Siman שע״ז · 1 seif of the Shulchan Aruch
First approach to Siman שע״ז: complete Hebrew text of the Mechaber and of the Rema's gloss, English translation, pedagogical explanations of the halachic concepts, practical cases and synthesis.
Subject: two upper storeys (aliyos) facing each other, open to a courtyard that does not have four amos, one of which made a pit (guma) in the courtyard in order to pour its water in the courtyard — who may pour, depending on whether both made the eruv together, or one made it for itself and the other none at all; and the Rema's gloss on a courtyard of more than four amos
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ז (a single seif in the Shulchan Aruch, with a gloss of the Rema; a single one also in the Shulchan Aruch HaRav, studied at Level 4)
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
📑 Study Plan
1. The Shulchan Aruch text
Siman שע״ז contains a single seif of the Mechaber (Rabbi Yosef Karo), with a gloss of the Rema. The subject of the siman, according to its title: the law of two upper storeys (aliyos) facing each other, open to a courtyard. The seif says who may pour water into a courtyard that does not have four amos, when one of the two storeys has made a pit there: depending on whether they made the eruv together, or one made it for itself and the other none at all. The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe also has a single seif for this siman; its wording is studied at Level 4.
Seif א
דין ב' עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר. ובו סעיף אחד:
שתי עליות הפתוחו' לחצר זו כנגד זו ואחת עשתה גומא בחצר כדי לשפוך בחצר שאין בה ד' אמות מימיה והשני' לא עשתה אם עירבו יחד שתיהן מותרו' לשפוך מימיהן ואם לא עירבו יחד והאחת עירב' לעצמ' והשני' לא עירב' כלל זו שלא עירב' אסור' ושעירבה מותרת ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא: הגה דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי (טור) וה״ה אם החצר יותר מד' אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא (ב״י):
- The case: two upper storeys facing each other, a courtyard of less than four amos, a pit made by one of them: ואחת עשתה גומא בחצר כדי לשפוך בחצר שאין בה ד׳ אמות מימיה והשני׳ לא עשתה. In such a courtyard one does not pour water without a pit, the Mishnah Berurah recalls (ס״ק ב), referring to siman 357, seif 1; it places the pit near the storey that made it, opposite it (ס״ק א).
- If they made the eruv together, both pour: אם עירבו יחד שתיהן מותרו׳ לשפוך מימיהן. Even directly into the pit, the Mishnah Berurah specifies (ס״ק ג).
- One made an eruv for itself, the other none at all: the second is forbidden, the first permitted: ואם לא עירבו יחד והאחת עירב׳ לעצמ׳ והשני׳ לא עירב׳ כלל זו שלא עירב׳ אסור׳ ושעירבה מותרת. The Mishnah Berurah reads the case thus: the one that made the pit made the eruv with all the neighbours living with it in its storey, and there is a gallery (מרפסת) in front of each storey, from which one goes down to the courtyard (ס״ק ד); the one that did not make an eruv is forbidden even if it too made a pit, and even to pour in its house so that the water flows by itself to the gallery (ס״ק ה); the one that made an eruv is permitted only if it made the pit (ס״ק ו). The Taz writes that he did not succeed in explaining this seif: see section 2.
- The condition: not to pour directly into the pit: ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא. For the courtyard belongs to both, and they did not make the eruv together (Mishnah Berurah, ס״ק ז).
- Gloss of the Rema — the reason, following the Tur: דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי. Even though the courtyard where the pit is belongs to both, and the water runs down there into the pit by his force (Mishnah Berurah, ס״ק ח).
- Gloss of the Rema — a courtyard of more than four amos, following the Beis Yosef: וה״ה אם החצר יותר מד׳ אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא (רמ״א או״ח שע״ז:א). According to the Mishnah Berurah, this means pouring also onto the gallery, the water running down to the courtyard, when each made an eruv for itself (ס״ק ט). The Taz questions the Beis Yosef's distinction, and the Biur Halachah reports that many Acharonim rejected his proof: see section 6.
2. General context
What does this siman discuss?
The Beis Yosef traces this case to the end of the chapter Keitzad Mishtatfin of tractate Eruvin: « והדין משנה ס״פ כיצד משתתפין » (בית יוסף או״ח שע״ז). The mishnah (88a) first sets out the law of the small courtyard: « חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ עוּקָה מַחְזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה » (עירובין פ״ח ע״א) — a courtyard of less than four amos: one does not pour water into it on Shabbos, unless a pit (ukah) holding two se'ah, from the opening downward, was made for it. Then: « וְכֵן שְׁתֵּי דְיוֹטָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה, אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה — מוּתָּרִין, אֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה — אֲסוּרִין » (עירובין פ״ח ע״א) — and likewise two upper storeys (diyota'os) facing each other: some made a pit and some did not; those who made the pit are permitted, those who did not are forbidden. Rashi explains the storeys: « עליות וחצר פחותה מארבע אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם » (רש״י עירובין פ״ח ע״א) — upper storeys, with a courtyard of less than four amos in front of them, into which they pour their water; and « בני האחת עשו עוקה בחצר ובני האחת לא עשו » (רש״י עירובין פ״ח ע״א) — the people of one made a pit in the courtyard, and the people of the other did not.
The Gemara first reports in the name of Rava: « אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ עֵירְבוּ » (עירובין פ״ח ע״ב) — even if they made an eruv. Abaye objects, and the Gemara reports Rava's statement differently: « לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא עֵירְבוּ, אֲבָל עֵירְבוּ — מוּתָּרִין » (עירובין פ״ט ע״א) — this was taught only where they did not make an eruv; but if they made one, they are permitted. Then the reason for the prohibition: « וְכִי לֹא עֵירְבוּ, מַאי טַעְמָא לָא? אָמַר רַב אָשֵׁי: גְּזֵירָה דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מִמָּאנֵי דְבָתִּים לְהָתָם » (עירובין פ״ט ע״א) — and if they did not make an eruv, why not? Rav Ashi said: it is a decree, lest one come to carry out [the water] in the utensils of the houses, over there. Rashi reads the text thus: « הכי גרסינן דלמא אתי לאפוקי מיא במאני דבתים להכא - לשפת העוקה לשפוך לתוכה » (רש״י עירובין פ״ט ע״א) — this is how we read: lest one come to take out the water in the vessels of the houses, here: to the edge of the pit, to pour into it (the readings are compared in Level 2).
Tosafos, whom the Beis Yosef copies together with the Rosh, ask: « וא״ת אי דלא עירבו תרוייהו ליתסרו » (תוספות עירובין פ״ט ע״א) — if they did not make an eruv, let both be forbidden! And they answer: « וי״ל דאינם שופכין ממש בתוך העוקה שבחצר אלא שופכין על הדיוטא והן יורדין על העוקה הסמוכה לה » (תוספות עירובין פ״ט ע״א) — they do not pour directly into the pit in the courtyard, but pour onto the storey, and [the water] runs down to the pit that is near it; « ואע״ג דהוי חצר שאינה מעורבת מ״מ לא אסרו חכמים כאן אלא בכרמלית כעין שפירשנו לעיל אבל בחצר שאינה מעורבת לא אסרו כלל » (תוספות עירובין פ״ט ע״א) — although it is a courtyard without an eruv, the Sages prohibited here only toward a karmelis, but in a courtyard without an eruv they prohibited nothing at all. And those who made no pit: « ואותם שלא עשו עוקה אסורים כדאמר דילמא אתו לאפוקי מיא במנא דבתים להכא שיורידו מן הדיוטא בכלים מלאים מים לשפת העוקה שרחוקה מהן דאין רוצין שיפלו המים למטה ויקלקל החצר » (תוספות עירובין פ״ט ע״א) — they are forbidden, lest they come down from the storey with vessels full of water to the edge of the pit, which is far from them, because they do not want the water to fall down and spoil the courtyard. This passage is found in the Tosafos, not in the Rosh as Sefaria serves it, which has the question and the answer. The Biur Halachah notes that the Rambam explains this mishnah differently: « הנה בב״י העתיק פירוש התוספות על סוגיא זו ויש עוד לרמב״ם בפירוש המשנה פירוש אחר על המשנה זו ובדרך זה דרך ג״כ בהלכותיו אבל כפי פירוש התוספות כתב ג״כ הרשב״א והריטב״א וכתבו שכן כתבו רוב המפרשים » (ביאור הלכה שע״ז) — the Beis Yosef copied the explanation of Tosafos; the Rambam has another explanation in his commentary on the Mishnah, and follows it in his Halachos; but the explanation of Tosafos is also that of the Rashba and the Ritva, who write that it is that of most commentators.
The Mechaber's seif takes up the words of the Tur, and the Taz writes that he did not succeed in explaining them: « בסעיף זה העתיק לשון הטור ובאמת הסכנתי נפשי מאוד לישב זה ולא עלתה בידי » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — in this seif he copied the wording of the Tur; I went to great lengths to explain it, and did not succeed. In the Gemara and in Tosafos, he explains, the difference between the two storeys lies in the pit, near the one and far from the other; whereas the Tur « והנה הטור הולך בשיטת התו׳ והכניס דברי׳ אחרים לכאן מה שאין להם ענין » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — follows the approach of Tosafos, and brought in here other words that have no connection: the eruv of the storey for itself. The explanation of his father-in-law, a gallery in front of the storey, does not satisfy him: « ולמו״ח ז״ל ראיתי שפי׳ בזה שיש שם מרפסת להעליי׳ וכל רוא׳ דבריו בזה לא ימצא ישוב ותי׳ כלל על התימהון שיש כאן » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — I saw that my father-in-law, of blessed memory, explains it by a gallery of the storey; whoever sees his words will find in them no explanation or answer at all to the wonder that is here. And: « ואולי יש ט״ס וחסרון איזה בבא בדברי הטור והתימא הגדולה שהב״י לא הרגיש בתימה זו והעתיק כאן בש״ע הנחנו הדבר למי שלבו שלם בדבר אולי יכול ליישבו » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — perhaps there is a copyist's error, and a missing clause, in the words of the Tur; the great wonder is that the Beis Yosef did not notice this, and copied it here into the Shulchan Aruch; we leave the matter to one whose heart is whole in it, perhaps he can explain it. He also reports the answer of the Levush, who had been asked about this — the matter would depend on the pit and the eruv, not on the distance —, and rejects it in the name of Tosafos. The Eliyah Rabbah, for his part, holds the Tur and the Levush's answer to be the main view, against the Taz: « לכן נראה לי עיקר בטור וביישוב הלבוש אף שהט״ז כתב דמאן דמותיב שפיר מותיב ולבוש לא תירץ כלום » (אליה רבה שע״ז ס״ק ג) — therefore it seems to me that the main view is [that of] the Tur and the Levush's resolution, although the Taz wrote that the one who objects objects well, and that the Levush resolved nothing. This page reports these readings without deciding (Level 2, section 5). The Magen Avraham and the Mishnah Berurah, for their part, read the seif with a gallery in front of the storeys (section 3).
Place in Hilchos Eruvin
In Sefaria's index, the section הלכות עירובין of the Shulchan Aruch begins at siman 345. Siman שע״ז rests on siman 357, seif 1 — the courtyard of less than four amos, into which one does not pour water without a pit when it is near the public domain, in summer: the Tur refers to it, « כדי לשפוך בחצר שאין בה ד״א מימיה כדפרישית לעיל » (טור או״ח שע״ז), as does the Mishnah Berurah (ס״ק ב); and a parenthesis at the end of seif 1 of siman 357, in small type in the text served by Sefaria, refers to siman 377: « וע״ל סי׳ שע״ז » (שו״ע או״ח שנ״ז:א). The Magen Avraham refers, among others, to siman 375 (ס״ק ב).
3. Key halachic concepts
A few notions structure this siman, in the order of the seif:
- עליות — the upper storeys, which the mishnah calls דיוטאות: Rashi explains, « עליות וחצר פחותה מארבע אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם » (רש״י עירובין פ״ח ע״א). The Shulchan Aruch HaRav, for his part, writes « שְׁתֵּי דְיוּטָאוֹת שֶׁל עֲלִיּוֹת » (שו״ע הרב שע״ז:א), and places the aliyos within the storey (diyuta): « וְהָעֲלִיּוֹת שֶׁבִּדְיוּטָא זוֹ » (שו״ע הרב שע״ז:א); Level 4 therefore renders, in the Rav, the diyuta as “storey” and the aliyos as “upper rooms” (point א).
- גומא — the pit, which the mishnah calls עוקה; the Mishnah Berurah places it thus: « סמוך לה נגד עליתה » (משנה ברורה שע״ז ס״ק א) — near the one that made it, opposite its storey.
- חצר שאין בה ד׳ אמות — the small courtyard, whose law is in siman 357: « חצר שפחותה מד׳ אמות על ד׳ אמות שהיא סמוכה לרשות הרבים אין שופכין לתוכה מים בשב׳ בימות החמה » (שו״ע או״ח שנ״ז:א) — a courtyard of less than four amos by four, near the public domain: one does not pour water into it on Shabbos, in the summer. The reason: « שכיון שאין בה ד׳ אמות אין סאתים מים שאדם עשוי להשתמש בכל יום ראוי ליבלע בה והוי כאילו שופך לרשות הרבים לכך צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים » (שו״ע או״ח שנ״ז:א) — since it does not have four amos, the two se'ah of water a person usually uses each day cannot be absorbed in it, and it is as though one were pouring into the public domain; therefore one must make a pit whose hollow holds two se'ah. And: « ואם יש בחצר ארבע על ארבע אפי׳ הוא אריך וקטין או בימות הגשמים בחצר כל שהוא מותר לשפוך בה כל מה שירצה » (שו״ע או״ח שנ״ז:א) — if the courtyard has four [amos] by four, even long and narrow, or in the rainy season, in a courtyard of any size, one may pour into it whatever one wishes. And the limit: « במה דברים אמורים בחצר הסמוכה לר״ה אבל אם היא סמוכה לכרמלית אפילו היא קטנה הרבה אינה צריכה גומא אפילו בימות החמה » (שו״ע או״ח שנ״ז:א) — this applies to a courtyard near the public domain; near a karmelis, even a very small one needs no pit, even in summer.
- עירבו יחד — the eruv made together: both pour their water, « אפילו תוך הגומא להדיא » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ג) — even directly into the pit.
- עירב׳ לעצמ׳ — the eruv for oneself: the Mishnah Berurah reads « אותה שעשתה הגומא עם כל שכניה הדרים אצלה בעליתה ומיירי בשיש מרפסת לפני כל עליה ועליה ונכנסין הכל להמרפסת דרך פתח העליה וממנה יורדין לחצר » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ד) — the one that made the pit [made the eruv] with all the neighbours living with it in its storey; the case is where there is a gallery (mirpeses) in front of each storey, which everyone enters through the door of the storey, and from which one goes down to the courtyard. The Magen Avraham proposes (ול״נ) the reason why the Mechaber writes that the second made no eruv "at all": « ול״נ דנקט והשניה לא עירבה כלל דאם עירבה השניה לעצמה אין אוסרת החצר ומותרת אותה שעשאה גומא לשפוך להדיא לגומא אבל כל שלא עירבה כלל ה״ל רגל האסורה במקומה ואוסרת החצר » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב) — had the second made an eruv for itself, it would not forbid the courtyard, and the one that made the pit could pour directly into the pit; but as long as it made no eruv at all, it is a "foot" forbidden in its place, which forbids the courtyard; he refers to siman 375, and concludes: « וצ״ע עמ״ש סימן שס״ד ס״ג » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב) — this requires examination, together with what he wrote in siman 364, seif 3. The Biur Halachah reports, in the name of the Acharonim: « לפי מה שצייר המחבר מתחלה דהאחת לא עשתה גומא יהיה זה הדין אפילו בששניהם עירבו כ״א לעצמו אותה שעשתה גומא מותרת ואותה שלא עשתה גומא אסורה » (ביאור הלכה שע״ז) — according to the case the Mechaber first set out, where the second made no pit, the law would hold even if each made an eruv for itself: the one that made the pit is permitted, the one that did not is forbidden.
- אסורה — the one that did not make an eruv is forbidden, according to the Mishnah Berurah, « אפילו אם עשתה ג״כ גומא » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ה) — even if it too made a pit; and: « ולא מיבעי שאסורה להוציא הכלי עם השופכין דרך החצר עד גומתה או להוציא להמרפסת דהא לא עירבה אלא אפילו לשפוך בביתה שילך המים מעצמו למרפסת ומשם ירד למטה ג״כ אסור » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ה) — needless to say, it is forbidden to carry the vessel with the waste water through the courtyard to its pit, or to carry it out to the gallery, since it made no eruv; but even to pour in its house, so that the water flows by itself to the gallery and from there down, is also forbidden. The reason: « דחיישינן שמא יחוס על קלקול ביתו שלא יטנף מפני השופכין ויטלטל הכלי עם השופכין להמרפסת להדיא והלא היא משותפת לכל דיירי העליה ולא עירבו ביניהם » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ה) — we fear that he will be concerned for his house, that it not be soiled by the waste water, and will carry the vessel with the waste water directly to the gallery; yet it is shared by all the residents of the storey, and they made no eruv among themselves. The Magen Avraham already writes so: « אפי׳ עשתה גומא דהא אסורה להוציא על המרפס׳ וא״כ אפי׳ לשפוך בביתה אסור׳ דחיישי׳ שתה׳ חס על קלקול ביתה ותטלטל הכלים למרפסת » (מגן אברהם שע״ז ס״ק א) — even if it made a pit, since it is forbidden to carry out [objects] onto the gallery; therefore even pouring in its house is forbidden, lest it be concerned for its house and carry the utensils to the gallery.
- מותרת — the one that made an eruv is permitted, according to the Mishnah Berurah, « ובלבד שעשתה גומא וכנ״ל אבל בלא גומא אסורה לשפוך בביתה או למרפסת שירדו המים לחצר דבודאי ירדו מהחצר לר״ה וכנ״ל בסימן שנ״ז » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ו) — provided it made the pit; without a pit, it is forbidden to pour in its house or onto the gallery so that the water runs down to the courtyard, for it would surely run from the courtyard into the public domain (siman 357). And: « ואפילו אם חברתה עשתה גומא והמים ירדו מהחצר לאותה גומא ג״כ אסור דחיישינן שיחוש לקלקול החצר שלא יטנף מהשופכין דרך הליכתן לגומא כיון שהגומא רחוקה ממנה ויוציא כלי הבית עם השופכין לחצר כדי לשפוך להדיא לגומא והם הלא לא עירבו יחד » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ו) — even if the other made the pit, and the water runs from the courtyard to that pit, it is also forbidden: we fear that it will be concerned for the courtyard, that it not be soiled by the waste water on its way to the pit, since the pit is far from it, and will carry the house's utensils with the waste water into the courtyard to pour directly into the pit; yet they did not make the eruv together. The Magen Avraham writes: « ובלבד שעשת׳ גומא אבל אסורה לשפוך במרפסת שירדו המים מחצר לגומא שעשתה חברת׳ » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב), in the name of the Bach, and adds that the wording of the Remazim does not imply this: « כ״כ הב״ח ע״ש ול׳ שברמזים לא משמע הכי ע״ש » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב).
- להדיא בגומא — directly into the pit: « דהא החצר משותף לשניהם והם לא עירבו ביחד » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ז) — for the courtyard is shared by both, and they did not make the eruv together.
- כחו — his force, in the Rema's gloss: « ר״ל אע״ג דהחצר שהגומא ביה שייך לשניהם והמים יורדים שם בגומא מכחו » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ח) — even though the courtyard where the pit is belongs to both, and the water runs down there into the pit by his force. Tosafos say so: in a courtyard without an eruv, the Sages prohibited nothing at all [of what flows there by one’s force (כחו)] (section 2).
- יותר מד׳ אמות — a courtyard of more than four amos, in the Rema's gloss: « היינו לשפוך גם על המרפסת ושירד לחצר ומיירי בשעירבו כ״א לעצמו ולא חיישינן שיוציא הכלי עם המים לחצר לשפוך בתוך הגומא שעשה חבירו דכיון שיש בהחצר שיעור ד״א בשיעור שהוא רחב כזה ראוי שיבלע המים במקומו ולא יתקלקל החצר » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ט) — that is, pouring also onto the gallery, the water running down to the courtyard; the case is where each made an eruv for itself, and we do not fear that it will carry the vessel with the water into the courtyard to pour into the pit the other made, since the courtyard having the measure of four amos, the water can be absorbed in its place, and the courtyard is not spoiled. And: « ר״ל וע״כ אפילו אם אחד עשה גומא לצד עליתו לא חיישינן שהשני יוליך הכלי עם השופכין לשם » (משנה ברורה שע״ז ס״ק י) — therefore, even if one made a pit on the side of its storey, we do not fear that the other will carry the vessel with the waste water there. The Biur Halachah: « לאו דוקא דה״ה אפילו ד״א וכנ״ל בסימן שנ״ז » (ביאור הלכה שע״ז) — "more than four" is not exact: the same holds at four amos (siman 357).
4. Detail of the seifim — one by one
| Seif | Content |
|---|---|
| א | Two upper storeys facing each other, open to a courtyard; one made a pit in the courtyard, in order to pour its water in the courtyard, which does not have four amos; the other did not. If they made the eruv together, both may pour their water. If they did not make it together — one made it for itself, the other none at all —, the one that did not make an eruv is forbidden, the one that made it is permitted, provided it does not pour directly into the pit, but in the storey, the water running down to the pit. Rema: for his force in a courtyard without an eruv is permitted (Tur); likewise, if the courtyard is more than four amos, both are permitted in such a case, and do not need a pit (Beis Yosef). |
5. The Mishnah Berurah — first entries
The Mishnah Berurah of Rabbi Yisrael Meir Kagan (the Chafetz Chaim) has 10 entries on this siman. Here they all are, in order — to better understand the meaning of the seif:
In the text served by Sefaria, entry (ח) begins with "דכמו", where the seif, in the Maginei Eretz edition, reads "דכחו"; copied as is. For the text on Sefaria: Mishnah Berurah 377.
6. Position of the Rema
The Rema (Rabbi Moshe Isserles) adds a gloss (הגה) to this seif. In the text served by Sefaria (Maginei Eretz edition), it comes at the end of the seif, after the words אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא, and cites the Tur, then the Beis Yosef.
- Seif א — the reason, following the Tur: « דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי » (רמ״א או״ח שע״ז:א) — for his force, in a courtyard without an eruv, is permitted. These are the words of the Tur, at the end of this case: « אלא תשפוך בעלייה והם יורדין לגומא דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי » (טור או״ח שע״ז). Tosafos say so: in a courtyard without an eruv, the Sages prohibited nothing at all [of what flows there by one’s force (כחו)] (section 2); and the Mishnah Berurah specifies: even though the courtyard where the pit is belongs to both (ס״ק ח).
- Seif א — a courtyard of more than four amos, following the Beis Yosef: « וה״ה אם החצר יותר מד׳ אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא » (רמ״א או״ח שע״ז:א). The Beis Yosef writes: « ודע דמיירי בחצר פחותה מד״א ואם יתירה מד״א אין שופכין לתוכה ממש אא״כ עירבו ואם לא עירבו כל אחת שופכת ברשותה והמים הולכין מכחו לחצירן שאינה מעורבת ולא חיישינן שמא יוציא המים בכלים ששבתו בבית לחצר דכיון שיש בחצר שיעור לא חיישינן לכך דלא מקלקל החצר » (בית יוסף או״ח שע״ז) — know that the case is a courtyard of less than four amos; if it is more than four amos, one does not pour directly into it unless they made an eruv; if they did not, each pours in its own domain, and the water flows by his force to their courtyard without an eruv; and we do not fear that one will carry the water out to the courtyard in utensils that spent Shabbos in the house, for since the courtyard has the measure [of four amos], we do not fear this: it is not spoiled.
- The Taz's doubt: « ויש לעיין בדברי הב״י כאן » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — the words of the Beis Yosef here need examination; « ותמהתי דכיון שיש עוקה בחצר סמוך להעליה האחרת למה יתקלקל החצר הקטן הלא יזובו המים הניגרים לתוך העוקה ולא ישארו בחצר » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — since there is a pit in the courtyard near the other storey, why would the small courtyard be spoiled? The flowing water would go into the pit and not remain in the courtyard; for him, the concern applies in a large courtyard too. Yet he proposes a partial justification of the Beis Yosef: « ויש קצת ליישב דאם יש בחצר ד״א אין רגילים בחול תמיד לשפוך לתוך העוקה אלא לפעמים לחצר עצמו שיבלעו המים בו וע״כ גם בשבת אין כאן חשש אם שופך על העלייה ויורד לארץ » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — when the courtyard has four amos, people are not used, on weekdays, to always pouring into the pit, but sometimes into the courtyard itself, for the water to be absorbed there; therefore, on Shabbos, there is no concern when one pours onto the storey and [the water] runs down to the ground; and he concludes: « כן הוא סברת ב״י ורמ״א מביאו אבל תימה לי שהרמב״ם כתב דין זה פ״ד וכתב המ״מ דמיירי בחצר שהיא ד׳ על ד׳ וצ״ע » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — this is the reasoning of the Beis Yosef, and the Rema cites it; but he finds it difficult [against the Beis Yosef] that the Rambam wrote this law in chapter 4, and that the Maggid Mishneh wrote there that the case is a courtyard of four [amos] by four; and this requires examination.
- What the Biur Halachah reports: « והנה הט״ז מפקפק על דברי הב״י ודעתו דכיון שיש גומא בחצר חיישינן שיוציא כלי עם שופכין לשם והביא ראיה לזה מדברי הרה״מ ורבים מהאחרונים דחו ראיתו » (ביאור הלכה שע״ז) — the Taz hesitates over the words of the Beis Yosef, and holds that, since there is a pit in the courtyard, we fear that one will carry a vessel with waste water there; he brings a proof for this from the words of the Maggid Mishneh, and many Acharonim rejected his proof. And: « ובלא״ה כמה ראשונים כתבו כרש״י דמיירי בחצר שהיא פחותה מד״א הרשב״א והריטב״א והאור זרוע » (ביאור הלכה שע״ז) — besides, several Rishonim wrote, like Rashi, that the case is a courtyard of less than four amos: the Rashba, the Ritva and the Or Zarua. He also refers to the Atzei Almugim: « ועיין עוד בעצי אלמוגים דה״ה בימות הגשמים שאין צריכין לעוקא וכנ״ל בסימן שנ״ז אפילו בפחותה מד״א יהיה הדין דשניהם מותרים » (ביאור הלכה שע״ז) — likewise in the rainy season, when no pit is needed (siman 357), even in a courtyard of less than four amos, the law would be that both are permitted. On the end of the gloss, the Mishnah Berurah writes: « ר״ל וע״כ אפילו אם אחד עשה גומא לצד עליתו לא חיישינן שהשני יוליך הכלי עם השופכין לשם » (משנה ברורה שע״ז ס״ק י).
- Chabad → follow the Shulchan Aruch HaRav, siman שע״ז (see Level 4 — Daat HaRav).
7. Modern practical cases
The situations below are applications by the site: the seif does not name them, and each is tied to the part of the seif it involves.
| Situation | Quick analysis |
|---|---|
| Two upstairs dwellings facing each other, above a small shared courtyard, that made the eruv together | Application by the site, seif א: in the case of the seif — a courtyard that does not have four amos, and a pit made by one of them —, « אם עירבו יחד שתיהן מותרו׳ לשפוך מימיהן » (שו״ע או״ח שע״ז:א); even directly into the pit, according to the Mishnah Berurah (ס״ק ג). Whether a present-day courtyard and drainage match the case of the seif: consult your Rav. |
| Two storeys facing each other, each of several dwellings opening onto a shared gallery; those of one storey made an eruv among themselves, those of the other none | Application by the site, seif א, read as the Mishnah Berurah reads it (ס״ק ד: the eruv for itself is the one the storey makes with all the neighbours living in it, a gallery being in front of each storey): in the case of the seif — a courtyard that does not have four amos, and a pit made by the storey that made the eruv —, the one that did not make an eruv is forbidden, the one that made it is permitted, provided it does not pour directly into the pit, but in the storey, the water running down to the pit (seif א); the Mishnah Berurah limits the permission to the one that made the pit (ס״ק ו), and forbids the other even to pour in its house so that the water flows by itself to the gallery (ס״ק ה). The Taz writes that he did not succeed in explaining this seif (ס״ק א). Consult your Rav. |
| The shared courtyard has four amos or more | Application by the site, seif א, gloss of the Rema: both are permitted in such a case, and do not need a pit (following the Beis Yosef); according to the Beis Yosef, if they did not make an eruv [together], each pours in its own domain and the water flows by his force (מכחו) to the courtyard: one does not pour directly into it; according to the Mishnah Berurah, pouring also onto the gallery, the water running down to the courtyard, when each made an eruv for itself (ס״ק ט); the Biur Halachah writes that "more than four" is not exact: the same holds at four amos. The Taz questions this distinction (ס״ק א), and the Biur Halachah reports that many Acharonim rejected his proof. Consult your Rav. |
8. Practical synthesis of the Siman
- The case: two upper storeys facing each other, open to a courtyard that does not have four amos; one made a pit in the courtyard in order to pour its water in the courtyard, the other did not (seif א); in such a courtyard one does not pour without a pit (Mishnah Berurah, ס״ק ב; in siman 357, seif 1, when the courtyard is near the public domain, in summer).
- If they made the eruv together, both may pour their water (seif א) — even directly into the pit, according to the Mishnah Berurah (ס״ק ג).
- If one made an eruv for itself, and the other none at all, the one that did not make an eruv is forbidden, the one that made it is permitted (seif א); according to the Mishnah Berurah, the one that did not make an eruv is forbidden even if it made a pit (ס״ק ה), and the one that made it is permitted only if it made the pit (ס״ק ו).
- The condition: not to pour directly into the pit, but in the storey, the water running down to the pit (seif א) — the courtyard is shared by both, and they did not make the eruv together (Mishnah Berurah, ס״ק ז).
- Gloss of the Rema: for his force, in a courtyard without an eruv, is permitted (seif א, following the Tur).
- Gloss of the Rema: likewise, if the courtyard is more than four amos, both are permitted in such a case, and do not need a pit (seif א, following the Beis Yosef); the Taz questions this distinction (ס״ק א), and the Biur Halachah reports that many Acharonim rejected his proof.
- For halachah lema'aseh, consult your Rav.
9. Comprehension questions
- Why does one not pour water, without a pit, into a courtyard that does not have four amos, and when is no pit needed (siman 357, seif 1)?
- What does the mishnah say about two upper storeys facing each other (עירובין פ״ח ע״א), and how does Rava's statement limit it (עירובין פ״ט ע״א)?
- What is Rav Ashi's concern, and how do Tosafos explain it for the storey that made no pit?
- Why does the one that made an eruv not pour directly into the pit (seif א; Mishnah Berurah, ס״ק ז)?
- How does the Mishnah Berurah read "one made an eruv for itself" (ס״ק ד), and what difficulty does the Taz find in this seif (ס״ק א)?
- What does the Rema's gloss permit in a courtyard of more than four amos, and why does the Taz doubt it (ס״ק א; Biur Halachah)?
To go further
- 📚 Level 2 — Lamdan: for pilpul, the שיטות ראשונים, the חקירות יסודיות, and the nuances of the Acharonim
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and rapid memorization with mnemonics
- 📜 Level 4 — Daat HaRav: the Shitah of the Alter Rebbe (Shulchan Aruch HaRav siman שע״ז)