✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — הקדמה
סימן שע״ו · ד׳ סעיפים בשולחן ערוך
בור ובאר שבין שתי חצרות — להכיר ולהבין
סימן שע״ו
בור ובאר שבין שתי חצירות
🌱 רמת הקדמה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שע״ו: טקסט עברי שלם של המחבר עם הגהות הרמ״א, ביאור עברי, הסברים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים וסיכום.
נושא: בור ובאר שבין שתי חצרות שלא עירבו יחד — מתי ממלאים מהם בשבת, המחיצה והקורה המבדילות בין הרשויות במים, הבאר שבאמצע השביל; וגם החורבות שבין שתי חצרות ובית הכסא שבין שני בתים
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ו (ד׳ סעיפים בשולחן ערוך, והגהת הרמ״א, הפותחת במילה הגה, בסעיפים א ו־ב, והפניה בסוגריים בסוף סעיף ד; גם בשולחן ערוך הרב ד׳ סעיפים, הנלמדים ברמה 4)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — ארבעת סעיפי המחבר, עם הגהות הרמ״א
2. הרקע הכללי: למה סימן זה, מהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
6. שיטת הרמ״א — הגהותיו, והסתייגויות המפרשים
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שע״ו מכיל ד׳ סעיפים מהמחבר (רבי יוסף קארו). הגהת הרמ״א, הפותחת במילה הגה, באה בסעיפים א ו־ב; ובסוף סעיף ד, סוגריים באותיות קטנות, בלא המילה הגה, מפנים לסימן שנ״ה. נושא הסימן, לפי כותרתו: בור ובאר שבין שתי חצרות; סעיפים ג ו־ד עוסקים גם בחורבות שבין שתי חצרות ובבית הכסא שבין שני בתים. גם בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן יש לסימן זה ד׳ סעיפים: מספוריו הם של רמה 4, לא של עמוד זה.
סעיף א
בור ובאר שבין שתי חצירות. ובו ד סעיפים:
בור שבין שתי חצרות ואין ביניהם פתח או חלון שיוכלו לערב או שיש ביניהם ולא עירבו אין ממלאים ממנו בשבת אלא אם כן עשו מחיצה עשרה למעלה מן המים וצריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים ואם הית' המחיצ' כולה בתוך המים צריך שיהי' טפח יוצא ממנה למעלה מן המים כדי שתהי' ניכרת רשות זה מרשות זה וכן אם עשו על פי הבור קורה רחבה ד״ט זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצד האחר: הגה ודוקא אם בא למלאות בכלים של בית אבל בכלים של חצר לא בעינן שום תיקון דהא חצירות רשות אחת הן כדלעיל סי' שע״ב (הג״מ פט״ו):
ביאור: בור שבין שתי חצרות, ואין ביניהן פתח או חלון שיוכלו לערב [על ידו], או שיש ביניהן ולא עירבו — אין ממלאים ממנו בשבת, אלא אם כן עשו מחיצה של עשרה [טפחים] למעלה מן המים; וצריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים. ואם היתה המחיצה כולה בתוך המים, צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים, כדי שתהיה רשות זה ניכרת מרשות זה. וכן אם עשו על פי הבור קורה רחבה ארבעה טפחים — זה ממלא מצד הקורה, וזה ממלא מן הצד האחר. הגהת הרמ״א: ודווקא אם בא למלאות בכלים של בית; אבל בכלים של חצר אין צריך שום תיקון, שהרי החצרות רשות אחת הן, כמו שנתבאר לעיל בסימן שע״ב (הגהות מיימוניות, פרק ט״ו).
מה אומר הסעיף:
- בור שבין שתי חצרות שאינן יכולות לערב, או שלא עירבו: בור שבין שתי חצרות ואין ביניהם פתח או חלון שיוכלו לערב או שיש ביניהם ולא עירבו. לפי המשנה ברורה (ס״ק א), מדובר בכותל המפסיק בין החצרות, העומד על גבי הבור: אין בו פתח וחלון.
- אין ממלאים, אלא במחיצה של עשרה למעלה מן המים: אין ממלאים ממנו בשבת אלא אם כן עשו מחיצה עשרה למעלה מן המים. הטעם, לפי המשנה ברורה: שהרי כל אחד ממלא מרשות חבירו (ס״ק ב). ומחיצת הכותל העומד על גבי הבור אינה מועילה לזה כלל: צריך שתהא עשויה לשם כך, ובתוך אוגן הבור (ס״ק ג).
- טפח בתוך המים, או טפח למעלה מן המים: וצריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים ואם הית׳ המחיצ׳ כולה בתוך המים צריך שיהי׳ טפח יוצא ממנה למעלה מן המים כדי שתהי׳ ניכרת רשות זה מרשות זה. לפי המשנה ברורה, הטפח שבתוך המים הוא כדי שיהיה ניכר הפסק המחיצה בתוך המים; ואף שאין המחיצה מגעת עד קרקע הבור, קל הוא שהקילו במים, ואין צריך אלא שלא ייכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו (ס״ק ד); ועל המילה ניכרת, שבסוף דין המחיצה שכולה בתוך המים, הוא כותב שבטפח זה לבדו די, שלא ילך הדלי לרשות חבירו (ס״ק ז) — על איזה טפח הוא מדבר, דף זה אינו מכריע (רמה 4, נקודה א).
- או קורה רחבה ארבעה טפחים: וכן אם עשו על פי הבור קורה רחבה ד״ט זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצד האחר. לפי המשנה ברורה, מדובר שהניחו את הקורה לכתחילה למעלה, על שפת הבור, כדי להתיר את המים; אבל כשלא נעשתה כדי להתיר — לא (ס״ק ח). רואים את הקורה כאילו היא נמשכת ויורדת עד המים, ושיערו חכמים שאין דלי מהלך יותר מארבעה טפחים (ס״ק ט). הביאור הלכה מסתפק אם צריכה הקורה להיות בתוך אוגן הבור, ומשאיר זאת בצריך עיון למעשה (פרק 6).
- הגהת הרמ״א: בכלים של חצר אין צריך שום תיקון: הגה ודוקא אם בא למלאות בכלים של בית אבל בכלים של חצר לא בעינן שום תיקון דהא חצירות רשות אחת הן כדלעיל סי׳ שע״ב. ועל כל פנים, מוסיף המשנה ברורה, אסור להכניס את המים לבית אם לא עשו שום תיקון, שהרי לא עירבו שתי החצרות יחד (ס״ק י); וכן כותב המגן אברהם (ס״ק ג).
סעיף ב
באר שבאמצע השביל בין שני כותלי חצירות אע״פ שהיא מופלגת מכותל זה ד״ט ומכותל זה ד״ט שניהם ממלאים ממנה ואינם צריכים זיזים על גבן שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר: הגה ודוקא כשאין חצרות פתוחות בשביל רק בחלונות (טור והמגיד פ״ג מה' עירובין) וי״א דאם אינן מופלגים ארבעה אוסרים אפילו בכה״ג (ב״י בשם רש״י):
ביאור: באר שבאמצע השביל, בין שני כותלי חצרות — אף על פי שהיא מרוחקת מכותל זה ארבעה טפחים ומכותל זה ארבעה טפחים, שניהם ממלאים ממנה, ואינם צריכים זיזים על גבן, שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. הגהת הרמ״א: ודווקא כשאין החצרות פתוחות לשביל אלא בחלונות (טור והמגיד משנה, פרק ג מהלכות עירובין); ויש אומרים שאם אינם מרוחקים ארבעה [טפחים], אוסרים אפילו באופן זה (בית יוסף בשם רש״י).
מה אומר הסעיף:
- באר שבאמצע השביל, ארבעה טפחים מכל כותל: באר שבאמצע השביל בין שני כותלי חצירות אע״פ שהיא מופלגת מכותל זה ד״ט ומכותל זה ד״ט. לפי המשנה ברורה, השביל הוא כמין מבוי קטן המפסיק בין שתי החצרות ושייך לשתיהן, והבור באמצעו, ומשלשלים את הדלי לתוכו דרך חלון שבכותל החצרות (ס״ק י״א). ומלשון זה משמע לו שלדעה זו כל שכן כשהיא מרוחקת פחות מארבעה טפחים (ס״ק י״ב).
- שניהם ממלאים, בלא זיזים: שניהם ממלאים ממנה ואינם צריכים זיזים על גבן שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. לפי המשנה ברורה, הסעיף בא להוציא מן הדעה שבגמרא, שצריך שכל אחד יוציא זיז כל שהוא מכותלו עד לבור, להיכר, שלא יבוא לטלטל בעלמא מרשות לרשות (ס״ק י״ג).
- הגהת הרמ״א: דווקא כשאין החצרות פתוחות לשביל אלא בחלונות: הגה ודוקא כשאין חצרות פתוחות בשביל רק בחלונות. כשיש פתחים מן החצרות לשביל, כותב המשנה ברורה, רשות שניהם שולטת בו תמיד בתשמיש גמור; השביל הוא אז כחצר שאינה מעורבת, ואסור להשתמש בו אפילו דרך חלונות כל זמן שלא עירבו יחד, ואפילו הוצאת זיזים אינה מועילה (ס״ק י״ד).
- הגהת הרמ״א: דעה האוסרת בפחות מארבעה טפחים: וי״א דאם אינן מופלגים ארבעה אוסרים אפילו בכה״ג. דעה זו, כותב המשנה ברורה, היא להיפך מן הדעה הראשונה: אין להתיר אלא כשהבור מרוחק מכותלי החצרות ארבעה טפחים; בפחות מזה, התשמיש בנחת לשניהם, ואוסרים זה על זה אפילו אין פתחים לחצרות ותשמישם רק דרך החלונות; ומוסיף שהאחרונים פסקו כדעה זו (ס״ק ט״ו).
סעיף ג
שתי חצרות וביניהם ג' חורבות כל א' מותר באותה שאצלו להשתמש בה דרך חלונות על ידי זריקה והאמצעי' מותרת לשניהם ואם היו שלשתן סמוכי' לבתים שהיתה האמצעי' כנגד השתים כשלשה ראשי קנקן כל א' מותר בחורבה שאצלו והשלישי' הקרובה לשתי החצירו' אסורה לשתיהן:
ביאור: שתי חצרות, וביניהן שלוש חורבות: כל אחד מותר בזו שאצלו, להשתמש בה דרך חלונות על ידי זריקה; והאמצעית מותרת לשניהם. ואם היו שלושתן סמוכות לבתים — שהיתה האמצעית כנגד השתיים, כשלושה ראשי קנקן [לפי המשנה ברורה, ס״ק כ״א: היתה משוכה כנגד אורך שתי החורבות, ושני ראשיה מגיעים לשתי החצרות] — כל אחד מותר בחורבה שאצלו, והשלישית, הקרובה לשתי החצרות, אסורה לשתיהן.
מה אומר הסעיף:
- שלוש חורבות בין שתי חצרות: כל אחד משתמש בשלו, בזריקה דרך החלונות: שתי חצרות וביניהם ג׳ חורבות כל א׳ מותר באותה שאצלו להשתמש בה דרך חלונות על ידי זריקה. לפי המשנה ברורה, אלה חורבות שאין בהן דיורין, ופרוצות זו לזו ביותר מעשר אמות, ולכל אחת מן החצרות חלונות פתוחים לחורבה שאצלה, שעל ידם משתמשים בה בזריקה (ס״ק ט״ז). כיון שאין לו פתח אליה אלא חלון, אין לו בה תשמיש גמור בחול, ואין הפרצה אוסרת; וחבירו, שאינו משתמש בה אלא בזריקה באויר מרחוק, אינו יכול לאסור עליו (ס״ק י״ז). אבל בשל חבירו אינו יכול להשתמש בשבת בזריקה: היא שייכת יותר לחבירו, שיש לו בה גם תשמיש נוח שלא דרך אויר, כגון בשלשול סמוך לחלונו (ס״ק י״ח). הביאור הלכה דן אם הדין כך גם כשיש לחורבות בעלים אחרים (פרק 6).
- האמצעית מותרת לשניהם: והאמצעי׳ מותרת לשניהם. היא עומדת בשווה בין שתי החורבות (משנה ברורה, ס״ק י״ט); רחוקה משתי החצרות, ואין להן בה תשמיש אלא בזריקה באויר דרך החורבות הסמוכות, ואינן אוסרות זו על זו (ס״ק כ׳).
- אם שלושתן סמוכות לבתים, כל אחד נשאר מותר בשלו: ואם היו שלשתן סמוכי׳ לבתים שהיתה האמצעי׳ כנגד השתים כשלשה ראשי קנקן כל א׳ מותר בחורבה שאצלו. המשנה ברורה מתאר את הצורה ומצייר אותה (ס״ק כ״א).
- השלישית, הקרובה לשתי החצרות, אסורה לשתיהן: והשלישי׳ הקרובה לשתי החצירו׳ אסורה לשתיהן. הטעם, לפי המשנה ברורה: לשתיהן יש בה תשמיש נוח סמוך לחלון בשלשול, ואוסרות זו על זו; ואף ששתי הסמוכות פרוצות אליה, לא החמירו חכמים, במקום שאין לו תשמיש גמור, לאסור אותן משום הפרצה (ס״ק כ״ב, בשם רש״י).
סעיף ד
בית הכסא שבין שני הבתים ולא עירבו יחד רשות שניהם שולטת בו ואסורים (וע״ל סי' שנ״ה):
ביאור: בית הכסא שבין שני הבתים, ולא עירבו [בני הבתים] יחד — רשות שניהם שולטת בו, ואסורים. סוגריים באותיות קטנות (בלא המילה הגה): (ועיין לעיל סימן שנ״ה).
מה אומר הסעיף:
- בית הכסא שבין שני בתים שלא עירבו: רשות שניהם שולטת בו, ואסורים: בית הכסא שבין שני הבתים ולא עירבו יחד רשות שניהם שולטת בו ואסורים. המשנה ברורה מפנה לסימן שנ״ה, סעיף ג, להגהה ולמה שכתב שם: מדובר כשמקום מושב בית הכסא היה מיוחד לכל אחד לבדו, ורק מקום החפירה שלמטה, שהצואה נופלת שם, היה של שניהם; ולכן אסור, שמוציא מרשותו לרשות השותפין שלא עירב עמהם; אבל אם גם מקום המושב היה שייך לשניהם — מותר (ס״ק כ״ג). המגן אברהם מדמה זאת לכלים ששבתו בבית (ס״ק ט).
- הסוגריים מפנים לסימן שנ״ה: וע״ל סי׳ שנ״ה. שם, כותב המשנה ברורה, מבוארים בהגהה שבסעיף ג פרטי הדינים, וגם שאם שכח ולא עירב, בדיעבד מותר לפנות, שגדול כבוד הבריות (ס״ק כ״ד).
2. הרקע הכללי
על מה מדבר סימן זה?
המשנה במסכת עירובין שונה: « בּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת — אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בַּשַּׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִיצָה גְּבוֹהָ עֲשָׂרָה טְפָחִים, בֵּין מִלְּמַטָּה, בֵּין מִתּוֹךְ אוֹגְנוֹ » (עירובין פ״ו ע״א). בגמרא מפרש רב יהודה: « וְרַב יְהוּדָה אָמַר: לְמַטָּה — לְמַטָּה מִן הַמַּיִם, לְמַעְלָה — לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם » (עירובין פ״ו ע״א); הבאר הגולה תולה בפירושו את הטפח שבתוך המים, שדורש סעיף א.
בקורה, הגמרא נותנת את הטעם: « קִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּאֵין דְּלִי מְהַלֵּךְ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים » (עירובין פ״ו ע״ב); ובמים המתערבים תחת הקורה: « אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקַל הוּא שֶׁהֵקֵילּוּ חֲכָמִים בְּמַיִם » (עירובין פ״ו ע״ב). המשנה ברורה מביא את שניהם (ס״ק ט).
בבאר שבסעיף ב, אומר רב יהודה בשם שמואל: « בּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, מוּפְלֶגֶת מִכּוֹתֶל זֶה אַרְבָּעָה וּמִכּוֹתֶל זֶה אַרְבָּעָה — זֶה מוֹצִיא זִיז כׇּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא, וְזֶה מוֹצִיא זִיז כׇּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא » (עירובין פ״ה ע״א); ורב יהודה, משמו שלו, אומר « וְרַב יְהוּדָה דִּידֵיהּ אָמַר: אֲפִילּוּ קַנְיָא » (עירובין פ״ה ע״א); ואביי מעיר לרב יוסף שדבריו אלה של רב יהודה הם שיטת שמואל, ולא שיטת רב: « הָא דְּרַב יְהוּדָה דִּשְׁמוּאֵל הִיא, דְּאִי דְּרַב, הָא אָמַר: אֵין אָדָם אוֹסֵר עַל חֲבֵירוֹ דֶּרֶךְ אֲוִיר » (עירובין פ״ה ע״א). סעיף ב כותב ששניהם ממלאים בלא זיזים, « שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר » (שו״ע או״ח שע״ו:ב); המשנה ברורה רואה בזה דחיית הדעה המצריכה זיז (ס״ק י״ג). באותו דף עוסקת הגמרא גם בדין « שְׁנֵי בָתִּים וְשָׁלֹשׁ חוֹרָבוֹת בֵּינֵיהֶם » (עירובין פ״ה ע״א), נושא סעיף ג.
השאלה היסודית: שני שכנים שלא עירבו יחד — האם יכולים להשתמש בשבת במקום הנוגע לשתי רשויותיהם: בור, באר, חורבות, בית הכסא? הסימן משיב, בין השאר, לפי אם מחיצה או קורה מבדילה בין הרשויות במים (סעיף א), לפי הכלים שממלאים בהם (הגהת הרמ״א בסעיף א), לפי אם התשמיש הוא רק דרך אויר, דרך חלונות (סעיפים ב ו־ג), ולפי אם המקום רחוק מן הכתלים ומן הבתים או קרוב אליהם (הגהת הרמ״א בסעיף ב, סעיף ג).
מקומו בהלכות עירובין
במפתח של ספריא, הלכות עירובין שבשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה. סימן שע״ו בא אחרי סימן שע״ה · 375; הגהת הרמ״א בסעיף א מפנה לסימן שע״ב בכלים של חצר, והסוגריים שבסעיף ד — לסימן שנ״ה. על סעיף א, המגן אברהם מבאר מדוע חוששים כאן שמא ילך הדלי לרשות חבירו, ואין חוששים לכך בגזוזטרא שבסימן שנ״ה (ס״ק א). על סעיף ב, הביאור הלכה מביא קושיה שהקשו האחרונים מן הסימן הקודם: « והאחרונים הקשו מהא דסימן שע״ה דבני מרפסת אוסרין על בני חצר אף במופלג ד׳ » (ביאור הלכה שע״ו); וקושיה דומה בט״ז (ט״ז או״ח שע״ו ס״ק ב).
3. מושגי היסוד ההלכתיים
כמה מושגים מבנים את הסימן הזה, לפי סדר סעיפיו:
המושגים החיוניים של סימן שע״ו:
- מחיצה עשרה — המחיצה של עשרה [טפחים] בבור: « אלא אם כן עשו מחיצה עשרה למעלה מן המים » (שו״ע או״ח שע״ו:א); המשנה ברורה מדייק: « דבעינן דוקא שתהא עשויה לשם כך ובתוך אוגן הבור » (משנה ברורה שע״ו ס״ק ג).
- קל הוא שהקילו במים — « קל הוא שהקילו במים להתיר במחיצה כזו דבעינן רק שלא יכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו » (משנה ברורה שע״ו ס״ק ד).
- שאין דלי מהלך יותר מד״ט — ולכן אין לחוש, בקורה, שידלה מצד חבירו: « לפי ששיערו חכמים שאין דלי מהלך יותר מד״ט וא״כ לא יחצוב מים מצד הבור שהוא ברשות חבירו » (משנה ברורה שע״ו ס״ק ט).
- כלים של חצר — שבהם אין הגהת הרמ״א מצריכה שום תיקון: « דהא חצירות רשות אחת הן כדלעיל סי׳ שע״ב » (רמ״א או״ח שע״ו:א).
- דרך אויר — « שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר » (שו״ע או״ח שע״ו:ב); המשנה ברורה מחלק בין חלונות לפתחים: « דאז הוי תשמיש מילוי הדלי מן הבאר רק דרך אויר אבל כשיש פתחים מהחצרות לשביל א״כ אותו השביל רשות שניהם שולטות בו תמיד בתשמיש גמור וע״כ אסור להשתמש בו אפילו דרך חלונות דהוי השביל כחצר שאינה מעורבת ואסור כ״ז שלא עירבו ביחד ואפילו הוצאת זיזין לא מהני » (משנה ברורה שע״ו ס״ק י״ד).
- זריקה ושלשול — זריקה מרחוק, או שלשול סמוך לחלון: « להשתמש בה דרך חלונות על ידי זריקה » (שו״ע או״ח שע״ו:ג); ובחורבה השלישית, האסורה לשתיהן: « לפי שיש לשתיהן תשמיש נוח סמוך לחלון ע״י שלשול ואוסרים זה על זה » (משנה ברורה שע״ו ס״ק כ״ב).
- רשות שניהם שולטת — « רשות שניהם שולטת בו ואסורים » (שו״ע או״ח שע״ו:ד); והמגן אברהם: « דדמי לכלים ששבתו בבית » (מגן אברהם שע״ו ס״ק ט).
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיף | תוכן |
|---|---|
| א | בור שבין שתי חצרות שאינן יכולות לערב, או שלא עירבו: אין ממלאים ממנו בשבת, אלא במחיצה של עשרה [טפחים] למעלה מן המים שטפח ממנה יורד בתוך המים — ואם היא כולה בתוך המים, שטפח ממנה יוצא למעלה —, או בקורה רחבה ארבעה טפחים על פי הבור. הגהת הרמ״א: דווקא כשממלאים בכלים של בית; בכלים של חצר אין צריך שום תיקון — אבל, לפי המשנה ברורה, אין מכניסים את המים לבית בלא תיקון (ס״ק י). |
| ב | באר שבאמצע השביל, בין שני כותלי חצרות, אפילו מרוחקת ארבעה טפחים מכל אחד: שניהם ממלאים ממנה, בלא זיזים, שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. הגהת הרמ״א: דווקא כשאין החצרות פתוחות לשביל אלא בחלונות; ויש אומרים שאם אינה מרוחקת ארבעה טפחים, אוסרים אף באופן זה — המשנה ברורה כותב שהאחרונים פסקו כדעה זו (ס״ק ט״ו). |
| ג | שלוש חורבות בין שתי חצרות: כל אחד משתמש בזריקה דרך החלונות בזו שאצלו, והאמצעית מותרת לשניהם; אם שלושתן סמוכות לבתים, כשלושה ראשי קנקן, כל אחד נשאר מותר בשלו, והשלישית, הקרובה לשתי החצרות, אסורה לשתיהן. |
| ד | בית הכסא שבין שני בתים שלא עירבו בניהם יחד: רשות שניהם שולטת בו, ואסורים — לפי המשנה ברורה, כשרק מקום החפירה משותף (ס״ק כ״ג); סוגריים מפנים לסימן שנ״ה. |
לב הסימן: מקום הנוגע לשתי הרשויות — האם אוסר על זה ועל זה כשלא עירבו יחד? במים הקלו: מחיצה שאינה מגעת עד הקרקע, או קורה, די בה, שאין צריך אלא שלא ייכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו (משנה ברורה, ס״ק ד), שלא יהא ניכר בהדיא שחוצב מרשות חבירו (ס״ק ט) (סעיף א). תשמיש שאינו אלא דרך אויר, דרך חלונות, אינו אוסר על חבירו (סעיף ב) — ובלבד, לפי הגהת הרמ״א, שאין החצרות פתוחות לשביל אלא בחלונות, ולדעה שהיא מביאה אחר כך, שהבאר מרוחקת ארבעה טפחים; והמשנה ברורה כותב שכך פסקו האחרונים (ס״ק ט״ו). החורבה הקרובה לשתי החצרות, שלשתיהן תשמיש נוח בה, אסורה לשתיהן (סעיף ג); וכן בית הכסא שבין שני בתים שלא עירבו (סעיף ד).
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה כ״ד ס״ק בסימן זה. הנה עשרת הראשונים, על סעיף א והגהת הרמ״א שבו — להבין יותר את משמעות הטקסט:
משנה ברורה (א) — (א) ואין ביניהם וכו' - ר״ל שבכותל המפסיק בין החצרות העומד ע״ג הבור אין פתח וחלון:
משנה ברורה (ב) — (ב) אין ממלאין וכו' - שהרי כ״א ממלא מרשות חבירו:
משנה ברורה (ג) — (ג) אא״כ עשו מחיצה י' - כדי להפסיק בין הרשויות ויהא כ״א דולה מרשותו ומחיצת הכותל שעומד ע״ג הבור אין מועיל לזה כלל דבעינן דוקא שתהא עשויה לשם כך ובתוך אוגן הבור:
משנה ברורה (ד) — (ד) וצריך שיהיה וכו' - כדי שיהיה ניכר הפסק המחיצה המחלקת בתוך המים ואע״פ שאינה מגעת המחיצה עד קרקע הבור קל הוא שהקילו במים להתיר במחיצה כזו דבעינן רק שלא יכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו:
משנה ברורה (ה) — (ה) טפח מן המחיצה - וכ״ש אם מחציתה למטה ומחציתה למעלה:
משנה ברורה (ו) — (ו) המחיצה כולה - היינו של העשרה טפחים וה״ה אפילו אם היתה ארוכה יותר ומגעת עד קרקע הבור צריך ג״כ היכר הפסק מלמעלה:
משנה ברורה (ז) — (ז) ניכרת - ההפרשה ובזה הטפח לבד סגי שלא ילך הדלי לרשות חבירו:
משנה ברורה (ח) — (ח) וכן אם עשו וכו' - ר״ל שהניחו לכתחלה מלמעלה על שפת הבור כדי להתיר המים אבל כשלא נעשה כדי להתיר לא:
משנה ברורה (ט) — (ט) זה ממלא מצד הקורה וכו' - וטעמא לפי שאנו רואים כאלו קורה זו נמשכת ויורדת עד המים וחולקת כל רשות לעצמו וכאן אין לחוש לומר שזה דולה מרשות חבירו לפי ששיערו חכמים שאין דלי מהלך יותר מד״ט וא״כ לא יחצוב מים מצד הבור שהוא ברשות חבירו ואף שחוצב מתחת הקורה ושם רשות שניהם שולטות קל הוא שהקילו חכמים במים וא״צ אלא שלא יהא ניכר להדיא שחוצב מרשות חבירו:
משנה ברורה (י) — (י) לא בעינן שום תיקון - ועכ״פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו שום תיקון דהא לא עירבו שתי החצרות ביחד:
לטקסט המלא של כ״ד הס״ק בספריא: משנה ברורה שע״ו.
6. שיטת הרמ״א
הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהתו (הגה) בסעיפים א ו־ב; ובסוף סעיף ד, סוגריים באותיות קטנות, בלא המילה הגה, מפנים לסימן שנ״ה. הנה הגהותיו, כל אחת במקומה, עם הסתייגויות המפרשים, סעיף אחר סעיף.
הגהות הרמ״א, והסתייגויות המפרשים:
- סעיף א, הקורה — הביאור הלכה כותב: « ודע דלשון השו״ע שכתוב אם עשו ע״פ הבור הוא מועתק מלשון הרמב״ם ובעבודת הקודש ראיתי שכתב אם הקורה בתוך אוגן הבור וכן ג״כ דעת רבינו ירוחם בנתיב י״ב חלק י״ז עי״ש וצ״ע למעשה » (ביאור הלכה שע״ו).
- סעיף א, ההגהה — « ודוקא אם בא למלאות בכלים של בית אבל בכלים של חצר לא בעינן שום תיקון » (רמ״א או״ח שע״ו:א). המשנה ברורה מוסיף: « ועכ״פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו שום תיקון דהא לא עירבו שתי החצרות ביחד » (משנה ברורה שע״ו ס״ק י).
- סעיף ב, ההגהה — « ודוקא כשאין חצרות פתוחות בשביל רק בחלונות » (רמ״א או״ח שע״ו:ב); ואחר כך דעה מחמירה: « וי״א דאם אינן מופלגים ארבעה אוסרים אפילו בכה״ג » (רמ״א או״ח שע״ו:ב), שההגהה מייחסת לבית יוסף בשם רש״י, וגם הט״ז מייחס לרש״י (ס״ק ג). המשנה ברורה מסיים על דעה זו: « ופסקו האחרונים כדעה זו » (משנה ברורה שע״ו ס״ק ט״ו); והביאור הלכה: « עיין מ״ב דהסכמת הפוסקים הוא כדעת ההגה״ה דהוא דוקא במופלג ד׳ » (ביאור הלכה שע״ו).
- סעיף ג, חורבות שיש להן בעלים אחרים — הביאור הלכה מביא שלדעת רש״י הדין דווקא כשאין לחורבות בעלים אחרים, אלא בעלי החצרות שותפים בהן, ושאחרים, ובהם התוספות בשם ר״י, הרא״ש, הרשב״א והטור, מתירים אפילו יש להן בעלים, לפי שאינה בית דירה; מתפלא על השולחן ערוך שלא הביא את דעתו בזה, ומסיים: « ואפשר מדסתם ולא חילק משמע ג״כ דבכל גווני שרי ובלבוש פסק בהדיא דמותר אפילו ביש להן בעלים וכן פסק הגר״ז » (ביאור הלכה שע״ו); הגר״ז הוא אדמו״ר הזקן (רמה 4).
- סעיף ד, הסוגריים — « וע״ל סי׳ שנ״ה » (שו״ע או״ח שע״ו:ד); המשנה ברורה מפנה לשם לפרטי הדינים, ובמי ששכח לערב: « דאם שכח ולא עירב בדיעבד מותר לפנות דגדול כבוד הבריות » (משנה ברורה שע״ו ס״ק כ״ד).
- חב״ד → רמה 4 — דעת הרב לומדת סימן זה בשולחן ערוך הרב, סימן שע״ו, במספור שלו לד׳ סעיפים.
7. מקרים מעשיים מודרניים
כל אחד מן המקרים שלהלן נקשר לסעיף בשמו; וכשהמקרה הוא של ימינו, השורה אומרת זאת: יישום של האתר, ולא דברי המקור.
| מצב | ניתוח מהיר |
|---|---|
| בור משותף לשתי חצרות שלא עירבו יחד | סעיף א: « אין ממלאים ממנו בשבת אלא אם כן עשו מחיצה עשרה למעלה מן המים » (שו״ע או״ח שע״ו:א), וטפח מן המחיצה יורד בתוך המים — ואם היא כולה בתוך המים, טפח ממנה יוצא למעלה; או קורה רחבה ארבעה טפחים על פי הבור. לפי המשנה ברורה, המחיצה עשויה לשם כך, בתוך אוגן הבור (ס״ק ג), והקורה מונחת לכתחילה כדי להתיר את המים (ס״ק ח); הביאור הלכה משאיר בצריך עיון למעשה אם צריכה הקורה להיות בתוך אוגן הבור (פרק 6). היעזר ברב שלך. |
| מילוי בדלי של חצר, בלא תיקון | הגהת הרמ״א בסעיף א: בכלים של חצר, « לא בעינן שום תיקון דהא חצירות רשות אחת הן » (רמ״א או״ח שע״ו:א); אבל המשנה ברורה מוסיף שאסור אז להכניס את המים לבית אם לא עשו שום תיקון, שהרי לא עירבו שתי החצרות יחד (ס״ק י). היעזר ברב שלך. |
| באר שבאמצע השביל בין כותלי שתי חצרות, שממלאים ממנה דרך החלונות | סעיף ב: שניהם ממלאים ממנה, בלא זיזים, « שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר » (שו״ע או״ח שע״ו:ב); לפי הגהת הרמ״א, דווקא כשאין החצרות פתוחות לשביל אלא בחלונות; ויש אומרים שאם אין הבאר מרוחקת ארבעה טפחים מן הכתלים, אוסרים אף באופן זה — המשנה ברורה כותב שהאחרונים פסקו כדעה זו (ס״ק ט״ו). היעזר ברב שלך. |
| חורבות שבין שתי חצרות | סעיף ג: כל אחד משתמש בחורבה הסמוכה לו, בזריקה דרך החלונות, והאמצעית מותרת לשניהם; כשהן כשלושה ראשי קנקן, השלישית, הקרובה לשתי החצרות, אסורה לשתיהן. כשיש לחורבות בעלים אחרים, הביאור הלכה מביא מחלוקת ראשונים, ומביא את המתירים, ובהם אדמו״ר הזקן (פרק 6). היעזר ברב שלך. |
| בית הכסא שבין שני בתים שלא עירבו יחד | סעיף ד: « רשות שניהם שולטת בו ואסורים » (שו״ע או״ח שע״ו:ד); לפי המשנה ברורה, כשמקום המושב מיוחד לכל אחד ורק מקום החפירה משותף; אם גם מקום המושב שייך לשניהם — מותר (ס״ק כ״ג); ואם שכח ולא עירב, בדיעבד מותר לפנות, שגדול כבוד הבריות (ס״ק כ״ד; פרק 6). היעזר ברב שלך. |
למקרים מעשיים מדויקים: הסעיפים תולים את האיסור, בין השאר, במחיצה או בקורה שבבור, בכלים שממלאים בהם, בפתחים ובחלונות הפתוחים למקום, ובמרחק שבינו לבין הכתלים או הבתים; המשנה ברורה והביאור הלכה מוסיפים עליהם תנאים, סעיף אחר סעיף (פרק 6). להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
8. סיכום מעשי של הסימן
לקחי סימן שע״ו:
- בור שבין שתי חצרות שאינן יכולות לערב, או שלא עירבו: אין ממלאים ממנו בשבת בלא מחיצה של עשרה [טפחים] למעלה מן המים שטפח ממנה יורד בתוך המים — או, כשהיא כולה בתוך המים, שטפח ממנה יוצא למעלה —, או בלא קורה רחבה ארבעה טפחים על פי הבור (סעיף א); לפי המשנה ברורה, מחיצה העשויה לשם כך, בתוך האוגן (ס״ק ג), וקורה המונחת כדי להתיר את המים (ס״ק ח).
- הגהת הרמ״א: דווקא כשממלאים בכלים של בית; בכלים של חצר אין צריך שום תיקון (סעיף א) — אבל, לפי המשנה ברורה, אין מכניסים את המים לבית בלא תיקון (ס״ק י).
- באר שבאמצע השביל, אפילו מרוחקת ארבעה טפחים מכל כותל: שניהם ממלאים ממנה, בלא זיזים (סעיף ב); הגהת הרמ״א: דווקא כשאין החצרות פתוחות לשביל אלא בחלונות; ויש אומרים שאם אינה מרוחקת ארבעה טפחים, אוסרים אף באופן זה — המשנה ברורה כותב שהאחרונים פסקו כדעה זו (ס״ק ט״ו).
- שלוש החורבות: כל אחד משתמש בשלו בזריקה דרך החלונות, והאמצעית מותרת לשניהם; כשהן כשלושה ראשי קנקן, השלישית, הקרובה לשתי החצרות, אסורה לשתיהן (סעיף ג).
- בית הכסא שבין שני בתים שלא עירבו: רשות שניהם שולטת בו, ואסורים (סעיף ד) — לפי המשנה ברורה, כשרק מקום החפירה משותף (ס״ק כ״ג); במי ששכח לערב, ראה פרק 6.
- להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע אין ממלאים, בלא מחיצה, מבור שבין שתי חצרות שלא עירבו (משנה ברורה, ס״ק ב)?
- מדוע די במחיצה שאינה מגעת עד קרקע הבור (ס״ק ד), ומדוע אין הכותל העומד על גבי הבור מועיל (ס״ק ג)?
- מדוע די בקורה רחבה ארבעה טפחים (סעיף א; ס״ק ט), ואיזו שאלה משאיר הביאור הלכה פתוחה בה?
- לפי הגהת הרמ״א בסעיף א, מתי אין צריך שום תיקון, ומה מוסיף המשנה ברורה (ס״ק י)?
- בסעיף ב, מה פירוש הכלל שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר, ובאילו מקרים אין הגהת הרמ״א מתירה למלאות?
- בסעיף ג, מדוע החורבה האמצעית מותרת לשניהם (ס״ק כ׳), והשלישית, בצורת הקנקן, אסורה לשתיהן (ס״ק כ״ב)?
- בסעיף ד, באיזה מקרה בית הכסא שבין שני בתים אסור לפי המשנה ברורה (ס״ק כ״ג), ומה הוא כותב במי ששכח לערב (ס״ק כ״ד)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודקדוקי אחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שע״ו)