Shulchan Aruch · Orach Chayim

📑 Table of contents

📜 The text of the Shulchan Aruch — 4 seifim

summary: heading of the siman, then seif א. The Tzeduki is like a Jew and renounces his domain; but the eruv does not help [with him], since he does not acknowledge the eruv.

summary: the Kuti is like the other non-Jews, and he has no remedy except through renting.

summary: a Jew who is a mumar for idolatry, or for desecrating Shabbos in public — even if he desecrates it only through a rabbinic prohibition — is like a non-Jew; if he desecrates it only in private, even through a Torah prohibition, he is like a Jew and renounces his domain.

summary: a Jew who converted [to another religion] and had houses in the Jewish quarter, whose residents made the eruv for the whole year: if he has no other opening at all, he forbids every Shabbos that falls after he converted; if he has another opening to the non-Jewish quarter, even a small opening he was not used to from the start, he is pushed toward the opening that leads to the non-Jewish quarter.

1. The Mishnah and the Gemara: the Tzeduki and Rabban Gamliel (seif א)

The Mishnah in chapter הדר: « הַדָּר עִם הַנׇּכְרִי בֶּחָצֵר, אוֹ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֵירוּב — הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו » (עירובין ס״א ע״ב) — one who lives in a courtyard with a non-Jew, or with someone who does not acknowledge the eruv, that person forbids [carrying] to him. It continues with the view of Rabbi Eliezer ben Yaakov: « רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה » (עירובין ס״א ע״ב) — he never forbids until there are two Israelites who forbid one another; for the non-Jew, see the Shulchan Aruch, siman 382, seif א. It then brings Rabban Gamliel's account: « אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מַעֲשֶׂה בְּצַדּוּקִי אֶחָד שֶׁהָיָה דָּר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָמַר לָנוּ אַבָּא: מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת הַכֵּלִים לַמָּבוֹי, עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם » (עירובין ס״א ע״ב) — there was a Tzeduki who lived with us in a mavoi in Jerusalem, and my father told us: hurry and take the utensils out into the mavoi, before he takes something out and forbids it to you.

The Gemara asks why the Mishnah mentions the Tzeduki, and answers that words are missing: « צַדּוּקִי מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ? חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: צַדּוּקִי הֲרֵי הוּא כְּגוֹי, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: צַדּוּקִי אֵינוֹ כְּגוֹי » (עירובין ס״ח ע״ב) — and this is what it teaches: the Tzeduki is like a non-Jew; and Rabban Gamliel says: the Tzeduki is not like a non-Jew. Rashi explains "like a non-Jew": « הרי הוא כנכרי - דאינו יכול לבטל בלא שכירות » (רש״י עירובין ס״ח ע״ב) — he cannot renounce without renting.

Seif א writes « צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות אבל עירוב אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב » (שו״ע או״ח שפ״ה:א) — the Tzeduki is like a Jew and renounces his domain; but the eruv does not help [with him], since he does not acknowledge the eruv (section 2).

2. The Tzeduki and the eruv: the Rambam and the Tur (seif א)

The Mishnah Berurah explains "the eruv does not help": « ר״ל אף אם נתן חלק בעירוב אינו מועיל ואוסר עליהן עד שיבטל רשותו להן ולאו דוקא מכת הצדוקים וכה״ג שאינם מודים בתורה שבע״פ ה״ה אם רק אינו מודה במצות עירוב אינו יכול ליתן חלק בעירוב » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ב) — even if he gave a share in the eruv, it does not help, and he forbids them until he renounces his domain to them; and this applies not only to the sect of the Tzedukim and the like who do not acknowledge the Oral Torah: likewise one who merely does not acknowledge the mitzvah of eruv cannot give a share in the eruv.

The Shulchan Aruch HaRav (seif 1 in its numbering) writes: « וְאֵין צָרִיךְ לִשְׂכּוֹר מֵהֶם כְּדֵי לְהַרְחִיק דִּירָתוֹ מֵהֶם, הוֹאִיל וְהֵם שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְאֵינָם עוֹבְדִים אֱלִילִים. אֲבָל עֵרוּב שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ מוֹעִיל, כֵּיוָן שֶׁאֵינָם מוֹדִים בְּעֵרוּב » (שו״ע הרב שפ״ה:א) — one need not rent from them in order to distance his dwelling from them, since they keep Shabbos and are not idolaters; but their eruv does not help, since they do not acknowledge the eruv. See Level 4, point א.

3. The Kuti (seif ב)

Seif ב writes of the Kuti « ואין לו תקנה אלא בשכירות » (שו״ע או״ח שפ״ה:ב) — he has no remedy except through renting. The Tur writes: « וכותי הרי הוא כעו״ג וצריך להשכיר » (טור או״ח שפ״ה) — the Kuti is like a non-Jew, and he must rent out [his domain]. The Beis Yosef: « ומ״ש רבינו וכותי הרי הוא כעו״ג וצריך להשכיר כך פשוט בריש חולין (ו » (בית יוסף או״ח שפ״ה) — what our master [the Tur] writes is plain at the beginning of tractate Chullin (6b).

4. The mumar in the Gemara: in public, in private (seif ג)

Seif ג begins with the mumar for idolatry. The Tur does not mention him; the Beis Yosef explains why: « ולא חש רבינו לכתוב דישראל מומר לע״ג דינו כעו״ג אע״פ שנזכר בגמרא ובדברי הרמב״ם משום דמילתא דפשיטא היא » (בית יוסף או״ח שפ״ה) — our master did not trouble to write that a Jew who is a mumar for idolatry has the law of a non-Jew, although it is mentioned in the Gemara and in the Rambam, because it is obvious. The Rambam writes: « יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא אוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְכָל דְּבָרָיו. וְאֵין מְעָרְבִין עִמּוֹ וְאֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּת אֶלָּא שׂוֹכְרִין מִמֶּנּוּ כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת » (הלכות עירובין פ״ב הט״ז) — a Jew who desecrates Shabbos in public, or who worships idols, is like an idolater in all respects; one does not make an eruv with him, and he does not renounce his domain, but one rents from him as from an idolater. The Shulchan Aruch HaRav (seif 3) also writes of the mumar « הֲרֵי הוּא כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו וְצָרִיךְ לִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ » (שו״ע הרב שפ״ה:ג) — see Level 4, point ב.

The Beis Yosef gives as the source of public and private a baraisa in chapter הדר: « יִשְׂרָאֵל מוּמָר, מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק — מְבַטֵּל רְשׁוּת, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק — אֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּת. מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: יִשְׂרָאֵל נוֹטֵל רְשׁוּת וְנוֹתֵן רְשׁוּת. וּבְגוֹי, עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר » (עירובין ס״ט ע״ב) — a Jew who is a mumar but keeps his Shabbos in the marketplace renounces his domain; one who does not keep his Shabbos in the marketplace does not renounce his domain; for they said: a Jew takes [a] domain and gives [a] domain, and with a non-Jew, [there is no remedy] until he rents out. Rashi: « בשוק - בפרהסיא ואע״ג דמחלל בצנעא » (רש״י עירובין ס״ט ע״ב) — "in the marketplace": in public, even though he desecrates in private.

The Gemara reconciles two teachings about the Tzeduki — one implying that he renounces his domain, the other that he is like a non-Jew; one of its answers: « וְאִיבָּעֵית אֵימָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּמוּמָר לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּצִנְעָא, כָּאן — בְּמוּמָר לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא » (עירובין ס״ט ע״א) — in one case it speaks of a mumar who desecrates Shabbos in private; in the other, of a mumar who desecrates it in public. Rashi: « ואיבעית אימא - מתני׳ דמשמע צדוקי מבטל במומר לחלל בצנעא » (רש״י עירובין ס״ט ע״א) — the Mishnah, which implies that the Tzeduki renounces, speaks of a mumar who desecrates in private.

5. Even through a rabbinic prohibition — and the Tzeduki (seif ג)

Seif ג writes: even if he desecrates only through a rabbinic prohibition. The Beis Yosef gives its source: « ומ״ש אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן כן דקדקו שם התוס׳ והרא״ש והמרדכי וכן דעת רש״י » (בית יוסף או״ח שפ״ה) — so Tosafos, the Rosh and the Mordechai inferred there, and this is Rashi's view. Then the question of Tosafos and their answer: « והקשו התוס׳ דהא סתם צדוקי אינו נזהר במילי דרבנן ותירצו שרגילין הם ליזהר לפי שהם יראים מחכמים כדאיתא בנדה (לג » (בית יוסף או״ח שפ״ה) — Tosafos object that the ordinary Tzeduki does not guard rabbinic matters, and answer that [the Tzedukim] are accustomed to guard them, because they fear the Sages, as stated in Niddah (33b). The Beis Yosef continues: « ולפי דבריהם הני צדוקים דשכיחי גבן כיון דעברי אמילי דרבנן בפרהסיא הרי הם כעו״ג ושוכרין ואין מבטלים » (בית יוסף או״ח שפ״ה) — according to their words, these Tzedukim found among us, since they transgress rabbinic matters in public, are like non-Jews: one rents from them, and they do not renounce.

6. Who is called a mumar (seif ג)

Seif ג does not say what makes someone a mumar for desecrating Shabbos in public.

What public means, according to the Mishnah Berurah: « ופרהסיא מקרי כשחילל בפני עשרה מישראל או שידע שיתפרסם ביניהם » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ד) — it is called public when he desecrated before ten Jews, or knowing that it will become known among them. And appetite and provocation: « ודע דכל זה כשהוא עובר לתיאבון אבל להכעיס אפילו בשאר עבירות ואפילו שלא בפרהסיא דינו כעכו״ם » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ד) — know that all this is when he transgresses out of appetite; but out of provocation, even with other sins and even not in public, he has the law of a non-Jew.

7. One who converted: the Rashba's responsum (seif ד)

The wording of seif ד is found in a responsum of the Rashba, which the Beis Yosef brings: « כתב הרשב״א בתשובה על אחד שיצא מכלל ישראל והיו לו בתים בשכונת ישראל שעירבו לכל שבתות השנה איברא שאם אין לו פתח אחר כלל שהוא אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר ששבת זה לא הותר כלל ואע״פ שעירב עם כל בני השכונה לשנה והוא המיר באמצע השנה אין אומרים מותר למקצת שבתות הותרו כולם » (בית יוסף או״ח שפ״ה) — the Rashba writes, in a responsum, about someone who had left the community of Israel and had houses in the Jewish quarter, whose residents had made the eruv for all the Shabbosos of the year: indeed, if he has no other opening at all, he forbids every Shabbos that falls after he converted, for that Shabbos was not permitted at all; and although he made the eruv with all the residents of the quarter for the year and converted in the middle of the year, we do not say: since [carrying] was permitted for some Shabbosos, it was permitted for all. Then: « אבל בנדון שלפנינו שיש לו פתח קטן לשכונת הכותי ואפילו פתח קטן שלא היה רגיל בו מתחלה דוחין אותו אצל הפתח הפתוח לשכונת הכותי דלא עדיף מישראל דבכיוצא בזה אינו אוסר » (בית יוסף או״ח שפ״ה) — but in the case before us, where he has a small opening to the quarter of the Kuti, even a small opening he was not used to from the start, he is pushed toward the opening that leads to the quarter of the Kuti, for he is no better than a Jew, who in such a case does not forbid.

The Mishnah Berurah on this seif:

• on the words שעירבו לכל השנה: « ר״ל ולא אמרינן דכיון שהותר לאיזה שבתות שחלו קודם שהמיר הותר לכל השנה דכל שבת ושבת מילתא בפני עצמה היא וכיון שהמיר בטל חלקו בעירוב ואוסר עליהן לשבתות אחרות עד שישכרו ממנו » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ז) — we do not say that, since [carrying] was permitted for the Shabbosos that fell before he converted, it was permitted for the whole year, for each Shabbos is a matter of its own; and since he converted, his share in the eruv is annulled, and he forbids them the following Shabbosos until they rent from him;
• on the words בכל שבת שחל: « ואם המיר ביום השבת גופא מותר על אותו השבת דכיון שהותר מקצת שבת הותר לכל השבת » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ח) — if he converted on Shabbos itself, it is permitted for that Shabbos, for once part of a Shabbos was permitted, the whole Shabbos is permitted;
• on the words פתח קטן: « ועכ״פ בעינן שיהיה בו ד״ט על ד״ט דבפחות מזה לא חשיב פתח וכדלעיל בסימן שע״ב » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק י׳) — at least it must have four tefachim by four, for less than that is not an opening, as above in siman 372;
• on the words דוחין אותו: « דכופין אותו על מדת סדום כדי שלא יאסור עליהן וכדלקמן בסימן שפ״ו סוף ס״ט לגבי ישראל וגם דבודאי כיון שנתנכר ורגיל עם העכו״ם ניחא ליה בההוא פתחא טפי » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק י״א) — he is compelled against the trait of Sodom, so that he not forbid them, as below in siman 386, end of seif ט, regarding a Jew; and also because, certainly, since he has estranged himself and is accustomed to the non-Jews, that opening suits him better.

The Magen Avraham, on the words פתח אחר: « ואם פתח לו פתח אחר שמימר עסי׳ שפ״ג » (מגן אברהם שפ״ה ס״ק ג) — and if he opened another opening after converting, see siman 383; the Mishnah Berurah also refers there (ס״ק ט).

8. Summary of the shitos and halachic conclusion

Going further