Shulchan Aruch · Orach Chayim

Two courtyards side by side (seif ג). The Biur Halachah, on « וא״צ לשכור מהעכו״ם », reports that the Beis Yosef cites at the end of the siman another opinion, in the name of the Mordechai, and that the seif here holds like the Rosh, who permits even through a doorway. The Mordechai adds a second point: « אבל אם פתחיהם יוצאות למבוי אחת שאוסרים זה על זה במבוי עד שישכרו רשותו [וכגון דאיכא שתי חצרות של ישראל] בזה אסורים לטלטל מחצר לחצר בכל גווני אפילו דרך כותל למעלה » (ביאור הלכה שפ״ב) — but if their doorways open onto one alley, where they forbid each other until they rent his domain [for example if there are two courtyards of Jews], it is forbidden to carry from courtyard to courtyard in any way, even over the top of the wall. On this point, the Biur Halachah notes that, from the words of the Vilna Gaon (ס״ק ח), the seif speaks of a case where they forbid each other the alley, and the Mechaber nonetheless permits; then he writes: « ומ״מ לדינא נראה דיש להחמיר בכגון זה עכ״פ להוציא דרך חלון שהוא למטה מעשרה ומכ״ש דרך פתח מאחר שהב״ח [והעתיקו גם הא״ר] והחכ״צ נוטים לדעת המרדכי בזה אפילו בחלון שהוא למעלה מי׳ » (ביאור הלכה שפ״ב) — nevertheless, for the halachah, it seems one should be stringent in such a case, at least for carrying out through a window below ten [tefachim], and all the more so through a doorway, since the Bach [copied also by the Eliyah Rabbah] and the Chacham Tzvi lean here toward the Mordechai's opinion, even for a window above ten. The Rav's text on this seif is at Level 4, point א. This page does not decide: consult your Rav.

Renting on Shabbos (the small-print passage of seif ה). Sages who came to an inn whose non-Jewish owner arrived on Shabbos asked whether they could rent from him: « שׂוֹכֵר כִּמְעָרֵב דָּמֵי — מָה מְעָרֵב מִבְּעוֹד יוֹם, אַף שׂוֹכֵר מִבְּעוֹד יוֹם. אוֹ דִילְמָא שׂוֹכֵר כִּמְבַטֵּל רְשׁוּת דָּמֵי, מָה מְבַטֵּל רְשׁוּת וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת, אַף שׂוֹכֵר וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת » (עירובין ס״ה ע״ב) — is one who rents like one who makes an eruv: as the eruv is made while it is still day, so too the rental? Or is he like one who renounces his domain: as renunciation is done even on Shabbos, so too the rental? « רַבִּי חֲנִינָא בַּר יוֹסֵף אָמַר: נִשְׂכּוֹר, וְרַבִּי אַסִּי אָמַר: לֹא נִשְׂכּוֹר, אֲמַר לְהוּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: נִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵי זָקֵן וְנִשְׂכּוֹר » (עירובין ס״ה ע״ב) — Rabbi Chanina bar Yosef said: let us rent; Rabbi Assi said: let us not rent; Rabbi Chiya bar Abba told them: let us rely on the words of the elder and rent. They went and asked Rabbi Yochanan, who told them: « יָפֶה עֲשִׂיתֶם שֶׁשְּׂכַרְתֶּם » (עירובין ס״ו ע״א) — you did well to rent. The Sages of Nehardea wondered: « וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שׂוֹכֵר כִּמְעָרֵב דָּמֵי. מַאי לָאו: מָה מְעָרֵב מִבְּעוֹד יוֹם, אַף שׂוֹכֵר מִבְּעוֹד יוֹם! לָא, מָה מְעָרֵב וַאֲפִילּוּ בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, אַף שׂוֹכֵר בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה » (עירובין ס״ו ע״א) — did Rabbi Yochanan say that? Did he not say: one who rents is like one who makes an eruv; is it not: as the eruv is made while it is still day, so too the rental? No: as the eruv [is effective] even for less than the value of a perutah, so too the rental for less than the value of a perutah; and the Gemara continues this comparison.

On this passage of seif ה, the Taz: « דאין זה כמקח וממכר שאין זה אלא כמתנה להתיר טלטול בשבת » (ט״ז או״ח שפ״ב ס״ק ז) — this is not like a sale; it is only like a gift to permit carrying on Shabbos; and the Mishnah Berurah: « שאינו שכירות ודאית אלא כביטול רשות והיכר בעלמא » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק כ״ב) — it is not a definite rental, but like a renunciation and a mere sign; it adds that, according to the poskim, one gives him a food or an object that may be moved, but moving money is forbidden; and, referring to siman 383, « דהעירוב נתבטל וצריכין לבטל רשותם לגבי אחד » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק כ״ב) — the eruv is void, and they must renounce their domain in favor of one of them. The Rav's text, which gives this reason and writes that acquiring a domain on Shabbos remains forbidden, is at Level 4, point ב.

For which Shabbos? And during the term? The commentators differ. The Magen Avraham: « היינו כששכרו סתם וחזר בו קודם שבת ראשונה ואם החזיר בו משנכנס השבת שוב אינו יכול לחזור בו ואם שכרו לזמן אינו יכול לחזור בו עד כלות הזמן » (מגן אברהם שפ״ב ס״ק ו) — this is when they rented without specifying and he goes back before the first Shabbos; if he החזיר בו once Shabbos has begun, he can no longer go back [the text as printed; the parallel passage in the Shulchan Aruch HaRav, 382:9, speaks here of the residents who took possession (החזיקו) of the courtyard after Shabbos began]; and if they rented for a term, he cannot go back before the term ends. The Taz: « משמע מזה אפי׳ שכרו לזמן מצי למיהדר אפי׳ תוך הזמן אם נותן הדמים » (ט״ז או״ח שפ״ב ס״ק ח) — this implies that even if they rented for a term, he can go back even during the term, if he gives the money. The Mishnah Berurah: « מיירי ששכרו ממנו בסתם ולא פירש שום זמן דאי שכרו לזמן ידוע כשעבר הזמן צריך לשכור שנית בכל ענין כמבואר בסעיף שאח״ז וקודם שעבר הזמן אינו יכול לחזור בשום ענין » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק כ״ג) — [the seif] speaks of a rental without a specified term; if they rented for a fixed term, once the term has passed one must rent again in every case, as in the next seif, and before the term has passed he cannot go back in any way; « כיון שלא פירש זמן בשכירות מהני כ״ז שאינו חוזר העכו״ם בפירוש אבל אם רוצה הנכרי יכול לחזור בו מיד אחר שבת הראשונה ואוסר עליו דכיון שלא השכיר לו אלא בסתם יכול לומר לו לא כוונתי אלא על שבת אחת » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק כ״ד) — since he specified no term, [the rental] is effective as long as the non-Jew does not explicitly go back; but if the non-Jew wishes, he can go back right after the first Shabbos and forbid him, for, having rented only without specifying, he can say to him: I meant only one Shabbos; « ר״ל דמה שאמרנו דאחר שבת הראשונה יכול העכו״ם לחזור היינו דוקא כשמחזיר הדמים דאל״כ יכול הישראל לומר לו אנכי כונתי לשכור ממך על כמה שבתות וע״ד כן נתתי לך דמי השכירות ובכגון זה הקילו חכמים במקום עכו״ם שאינו יכול לאסור עליו והרבה חולקים ע״ז ולדבריהם יכול העכו״ם לחזור אחר שבת ראשונה אפילו בלא חזרת דמים דכיון דלא פירש לכמה שבתות יכול לומר לא כוונתי אלא על שבת אחת » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק כ״ה) — what we said, that after the first Shabbos the non-Jew can go back, holds only when he returns the money; otherwise the Jew can say to him: I meant to rent from you for several Shabbosos, and with that in mind I gave you the rent; in such a case the Sages were lenient, where a non-Jew is concerned, [saying] that he cannot forbid him; and many disagree with this: according to them, the non-Jew can go back after the first Shabbos even without returning the money, for, since he did not specify for how many Shabbosos, he can say: I meant only one Shabbos.

The Biur Halachah: « יש בענין הזה מבוכה רבה בין המפרשים והמחוורת שבכולם היא שיטת הב״ח וא״ר [כי כמה אחרונים עומדים בשיטתם] דכשהשכירו לזמן קצוב אינו יכול לחזור באמצע הזמן וכדמוכח מסי״ד וכ״כ בתמים דעים דקודם הזמן שקצב אינו יכול לחזור ואפילו אם יחזיר לו הדמים » (ביאור הלכה שפ״ב) — there is great confusion on this subject among the commentators; the clearest of all is the view of the Bach and the Eliyah Rabbah [for several Acharonim hold it]: when he rented for a fixed term, he cannot go back in the middle of the term, as is evident from seif יד; and so writes the Tamim De'im: before the term he fixed, he cannot go back, even if he returns the money to him. On Rashi's words, he reports that Acharonim have already written that there is no proof from them: « דאין כונת רש״י במה שכתב דנקט דמי מפני שהמעות בידו אלא הכונה שהרי לקח דמים וממילא נקנה הרשות לשוכר » (ביאור הלכה שפ״ב) — Rashi's intent, when he writes he has taken money, is not that the money is in his hands, but: since he took money, the domain is thereby acquired by the renter. And he concludes: « אכן בהשכירו סתם דעת הפוסקים שאחר שבת ראשונה יכול לחזור שיכול העכו״ם לומר לא השכרתיך אלא על שבת אחת אמנם כ״ז שלא חזר עומד השכירות בתקפו ובזה מיירי השו״ע » (ביאור הלכה שפ״ב) — but when he rented without specifying, the view of the poskim is that after the first Shabbos he can go back, for the non-Jew can say: I rented to you only for one Shabbos; yet as long as he has not gone back, the rental stands in full force, and that is what the Shulchan Aruch speaks of.

The Rav's text on these questions is at Level 4, point ג. This page does not decide: consult your Rav.

When the master of the house protests. The Taz: « מו״ח ז״ל כת׳ שחילק בזה בין אשתו לשכירו ולקיטו ולא מהני בשכירו ולקיטו מוחה ואנו אין לנו אלא כמ״ש כאן ע״פ הרשב״א » (ט״ז או״ח שפ״ב ס״ק י״ג) — my father-in-law [the Bach] wrote, distinguishing here between his wife and his hired or seasonal worker: from his hired or seasonal worker it is not effective if he protests; and we have only what is written here, following the Rashba. The Mishnah Berurah: « כיון דמעיקר הדין אין דירתו אוסרת אלא כדי שלא ילמוד ממעשיו הקילו בה להיות אפילו שכירו נחשב לענין זה כבעה״ב וכתב הגר״א בביאורו דזהו רק לדעה הראשונה שבסימן שס״ז אבל לדעת י״א שם גם באשתו אינו יכול לשכור ממנה אם הבעל מוחה בה בפירוש שלא תשכיר » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק ל״ד) — since, by strict law, his dwelling forbids only so that one not learn from his deeds, they were lenient, to the point that even his hired worker is counted in this respect as the master of the house; and the Vilna Gaon writes in his Biur that this is only according to the first opinion in siman 367; but according to the opinion introduced there by some say, even from his wife one cannot rent if the husband has explicitly forbidden her to rent. The Biur Halachah refers to the Atzei Almogim, who writes: « דבעינן דוקא שיהיה לו לשכירו ולקיטו רשות להשתמש בביתו או בחצרו הא לא״ה לא » (ביאור הלכה שפ״ב) — his hired or seasonal worker must specifically have the right to use his house or his courtyard; otherwise, not.

Rent, or give his eruv? The Beis Yosef reports Rashi's reading: « ופירש״י עוד אפי׳ שכירו ולקיטו של כותי אם ישראל הוא נותן עירובו עם בני מבוי ודיו וכך הם דברי רבינו ורבינו ירוחם » (בית יוסף או״ח שפ״ב) — Rashi further explains that even the hired or seasonal worker of a non-Jew, if he is a Jew, gives his eruv with the residents of the alley, and that is enough; and these are the words of our master [the Tur] and of Rabbeinu Yerucham. The Tur: « וזה תקנתם שאחד מבני החצר יתקרב אליו עד שישאיל לו שום מקום ברשותו ליתן בו שום דבר ונמצא זה כאילו הוא שכירו או לקיטו ודר עמו בביתו ונותן עירוב בשבילו ודיו » (טור או״ח שפ״ב) — this is their remedy: one of the residents of the courtyard draws close to him until he lends him a place in his domain to put something there; he is then as if he were his hired or seasonal worker, living with him in his house; he gives the eruv for him, and that is enough. And the Rambam's: « אבל הרמב״ם כתב בפ״ב מה״ע ואפילו היה שכירו או שמשו ישראל ה״ז משכיר שלא לדעתו שאל מן הכותי מקום להניח בו חפציו והשאילו הרי נשתתף עמו ברשותו ומשכיר שלא לדעתו » (בית יוסף או״ח שפ״ב) — but the Rambam writes in chapter 2 of the laws of eruvin: even if his hired worker or his attendant was a Jew, he rents without his knowledge; if he asked the non-Jew for a place to put his things and he lent it to him, he has become his partner in his domain, and he rents without his knowledge. The first opinion of seif יב writes « ומשכיר שלא מדעת העכו״ם » (שו״ע או״ח שפ״ב:יב) — and he rents without the non-Jew's knowledge; the second, « ויש אומרים שאינו צריך להשכיר אלא נותן עירובו ודיו » (שו״ע או״ח שפ״ב:יב) — and some say that he need not rent, but gives his eruv, and that is enough.

The Mishnah Berurah explains the first opinion: « אבל בלא שכירות לא יועיל דלא עדיף הישראל העומד במקומו ממנו » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק ל״ט) — but without a rental it would not help, for the Jew who stands in his place is no better than he; and the second: « ס״ל לדעה זו דל״ד שכירות מתיר בעכו״ם ה״ה שאלה וממילא שאילתו מועיל בעד כולם כמו בההיא דס״ט לענין שכירות וע״כ די במה שנותן בעירוב עם שאר בני החצר » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק מ) — this opinion holds that, just as a rental permits [carrying] where there is a non-Jew, so does a loan; his loan therefore works for all, as in seif ט for a rental, and it is enough that he gives [his share] in the eruv with the other residents of the courtyard. Then: « ולכתחלה נכון לחוש לסברא הראשונה » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק מ״א) — a priori, it is proper to take the first opinion into account. The Rav's text on this seif is at Level 4, point ה.

The Rema's gloss. « אם יש לכל א׳ דירה בפני עצמו וה״ה שני (עכו״ם) הדרים בכה״ג בבית אחד צריך לשכור (משניהם) » (רמ״א או״ח שפ״ב:טו) — if each has a dwelling of his own; and the same for two (non-Jews) who live this way in one house: one must rent (from both). For non-Jews, the Beis Yosef reports the Hagahos Asheri: « אם יש מבעלי בתים כותים אפילו י׳ ודרים כולם עמו בבית צריך למיגר מכולהו » (בית יוסף או״ח שפ״ב) — if among the householders there are non-Jews, even ten, all living with him in the house, one must rent from all of them; and he derives: « ומשמע דאם ב׳ כותים דרים בבית א׳ דינם שוה לישראל וכותי הדרים בבית וצריך לשכור משניהם » (בית יוסף או״ח שפ״ב) — it follows that if two non-Jews live in one house, their law is that of a Jew and a non-Jew living in the house: one must rent from both.

The Mishnah Berurah: « ר״ל בחדרים מיוחדים לכל א׳ הא אי דרים בשותפות בכל הבית או אפי׳ מחולקים בכל הבית רק בחדר אחד יש רשות לשניהם להשתמש בו אין צריך לשכור רק מאחד מהם וכדלעיל בסי״ג. והרבה פוסקים חולקים אדברי רמ״א ולדידהו אפי׳ משתמשים ביחד בכל החדרים לא מיקרי ישראל שכיר ולקיט וצריך לשכור מן העכו״ם דוקא וכן בסיפא בשני עכו״ם נמי צריך לשכור משניהם דוקא והטעם דלא תקנו חכמים דיהיה ידו כיד בעה״ב אלא בשכיר ולקיט דנגרר אחריו אבל לא בשותפים שכח כל אחד מהם שוה בבית ואין כל אחד טפל לחבירו » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק נ״א) — that is, in rooms reserved for each; but if they live in partnership in the whole house, or even if they divide the whole house but one room is open to the use of both, one need rent only from one of them, as above in seif יג; and many poskim disagree with the Rema's words: according to them, even if they use all the rooms together, the Jew is not called a hired or seasonal worker, and one must rent from the non-Jew specifically; likewise, at the end [of the gloss], for two non-Jews, one must rent from both specifically; the reason: the Sages instituted that his hand be like the householder's only for the hired or seasonal worker, who is drawn after him, and not for partners, whose power in the house is equal, neither being subordinate to the other. The Biur Halachah: « ונראה דאין להחמיר בזה כ״א לענין בע״כ » (ביאור הלכה שפ״ב) — it seems there is room to be stringent in this only for [a rental done] against the will [of the other]; when one rents from one of them without the other's knowledge, it is reasonable, he writes, that the other, whose power is equal, generally consents to what his partner does.

The Shulchan Aruch HaRav treats these cases in its seif 16: see Level 4.

A single Jew in the outer courtyard: the last opinion of seif יז. The Beis Yosef quotes the Rambam in chapter 4, then writes: « ואם היה כותי בפנימית הרי הוא כרבים ואוסר על החיצונה עד שישכרו מקומו נראה מדבריו שאפילו ביחיד בחיצונה אוסר » (בית יוסף או״ח שפ״ב) — if there was a non-Jew in the inner one, he is like many and forbids the outer one until they rent his place; it appears from his words that even with a single [Jew] in the outer one, he forbids. The Magen Avraham: « זה דקדק הרב״י מלשון הרמב״ם פ״ד ול״נ דא״א לו׳ כן » (מגן אברהם שפ״ב ס״ק י״ד) — this is what the Beis Yosef inferred from the Rambam's wording in chapter 4; and it seems to me that it is impossible to say so; after his proofs, he concludes: « לכן נ״ל דהרמב״ם קאי כששני׳ בחיצונ׳ אלא שסתם כמנהגו » (מגן אברהם שפ״ב ס״ק י״ד) — therefore it seems to me that the Rambam refers to the case where two are in the outer one, but wrote without specifying, as is his manner. The Taz: « והא דכ׳ כאן בש״ע ויש מי שאומר שאפי׳ עכו״ם בפנימית כו׳ אזיל לשיטתיה לדעת הרמב״ם ואינו כן וליכא מאן דס״ל הכי כנלע״ד פשוט » (ט״ז או״ח שפ״ב ס״ק י״ח) — what is written here in the Shulchan Aruch, and there is one who says that even a non-Jew in the inner one…, follows his own reading of the Rambam's view, and it is not so; and no one holds this, it seems to me, it is plain. The Mishnah Berurah: « דאע״ג דבכל מקום ישראל אחד עם עכו״ם אינו אסור אפילו אם דרים בחצר אחד ס״ל דהכא גרע טפי דבחצר שהוא לפנים מחצר לאו כו״ע ידעי מי ומי דר בו ויחשבו כי דרים בו גם ישראל מלבד עכו״ם וכי חזו דמטלטלי בחיצון אתו למימר דשרי בלי שכירות במקום עכו״ם ומ״מ להלכה לא נקטינן כן כי הרבה אחרונים דחו זה מהלכה » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק נ״ט) — although everywhere a single Jew with a non-Jew is not forbidden, even if they live in one courtyard, [this opinion] holds that here it is worse: of a courtyard inside another courtyard, not everyone knows who lives there; one would think that a Jew also lives there besides the non-Jew, and seeing people carry in the outer one, they would come to say that it is permitted without a rental where there is a non-Jew; nevertheless, for halachah we do not hold so, for many Acharonim have rejected it from the halachah.

On the first two cases of the seif, the Biur Halachah: « עיין במג״א שהביא בשם הגהת אשר״י שמקיל בשני אופנים הראשונים לדידן דקיי״ל רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה » (ביאור הלכה שפ״ב) — see the Magen Avraham, who brings in the name of the Hagahos Asheri [a view] lenient in the first two cases, for us who hold that a foot permitted in its own place does not forbid outside its place; he then brings Rishonim who are stringent, and concludes: « וע״כ קשה להקל בזה » (ביאור הלכה שפ״ב) — therefore it is difficult to be lenient in this.

The Rav's text on this seif is at Level 4, point ו.

And through a doorway? Rashi: « להכי נקט חלונות שאין דרך בני אדם לעשות פתחים גדולים מבית לבית » (רש״י עירובין ע״ד ע״ב) — he mentioned windows because people do not usually make large doorways from one house to another. The Beis Yosef derives: « ומשמע שאם היה פתח פתוח מבית לבית ה״נ דאין מערבין דרך הפתח » (בית יוסף או״ח שפ״ב) — it follows that if there were a doorway from one house to another, one would not make the eruv through the doorway either. He reports the other reading: « אבל התוס׳ והרא״ש כתבו בשם ר״י דכיון דמסיק בגמרא דטעמא משום דאסור לעשות יחיד במקום כותי כלומר שאסור לעשות סיוע ליחיד וכו׳ לפיכך לא יערבו אלו עמו ולא ישתמשו עמו במבוי כדי שיהא יחידי וכו׳ א״כ דוקא נקט חלונות משום דכי לא מערבי בהדי הדדי מירתת ישראל ולא דייר בהדי כותי וכי מערבין אהדדי לא מירתת אבל דרך פתחים כיון דאפילו לא מערבי שכיח דדייר ולא מירתת דכיון שיש פתח ביניהם נראה לו כאילו דר עמו בביתו שרי לערב בהדיה כיון דבלאו עירוב נמי שכיח דדייר » (בית יוסף או״ח שפ״ב) — but Tosafos and the Rosh write in the name of the Ri: since the Gemara concludes that the reason is that it is forbidden to make a [Jew] alone where there is a non-Jew, that is, it is forbidden to help one who is alone…, these will therefore not make an eruv with him nor use the alley with him, so that he remain alone…; if so, the word windows is precise: when they do not make an eruv together, the Jew is afraid and does not live with the non-Jew, and when they make an eruv together, he is not afraid; but through doorways, since even without an eruv it is common that he lives [there] without fear, for, with a doorway between them, it seems to him that he lives with him in his house, it is permitted to make an eruv with him, since even without an eruv it is common that he lives [there]. The Tur: « אבל אם פתח פתוח ביניהן מותר לר״י ולרש״י אף אם פתח פתוח ביניהן אסור » (טור או״ח שפ״ב) — but if there is a doorway open between them, it is permitted according to the Ri; and according to Rashi, even if there is a doorway open between them, it is forbidden. Seif יט writes the permission, then brings the opinion that forbids even with a doorway.

The Mishnah Berurah explains the permission: « דאפי׳ בלא עירוב לא מסתפי ישראל לדור כאן יחידי שהרי הישראל מצוי תדיר כאן דרך פתחו ולהכי לא גזרו בזה שלא יהני עירובו » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק ס״ח) — even without an eruv, the Jew is not afraid to live there alone, since the [other] Jew is constantly present there through his doorway; therefore they did not decree here that his eruv be ineffective; and on the second opinion: « ויש להחמיר כדעה זו ועיין ביאור הלכה » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק ס״ט) — one should be stringent according to this opinion; and see the Biur Halachah. The Rav's text on this seif is at Level 4, point ז. This page does not decide: consult your Rav.