✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — הקדמה
סימן שע״ד · ד׳ סעיפים בשולחן ערוך
פתח או חלון של העירוב שנסתם בשבת, והפרצות בין חצרות ובין גגות — להכיר ולהבין
סימן שע״ד
נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו
🌱 רמת הקדמה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שע״ד: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור עברי, הסברים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים וסיכום.
נושא: פתח או חלון שעירבו דרכו שתי חצרות, שנסתם בשבת; כותל שבין שתי חצרות שנפרץ בשבת; חצר קטנה שנפרצה לגדולה, וגג קטן שנפרץ לגג גדול
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ד (ד׳ סעיפים בשולחן ערוך, בלי הגהה הפותחת במלה הגה; גם בשולחן ערוך הרב ד׳ סעיפים, הנלמדים ברמה 4)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — ארבעת סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: למה סימן זה, מהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
6. שיטת הרמ״א — והסתייגויות המפרשים
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שע״ד מכיל ד׳ סעיפים מהמחבר (רבי יוסף קארו). אין בו הגהה הפותחת במלה הגה; בסעיף א יש הערה בסוגריים, באותיות קטנות, בלי המלה הגה, ואחריה שם מקורה, האגור (ראה פרק 6). נושא הסימן, לפי כותרתו: נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו; סעיפים ב, ג ו-ד עוסקים גם בפרצות: הכותל שבין שתי חצרות, חצר קטנה שנפרצה לגדולה, גג קטן שנפרץ לגג גדול. גם בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן יש לסימן זה ד׳ סעיפים, באותם נושאים ובאותו סדר; מספוריו הם של רמה 4.
סעיף א
נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו. ובו ד סעיפים:
ערבו דרך חלון או פתח שביניהם ונסתם בשבת מותרים להשתמש דרך גובה הכותל וחוריו ואפי' אם עירב לשנה ונסתם הפתח בחול ונפתח בשבת (ואפילו סתמה במזיד) (אגור) חזר העירוב להתירו ולהרמב״ם אין מותר לטלטל אלא כל אחת לעצמה אבל מזו לזו לא:
ביאור: [שתי חצרות] שעירבו דרך חלון או פתח שביניהן, ונסתם [הפתח] בשבת — [בני החצרות] מותרים להשתמש [מזו לזו, משנה ברורה ס״ק ב] דרך גובה הכותל וחוריו. ואפילו אם עירב לשנה, ונסתם הפתח בחול ונפתח בשבת — באותיות קטנות, בסוגריים (בלי המלה הגה): (ואפילו סתמה במזיד) (אגור) — חזר העירוב להתירו. ולדעת הרמב״ם, אין מותר לטלטל אלא כל אחת [מן החצרות] לעצמה, אבל מזו לזו — לא.
מה אומר הסעיף:
- הפתח שעירבו דרכו נסתם בשבת — משתמשים דרך גובה הכותל וחוריו: ערבו דרך חלון או פתח שביניהם ונסתם בשבת מותרים להשתמש דרך גובה הכותל וחוריו. למשל, לפי רש״י שמביא המשנה ברורה, כשנפלה מפולת כנגדו (ס״ק א). משתמשים מזו לזו בשבת זו, וכל שכן כל אחת לעצמה, אף זו שאין העירוב מונח בתוכה (ס״ק ב). אף על פי שאין בחורים שיעור חלון, לא נתבטל העירוב בשבת זו: כיון שהותר בתחילת השבת, הותר לכל השבת (ס״ק ג).
- עירב לשנה, והפתח נסתם בחול ונפתח בשבת: ואפי׳ אם עירב לשנה ונסתם הפתח בחול ונפתח בשבת … חזר העירוב להתירו. הטעם, לפי המשנה ברורה (ס״ק ד): בשעה שהניח את העירוב לכמה שבתות או לשנה, היה פתח מזו לזו וחל העירוב; לכן לא נתבטל, ומיד כשנפתח חזר העירוב להתירו הראשון.
- באותיות קטנות, בסוגריים: (ואפילו סתמה במזיד) (אגור). הטקסט אינו מזכיר את בעל ההערה; הביאור הלכה מייחס אותה לרמ״א. במזיד — כלומר בכוונה; והמשנה ברורה כותב שהמגן אברהם וכמה אחרונים צידדו לאסור בזה כשחזר ונפתח בשבת (ס״ק ה; פרק 6).
- לדעת הרמב״ם — כל אחת לעצמה בלבד: ולהרמב״ם אין מותר לטלטל אלא כל אחת לעצמה אבל מזו לזו לא. המשנה ברורה מעמיד דעה זו על ראש הסעיף, כשנסתם הפתח בשבת; ואם חזר ונפתח, לכולי עלמא מותר לטלטל מזו לזו כמו מתחילה; ולעניין הלכה העיקר כסברא הראשונה, כמו שכתבו האחרונים (ס״ק ו).
סעיף ב
היה כותל בין שתי חצרו' ועירבה כל אחת לעצמה ונפרץ הכותל בשבת מותרים לטלטל כל א' בחצרו אפי' כלי הבי' אבל חצר שנפרצה בשבת לרשו' הרבים או לכרמלית אסור:
ביאור: היה כותל בין שתי חצרות, ועירבה כל אחת [מהן] לעצמה, ונפרץ הכותל בשבת — מותרים לטלטל, כל אחד בחצרו, אפילו כלי הבית. אבל חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית — אסור.
מה אומר הסעיף:
- כותל שבין שתי חצרות, שעירבה כל אחת לעצמה, שנפרץ בשבת: היה כותל בין שתי חצרו׳ ועירבה כל אחת לעצמה ונפרץ הכותל בשבת. כלומר, לפי הביאור הלכה, נפרץ במילואו או ביותר מעשר אמות.
- כל אחד מטלטל בחצרו, אפילו כלי הבית: מותרים לטלטל כל א׳ בחצרו אפי׳ כלי הבי׳. הטעם, לפי המשנה ברורה (ס״ק ז): אף על פי שכל חצר נפרצה עתה לרשות אחרת שאינן משותפות יחד, כיון שבין השמשות היה מותר, הותר לכל השבת. ומה שנאמר אפילו כלי הבית — כלי החצר מותר לטלטל אף מחצר לחצר, גם כשנפרץ, שכל החצרות רשות אחת, כמו בראש סימן שע״ב (ס״ק ח).
- חצר שנפרצה לרשות הרבים או לכרמלית — אסור: אבל חצר שנפרצה בשבת לרשו׳ הרבים או לכרמלית אסור. כאן, כותב המשנה ברורה, אין אומרים כיון שהותרה הותרה: בתחילת הסעיף נפרץ [הכותל] לחצר, שהיא רשות היחיד כמוה, וכאן — לרשות אחרת ממש (ס״ק ט). במה שנשאר מותר בתוך ד׳ אמות, ראה פרק 6.
סעיף ג
חצר קטנה שנפרצ' קודם שבת במילוא' לגדול' ואין בפרצה יותר מי' אמו' גדול' מותרת להוציא כלי' ששבתו בבית לחצרה אם עירבה לעצמה וקטנה אסור' להוציא כלים ששבתו בבית לחצירה אלא אם כן עירבו יחד והיינו כשנכנסין כותלי קטנה לגדולה וכשכתלי קטנה מופלגים ג״ט מכותלי אורך הגדולה דאם לא כן היתה קטנה ניתרת ע״י נראה מבחוץ ושוה מבפנים:
ביאור: חצר קטנה שנפרצה קודם שבת במילואה לגדולה, ואין בפרצה יותר מעשר אמות — הגדולה מותרת להוציא לחצרה כלים ששבתו בבית, אם עירבה לעצמה; והקטנה אסורה להוציא לחצרה כלים ששבתו בבית, אלא אם כן עירבו [שתיהן] יחד. והיינו כשנכנסים כותלי הקטנה לגדולה, וכשכותלי הקטנה מופלגים שלושה טפחים מכותלי אורך הגדולה; שאם לא כן, היתה הקטנה ניתרת על ידי [הכלל] נראה מבחוץ ושווה מבפנים.
מה אומר הסעיף:
- חצר קטנה שנפרצה קודם שבת במילואה לגדולה, בפרצה שאינה יותר מעשר אמות: חצר קטנה שנפרצ׳ קודם שבת במילוא׳ לגדול׳ ואין בפרצה יותר מי׳ אמו׳. קודם שבת: שבשבת אומרים כיון שהותרה הותרה (משנה ברורה, ס״ק י). במילואה: שהיו סמוכות זו לזו וכותל מפסיק ביניהן, ונפרץ כל הכותל הזה (ס״ק י״א). ביותר מעשר אמות אין לומר שהקטנה היא כפתחה של גדולה, שפתח יותר מעשר אמות לא עבדי אינשי (ס״ק י״ב).
- הגדולה מותרת, אם עירבה לעצמה: גדול׳ מותרת להוציא כלי׳ ששבתו בבית לחצרה אם עירבה לעצמה. אין הקטנה אוסרת עליה: לגדולה יש גיפופין, ומקום פרצת הכותל של הקטנה הרי הוא כפתחה (משנה ברורה, ס״ק י״ג). כלים ששבתו בחצר מותר להוציא אף לחצר אחרת, אפילו כשלא עירבו יחד (ס״ק י״ד); ואם הגדולה לא עירבה, אף היא אסורה (ס״ק ט״ו).
- הקטנה אסורה, אלא אם כן עירבו יחד: וקטנה אסור׳ להוציא כלים ששבתו בבית לחצירה אלא אם כן עירבו יחד. שהרי הכותל שלה נפרץ במילואו לגדולה, שהיא מקום האסור לה (משנה ברורה, ס״ק ט״ז).
- כשכותלי הקטנה נכנסים לגדולה, מופלגים ג׳ טפחים מכותליה: והיינו כשנכנסין כותלי קטנה לגדולה וכשכתלי קטנה מופלגים ג״ט מכותלי אורך הגדולה. שלושה טפחים, מבאר המשנה ברורה, שבפחות מכך אומרים לבוד, והרי זה כאילו לא היו מופלגים כלל (ס״ק י״ח). הביאור הלכה כותב בשם הגר״א שהכותלים לאו דווקא: אף כותל אחד מופלג שלושה טפחים די לאסור את הקטנה (פרק 6).
- ואם לא — הקטנה ניתרת: נראה מבחוץ ושווה מבפנים: דאם לא כן היתה קטנה ניתרת ע״י נראה מבחוץ ושוה מבפנים. לפי המשנה ברורה (ס״ק י״ט): מבפנים, בתוך הקטנה, כותליה שווים והפרצה בכל מלואה; אבל מבחוץ, בתוך הגדולה, נראים לה שיורי כותל מכאן ומכאן — העודף שהגדולה עודפת על הקטנה —, וכיון שהגדולה ניתרת בהם, תשתרי גם הקטנה. וכשכותלי הקטנה בולטים לתוך הגדולה, ניכר ששיורי הכותל האלה אינם שייכים לה.
סעיף ד
גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול קטן אסור להעלות עליו כלים ששבתו בבית וגדול מותר והוא שיהו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג אבל אם אינם ניכרות כגון שהגג בולט עליהם הוי כרמלית אלא אם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע:
ביאור: גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול — [על הגג] הקטן אסור להעלות כלים ששבתו בבית, ו[על] הגדול מותר. והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג; אבל אם אינן ניכרות, כגון שהגג בולט עליהן — הוי כרמלית, אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבעה [טפחים] על ארבעה.
מה אומר הסעיף:
- גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול: גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול. לפי המשנה ברורה, אם שני הגגות שווים, אוסרים זה על זה (ס״ק כ׳). לשון נפרץ לאו דווקא, כותב הוא: הכוונה שהיה פתוח לגג הסמוך לו, ונקט לשון נפרץ אגב סעיף ג (ס״ק כ״א). קודם שבת: שבשבת אומרים כיון שהותרה הותרה (ס״ק כ״ב). מדובר, לדבריו, כשכל הגג הקטן מכוון כנגד הגג הגדול, ושלא עירבו בעליהם יחד, ושאין הגג הקטן יותר מעשר אמות (ס״ק כ״ג).
- על הקטן אין מעלים כלים ששבתו בבית; על הגדול מותר: קטן אסור להעלות עליו כלים ששבתו בבית וגדול מותר. הקטן נפרץ לרשות חבירו, האסורה לו (משנה ברורה, ס״ק כ״ד); כלים ששבתו על הגג מותר לטלטלם אפילו לגג חבירו בלי עירוב כלל, כמו בסימן שע״ב סעיף א (ס״ק כ״ה); ולגבי הגדול, הגג הקטן נחשב כפתח בעלמא, כיון שאין בו יותר מעשר אמות (ס״ק כ״ו).
- והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג: והוא שיהו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג. לפי המשנה ברורה (ס״ק כ״ז), כל גגותיהם היו חלקים ולא משופעים; וכשאין הגג בולט מן הכתלים לחוץ, נראות מחיצות הבית לעומדים על שפת הגג כשמסתכלים תחת רגליהם, ואז אומרים גוד אסיק מחיצתא, וכאילו מוקף מחיצות למעלה סביב הגג.
- ואם לא, כגון שהגג בולט — כרמלית: אבל אם אינם ניכרות כגון שהגג בולט עליהם הוי כרמלית. ואז אסור לטלטל בכל אחד מן הגגות אלא בתוך ד׳ אמות, אפילו כלים ששבתו על הגג (משנה ברורה, ס״ק כ״ז); והגג בולט — דווקא כשבולט ארבעה טפחים (ס״ק כ״ח).
- אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבעה על ארבעה: אלא אם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע. שמשתמשים בו, ונחשב כל הגג כחורי רשות היחיד; אבל, מוסיף המשנה ברורה, להעלות עליו כלים ששבתו בבית אסור כל זמן שלא עירבו יחד, כיון שאין המחיצות ניכרות עליו (ס״ק כ״ט).
2. הרקע הכללי
על מה מדבר סימן זה?
בגמרא, רבה מספר על השאלה ששאל את רב הונא ואת רב יהודה, ועל התשובה שקיבל: « בְּעַאי מֵרַב הוּנָא, וּבְעַאי מֵרַב יְהוּדָה: עֵירַב דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וְנִסְתַּם הַפֶּתַח, דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן וְנִסְתַּם הַחַלּוֹן, מַהוּ? וְאָמַר לִי: שַׁבָּת הוֹאִיל וְהוּתְרָה — הוּתְּרָה » (עירובין י״ז ע״א). סעיף א עוסק באותו מקרה: פתח או חלון של העירוב שנסתם בשבת.
לסעיפים ג ו-ד, המשנה: « גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן — הַגָּדוֹל מוּתָּר, וְהַקָּטָן אָסוּר. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה — גְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וּקְטַנָּה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה » (עירובין צ״ב ע״א). סעיפים ג ו-ד מדברים בחצר קטנה שנפרצה לגדולה ובגג קטן שנפרץ לגג גדול.
השאלה היסודית: כשנסתם הפתח שדרכו עירבו שתי רשויות, או כשנפתחה פרצה בין שתי רשויות — האם ההיתר לטלטל עומד? הסימן משיב, בין השאר, לפי הזמן — בשבת או קודם שבת (סעיפים א, ב, ג ו-ד) —, לפי הרשות שנפרצה אליה — חצר אחרת, או רשות הרבים וכרמלית (סעיף ב) —, ולפי רוחב הפרצה ומה שנשאר מן הכותלים (סעיפים ג ו-ד).
מקומו בהלכות עירובין
במפתח של ספריא, הלכות עירובין שבשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה. סימן שע״ד בא אחרי סימן שע״ג · 373. המשנה ברורה מפנה בו, בין השאר, לסימן שע״ב: בכלי החצר, שמטלטלים אותם מחצר לחצר (ס״ק ח), « דכל החצרות רשות אחת וכדלעיל בריש סי׳ שע״ב » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ח), ובכלים ששבתו על הגג (ס״ק כ״ה).
3. מושגי היסוד ההלכתיים
כמה מושגים מבנים את הסימן הזה:
המושגים החיוניים של סימן שע״ד:
- כיון שהותרה הותרה — מה שהותר [בתחילת השבת] נשאר מותר: בו נותן המשנה ברורה את טעם סעיף א, « דכיון שהותר בתחלת השבת הותר לכל השבת » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ג), ואת טעם סעיף ב (ס״ק ז).
- בין השמשות — זמן קניית העירוב: « וביה״ש שהוא זמן קניית העירוב הרי יש פתח ביניהם שראוי לערב » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ה).
- במילואה — הביאור הלכה נותן את הכלל, בשם הפמ״ג: « הכלל מלואה נקרא היכא דלית ליה פס ד׳ בחצר או פס משהו מכאן ומכאן [או טפח לדעה אחת] נקרא מלואה » (ביאור הלכה שע״ד).
- גיפופין — שיורי הכותל מכאן ומכאן לפרצה: « דהא הגדולה יש לה גיפופין ומקום פרצה הכותל של הקטנה הרי היא כפתחה » (משנה ברורה שע״ד ס״ק י״ג).
- לבוד — הפרש פחות משלושה טפחים, שנחשב כסתום: « דאל״ה אמרינן לבוד לאורך הגדולה והוי כאלו לא היה מופלג כלל » (משנה ברורה שע״ד ס״ק י״ח).
- נראה מבחוץ ושוה מבפנים — הטעם שהקטנה היתה ניתרת כשאין כותליה נכנסים לגדולה, או שאינם מופלגים שם שלושה טפחים מכותלי הגדולה (סעיף ג; משנה ברורה, ס״ק י״ח ו־י״ט).
- גוד אסיק מחיצתא — « ואז אמרינן גוד אסיק מחיצתא וכאלו מוקף מחיצות למעלה סביב הגג אבל כשהגג בולט מן הכתלים ולחוץ אין מחיצות הבית נראין ואין אומרין גוד אסיק מחיצתא והוי כרמלית » (משנה ברורה שע״ד ס״ק כ״ז).
- כרמלית — לא רשות היחיד ולא רשות הרבים: בסעיף ד, גג שאין מחיצותיו ניכרות הוא כרמלית, אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבעה על ארבעה, « אבל אם אינם ניכרות כגון שהגג בולט עליהם הוי כרמלית אלא אם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע » (שו״ע או״ח שע״ד:ד).
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיף | תוכן |
|---|---|
| א | שתי חצרות שעירבו דרך חלון או פתח שביניהן: אם נסתם בשבת, משתמשים מזו לזו (לפי המשנה ברורה, ס״ק ב) דרך גובה הכותל וחוריו. מי שעירב לשנה — חזר העירוב להתירו כשהפתח, שנסתם בחול, נפתח בשבת; הערה בסוגריים, באותיות קטנות, מוסיפה: אפילו סתמה במזיד (אגור). לדעת הרמב״ם, כל אחת לעצמה בלבד. |
| ב | כותל שבין שתי חצרות, שעירבה כל אחת לעצמה, שנפרץ בשבת: כל אחד מטלטל בחצרו, אפילו כלי הבית; חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית — אסורה. |
| ג | חצר קטנה שנפרצה קודם שבת במילואה לגדולה, בפרצה שאינה יותר מעשר אמות: הגדולה, אם עירבה לעצמה, מוציאה לחצרה כלים ששבתו בבית; הקטנה — רק בעירוב משותף, כשכותליה נכנסים לגדולה ומופלגים שלושה טפחים מכותלי הגדולה; ואם לא, הקטנה ניתרת בכלל נראה מבחוץ ושווה מבפנים; הביאור הלכה כותב בשם הגר״א שאף כותל אחד מופלג שלושה טפחים די לאסור את הקטנה (פרק 6). |
| ד | גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול (בלא עירוב משותף, ואין הגג הקטן יותר מעשר אמות; משנה ברורה, ס״ק כ״ג): על הקטן אין מעלים כלים ששבתו בבית, ועל הגדול מעלים — והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג; ואם לא, כגון שהגג בולט, הוא כרמלית, אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבעה על ארבעה; וגם אז, להעלות על הגג כלים ששבתו בבית אסור בלא עירוב משותף (משנה ברורה, ס״ק כ״ט). |
לב הסימן: מה שהותר בבין השמשות של כניסת השבת נשאר מותר לכל השבת: המשנה ברורה נותן זאת כטעם בפתח שנסתם (סעיף א; ס״ק ג) ובכותל שנפרץ בין שתי חצרות (סעיף ב; ס״ק ז), ושולל זאת בחצר שנפרצה לרשות אחרת ממש (סעיף ב; ס״ק ט). כשנפרצה הפרצה קודם שבת (סעיפים ג ו-ד), הדין תלוי, בין השאר, ברוחב הפרצה ובמה שנשאר מן הכותלים: הגדולה, שהפרצה היא לה כפתח, מותרת אם עירבה לעצמה (ס״ק י״ג ו־ט״ו); הקטנה, שנפרצה במילואה, אסורה בלי עירוב משותף (ס״ק ט״ז), כשכותליה נכנסים לגדולה ומופלגים שלושה טפחים מכותליה; ואם לא, אף היא מותרת (סעיף ג; ס״ק י״ט); הביאור הלכה כותב בשם הגר״א שאף כותל אחד מופלג שלושה טפחים די לאסור את הקטנה (פרק 6).
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה כ״ט ס״ק בסימן זה. הנה תשעת הראשונים, על סעיפים א ו-ב — להבין יותר את משמעות הטקסט:
משנה ברורה (א) — (א) ונסתם בשבת - כגון שנפלה מפולת כנגדו [רש״י]:
משנה ברורה (ב) — (ב) מותרים להשתמש - מזו לזו בשבת זו וכ״ש כל אחת לעצמה דמותרת אף אותה שאין העירוב מונחת בתוכה:
משנה ברורה (ג) — (ג) דרך גובה הכותל וחוריו - ר״ל אע״ג דעכשיו שנסתם אין ראויין להתערב יחד דהלא אין בחורין שיעור חלון אפ״ה לא נתבטל העירוב על שבת זו דכיון שהותר בתחלת השבת הותר לכל השבת:
משנה ברורה (ד) — (ד) ונפתח בשבת - ר״ל לא מיבעי אם נפתח קודם השבת בודאי הוי עירוב דהא בעת כניסת השבת היו כבר פתוחין מזו לזו אלא אפילו אם נפתח בשבת גופא מ״מ כיון שבעת הנחת העירוב שהניח לכמה שבתות או לשנה היה פתח מזו לזו וחל העירוב לכן אף שבשבת אחרת היה סתום מתחלת השבת ולא היה אז העירוב מועיל לכולם מ״מ לא נתבטל ומיד שנפתח חזר העירוב להתירו הראשון:
משנה ברורה (ה) — (ה) ואפילו סתמה במזיד - היינו בכונה. ודע דמ״א וכמה אחרונים צידדו לאסור בזה כשחזר ונפתח בשבת דכיון שסתם הפתח שבין שתי החצרות במזיד הוי כביטל העירוב בידים דהרי גלי דעתיה שאינו חפץ בעירוב וא״כ כיון שביה״ש שהוא זמן חלות העירוב היה עדיין סתום לא מהני כשנפתח אח״כ בשבת גופא ואין להקל כשסתמו במזיד אלא כשנפתח קודם השבת דאז אמרינן אף שנתבטל מעיקרא כיון שחזר ונפתח הרי עכ״פ הם שותפין בפת של עירוב וביה״ש שהוא זמן קניית העירוב הרי יש פתח ביניהם שראוי לערב ועיין בבה״ל שביארנו שכן ראוי לנהוג למעשה. אכן אם בעת שסתמו היה בדעתו רק לפי שעה ואח״כ לחזור ולפתחו מסתברא דמותר אף כשחזר ונפתח בשבת:
משנה ברורה (ו) — (ו) ולהרמב״ם וכו' - קאי אריש הסעיף היכא שנסתם הפתח בשבת דלדעה הראשונה מותר להשתמש מזו לזו דרך חורין ולדידיה אינו מותר אלא כל חצר לעצמה והרבותא הוא דאפילו אותה חצר שאין העירוב מונח בתוכה מותרת ומ״מ אם חזר ונפתח לכו״ע מותר לטלטל מזו לזו כמו מתחלה. ולענין הלכה העיקר כסברא הראשונה כ״כ האחרונים:
משנה ברורה (ז) — (ז) כל אחד בחצירו - דאף דכל חצר נפרץ עתה לרשות אחרת שאין משותפין יחד והוי נפרץ למקום האסור לו מ״מ כיון שבין השמשות היה מותר הותר לכל השבת:
משנה ברורה (ח) — (ח) ואפי' כלי הבית - דאלו כלי החצר מותר לטלטל אף מחצר לחצר גם כשנפרץ דכל החצרות רשות אחת וכדלעיל בריש סי' שע״ב:
משנה ברורה (ט) — (ט) אבל וכו' - לכרמלית אסור. בזה לא אמרינן כיון שהותרה הותרה כמו דאמרינן מעיקרא דשם לא נפרץ אלא לחצר שהוא רה״י כמוהו ואין ביניהם אלא שזה הוא של יחיד זה וזה הוא של אחר אבל זה שנפרץ לרשות אחרת ממש לא אמרינן ביה הואיל והותרה הותרה ועיין בבה״ל:
לטקסט המלא של כ״ט הס״ק בספריא: משנה ברורה שע״ד.
6. שיטת הרמ״א
בטקסט שבספריא (מהדורת מגיני ארץ), אין לרמ״א (רבי משה איסרליש) בסימן זה הגהה הפותחת במלה הגה. בסעיף א יש הערה בסוגריים, באותיות קטנות, בלי המלה הגה; הביאור הלכה מייחס אותה לרמ״א. המפרשים מוסיפים גם הסתייגויות על סעיפי המחבר; הנה כמה מהן, סעיף אחר סעיף.
ההערה שבסוגריים, והסתייגויות המפרשים:
- סעיף א, פתח שנסתם קודם שבת — הביאור הלכה: « אבל אם נסתם מבעוד יום אפילו חזר ונפתח בשבת אסורין לפי שעדיין לא קנו עירוב מעולם » (ביאור הלכה שע״ד); ומי שעירב לשנה שונה: « ועירב לשנה שאני שמערב מתחלה על כל השבתות וקנה העירוב בשבת ראשונה שהיה הפתח פתוח ולכן אפילו אם אח״כ נסתם הפתח ונפתח בשבת אחרת ואפילו בסוף השנה חוזר העירוב וניעור » (ביאור הלכה שע״ד).
- סעיף א, מי שעירב לשנה, ופתח שנסתם במזיד — הביאור הלכה כותב שדין מי שעירב לשנה אינו ברור בעצמו, שלדעת כמה ראשונים אין לו מקור, וממשיך: « ומ״מ אחרי שהרא״ש והטור והמחבר והאחרונים שאחרי השו״ע העתיקו דין זה בודאי אין לדחותו מהלכה ומ״מ לענין סתמו במזיד שהמ״א הביא ממהרי״ל שלא התיר אלא דוקא בשנפתח קודם השבת וכן הסכים בא״ר ותו״ש בודאי אין להקל בזה » (ביאור הלכה שע״ד); ומוסיף: « ואף שיש אחרונים שמיישבין בדוחק את סברת הרמ״א דמתיר בכל גווני מ״מ למעשה נראה שאין להקל » (ביאור הלכה שע״ד), ומביא: « ובספר נתיב חיים לבעל ק״נ דעתו דאף הרמ״א עצמו לא הקיל בזה אלא בשנפתח אח״כ בחול » (ביאור הלכה שע״ד).
- סעיף א, ההערה שבסוגריים — « (ואפילו סתמה במזיד) (אגור) » (שו״ע או״ח שע״ד:א). המגן אברהם מבאר, על פי תשובת מהרי״ל, שההיתר הוא כשחזר ופתחו קודם שבת, ושלזה נתכוון האגור שכתב בשם מהרי״ל; וכשנפתח בשבת — אסור: « א״כ כשנפתח בשבת אסור דכיון דסתמו במזיד גלי דעתי׳ שאינו חפץ בעירו׳ » (מגן אברהם שע״ד ס״ק א); והוא מסיים דבר זה בצ״ע: « ומיהו בסתמא במזיד לא מהני נפתח בשבת וצ״ע » (מגן אברהם שע״ד ס״ק א). המשנה ברורה מסיק: « ואין להקל כשסתמו במזיד אלא כשנפתח קודם השבת » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ה), ומוסיף: « אכן אם בעת שסתמו היה בדעתו רק לפי שעה ואח״כ לחזור ולפתחו מסתברא דמותר אף כשחזר ונפתח בשבת » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ה).
- סעיף א, דעת הרמב״ם — « ולענין הלכה העיקר כסברא הראשונה כ״כ האחרונים » (משנה ברורה שע״ד ס״ק ו).
- סעיף ב, חצר שנפרצה לכרמלית — הביאור הלכה מביא: « עיין בב״י שכתב דהיינו שאסור לטלטל בתוך החצר יותר מד״א אבל בתוך ד״א מותר אפילו לטלטל ממנו לכרמלית » (ביאור הלכה שע״ד); המגן אברהם מסתפק בזה, שאפשר שעדיין שם חצר עליו; הביאור הלכה מביא דעות לכאן ולכאן, ומסיק: « וע״כ נראה שאין להקל » (ביאור הלכה שע״ד).
- סעיף ג, כותלי הקטנה — הביאור הלכה: « לאו דוקא דאף כותל אחד סגי [הגר״א] ור״ל דאף אם היה רק כותל אחד מופלג ג״ט והשני היה פחות מזה ג״כ אסור » (ביאור הלכה שע״ד).
- סעיף ד, הגג הקטן והגג הבולט — הביאור הלכה שואל מדוע אין הגג הקטן ניתר בגיפופי הגדול, כמו החצר הקטנה שבסעיף ג, ומשיב בשם הריטב״א: « י״ל דכי אמרינן גוד אסיק לגבי גג הגדול עצמו אבל לא להתיר הגג קטן בגיפופי גדול » (ביאור הלכה שע״ד). ובגג הבולט, המשנה ברורה: « דוקא כשבולט ד״ט אבל אם אין בולט ארבעה טפחים הוי כמחיצות ניכרות » (משנה ברורה שע״ד ס״ק כ״ח).
- חב״ד ← רמה 4 — דעת הרב לומדת סימן זה בשולחן ערוך הרב, סימן שע״ד, בד׳ סעיפים. בפתח שנסתם במזיד, הרב מביא את הדעה החוששת להחמיר, « וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְהַחֲמִיר אִם סְתָמוֹ בְּמֵזִיד » (שו״ע הרב שע״ד:א), וכותב: « וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל » (שו״ע הרב שע״ד:א).
7. מקרים מעשיים מודרניים
כל אחד מן המקרים שלהלן נקשר לסעיף בשמו; וכשהמקרה הוא של ימינו, השורה אומרת זאת: יישום של האתר, ולא דברי המקור.
| מצב | ניתוח מהיר |
|---|---|
| הפתח שבין שתי חצרות שעירבו נסתם בשבת | סעיף א: « ונסתם בשבת מותרים להשתמש דרך גובה הכותל וחוריו » (שו״ע או״ח שע״ד:א); לפי רש״י שמביא המשנה ברורה, למשל כשנפלה מפולת כנגדו (ס״ק א). אם נסתם קודם שבת, הביאור הלכה אוסר אפילו כשחזר ונפתח בשבת, חוץ ממי שעירב לשנה וכבר קנה את העירוב בשבת קודמת כשהיה הפתח פתוח (פרק 6). היעזר ברב שלך. |
| צורת הפתח שבמבוי, שנתקלקלה בחול ונתקנה בשבת | אין זה מקרה הסעיף; הביאור הלכה הוא המרחיב את סעיף א, כשעירובי החצרות נעשו לכל השנה: « ונראה דה״ה כשנתבטל הע״ח ע״י סיבה אחרת כגון שנתקלקל הצוה״פ שבמבוי וממילא עי״ז נתבטל הע״ח שבמבוי זו וכמבואר בסימן שס״ה בסופו אם חזר ונתקן הצוה״פ בשבת ע״י עכו״ם וכדומה אף שבה״ש היה פרוץ עדיין מ״מ כשחזר ונתקן בשבת חוזר מע״ח למקומו כיון שהע״ח נעשה מתחלה לכל השנה » (ביאור הלכה שע״ד); הוא מציין חילוק אפשרי, שבנפרצו המחיצות אפשר שגרע טפי, ומסיק: « מ״מ בשעת הדחק יש להקל גם בזה » (ביאור הלכה שע״ד). במי שעירב לשבת אחת אינו מקל. בעירוב של עיר בימינו (יישום של האתר) — היעזר ברב שלך. |
| פתח שנסתם בכוונה בחול ונפתח בשבת | סעיף א וההערה שבסוגריים: מי שעירב לשנה — חזר העירוב, « (ואפילו סתמה במזיד) (אגור) » (שו״ע או״ח שע״ד:א). המשנה ברורה אינו מקל בפתח שנסתם במזיד אלא כשנפתח קודם השבת; ואם סתמו רק לפי שעה על דעת לחזור ולפתחו — מסתבר לו שמותר (ס״ק ה); הביאור הלכה מסיק שלמעשה נראה שאין להקל; שולחן ערוך הרב הולך בדברי סופרים אחר המקל (סעיף א שלו; פרק 6 ורמה 4). היעזר ברב שלך. |
| הכותל שבין שתי חצרות, שעירבה כל אחת לעצמה, נפרץ בשבת | סעיף ב: « מותרים לטלטל כל א׳ בחצרו אפי׳ כלי הבי׳ » (שו״ע או״ח שע״ד:ב); אבל אם נפרצה החצר לרשות הרבים או לכרמלית — אסור, והביאור הלכה מסיק שנראה שאין להקל לטלטל מן החצר לכרמלית בתוך ד׳ אמות (פרק 6). היעזר ברב שלך. |
| שני גגות שטוחים סמוכים, שלא עירבו בעליהם יחד | סעיף ד: גג קטן שנפרץ במילואו לגג גדול — על הקטן אין מעלים כלים ששבתו בבית, ועל הגדול מעלים, והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות, ושאין הגג הקטן יותר מעשר אמות (משנה ברורה, ס״ק כ״ג); ואם שני הגגות שווים, אוסרים זה על זה (משנה ברורה, ס״ק כ׳). במרפסת גג של ימינו (יישום של האתר), צורת הכותלים והגגות קובעת — היעזר ברב שלך. |
למקרים מעשיים מדויקים: הסעיפים תולים את ההיתר, בין השאר, בזמן שבו נסתם הפתח או נפרצה הפרצה, ברשות שנפרצה אליה, ברוחב הפרצה ובמה שנשאר מן הכותלים; המשנה ברורה והביאור הלכה מוסיפים עליהם הסתייגויות, סעיף אחר סעיף (פרק 6). להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
8. סיכום מעשי של הסימן
לקחי סימן שע״ד:
- הפתח שעירבו דרכו נסתם בשבת: משתמשים מזו לזו (לפי המשנה ברורה, ס״ק ב) דרך גובה הכותל וחוריו (סעיף א), שמה שהותר בתחילת השבת הותר לכל השבת (משנה ברורה, ס״ק ג). נסתם מבעוד יום — אסור אפילו כשחזר ונפתח בשבת, כותב הביאור הלכה, חוץ ממי שעירב לשנה וכבר קנה את העירוב בשבת קודמת כשהיה הפתח פתוח (פרק 6).
- מי שעירב לשנה: הפתח שנסתם בחול ונפתח בשבת — חזר העירוב להתירו (סעיף א). ההערה שבסוגריים מוסיפה: אפילו סתמה במזיד; המשנה ברורה אינו מקל אז אלא כשנפתח קודם השבת, ומסתבר לו להתיר אם סתמו רק לפי שעה (ס״ק ה); הביאור הלכה מסיק שלמעשה נראה שאין להקל, ושולחן ערוך הרב הולך בדברי סופרים אחר המקל (סעיף א שלו; רמה 4). היעזר ברב שלך.
- לדעת הרמב״ם, כשנסתם הפתח בשבת, כל אחת לעצמה בלבד (סעיף א); ולעניין הלכה העיקר כסברא הראשונה, לפי האחרונים (משנה ברורה, ס״ק ו).
- כותל שבין שתי חצרות שנפרץ בשבת: כל אחד מטלטל בחצרו, אפילו כלי הבית, אם עירבה כל אחת לעצמה; חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית — אסורה (סעיף ב).
- חצר קטנה שנפרצה קודם שבת לגדולה, במילואה, בפרצה שאינה יותר מעשר אמות: הגדולה, שעירבה לעצמה, מותרת; הקטנה אסורה בלי עירוב משותף, כשכותליה נכנסים לגדולה ומופלגים שלושה טפחים מכותליה; ואם לא, ניתרת בכלל נראה מבחוץ ושווה מבפנים (סעיף ג); הביאור הלכה כותב בשם הגר״א שאף כותל אחד מופלג שלושה טפחים די לאסור את הקטנה (פרק 6).
- גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול (בלא עירוב משותף, ואין הגג הקטן יותר מעשר אמות; משנה ברורה, ס״ק כ״ג): על הקטן אין מעלים כלים ששבתו בבית, ועל הגדול מעלים, והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות; ואם אינן ניכרות — כגון שהגג בולט עליהן, ולפי המשנה ברורה ארבעה טפחים (ס״ק כ״ח) — הוא כרמלית, אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבעה על ארבעה (סעיף ד); וגם אז, להעלות על הגג כלים ששבתו בבית אסור בלא עירוב משותף (משנה ברורה, ס״ק כ״ט).
- להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע פתח שנסתם בשבת אינו מבטל את העירוב של אותה שבת (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ג)?
- מדוע חוזר העירוב של מי שעירב לשנה כשהפתח נפתח בשבת (ס״ק ד), ומה אומרים המשנה ברורה והביאור הלכה בפתח שנסתם במזיד (ס״ק ה)?
- בסעיף ב, מדוע נאמר אפילו כלי הבית (ס״ק ח), ומדוע חצר שנפרצה לרשות הרבים אסורה (ס״ק ט)?
- בסעיף ג, מדוע הגדולה מותרת והקטנה אסורה (ס״ק י״ג וס״ק ט״ז)?
- מהו נראה מבחוץ ושווה מבפנים, ומדוע צריך שכותלי הקטנה יהיו מופלגים שלושה טפחים (ס״ק י״ח וס״ק י״ט)?
- בסעיף ד, מתי מחיצות הבית ניכרות, ומה מתיר החלון של ארבעה על ארבעה (ס״ק כ״ז עד כ״ט)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודקדוקי אחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שע״ד)