✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — הקדמה
סימן שפ״ה · ד׳ סעיפים בשולחן ערוך
צדוקי, כותי ומומר בעירוב: מי מבטל רשות, ועם מי צריך לשכור — להכיר ולהבין
סימן שפ״ה
דין צדוקי ומומר בעירוב
🌱 רמת הקדמה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שפ״ה: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור עברי, הסברים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים וסיכום.
נושא: צדוקי, כותי, מומר וישראל שהמיר, לענין עירוב וביטול רשות
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שפ״ה (ד׳ סעיפים בשולחן ערוך, בלי הגהת הרמ״א בטקסט שבספריא; גם בשולחן ערוך הרב ד׳ סעיפים, הנלמדים ברמה 4)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — ארבעת סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: למה סימן זה, מהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
6. שיטת הרמ״א — ודברי המשנה ברורה
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שפ״ה מכיל ד׳ סעיפים מהמחבר (רבי יוסף קארו); בטקסט שבספריא (מהדורת מגיני ארץ) אין לרמ״א (רבי משה איסרליש) בסימן זה הגהה הפותחת במלה הגה. נושא הסימן, לפי כותרתו: דין צדוקי ומומר בעירוב. גם בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן יש לסימן זה ד׳ סעיפים: מספוריו הם של רמה 4, לא של עמוד זה.
סעיף א
דין צדוקי ומומר בעירוב. ובו ד סעיפים:
צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות אבל עירוב אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב:
ביאור: הצדוקי הרי הוא כישראל, ומבטל רשות; אבל עירוב אינו מועיל [בו — אפילו נתן חלק בעירוב, משנה ברורה, ס״ק ב], כיון שאינו מודה בעירוב.
מה אומר הסעיף:
- הצדוקי כישראל: מבטל רשות: צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות. המשנה ברורה (ס״ק א) מתאר את הצדוקים כנוטים לאפיקורסות ושאינם מאמינים בתורה שבעל פה; ואף שוודאי מחלל שבת בפרהסיא, לפחות באיסור דרבנן, הצדוקי שאני, כתב בשם הבית יוסף, שמוחזק כך מימי אבותיו ומנהג אבותיו בידו. ועוד כתב שדעת כמה פוסקים שאף צדוקי, כשמחלל שבת בפרהסיא, דינו כעכו״ם (ראה פרק 6).
- אבל עירוב אינו מועיל, כיון שאינו מודה בעירוב: אבל עירוב אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב. אפילו נתן חלק בעירוב, מבאר המשנה ברורה (ס״ק ב), אינו מועיל, ואוסר עליהם עד שיבטל להם רשותו; ולא דווקא צדוקים ודומיהם שאינם מודים בתורה שבעל פה: הוא הדין מי שרק אינו מודה במצוות עירוב, אינו יכול ליתן חלק בעירוב.
סעיף ב
כותי הרי הוא כשאר עכו״ם ואין לו תקנה אלא בשכירות:
ביאור: הכותי הרי הוא כשאר עכו״ם, ואין לו תקנה אלא בשכירות.
מה אומר הסעיף:
- הכותי דינו כשאר עכו״ם: כותי הרי הוא כשאר עכו״ם.
- תקנתו היחידה היא השכירות: ואין לו תקנה אלא בשכירות.
סעיף ג
ישראל מומר לעבודת אלילים או לחלל שבתות בפרהסיא אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כעכו״ם ואם אינו מחלל אלא בצינע' אפילו מחללו באיסור דאוריית' הרי הוא כישראל ומבטל רשות:
ביאור: ישראל מומר לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא — אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן — הרי הוא כעכו״ם; ואם אינו מחלל אלא בצנעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל, ומבטל רשות.
מה אומר הסעיף:
- מומר לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו באיסור דרבנן, הרי הוא כעכו״ם: ישראל מומר לעבודת אלילים או לחלל שבתות בפרהסיא אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כעכו״ם. מומר לעבודה זרה — אפילו בצנעה (משנה ברורה, ס״ק ג). לחלל שבת, כתב (ס״ק ד), עוון זה חמור כעובד עבודה זרה, שנעשה בזה מומר לכל התורה; ודווקא כשרגיל בעוון זה: אם חילל שבת פעם אחת בפרהסיא, אינו נקרא מומר, ויש אומרים שאפילו בפעם אחת נקרא מומר. פרהסיא נקראת כשחילל בפני עשרה מישראל, או שידע שיתפרסם ביניהם; וכל זה כשעובר לתיאבון, אבל להכעיס — אפילו בשאר עבירות ואפילו שלא בפרהסיא, דינו כעכו״ם. כעכו״ם, מפרש (ס״ק ה), לענין זה: שאינו מועיל עוד ביטול רשות אלא דווקא שכירות; ולענין שאר דברים, יש מן האחרונים שסוברים שאינו נחשב כמומר על ידי חילול שבת באיסור דרבנן.
- בצנעה, אפילו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל ומבטל רשות: ואם אינו מחלל אלא בצינע׳ אפילו מחללו באיסור דאוריית׳ הרי הוא כישראל ומבטל רשות. אם מתבייש לעשות זאת בפני אדם גדול, אף שעושה זאת בפני כמה אנשים, גם זה כצנעה ייחשב (משנה ברורה, ס״ק ו).
סעיף ד
ישראל שהמיר והיו לו בתים בשכונת ישראל שעירבו לכל השנה אם אין לו פתח אחר כלל הוא אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר אבל אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם אפילו הוא פתח קטן שלא היה רגיל בו מתחיל' דוחין אותו אצל פתח הפתוח לשכונת העכו״ם:
ביאור: ישראל שהמיר, והיו לו בתים בשכונת ישראל, שעירבו לכל השנה: אם אין לו פתח אחר כלל — הוא אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר; אבל אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו הוא פתח קטן שלא היה רגיל בו מתחילה — דוחין אותו אצל הפתח הפתוח לשכונת העכו״ם [כדי שלא יאסור עליהם — משנה ברורה, ס״ק י״א].
מה אומר הסעיף:
- אין לו פתח אחר: אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר: ישראל שהמיר והיו לו בתים בשכונת ישראל שעירבו לכל השנה אם אין לו פתח אחר כלל הוא אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר. אין אומרים, מבאר המשנה ברורה (ס״ק ז), שכיון שהותר לשבתות שחלו קודם שהמיר, הותר לכל השנה: כל שבת ושבת מילתא בפני עצמה היא; וכיון שהמיר, בטל חלקו בעירוב, ואוסר עליהם לשבתות אחרות עד שישכרו ממנו. ואם המיר ביום השבת עצמו, מותר באותה שבת, שכיון שהותר מקצת שבת הותר לכל השבת (ס״ק ח).
- יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו קטן: דוחין אותו אצלו: אבל אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם אפילו הוא פתח קטן שלא היה רגיל בו מתחיל׳ דוחין אותו אצל פתח הפתוח לשכונת העכו״ם. ולפחות צריך שיהיה בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים; בפחות מזה אינו נחשב פתח (משנה ברורה, ס״ק י׳, מפנה לסימן שע״ב). כופין אותו על מדת סדום, כתב (ס״ק י״א), כדי שלא יאסור עליהם (מפנה לסימן שפ״ו, סוף סעיף ט); וגם, כיון שנתנכר ורגיל עם העכו״ם, ניחא ליה בפתח ההוא יותר. ואם מתחילה לא היה לו פתח, ופתחו אחר שהמיר, הוא מפנה לסימן שפ״ג (ס״ק ט).
2. הרקע הכללי
על מה מדבר סימן זה?
סימן שפ״ה אומר, על הדרים עם ישראל, אם דינם כישראל, שמבטל רשות, או כעכו״ם, שצריך לשכור ממנו: הצדוקי (סעיף א), הכותי (סעיף ב), המומר (סעיף ג), וישראל שהמיר כשהשכונה עירבה לכל השנה (סעיף ד).
הגמרא מביאה ברייתא: « יִשְׂרָאֵל מוּמָר, מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק — מְבַטֵּל רְשׁוּת, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק — אֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּת » (עירובין ס״ט ע״ב).
השאלה היסודית: עם מי מן הדרים עם ישראל די בביטול רשות, ועם מי צריך לשכור? הסימן משיב לפי האדם: הצדוקי מבטל רשות, אבל עירוב אינו מועיל בו (סעיף א); לכותי אין תקנה אלא בשכירות (סעיף ב); המומר — לפי מה שהוא מומר לו, ולפי שמחלל בפרהסיא או בצנעה (סעיף ג); ומי שהמיר — לפי שיש לו או אין לו פתח אחר לשכונת העכו״ם (סעיף ד).
מקומו בהלכות עירובין
במפתח של ספריא, הלכות עירובין בשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה. סימן שפ״ה בא אחרי סימן שפ״ד · 384, שכותרתו, בראש סעיף א שלו, « עכו״ם אכסנאי אם מעכב » (שו״ע או״ח שפ״ד:א), ולפני סימן שפ״ו · 386, שכותרתו, בראש סעיף א שלו, « דיני שיתוף בעירוב » (שו״ע או״ח שפ״ו:א). המשנה ברורה מפנה כאן, בין השאר, לסימן שע״ב (ס״ק י׳), לסימן שפ״ג (ס״ק ט) ולסימן שפ״ו (ס״ק י״א).
3. מושגי היסוד ההלכתיים
כמה מושגים מעצבים את הסימן:
המושגים העיקריים של סימן שפ״ה:
- צדוקי — (סעיף א): « והם הנוטים לאפיקורסות ואינם מאמינים בתורה שבע״פ » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק א).
- מודה בעירוב — הצדוקי אינו מודה בו, ועירוב אינו מועיל בו (סעיף א); והמשנה ברורה מרחיב: « ה״ה אם רק אינו מודה במצות עירוב אינו יכול ליתן חלק בעירוב » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ב).
- שכירות — התקנה היחידה לכותי (סעיף ב), ולמומר שהוא כעכו״ם, « שאינו מועיל שוב ביטול רשות אלא דוקא שכירות » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ה).
- מומר לחלל שבתות בפרהסיא — (סעיף ג): « דעון זה חמור כמו עובד עכו״ם שנעשה בזה מומר לכל התורה ודוקא בשרגיל בעון זה אבל אם חילל שבת בחד זימנא בפרהסיא לא מיקרי מומר וי״א דאפילו בחד זימנא מקרי מומר » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ד).
- פרהסיא — « ופרהסיא מקרי כשחילל בפני עשרה מישראל או שידע שיתפרסם ביניהם » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ד).
- לתיאבון ולהכעיס — « ודע דכל זה כשהוא עובר לתיאבון אבל להכעיס אפילו בשאר עבירות ואפילו שלא בפרהסיא דינו כעכו״ם » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ד).
- פתח אחר — פתח אחר לשכונת העכו״ם (סעיף ד): « ועכ״פ בעינן שיהיה בו ד״ט על ד״ט דבפחות מזה לא חשיב פתח » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק י׳).
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיף | תוכן |
|---|---|
| א | הצדוקי כישראל, ומבטל רשות; אבל עירוב אינו מועיל בו, כיון שאינו מודה בעירוב. |
| ב | הכותי כשאר עכו״ם: אין לו תקנה אלא בשכירות. |
| ג | מומר לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחלל אלא באיסור דרבנן — הרי הוא כעכו״ם; אם אינו מחלל אלא בצנעה, אפילו באיסור דאורייתא — הרי הוא כישראל, ומבטל רשות. |
| ד | ישראל שהמיר, והיו לו בתים בשכונת ישראל שעירבו לכל השנה: אם אין לו פתח אחר כלל — אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר; אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו קטן ושלא היה רגיל בו מתחילה — דוחין אותו אצלו. |
לב הסימן: הסימן אומר מי דינו כישראל, שמבטל רשות, ומי דינו כעכו״ם, שצריך לשכור ממנו. הצדוקי מבטל רשות, אבל עירוב אינו מועיל בו (סעיף א); לכותי אין תקנה אלא בשכירות (סעיף ב); מומר לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא, הרי הוא כעכו״ם, ומי שאינו מחלל אלא בצנעה הרי הוא כישראל (סעיף ג); ומי שהמיר אוסר בכל שבת שאחר כך, אלא אם כן יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם (סעיף ד).
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
במשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) יש בסימן זה 11 ס״ק. הנה הם, לפי הסדר — להבנת פשט הדברים:
משנה ברורה (א) — (א) צדוקי - על שם צדוק וביתוס והם הנוטים לאפיקורסות ואינם מאמינים בתורה שבע״פ אעפ״כ לענין זה הוא כישראל שמועיל כשמבטל רשות ואע״פ שבוודאי מחלל שבת בפרהסיא עכ״פ באיסור דרבנן ואיתא בס״ב דאף בזה הרי הוא כעכו״ם צדוקי שאני שמוחזק כך מימי אבותיו ומנהג אבותיו בידו כ״כ ב״י ודעת כמה פוסקים שאף צדוקי כשמחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו״ם ונ״מ בכל זה לענין קראים שבזמנינו שבודאי מחללים שבת בפרהסיא עכ״פ במילי דרבנן אין יכולים לבטל רשות עד שישכור מהם:
משנה ברורה (ב) — (ב) אינו מועיל וכו' - ר״ל אף אם נתן חלק בעירוב אינו מועיל ואוסר עליהן עד שיבטל רשותו להן ולאו דוקא מכת הצדוקים וכה״ג שאינם מודים בתורה שבע״פ ה״ה אם רק אינו מודה במצות עירוב אינו יכול ליתן חלק בעירוב:
משנה ברורה (ג) — (ג) מומר לע״ג - אפילו בצינעה:
משנה ברורה (ד) — (ד) או לחלל שבתות בפרהסיא - דעון זה חמור כמו עובד עכו״ם שנעשה בזה מומר לכל התורה ודוקא בשרגיל בעון זה אבל אם חילל שבת בחד זימנא בפרהסיא לא מיקרי מומר וי״א דאפילו בחד זימנא מקרי מומר. ופרהסיא מקרי כשחילל בפני עשרה מישראל או שידע שיתפרסם ביניהם. ודע דכל זה כשהוא עובר לתיאבון אבל להכעיס אפילו בשאר עבירות ואפילו שלא בפרהסיא דינו כעכו״ם:
משנה ברורה (ה) — (ה) הרי הוא כעכו״ם - ר״ל לענין זה שאינו מועיל שוב ביטול רשות אלא דוקא שכירות. ולענין שארי דברים יש מן האחרונים שסוברין שאינו חשוב כמומר ע״י חילול שבת באיסור דרבנן ועיין ביו״ד סימן ב' בפ״ת ובבית מאיר בסימן זה ובספר גאון יעקב בסוגיין:
משנה ברורה (ו) — (ו) אלא בצנעה - ואם מתבייש לעשות זה בפני אדם גדול אף שעושה דבר זה בפני כמה אנשים גם זה לצנעה יחשב:
משנה ברורה (ז) — (ז) שעירבו לכל השנה - ר״ל ולא אמרינן דכיון שהותר לאיזה שבתות שחלו קודם שהמיר הותר לכל השנה דכל שבת ושבת מילתא בפני עצמה היא וכיון שהמיר בטל חלקו בעירוב ואוסר עליהן לשבתות אחרות עד שישכרו ממנו:
משנה ברורה (ח) — (ח) בכל שבת שחל - ואם המיר ביום השבת גופא מותר על אותו השבת דכיון שהותר מקצת שבת הותר לכל השבת:
משנה ברורה (ט) — (ט) אבל אם יש לו וכו' - ואם מתחלה לא היה לו ופתחו אחר שהמיר עיין לעיל סימן שפ״ג:
משנה ברורה (י) — (י) פתח קטן - ועכ״פ בעינן שיהיה בו ד״ט על ד״ט דבפחות מזה לא חשיב פתח וכדלעיל בסימן שע״ב:
משנה ברורה (יא) — (יא) דוחין אותו וכו' - דכופין אותו על מדת סדום כדי שלא יאסור עליהן וכדלקמן בסימן שפ״ו סוף ס״ט לגבי ישראל וגם דבודאי כיון שנתנכר ורגיל עם העכו״ם ניחא ליה בההוא פתחא טפי:
הנוסח בספריא: משנה ברורה שפ״ה.
6. שיטת הרמ״א
בטקסט שבספריא (מהדורת מגיני ארץ), אין לרמ״א (רבי משה איסרליש) בסימן זה הגהה הפותחת במלה הגה. המשנה ברורה מוסיף על סעיפי המחבר דיוקים ומחלוקות; הנה כמה מהם, סעיף אחר סעיף.
דברי המשנה ברורה, סעיף אחר סעיף:
- סעיף א, צדוקי המחלל שבת בפרהסיא — אחרי טעמו של הבית יוסף, « צדוקי שאני שמוחזק כך מימי אבותיו ומנהג אבותיו בידו » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק א), כתב: « ודעת כמה פוסקים שאף צדוקי כשמחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו״ם ונ״מ בכל זה לענין קראים שבזמנינו שבודאי מחללים שבת בפרהסיא עכ״פ במילי דרבנן אין יכולים לבטל רשות עד שישכור מהם » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק א) [שבזמנו של המשנה ברורה].
- סעיף ג, חילול שבת פעם אחת בפרהסיא — המשנה ברורה מביא שתי דעות: « אבל אם חילל שבת בחד זימנא בפרהסיא לא מיקרי מומר וי״א דאפילו בחד זימנא מקרי מומר » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ד).
- סעיף ג, לענין שאר דברים — « ולענין שארי דברים יש מן האחרונים שסוברין שאינו חשוב כמומר ע״י חילול שבת באיסור דרבנן » (משנה ברורה שפ״ה ס״ק ה); והוא מפנה לפתחי תשובה ביורה דעה סימן ב, לבית מאיר בסימן זה ולספר גאון יעקב.
- חב״ד → רמה 4 — דעת הרב לומדת סימן זה בשולחן ערוך הרב, סימן שפ״ה, במספור שלו, בד׳ סעיפים. כדי להבדיל בין הצדוקי למומר, הוא כותב: « לְפִי שֶׁהַצְּדוֹקִים אֲנוּסִים הֵם, שֶׁמַּעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם » (שו״ע הרב שפ״ה:ג).
7. מקרים מעשיים מודרניים
כל אחד מן המקרים שלהלן נקשר לסעיף מסוים; כשהמקרה הוא של ימינו, השורה אומרת זאת: יישום של האתר, ולא דברי המקור.
| מקרה | ניתוח קצר |
|---|---|
| אחד מבני החצר נתן חלק בעירוב, אבל אינו מודה במצוות עירוב | סעיף א: עירוב אינו מועיל במי שאינו מודה בעירוב; לפי המשנה ברורה (ס״ק ב), אפילו נתן חלק, אינו מועיל, ואוסר עליהם עד שיבטל להם רשותו — והוא הדין במי שאינו צדוקי ורק אינו מודה במצוות עירוב. היעזר ברב שלך. |
| אחד מבני החצר מחלל שבת | יישום של האתר, סעיף ג: הסעיף מבחין בין חילול בפרהסיא לחילול בצנעה, והמשנה ברורה — לפי ההרגל (ובחילול פעם אחת הוא מביא שתי דעות), ובין לתיאבון להכעיס (ס״ק ד); אם אדם מסוים הוא, כדברי הסעיף, כישראל או כעכו״ם — ולכן אם די שיבטל רשות או שצריך לשכור ממנו — עמוד זה אינו מכריע: היעזר ברב שלך. |
| מי שהמיר יש לו גם פתח קטן לצד השני | סעיף ד: אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו קטן ושלא היה רגיל בו, דוחין אותו אצלו; לפי המשנה ברורה, צריך שיהיה בו לפחות ארבעה טפחים על ארבעה (ס״ק י׳), ואם פתחו אחר שהמיר, הוא מפנה לסימן שפ״ג (ס״ק ט). היעזר ברב שלך. |
למקרים מעשיים מדויקים: הסעיפים תולים את הדין, בין השאר, בכך שהאדם מודה בעירוב (סעיף א), בכך שהוא כעכו״ם (סעיפים ב ו-ג), בחילול בפרהסיא או בצנעה (סעיף ג) ובפתח לשכונת העכו״ם (סעיף ד); והמשנה ברורה מוסיף דיוקים ומחלוקות (פרק 6). להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
8. סיכום מעשי של הסימן
לימודי סימן שפ״ה:
- הצדוקי כישראל, ומבטל רשות; אבל עירוב אינו מועיל בו, כיון שאינו מודה בעירוב (סעיף א). בצדוקי המחלל שבת בפרהסיא הדעות חלוקות: המשנה ברורה (ס״ק א) מביא את טעמו של הבית יוסף, ואחר כך את דעת כמה פוסקים שדינו כעכו״ם; ראה פרק 6 ורמה 3, פרק 5.
- הכותי כשאר עכו״ם: אין לו תקנה אלא בשכירות (סעיף ב).
- המומר לעבודת אלילים, או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו באיסור דרבנן — כעכו״ם; אם אינו מחלל אלא בצנעה, אפילו באיסור דאורייתא — כישראל, ומבטל רשות (סעיף ג).
- מי שהמיר, כשהשכונה עירבה לכל השנה: אם אין לו פתח אחר — אוסר בכל שבת שאחר כך; אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו״ם, אפילו קטן — דוחין אותו אצלו (סעיף ד).
- להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע הצדוקי מבטל רשות, ואילו עירוב אינו מועיל בו (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק א ו-ב)?
- מהי התקנה היחידה לכותי (סעיף ב), ובמה דינו שונה מדין הצדוקי (סעיף א)?
- בסעיף ג, במה מבחין הסעיף בין חילול בפרהסיא לחילול בצנעה, ומדוע, לפי המשנה ברורה, חילול שבת חמור כעבודה זרה (ס״ק ד)?
- לפי המשנה ברורה, מהי פרהסיא, ומה משנה להכעיס (ס״ק ד)?
- בסעיף ד, מדוע מי שהמיר אוסר בכל שבת, אף שהשכונה עירבה לכל השנה (משנה ברורה, ס״ק ז)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודקדוקי אחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שפ״ה)