דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
סימן שפ״ה
סימן שפ״ה · דין צדוקי ומומר בעירוב
סיכום וסימני זכרון לחזרה
📑 תכנית הסיכום
- האקסיומה המרכזית של הסימן
- המושגים העיקריים מתומצתים
- מהלך הסימן — מן הצדוקי ועד מי שהמיר
- עץ החלטה — ביטול רשות או שכירות?
- מי הוא כעכו״ם? — הסעיף, המפרשים ושולחן ערוך הרב
- סימן זכרון — מילה אחת לכל סעיף
- מלכודות להימנע מהן
- מקרים מעשיים
- טבלת סיכום סופית
- הוראות מעשיות
מספרי הסעיפים בדף זה הם של השולחן ערוך של המחבר (ד׳ סעיפים; בטקסט שבספריא אין בסימן זה הגהת הרמ״א). גם בשולחן ערוך הרב, הנלמד ברמה 4, יש ד׳ סעיפים, וכל אחד מהם כנגד הסעיף שבאותו מקום אצל המחבר (רמה 4, מבוא): כשהוא מובא, שמו נזכר ליד המספר.
1. האקסיומה המרכזית
סימן שפ״ה במשפט אחד.
מבין הדרים עם ישראל, הסימן אומר מי דינו כישראל, בביטול רשות, ומי דינו כעכו״ם, בשכירות. הצדוקי מבטל רשות, אבל עירוב אינו מועיל בו (סעיף א); הכותי: « כותי הרי הוא כשאר עכו״ם ואין לו תקנה אלא בשכירות » (שו״ע או״ח שפ״ה:ב); המומר לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו באיסור דרבנן — כעכו״ם, ומי שאינו מחלל אלא בצנעה, אפילו באיסור דאורייתא — כישראל (סעיף ג); מי שהמיר, כששכונת ישראל עירבה לכל השנה, אוסר בכל שבת שחל אחר כך, אבל אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו קטן — דוחין אותו אצלו (סעיף ד).
מבין הדרים עם ישראל, הסימן אומר מי דינו כישראל, בביטול רשות, ומי דינו כעכו״ם, בשכירות. הצדוקי מבטל רשות, אבל עירוב אינו מועיל בו (סעיף א); הכותי: « כותי הרי הוא כשאר עכו״ם ואין לו תקנה אלא בשכירות » (שו״ע או״ח שפ״ה:ב); המומר לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו באיסור דרבנן — כעכו״ם, ומי שאינו מחלל אלא בצנעה, אפילו באיסור דאורייתא — כישראל (סעיף ג); מי שהמיר, כששכונת ישראל עירבה לכל השנה, אוסר בכל שבת שחל אחר כך, אבל אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו קטן — דוחין אותו אצלו (סעיף ד).
2. המושגים העיקריים מתומצתים
| מושג | הגדרה | בסעיף |
|---|---|---|
| צדוקי | « והם הנוטים לאפיקורסות ואינם מאמינים בתורה שבע״פ » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק א) | סעיף א: כישראל, ומבטל רשות; אבל עירוב אינו מועיל בו. בצדוקי המחלל שבת בפרהסיא הדעות חלוקות (פרק 5) |
| מודה בעירוב | מי שמודה בעירוב | סעיף א: עירוב אינו מועיל במי שאינו מודה בו; לפי המשנה ברורה, אפילו נתן חלק בעירוב (ס״ק ב), והוא הדין במי שאינו מודה במצוות עירוב: « ה״ה אם רק אינו מודה במצות עירוב אינו יכול ליתן חלק בעירוב » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ב) |
| ביטול רשות | דרכו של ישראל | סעיף א (הצדוקי) וסעיף ג (המומר שאינו מחלל אלא בצנעה) |
| שכירות | דרכו של עכו״ם | סעיף ב: התקנה היחידה לכותי. סעיף ג: במומר שהוא כעכו״ם, המשנה ברורה כותב « ר״ל לענין זה שאינו מועיל שוב ביטול רשות אלא דוקא שכירות » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ה), ושולחן ערוך הרב — שצריך לשכור ממנו (סעיף ג). סעיף ד: מי שהמיר אוסר עד שישכרו ממנו (משנה ברורה, ס״ק ז; שולחן ערוך הרב, סעיף ד) |
| מומר | מומר לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא | סעיף ג: כעכו״ם, אפילו אינו מחלל אלא באיסור דרבנן; ולעבודת אלילים — אפילו בצנעה, לפי המשנה ברורה (ס״ק ג). מי נקרא מומר: הדעות חלוקות (פרק 5) |
| פרהסיא / צנעא | « ופרהסיא מקרי כשחילל בפני עשרה מישראל או שידע שיתפרסם ביניהם » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ד); ואם מתבייש לעשות זה בפני אדם גדול, אף שעושה בפני כמה אנשים — גם זה לצנעה יחשב (משנה ברורה, ס״ק ו) | סעיף ג: מי שאינו מחלל אלא בצנעה, אפילו באיסור דאורייתא — כישראל, ומבטל רשות |
| פתח אחר | פתח אחר לשכונת העכו״ם: « ועכ״פ בעינן שיהיה בו ד״ט על ד״ט דבפחות מזה לא חשיב פתח » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק י׳); שולחן ערוך הרב: « וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ פֶּתַח גָּמוּר אֶלָּא חַלּוֹן ד׳ עַל ד׳ » (שו״ע הרב שפ״ה:ד) | סעיף ד: אפילו קטן, ואפילו לא היה רגיל בו מתחילה — דוחין אצלו את מי שהמיר |
3. מהלך הסימן — מן הצדוקי ועד מי שהמיר
סעיף א — הצדוקי: הוא כישראל, ומבטל רשות; אבל עירוב אינו מועיל בו, כיון שאינו מודה בעירוב.
↓
סעיף ב — הכותי: הוא כשאר עכו״ם; אין לו תקנה אלא בשכירות.
↓
סעיף ג — המומר: לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחלל אלא באיסור דרבנן — הוא כעכו״ם; אם אינו מחלל אלא בצנעה, אפילו באיסור דאורייתא — הוא כישראל, ומבטל רשות.
↓
סעיף ד — מי שהמיר: היו לו בתים בשכונת ישראל, שעירבו לכל השנה; אם אין לו פתח אחר כלל — אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר; אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו קטן ושלא היה רגיל בו מתחילה — דוחין אותו אצלו.
4. עץ החלטה — ביטול רשות או שכירות?
ש1: מיהו הדר עמהם? (סעיפים א, ב ו־ג)
↓ צדוקי ← מבטל רשות, אבל עירוב אינו מועיל בו (סעיף א); בצדוקי המחלל שבת בפרהסיא הדעות חלוקות (פרק 5). כותי ← אין לו תקנה אלא בשכירות (סעיף ב). מומר ← ש2.
ש2: למה הוא מומר, והאם מחלל בפרהסיא או בצנעה? (סעיף ג)
↓ לעבודת אלילים (לפי המשנה ברורה, אפילו בצנעה, ס״ק ג), או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו באיסור דרבנן ← כעכו״ם; לפי המשנה ברורה, אין ביטול רשות מועיל עוד, אלא דוקא שכירות (ס״ק ה), ושולחן ערוך הרב כותב שצריך לשכור ממנו (סעיף ג). בצנעה בלבד, אפילו באיסור דאורייתא ← כישראל, ומבטל רשות. מי נקרא מומר: הדעות חלוקות (פרק 5).
ש3: ישראל שהיו לו בתים בשכונת ישראל, שעירבו לכל השנה, והמיר: האם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם? (סעיף ד)
↓ לא ← אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר; לפי המשנה ברורה, עד שישכרו ממנו (ס״ק ז), ואם המיר ביום השבת גופא — מותר על אותו השבת (ס״ק ח). כן, אפילו קטן ← דוחין אותו אצלו; לפי המשנה ברורה, צריך שיהיה בו לפחות ארבעה טפחים על ארבעה (ס״ק י׳), ואם פתחו אחר שהמיר — הוא מפנה לסימן שפ״ג (ס״ק ט).
← בכל ספק: היעזר ברב שלך.
5. מי הוא כעכו״ם? — הסעיף, המפרשים ושולחן ערוך הרב
טבלה זו מעמידה זה לצד זה, בשאלות העולות מסעיפים א ו־ג, את דברי סעיף המחבר, המפרשים (רמות 1 ו־4) ושולחן ערוך הרב (רמה 4). העיון המפורט ברמה 2 (פרקים 5 ו־6). דף זה אינו מכריע באף אחת מן השאלות האלה: היעזר ברב שלך.
| שאלה | המחבר | המפרשים (רמות 1 ו־4) | שולחן ערוך הרב (רמה 4) |
|---|---|---|---|
| הצדוקי, המחלל שבת בפרהסיא, עכ״פ באיסור דרבנן (משנה ברורה, ס״ק א) | סעיף א: « צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות אבל עירוב אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב » (שו״ע או״ח שפ״ה:א) | המשנה ברורה נותן את הטעם, בשם הבית יוסף: « צדוקי שאני שמוחזק כך מימי אבותיו ומנהג אבותיו בידו כ״כ ב״י » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק א); ואחר כך מביא: « ודעת כמה פוסקים שאף צדוקי כשמחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו״ם » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק א) | סעיף א: « הַצְּדוֹקִים הֵם כְּיִשְׂרָאֵל וּמְבַטְּלִים רְשׁוּת, וְאֵין צָרִיךְ לִשְׂכּוֹר מֵהֶם כְּדֵי לְהַרְחִיק דִּירָתוֹ מֵהֶם, הוֹאִיל וְהֵם שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְאֵינָם עוֹבְדִים אֱלִילִים. אֲבָל עֵרוּב שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ מוֹעִיל, כֵּיוָן שֶׁאֵינָם מוֹדִים בְּעֵרוּב » (שו״ע הרב שפ״ה:א); סעיף ג: הצדוקי אינו דומה למומר, « לְפִי שֶׁהַצְּדוֹקִים אֲנוּסִים הֵם, שֶׁמַּעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם » (שו״ע הרב שפ״ה:ג) |
| חילול אחד בפרהסיא | סעיף ג: הסעיף אינו אומר מה עושה אדם למומר | המגן אברהם: « ואם חילל שבת בחד זימנא לא מקרי מומר » (מגן אברהם שפ״ה ס״ק ב). המשנה ברורה מביא שתי דעות: « ודוקא בשרגיל בעון זה אבל אם חילל שבת בחד זימנא בפרהסיא לא מיקרי מומר וי״א דאפילו בחד זימנא מקרי מומר » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ד) | סעיף ג: אינו נקרא מומר לחלל שבתות בפרהסיא « אֶלָּא כְּשֶׁרָגִיל בְּכָךְ וְאֵינוֹ נִזְהָר כְּלָל, אֲבָל לֹא כְּשֶׁחִלְּלוֹ פַּעַם בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא, כְּשֶׁהָיָה דָחוּק לְפִי שָׁעָה » (שו״ע הרב שפ״ה:ג) |
| לתיאבון או להכעיס | סעיף ג: הסעיף אינו מדבר בזה | המשנה ברורה: « ודע דכל זה כשהוא עובר לתיאבון אבל להכעיס אפילו בשאר עבירות ואפילו שלא בפרהסיא דינו כעכו״ם » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ד) | סעיף ג של הרב אינו מדבר בזה |
| היקפו של כעכו״ם | סעיף ג: « הרי הוא כעכו״ם » (שו״ע או״ח שפ״ה:ג) | המשנה ברורה, בחילול באיסור דרבנן: « ר״ל לענין זה שאינו מועיל שוב ביטול רשות אלא דוקא שכירות » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ה); « ולענין שארי דברים יש מן האחרונים שסוברין שאינו חשוב כמומר ע״י חילול שבת באיסור דרבנן » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ה) | סעיף ג: « הֲרֵי הוּא כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו וְצָרִיךְ לִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ » (שו״ע הרב שפ״ה:ג); ובמי שאינו מחלל אלא בצנעה: « הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דְּבָרָיו, וּמְבַטֵּל רְשׁוּת (אוֹ מְעָרֵב) » (שו״ע הרב שפ״ה:ג). היקפן של מילים אלה מעבר לדיני עירוב: דף זה אינו מכריע בו |
6. סימן זכרון — מילה אחת לכל סעיף
ארבעה סעיפים, ארבע מילים מלשונם, לפי הסדר:
א — צדוקי: מבטל רשות, אבל עירוב אינו מועיל בו.
ב — כותי: כשאר עכו״ם, אין לו תקנה אלא בשכירות.
ג — מומר: לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא אפילו באיסור דרבנן — כעכו״ם; בצנעה בלבד, אפילו באיסור דאורייתא — כישראל.
ד — שהמיר: כשהשכונה עירבה לכל השנה, אם אין לו פתח אחר — אוסר בכל שבת שאחר כך; אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו קטן — דוחין אותו אצלו.
7. מלכודות להימנע מהן
מלכודת 1: לחשוב שהצדוקי, כיון שהוא מבטל רשות, יכול גם לערב עם האחרים. סעיף א: « צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות אבל עירוב אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב » (שו״ע או״ח שפ״ה:א). ולפי המשנה ברורה, אפילו נתן חלק בעירוב: « אף אם נתן חלק בעירוב אינו מועיל ואוסר עליהן עד שיבטל רשותו להן » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ב).
מלכודת 2: לחשוב שהכותי מבטל רשות כמו הצדוקי. סעיף ב: « כותי הרי הוא כשאר עכו״ם ואין לו תקנה אלא בשכירות » (שו״ע או״ח שפ״ה:ב).
מלכודת 3: לחשוב שרק חילול באיסור דאורייתא עושה את המומר כעכו״ם, או שהוא עושה אותו כך תמיד. סעיף ג: « ישראל מומר לעבודת אלילים או לחלל שבתות בפרהסיא אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כעכו״ם » (שו״ע או״ח שפ״ה:ג); ואחר כך « ואם אינו מחלל אלא בצינע׳ אפילו מחללו באיסור דאוריית׳ הרי הוא כישראל ומבטל רשות » (שו״ע או״ח שפ״ה:ג). ובמומר לעבודת אלילים כותב המשנה ברורה « אפילו בצינעה » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ג).
מלכודת 4: לחשוב שהסעיף מכריע מי נקרא מומר, ולאילו עניינים הוא כעכו״ם. סעיף ג אינו מגדיר מומר בפרהסיא; המשנה ברורה מביא שתי דעות בחילול אחד (ס״ק ד), ובחילול באיסור דרבנן כותב שיש מן האחרונים הסוברים אחרת לשאר דברים (ס״ק ה); שולחן ערוך הרב נותן הגדרה משלו וכותב לכל דבריו (סעיף ג). ראה פרק 5; היעזר ברב שלך.
מלכודת 5: לחשוב שעירוב שנעשה לכל השנה מועיל גם לשבתות שאחר שהמיר. סעיף ד: « ישראל שהמיר והיו לו בתים בשכונת ישראל שעירבו לכל השנה אם אין לו פתח אחר כלל הוא אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר » (שו״ע או״ח שפ״ה:ד). המשנה ברורה: « דכל שבת ושבת מילתא בפני עצמה היא » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ז); ואם המיר ביום השבת עצמו: « ואם המיר ביום השבת גופא מותר על אותו השבת דכיון שהותר מקצת שבת הותר לכל השבת » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ח).
מלכודת 6: לחשוב שכל פתח, קטן ככל שיהיה, די בו כדי לדחות אצלו את מי שהמיר. סעיף ד: « אבל אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם אפילו הוא פתח קטן שלא היה רגיל בו מתחיל׳ דוחין אותו אצל פתח הפתוח לשכונת העכו״ם » (שו״ע או״ח שפ״ה:ד); המשנה ברורה נותן בו שיעור: « ועכ״פ בעינן שיהיה בו ד״ט על ד״ט דבפחות מזה לא חשיב פתח » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק י׳). שולחן ערוך הרב מונה אפילו חלון: « וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ פֶּתַח גָּמוּר אֶלָּא חַלּוֹן ד׳ עַל ד׳ » (שו״ע הרב שפ״ה:ד).
8. מקרים מעשיים
| מצב | ניתוח | הנהגה |
|---|---|---|
| אחד מבני החצר נתן חלק בעירוב, אבל אינו מודה במצוות עירוב | סעיף א: עירוב אינו מועיל במי שאינו מודה בעירוב; לפי המשנה ברורה, אפילו נתן חלק, אינו מועיל, ואוסר עליהם עד שיבטל להם רשותו — והוא הדין במי שאינו צדוקי ורק אינו מודה במצוות עירוב (ס״ק ב) | היעזר ברב שלך |
| אחד מבני החצר מחלל שבת | יישום של האתר, סעיף ג: הסעיף מבחין בין חילול בפרהסיא לחילול בצנעה; מי נקרא מומר: הדעות חלוקות (פרק 5) | אם אדם מסוים הוא, כדברי הסעיף, כישראל או כעכו״ם — ולכן אם די שיבטל רשות או שצריך לשכור ממנו — דף זה אינו מכריע: היעזר ברב שלך |
| מי שהמיר יש לו גם פתח קטן לשכונת העכו״ם | סעיף ד, כששכונת ישראל עירבה לכל השנה: אפילו קטן ושלא היה רגיל בו — דוחין אותו אצלו; לפי המשנה ברורה, צריך שיהיה בו לפחות ארבעה טפחים על ארבעה (ס״ק י׳), ואם פתחו אחר שהמיר — הוא מפנה לסימן שפ״ג (ס״ק ט); שולחן ערוך הרב מונה גם חלון ארבעה [טפחים] על ארבעה (סעיף ד) | היעזר ברב שלך |
9. טבלת סיכום סופית
| נושא | פירוט |
|---|---|
| נושא הסימן | דין צדוקי ומומר בעירוב: מי דינו בביטול רשות, ומי בשכירות |
| מקומו | במפתח של ספריא, הלכות עירובין בשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה. סימן שפ״ה בא אחר סימן שפ״ד · 384, בעכו״ם אכסנאי, ולפני סימן שפ״ו · 386, בדיני שיתוף |
| מספר הסעיפים | ד׳ סעיפים (המחבר) — ד׳ סעיפים גם בשולחן ערוך הרב, כל אחד כנגד הסעיף שבאותו מקום אצל המחבר (רמה 4) |
| משנה ברורה | י״א ס״ק בסימן זה |
| הגהות הרמ״א | אין הגהת הרמ״א בטקסט שבספריא (מהדורת מגיני ארץ) |
| קונטרס אחרון | ספריא אינה מביאה קונטרס אחרון לסימן זה (רמה 4) |
| הפניות | המשנה ברורה מפנה, בין השאר, לסימנים שע״ב (ס״ק י׳), שפ״ג (ס״ק ט) ושפ״ו (ס״ק י״א); שולחן ערוך הרב מפנה, בין השאר, לסימן שפ״ט (סעיף ד) |
| מקורות הגמרא והראשונים | ראה רמה 2 |
| כלל הזהב | הצדוקי מבטל רשות, אבל עירוב אינו מועיל בו (סעיף א); הכותי אין לו תקנה אלא בשכירות (סעיף ב); המומר לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו באיסור דרבנן — כעכו״ם, ומי שאינו מחלל אלא בצנעה, אפילו באיסור דאורייתא — כישראל (סעיף ג); מי שהמיר, כששכונת ישראל עירבה לכל השנה, אוסר בכל שבת שאחר כך, אבל אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו קטן — דוחין אותו אצלו (סעיף ד) |
| הכרעה מעשית | בכל מקרה — דין הסעיף שלו; במקום שהדעות חלוקות, ראה פרק 5; היעזר ברב שלך |
10. הוראות מעשיות לסימן שפ״ה
להנהגה יומיומית
- הצדוקי מבטל רשות; עירוב אינו מועיל בו, כיון שאינו מודה בעירוב (סעיף א). בצדוקי המחלל שבת בפרהסיא הדעות חלוקות (פרק 5).
- הכותי כשאר עכו״ם: אין לו תקנה אלא בשכירות (סעיף ב).
- המומר לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו באיסור דרבנן — כעכו״ם; אם אינו מחלל אלא בצנעה, אפילו באיסור דאורייתא — כישראל, ומבטל רשות (סעיף ג). מי נקרא מומר: הדעות חלוקות (פרק 5).
- מי שהמיר והיו לו בתים בשכונת ישראל, שעירבו לכל השנה: אם אין לו פתח אחר כלל — אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר; אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו קטן — דוחין אותו אצלו (סעיף ד).
- בכל ספק — היעזר ברב שלך. פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שפ״ה בשלוש רמות:
למדת את סימן שפ״ה בשלוש רמות:
- 🌱 רמה 1 — בסיס: לשון המחבר סעיף אחר סעיף, ביאור עברי, מושגים הלכתיים
- ⚡ רמה 2 — למדן: מקורות הגמרא, שיטות הראשונים, מחלוקות, נפקא מינות
- ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות