דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
סימן שפ״ד
סימן שפ״ד · עכו״ם אכסנאי אם מעכב
סיכום וסימני זכרון לחזרה
📑 תכנית הסיכום
- האקסיומה המרכזית של הסימן
- המושגים העיקריים מתומצתים
- מהלך הסימן — מן האכסנאי ועד אנשי חיל המלך
- עץ החלטה — האם העכו״ם המתאכסן בחצר אוסר?
- במה נחלקו המפרשים — החוב, אנשי החיל, הכלים, הבית המושכר בקביעות
- סימן זכרון — מילה אחת לכל סעיף
- מלכודות להימנע מהן
- מקרים מעשיים
- טבלת סיכום סופית
- הוראות מעשיות
מספרי הסעיפים בדף זה הם של השולחן ערוך של המחבר (ב׳ סעיפים, בלא הגהת הרמ״א). שולחן ערוך הרב, הנלמד ברמה 4, כותב סימן זה בסעיף אחד (שפ״ד:א), שהוא כנגד שני סעיפי המחבר: כשהוא מובא, שמו נזכר ליד המספר.
1. האקסיומה המרכזית
סימן שפ״ד במשפט אחד.
עכו״ם הנכנס לחצר להתאכסן שם — האם הוא אוסר את הטלטול על היהודים הדרים בה? סעיף א משיב לפי הרשות להיכנס ולפי הרגילות לבוא: « עכו״ם הנכנס לשם אכסנאות אם נכנס שלא ברשות אינו אוסר לעולם ואם נכנס ברשות אם הוא רגיל לבא אוסר מיד ואם אינו רגיל אינו אוסר עד לאחר שלשים יום » (שו״ע או״ח שפ״ד:א). סעיף ב עוסק באנשי חיל המלך: « אנשי חיל המלך שנכנסו בבתי היהודים בין בחזקה בין ברצון אם יש לבעלי בתים באותם מקומות שנכנסו העכו״ם כלים שאסור לטלטלם בשבת אינם אוסרים עליהם » (שו״ע או״ח שפ״ד:ב). בכמה נקודות שבשני הסעיפים האלה נחלקו המפרשים (פרק 5).
עכו״ם הנכנס לחצר להתאכסן שם — האם הוא אוסר את הטלטול על היהודים הדרים בה? סעיף א משיב לפי הרשות להיכנס ולפי הרגילות לבוא: « עכו״ם הנכנס לשם אכסנאות אם נכנס שלא ברשות אינו אוסר לעולם ואם נכנס ברשות אם הוא רגיל לבא אוסר מיד ואם אינו רגיל אינו אוסר עד לאחר שלשים יום » (שו״ע או״ח שפ״ד:א). סעיף ב עוסק באנשי חיל המלך: « אנשי חיל המלך שנכנסו בבתי היהודים בין בחזקה בין ברצון אם יש לבעלי בתים באותם מקומות שנכנסו העכו״ם כלים שאסור לטלטלם בשבת אינם אוסרים עליהם » (שו״ע או״ח שפ״ד:ב). בכמה נקודות שבשני הסעיפים האלה נחלקו המפרשים (פרק 5).
2. המושגים העיקריים מתומצתים
| מושג | הגדרה | בסעיף |
|---|---|---|
| לשם אכסנאות | « ר״ל שלא נכנס לשם לקבוע שם דירתו אלא לפי שעה להתאכסן שם » (משנה ברורה שפ״ד ס״ק א) | סעיף א: זהו עניין הסעיף כולו |
| שלא ברשות | « לאו דוקא אלא ר״ל שלא נכנס ברשות » (משנה ברורה שפ״ד ס״ק ב) | סעיף א: אינו אוסר לעולם |
| נכנס ברשות | « ר״ל שהשאילו או השכירו חדר מיוחד להתאכסן שם » (משנה ברורה שפ״ד ס״ק ג). שולחן ערוך הרב: « וְאִם נִכְנַס בִּרְשׁוּת, שֶׁהִשְׂכִּירוּ אוֹ הִשְׁאִילוּ לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד לַאֲכִילָה » (שו״ע הרב שפ״ד:א) — חדר מיוחד לאכילה | סעיף א: אוסר, מיד או לאחר שלושים יום. בעכו״ם שיש לו חוב על הבית נחלקו המפרשים (פרק 5) |
| רגיל לבא | « היינו שרגיל לבוא תמיד להתאכסן שם ועי״ז חשוב כקבוע וצריך לשכור ממנו הרשות » (משנה ברורה שפ״ד ס״ק ד) | סעיף א: אוסר מיד |
| שלשים יום | « דעד זמן זה חשוב כאורח ואינו אוסר » (משנה ברורה שפ״ד ס״ק ה); המשנה ברורה מפנה לסוף סימן ש״ע · 370 | סעיף א: אם אינו רגיל לבוא — אינו אוסר אלא לאחר שלושים יום |
| כלים שאסור לטלטלם | « דתו הו״ל האי עכו״ם אצלו רק כאורח לפי שעה » (משנה ברורה שפ״ד ס״ק ח). שולחן ערוך הרב כותב « כֵּלִים שֶׁאֵינָם נִטָּלִים בְּשַׁבָּת » (שו״ע הרב שפ״ד:א) | סעיף ב: אנשי חיל המלך אינם אוסרים. במהות הכלים הנדרשים, ובמקרה שאין כלים כאלה, ראה פרק 5 |
3. מהלך הסימן — מן האכסנאי ועד אנשי חיל המלך
סעיף א — נכנס שלא ברשות: עכו״ם הנכנס להתאכסן אינו אוסר לעולם.
↓
סעיף א — נכנס ברשות ורגיל לבוא: אוסר מיד.
↓
סעיף א — נכנס ברשות ואינו רגיל: אינו אוסר אלא לאחר שלושים יום.
↓
סעיף ב — אנשי חיל המלך: שנכנסו בבתי היהודים, בכוח או ברצון — אינם אוסרים אם יש לבעלי הבתים, באותם מקומות, כלים שאסור לטלטלם בשבת.
שולחן ערוך הרב כותב את שני הסעיפים בסעיף אחד (שפ״ד:א). הוא מוסיף, בסוגריים, שכל זה באכסנאים, וכותב דין אחר במשכיר ביתו לנכרי בקביעות (רמה 4, נקודה ג; פרק 5).
4. עץ החלטה — האם העכו״ם המתאכסן בחצר אוסר?
שאלה 1: האם העכו״ם המתאכסן נכנס ברשות? (סעיף א)
↓ לא → אינו אוסר לעולם (סעיף א); מי שהתארח אצלו סתם, בלא שאלה או שכירות, אינו אוסר לעולם, לדעת הביאור הלכה (רמה 1, פרק 6). כן — השאילו או השכירו לו חדר מיוחד להתאכסן שם (משנה ברורה, ס״ק ג) → שאלה 2. בעכו״ם שיש לו חוב על הבית נחלקו המפרשים (פרק 5).
שאלה 2: האם הוא רגיל לבוא? (סעיף א)
↓ כן → אוסר מיד, וצריך לשכור ממנו את רשותו (משנה ברורה, ס״ק ד). לא → אינו אוסר אלא לאחר שלושים יום; עד אז נחשב כאורח (משנה ברורה, ס״ק ה).
שאלה 3: האם מדובר באנשי חיל המלך שנכנסו בבתי היהודים? (סעיף ב)
↓ אם יש לבעלי הבתים, באותם מקומות, כלים שאסור לטלטלם בשבת → אינם אוסרים, בין שנכנסו בכוח בין ברצון (סעיף ב). בנכנסים בכוח, במקרה שאין כלים כאלה, ובמהות הכלים — נחלקו המפרשים (פרק 5).
← בכל ספק: היעזר ברב שלך.
5. במה נחלקו המפרשים — החוב, אנשי החיל, הכלים, הבית המושכר בקביעות
תמצית : הטבלה מתמצתת, נקודה אחר נקודה, את מה שברמות 1 ו־4; רמה 2 מביאה כל דעה בלשונה. דף זה אינו מכריע.
| נקודה | המחבר | המפרשים | שולחן ערוך הרב (רמה 4) |
|---|---|---|---|
| עכו״ם שיש לו חוב על הבית (סעיף א) | הסעיף אינו מזכיר מקרה זה; הוא כותב « ואם נכנס ברשות » (שו״ע או״ח שפ״ד:א) ואינו מפרש מהו | המגן אברהם כותב, בלשון נ״ל, שהוא כנכנס ברשות: « נ״ל דעכו״ם שיש לו חוב על הבית מקרי ברשות » (מגן אברהם שפ״ד ס״ק א). המשנה ברורה מביא את דבריו, ומוסיף שיש מקילים: « כתב מג״א דעכו״ם שיש לו חוב על הבית ונכנס שלא ברשות בעד חובו מיקרי ברשות ואוסר ויש מקילין בזה » (משנה ברורה שפ״ד ס״ק ג) | הוא כותב, בגוף ההלכה ובלא הסתייגות, שהנכרי שיש לו חוב על הבית דינו כנכנס ברשות (שפ״ד:א) |
| אנשי חיל המלך שנכנסו בכוח, והמקרה שאין כלים (סעיף ב) | « בין בחזקה בין ברצון » (שו״ע או״ח שפ״ד:ב); הסעיף אינו קובע אלא את המקרה שיש לבעלי הבתים, באותם מקומות, « כלים שאסור לטלטלם בשבת » (שו״ע או״ח שפ״ד:ב) | המגן אברהם: « צ״ע דבס״א כ׳ דשלא ברשות אינו אוסר » (מגן אברהם שפ״ד ס״ק ב); « ואפשר דס״ל דחיל המלך כברשות דמי דדינא דמלכותא דינא » (מגן אברהם שפ״ד ס״ק ב); « אבל ברשב״א משמע דחיל המלך שוה לשאר עכו״ם עבב״י וצ״ע » (מגן אברהם שפ״ד ס״ק ב); « ועכ״פ אינן אוסרים פחות מל׳ יום אם אין רגילין לבוא » (מגן אברהם שפ״ד ס״ק ב). הט״ז, הכותב שסעיף זה מתשובת הרשב״א, מקשה עליו מן הדין שהמגיד משנה כותב בשם הרשב״א: « דאם השאיל לו או השכיר ביתו לעכו״ם אינו אוסר דלא השאיל לו אדעתא דליאסר עליו א״כ הכא אמאי יאסרו אנשי חיל עליו כל שאין לבעלי בתים כלים שם וצ״ע רב » (ט״ז או״ח שפ״ד ס״ק א). המשנה ברורה מביא את תירוץ המפרשים: מדובר במי שמתאכסנים מכוח חוק המלכות, ובזה הם אוסרים אף כשבעל הבית לא נתרצה, שהפקיד קיבל רשות זו מן המלכות, והרי זה כנכנס ברשות; ואם הפקיד סוטה מן החוק שנתן המלך ועושה בכוח — הרי הוא כשאר עכו״ם ואינו אוסר (ס״ק ו); ועוד: « ובספר משכנות יעקב סי׳ קי״ב חולק לגמרי על פסק המחבר ודעתו דלגבי אנשי חיל תמיד ברשות בעלים קיימא ושמן עליו ובכל גווני אינו אוסר » (משנה ברורה שפ״ד ס״ק ו). ובאין לו תפיסת יד המפרשים חלוקים: רמה 2, פרק 6 | כשיש כלים כאלה: « וְאַנְשֵׁי חֵיל הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּכְנְסוּ בְּבָתֵּי הַיְּהוּדִים, מֵהֶם בְּחָזְקָה וּמֵהֶם בְּרָצוֹן, אִם יֵשׁ לְבַעֲלֵי בָתִּים בְּאוֹתָם חֲדָרִים שֶׁנִּכְנְסוּ בָּהֶם הַנָּכְרִים כֵּלִים שֶׁאֵינָם נִטָּלִים בְּשַׁבָּת — אֵינָם אוֹסְרִים עֲלֵיהֶם בְּכָל עִנְיָן » (שו״ע הרב שפ״ד:א). ואם לאו: « וְאִם לָאו — אוֹסְרִים בַּחֲצֵרוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ בָּהֶן בִּרְשׁוּת לְאַחַר ל׳ יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רְגִילִים לָבֹא שָׁם. אֲבָל הַנִּכְנָסִים בְּחָזְקָה אֵינָם אוֹסְרִים לְעוֹלָם » (שו״ע הרב שפ״ד:א) |
| מהות הכלים (סעיף ב) | « כלים שאסור לטלטלם בשבת » (שו״ע או״ח שפ״ד:ב) | המגן אברהם: « ואם יש לישראל רשות להניח כלים בחדרם אין אוסרים » (מגן אברהם שפ״ד ס״ק ב). לפי הביאור הלכה, החיי אדם הבין דברים אלו כקולא בעניין טיב הכלים; והוא עצמו מעמידם רק בחיילים שנכנסו בחזקה: « וע״כ נלפענ״ד דדברי המגן אברהם קאי רק אדלעיל כשנכנס בחזקה » (ביאור הלכה שפ״ד) (רמה 2, פרק 6). הביאור הלכה מביא את הפוסקים המצריכים כלים שאסור לטלטלם, ובהם אדמו״ר הזקן — « וגם הגר״ז העתיק כהשו״ע » (ביאור הלכה שפ״ד) — ואת הנוטים להקל (רמה 2, פרק 6), ומסיים: « וא״כ אפשר דיש להקל בשעת הדחק » (ביאור הלכה שפ״ד) | « כֵּלִים שֶׁאֵינָם נִטָּלִים בְּשַׁבָּת » (שו״ע הרב שפ״ד:א) |
| המשכיר ביתו לנכרי בקביעות | שני סעיפיו אינם מחלקים בזה; דין ישראל שהשכיר או השאיל ביתו לעכו״ם כתוב בהגהת הרמ״א בסימן שפ״ב · 382, סעיף א (רמה 4, נקודה ג) | הט״ז כבר מקשה מדין זה על אנשי החיל (בשורה הקודמת). הביאור הלכה, על סעיף א, מביא את קושיית האחרונים: « והקשו האחרונים דהא לעיל בריש סי׳ שפ״ב מבואר בהג״ה דישראל שהשכיר או השאיל ביתו לעכו״ם אינו אוסר עליו » (ביאור הלכה שפ״ד); ומן התירוצים שהוא מביא — תירוץ אדמו״ר הזקן: « והגר״ז תי׳ דלא מקילינן גבי עכו״ם אלא בשהיה השאלה או השכירות לזמן מרובה דאין סברא שיאסור עליו זמן רב חצירו בשביל העכו״ם משא״כ הכא דאינו אלא אכסנאי לחודש ימים או מעט יותר בזה לא מקילינן כלל גבי עכו״ם טפי מבאורח ישראל » (ביאור הלכה שפ״ד); ואחר כך: « אבל דעת הגר״א בסי׳ שפ״ב דלא מקילינן כלל בנכרי טפי מבישראל » (ביאור הלכה שפ״ד); ומסיים: « ומ״מ לדינא צ״ע אם יש להקל בלא יכול לסלוקי » (ביאור הלכה שפ״ד) | « וְכָל זֶה בְּאַכְסְנָאִים, שֶׁאֵינָם קְבוּעִים שָׁם » (שו״ע הרב שפ״ד:א); « אֲבָל הַמַּשְׂכִּיר בֵּיתוֹ לְנָכְרִי לָדוּר בּוֹ בִּקְבִיעוּת שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם — אֵינוֹ אוֹסֵר בְּכָל עִנְיָן, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הִשְׂכִּיר לוֹ בֵּיתוֹ עַל דַּעַת שֶׁיֶּאֱסֹר עָלָיו בִּקְבִיעוּת כָּל הַשָּׁנָה כֻלָּהּ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ״ב » (שו״ע הרב שפ״ד:א) |
דף זה אינו מכריע בנקודות אלה: היעזר ברב שלך.
6. סימן זכרון — מילה אחת לכל סעיף
שני סעיפים, שתי מילים מלשונם, לפי הסדר:
א — לשם אכסנאות: העכו״ם הנכנס להתאכסן — שלא ברשות אינו אוסר לעולם; ברשות — מיד אם רגיל לבוא, ולאחר שלושים יום אם לא.
ב — חיל המלך: אנשי חיל המלך אינם אוסרים אם יש לבעלי הבתים, באותם מקומות, כלים שאסור לטלטלם בשבת; השאר שנוי במחלוקת (פרק 5).
7. מלכודות להימנע מהן
מלכודת 1: לחשוב שכל עכו״ם המתאכסן בחצר אוסר. סעיף א: « אם נכנס שלא ברשות אינו אוסר לעולם » (שו״ע או״ח שפ״ד:א); והמשנה ברורה: « לאו דוקא אלא ר״ל שלא נכנס ברשות » (משנה ברורה שפ״ד ס״ק ב). ומי שהתארח סתם, לדעת הביאור הלכה: « דאם נתארח אצלו בעלמא מבלי שאלה או שכירות בודאי אינו אוסר לעולם מדיכול לסלוקי בכל עת ובכל שעה » (ביאור הלכה שפ״ד).
מלכודת 2: לחשוב שהנכנס ברשות אוסר תמיד מיד. רק אם רגיל לבוא: « ואם נכנס ברשות אם הוא רגיל לבא אוסר מיד » (שו״ע או״ח שפ״ד:א); ואם לאו: « ואם אינו רגיל אינו אוסר עד לאחר שלשים יום » (שו״ע או״ח שפ״ד:א); והמשנה ברורה מבארת: « דעד זמן זה חשוב כאורח ואינו אוסר » (משנה ברורה שפ״ד ס״ק ה).
מלכודת 3: לחשוב שסעיף ב מכריע בכל דיני אנשי חיל המלך. אינו קובע אלא את המקרה שיש לבעלי הבתים, באותם מקומות, « כלים שאסור לטלטלם בשבת » (שו״ע או״ח שפ״ד:ב): אז אינם אוסרים, « בין בחזקה בין ברצון » (שו״ע או״ח שפ״ד:ב). בנכנסים בכוח, במקרה שאין כלים כאלה, ובמהות הכלים — נחלקו המפרשים: ראה פרק 5.
מלכודת 4: להחיל סימן זה על נכרי שמשכירים לו בית לדור בו בקביעות. סעיף א עוסק בנכנס לשם אכסנאות; שולחן ערוך הרב מדייק « וְכָל זֶה בְּאַכְסְנָאִים, שֶׁאֵינָם קְבוּעִים שָׁם » (שו״ע הרב שפ״ד:א), וכותב במשכיר ביתו לנכרי בקביעות דין אחר; ובו נחלקו האחרונים: ראה פרק 5.
מלכודת 5: לערבב את שני המספורים. רמות 1 עד 3 הולכות לפי השולחן ערוך של המחבר, הכותב סימן זה בב׳ סעיפים; רמה 4 הולכת לפי שולחן ערוך הרב, הכותב אותו בסעיף אחד (שפ״ד:א), שהוא כנגד שני סעיפי המחבר.
8. מקרים מעשיים
| מצב | ניתוח | הנהגה |
|---|---|---|
| עכו״ם מתאכסן כמה לילות אצל אחד מיהודי החצר | יישום של האתר, סעיף א: נכנס שלא ברשות — אינו אוסר לעולם; נכנס ברשות — השאילו או השכירו לו חדר מיוחד להתאכסן שם (משנה ברורה, ס״ק ג) — ואינו רגיל לבוא — אינו אוסר אלא לאחר שלושים יום; מי שהתארח סתם, בלא שאלה או שכירות, אינו אוסר, לדעת הביאור הלכה | היעזר ברב שלך |
| אותו עכו״ם בא להתאכסן בכל פעם שהוא עובר | יישום של האתר, סעיף א: נכנס ברשות ורגיל לבוא — אוסר מיד, וצריך לשכור ממנו את רשותו (משנה ברורה, ס״ק ד) | לשכור ממנו את רשותו; היעזר ברב שלך |
| יהודי מבני החצר משכיר את ביתו לנכרי לדור בו בקביעות, שנה או שנתיים | שולחן ערוך הרב כותב ש[הנכרי] אינו אוסר בכל עניין [על המשכיר], « שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הִשְׂכִּיר לוֹ בֵּיתוֹ עַל דַּעַת שֶׁיֶּאֱסֹר עָלָיו בִּקְבִיעוּת כָּל הַשָּׁנָה כֻלָּהּ » (שו״ע הרב שפ״ד:א), ושדיני האכסנאי הם באכסנאים שאינם קבועים שם (שפ״ד:א); בהבחנה זו נחלקו האחרונים (פרק 5) | היעזר ברב שלך |
9. טבלת סיכום סופית
| נושא | פירוט |
|---|---|
| נושא הסימן | עכו״ם אכסנאי אם מעכב; ואנשי חיל המלך שנכנסו בבתי היהודים |
| מקומו | במפתח של ספריא, הלכות עירובין שבשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה. סימן שפ״ד בא אחרי סימן שפ״ג · 383 ולפני סימן שפ״ה · 385 |
| מספר הסעיפים | ב׳ סעיפים (המחבר) — סעיף אחד בשולחן ערוך הרב |
| משנה ברורה | ט׳ ס״ק על סימן זה: א עד ה על סעיף א, ו עד ט על סעיף ב |
| הגהות הרמ״א | אין, בטקסט שבספריא (מהדורת מגיני ארץ) |
| קונטרס אחרון | בספריא לא מופיעים ערכי קונטרס אחרון לסימן זה (רמה 4) |
| הפניות | המשנה ברורה מפנה לסימן ש״ע · 370 (ס״ק ה ו־ח); שולחן ערוך הרב מפנה לסימנים ש״ע · 370 ו־שפ״ב · 382 |
| מקורות הגמרא והראשונים | ראה רמה 2 |
| כלל הזהב | עכו״ם הנכנס לשם אכסנאות אינו אוסר אלא אם נכנס ברשות — מיד אם רגיל לבוא, ולאחר שלושים יום אם לא (סעיף א); אנשי חיל המלך אינם אוסרים כשיש לבעלי הבתים, באותם מקומות, כלים שאסור לטלטלם בשבת (סעיף ב) |
| הכרעה למעשה | בכל מקרה — דין סעיפו; בנקודות שבפרק 5 נחלקו המפרשים; היעזר ברב שלך |
10. הוראות מעשיות לסימן שפ״ד
להנהגה יומיומית
- עכו״ם שנכנס שלא ברשות לשם אכסנאות — אינו אוסר לעולם (סעיף א).
- נכנס ברשות: אם רגיל לבוא — אוסר מיד, וצריך לשכור ממנו את רשותו (משנה ברורה, ס״ק ד); ואם לאו — אינו אוסר אלא לאחר שלושים יום (סעיף א). בעכו״ם שיש לו חוב על הבית נחלקו המפרשים (פרק 5).
- אנשי חיל המלך, בין בכוח בין ברצון, אינם אוסרים אם יש לבעלי הבתים, באותם מקומות, כלים שאסור לטלטלם בשבת (סעיף ב); בנכנסים בכוח, במקרה שאין כלים כאלה, ובמהות הכלים — נחלקו המפרשים (פרק 5).
- המשכיר ביתו לנכרי בקביעות, שנה או שנתיים: שולחן ערוך הרב כותב ש[הנכרי] אינו אוסר בכל עניין [על המשכיר], « שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הִשְׂכִּיר לוֹ בֵּיתוֹ עַל דַּעַת שֶׁיֶּאֱסֹר עָלָיו בִּקְבִיעוּת כָּל הַשָּׁנָה כֻלָּהּ » (שו״ע הרב שפ״ד:א); בהבחנה זו נחלקו האחרונים (פרק 5).
- בכל ספק — היעזר ברב שלך. פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שפ״ד בשלוש רמות:
למדת את סימן שפ״ד בשלוש רמות:
- 🌱 רמה 1 — בסיס: לשון המחבר סעיף אחר סעיף, בלא הגהת הרמ״א, ביאור עברי, מושגים הלכתיים
- ⚡ רמה 2 — למדן: מקורות הגמרא, שיטות הראשונים, מחלוקות, נפקא מינות
- ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות