Shulchan Aruch · Orach Chayim

📑 Table of contents

📜 The text of the Shulchan Aruch — 5 seifim

summary: heading of the siman, then seif א. Three courtyards that open onto one another and open onto the public domain; each of the outer ones made the eruv with the middle one, and the outer ones did not make it together: the outer ones are forbidden with one another, the middle one is permitted with each of them, and they with it. This is when the middle one gave its eruv in each of them, or when the outer ones gave theirs in the middle one, in two houses; if the two outer ones gave it in the middle one, in a single house, all three are permitted with one another.

summary: two courtyards, one inside the other: the inner one opens onto the outer one, the outer one onto the mavoi, and the inner one has a passage through the outer one. If the inner one made the eruv and not the outer one, or each made it for itself and one resident of the outer one forgot and did not make it: the inner one is permitted, the outer one forbidden. If the outer one made the eruv and not the inner one, or each made it for itself and one resident of the inner one forgot and did not make it: both are forbidden. If each made the eruv for itself: each is permitted in its own courtyard.

summary: they made the eruv together. If they placed it in the outer one and one resident, of the inner or of the outer one, forgot and did not make it: both are forbidden, until he renounces his domain. If they placed it in the inner one: one resident of the inner one forgot, both are forbidden; one resident of the outer one forgot, the inner one is permitted.

summary: a single [resident] in the inner one, and a single one in the outer one, or two in the outer one who made the eruv: the one who is alone in the inner one does not forbid the outer one. Gloss of the Rema: likewise several who are like a single one and do not need to make the eruv, as was explained in siman 370 (the Maggid [Mishneh], chapter 4).

summary: three courtyards, one inside the other, a single [resident] in each: even though many pass through the outer one, they do not forbid, since each one is permitted in its place. If there are two in the inner one who did not make the eruv, they forbid those who are alone in the middle one and in the outer one. This is the rule: a foot forbidden in its place forbids outside its place, and a permitted foot does not forbid outside its place.

1. Rabbi Shimon's Mishnah and the Gemara's question (seif א)

Seif א comes from a Mishnah in the chapter Mi shehotziuhu: there Rabbi Shimon compares to three courtyards the case of three men whose [four] amos overlap, the middle one being enclosed between the other two: « אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, עֵרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עִם הָאֶמְצָעִית, הִיא מֻתֶּרֶת עִמָּהֶם וְהֵן מֻתָּרוֹת עִמָּהּ, וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ » (משנה עירובין ד:ו).

The Tur writes open onto a mavoi, and the Beis Yosef wonders at it: « ולא ידעתי למה כתב רבינו ופתוחות למבוי במקום מה ששנינו ופתוחות לר״ה » (בית יוסף או״ח שע״ח). The Mishnah Berurah, on seif א: « וה״ה כשפתוחות למבוי. וכתבו האחרונים דה״ה אם החיצונה לבד פתוחה לר״ה או למבוי ואמצעית יש לה דריסת הרגל עם הפנימית השניה שלפנים הימנה נמי דינא הכי דכל אחת שריא עם האמצעית אפילו החיצונה הפתוחה לר״ה ואין הפנימית יכולה לאסור עליה דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה כדלקמיה ס״ב » (משנה ברורה שע״ח ס״ק ב). It thus applies to seif א the rule of seif ב, the foot permitted in its place. The Shulchan Aruch HaRav writes in its seif 1 « וּפְתוּחוֹת כֻּלָּן גַּם כֵּן לְמָבוֹי אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים » (שו״ע הרב שע״ח:א) (level 4). This page does not say how the Acharonim cited by the Mishnah Berurah read Rashi's remark.

The Gemara asks why the outer courtyards remain forbidden: « וְאַמַּאי? כֵּיוָן דְּעָרְבִי לְהוּ חִיצוֹנוֹת בַּהֲדֵי אֶמְצָעִית, הָוְיָא לְהוּ חֲדָא » (עירובין מ״ח ע״א). Rav Yehudah answers: « אָמַר רַב יְהוּדָה: כְּגוֹן שֶׁנָּתְנָה אֶמְצָעִית עֵירוּבָהּ בָּזוֹ וְעֵירוּבָהּ בָּזוֹ » (עירובין מ״ח ע״א). Rav Sheshes: « וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁנָּתְנוּ עֵירוּבָן בָּאֶמְצָעִית, כְּגוֹן שֶׁנְּתָנוּהוּ » (עירובין מ״ח ע״א) — the sentence ends on the next page: « בִּשְׁנֵי בָתִּים » (עירובין מ״ח ע״ב).

The Gemara then reports whose rule this is, and what the Sages hold. Rav Yehudah, in the name of Rav: « אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: רְשׁוּת אַחַת מְשַׁמֶּשֶׁת לִשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת. אֲבָל לָא שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת לִרְשׁוּת אַחַת » (עירובין מ״ח ע״ב). When Rav Yehudah said this before Shmuel, Shmuel told him: « אַף זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁלָשְׁתָּן אֲסוּרוֹת » (עירובין מ״ט ע״א). Finally it reports: « אָמַר רַבָּה אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן » (עירובין מ״ט ע״ב). Seif א writes the rule of Rabbi Shimon's Mishnah, with the two cases of Rav Yehudah and Rav Sheshes.

2. One house or two, one vessel or two (seif א)

The Gemara asks whether Rav Sheshes follows Beis Shammai: « כְּמַאן? כְּבֵית שַׁמַּאי, דְּתַנְיָא: חֲמִשָּׁה שֶׁגָּבוּ אֶת עֵירוּבָן וּנְתָנוּהוּ בִּשְׁנֵי כֵלִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין עֵירוּבָן עֵירוּב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עֵירוּבָן עֵירוּב » (עירובין מ״ח ע״ב); and it answers: « אֲפִילּוּ תֵּימָא בֵּית הִלֵּל, עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל הָתָם — אֶלָּא בִּשְׁנֵי כֵלִים בְּבַיִת אֶחָד, אֲבָל בִּשְׁנֵי בָתִּים, לָא » (עירובין מ״ח ע״ב).

The Beis Yosef cites from the Maggid Mishneh what the Rashba concluded from the sugya: « וגם ה״ה כתב בפ״ד מה״ע בשם הרשב״א וכתב שהעלה מהסוגיא שאם נתנו העירוב באמצעית בבית אחד ובכלי א׳ או בב׳ כלים ובבית אחד וכגון שהיה האחד מלא והותיר הרי שלשתן מותרות זו עם זו ואולי לזה כתב רבינו עד שיעשו שלשתן עירוב א׳ עכ״ל » (בית יוסף או״ח שע״ח). In the text of the Maggid Mishneh that Sefaria serves, he adds that, when one of the vessels was full and overflowed, this is not dividing one's eruv, of which the Gemara says: « אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַחוֹלֵק אֶת עֵירוּבוֹ — אֵינוֹ עֵירוּב » (עירובין מ״ט ע״א).

The Mishnah Berurah, on the words in two houses: « ואפילו מלאוהו לכלי אחת ואייתר ונתנו אח״כ לכלי אחר דבכה״ג היה מהני אם היו נותנים אותו בבית אחד כמ״ש סימן שס״ו ס״ד אבל אם נתנו בשני בתים לא משתרי החיצונות זו בזו כיון דלא מיחברי אהדדי » (משנה ברורה שע״ח ס״ק ד); and on the words in a single house: « והיינו בכלי אחד או דמליא למנא ואייתר [אחרונים] » (משנה ברורה שע״ח ס״ק ה). Seif א writes: « אבל אם נתנו שתי החיצונו׳ עירובן באמצעי׳ בבית א׳ שלשתן מותרות זו עם זו » (שו״ע או״ח שע״ח:א). Seif 1 of the Shulchan Aruch HaRav writes « אֲבָל אִם נְתָנוּהוּ בְּבַיִת אֶחָד בָּאֶמְצָעִית — הֲרֵי נִתְחַבְּרוּ דִּיּוּרֵי שְׁלָשְׁתָּן בְּבַיִת זֶה, וּמְעֹרָבוֹת הֵן, וְכֻלָּן מֻתָּרוֹת זוֹ עִם זוֹ » (שו״ע הרב שע״ח:א), without repeating the condition of the vessel; he sets down the rule of the single vessel for the eruv in Siman 366: « צָרִיךְ לִתֵּן כָּל הָעֵרוּב בִּכְלִי אֶחָד, וְאִם חִלְּקוֹ וּנְתָנוֹ בִּשְׁנֵי כֵלִים — אֵינוֹ עֵרוּב… וְהוּא שֶׁחִלְּקוֹ מִדַּעַת, מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁיִּהְיֶה. אֲבָל אִם נִתְמַלֵּא כְּלִי הָאֶחָד, יָכוֹל לִתֵּן הַמּוֹתָר בִּכְלִי שֵׁנִי, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי כֵלִים בְּבַיִת אֶחָד » (שו״ע הרב שס״ו:ט) (level 4, point א).

3. The Rishonim who omit these cases, and the wording of the Rambam and the Tur (seif א)

The Beis Yosef wonders at the absence of these cases in the Rif, the Rosh and the Rambam: « ולא ידעתי למה הרי״ף והרא״ש והרמב״ם השמיטו כל זה אבל הגהות אשיר״י כתבו שם וכגון שנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה בזו אבל אם נתנו החיצונות עירובן באמצעית בבית א׳ ה״ל חדא ושרו שלשתן לכ״ע » (בית יוסף או״ח שע״ח).

4. The permitted foot and the forbidden foot — three views (seif ב)

Seifim ב to ד follow the Mishnah at the end of the chapter Ha-dar (level 1, section 2). It ends with a dispute: « רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ » (משנה עירובין ו:ט). Rav Dimi reports, in the name of Rabbi Yannai, that the Mishnah follows Rabbi Akiva: « כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ — אוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁרֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת — כָּךְ רֶגֶל הָאֲסוּרָה אֵינָהּ אוֹסֶרֶת » (עירובין ע״ה ע״א). The Gemara discusses this reading — raising against it, among others, the objections of Rav Bivi bar Abaye and of Ravina, drawn from the continuation of the Mishnah —, and then: « אֶלָּא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יַנַּאי: שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר: תַּנָּא קַמָּא סָבַר: רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, רֶגֶל הָאֲסוּרָה — אוֹסֶרֶת. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אוֹסֶרֶת. וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי סָבְרִי: כְּשֵׁם שֶׁרֶגֶל מוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת — כָּךְ רֶגֶל הָאֲסוּרָה אֵינָהּ אוֹסֶרֶת » (עירובין ע״ה ע״א).

For the inner courtyard that made the eruv when the outer one did not, the Mishnah Berurah: « שהרי יכולה לסגור פתחה ואין יכולין לעכב עליה בני החיצונה » (משנה ברורה שע״ח ס״ק ט).

5. The joint eruv: the single place, the door that is shut, and renouncing from courtyard to courtyard (seif ג)

The next Mishnah (ו:י) begins with a resident who forgot — of the outer one: the inner one is permitted and the outer one forbidden; of the inner one: both are forbidden —, then: when they gave their eruv in one place and one forgot, from the inner or from the outer courtyard, both are forbidden (level 1, section 2). The Gemara asks « מַאי מָקוֹם אֶחָד » (עירובין ע״ה ע״א); « אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חִיצוֹנָה, וּמַאי קָרוּ לָהּ ״מָקוֹם אֶחָד״ — מָקוֹם הַמְיוּחָד לִשְׁתֵּיהֶן » (עירובין ע״ה ע״א). A baraisa supports this, and distinguishes the eruv placed in the inner one: « תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: נָתְנוּ עֵירוּבָן בַּחִיצוֹנָה, וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה וּבֵין מִן הַפְּנִימִית, וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, נָתְנוּ עֵירוּבָן בַּפְּנִימִית, וְשָׁכַח אֶחָד מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בָּזוֹ, פְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְחִיצוֹנָה אֲסוּרָה » (עירובין ע״ה ע״ב).

The Gemara asks whether Shmuel and Rabbi Yochanan follow this dispute: « לֵימָא שְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבָּנַן וְרַבִּי עֲקִיבָא קָא מִיפַּלְגִי. דִּשְׁמוּאֵל אָמַר כְּרַבָּנַן, וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כְּרַבִּי עֲקִיבָא » (עירובין ע״ה ע״ב). Shmuel answers: « אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא. עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הָכָא, אֶלָּא בִּשְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, דְּאָסְרָן אַהֲדָדֵי, אֲבָל הָתָם, מִי קָא אָסְרָן אַהֲדָדֵי » (עירובין ע״ה ע״ב); and Rabbi Yochanan: « וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָכָא, אֶלָּא דְּאָמְרָה לַהּ: אַדִּמְבַטְּלַתְּ לִי, קָא אָסְרַתְּ עִלַּאי. אֲבָל הָתָם, מִי קָאָסְרָה עֲלַהּ » (עירובין ע״ה ע״ב). According to this answer of Rabbi Yochanan, the Sages do not rely here on there being no renouncing from courtyard to courtyard: the inner one says to the outer one until you renounce for me, you forbid me.

The Mechaber writes in siman 381: « יש ביטול רשות מחצר לחצר » (שו״ע או״ח שפ״א:ב); for two courtyards one inside the other where only the outer one made the eruv (our seif ב): « לא שנא שתי חצירו׳ זו לפנים מזו ולא עירבו אלא החיצונה לבדה שפנימי׳ אוסרה על החיצונה יכולה לבטל לה רשות׳ שלא תשתמש ולא תעבור עליה אלא בשעה שצריכה לצאת ותהיה החיצונה מותר׳ » (שו״ע או״ח שפ״א:ב); and for a joint eruv placed in the outer courtyard, when a resident of the inner one forgot: « או אם עירבו יחד ונתנו עירובן בחיצונה ושכח א׳ מהפנימי׳ ולא עירב יכול לבטל רשותו דהיינו שיבטל רשותו לכל א׳ מבני הפנימי׳ וגם לכל א׳ מבני החיצונה ויהיה הוא לבדו אסור וכולם מותרים » (שו״ע או״ח שפ״א:ב). In seif ג of our siman, of the eruv placed in the outer courtyard: « שתיהן אסורות עד שיבטל רשותו » (שו״ע או״ח שע״ח:ג), which the Mishnah Berurah reads: « ר״ל לשתי החצירות וכמבואר בסי׳ שפ״א » (משנה ברורה שע״ח ס״ק ט״ו). The Rambam: « עָשׂוּ שְׁתֵּיהֶן עֵרוּב אֶחָד אִם הִנִּיחוּהוּ בַּחִיצוֹנָה וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב בֵּין שֶׁהָיָה מִבְּנֵי הַחִיצוֹנָה בֵּין מִבְּנֵי הַפְּנִימִית שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּבַטֵּל לָהֶן שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁמְּבַטְּלִין מֵחָצֵר לֶחָצֵר » (הלכות עירובין פ״ד הכ״א).

When the eruv is in the inner courtyard, the Rambam writes, for the forgetting of a resident of the outer one and then for that of a resident of the inner one: « וְאִם הִנִּיחוּ עֵרוּבָן בַּפְּנִימִית וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב הַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה וּפְנִימִית מֻתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ. שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּבַטֵּל לָהֶן » (הלכות עירובין פ״ד הכ״א); the Mishnah Berurah specifies, in the name of the Acharonim: « דכחדא חשיבא אם לא שיבטל רשותו לשני החצרות אבל אם יבטל רק לבני הפנימי לא מהני אפילו אם ירצו להסתלק מהחיצונה ולסגור פתחה [אחרונים] » (משנה ברורה שע״ח ס״ק ט״ז). For the permitted inner courtyard, it repeats the Sages' words: « דיכולה היא להסתלק מהחיצונה דאחדא לדשא ומשתמשת דהא עירובה אצלה ואע״ג דמתחלה נשתתפו יחד יכולה לחזור בה ולומר לה לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי כי לא היה בדעתי שיעוות אחד מבני חצרך ולא יתן חלק בעירוב » (משנה ברורה שע״ח ס״ק י״ז).

6. The single residents: Rav Ada bar Ahavah and Shmuel (seif ד)

The Mishnah ends: « וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים — אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב » (עירובין ע״ה ע״א). Rashi, cited by the Beis Yosef, reads: « ופירש״י ואם היו של יחיד שאין בפנימית אלא א׳ ובחיצונה א׳ אין צריכין לערב זה עם זה משום דריסת רגל דכיון דיחיד הוא והפנימית הויא רגל המותרת ואינה אוסרת ואם היו ב׳ אפילו בחיצונה גזרינן דילמא אתי למשרי ב׳ בפנימית וא׳ בחיצונה » (בית יוסף או״ח שע״ח).

In the Gemara: « אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּנֵי רַבִּי: הָיוּ שְׁלֹשָׁה — אֲסוּרִין » (עירובין ע״ה ע״ב); « אֲמַר לְהוּ רַב בִּיבִי: לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ, אֲנָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵהּ, וּמִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵהּ, הוֹאִיל וַאֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן רַבִּים בַּחִיצוֹנָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: מָרֵיהּ דְּאַבְרָהָם! ״רַבִּים״ בְּ״רַבִּי״ אִיחַלַּף לִי » (עירובין ע״ה ע״ב). Rav Bivi thus attributes these words to Rav Ada bar Ahavah — since I call those in the outer courtyard many —, and Rav Yosef acknowledges having taken רבים for רבי. Shmuel: « וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְעוֹלָם מוּתָּרוֹת, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנַיִם בַּפְּנִימִית וְאֶחָד בַּחִיצוֹנָה » (עירובין ע״ה ע״ב).

Seif ד writes the case that Shmuel permits: « אם יחיד דר בפנימי׳ ויחיד בחיצונה או שנים בחיצונה ועירבו אין היחיד שבפנימי׳ אוסר על החיצונה » (שו״ע או״ח שע״ח:ד). The Mishnah Berurah reads its scope: « היינו אותם השנים לבד אבל לא עם הפנימית ואשמועינן בזה דלא תימא דגזרינן משום שיסברו שיש שנים בפנימית כמו בחיצונה ונבוא להתיר גם בזה והתם בודאי אסור מדינא דהוי רגל האסורה במקומה » (משנה ברורה שע״ח ס״ק י״ח) — the concern it sets aside is the one Rashi describes; and: « ר״ל אף שלא עירבו יחד דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה » (משנה ברורה שע״ח ס״ק י״ט). The Shulchan Aruch HaRav gives the same reason: « הוֹאִיל וְהִיא רֶגֶל הַמֻּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁאֵין שָׁם מִי שֶׁיֶּאֱסֹר עָלָיו » (שו״ע הרב שע״ח:ד) (level 4, point ד).

The seif does not speak of the non-Jew. The Gemara: « אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְגוֹי הֲרֵי הוּא כְּרַבִּים » (עירובין ע״ה ע״ב); the Rambam: « וְאִם הָיָה עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בַּפְּנִימִית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶחָד הֲרֵי הוּא כְּרַבִּים וְאוֹסֵר עַל הַחִיצוֹנָה עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מְקוֹמוֹ » (הלכות עירובין פ״ד הכ״ב); the Beis Yosef refers onward: « ואם עכו״ם דר באחד מהן יתבאר משפטו בסימן שפ״ב » (בית יוסף או״ח שע״ח).

7. The Rema's gloss: several who are like a single one (seif ד)

The Rema adds: « הגה וה״ה רבים שהם כיחיד ואינן צריכין לערב כדרך שנתבאר לעיל סימן ש״ע (המגיד פ״ד) » (שו״ע או״ח שע״ח:ד) — he names his source, the Maggid [Mishneh], chapter 4; the Beis Yosef cites it: « וכתב ה״ה בפ״ד אם היה יחיד דר בפנימית וכל שהוא כיחיד גם רבים הסמוכים על שולחן א׳ שאין צריכין עירוב ביניהם אינם אוסרים על החיצונה » (בית יוסף או״ח שע״ח), and specifies on his own: « ולאו דוקא אוכלין על שולחן א׳ ממש אלא כל מי שמקבל פרס כענין שנתבאר בסימן ש״ע אוכלין על שולחן א׳ מיקרו » (בית יוסף או״ח שע״ח).

The Beis Yosef writes that this is what a question in the Gemara indicates: « בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא: אָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ, כְּרַבִּים דָּמוּ אוֹ כִּיחִידִים דָּמוּ » (עירובין ע״ג ע״א); « אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: אָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ, בִּזְמַן שֶׁאֵין עִמָּהֶן דָּיוֹרִין הֲרֵי הֵן כִּיחִידִים, וְאֵין צְרִיכִין לְעָרֵב, וּמָבוֹי שֶׁלָּהֶן נִיתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה » (עירובין ע״ג ע״א).

The Rambam writes, earlier in the same chapter (4:5): « הָאָב וּבְנוֹ וְהָרַב וְתַלְמִידוֹ שֶׁהֵן שְׁרוּיִין בְּחָצֵר אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּבַיִת אֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁפְּעָמִים אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וּפְעָמִים אֵינָן אוֹכְלִין הֲרֵי הֵן כְּבַיִת אֶחָד » (הלכות עירובין פ״ד ה״ה). This page does not decide how this wording agrees with Rabbeinu Yehonasan's condition.

The Mishnah Berurah gives the example: « היינו שהיו בפנימית האב עם בניו שמקבלים ממנו פרס וכל כיוצא בהם ע״ש בסי׳ ש״ע » (משנה ברורה שע״ח ס״ק כ׳); the Shulchan Aruch HaRav writes it in its seif 4: « וְהוּא הַדִּין רַבִּים שֶׁהֵם כְּיָחִיד, שֶׁאֵינָן אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה וְאֵינָן צְרִיכִים לְעָרֵב בֵּינֵיהֶן, כְּגוֹן הָאָב עִם בָּנָיו שֶׁמְּקַבְּלִים מִמֶּנּוּ פְּרָס, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶם מִמַּה שֶּׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ע » (שו״ע הרב שע״ח:ד) (level 4, point ד).

8. Three courtyards, one inside the other (seif ה)

Seif ה closely follows the second part of a halachah of the Rambam: « הָיָה בְּכָל חָצֵר מֵהֶן אֶחָד אַף עַל פִּי שֶׁרַבִּים דּוֹרְסִין בַּחִיצוֹנָה אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן מֻתָּר בִּמְקוֹמוֹ. הָיוּ שְׁנַיִם בַּפְּנִימִית הוֹאִיל וְהֵן אֲסוּרִין בִּמְקוֹמָן עַד שֶׁיְּעָרְבוּ הֲרֵי הֵן אוֹסְרִין עַל הַיְחִידִים שֶׁבָּאֶמְצָעִית וְשֶׁבַּחִיצוֹנָה עַד שֶׁיְּעָרְבוּ שְׁנַיִם שֶׁבַּפְּנִימִית. זֶה הַכְּלָל רֶגֶל הָאֲסוּרָה בִּמְקוֹמָהּ אוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ וְרֶגֶל הַמֻּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ אֵינָהּ אוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ מִפְּנֵי שֶׁעוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן » (הלכות עירובין פ״ד הכ״ג). The Rambam writes this case after that of the three courtyards that open onto one another; the Beis Yosef reads his words according to the Rif, for whom these three courtyards are one inside the other (section 6). Seif ה writes: « שלשה חצרו׳ זו לפנים מזו ויחיד בכל אחת אע״פ שרבים דורסים בחיצונה אינם אוסרים שכל אחת מותר׳ במקומה » (שו״ע או״ח שע״ח:ה).

Two in the inner courtyard who did not make the eruv forbid those who are alone in the middle one and in the outer one; seif ה ends with the rule: « זה הכלל רגל האסור׳ במקומה אוסר׳ שלא במקומה ורגל המותרת אינה אוסר׳ שלא במקומה » (שו״ע או״ח שע״ח:ה). The Rav writes: « וְאִם הָיוּ שְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרְבוּ בֵּינֵיהֶם — אוֹסְרִים עַל הַיְחִידִים שֶׁבָּאֶמְצָעִית וְשֶׁבַּחִיצוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא רֶגֶל הָאֲסוּרָה בִּמְקוֹמָהּ » (שו״ע הרב שע״ח:ה).

9. Summary of the shitos and halachic conclusion

Going further