✦ ❖ ✦

DAAT · LEVEL 2 — LAMDAN

Shulchan Aruch · Orach Chayim

Hilchos Eruvin — in-depth study

סימן שע״ז

דין ב׳ עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ For lamdanim and talmidei chachamim ⚡

✦ ❖ ✦

In-depth pilpul

Talmudic sources, the underlying hakira,
shitos of the Rishonim and Acharonim on two upper storeys facing each other, the pit of the small courtyard and the eruv

Subject:
Shulchan Aruch Orach Chayim siman שע״ז — 1 seif, with a gloss of the Rema
with, among others, the Gemara, Rashi and Tosafos, the Rashba and the Ritva, the Raavad whom they quote, the Rambam and the Maggid Mishneh, the Rosh, the Tur, the Beis Yosef, the ט״ז, the מג״א, the Eliyah Rabbah, the Mishnah Berurah and the Biur Halachah

Mishnah Berurah: 10 se‘ifim katanim (ס״ק)

Editing and study:
Rav Yossef Haim Samama · DAAT

📑 Table of contents

The sugya — the small courtyard, the pit and the two storeys, in Eruvin 88a-89a
The underlying hakira — what is the Mishnah about? Rashi and most commentators, the Raavad, the Rambam
The small courtyard and the pit — and why “two storeys”
“If they made an eruv together” — the two versions of Rava’s statement
“One for itself, the other not at all” — the near pit, the Tur, and the Taz’s difficulty
“Not directly into the pit” — and the Rema’s gloss on one’s “force”
The Rema’s gloss — a courtyard of more than four amos
Summary of the shitos — and the halachic conclusion

📜 The text of the Shulchan Aruch — 1 seif

סעיף א. דין ב' עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר. ובו סעיף אחד:
שתי עליות הפתוחו' לחצר זו כנגד זו ואחת עשתה גומא בחצר כדי לשפוך בחצר שאין בה ד' אמות מימיה והשני' לא עשתה אם עירבו יחד שתיהן מותרו' לשפוך מימיהן ואם לא עירבו יחד והאחת עירב' לעצמ' והשני' לא עירב' כלל זו שלא עירב' אסור' ושעירבה מותרת ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא: הגה דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי (טור) וה״ה אם החצר יותר מד' אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא (ב״י):

summary: the heading of the siman, then the seif. Two upper storeys open to a courtyard, facing each other; one made a pit in the courtyard in order to pour its water in the courtyard, which does not have four amos, and the second did not. If they made an eruv together, both may pour their water. If they did not make it together — one made an eruv for itself, and the second none at all —, the one that made no eruv is forbidden, and the one that made it is permitted, provided it does not pour directly into the pit, but pours in the upper storey, and [the water] runs down to the pit. The Rema’s gloss: for one’s “force” in a courtyard without an eruv is permitted (Tur); and likewise, if the courtyard has more than four amos, both are permitted in such a case, and do not need a pit (Beis Yosef).

1. The sugya — the small courtyard, the pit and the two storeys, in Eruvin 88a-89a

The source in the Gemara

The Beis Yosef connects the seif to the Mishnah at the end of the chapter Keitzad Mishtatfin: « והדין משנה ס״פ כיצד משתתפין » (בית יוסף או״ח שע״ז). The Mishnah (88a) first gives the law of the small courtyard: « חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ עוּקָה מַחְזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה » (עירובין פ״ח ע״א) — a courtyard of less than four amos: one may not pour water into it on Shabbos, unless a pit (ukah) holding two se’ah has been made for it, from the opening downward. After the vaulted channel (biv), it teaches: « הֶחָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת » (עירובין פ״ח ע״א) — the courtyard and the portico combine to [make] four amos; then: « וְכֵן שְׁתֵּי דְיוֹטָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה, אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה — מוּתָּרִין, אֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה — אֲסוּרִין » (עירובין פ״ח ע״א) — and likewise two storeys (dyota’os) facing each other: some made a pit and some did not; those who made the pit are permitted, those who did not are forbidden.

The Gemara gives the reason for the pit: « מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבָּה: מִפְּנֵי שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְהִסְתַּפֵּק סָאתַיִם מַיִם בְּכׇל יוֹם, בְּאַרְבַּע אַמּוֹת — אָדָם רוֹצֶה לְזַלְּפָן » (עירובין פ״ח ע״א) — what is the reason? Rabbah says: because a person is accustomed to use two se’ah of water every day; in four amos, a person wants to sprinkle them [over the ground]; « פָּחוֹת מֵאַרְבַּע — שׁוֹפְכָן. אִי דַּעֲבִיד עוּקָה — שְׁרֵי, אִי לָא — אָסוּר » (עירובין פ״ח ע״ב) — in less than four, he pours them away: if he made a pit, it is permitted; if not, it is forbidden.

On the two storeys, the Gemara first reports in Rava’s name: « וְכֵן שְׁתֵּי דְיוֹטָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ. אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ עֵירְבוּ » (עירובין פ״ח ע״ב) — even if they made an eruv. Abaye objects: « מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם נְפִישָׁא דְמַיָּא, וְהָתַנְיָא: אַחַת לִי עוּקָה, וְאַחַת לִי גִּיסְטְרָא בְּרֵיכָה וַעֲרֵיבָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְמַלְּאוּ מַיִם מֵעֶרֶב שַׁבָּת — שׁוֹפְכִין לְתוֹכָן מַיִם בַּשַּׁבָּת » (עירובין פ״ח ע״ב) — what is the reason? Shall we say because of the quantity of water? But it was taught: it is all one to me — a pit, or a broken vessel (gistera), a basin, a trough: even if they were filled with water on Erev Shabbos, one pours water into them on Shabbos. The Gemara then says: « אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר, הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רָבָא » (עירובין פ״ח ע״ב) — rather, if it was said, this is how it was said; Rava said: « לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא עֵירְבוּ, אֲבָל עֵירְבוּ — מוּתָּרִין » (עירובין פ״ט ע״א) — they taught this only when they did not make an eruv; but if they made an eruv, they are permitted. And: « וְכִי לֹא עֵירְבוּ, מַאי טַעְמָא לָא? אָמַר רַב אָשֵׁי: גְּזֵירָה דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מִמָּאנֵי דְבָתִּים לְהָתָם » (עירובין פ״ט ע״א) — and when they did not make an eruv, what is the reason it is not [permitted]? Rav Ashi said: it is a decree, lest one come to take [the water] out with the vessels of the houses, there.

Rav Ashi’s last words are read in several ways. Rashi gives his reading and his explanation: « הכי גרסינן דלמא אתי לאפוקי מיא במאני דבתים להכא - לשפת העוקה לשפוך לתוכה » (רש״י עירובין פ״ט ע״א) — this is how we read it: lest one come to take the water out in the vessels of the houses, here — to the edge of the pit, to pour into it. Tosafos write likewise, מיא במנא דבתים להכא. The Rosh, in his Piskei on chapter 8 of Eruvin, writes the end of the decree thus: אתו לטלטולי מאני דבתים לחצר — lest they come to carry the vessels of the houses into the courtyard. What the decree fears — the vessel, or the water — comes back in section 6. This page does not decide between these readings.

2. The underlying hakira — what is the Mishnah about? Rashi and most commentators, the Raavad, the Rambam

The Biur Halachah opens its comment on this seif with this remark: « הנה בב״י העתיק פירוש התוספות על סוגיא זו ויש עוד לרמב״ם בפירוש המשנה פירוש אחר על המשנה זו ובדרך זה דרך ג״כ בהלכותיו אבל כפי פירוש התוספות כתב ג״כ הרשב״א והריטב״א וכתבו שכן כתבו רוב המפרשים » (ביאור הלכה שע״ז) — the Beis Yosef copied Tosafos’ explanation of this sugya; the Rambam has another explanation of this Mishnah in his commentary on the Mishnah, and follows this path in his Halachos as well; but Tosafos’ explanation is also that of the Rashba and the Ritva, who write that it is the explanation of most commentators.

חקירה — does the Mishnah of the “two storeys” speak of two storeys sharing one courtyard, one of which made a pit — so that the question is one of eruv —, or does its “likewise” attach to the measure of four amos just before it, “the courtyard and the portico combine”?

First side — Rashi and most commentators: two storeys over one courtyard. « דיוטאות - עליות וחצר פחותה מארבע אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם » (רש״י עירובין פ״ח ע״א) — upper storeys, with a courtyard of less than four amos in front of them, into which they pour their water; « מקצתם - בני האחת עשו עוקה בחצר ובני האחת לא עשו » (רש״י עירובין פ״ח ע״א) — the people of one made a pit in the courtyard, and the people of the other did not. The Rashba: « כולה חדא מתני׳ היא, והכי פירושה: שתי עליות ולפניהם חצר פחות מד׳ אמות אסורות לשפוך מים בחצר אלא אם כן עשו עוקה » (רשב״א עירובין פ״ח ע״ב) — it is all one Mishnah, and this is its explanation: two upper storeys, with a courtyard of less than four amos in front of them; they may not pour water into the courtyard unless they made a pit; « ואם עשו מקצתן עוקה, כלומר: שעשתה א׳ מן העליות עוקה לעצמה סמוכה לעליתה, את שעשתה מותרת ואת שלא עשתה אסורה, ובשלא עירבו כדאסיקנא בגמרא » (רשב״א עירובין פ״ח ע״ב) — and if some made a pit, that is, one of the storeys made a pit for itself, next to its storey, the one that made it is permitted and the one that did not is forbidden — and this when they did not make an eruv, as the Gemara concludes; « כענין זה פירש רש״י ז״ל וכן רוב המפרשים ז״ל » (רשב״א עירובין פ״ח ע״ב) — this is how Rashi explained it, and likewise most commentators. The Ritva: « פירש כגון שתי עליות ולפניהם חצר שהיא פחותה מד׳ אמות על ד׳ אמות ועשתה אחת מן העליות עוקה לעצמ׳ סמוכ׳ לעלייתה והאחרת לא עשתה כלום » (ריטב״א עירובין פ״ח ע״ב) — for example, two upper storeys with a courtyard of less than four amos by four amos in front of them; one of the storeys made a pit for itself, next to its storey, and the other did nothing.
Second side — the Raavad: the measure of four amos. The Rashba reports it: « והראב״ד ז״ל פירש: דוכן שתי עליות קאי אמתני׳ דקתני וחצר ואכסדרה מצטרפין לארבע וכן שתי דיוטות » (רשב״א עירובין פ״ח ע״ב) — the Raavad explains: “and likewise two storeys” attaches to the Mishnah that teaches “the courtyard and the portico combine for four”, and “likewise two dyota’os”; « ולענין צירוף קאמר שאם היו שתי דיוטות מוחלקות לפני עליה אחת, והיו הדיוטות זו כנגד זו שלא היו זו למעלה מזו, ופתח אחד של העליה פתוח לדיוטא זו ופתח אחר פתוח לדיוטא השני, אע״פ שאין בזו ד׳ אמות ולא בזו ד׳ אמות, כיון שיש לפני העליה שתי דיוטות שבין שתיהן ארבע אמות מזלף כאן וכאן ואינו שופכן בחוץ » (רשב״א עירובין פ״ח ע״ב) — it speaks of combining: if there were two separate dyota’os in front of one upper storey, facing each other — neither higher than the other —, one door of the upper storey opening onto one and another door onto the second, although neither has four amos, since in front of the upper storey there are two dyota’os that together make four amos, he sprinkles [the water] here and there, and does not pour it outside; « אבל אילו לא היה זו כנגד זו, פעמים שיראה אחת מתקלקלת במים ויצטרך לחזור אל האחרת, יכבד עליו וישפוך בחוץ » (רשב״א עירובין פ״ח ע״ב) — but had they not been facing each other, he might sometimes see one spoiled by the water and have to go back to the other; it would be burdensome to him, and he would pour outside. And on “some made a pit”: « עכשיו חזר לדין החצר, כלומר: וחצר פתוחה שאמרנו שצריכה עוקה, אם מקצת בני החצר עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה אלו שעשו עוקה מותרין ואת שלא עשו אסורין » (רשב״א עירובין פ״ח ע״ב) — now [the Mishnah] returns to the law of the courtyard: the open courtyard that we said needs a pit — if some of the people of the courtyard made a pit and some did not, those who made it are permitted, and those who did not are forbidden. The Ritva reports the same explanation of the Raavad, and concludes: « והפי׳ הזה דחוק מאד מטעמא דמפרש בש״ס ופרש״י ז״ל מחוור ממנו » (ריטב״א עירובין פ״ח ע״ב) — this explanation is very forced, because of the reason the Gemara gives, and Rashi’s explanation is clearer.

The Rambam — in his commentary on the Mishnah (Eruvin, chapter 8, Mishnah 11), in the Hebrew translation that Sefaria serves, he writes דיוטאות ידוע והן דיורין — the dyota’os are dwellings. summary: two dwellings facing each other, with a courtyard between them into which both pour their water; when the owner of one made a pit in the courtyard, עוקה והיא חפירה בחצר לצד שלו — on his side —, the others may not pour into that pit with him until they make an eruv, for one fears שמא ישתמשו מן הדיורים לחצר — that they will make use [of the courtyard] from the dwellings, without an eruv. In his Halachos: « שְׁתֵּי דִּיאֲטוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ וְחָצֵר אַחַת תַּחְתֵּיהֶן שֶׁשּׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ הַמַּיִם לֹא יִשְׁפְּכוּ לְתוֹכָהּ עַד שֶׁיְּעָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עֵרוּב אֶחָד » (רמב״ם הלכות עירובין פ״ד הכ״ז) — two dyota’os facing each other, and one courtyard below them into which the water is poured: they may not pour into it until both make one eruv; « עָשׂוּ מִקְצָתָן עוּקָה בֶּחָצֵר לִשְׁפֹּךְ בָּהּ הַמַּיִם וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ. אֵלּוּ שֶׁעָשׂוּ שׁוֹפְכִים לָעוּקָה שֶׁלָּהֶן וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא עָשׂוּ לֹא יִשְׁפְּכוּ לַחֲצֵר עַד שֶׁיְּעָרְבוּ » (רמב״ם הלכות עירובין פ״ד הכ״ז) — if some made a pit in the courtyard to pour the water into it, and some did not, those who made it pour into their pit, and those who did not may not pour into the courtyard until they make an eruv; « וְאִם עָשׂוּ אֵלּוּ עוּקָה וְאֵלּוּ עוּקָה כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן שׁוֹפֶכֶת לָעוּקָה שֶׁלָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ » (רמב״ם הלכות עירובין פ״ד הכ״ז) — and if both these and those made a pit, each pours into its own pit, even though they did not make an eruv.

נפקא מינה — according to Rashi, the Mishnah speaks of two storeys with a courtyard of less than four amos in front of them, one of which made a pit in the courtyard and the other did not; the Gemara restricts it, in the second version of Rava’s statement, to the case where they did not make an eruv (עירובין פ״ט ע״א); Tosafos, the Rashba and the Ritva write that the pit is near the one that made it, and the prohibition targets the one far from it (sections 2 and 5) — the Rashba adds that this is how Rashi explained it. According to the Raavad, “likewise two dyota’os” concerns the measure of four amos, and “some made a pit” concerns the people of one courtyard. The Rambam writes, for those who made no pit, “until they make an eruv”, and, when each has its own pit, that each pours into it without an eruv. The seif takes up the words of the Tur, which follows, according to the Taz, the method of Tosafos (section 5). The Biur Halachah mentions the Rambam’s explanation without drawing, here, any consequence for the seif.

3. The small courtyard and the pit — and why “two storeys”

The seif: « שתי עליות הפתוחו׳ לחצר זו כנגד זו ואחת עשתה גומא בחצר כדי לשפוך בחצר שאין בה ד׳ אמות מימיה והשני׳ לא עשתה » (שו״ע או״ח שע״ז:א) — two upper storeys open to a courtyard, facing each other; one made a pit in the courtyard, to pour its water into the courtyard, which does not have four amos, and the second did not. The Tur, whose words the seif takes up, refers here to what it explained earlier: « כדי לשפוך בחצר שאין בה ד״א מימיה כדפרישית לעיל » (טור או״ח שע״ז) ; the Mishnah Berurah refers to siman 357: « דבחצר כזה אסור לשפוך מים כשאין בה גומא לזה וכנ״ל בסימן שנ״ז ס״א » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ב) — in such a courtyard it is forbidden to pour water when it has no pit for it (siman 357, seif 1). It places the pit: « סמוך לה נגד עליתה » (משנה ברורה שע״ז ס״ק א) — near it, opposite its upper storey.

יסוד — what sets the small courtyard apart? Rashi, on another statement on the same page: « אבל חצר הפחותה מארבע אמות ניחא ליה דליפוק לבר שלא ילכלך את חצרו הלכך בעי עוקה דבעוקה ניחא ליה דליבלעו » (רש״י עירובין פ״ח ע״א) — in a courtyard of less than four amos, one is glad that [the water] go outside, so as not to soil one’s courtyard; therefore a pit is needed: with a pit, one is glad that it be absorbed. The Rashba makes this concern the very reason of the rule: « והוא הוא עיקר טעמא דחצר פחותה מד׳ אמות דבעינן עוקה, משום שאדם חושש לקלקול חצרו » (רשב״א עירובין פ״ט ע״א) — that is the very reason of the courtyard of less than four amos, which needs a pit: a person is concerned that his courtyard not be spoiled. The same concern comes back, among others, in Tosafos, the Taz, the Magen Avraham and the Mishnah Berurah (sections 5 and 7).

Why “two storeys”? — the Rashba: « ולחוש לדין זה נקט שתי עליות דאי לא לימא וכן עליה » (רשב״א עירובין פ״ח ע״ב) — it is with a view to the concern of this law that it took two upper storeys; otherwise, let it say “and likewise one upper storey”. The Ritva: « והא דנקט׳ תנא בדיוטות לאשמעי׳ דאפי׳ בהא חיישינן דילמא אתי לאפוקי מאני דעליות למטה בחצר וכן פירשו כל המפרשים ז״ל » (ריטב״א עירובין פ״ח ע״ב) — the Tanna took dyota’os to teach us that even there one fears they will come to take the vessels of the upper storeys down into the courtyard; and so all the commentators explained.

The Rashba: « ולשון מקצתן קשה קצת שהול״ל עשו לאחת ולא עשו לשנים כמו ששנינו למעלה גבי גזוזטראות » (רשב״א עירובין פ״ח ע״ב) — the expression “some” is a little difficult: [the Mishnah] should have spoken of the one [storey] that made [the pit] and the other that did not, as we learned above about the balconies. summary: the Ritva raises the same difficulty, and writes that the Tanna is not precise in this, שאין התנא מדקדק בכך. In the Raavad’s explanation (section 2), “some” means some of the people of the courtyard.

4. “If they made an eruv together” — the two versions of Rava’s statement

The seif: « אם עירבו יחד שתיהן מותרו׳ לשפוך מימיהן » (שו״ע או״ח שע״ז:א) — if they made an eruv together, both may pour their water. This is the second version of Rava’s statement (section 1). The Mishnah Berurah adds: « אפילו תוך הגומא להדיא » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ג) — even directly into the pit.

חקירה — why did the first version of Rava forbid even when they made an eruv? The fear of carrying in a courtyard without an eruv no longer applies; is there another reason left — the quantity of water poured into the pit?

Rashi, on the first version: « ואפילו עירבו - שתי העליות דליכא למיחש אי שרי להו להני ע״י עוקא דהנך אתי לאפוקי מאני מן הבתים ולהורידן לחצר בהדיא עד שפת העוקה ברגליהם וקא מטלטל בחצר דלא מיערב אפילו הכי אסור » (רש״י עירובין פ״ח ע״ב) — even if the two upper storeys made an eruv, where there is no need to fear — if we permit these [to pour] by means of the pit of those — that they will come to take vessels out of the houses and bring them down into the courtyard, directly, to the edge of the pit, on foot, and so carry in a courtyard without an eruv: even so, it is forbidden.
The quantity of water, which Abaye suggests. Rashi: « משום נפישא דמיא - דיש כאן ארבע סאים לשני בתים » (רש״י עירובין פ״ח ע״ב) — here there are four se’ah for two houses. The Ritva: « פירש דהתם עוקה זו אינה אלא סאתים כדינא דלעיל ושתי הדיוטות יש להן ד׳ סאין לשפוך כל אחת בית סאתים ויצאו המים לחוץ » (ריטב״א עירובין פ״ח ע״ב) — there, this pit holds only two se’ah, according to the law given above, and the two dyota’os have four se’ah to pour, each [the measure of] two se’ah, and the water would run outside.

The baraisa Abaye cites removes this reason: one pours into the pit even if it was filled on Erev Shabbos (section 1). The Gemara then reports Rava’s statement differently: if they made an eruv, they are permitted.

5. “One for itself, the other not at all” — the near pit, the Tur, and the Taz’s difficulty

The seif: « ואם לא עירבו יחד והאחת עירב׳ לעצמ׳ והשני׳ לא עירב׳ כלל זו שלא עירב׳ אסור׳ ושעירבה מותרת » (שו״ע או״ח שע״ז:א) — and if they did not make an eruv together, one having made it for itself and the second none at all, the one that made no eruv is forbidden, and the one that made it is permitted. The Tur writes it in the same words: « לא עירבו יחד והאחת עירבה לעצמה והשנייה לא עירבה כלל זו שלא עירבה אסורה ושעירבה מותרת » (טור או״ח שע״ז).

Tosafos’ question: the near pit and the far pit

The Gemara forbids, “when they did not make an eruv”, those who did not make the pit. Tosafos ask: « וא״ת אי דלא עירבו תרוייהו ליתסרו » (תוספות עירובין פ״ט ע״א) — if they did not make an eruv, let both be forbidden! The Ritva reports the question thus: « הקשו בתוס׳ אדרבה תקשי לן כי לא ערבו אמאי מותרין אפי׳ אותם שעשו עוקה דהא קא שפכי מרשותם לחצר המשותפת בלא עירוב » (ריטב״א עירובין פ״ח ע״ב) — on the contrary, one should ask: if they did not make an eruv, why are they permitted, even those who made the pit, since they pour from their domain into the shared courtyard without an eruv? Tosafos answer: « וי״ל דאינם שופכין ממש בתוך העוקה שבחצר אלא שופכין על הדיוטא והן יורדין על העוקה הסמוכה לה » (תוספות עירובין פ״ט ע״א) — they do not pour directly into the pit in the courtyard, but pour on the dyota, and [the water] runs down to the pit next to it (the rest of their answer, on one’s “force”, is in section 6); and: « ואותם שלא עשו עוקה אסורים כדאמר דילמא אתו לאפוקי מיא במנא דבתים להכא שיורידו מן הדיוטא בכלים מלאים מים לשפת העוקה שרחוקה מהן דאין רוצין שיפלו המים למטה ויקלקל החצר » (תוספות עירובין פ״ט ע״א) — and those who did not make a pit are forbidden, as it was said, lest they come to take the water out in a vessel of the houses, here: that they come down from the dyota with vessels full of water to the edge of the pit, which is far from them, because they do not want the water to fall below and spoil the courtyard.

The Rashba explains the Gemara’s question, « וכי לא עירבו אמאי אסורין » (רשב״א עירובין פ״ט ע״א) — and if they did not make an eruv, why are they forbidden? « כלומר: אפילו זו שלא עשתה עוקה תשפוך בפתח ביתה ומשם יהיו המים שותתין ויורדין לעוקה שעשתה חברתה, דברשות דרבנן כגון אלו שלא עירבו לא גזרו בו כחו, ומותר לשפוך מים בביתו והם שותתין ויורדין לחצר אף על פי שאינה מעורבת » (רשב״א עירובין פ״ט ע״א) — that is [the question is]: could not even the one that made no pit pour at the entrance of its house, the water flowing from there and running down to the pit the other made? For in a domain of rabbinic status, such as those who did not make an eruv, one’s “force” was not decreed against, and one may pour water in one’s house, the water flowing and running down to the courtyard, even though the courtyard has no eruv; « גזירה שמא יוציא מים בכלים שבבית לחצר לשפוך אל העוקה, מפני שזו שלא עשתה עוקה רחוקה מן העוקה וגם לא הכינה לה מקום לירד משם מים לעוקה » (רשב״א עירובין פ״ט ע״א) — [the Gemara answers (ופרקינן):] a decree, lest one take water out in the vessels of the house into the courtyard to pour it into the pit, because the one that made no pit is far from the pit, and has not prepared a place either from which the water would run down to the pit; « ולפיכך לעתים חוששת שלא תתקלקל החצר בטיט ומוציאה שם מים בכלים שבבית » (רשב״א עירובין פ״ט ע״א) — so at times it fears that the courtyard will be spoiled with mud, and takes the water out there in the vessels of the house; « אבל לאותה שעשתה עוקה קרובה אל העוקה, או תקנה לה מקום מפתח ביתה אל העוקה שמשם מים שותתין ויורדין אל העוקה ולא תוציא שם מים בכלים » (רשב״א עירובין פ״ט ע״א) — but the one that made the pit is near the pit, or has arranged a place, from the entrance of its house to the pit, from which the water flows and runs down to the pit, and it will not take the water out there in vessels. The Taz, after copying Tosafos, concludes: « מבוא׳ יפה החילוק שבין עלייה העוש׳ העוק׳ ובין עלייה אחרת שכנגד׳ בלא עוקה דאות׳ אחרת כיון שהיא רחוקה מהעוק׳ לא ישפוך ממעל׳ להחצ׳ שיזובו משם להעוק׳ שיתקלקל החצר משא״כ באות׳ שעשתה העוק׳ שהעוק׳ סמוכה לה לא יצטרך לשפוך לחצר כלל » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — the difference between the upper storey that made the pit and the other upper storey, opposite it, without a pit, is well explained: the other, since it is far from the pit, will not pour from above to the courtyard so that [the water] flows from there to the pit, for the courtyard would be spoiled; whereas the one that made the pit, the pit being near it, will not need to pour into the courtyard at all.

The Tur and the Taz’s difficulty

The Taz opens his comment on this seif thus: « בסעיף זה העתיק לשון הטור ובאמת הסכנתי נפשי מאוד לישב זה ולא עלתה בידי » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — in this seif, [the Mechaber] copied the language of the Tur; I truly took great pains to explain it, and did not succeed. His difficulty: « והנה הטור הולך בשיטת התו׳ והכניס דברי׳ אחרים לכאן מה שאין להם ענין כי בחלוק׳ דלא עירבו עשה חילוק בין העליות בענין העירוב לעצמן שאלו עירבו לעצמן והשני׳ לא עירב׳ כלל עירוב זה מאי בעי הכא ומה פי׳ יש לו כיון שאין כאן עירוב חצר ביחד מה עירוב תעשה העליי׳ לעצמה בלא החצר » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — the Tur follows the method of Tosafos, and brought in here other matters that have no connection: in the case where they did not make an eruv, he distinguishes between the storeys by the eruv made for oneself — one made it for itself, the second none at all: what is this eruv doing here, and what meaning does it have? Since there is no joint eruv of the courtyard, what eruv would the upper storey make for itself, without the courtyard? « ואת״ל שעלייה עשויה בענין שבה עצמה צריך לעירוב בלא החצר ואין בו תועלת לחצר מי ביקש זאת מידו ומה תיקן בזה וזה אין לו רמז בגמרא ובפוסקים » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — and if you say that the upper storey is built so that it needs, in itself, an eruv without the courtyard, of no benefit to the courtyard: who asked this of him, and what did he remedy by it? There is no hint of this in the Gemara or the poskim. « ולשון רבינו הטור בעצמו מעורב דהתחיל בענין עשיית העוקה שאיסו׳ של האחר׳ מחמת שלא עשת׳ עוקה וסיים אח״כ שהאיסור הוא מחמת שלא עירבה לעצמה ואם צריכה עירוב בפ״ע ולא עירבה מה לנו לעוקה » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — and the Tur’s language itself is mixed: he begins with the pit — the other’s prohibition is because it made no pit — and ends [by saying] that the prohibition is because it made no eruv for itself; and if it needs an eruv of its own and did not make it, what is the pit to us?

He reports the explanation of his father-in-law (מו״ח) — the Magen Avraham, for his part, cites in the Bach’s name a law that goes through the gallery (ס״ק ב, below) —: « ולמו״ח ז״ל ראיתי שפי׳ בזה שיש שם מרפסת להעליי׳ וכל רוא׳ דבריו בזה לא ימצא ישוב ותי׳ כלל על התימהון שיש כאן » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — I saw that my father-in-law, of blessed memory, explains this by a gallery (mirpeses) of the upper storey; whoever sees his words on this will find neither an explanation nor an answer to the astonishment here. And he concludes: « ואולי יש ט״ס וחסרון איזה בבא בדברי הטור והתימא הגדולה שהב״י לא הרגיש בתימה זו והעתיק כאן בש״ע הנחנו הדבר למי שלבו שלם בדבר אולי יכול ליישבו » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — perhaps there is a scribal error, and some missing passage, in the words of the Tur; the great astonishment is that the Beis Yosef did not notice this difficulty, and copied it here into the Shulchan Aruch; we leave the matter to one whose heart is whole for it: perhaps he can explain it. He adds that he later saw that the Levush had been asked about this, and quotes from his answer: « ונתת טעם לדבר מתוך שהגומא לזה קרובה ולזה רחוקה אינו אמת כי אין הדבר תלוי ברחוק וקרוב רק בגומא ועירוב » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — “and you gave as a reason that the pit is near the one and far from the other: this is not true, for the matter does not depend on far and near, but on the pit and the eruv”; to which he replies: « והרי בתוס׳ כ״כ בהדיא כמ״ש וזהו עיקר החילוק שבין העליות » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — yet Tosafos write it explicitly, as I wrote, and this is the main difference between the upper storeys.

The permission: the near pit, or the eruv made for oneself?

Tosafos: the difference between the two storeys lies in the pit — near the one, far from the other; the Taz: “this is the main difference”.
The Levush, as the Taz quotes him: the matter depends on the pit and the eruv, not on the distance.
The Eliyah Rabbah, on another passage of the Levush, takes a position against the Taz: « וכן ברמב״ם שם מבואר כן לכן נראה לי עיקר בטור וביישוב הלבוש אף שהט״ז כתב דמאן דמותיב שפיר מותיב ולבוש לא תירץ כלום » (אליה רבה שע״ז ס״ק ג) — and in the Rambam, there, it is also explicit; therefore it seems to me that the main view is [that of] the Tur and the Levush's resolution, although the Taz wrote that the one who objects objects well, and that the Levush resolved nothing. This page reports this position without deciding.
The Eliyah Rabbah, on a passage of the Levush: « דהא תוס׳ מתירים למי שעשה עוקה אף שלא עירבו תרווייהו ולהטור אסור כמו שכתב הלבוש טעמא דלעיל דחיישינן שישפוך אף בגומא הקרוב » (אליה רבה שע״ז ס״ק ה) — for Tosafos permit the one that made a pit, even though neither of the two made an eruv; and according to the Tur it is forbidden, as the Levush wrote, for the reason given above: one fears that it will pour even into the near pit.

The Magen Avraham: the gallery — on “the one that made no eruv is forbidden”: « אפי׳ עשתה גומא דהא אסורה להוציא על המרפס׳ וא״כ אפי׳ לשפוך בביתה אסור׳ דחיישי׳ שתה׳ חס על קלקול ביתה ותטלטל הכלים למרפסת » (מגן אברהם שע״ז ס״ק א) — even if it made a pit, since it may not take [things] out onto the gallery; therefore it may not even pour in its house, for one fears that it will spare its house and carry the vessels to the gallery. On “permitted”: « ובלבד שעשת׳ גומא אבל אסורה לשפוך במרפסת שירדו המים מחצר לגומא שעשתה חברת׳ דחיישי׳ שתחוש לקלקול החצר כיון שהגומ׳ רחוקה ממנו ותוציא מאני דבתים לחצר כדי לשפוך סמוך לעוקה כ״כ הב״ח ע״ש ול׳ שברמזים לא משמע הכי ע״ש » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב) — provided it made the pit; but it may not pour on the gallery so that the water runs down from the courtyard to the pit the other made, for one fears that it will be concerned about the spoiling of the courtyard, since the pit is far from it, and take vessels of the houses out into the courtyard, to pour near the pit; so writes the Bach, see there; and the language of the Remazim does not imply this, see there. Then he proposes: « ול״נ דנקט והשניה לא עירבה כלל דאם עירבה השניה לעצמה אין אוסרת החצר ומותרת אותה שעשאה גומא לשפוך להדיא לגומא אבל כל שלא עירבה כלל ה״ל רגל האסורה במקומה ואוסרת החצר ערסי׳ שע״ה וצ״ע עמ״ש סימן שס״ד ס״ג » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב) — it seems to me that [the Mechaber] wrote “and the second made no eruv at all” because, had the second made an eruv for itself, it would not forbid the courtyard, and the one that made the pit could pour directly into the pit; but as long as it made no eruv at all, it is a “foot forbidden in its place”, which forbids the courtyard — see [the beginning of] siman 375 —; and this requires further study, with what he wrote in siman 364, seif 3. Sefaria prints “ערסי׳” here; the Eliyah Rabbah (ס״ק א), which copies this passage in the name of the Magen Avraham, writes עיין ריש סימן שע״ה.

The Mishnah Berurah: the gallery in the case itself — on “one made an eruv”: « אותה שעשתה הגומא עם כל שכניה הדרים אצלה בעליתה ומיירי בשיש מרפסת לפני כל עליה ועליה ונכנסין הכל להמרפסת דרך פתח העליה וממנה יורדין לחצר » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ד) — the one that made the pit, [made the eruv] with all the neighbours who live with it in its upper storey; the case is where there is a gallery in front of each upper storey, which all enter through the door of the upper storey, and from which one goes down to the courtyard. On “forbidden”: « אפילו אם עשתה ג״כ גומא » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ה) — even if it too made a pit; summary of what follows: it goes without saying that it may not take the vessel with the waste water through the courtyard to its pit, or out to the gallery, since it made no eruv; « אלא אפילו לשפוך בביתה שילך המים מעצמו למרפסת ומשם ירד למטה ג״כ אסור דחיישינן שמא יחוס על קלקול ביתו שלא יטנף מפני השופכין ויטלטל הכלי עם השופכין להמרפסת להדיא והלא היא משותפת לכל דיירי העליה ולא עירבו ביניהם » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ה) — but even to pour in its house, so that the water goes by itself to the gallery and from there runs down below, is also forbidden: one fears that he will spare his house, so that it not be soiled by the waste water, and carry the vessel with the waste water directly to the gallery; yet it is shared by all the residents of the upper storey, and they did not make an eruv among themselves. On “the one that made an eruv is permitted”: « ובלבד שעשתה גומא וכנ״ל אבל בלא גומא אסורה לשפוך בביתה או למרפסת שירדו המים לחצר דבודאי ירדו מהחצר לר״ה וכנ״ל בסימן שנ״ז » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ו) — provided it made the pit; without a pit, it may not pour in its house or on the gallery so that the water runs down to the courtyard, for it would surely run from the courtyard into the public domain (siman 357); « ואפילו אם חברתה עשתה גומא והמים ירדו מהחצר לאותה גומא ג״כ אסור דחיישינן שיחוש לקלקול החצר שלא יטנף מהשופכין דרך הליכתן לגומא כיון שהגומא רחוקה ממנה ויוציא כלי הבית עם השופכין לחצר כדי לשפוך להדיא לגומא והם הלא לא עירבו יחד » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ו) — and even if the other made the pit, and the water runs down from the courtyard to that pit, it is also forbidden: one fears that he will be concerned about the spoiling of the courtyard, so that it not be soiled by the waste water on its way to the pit, since the pit is far from him, and take the vessels of the house with the waste water out into the courtyard, to pour directly into the pit; yet they did not make an eruv together.

In the Mishnah Berurah’s reading, the eruv “for oneself” is the one the upper storey makes with the neighbours who share its gallery, the gallery being shared by all the residents of the upper storey (ס״ק ד and ה); the Taz reported this explanation of the gallery in the name of his father-in-law, without accepting it. And the permission of the one that made the eruv remains tied to the pit (ס״ק ו), as in the Magen Avraham in the name of the Bach. This page does not say that this reading resolves all of the Taz’s difficulties; consult your Rav.

נפקא מינה — and if the second storey made an eruv for itself? The Magen Avraham proposes (ול״נ) that it does not forbid the courtyard, and that the one that made the pit may then pour directly into the pit; he adds “this requires further study” (וצ״ע). The Biur Halachah writes, in the name of the Acharonim: « לפי מה שצייר המחבר מתחלה דהאחת לא עשתה גומא יהיה זה הדין אפילו בששניהם עירבו כ״א לעצמו אותה שעשתה גומא מותרת ואותה שלא עשתה גומא אסורה » (ביאור הלכה שע״ז) — according to the case the Mechaber first set out, where one did not make a pit, the law would hold even if both made an eruv each for itself: the one that made the pit is permitted, the one that did not is forbidden. The Magen Avraham speaks of how the one with the pit may pour; the Biur Halachah, of who is permitted. This page does not say how the two combine; consult your Rav.

6. “Not directly into the pit” — and the Rema’s gloss on one’s “force”

The seif: « ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא » (שו״ע או״ח שע״ז:א) — provided it does not pour directly into the pit, but pours in the upper storey, and [the water] runs down to the pit. The Mishnah Berurah: « דהא החצר משותף לשניהם והם לא עירבו ביחד » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ז) — for the courtyard is shared by both, and they did not make an eruv together. The Rema’s gloss gives the reason: « דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי » (רמ״א או״ח שע״ז:א) — for one’s “force” in a courtyard without an eruv is permitted; these are the words of the Tur, at the end of this case: « אלא תשפוך בעלייה והם יורדין לגומא דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי » (טור או״ח שע״ז). The Mishnah Berurah: « ר״ל אע״ג דהחצר שהגומא ביה שייך לשניהם והמים יורדים שם בגומא מכחו » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ח) — although the courtyard with the pit belongs to both, and the water runs down there into the pit by his force.

יסוד — the rest of Tosafos’ answer: « ואע״ג דהוי חצר שאינה מעורבת מ״מ לא אסרו חכמים כאן אלא בכרמלית כעין שפירשנו לעיל אבל בחצר שאינה מעורבת לא אסרו כלל » (תוספות עירובין פ״ט ע״א) — although it is a courtyard without an eruv, the Sages forbade here only in a karmelis, as we explained above; but in a courtyard without an eruv they forbade nothing at all; « וכן פסק רבינו שמואל דמותר לשפוך מים אע״פ שהולכין לרשות אחרת שאינה מעורבת דמרשות לרשות לא בעי קמירה » (תוספות עירובין פ״ט ע״א) — and so ruled Rabbeinu Shmuel: it is permitted to pour water even though it goes into another domain without an eruv, for from one domain to another no vaulting is required. The Beis Yosef reports this passage in the name of Tosafos and the Rosh.

The Rashba asks: « ומה שחשו להם חכמים למי שלא עשתה וגזרו כחו אטו הוצאת כלים, ולא גזרו כן אטו בספינה שבים בפרק הזורק בסופו (ק, ב) שהתירו לשפוך מתוכה לים דרך דופנה של ספינה, דכחו דכרמלית לא גזרו » (רשב״א עירובין פ״ט ע״א) — what the Sages feared for the one that made no [pit], decreeing against one’s force because of taking out vessels, while they did not so decree for a ship at sea — at the end of the chapter Ha-zorek, where they permitted pouring from the ship into the sea over the ship’s side, for they did not decree against one’s force into a karmelis —…

« התם לא מיקלקלא ספינה ולא אתי לאפוקי בידים חוץ לספינה, הכא חיישינן משום קלקול חצרות כדאמרן » (רשב״א עירובין פ״ט ע״א) — there, the ship is not spoiled, and one will not come to take [the water] out by hand beyond the ship; here, one fears for the spoiling of courtyards, as we said.

The Ritva: the vessel or the water? — on “the vessels of the houses” in Rav Ashi’s decree: « והא דאמרי׳ מאני דבתים בלאו מאני נמי איכא למיחש משום מיא גופייהו אלא דלאו ארחא לשפוך מים ולהוציא׳ אלא בכלים » (ריטב״א עירובין פ״ח ע״ב) — what [the Gemara] says, “the vessels of the houses”: even without vessels there would be reason to fear because of the water itself; but it is not usual to pour water and take it out except in vessels.

7. The Rema’s gloss — a courtyard of more than four amos

The gloss: « וה״ה אם החצר יותר מד׳ אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא » (רמ״א או״ח שע״ז:א) — and likewise, if the courtyard has more than four amos, both are permitted in such a case, and do not need a pit. Its source is the Beis Yosef: « ודע דמיירי בחצר פחותה מד״א ואם יתירה מד״א אין שופכין לתוכה ממש אא״כ עירבו ואם לא עירבו כל אחת שופכת ברשותה והמים הולכין מכחו לחצירן שאינה מעורבת ולא חיישינן שמא יוציא המים בכלים ששבתו בבית לחצר דכיון שיש בחצר שיעור לא חיישינן לכך דלא מקלקל החצר » (בית יוסף או״ח שע״ז) — know that the case is of a courtyard of less than four amos; if it has more than four amos, one may not pour directly into it unless they made an eruv; if they did not, each pours in its own domain, and the water goes by his force into their courtyard without an eruv; and one does not fear that one will take the water out to the courtyard in vessels that were in the house when Shabbos began, for, since the courtyard has the measure, one does not fear this: it is not spoiled. The Mishnah Berurah: « היינו לשפוך גם על המרפסת ושירד לחצר ומיירי בשעירבו כ״א לעצמו ולא חיישינן שיוציא הכלי עם המים לחצר לשפוך בתוך הגומא שעשה חבירו דכיון שיש בהחצר שיעור ד״א בשיעור שהוא רחב כזה ראוי שיבלע המים במקומו ולא יתקלקל החצר » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ט) — that is, to pour also on the gallery, the water running down to the courtyard; the case is where each made an eruv for itself, and one does not fear that he will take the vessel with the water out into the courtyard, to pour into the pit the other made, for since the courtyard has the measure of four amos, the water can be absorbed in its place, and the courtyard is not spoiled; « ר״ל וע״כ אפילו אם אחד עשה גומא לצד עליתו לא חיישינן שהשני יוליך הכלי עם השופכין לשם » (משנה ברורה שע״ז ס״ק י) — therefore, even if one made a pit on the side of his upper storey, one does not fear that the other will carry the vessel with the waste water there. The Biur Halachah: « לאו דוקא דה״ה אפילו ד״א וכנ״ל בסימן שנ״ז » (ביאור הלכה שע״ז) — “more than four” is not precise: likewise at four amos (siman 357).

חקירה — does the fear that forbids the far storey depend on the smallness of the courtyard, which gets spoiled — the Beis Yosef’s reading —, or on the pit itself, to which one will want to carry the water, whatever the courtyard — the Taz’s objection?

The Taz: « ויש לעיין בדברי הב״י כאן » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — the words of the Beis Yosef here need examination; he sets out its reasoning, then: « ותמהתי דכיון שיש עוקה בחצר סמוך להעליה האחרת למה יתקלקל החצר הקטן הלא יזובו המים הניגרים לתוך העוקה ולא ישארו בחצר » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — I wondered: since there is a pit in the courtyard, near the other upper storey, why would the small courtyard be spoiled? The flowing water would go into the pit and not remain in the courtyard; « אלא ודאי דא ודא א׳ היא והחשש גם בחצר גדולה שלא עירבו ויש עוקה סמוכה לאחד מן העליות שהשני׳ הרחוק׳ לא ישפוך המים דרך עלייתו ויזוב לארץ דשמא לא ירצה ללכלך קרקע החצר ויוריד בכלי הבית למטה עד שפת העוקה » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — so it is surely one and the same: the fear exists in a large courtyard too, when they did not make an eruv and there is a pit near one of the upper storeys: the second, the far one, will not pour the water through its upper storey so that it flows to the ground, for perhaps he will not want to soil the floor of the courtyard, and will bring it down in a vessel of the house to the edge of the pit. And Rashi? « ומה שפירש״י במשנה זו דהחצר שלפניהם פחותה מד״א הוא מטעם דדין העוקה הוא בחצר כזה » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — if Rashi explains, in this Mishnah, that the courtyard in front of them has less than four amos, it is because the law of the pit applies in such a courtyard.
The justification he proposes: « ויש קצת ליישב דאם יש בחצר ד״א אין רגילים בחול תמיד לשפוך לתוך העוקה אלא לפעמים לחצר עצמו שיבלעו המים בו וע״כ גם בשבת אין כאן חשש אם שופך על העלייה ויורד לארץ » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — there is a little to justify it: when the courtyard has four amos, people are not used, on weekdays, to always pour into the pit, but sometimes into the courtyard itself, for the water to be absorbed there; therefore on Shabbos too there is no fear if one pours on the upper storey and [the water] runs down to the ground; and he concludes: « כן הוא סברת ב״י ורמ״א מביאו אבל תימה לי שהרמב״ם כתב דין זה פ״ד וכתב המ״מ דמיירי בחצר שהיא ד׳ על ד׳ וצ״ע » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — such is the reasoning of the Beis Yosef, and the Rema brings it; but he finds it difficult [against the Beis Yosef] that the Rambam wrote this law in chapter 4, and that the Maggid Mishneh wrote there that the case is of a courtyard of four [amos] by four; and this requires further study.

The Maggid Mishneh, on the Rambam’s halachah (Hilchos Eruvin 4:27), comments on the words ומה שכתב רבינו לא ישפכו — summary: what our master wrote, “they may not pour until they make an eruv”, applies in a courtyard of ארבע אמות על ארבע אמות או יתר; in a smaller courtyard, אין עירוב מועיל בלא עוקה [of two se’ah], as explained in Hilchos Shabbos, chapter 15. The words he comments on — לא ישפכו … עד שיערבו — appear twice in the Rambam’s halachah, with a word between them: at the beginning, before the pit is mentioned (לתוכה), and at the end, for those who made no pit (לחצר) (section 2). The Taz reads the comment as bearing on the law of the pit; those who answer him, on the beginning.

The Eliyah Rabbah: « ולעניות דעתי המגיד קאי ארישא דרמב״ם דמותר לשפוך בחצר בלא עוקה כמו שנתבאר ריש סימן שנ״ז אבל בסיפא דעשו עוקה מיירי בפחות מארבע » (אליה רבה שע״ז ס״ק ב) — in my humble opinion, the Maggid [Mishneh] refers to the beginning of the Rambam’s words — one may pour into the courtyard without a pit, as explained at the beginning of siman 357 —, but the end, where they made a pit, is about less than four. The Biur Halachah: « והנה הט״ז מפקפק על דברי הב״י ודעתו דכיון שיש גומא בחצר חיישינן שיוציא כלי עם שופכין לשם והביא ראיה לזה מדברי הרה״מ ורבים מהאחרונים דחו ראיתו » (ביאור הלכה שע״ז) — the Taz has doubts about the words of the Beis Yosef; he holds that, since there is a pit in the courtyard, one fears that one will take out a vessel with waste water there, and he brought a proof of this from the words of the Maggid Mishneh; and many Acharonim rejected his proof. He names them in brackets — the Tosefes Shabbos, the Nahar Shalom, the Eliyah Rabbah and the Atzei Almugim — with their reason: « דהרה״מ לא קאי רק ארישא דדברי הרמב״ם ולא אסיפא » (ביאור הלכה שע״ז) — the Maggid Mishneh refers only to the beginning of the Rambam’s words, and not to the end. And: « ובלא״ה כמה ראשונים כתבו כרש״י דמיירי בחצר שהיא פחותה מד״א הרשב״א והריטב״א והאור זרוע » (ביאור הלכה שע״ז) — besides, several Rishonim wrote, like Rashi, that the case is of a courtyard of less than four amos: the Rashba, the Ritva and the Or Zarua. The Rashba and the Ritva indeed say so in their explanation of the Mishnah (section 2). He adds: « ועיין עוד בעצי אלמוגים דה״ה בימות הגשמים שאין צריכין לעוקא וכנ״ל בסימן שנ״ז אפילו בפחותה מד״א יהיה הדין דשניהם מותרים » (ביאור הלכה שע״ז) — see further the Atzei Almugim: likewise in the rainy season, when no pit is needed (siman 357), even in a courtyard of less than four amos the law would be that both are permitted.

נפקא מינה — a courtyard of four amos or more, a pit near one of the storeys, and no joint eruv. According to the Beis Yosef, which the Rema brings, both are permitted in such a case, without a pit; according to the Taz’s objection, the distinction between the near storey and the far storey would hold in a large courtyard too — but he himself proposes to justify the Beis Yosef, and concludes “this requires further study”. The Biur Halachah reports that many Acharonim rejected the Taz’s proof. For halachah lema’aseh, consult your Rav.

8. Summary of the shitos and the halachic conclusion

The foundation — the Mishnah in Eruvin 88a and the statements of Rava and Rav Ashi in 88b-89a, which the Rishonim and Acharonim read as follows:

the small courtyard and its pit, Rabbah’s reason, the two versions of Rava, Rav Ashi’s decree and its readings (Rashi, Tosafos, the Rosh) — section 1;
the Mishnah speaks of two storeys over one courtyard according to Rashi, the Rashba, the Ritva and, they write, most commentators; of the measure of four amos according to the Raavad, whom the Ritva finds forced; the Rambam explains it otherwise, and writes “until they make an eruv” — section 2;
the pit of the small courtyard, and the concern not to spoil one’s courtyard (Rashi; the Rashba); “two storeys” to teach the fear (the Rashba; the Ritva) — section 3;
an eruv made together: Rava’s first version, the quantity of water, the baraisa that rules it out; even directly into the pit (the Mishnah Berurah) — section 4;
without a joint eruv: the near pit and the far pit (Tosafos; the Rashba; the Taz); the Tur, which the Taz did not succeed in explaining; the gallery (the Taz’s father-in-law, reported by him; the Magen Avraham; the Mishnah Berurah); the Levush; the Eliyah Rabbah, who holds the Tur and the Levush's resolution to be the main view, against the Taz (ס״ק ג), and what he writes of Tosafos and the Tur (ס״ק ה); what the Magen Avraham proposes (ול״נ, וצ״ע) and what the Biur Halachah reports in the name of the Acharonim — section 5;
not directly into the pit; one’s “force” in a courtyard without an eruv (Tosafos; the Tur; the Rema; the Mishnah Berurah); the ship (the Rashba); the vessel or the water (the Ritva) — section 6;
a courtyard of more than four amos: the Beis Yosef and the Rema; the Taz’s objection, his justification, and his “this requires further study”; the Maggid Mishneh, the Eliyah Rabbah and the Biur Halachah — section 7.

For halachah lema’aseh, consult your Rav; the custom of the community also counts.

The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe — it too counts a single seif for this siman, and sets the case in a courtyard « לְחָצֵר קְטַנָּה שֶׁאֵין בָּהּ ד׳ אַמּוֹת עַל ד׳ אַמּוֹת » (שו״ע הרב שע״ז:א). It writes the eruv “with the people of the courtyard”: « אִם עֵרְבוּ ב׳ הַדְּיוּטָאוֹת עִם בְּנֵי הֶחָצֵר, כֻּלָּן מֻתָּרִים לִשְׁפּוֹךְ בֶּחָצֵר עַל סְמַךְ גּוּמָא שֶׁעָשְׂתָה דְּיוּטָא הָאַחַת » (שו״ע הרב שע״ז:א) ; « לְפִי שֶׁגּוּמָא אַחַת מַתֶּרֶת אֲפִלּוּ לְאֶלֶף דִּיּוּרִין שֶׁבֶּחָצֵר » (שו״ע הרב שע״ז:א). When the storeys made an eruv for themselves, and not with the people of the courtyard, it writes, with the gallery: « אַף עַל פִּי כֵן אוֹתָהּ דְּיוּטָא שֶׁעָשְׂתָה גוּמָא בֶּחָצֵר סָמוּךְ לְמִרְפֶּסֶת שֶׁלָּהּ מֻתֶּרֶת לִשְׁפּוֹךְ מֵימֶיהָ בְּמִרְפֶּסֶת שֶׁלָּהּ » (שו״ע הרב שע״ז:א) ; « לְפִי שֶׁלֹּא גָזְרוּ עַל כֹּחוֹ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת » (שו״ע הרב שע״ז:א) ; and: « אֲבָל אוֹתָהּ דְּיוּטָא שֶׁלֹּא עָשְׂתָה גוּמָא סָמוּךְ לְמִרְפֶּסֶת שֶׁלָּהּ אֲסוּרָה לִשְׁפּוֹךְ אֲפִלּוּ בְּמִרְפֶּסֶת שֶׁלָּהּ, שֶׁיֵּרְדוּ הַמַּיִם מִמֶּנָּהּ לֶחָצֵר וְלַגּוּמָא » (שו״ע הרב שע״ז:א). And for the second storey, which made no eruv for itself: « אֲבָל דְּיוּטָא הַב׳ שֶׁלֹּא עֵרְבָה לְעַצְמָהּ — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲסוּרָה לִשְׁפּוֹךְ אֲפִלּוּ בָּעֲלִיּוֹת » (שו״ע הרב שע״ז:א). So it writes the gallery into the body of the law — the explanation the Taz reports in the name of his father-in-law, and which the Magen Avraham and the Mishnah Berurah use; this page does not say that its wording answers the Taz’s difficulty. It does not write, in this seif, the case of a courtyard of more than four amos. The comparison of its text with that of the Mechaber and the Rema is in Level 4.

Going further

Level 3 — Synthesis: a structured recap, memory aids, decision trees and practical rules.
Level 4 — Daat HaRav: the shitah of the Alter Rebbe (Shulchan Aruch HaRav, 1 seif on this siman).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · Rav Yossef Haim Samama

Siman שע״ז · Level 2 — Lamdan
♥ Support DAAT

📖Join a chavrusa