Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman 382

אִם דִּירַת גּוֹי מְעַכֶּבֶת בְּעֵרוּבוֹ וּבוֹ כ״ג סְעִיפִים:

דִּירַת נָכְרִי כְּדִירַת בְּהֵמָה. לְפִיכָךְ הַדָּר עִם הַנָּכְרִי בֶּחָצֵר אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו, עַד שֶׁיִּהְיוּ ב' יִשְׂרְאֵלִים דָּרִים בִּשְׁנֵי בָתִּים וְאוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, וּצְרִיכִים לְעָרֵב יַחַד — אֲזַי גַּם הַנָּכְרִי אוֹסֵר עֲלֵיהֶם, וְאֵין עֵרוּבָם מוֹעִיל עַד שֶׁהַנָּכְרִי יַשְׂכִּיר לָהֶם רְשׁוּתוֹ שֶׁבֶּחָצֵר. וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁדִּירָתוֹ דִּירָה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁחָשְׁשׁוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יִלְמְדוּ הַיִּשְׂרְאֵלִים מִמַּעֲשֵׂה הַנָּכְרִי כְּשֶׁיָּדוּרוּ בְּחָצֵר אַחַת, וּבִקְשׁוּ עִלָּה לִמְנוֹעַ דִּירַת הַיִּשְׂרָאֵל עִם הַנָּכְרִי, וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁאֵין עֵרוּב מוֹעִיל בִּמְקוֹם נָכְרִי וְאֵין בִּטּוּל רְשׁוּת מוֹעִיל בְּנָכְרִי עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר, וְהַנָּכְרִי לֹא יִרְצֶה לְהַשְׂכִּיר מִפְּנֵי שֶׁיָּחוּשׁ לִכְשָׁפִים, וְיִקְשֶׁה בְּעֵינֵי הַיִּשְׂרָאֵל דִּירָתוֹ עִמּוֹ מִפְּנֵי אִסּוּר טִלְטוּל, וְיֵצֵא מִשָּׁם. וּלְפִי שֶׁאֵינוֹ מָצוּי שֶׁיָּדוּר יִשְׂרָאֵל אֶחָד עִם נָכְרִי בֶּחָצֵר, מִפְּנֵי שֶׁיָּחוּשׁ לְעַצְמוֹ שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ, כִּי הַנָּכְרִים חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכַת דָּמִים — לָכֵן לֹא הֻצְרְכוּ לֶאֱסוֹר עָלָיו הַטִּלְטוּל מִשּׁוּם דִּירַת הַנָּכְרִי כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם. אֲבָל ב' יִשְׂרְאֵלִים אֵינָם יְרֵאִים מִמֶּנּוּ וְדָרִים עִמּוֹ, וְיִלְמְדוּ מִמַּעֲשָׂיו.
וּמִכָּל מָקוֹם אִם יִשְׂרְאֵלִים רַבִּים דָּרִים בְּבַיִת אֶחָד — אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְרֵאִים מִמֶּנּוּ, כִּי לֹא רָצוּ חֲכָמִים לַחֲלוֹק בֵּין בַּיִת שֶׁדָּר בּוֹ אֶחָד לְבַיִת שֶׁדָּרִים בּוֹ הַרְבֵּה, וְהִתִּירוּ בְּבַיִת אֶחָד בְּכָל עִנְיָן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ בָּתִּים הַרְבֵּה שֶׁבֶּחָצֵר וְהֵם כְּבַיִת אֶחָד, שֶׁאֵינָם אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, כְּגוֹן הָאַחִין שֶׁדָּרִים כָּל אֶחָד בְּבַיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמְקַבְּלִים פְּרָס מֵאֲבִיהֶם הַדָּרִים עִם הַנָּכְרִי בֶּחָצֵר, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶם מִמַּה שֶּׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ע שֶׁאֵין צְרִיכִים לְעָרֵב בֵּינֵיהֶם — אֵין צְרִיכִים גַּם כֵּן לִשְׂכּוֹר רְשׁוּת מִנָּכְרִי הַדָּר עִמָּהֶם בֶּחָצֵר:

Whether the dwelling of a non-Jew hinders one's eruv; it contains 23 seifim:

The dwelling of a non-Jew is like the dwelling of an animal. Therefore one who lives with the non-Jew in a courtyard — [the non-Jew] does not prohibit him [from carrying], until there are two Jews living in two houses, who prohibit each other and need to make an eruv together; then the non-Jew too prohibits them, and their eruv is not effective until the non-Jew rents them his domain in the courtyard. And this is not because his dwelling is a dwelling, but because the Sages feared that the Jews might learn from the non-Jew's deeds when they live in one courtyard, and they sought a device to keep a Jew from living with a non-Jew; therefore they said that an eruv is not effective in the place of a non-Jew, and that renunciation of domain (bittul reshus) is not effective for a non-Jew, until he rents [out his domain]; and the non-Jew will not want to rent it out, for he will fear sorcery, and the Jew will find living with him burdensome because of the prohibition of carrying, and will leave. And since it is not common for a single Jew to live with a non-Jew in a courtyard, for he will fear for himself lest he kill him, since the non-Jews are suspect of bloodshed — they did not need to forbid him carrying because of the non-Jew's dwelling so that he leave. But two Jews are not afraid of him and do live with him, and they would learn from his deeds.
Nevertheless, if many Jews live in one house, he does not prohibit them, even though they are not afraid of him, for the Sages did not want to distinguish between a house in which one lives and a house in which many live, and they permitted in one house in every case. Moreover, even many houses in the courtyard that are like one house, which do not prohibit each other — for example brothers, each living in a house of his own and receiving their sustenance (peras) from their father, who live with the non-Jew in the courtyard, and every similar case among those explained in Siman 370, where they need not make an eruv among themselves — also need not rent the domain of the non-Jew who lives with them in the courtyard.

יִשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׂכִּיר אוֹ הִשְׁאִיל בַּיִת לְנָכְרִי בֶּחָצֵר — אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עוֹד יִשְׂרָאֵל דָּר עִמּוֹ בֶּחָצֵר, לְפִי שֶׁלֹּא הִשְׂכִּיר אוֹ הִשְׁאִיל לוֹ בֵּיתוֹ עַל דַּעַת שֶׁיֶּאֱסוֹר עָלָיו (וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּמַשְׂכִּיר אוֹ מַשְׁאִיל לְיִשְׂרָאֵל אֵין אוֹמְרִים כֵּן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ע — גַּבֵּי נָכְרִי הֵקֵלּוּ).
אֲבָל אִם הַבַּיִת שֶׁל נָכְרִי וּשְׂכָרוֹ יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ, וְהַנָּכְרִי דָּר עִמּוֹ בְּחֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּעִנְיָן שֶׁאוֹסֵר עָלָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר — אֵין שְׂכִירַת הַבַּיִת מוֹעֶלֶת לְעִנְיַן שְׂכִירוּת לְהַתִּיר טִלְטוּל, אֶלָּא צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַתִּיר טִלְטוּל (שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא יִקְשֶׁה בְּעֵינָיו דִּירָתוֹ עִמּוֹ וְלֹא יֵצֵא מִשָּׁם):

A Jew who rented out or lent a house in the courtyard to a non-Jew — [the non-Jew] does not prohibit him, even if another Jew also lives with him in the courtyard, because he did not rent out or lend him his house with the intent that he prohibit him (and even though, regarding one who rents out or lends to a Jew, we do not say so, as explained in Siman 370 — with a non-Jew they were lenient).
But if the house belongs to a non-Jew and a Jew rented it from him, and the non-Jew lives with him in a room of his own, in a manner in which he prohibits him, as will be explained — the rental of the house does not count as the rental that permits carrying; rather one must rent from him again in order to permit carrying (for otherwise living with him would not be burdensome to him, and he would not leave).

יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ ב' בָּתִּים בְּחָצֵר שֶׁנָּכְרִי דָּר בָּהּ, וְהוּא דָר בְּאֶחָד מֵהֶם, וְהַשֵּׁנִי הִשְׁאִיל אוֹ הִשְׂכִּיר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, וְיֵשׁ לוֹ בּוֹ תְּפִיסַת יָד, דְּהַיְנוּ כֵּלִים שֶׁאֵינָם נִטָּלִים בְּשַׁבָּת — אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ע, צְרִיכִים לִשְׂכּוֹר מֵהַנָּכְרִי, לְפִי שֶׁתְּפִיסַת יָד אֵין לָהּ לְהוֹעִיל יוֹתֵר מִשֶּׁאִלּוּ עֵרְבוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל לְעָרְבָם וּלְשַׁתְּפָם שֶׁיִּהְיוּ כְּיָחִיד בִּמְקוֹם נָכְרִי, שֶׁאֵין הַנָּכְרִי אוֹסֵר עָלָיו:

A Jew who has two houses in a courtyard in which a non-Jew lives, who lives in one of them and lent or rented out the second to another Jew, and keeps a hold (tefisas yad) in it, that is, utensils that may not be moved on Shabbos — even though they need not make an eruv between them, as explained in Siman 370, they must rent from the non-Jew, because a hold should not be more effective than if they had made an eruv between them, which does not serve to join and partner them so that they be like a single individual in the place of a non-Jew, whom the non-Jew does not prohibit.

אִם בִּטְּלוּ הַיִּשְׂרְאֵלִים רְשׁוּתָם לְאֶחָד מֵהֶם כְּדֵי שֶׁיֵּחָשֵׁב כְּיָחִיד בִּמְקוֹם נָכְרִי — אֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ, שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁבְּכָל שַׁבָּת יַעֲשׂוּ כָּךְ וְתִתְבַּטֵּל תּוֹרַת עֵרוּב מֵאוֹתָהּ חָצֵר. וְאִם יְעָרְבוּ, יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּטְעוּ לוֹמַר עֵרוּב מוֹעִיל בִּמְקוֹם נָכְרִי:

If the Jews renounced their domain to one of them, so that he be considered a single individual in the place of a non-Jew — it does not help him, for one must fear that every Shabbos they will do so, and the law of eruv will disappear from that courtyard. And if they make an eruv, one must fear that they will err and say that an eruv is effective in the place of a non-Jew.

אִם אֵין לַנָּכְרִי דְּרִיסַת הָרֶגֶל עַל הַיִּשְׂרְאֵלִים — אֵינוֹ אוֹסֵר. כְּגוֹן ב' חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ וְאֵין לָהֶן דְּרִיסַת הָרֶגֶל זוֹ עַל זוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ אֶלָּא זוֹ בְּצַד זוֹ, וּשְׁתֵּיהֶן פְּתוּחוֹת לְמָבוֹי, וּבְאַחַת מֵהֶן דָּר נָכְרִי וּבַשְּׁנִיָּה דָּרִים ב' יִשְׂרְאֵלִים אוֹ יוֹתֵר — מַכְנִיסִים וּמוֹצִיאִים מִזּוֹ לְזוֹ דֶּרֶךְ פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן, וְאֵינָם צְרִיכִים לִשְׂכּוֹר מֵהַנָּכְרִי אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצִים לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמָּבוֹי, שֶׁאָז הוּא אוֹסֵר עֲלֵיהֶם בַּמָּבוֹי, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹ דְּרִיסַת הָרֶגֶל:

If the non-Jew has no right of passage (derisas haregel) over the Jews, he does not prohibit. For example, two courtyards open to each other that have no right of passage over each other — that is, one is not inside the other, but they are side by side, and both open onto an alley (mavoy) — and in one of them a non-Jew lives and in the second two Jews or more live: they bring in and carry out from one to the other through the doorways and windows between them, and they need not rent from the non-Jew, unless they wish to partner in the alley, for then he prohibits the alley to them, since he has a right of passage in it.

הַשּׂוֹכֵר מִן הַנָּכְרִי סְתָם — מוֹעִיל, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לוֹ שֶׁהוּא לְהַתִּיר הַטִּלְטוּל, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְתּוֹב שׁוּם כְּתִיבָה עַל הַשְּׂכִירוּת:

One who rents from the non-Jew without specification — it is effective; he need not explain to him that it is to permit carrying, and he need not write anything about the rental.

שׂוֹכְרִים מִן הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, לְפִי שֶׁלְּגַבֵּי בֶּן נֹחַ אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה נֶחְשָׁב לוֹ מָמוֹן. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ אֶלָּא לְהַשְׂכִּיר — אֵין פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה נֶחְשָׁב לוֹ מָמוֹן כְּלָל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְרַצֶּה בּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאִם הָיָה מְבַטֵּל בְּחִנָּם הָיָה מוֹעִיל, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה אֶלָּא לְהַשְׂכִּיר, וּשְׂכִירוּת אֵין כַּאן וּבִטּוּל אֵין כַּאן, שֶׁהַבִּטּוּל הוּא שֶׁמְּסַלֵּק עַצְמוֹ מֵרְשׁוּת, וְזֶה לֹא סִלֵּק עַצְמוֹ אֶלָּא לְהַשְׂכִּיר:

One may rent from the non-Jew even for less than the value of a perutah, because for a descendant of Noach even less than the value of a perutah is considered money. But a Jew who does not want to renounce his domain but only to rent it out — less than the value of a perutah is not considered money for him at all, even though he is content with it. And even though, had he renounced for nothing, it would have been effective — nevertheless, since he wants only to rent it out, there is here neither rental nor renunciation, for renunciation means that he removes himself from the domain, and this one removed himself only in order to rent it out.

מֻתָּר לִשְׂכּוֹר מִן הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם מִקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ קוֹנֶה רְשׁוּת מִן הַנָּכְרִי אֶלָּא שׂוֹכְרָהּ. וְאַף שֶׁשְּׂכִירוּת גַּם כֵּן אֲסוּרִים בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁנּוֹתֵן לוֹ דָּמִים בְּעַד הַחֵפֶץ שֶׁשּׂוֹכֵר כְּמוֹ שֶׁהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן בְּעַד הַמֶּכֶר — מִכָּל מָקוֹם כַּאן, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שׂוֹכֵר רְשׁוּתוֹ כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אֶלָּא לְהַתִּיר הַטִּלְטוּל בִּלְבָד, אִם כֵּן הַדָּמִים שֶׁנּוֹתֵן לוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מַתָּנָה בְּעָלְמָא, וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁנּוֹתֵן לוֹ בְּעַד הַמֶּכֶר הַנִּקְנֶה לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ.
אֲבָל לִקְנוֹת רְשׁוּת בְּשַׁבָּת — אָסוּר, אַף שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה אֶלָּא לְהַתִּיר טִלְטוּל, וַאֲפִלּוּ בְּמַתְּנַת חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״פ וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקכ״ח:

It is permitted to rent from the non-Jew even on Shabbos, and there is no issue of buying and selling in this, for he does not acquire the domain from the non-Jew but only rents it. And even though rentals too are forbidden on Shabbos because they resemble buying and selling — he gives him money for the object he rents just as the buyer gives for the thing sold — nevertheless here, since he does not rent his domain in order to use it but only to permit carrying, the money he gives him is merely a gift, and it does not resemble buying and selling, where he gives him [money] for the thing sold that is acquired by him for his use.
But to acquire a domain on Shabbos is forbidden, even though he acquires it only to permit carrying, and even as an outright gift, as explained in Siman 380 and as will be explained in Siman 528.

כָּל זְמַן שֶׁאֵין הַנָּכְרִי חוֹזֵר בּוֹ — מוֹעֶלֶת הַשְּׂכִירוּת, וַאֲפִלּוּ לִזְמַן מְרֻבֶּה. וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ מִשְּׂכִירוּתוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִיר הַדָּמִים אִם חוֹזֵר בּוֹ קֹדֶם שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה.
וְאִם הֶחֱזִיקוּ בֶּחָצֵר קֹדֶם שֶׁחָזַר בּוֹ — שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ לְשַׁבָּת זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמַּחֲזִיר הַדָּמִים. וְהוּא שֶׁהֶחֱזִיקוּ אַחַר כְּנִיסַת שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ״א.
אֲבָל לְשַׁבָּת הָאַחֶרֶת יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיר הַדָּמִים, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הוֹעִילָה שְׂכִירוּתוֹ לְשַׁבָּת אַחַת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁשָּׂכְרוּ מִמֶּנּוּ סְתָם וְלֹא פֵרְשׁוּ לוֹ זְמַן. אֲבָל אִם שָׂכְרוּ מִמֶּנּוּ לִזְמַן, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ בְּתוֹךְ הַזְּמַן, עַד שֶׁיַּחֲזִיר הַדָּמִים לְפִי עֶרֶךְ אֹרֶךְ הַזְּמַן הַנִּשְׁאָר (וְכֵן אִם שָׂכְרוּ מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם בְּפֵרוּשׁ):

As long as the non-Jew does not retract, the rental is effective, even for a long time. And he cannot retract from his rental unless he returns the money, if he retracts before the first Shabbos.
And if they took possession (hechezeku) of the courtyard before he retracted, he can no longer retract for this Shabbos, even though he returns the money. This is provided they took possession after Shabbos began, as explained in Siman 381.
But for another Shabbos he can retract even without returning the money, since his rental has already been effective for one Shabbos.
When does this apply? When they rented from him without specification and did not state a period to him. But if they rented from him for a period, he cannot retract within the period unless he returns the money in proportion to the length of the remaining period (and likewise if they rented from him explicitly forever).

אִם שָׂכְרוּ מֵהַנָּכְרִי לִזְמַן יָדוּעַ — כְּשֶׁיִּכְלֶה הַזְּמַן צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ שֵׁנִית, וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְעָרֵב, שֶׁאֵין עֵרוּב הָרִאשׁוֹן חוֹזֵר וְנֵעוֹר, שֶׁכְּבָר נִתְבַּטֵּל בִּכְלוֹת הַזְּמַן (וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְעֵרֵב לְשָׁנָה וְנִסְתַּם הַפֶּתַח בְּחֹל וְנִפְתַּח בְּשַׁבָּת, שֶׁהָעֵרוּב חוֹזֵר וְנֵעוֹר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע״ד, לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתוֹ נַעֲשָׂה אַף לְשַׁבָּת זוֹ, וְלֹא הָיָה עוֹמֵד לְהִתְבַּטֵּל בִּתְחִלַּת שַׁבָּת זוֹ, שֶׁהֲרֵי הַפֶּתַח שֶׁהָיָה פָּתוּחַ אָז לֹא הָיָה עוֹמֵד לִהְיוֹת נִסְתָּם בִּתְחִלַּת שַׁבָּת זוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאן, שֶׁבִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הָעֵרוּב הָיָה עוֹמֵד לְהִתְבַּטֵּל כְּשֶׁיִּכְלֶה זְמַן הַשְּׂכִירוּת עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִשְׂכְּרוּ שֵׁנִית, וַהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְבָא נָכְרִי בְּשַׁבָּת שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ״ג):

If they rented from the non-Jew for a fixed period — when the period ends, one must rent from him again a second time, and one must make the eruv again, for the first eruv does not revive (chozer v'neor), since it was already annulled when the period ended (and this is not like one who made an eruv for the year, and the doorway was blocked on a weekday and opened on Shabbos, where the eruv revives, as explained in Siman 374: at the time it was made, it was made also for this Shabbos, and it was not destined to be annulled at the beginning of this Shabbos, since the doorway that was then open was not destined to be blocked at the beginning of this Shabbos. This is not so here, for at the time the eruv was made it was destined to be annulled when the rental period ended, until they would rent a second time; this resembles a non-Jew who came [to live there] on Shabbos, which will be explained in Siman 383).

אִם שָׂכְרוּ מִן הַנָּכְרִי לִזְמַן יָדוּעַ, וּבְתוֹךְ הַזְּמַן הִשְׂכִּיר הַנָּכְרִי דִּירָתוֹ לְנָכְרִי אַחֵר — דַּי בִּשְׂכִירוּת הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא נִתְבַּטְּלָה בְּמַה שֶּׁהִשְׂכִּירָהּ לְאַחֵר, לְפִי שֶׁבְּזֶה לֹא סִלֵּק נַפְשׁוֹ מִמֶּנָּה כֵּיוָן שֶׁלְּאַחַר זְמַן תַּחֲזוֹר לוֹ, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ לֹא זָזָה יָדוֹ מִמֶּנָּה כְּלָל, וַהֲרֵי הִיא אַף עַכְשָׁו בִּרְשׁוּתוֹ. אֲבָל אִם מֵת, אוֹ שֶׁמְּכָרָהּ לְאַחֵר בְּתוֹךְ הַזְּמַן — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִשְׂכּוֹר מֵהַיּוֹרֵשׁ אוֹ מֵהַלּוֹקֵחַ, שֶׁכְּבָר פָּסַק רְשׁוּת הָרִאשׁוֹן וְנִתְבַּטְּלָה שְׂכִירוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל שֶׁעֵרֵב וּמֵת נִתְבַּטֵּל עֵרוּבוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע״א:

If they rented from the non-Jew for a fixed period, and within the period the non-Jew rented out his dwelling to another non-Jew — the first rental suffices, for it was not annulled by his renting it out to another, since by this he did not remove himself from it, as after a time it will return to him; it is as if it never left his hand at all, and it is even now in his domain. But if he died, or sold it to another within the period — one must rent again from the heir or from the buyer, for the domain of the first has already ceased and his rental is annulled, just as the eruv of a Jew who made an eruv and died is annulled, as explained in Siman 371.

חֲמִשָּׁה הַדָּרִים בְּחָצֵר אֶחָד אֵינָם צְרִיכִים כָּל אֶחָד לִשְׂכּוֹר מֵהַנָּכְרִי הַדָּר עִמָּהֶם, אֶלָּא אֶחָד שׂוֹכֵר בִּשְׁבִיל כֻּלָּם. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לוֹ גַּבֵּי שְׂכִירוּת שֶׁיַּשְׂכִּיר לְכֻלָּם, אֶלָּא שׂוֹכֵר לְעַצְמוֹ וְכֻלָּם מֻתָּרִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא עֵרֵב עִמָּהֶם — הֲרֵי כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד, וְדַי שֶׁיַּשְׂכִּיר לְאֶחָד מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁלְּעִנְיַן עֵרוּב אִם הֵם רוֹצִים לְעָרֵב עִם חָצֵר אַחֶרֶת — דַּי שֶׁאֶחָד מֵהֶם יִתֵּן הַפַּת אֲפִלּוּ מִשֶּׁלּוֹ וְכֻלָּם מֻתָּרִים, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר עֵרֵב עִמָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע״ב:

Five who live in one courtyard need not each rent from the non-Jew who lives with them; rather one rents on behalf of all. And he need not specify to him, regarding the rental, that he rent [it] out to all of them; rather he rents for himself and all are permitted, for since he made an eruv with them, they are all like one man, and it suffices that [the non-Jew] rent [it] out to one of them — just as regarding eruv, if they want to make an eruv with another courtyard, it suffices that one of them give the bread, even from his own, and all are permitted, since he already made an eruv with them, as explained in Siman 372.

אִם שָׂכְרוּ מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ — אֵינוֹ מוֹעִיל, אֲפִלּוּ הָיָה רָגִיל לְהַשְׂכִּיר מִקֹּדֶם. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְעֵרוּב, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָרָגִיל לְעָרֵב נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עֵרוּבוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, לְפִי שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל אָנוּ יְכוֹלִים לְכֻפּוֹ לְקַיֵּם דְּבַר מִצְוָה שֶׁהֻרְגַּל בָּהּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנָכְרִי:

If they rented from him against his will — it is not effective, even if he used to rent [it] out before. And this is not like eruv, where from a Jew who is accustomed to make the eruv one takes his eruv against his will, because a Jew we can compel to fulfil a matter of mitzvah to which he has become accustomed, which is not so with a non-Jew.

אֲבָל מֵאִשְׁתּוֹ אוֹ בְּנֵי בֵיתוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ מִשְּׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ (שֶׁבְּבֵיתוֹ) — שׂוֹכְרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹחֶה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּירַת הַנָּכְרִי אֵינָהּ אוֹסֶרֶת אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו, הֵקֵלּוּ בָּהּ לִהְיוֹת אֲפִלּוּ שְׂכִירוֹ נֶחְשָׁב כָּמֹהוּ, לְפִי שֶׁלִּפְעָמִים גַּם הַשָּׂכִיר לֹא יִרְצֶה לְהַשְׂכִּיר וְיֵצֵא הַיִּשְׂרָאֵל מִשָּׁם. וּמִזֶּה הַטַּעַם אֲפִלּוּ שְׂכִירוֹ שֶׁל שְׂכִירוֹ יָכוֹל לְהַשְׂכִּיר כְּמוֹ הַשָּׂכִיר עַצְמוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם הַשָּׂכִיר [וּ]בַעַל הַבַּיִת מוֹחִים:

But from his wife or the members of his household, or even from his hired worker (sechiro) or his seasonal worker (lekito) (who are in his house), one may rent, even though he objects; for since the dwelling of the non-Jew prohibits only so that one not learn from his deeds, they were lenient with it, so that even his hired worker is reckoned like him, because sometimes the hired worker too will not want to rent [it] out and the Jew will leave. And for this reason even the hired worker of his hired worker may rent [it] out like the hired worker himself, even if the hired worker [and] the householder object.

אִם אֵין הַנָּכְרִי רוֹצֶה לְהַשְׂכִּיר, יִתְקָרֵב לוֹ אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר וְיֵעָשֶׂה אוֹהֲבוֹ, עַד שֶׁיַּשְׁאִיל לוֹ הַנָּכְרִי מָקוֹם בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁיְּהֵא לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחַ בּוֹ שׁוּם דָּבָר, וְאָז אָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ יִשְׂרָאֵל זֶה הוּא דָר אֵצֶל הַנָּכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִנִּיחַ אֶצְלוֹ שׁוּם דָּבָר, רַק שֶׁקָּנָה מִמֶּנּוּ בְּאֶחָד מֵהַדְּרָכִים שֶׁקַּרְקַע נִקְנֶה בָּהֶם, וְנַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל זֶה כְּאִלּוּ הוּא שְׂכִירוֹ אוֹ לְקִיטוֹ (שֶׁבְּבֵיתוֹ) וּמַשְׂכִּיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַשְׂכִּיר, אֶלָּא נוֹתֵן עֵרוּבוֹ עִם בְּנֵי הֶחָצֵר בִּשְׁבִיל בֵּיתוֹ, וְדַיּוֹ בְּכָךְ גַּם בִּשְׁבִיל בֵּית הַנָּכְרִי, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעֵרֵב עִמָּהֶם נַעֲשׂוּ כֻלָּם כְּאִישׁ אֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה שְׂכִירוֹ, שֶׁהוּא נֶחְשָׁב כְּבַעַל הַבַּיִת בְּבֵית הַנָּכְרִי — הֲרֵי יֵשׁ לְכֻלָּם חֵלֶק בִּרְשׁוּת הַנָּכְרִי כָּמֹהוּ, כְּמוֹ שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר הַשּׂוֹכֵר רְשׁוּת מֵהַנָּכְרִי — יֵשׁ לְכֻלָּם חֵלֶק בִּשְׂכִירוּת זוֹ. וּלְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לָחוּשׁ לִסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

If the non-Jew does not want to rent [it] out, one of the residents of the courtyard should draw close to him and become his friend, until the non-Jew lends him a place in his domain, so that he has the right to put something there; then we regard this Jew as if he lives with the non-Jew, even though he has not yet put anything there, as long as he acquired it from him by one of the ways by which land is acquired; and this Jew becomes as if he were his hired or seasonal worker (who are in his house), and rents [it] out without his knowledge. And some say that he need not rent [it] out; rather he gives his [share of the] eruv with the residents of the courtyard for his house, and that suffices also for the non-Jew's house, for since he made an eruv with them they all became like one man, and since he became his hired worker, who is reckoned as householder in the non-Jew's house, all of them have a share in the non-Jew's domain like him — just as when one of the residents of the courtyard rents the domain from the non-Jew, all have a share in that rental. And l'chatchilah one should take the first view into account.

אִם הִשְׁאִיל לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יוּכַל (לְסַלְּקוֹ מִמָּקוֹם זֶה) וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּעַצְמוֹ, שֶׁנִּמְצָא הַנָּכְרִי מְסֻלָּק מֵהַיִּשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם זֶה שֶׁיִּחֵד לוֹ וְהַיִּשְׂרָאֵל מְסֻלָּק מֵהַנָּכְרִי מִשְּׁאָר הַבַּיִת, שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחַ שָׁם חֲפָצָיו — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מְנָעוֹ מִמֶּנּוּ בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ רְשׁוּת — אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׂכִּיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ (וַאֲפִלּוּ הוּא שְׂכִירוֹ אוֹ לְקִיטוֹ וְיִחֵד לוֹ חֶדֶר בְּבֵיתוֹ לָדוּר בּוֹ, אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ מִמֶּנּוּ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּעַצְמוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׂכִּיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַנָּכְרִי מְסֻלָּק מִמֶּנּוּ וְהוּא מֵהַנָּכְרִי).
לְפִיכָךְ אִם יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִי דָּרִים בְּבַיִת אֶחָד כָּל אֶחָד בְּחֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, צָרִיךְ לִשְׂכּוֹר מֵהַנָּכְרִי וּלְעָרֵב עִם הַיִּשְׂרָאֵל. וְאֵין הַיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לְהַשְׂכִּיר רְשׁוּת הַנָּכְרִי, הוֹאִיל וְאֵין הַנָּכְרִי יָכוֹל לְסַלְּקוֹ וְהוּא אֵין לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחַ חֲפָצָיו בְּחֶדֶר הַנָּכְרִי.
וְהוּא הַדִּין בְּנָכְרִים הַדָּרִים בְּעִנְיָן זֶה בְּבַיִת אֶחָד — צָרִיךְ לִשְׂכּוֹר מִשְּׁנֵיהֶם:

If he lent him a designated place in such a manner that he cannot (remove him from this place) and use it himself, so that the non-Jew is removed from the Jew in this place he designated for him, and the Jew is removed from the non-Jew in the rest of the house, for he has no right to put his belongings there — even though he did not explicitly forbid it to him, but simply did not give him permission — he cannot rent [it] out without his knowledge (and even if he is his hired or seasonal worker and he designated for him a room in his house to live in, if it is in such a manner that he cannot remove him from it and use it himself, he cannot rent [it] out without his knowledge, for the non-Jew is removed from him and he from the non-Jew).
Therefore, if a Jew and a non-Jew live in one house, each in a room of his own, one must rent from the non-Jew and make an eruv with the Jew. And the Jew cannot rent out the non-Jew's domain, since the non-Jew cannot remove him and he has no right to put his belongings in the non-Jew's room.
And the same applies to non-Jews who live in this manner in one house — one must rent from both of them.

שָׂכְרוּ מִשְּׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ לִזְמַן יָדוּעַ, אַף עַל פִּי שֶׁסִּלְּקוֹ תּוֹךְ הַזְּמַן מִהְיוֹת שְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ — מֻתָּרִים עַד תֹּם הַזְּמַן. אֲבָל אִם שָׂכְרוּ מִמֶּנּוּ סְתָם, כֵּיוָן שֶׁסִּלְּקוֹ — נִתְבַּטֵּל הַשְּׂכִירוּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוּא שְׂכִירוֹ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַשְׂכִּיר כְּבַעַל הַבַּיִת בְּעַצְמוֹ, וְהַמַּשְׂכִּיר וְשׁוֹתֵק — כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ מוֹעֶלֶת שְׂכִירוּתוֹ אֲפִלּוּ לִזְמַן מְרֻבֶּה, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁאֵין כֹּחוֹ בִּשְׂכִירוּתוֹ אֶלָּא מִצַּד בַּעַל הַבַּיִת שֶׁשָּׂכַר אוֹתוֹ לְשָׁרְתוֹ, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בַּעַל הַבַּיִת, אִם כֵּן כְּשֶׁסִּלְּקוֹ בַּעַל הַבַּיִת — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ חוֹזֵר בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת מִשְּׂכִירוּתוֹ, וְהַמַּשְׂכִּיר סְתָם יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ אַחַר שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיר הַדָּמִים (מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַשְׂכִּיר לִזְמַן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה).
וְהוּא הַדִּין אִם שָׂכַר מִגִּזְבַּר הַמֶּלֶךְ וְנִסְתַּלֵּק הַגִּזְבָּר, וְהוּא שֶׁסִּלְּקוֹ לְגַמְרֵי, שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ אוֹכֵל פְּרַס הַמֶּלֶךְ. אֲבָל אִם לֹא סִלְּקוֹ אֶלָּא מֵהַגִּזְבְּרָאוּת, וַעֲדַיִן הוּא אוֹכֵל פְּרָס שֶׁלּוֹ — הֲרֵי הוּא כִּשְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ וְשׂוֹכְרִין מִמֶּנּוּ לְכַתְּחִלָּה, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא נִתְבַּטְּלָה שְׂכִירוּת הָרִאשׁוֹנָה. וְהוּא הַדִּין כָּל עֶבֶד מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הַקְּטַנִּים (שֶׁבְּבֵיתוֹ) — שׂוֹכְרִים מֵהֶן כְּמוֹ שֶׁשּׂוֹכְרִים מִשְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת (וְהוּא הַדִּין שֶׁשּׂוֹכְרִים מֵעַבְדֵי עֲבָדָיו, כְּמוֹ שֶׁשּׂוֹכְרִים מִשְּׂכִירוֹ שֶׁל שְׂכִירוֹ):

If they rented from his hired or seasonal worker for a fixed period, even though [the householder] dismissed him within the period from being his hired or seasonal worker — they are permitted until the end of the period. But if they rented from him without specification, once he dismissed him, the rental is annulled. And even though while he is his hired worker he has the power to rent [it] out like the householder himself — and one who rents [it] out and remains silent, as long as he does not retract, his rental is effective even for a long time — nevertheless, since his power to rent [it] out derives only from the householder who hired him to serve him, and he is reckoned as if he were the householder, when the householder dismissed him it is as if the householder retracted from his rental; and one who rents [it] out without specification can retract after the first Shabbos, even though he does not return the money (which is not so with one who rents [it] out for a period, as explained above).
And the same applies if one rented from the king's treasurer and the treasurer was removed — provided he removed him entirely, so that he no longer eats the king's sustenance (peras). But if he removed him only from the treasurership and he still eats his sustenance, he is like his hired or seasonal worker, and one may rent from him even l'chatchilah, and all the more so the first rental is not annulled. And the same applies to every servant among the king's minor servants (who are in his house) — one rents from them as one rents from the householder's hired or seasonal worker (and likewise one rents from the servants of his servants, as one rents from the hired worker of his hired worker).

נָכְרִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ ה' יִשְׂרְאֵלים שְׂכִירִים וּלְקִיטִים דָּרִים בַּחֲצֵרוֹ, כָּל אֶחָד בְּחֶדֶר אוֹ בַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ — אֵינָן אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵין דִּירָתָם שֶׁלָּהֶם אֶלָּא שֶׁל הַנָּכְרִי, וְהוּא יָכוֹל לְסַלְּקָם, וְאֵינוֹ מַשְׁאִיל לָהֶם רְשׁוּתָם שֶׁיַּאַסְרוּ זֶה עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ע. וְאֵין דִּירָתָם חֲשׁוּבָה דִירָה אֶלָּא לְהָקֵל, שֶׁיְּכוֹלִים לְהַשְׂכִּיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֲבָל לֹא לְהַחֲמִיר, שֶׁיַּאַסְרוּ זֶה עַל זֶה.
וְכֵן אִם שָׂכְרוּ מִן הַנָּכְרִי רְשׁוּתוֹ — אֵין שׁוּם אֶחָד מֵהֶם צָרִיךְ לִתֵּן עֵרוּב (וְכָל שֶׁכֵּן אִם הֵם הִשְׂכִּירוּ רְשׁוּת הַנָּכְרִי, שֶׁהֲרֵי גַּם דִּירָתָם בִּכְלָל):

A non-Jew who has five Jews, hired or seasonal workers, living in his courtyard, each in a room or house of his own — they do not prohibit each other, since their dwelling is not theirs but the non-Jew's, and he can remove them, and he does not lend them their domain so that they prohibit each other, as explained in Siman 370. And their dwelling is considered a dwelling only to be lenient — that they can rent [it] out without his knowledge — but not to be stringent, that they prohibit each other.
And likewise, if one rented the non-Jew's domain from him, none of them needs to give [a share in] the eruv (and all the more so if they themselves rented out the non-Jew's domain, since their dwelling too is included).

נָכְרִי שֶׁהִשְׂכִּיר בֵּיתוֹ לְנָכְרִי אַחֵר, אִם נִשְׁאַר לוֹ לַמַּשְׂכִּיר רְשׁוּת בְּבֵיתוֹ שֶׁיּוּכַל לְהַנִּיחַ בּוֹ שׁוּם כֵּלִים — יְכוֹלִים לִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ. וְלֹא מַשְׂכִּיר בִּלְבָד אֶלָּא כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת בְּבֵית נָכְרִי לְהַנִּיחַ בּוֹ שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה כִּשְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. אֶלָּא שֶׁדִּבְרוּ חֲכָמִים בַּהֹוֶה, שֶׁסְּתָם מַשְׂכִּיר מַשְׁאִיר לוֹ רְשׁוּת בְּבֵיתוֹ לְהַנִּיחַ בּוֹ חֲפָצָיו.
אֲבָל אִם לֹא נִשְׁאַר לוֹ רְשׁוּת בְּבֵיתוֹ, אִם יָכוֹל הַמַּשְׂכִּיר לְסַלֵּק אֶת הַשּׂוֹכֵר מִבֵּיתוֹ תּוֹךְ זְמַנּוֹ — יְכוֹלִים לִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ, וְאִם לָאו — אֵינוֹ מוֹעִיל אֶלָּא אִם כֵּן יִשְׂכְּרוֹ מֵהַשּׂוֹכֵר:

A non-Jew who rented out his house to another non-Jew: if the landlord retained a right in his house to be able to put some utensils there, one may rent from him. And not only the landlord: anyone who has a right in a non-Jew's house to put something there — one may rent from him, because he becomes like his hired or seasonal worker, as explained. But the Sages spoke of the usual case, for an ordinary landlord retains for himself a right in his house to put his belongings there.
But if he did not retain a right in his house: if the landlord can remove the tenant from his house within his term, one may rent from him; and if not, it is effective only if they rent from the tenant.

שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד וְנָכְרִי בַּפְּנִימִית וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד בַּחִיצוֹנָה — הַפְּנִימִי מֻתָּר בַּחֲצֵרוֹ, שֶׁאֵין הַנָּכְרִי אוֹסֵר עַל יִשְׂרָאֵל יְחִידִי, אֲבָל בַּחִיצוֹנָה אוֹסֵר הוּא עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר (לָהֶם רְשׁוּת דְּרִיסַת רַגְלוֹ בָּהּ), (שֶׁהֲרֵי רַגְלֵי ב' יִשְׂרְאֵלִים וְנָכְרִי מְצוּיִים בָּהּ). וְכֵן אִם יִשְׂרָאֵל אֶחָד בַּפְּנִימִית וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד וְנָכְרִי בַּחִיצוֹנָה. וַאֲפִלּוּ אִם נָכְרִי בַּפְּנִימִית וּב' יִשְׂרְאֵלִים בַּחִיצוֹנָה וְעֵרְבוּ — אוֹסֵר הַנָּכְרִי עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאִם הָיָה יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה אוֹסֵר עֲלֵיהֶם בִּדְרִיסַת רַגְלוֹ, הוֹאִיל וְהִיא רֶגֶל הַמֻּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע״ה:

Two courtyards, one inside the other, with one Jew and a non-Jew in the inner and one Jew in the outer — the one in the inner is permitted in his courtyard, for the non-Jew does not prohibit a single Jew; but in the outer he prohibits, until he rents them (the right of passage of his foot in it), (for the feet of two Jews and a non-Jew are found there). And likewise if one Jew is in the inner and one Jew and a non-Jew are in the outer. And even if a non-Jew is in the inner and two Jews are in the outer and they made an eruv, the non-Jew prohibits them — even though, were he a Jew, he would not prohibit them by his right of passage, since it is a foot permitted in its own place, as explained in Siman 375.

חָצֵר שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֶחָד וְנָכְרִים דָּרִים בָּהּ, וְיֵשׁ בַּיִת אֶחָד שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵצֶל בֵּיתוֹ שֶׁל זֶה, וְאֵינוֹ פָּתוּחַ לְחָצֵר זוֹ אֶלָּא לְבַיִת זֶה הוּא פָּתוּחַ בְּחַלּוֹנוֹת, וְלֹא בְּפֶתַח גָּמוּר — אֵינוֹ יָכוֹל לְעָרֵב עִמּוֹ עַל יְדֵי הַחַלּוֹנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם כְּדֵי לְהוֹצִיא כֵּלָיו לְחָצֵר זוֹ דֶּרֶךְ בַּיִת זֶה הַפָּתוּחַ לְחָצֵר זוֹ, לְפִי שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סִיּוּעַ לְיָחִיד שֶׁיָּדוּר עִם נָכְרִי, שֶׁלֹּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו. לְפִיכָךְ אָמְרוּ שֶׁלֹּא יְעָרֵב זֶה עִמּוֹ וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ עִמּוֹ בַּחֲצֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יְחִידִי בַּחֲצֵרוֹ וְיִתְיָרֵא מֵהַנָּכְרִי שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ וְיֵצֵא מִשָּׁם. אֲבָל אִם הֵם פְּתוּחִים זֶה לְזֶה בְּפֶתַח גָּמוּר — מֻתָּר לְעָרֵב עִמּוֹ, לְפִי שֶׁאַף אִם לֹא יְעָרֵב עִמּוֹ וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲצֵרוֹ לֹא יִתְיָרֵא מֵהַנָּכְרִי, לְפִי שֶׁנִּרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ דָר עִם יִשְׂרָאֵל זֶה בְּבֵיתוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּתֵּיהֶם פְּתוּחִים זֶה לְזֶה בְּפֶתַח גָּמוּר:

A courtyard in which one Jew and non-Jews live, and there is a house of a [second] Jew next to this one's house, which does not open into this courtyard but opens to this house through windows, and not through a proper doorway — he cannot make an eruv with him through the windows between them in order to carry his utensils out into this courtyard by way of this house that opens into this courtyard, because it is forbidden to give support to a single individual so that he live with a non-Jew, lest he learn from his deeds. Therefore they said that this one should not make an eruv with him nor use his courtyard with him, so that he be alone in his courtyard and fear lest the non-Jew kill him, and leave. But if they open to each other through a proper doorway — it is permitted to make an eruv with him, because even if he did not make an eruv with him and did not use his courtyard, he would not fear the non-Jew, because it seems to him as if he lives with this Jew in his house, since their houses open to each other through a proper doorway.

חָצֵר שֶׁיִּשְׂרְאֵלִים וְנָכְרִי שְׁרוּיִים בָּהּ, וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים מִבֵּית יִשְׂרָאֵל זֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל זֶה, וְעֵרְבוּ עַל יְדֵי הַחַלּוֹנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם — אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֻתָּרִים לְהוֹצִיא מִבַּיִת לְבַיִת דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת, הֲרֵי הֵם אֲסוּרִים לְהוֹצִיא דֶּרֶךְ פִּתְחֵיהֶם (הַפְּתוּחִים לֶחָצֵר) מִפְּנֵי הַנָּכְרִי (שֶׁאוֹסֵר עֲלֵיהֶם הֶחָצֵר), עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר (לָהֶם רְשׁוּתוֹ שֶׁבֶּחָצֵר):

A courtyard in which Jews and a non-Jew dwell, with windows open from this Jew's house to that Jew's house, and they made an eruv through the windows between them — even though they are permitted to carry from house to house through the windows, they are forbidden to carry out through their doorways (that open into the courtyard) because of the non-Jew (who prohibits the courtyard to them), until he rents (them his domain in the courtyard).

סְפִינָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יִשְׂרְאֵלִים רַבִּים, וְיֵשׁ לָהֶם בָּתִּים מְיֻחָדִים לְכָל אֶחָד בַּסְּפִינָה — צְרִיכִים לְעָרֵב יַחַד וְלִשְׂכּוֹר רְשׁוּת מִנָּכְרִי בַּעַל הַסְּפִינָה (אִם יֵשׁ גַּם לוֹ בַּיִת מְיֻחָד בַּסְפִינָה וְלֹא נָתַן רְשׁוּת לְיִשְׂרְאֵלִים אֵלּוּ לְהַנִּיחַ שׁוּם דָּבָר בְּבֵיתוֹ, וְגַם אֵין לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחַ שׁוּם דָּבָר בְּבָתֵּיהֶם, שֶׁאָז הֵם מְסֻלָּקִים זֶה מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה), אוֹ יַבְלִיעוּ שְׂכִירוּת הֶתֵּר טִלְטוּל בִּשְׂכַר הַסְּפִינָה. אֲבָל אִם לֹא הִבְלִיעוּ לוֹ בְּפֵרוּשׁ — אֵין שְׂכִירוּת הַסְּפִינָה מוֹעֶלֶת לְהַתִּיר טִלְטוּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

A ship carrying many Jews, who each have designated houses (batim) on the ship — they must make an eruv together and rent the domain from the non-Jew who owns the ship (if he too has a designated house on the ship and did not give these Jews permission to put anything in his house, and he likewise has no permission to put anything in their houses, for then they are removed from each other, as explained above), or they should include the rental for permitting carrying in the fare of the ship. But if they did not include it for him explicitly, the rental of the ship does not serve to permit carrying, as explained above.