביאור הלכה ושולחן ערוך הרב (סעיף א שלו) — חוץ ממי שעירב לכמה שבתות או לשנה וכבר קנה את העירוב בשבת קודמת כשהיה הפתח פתוח: הפתח שנסתם בחול ונפתח בשבת — חזר העירוב להתירו (סעיף א). סתמו במזיד — ראה פרק 5.
שאלה 2: האם נפרץ כותל בשבת? (סעיף ב)
↓ בין שתי חצרות שעירבה כל אחת לעצמה ← מותר לכל אחד לטלטל בחצרו, אפילו כלי הבית. לרשות הרבים או לכרמלית ← אסור (סעיף ב); לעניין תוך ארבע אמות — ראה מלכודת 4.
שאלה 3: האם נפרצה קודם שבת חצר קטנה לגדולה? (סעיף ג)
↓ במילואה, בפרצה שאינה יותר מעשר אמות ← הגדולה, שעירבה לעצמה, מותרת; הקטנה אסורה בלא עירוב משותף, אם כותליה נכנסים לגדולה ומופלגים מכותליה שלושה טפחים; ואם לא — מותרת גם היא (סעיף ג); הביאור הלכה כותב בשם הגר״א שאף כותל אחד מופלג שלושה טפחים די לאסור את הקטנה. ביותר מעשר אמות, כותב המשנה ברורה, אין לומר שהקטנה היא כפתחה של הגדולה (ס״ק י״ב).
שאלה 4: האם נפרץ קודם שבת גג קטן במילואו לגג גדול? (סעיף ד)
↓ בלא עירוב משותף, ואין הגג הקטן יותר מעשר אמות (משנה ברורה, ס״ק כ״ג), ומחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג ← על הקטן אין מעלים כלים ששבתו בבית; על הגדול מותר. אינן ניכרות, כגון שהגג בולט ← כרמלית, אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבעה על ארבעה (סעיף ד); וגם אז, להעלות על הגג כלים ששבתו בבית אסור בלא עירוב משותף, מוסיף המשנה ברורה (ס״ק כ״ט).
← בכל ספק: היעזר ברב שלך.
5. בשבת או קודם שבת — סעיפים א עד ד
שני הסעיפים הראשונים עוסקים בין השאר במה שאירע בשבת — ונסתם בשבת (סעיף א), ונפרץ הכותל בשבת (סעיף ב); סעיף א עוסק גם בפתח שנסתם בחול ונפתח בשבת, במי שעירב לשנה —; שני האחרונים — בפרצה שנפרצה קודם שבת: שנפרצ׳ קודם שבת (סעיף ג), שנפרץ קודם שבת (סעיף ד). תמצית: הטבלה מתמצתת סעיפים אלה; הלשון המלאה וביאורה ברמה 1.
| סעיף | המקרה | בשבת | קודם שבת |
|---|---|---|---|
| א | הפתח שעירבו דרכו שתי חצרות | נסתם בשבת: מותרים להשתמש מזו לזו (לפי המשנה ברורה, ס״ק ב) דרך גובה הכותל וחוריו; מה שהותר בתחילת השבת הותר לכל השבת (משנה ברורה, ס״ק ג) | נסתם מבעוד יום: אסור, אפילו חזר ונפתח בשבת (ביאור הלכה; שולחן ערוך הרב, סעיף א שלו); מי שעירב לשנה — חזר העירוב להתירו כשהפתח, שנסתם בחול, נפתח בשבת (סעיף א) |
| ב | כותל שבין שתי חצרות שעירבה כל אחת לעצמה | נפרץ בשבת: מותר לכל אחד לטלטל בחצרו, אפילו כלי הבית (משנה ברורה, ס״ק ז); חצר שנפרצה לרשות הרבים או לכרמלית — אסורה (ס״ק ט) | הסעיף עוסק רק בפרצה שנפרצה בשבת |
| ג | חצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה | הסעיף עוסק רק בפרצה שנפרצה קודם שבת; בשבת, כותב המשנה ברורה, אומרים שמה שהותר הותר (ס״ק י) | מקרה הסעיף: הגדולה, שעירבה לעצמה, מותרת; הקטנה אסורה בלא עירוב משותף, בתנאי הסעיף |
| ד | גג קטן שנפרץ במילואו לגג גדול | הסעיף עוסק רק בפרצה שנפרצה קודם שבת; בשבת, כותב המשנה ברורה, אומרים שמה שהותר הותר (ס״ק כ״ב) | מקרה הסעיף (בלא עירוב משותף, ואין הגג הקטן יותר מעשר אמות; משנה ברורה, ס״ק כ״ג): על הקטן אין מעלים כלים ששבתו בבית; על הגדול מותר, והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות |
פתח שנסתם במזיד (סעיף א) — מה שכותב כל אחד, ובאיזו מידה:
- סעיף א: במי שעירב לשנה, ההערה שבסוגריים, באותיות קטנות, בלי המלה הגה, « ואפילו סתמה במזיד » (שו״ע או״ח שע״ד:א), ואחריה מקורה, האגור; הלשון אינה מזכירה את מחברה, והביאור הלכה מייחס אותה לרמ״א.
- המגן אברהם, על פי תשובת מהרי״ל, מבאר שההיתר הוא כשחזר ופתחו קודם השבת, ושלזה נתכוון האגור, שכתב בשם מהרי״ל; נפתח בשבת — אסור: « א״כ כשנפתח בשבת אסור דכיון דסתמו במזיד גלי דעתי׳ שאינו חפץ בעירו׳ » (מגן אברהם שע״ד ס״ק א); והוא מסיים דבר זה בצ״ע: « ומיהו בסתמא במזיד לא מהני נפתח בשבת וצ״ע » (מגן אברהם שע״ד ס״ק א).
- המשנה ברורה: המגן אברהם וכמה אחרונים נוטים לאסור, « ודע דמ״א וכמה אחרונים צידדו לאסור בזה כשחזר ונפתח בשבת » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ה); והוא כותב: « ואין להקל כשסתמו במזיד אלא כשנפתח קודם השבת » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ה); ואם בשעה שסתמו היה בדעתו לסתמו רק לפי שעה, ולחזור ולפתחו — מסתבר, כותב הוא, שמותר: « מסתברא דמותר אף כשחזר ונפתח בשבת » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ה).
- הביאור הלכה: « ומ״מ לענין סתמו במזיד שהמ״א הביא ממהרי״ל שלא התיר אלא דוקא בשנפתח קודם השבת וכן הסכים בא״ר ותו״ש בודאי אין להקל בזה » (ביאור הלכה שע״ד); ועוד: « ואף שיש אחרונים שמיישבין בדוחק את סברת הרמ״א דמתיר בכל גווני מ״מ למעשה נראה שאין להקל » (ביאור הלכה שע״ד).
- שולחן ערוך הרב (סעיף א שלו), בעירוב שנעשה לשבתות הרבה: « וַאֲפִלּוּ סְתָמוֹ בְּמֵזִיד » (שו״ע הרב שע״ד:א); הוא מביא « וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְהַחֲמִיר אִם סְתָמוֹ בְּמֵזִיד » (שו״ע הרב שע״ד:א), וכותב: « וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל » (שו״ע הרב שע״ד:א).
מה שכותב שולחן ערוך הרב יותר מזה (המספור שלו, רמה 4):
- סעיף א שלו (סעיף א של המחבר): כותב שמותרים להשתמש מִזֶּה לְזֶה, עם הטעם; וכותב גם את המקרה ההפוך: פתח שנסתם מבעוד יום אסור אפילו חזר ונפתח בשבת, « לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא קָנוּ עֵרוּב מֵעוֹלָם, שֶׁקְּנִיַּת הָעֵרוּב הוּא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת » (שו״ע הרב שע״ד:א), ועירוב שנעשה לפני שבת שעברה אינו מועיל. הביאור הלכה, שאחרי הרב, כותב את אותו הדין בלשון קרובה מאוד, בלא להזכיר מקור (רמה 4, נקודה ב). סעיף א של הרב אינו מביא את דעת הרמב״ם.
- סעיף ב שלו (סעיף ב של המחבר): מותר לכל אחד לטלטל בחצרו עַד מְקוֹם הַכֹּתֶל; ובחצר שנפרצה לרשות הרבים או לכרמלית הוא מפרט פִּרְצָה הָאוֹסַרְתָּהּ ומפנה לסימן שס״ב · 362. הגבול עד מקום הכותל, ושבחצר שנפרצה לרשות הרבים אין אומרים שבת כיון שהותרה הותרה — כבר נמצאים בבית יוסף; ולשיעור הפרצה הבית יוסף מפנה לסימן ש״ס · 360 (רמה 4, נקודה ד).
- סעיף ג שלו (סעיף ג של המחבר): הקטנה אינה אוסרת על הגדולה, אף בלא עירוב ביניהן, « מִפְּנֵי שֶׁפִּרְצָה זוֹ הִיא לַגְּדוֹלָה כְּפֶתַח שֶׁאֵין לָהּ בְּמִלּוּאָהּ » (שו״ע הרב שע״ד:ג); רמה 4, נקודה ה. לתנאי הכתלים הוא נותן אותו טעם שנותן המחבר, נראה מבחוץ ושוה מבפנים, והבית יוסף מחזיר לטעם זה את הפלגת שלושה הטפחים (לבוד): אין זו נקודה שהרב כותב בה יותר.
- סעיף ד שלו (סעיף ד של המחבר): פותח בגגות המוקפים מעקה, « וְכֵן גַּג קָטָן הַמֻּקָּף מַעֲקֶה סְבִיבוֹ גְּבוֹהָה עָלָיו עֲשָׂרָה » (שו״ע הרב שע״ד:ד), כשלא עירבו הבתים יחד, ואוסר את הקטן « אִם מְחִצּוֹתָיו נִכְנָסוֹת לְתוֹךְ הַגָּדוֹל » (שו״ע הרב שע״ד:ד); אחר כך — בלא מעקה, כשמחיצות הבית ניכרות — והוא תנאי סעיף ד של המחבר עצמו, שהרב מפרט: « לְמִי שֶׁעוֹמֵד עַל שְׂפַת הַגַּג כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל תַּחַת רַגְלָיו » (שו״ע הרב שע״ד:ד), כמו שכותב גם המשנה ברורה (ראה רמה 1); ואחרי הכרמלית והחלון: « אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אִם לֹא עֵרְבוּ יַחַד אַף הַגָּדוֹל אָסוּר בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת » (שו״ע הרב שע״ד:ד). והמשפט על הגג הגדול — מקבילו, אחרי הרב, במשנה ברורה (ס״ק כ״ט; רמה 4, נקודה ו).
6. סימן זכרון — בשבת, קודם שבת
ארבעת הסעיפים באים בזוגות, כסדרם: שני הראשונים עוסקים בין השאר במה שאירע בשבת (סעיף א עוסק גם בפתח שנסתם בחול ונפתח בשבת, במי שעירב לשנה), שני האחרונים בפרצה שנפרצה קודם שבת. אות לכל סעיף:
א — ונסתם בשבת: פתח העירוב שנסתם בשבת — מותרים להשתמש מזו לזו (לפי המשנה ברורה, ס״ק ב) דרך גובה הכותל וחוריו.
ב — ונפרץ הכותל בשבת: כותל שבין שתי חצרות שנפרץ בשבת — אם עירבה כל אחת לעצמה, מותר לכל אחד לטלטל בחצרו, אפילו כלי הבית; אבל חצר שנפרצה לרשות הרבים או לכרמלית — אסורה.
ג — שנפרצ׳ קודם שבת: חצר קטנה שנפרצה קודם שבת במילואה לגדולה — הגדולה, שעירבה לעצמה, מותרת; הקטנה אסורה בלא עירוב משותף, בתנאי הסעיף.
ד — שנפרץ קודם שבת: גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול, בלא עירוב משותף ובתנאי המשנה ברורה (ס״ק כ״ג) — על הקטן אין מעלים כלים ששבתו בבית; על הגדול מותר, אם מחיצות הבית ניכרות.
7. מלכודות להימנע מהן
מלכודת 1: לחשוב שהפתח שנסתם בשבת מבטל את העירוב של אותה שבת. סעיף א: « ונסתם בשבת מותרים להשתמש דרך גובה הכותל וחוריו » (שו״ע או״ח שע״ד:א); אף שאין בחורין שיעור חלון, כותב המשנה ברורה, « לא נתבטל העירוב על שבת זו » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ג). ומן הצד השני — לא לדון כך פתח שנסתם מבעוד יום: « אבל אם נסתם מבעוד יום אפילו חזר ונפתח בשבת אסורין לפי שעדיין לא קנו עירוב מעולם » (ביאור הלכה שע״ד) — חוץ ממי שעירב לכמה שבתות או לשנה וכבר קנה את העירוב בשבת קודמת כשהיה הפתח פתוח (סעיף א).
מלכודת 2: לקרוא את ההערה שבסוגריים בסעיף א כהיתר בלא הסתייגות. « ואפילו סתמה במזיד » (שו״ע או״ח שע״ד:א) אינה פותחת בהגה, והביאור הלכה מייחס אותה לרמ״א. המשנה ברורה: « ואין להקל כשסתמו במזיד אלא כשנפתח קודם השבת » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ה) (ואם סתמו רק לפי שעה — מסתבר לו שמותר); הביאור הלכה: « מ״מ למעשה נראה שאין להקל » (ביאור הלכה שע״ד); שולחן ערוך הרב (סעיף א שלו): « וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל » (שו״ע הרב שע״ד:א). היעזר ברב שלך.
מלכודת 3: לקבוע הלכה כדעת הרמב״ם. סעיף א מביא אותה בסופו: « ולהרמב״ם אין מותר לטלטל אלא כל אחת לעצמה אבל מזו לזו לא » (שו״ע או״ח שע״ד:א). המשנה ברורה מסב אותה על תחילת הסעיף, הפתח שנסתם בשבת; ואם חזר ונפתח, « ומ״מ אם חזר ונפתח לכו״ע מותר לטלטל מזו לזו כמו מתחלה » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ו); ו« ולענין הלכה העיקר כסברא הראשונה כ״כ האחרונים » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ו).
מלכודת 4: להרחיב את היתר הכותל שבין שתי חצרות לחצר שנפרצה לרשות הרבים. סעיף ב: « אבל חצר שנפרצה בשבת לרשו׳ הרבים או לכרמלית אסור » (שו״ע או״ח שע״ד:ב); כאן, כותב המשנה ברורה, « אבל זה שנפרץ לרשות אחרת ממש לא אמרינן ביה הואיל והותרה הותרה » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ט). במה שהבית יוסף מתיר בתוך ארבע אמות, אפילו לכרמלית, הביאור הלכה מביא את ספק המגן אברהם ודעות לכאן ולכאן, ומסיים: « וע״כ נראה שאין להקל » (ביאור הלכה שע״ד).
מלכודת 5: לדון את הקטנה כגדולה. סעיף ג: « גדול׳ מותרת להוציא כלי׳ ששבתו בבית לחצרה אם עירבה לעצמה » (שו״ע או״ח שע״ד:ג), אבל « וקטנה אסור׳ להוציא כלים ששבתו בבית לחצירה אלא אם כן עירבו יחד » (שו״ע או״ח שע״ד:ג) — וזה « כשנכנסין כותלי קטנה לגדולה וכשכתלי קטנה מופלגים ג״ט מכותלי אורך הגדולה » (שו״ע או״ח שע״ד:ג); ואם לא, גם הקטנה מותרת — אבל הביאור הלכה כותב בשם הגר״א שאף כותל אחד מופלג שלושה טפחים די לאסור את הקטנה. הסעיף עוסק בפרצה שנפרצה קודם שבת, במילואה של הקטנה, שאינה יותר מעשר אמות.
מלכודת 6: לחשוב שחלון של ארבעה על ארבעה מתיר הכול על הגג. סעיף ד: « אבל אם אינם ניכרות כגון שהגג בולט עליהם הוי כרמלית אלא אם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע » (שו״ע או״ח שע״ד:ד); המשנה ברורה מוסיף: « אבל להעלות עליו כלים ששבתו בבית אסור כ״ז שלא עירבו יחד כיון שאין המחיצות ניכרות עליו » (משנה ברורה שע״ד ס״ק כ״ט). ושולחן ערוך הרב (סעיף ד שלו), אחרי החלון: « אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אִם לֹא עֵרְבוּ יַחַד אַף הַגָּדוֹל אָסוּר בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת » (שו״ע הרב שע״ד:ד).
מלכודת 7: לערבב בין שני המספורים, או לקרוא בסעיף המחבר מה שהרב כותב ואין בסעיף המחבר. רמות 1 עד 3 הולכות לפי השולחן ערוך של המחבר; רמה 4 לפי שולחן ערוך הרב, שגם בו ד׳ סעיפים, זה כנגד זה. אבל סעיפיו כותבים יותר — בין השאר, הפתח שנסתם מבעוד יום (סעיף א שלו) והמעקה של הגגות (סעיף ד שלו) — וסעיף א שלו אינו מביא את דעת הרמב״ם: ראה פרק 5.
8. מקרים מעשיים
| המקרה | ניתוח | הנהגה |
|---|---|---|
| הפתח שבין שתי חצרות שעירבו יחד נסתם בשבת | סעיף א: מותרים להשתמש מזו לזו (לפי המשנה ברורה, ס״ק ב) דרך גובה הכותל וחוריו; לפי רש״י, שמביא המשנה ברורה, כגון שנפלה מפולת כנגדו (ס״ק א) | מותרים להשתמש דרך גובה הכותל וחוריו; לדעת הרמב״ם, כל אחת לעצמה בלבד, אבל לעניין הלכה העיקר כסברה הראשונה (משנה ברורה, ס״ק ו) |
| הפתח נסתם בערב שבת, מבעוד יום, ונפתח בשבת | הביאור הלכה ושולחן ערוך הרב (סעיף א שלו): אסור, שלא נקנה העירוב בבין השמשות; שניהם מוסיפים שעירוב שנעשה לפני שבת שעברה אינו מועיל. מי שעירב לשנה — חזר העירוב להתירו כשהפתח, שנסתם בחול, נפתח בשבת (סעיף א) | בלא עירוב שנעשה מתחילה לכמה שבתות או לשנה — אסור; בעירוב כזה, שכבר נקנה בשבת קודמת כשהיה הפתח פתוח — חזר העירוב (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ד; ביאור הלכה; שולחן ערוך הרב, סעיף א שלו). היעזר ברב שלך |
| הפתח נסתם בכוונה בחול ונפתח בשבת, והעירוב נעשה לשנה | סעיף א: ההערה שבסוגריים — אפילו במזיד; המשנה ברורה אינו מקל אלא כשנפתח קודם השבת, ומסתבר לו להתיר אם סתמו רק לפי שעה (ס״ק ה); הביאור הלכה: למעשה נראה שאין להקל; שולחן ערוך הרב (סעיף א שלו): בדברי סופרים הלך אחר המקל | היעזר ברב שלך (פרק 5) |
| הכותל שבין שתי חצרות, שעירבה כל אחת לעצמה, נפרץ בשבת | סעיף ב: מותר לכל אחד לטלטל בחצרו, אפילו כלי הבית; נפרץ, לפי הביאור הלכה, במילואו או ביותר מעשר אמות; כלי החצר מותר לטלטל אף מחצר לחצר (משנה ברורה, ס״ק ח); שולחן ערוך הרב (סעיף ב שלו): עד מקום הכותל | מותר לכל אחד לטלטל בחצרו |
| חצר נפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית | סעיף ב: אסור; כאן אין אומרים שמה שהותר הותר (משנה ברורה, ס״ק ט); שולחן ערוך הרב (סעיף ב שלו): בפרצה האוסרת אותה, ומפנה לסימן שס״ב · 362 | אסור; הביאור הלכה מסיים שנראה שאין להקל לטלטל מן החצר לכרמלית בתוך ארבע אמות (מלכודת 4). היעזר ברב שלך |
| חצר קטנה נפרצה קודם שבת במילואה לגדולה | סעיף ג: הגדולה, שעירבה לעצמה, מותרת; הקטנה אסורה בלא עירוב משותף, אם כותליה נכנסים לגדולה ומופלגים מכותליה שלושה טפחים; ואם לא, ניתרת בכלל נראה מבחוץ ושווה מבפנים; הביאור הלכה כותב בשם הגר״א שאף כותל אחד מופלג שלושה טפחים די לאסור את הקטנה; כלים ששבתו בחצר מותר להוציא אף לחצר אחרת בלא עירוב משותף (משנה ברורה, ס״ק י״ד) | לקטנה — עירוב משותף עם הגדולה (סעיף ג); היעזר ברב שלך |
| שני גגות סמוכים, קטן וגדול, שבעליהם לא עירבו יחד | סעיף ד: אם נפרץ הקטן במילואו לגדול — על הקטן אין מעלים כלים ששבתו בבית; על הגדול מותר, והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות, ושאין הגג הקטן יותר מעשר אמות (משנה ברורה, ס״ק כ״ג); אם שני הגגות שווים, אוסרים זה על זה (משנה ברורה, ס״ק כ׳); גג בולט — כרמלית; לפי המשנה ברורה, כשבולט ארבעה טפחים (ס״ק כ״ח); אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבעה על ארבעה (סעיף ד); וגם אז, להעלות על הגג כלים ששבתו בבית אסור בלא עירוב משותף (משנה ברורה, ס״ק כ״ט) | היעזר ברב שלך; לשולחן ערוך הרב (סעיף ד שלו) — ראה רמה 4 |
9. טבלת סיכום סופית
| פריט | פירוט |
|---|---|
| נושא הסימן | נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו; סעיפים ב, ג ו־ד עוסקים גם בפרצות: הכותל שבין שתי חצרות, חצר קטנה שנפרצה לגדולה, גג קטן שנפרץ לגג גדול |
| מקום | במפתח של ספריא, הלכות עירובין בשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה · 345 |
| מספר הסעיפים | ד׳ סעיפים (המחבר) — וגם ד׳ סעיפים בשולחן ערוך הרב, זה כנגד זה |
| משנה ברורה | כ״ט ס״ק בסימן זה |
| הגהות הרמ״א | אין הגהה הפותחת במלה הגה; בסעיף א, הערה בסוגריים, באותיות קטנות, ואחריה מקורה (אגור), שהלשון אינה מזכירה את מחברה; הביאור הלכה מייחס אותה לרמ״א |
| הפניות | המשנה ברורה מפנה, בין השאר, לסימן שע״ב · 372 (ס״ק ח ו־כ״ה); שולחן ערוך הרב מפנה לסימנים שס״ב · 362 (סעיף ב שלו), ש״ס · 360 (סעיף ג שלו) ושמ״ה · 345 (סעיף ד שלו) |
| מקורות הגמרא והראשונים | עירובין י״ז ע״א וצ״ב ע״א (רמה 1, פרק 2); הפירוט ברמה 2 |
| כלל הזהב | מה שהותר בתחילת השבת הותר לכל השבת (משנה ברורה, ס״ק ג ו־ז; שולחן ערוך הרב, סעיפים א ו־ב שלו), חוץ מחצר שנפרצה לרשות אחרת ממש (ס״ק ט). כשנפרצה הפרצה קודם שבת, הדין תלוי, בין השאר, ברוחב הפרצה ובמה שנשאר מן הכתלים (סעיפים ג ו־ד) |
| הכרעה מעשית | לכל מקרה — דין סעיפו; המשנה ברורה והביאור הלכה מוסיפים הסתייגויות, בין השאר בסעיף א בפתח שנסתם במזיד ובסעיף ב בתוך ארבע אמות (רמה 1, פרק 6), ושולחן ערוך הרב את פירוטיו שלו (רמה 4); היעזר ברב שלך |
10. ההוראות המעשיות של סימן שע״ד
להנהגה היומיומית
- פתח העירוב שנסתם בשבת: מותרים להשתמש מזו לזו דרך גובה הכותל וחוריו (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ב ו־ג). נסתם מבעוד יום — אסור אפילו חזר ונפתח בשבת (ביאור הלכה; שולחן ערוך הרב, סעיף א שלו), חוץ ממי שעירב לכמה שבתות או לשנה וכבר קנה את העירוב בשבת קודמת כשהיה הפתח פתוח.
- מי שעירב לשנה: הפתח שנסתם בחול ונפתח בשבת — חזר העירוב להתירו (סעיף א). נסתם במזיד: ההערה שבסוגריים כוללת זאת; המשנה ברורה אינו מקל אלא כשנפתח קודם השבת, ומסתבר לו להתיר אם סתמו רק לפי שעה (ס״ק ה); הביאור הלכה מסיים שלמעשה נראה שאין להקל; שולחן ערוך הרב כותב שבדברי סופרים הלך אחר המקל (סעיף א שלו). היעזר ברב שלך.
- דעת הרמב״ם: כשנסתם הפתח בשבת, כל אחת לעצמה בלבד (סעיף א); ולעניין הלכה העיקר כסברה הראשונה, לפי האחרונים (משנה ברורה, ס״ק ו).
- כותל שבין שתי חצרות שנפרץ בשבת: אם עירבה כל אחת לעצמה, מותר לכל אחד לטלטל בחצרו, אפילו כלי הבית (סעיף ב) — עד מקום הכותל, כותב שולחן ערוך הרב (סעיף ב שלו).
- חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית — אסורה (סעיף ב); הביאור הלכה מסיים שנראה שאין להקל לטלטל מן החצר לכרמלית בתוך ארבע אמות.
- חצר קטנה שנפרצה קודם שבת לגדולה, במילואה, בפרצה שאינה יותר מעשר אמות: הגדולה, שעירבה לעצמה, מותרת; הקטנה אסורה בלא עירוב משותף, כשכותליה נכנסים לגדולה ומופלגים שלושה טפחים מכותליה; ואם לא — מותרת גם היא (סעיף ג); הביאור הלכה כותב בשם הגר״א שאף כותל אחד מופלג שלושה טפחים די לאסור את הקטנה.
- גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול (בלא עירוב משותף, ואין הגג הקטן יותר מעשר אמות; משנה ברורה, ס״ק כ״ג): על הקטן אין מעלים כלים ששבתו בבית, ועל הגדול מעלים, והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות; ואם לא, כגון שהגג בולט — כרמלית, אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבעה על ארבעה (סעיף ד); וגם אז, להעלות על הגג כלים ששבתו בבית אסור בלא עירוב משותף (משנה ברורה, ס״ק כ״ט).
- בכל ספק — היעזר ברב שלך. פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שע״ד בשלוש רמות:
למדת את סימן שע״ד בשלוש רמות:
- 🌱 רמה 1 — בסיס: לשון המחבר סעיף אחר סעיף, עם ההערה שבסוגריים בסעיף א, ביאור עברי, מושגים הלכתיים
- ⚡ רמה 2 — למדן: מקורות הגמרא, שיטות הראשונים, מחלוקות, נפקא מינות
- ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות