מדוע רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — זהו שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב על ידי אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + ממד פנימי בחיבור אחד, ופוסק בחומרה תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, על סימן רס״ח, את הטקסט המלא של הרב, את ייחודיותו, ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן רס״ח
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן רס״ח — דִּין הַטּוֹעֶה בִּתְפִלַּת שַׁבָּת — וּבוֹ יח סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שהובא בספריא. י״ח סעיפים + 2 ערכים של קונטרס אחרון.
סעיף א דִּין הַטּוֹעֶה בִּתְפִלַּת שַׁבָּת וּבוֹ י״ח סְעִיפִים: צָרִיךְ לוֹמַר פָּרָשַׁת "וַיְכֻלּוּ" בִּתְפִלַּת…
דִּין הַטּוֹעֶה בִּתְפִלַּת שַׁבָּת וּבוֹ י״ח סְעִיפִים:
צָרִיךְ לוֹמַר פָּרָשַׁת "וַיְכֻלּוּ" בִּתְפִלַּת עַרְבִית. וְכָל הַמִּתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר "וַיְכֻלּוּ" — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְכֻלּוּ", אַל תִּקְרֵי "וַיְכֻלּוּ", אֶלָּא "וַיְכַלּוּ", כְּלוֹמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וָהוּא:
סעיף ב אִם טָעָה וְהִתְחִיל בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל, אִם נִזְכַּר בְּאֶמְצַע בְּרָכָה — צָרִיךְ לִגְמוֹר…
אִם טָעָה וְהִתְחִיל בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל, אִם נִזְכַּר בְּאֶמְצַע בְּרָכָה — צָרִיךְ לִגְמוֹר כָּל אוֹתָהּ בְּרָכָה, וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל בְּרָכָה אֶמְצָעִית שֶׁל שַׁבָּת, בֵּין שֶׁנִּזְכַּר בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל שֶׁהִיא אַתָּה "חוֹנֵן", וּבֵין שֶׁנִּזְכַּר בִּשְׁאָר בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל, וְכֵן בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁמִּן הַדִּין הָיָה רָאוּי לְתַקֵּן גַּם בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב כָּל בְּרָכוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּמוֹ בְּחֹל וּלְהַזְכִּיר קְדֻשַׁת הַיּוֹם בָּעֲבוֹדָה כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי כְּבוֹד שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב לֹא הִטְרִיחוּהוּ חֲכָמִים, וְתִקְּנּוּ בְּרָכָה אַחַת אֶמְצָעִית לִקְדֻשַׁת הַיּוֹם, אִם כֵּן זֶה שֶׁהִתְחִיל בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל — יֵשׁ לוֹ לִגְמוֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהִתְחִיל, כֵּיוָן שֶׁהִיא רְאוּיָה לְאָמְרָהּ עַתָּה מִן הַדִּין:
סעיף ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְפִלַּת עַרְבִית, אוֹ שַׁחֲרִית, אוֹ מִנְחָה, אֲבָל בְּמוּסָף, אִם הִתְחִיל…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְפִלַּת עַרְבִית, אוֹ שַׁחֲרִית, אוֹ מִנְחָה, אֲבָל בְּמוּסָף, אִם הִתְחִיל בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל — צָרִיךְ לִפְסוֹק בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה שֶׁנִזְכַּר בָּהּ וּלְהַתְחִיל אֶמְצָעִית שֶׁל תְּפִלַּת מוּסָף, לְפִי שֶׁבִּתְפִלַּת מוּסָף לֹא הָיָה רָאוּי כְּלָל מִן הַדִּין לְהִתְפַּלֵּל כָּל הָאֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת שֶׁל מוּסָף בִּלְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי אַף בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁהִטְרִיחוּ לְהִתְפַּלֵּל י״ח עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה וְאַף עַל פִּי כֵן בְּמוּסָף אֵין מִתְפַּלְלִין אֶלָּא ז' בְּרָכוֹת, אִם כֵּן אֵין הַטַּעַם מִפְּנֵי הַטֹּרַח אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין צָרִיךְ יוֹתֵר. וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה. וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל:
סעיף ד אֲפִלּוּ אִם לֹא הִתְחִיל אֶלָּא תֵּבָה אַחַת מֵהַבְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל שֶׁנִּזְכַּר בָּהּ —…
אֲפִלּוּ אִם לֹא הִתְחִיל אֶלָּא תֵּבָה אַחַת מֵהַבְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל שֶׁנִּזְכַּר בָּהּ — צָרִיךְ לִגְמוֹר אֶת כֻּלָּהּ. בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת, חוּץ מִבִּרְכַּת "אַתָּה חוֹנֵן", שֶׁאִם לֹא אָמַר אֶלָּא תֵּבַת "אַתָּה" בִּלְבַדָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לוֹמַר "אַתָּה חוֹנֵן", שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חֹל, וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר "חוֹנֵן" — לֹא יִגְמוֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה, אֶלָּא יֹאמַר מִיָּד "קִדַּשְׁתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי כוּ'", אִם הוּא בְּעַרְבִית, וְכֵן אִם הוּא בְּמִנְחָה — יֹאמַר מִיָּד "אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד כוּ'", לְפִי שֶׁלֹּא הִתְחִיל עֲדַיִן תְּפִלַּת חֹל בְּפִיו, שֶׁתֵּבַת "אַתָּה" הִיא גַם כֵּן בִּתְפִלַּת שַׁבָּת. וְאַף שֶׁהָיְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל תְּפִלַּת הַחֹל — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה נִפְסֶדֶת בִּשְׁבִיל כַּוָּנָה אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ר״ט.
אֲבָל אִם הוּא בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁאֵין תֵּבַת "אַתָּה" בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה, אִם כֵּן זֶה שֶׁאָמַר "אַתָּה" שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חֹל, הֲרֵי הִתְחִיל בִּתְפִלַּת הַחֹל, וְצָרִיךְ לִגְמוֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה, וְאַחַר כָּךְ יַתְחִיל "יִשְׂמַח מֹשֶׁה".
אֲבָל אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת אֶלָּא שֶׁנִּכְשַׁל בִּלְשׁוֹנוֹ מֵחֲמַת הֶרְגְלוֹ כָּל יְמוֹת הַחֹל וְאָמַר תֵּבַת "אַתָּה" וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר "חוֹנֵן" — לֹא יִגְמוֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה, אֶלָּא חוֹזֵר לִתְפִלַּת שַׁבָּת, לְפִי שֶׁהֲרֵי זֶה כְּהֶחֱלִיף תְּפִלָּה שֶׁל שַׁבָּת זוֹ בְּזוֹ, כֵּיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת, וְלֹא אָמַר אֶלָּא תֵּבַת "אַתָּה" שֶׁיֶּשְׁנָהּ גַּם כֵּן בִּתְפִלּוֹת הַשַּׁבָּת, כְּגוֹן "אַתָּה קִדַּשְׁתָּ" אוֹ "אַתָּה אֶחָד", וְאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה יָכוֹל לוֹמַר "קִדַּשְׁתָּ" אוֹ "אֶחָד" אַחַר תֵּבַת "אַתָּה" שֶׁאָמַר, אִם כֵּן לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן שֶׁל חֹל. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר "קִדַּשְׁתָּ" אוֹ "אֶחָד", אֶלָּא יֹאמַר מִיָּד "יִשְׂמַח מֹשֶׁה", וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ דְּבָרָיו: "אַתָּה" הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, "יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ":
סעיף ה מִי שֶׁטָּעָה וְהִתְחִיל תְּפִלָּה שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת — סִמָּן רַע לוֹ, וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו…
מִי שֶׁטָּעָה וְהִתְחִיל תְּפִלָּה שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת — סִמָּן רַע לוֹ, וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וִיהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה:
סעיף ו יֵשׁ נוֹהֲגִים מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לוֹמַר בְּעַרְבִית "וְיָנוּחוּ בָהּ", וּבְשַׁחֲרִית וּמוּסָף…
יֵשׁ נוֹהֲגִים מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לוֹמַר בְּעַרְבִית "וְיָנוּחוּ בָהּ", וּבְשַׁחֲרִית וּמוּסָף "וְיָנוּחוּ בוֹ", וּבְמִנְחָה "שַׁבָּתוֹת קָדְשֶׁךָ וְיָנוּחוּ בָם":
סעיף ז מִי שֶׁטָּעָה לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר כְּלָל עִנְיַן קְדֻשָּׁה…
מִי שֶׁטָּעָה לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר כְּלָל עִנְיַן קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת בִּתְפִלָּתוֹ — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל שַׁבָּת. אֲבָל אִם הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹךְ י״ח, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָבַע לְשַׁבָּת בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּבְמוּסָף אִם הִתְפַּלֵּל י״ח וְלֹא אָמַר רַק "וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת חוֹבוֹתֵינוּ בִּתְמִידֵי יוֹם וּבְקָרְבָּן מוּסָף" בְּאַחַת מֵהַבְּרָכוֹת — יָצָא:
סעיף ח טָעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, אִם עָקַר רַגְלָיו — צָרִיךְ לַחֲזוֹר…
טָעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, אִם עָקַר רַגְלָיו — צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ בְּכָל עִנְיָן. וְאִם לֹא עָקַר רַגְלָיו עֲדַיִן, אַף עַל פִּי שֶׁסִּיֵּים תְּפִלָּתוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא אָמַר עֲדַיִן הַתַּחֲנוּנִים שֶׁהוּא רָגִיל לוֹמַר אַחַר תְּפִלָּתוֹ, כְּגוֹן "אֱלֹהַי נְצוֹר" — אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא לִתְחִלַּת בְּרָכָה שֶׁל שַׁבָּת, וְגוֹמֵר אַחֲרֶיהָ ג' בְּרָכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. אֲבָל אִם כְּבָר סִיֵּם תַּחֲנוּנִים — צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָקַר רַגְלָיו:
סעיף ט וְאִם הוּא מְסֻפָּק אִם הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בִּתְפִלַּת י״ח שֶׁהִתְפַּלֵּל — צָרִיךְ לַחֲזוֹר…
וְאִם הוּא מְסֻפָּק אִם הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בִּתְפִלַּת י״ח שֶׁהִתְפַּלֵּל — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, שֶׁמִן הַסְּתָם לֹא הִזְכִּיר, כֵּיוָן שֶׁאֵין כֵּן הֶרְגֵּלוֹ שֶׁל אָדָם.
אֲבָל אִם הוּא מְסֻפָּק אִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י״ח שֶׁל חֹל אוֹ אִם הִתְפַּלֵּל ז' בְּרָכוֹת שֶׁל שַׁבָּת — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל:
סעיף י הַטּוֹעֶה בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית שֶׁל תְּפִלּוֹת הַשַּׁבָּת וְהֶחֱלִיף שֶׁל תְּפִלָּה זוֹ בְּשֶׁל תְּפִלָּה…
הַטּוֹעֶה בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית שֶׁל תְּפִלּוֹת הַשַּׁבָּת וְהֶחֱלִיף שֶׁל תְּפִלָּה זוֹ בְּשֶׁל תְּפִלָּה הָאַחֶרֶת שֶׁל שַׁבָּת, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם בְּרָכָה זוֹ שֶׁל תְּפִלָּה הָאַחֶרֶת — צָרִיךְ לִפְסוֹק וְלַחֲזוֹר לְרֹאשׁ בְּרָכָה זוֹ מִתְּפִלָּה שֶׁל עַכְשָׁו. וְאִם סִיֵּם בְּרָכָה זוֹ — אֵינוֹ חוֹזֵר, לְפִי שֶׁעִקַּר בְּרָכָה הָאֶמְצָעִית הוּא "רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ", שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּכָל הַתְּפִלּוֹת:
סעיף יא בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְפִלַּת עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה, אֲבָל בִּתְפִלַּת מוּסָף, אִם…
בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְפִלַּת עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה, אֲבָל בִּתְפִלַּת מוּסָף, אִם הִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹמָהּ אַחַת מִשְּׁאָר הַתְּפִלּוֹת — לֹא יָצָא, הוֹאִיל וְלֹא הִזְכִּיר קָרְבַּן מוּסָף. וְכֵן אִם הִתְפַּלֵּל מוּסָף בְּעַרְבִית אוֹ שַׁחֲרִית אוֹ מִנְחָה — לֹא יָצָא, הוֹאִיל וְהִזְכִּיר קָרְבַּן מוּסָף בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ וְאָמַר שֶׁקֶר לִפְנֵי הַמָּקוֹם:
סעיף יב אַחַר תְּפִלַּת לַחַשׁ בְּעַרְבִית נוֹהֲגִין לַחֲזוֹר וְלוֹמַר "וַיְכֻלּוּ", מִשּׁוּם יוֹם טוֹב שֶׁחָל…
אַחַר תְּפִלַּת לַחַשׁ בְּעַרְבִית נוֹהֲגִין לַחֲזוֹר וְלוֹמַר "וַיְכֻלּוּ", מִשּׁוּם יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, וְצָרִיךְ לְאָמְרוֹ אָז אַחַר הַתְּפִלָּה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְחַלֵּק בֵּין שַׁבָּת לְשַׁבָּת נָהֲגוּ לְאָמְרוֹ בְּכָל הַשַּׁבָּתוֹת, וְגַם כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָמְרוֹ.
וְנוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ כֻּלָּם יַחַד בְּקוֹל רָם וּמְעֻמָּד, לְפִי שֶׁבְּזֶה אָנוּ מְעִידִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְהָעֵדִים צְרִיכִים לְהָעִיד מְעֻמָּד.
וְאִם שָׁכַח לְאָמְרוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — טוֹב שֶׁיֹּאמַר אוֹתוֹ שֶׁבְּקִדּוּשׁ מְעֻמָּד:
סעיף יג תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁאַחַר תְּפִלַּת לַחַשׁ יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע.…
תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁאַחַר תְּפִלַּת לַחַשׁ יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע. וְלָמָּה תִּקְּנוּ בְּלֵיל שַׁבָּת יוֹתֵר מִשְּׁאָר לֵילוֹת שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲזָרַת שְׁלִיחַ צִבּוּר אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר הַטַּעַם בְּסִמָּן רל״ז, לְפִי שֶׁבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁבִּימֵיהֶם הָיוּ בַּשָּׂדוֹת שֶׁשָּׁם מְצוּיִים מַזִּיקִים, וְכָל שְׁאָר לֵילוֹת הָיוּ עֲסוּקִין בִּמְלַאכְתָּן, וּבְגָמְרָם מְלַאכְתָּם מִתְפַּלְלִים עַרְבִית בְּבֵיתָם וְלֹא הָיוּ בָאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת בַּלַּיְלָה, אֲבָל לֵיל שַׁבָּת הָיוּ בָאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְחָשְׁשׁוּ שֶׁיֵּשׁ שֶׁאֵינָן מְמַהֲרִים לָבוֹא וְשׁוֹהִין לְאַחַר תְּפִלַּת הַצִּבּוּר וְיִשָּׁאֲרוּ יְחִידִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיִסְתַּכְּנוּ, לְכָךְ הֶאֱרִיכוּ תְּפִלַּת הַצִּבּוּר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה פְּנַאי לְיָחִיד לִגְמוֹר תְּפִלָּתוֹ בְּעוֹד שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר בְּרָכָה זוֹ.
לְפִיכָךְ, לֹא תִקְּנוּהָ אֶלָּא עַל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בִּלְבָד. וְאִם יִרְצוּ הַצִּבּוּר לְאָמְרָהּ עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — צָרִיךְ שֶׁיֹּאמְרוּ בְּלֹא פְתִיחָה וּבְלֹא חֲתִימָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבָרְכוּ לְבַטָּלָה. וְכֵן הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר "מָגֵן אָבוֹת" עַד "זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית".
וְאַף הַמִּתְפַּלֵּל בְּיָחִיד שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר כֵּן — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ:
סעיף יד יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ מַזְכִּיר יוֹם טוֹב בִּבְרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע, לְפִי…
יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ מַזְכִּיר יוֹם טוֹב בִּבְרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע, לְפִי שֶׁאִלְמָלֵא שַׁבָּת אֵין בְּרָכוֹת מֵעֵין שֶׁבַע בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה זוֹ לֹא נִתְקְנָה בְּשַׁבָּת בִּגְלַל חוֹבַת הַיּוֹם אֶלָּא מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין (וּבְלֵיל יוֹם טוֹב לֹא הָיוּ בָאִים גַּם כֵּן לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ טְרוּדִים בִּמְלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ).
וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִנְעִילָה שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר גַּם שֶׁל שַׁבָּת בִּנְעִילָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נְעִילָה בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁמִּכָּל מָקוֹם יוֹם זֶה הוּא נִתְחַיֵּב בְּאַרְבַּע תְּפִלּוֹת, דְּהַיְנוּ שַׁחֲרִית מוּסָף מִנְחָה נְעִילָה, וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר עִנְיַן הַיּוֹם שֶׁהוּא שַׁבָּת בְּכָל אַחַת מֵהֶן, אֲבָל כַּאן לֹא נִתְקְנָה הַבְּרָכָה בִּשְׁבִיל חוֹבַת הַיּוֹם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל סַכָּנַת הַמַּזִּיקִין:
סעיף טו אֵין אוֹמְרִים בְּרָכָה מֵעֵין ז' אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת קָבוּעַ, דְּהַיְנוּ בְּכָל מָקוֹם…
אֵין אוֹמְרִים בְּרָכָה מֵעֵין ז' אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת קָבוּעַ, דְּהַיְנוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְלִין בּוֹ בַּעֲשָׂרָה בִּקְבִיעוּת. אֲבָל מָקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְלִין בּוֹ בַּעֲשָׂרָה בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא, כְּגוֹן אוֹתָן שֶׁעוֹשִׂים לִפְרָקִים מִנְיָן בְּבֵיתָם, וְכֵן בְּבֵית חֲתָנִים וַאֲבֵלִים שֶׁעוֹשִׂים מִנְיָן בְּבֵיתָם — אֵין לוֹמַר שָׁם בִּרְכַּת מֵעֵין ז', דְּכֵיוָן שֶׁאֵין שָׁם מִנְיָן קָבוּעַ — לֹא שַׁיָּךְ הַטַּעַם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּסַיְּמוּ תְּפִלָּתָם הַמְאַחֲרִים לָבֹא.
וְאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו שֶׁבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁלָּנוּ בְּיִשּׁוּב לֹא שַׁיָּךְ כְּלָל טַעַם זֶה, אֶלָּא שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים לֹא בָטְלָה אַף עַל פִּי שֶׁבָּטֵל הַטַּעַם שֶׁבִּגְלָלוֹ תִּקְּנוּ, מִכָּל מָקוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְיָן קָבוּעַ — לֹא תִקְּנוּ בּוֹ חֲכָמִים מֵעוֹלָם.
וְאִם קוֹבְעִים מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ בַּעֲשָׂרָה אֵיזֶה זְמַן, כְּגוֹן בִּירִידִין שֶׁרְגִילִים לִקְבּוֹעַ מָקוֹם עַל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת — יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה לְאָמְרָהּ שָׁם, שֶׁגַּם שָׁם יֵשׁ הַמְאַחֲרִין לָבֹא.
וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְאָמְרָהּ אַף בְּמִנְיָן שֶׁהוּא בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא — אֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם (כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִזְכַּר דָּבָר זֶה בִּגְמָרָא וּבְדִבְרֵי הַגְּאוֹנִים):
סעיף טז אַף בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר יוֹם טוֹב אוֹמְרִים בְּרָכָה מֵעֵין ז', אַף עַל פִּי שֶׁאָז אֵינוֹ מָצוּי כָּל כָּךְ…
אַף בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר יוֹם טוֹב אוֹמְרִים בְּרָכָה מֵעֵין ז', אַף עַל פִּי שֶׁאָז אֵינוֹ מָצוּי כָּל כָּךְ הַמְאַחֲרִים לָבֹא כְּמוֹ בִּשְׁאָר עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת, שֶׁהֵם יוֹם חֹל וּמִתְעַסְּקִין בָּהֶם בִּמְלָאכָה עַד הָעֶרֶב:
סעיף יז מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ חָסִיד אַחֵר וּפָנָיו מוֹרִיקוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָּנֶיךָ…
מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ חָסִיד אַחֵר וּפָנָיו מוֹרִיקוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָּנֶיךָ מוֹרִיקוֹת? אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי מְדַבֵּר בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר הָיוּ אוֹמְרִים "וַיְכֻלּוּ" וְלֹא אָמַרְתִּי עִמָּהֶם בְּיַחַד, וְגַם מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי מְדַבֵּר בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הָיָה אוֹמֵר בְּרָכָה מֵעֵין ז' וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר "יִתְגַּדַּל" עַד "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא", וְלֹא הִטֵּיתִי אָזְנַי לִשְׁמוֹעַ מִמֶּנּוּ בְּכַוָּנָה. עַל כֵּן יֵשׁ לִזָּהֵר:
סעיף יח אִם טָעָה וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל חֹל בְּלֵיל שַׁבָּת, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל כְּלָל, אִם שָׁמַע…
אִם טָעָה וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל חֹל בְּלֵיל שַׁבָּת, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל כְּלָל, אִם שָׁמַע בְּרָכָה מֵעֵין ז' מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת אֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶלָּא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי אֲבָל לֹא אֶת הַבָּקִי, מִכָּל מָקוֹם בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁהִיא רְשׁוּת — הֵקֵלּוּ בָהּ, וּלְכָךְ יוֹצֵא גַם כֵּן בְּמֵעֵין ז' בִּמְקוֹם ז'. וְטוֹב שֶׁיֹּאמְרֶנָּה עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁיּוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ.
אֲבָל אִם כְּבָר אֲמָרָהּ שְׁלִיחַ צִבּוּר — אָסוּר לְיָחִיד לְאָמְרָהּ כְּדֵי לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְקְנָה אֶלָּא בְּצִבּוּר. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָבַר וַאֲמָרָהּ בְּיָחִיד — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, הוֹאִיל וּתְפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת:
קונטרס אחרון — 2 ערכים (לחץ לפתיחה)
הקונטרס האחרון הוא נספח הפלפול של אדמו״ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.
קונטרס אחרון, אות א
שלא קבע כו'. מה שהניח המג״א כאן בצריך עיון תירץ בסימן תפ״ז ע״ש ובמה שכתבתי שם:
קונטרס אחרון, אות ב
כולם ביחד כו'. לפי מ״ש הט״ז היחיד א״צ לעמוד, שהרי אין לו להתכוין לשם עדות. ואין כן דעת המטה משה והמג״א כאן והשו״ע סי' רע״א שהצריכוהו לעמוד. וכ״מ בב״י שם בשם ארחות חיים שלא הקפידו כל כך כו', משמע שמהראוי היה להקפיד לעמוד דוקא אע״פ שאין שם עדה שלמה, והכי נהוג עלמא:
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים המיוחדים של הרב בסימן זה
ייחודיות המבדילה את אדמו״ר הזקן בסימן רס״ח. כל חידוש בנוי על המבנה: עמדה קלאסית ← חידוש של הרב ← השלכה מעשית.
חידוש א — ויכולו כעדות (רס״ח:1, 12; קונטרס אחרון ב)
ויכולו — עדות במעשה בראשית
דברי הרב: בסעיף א — צריך לומר פרשת ויכולו בתפילת ערבית, וכל המתפלל ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית. בסעיף יב — נוהגין לחזור ולאומרו אחר התפילה כולם יחד בקול רם ומעומד, "לְפִי שֶׁבְּזֶה אָנוּ מְעִידִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְהָעֵדִים צְרִיכִים לְהָעִיד מְעֻמָּד". ובקונטרס אחרון (ב) מביא שלדעת הט״ז היחיד אינו צריך לעמוד, ושאין כן דעת המטה משה והמג״א והשו״ע סי׳ רע״א שהצריכוהו לעמוד, ומוכיח מהב״י שמהראוי להקפיד לעמוד אף שאין שם עדה שלמה, "והכי נהוג עלמא". ובמשנה ברורה (רס״ח ס״ק יט) כתב שטוב לאומרו ביחד בציבור, ועל כל פנים בשניים; ולמי ששכח לאומרו בבית הכנסת מביא אף הוא בשם המטה משה שיאמר אותו שבקידוש מעומד.
השלכה מעשית: אם שכח לאומרו בבית הכנסת — טוב שיאמר אותו שבקידוש מעומד (רס״ח:12).
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן רס״ח
אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור). בשלב זה לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה — מוטב שלא להציג דבר מאשר הפניה לא מאומתת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הנהגה למעשה לחב״ד
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רס״ח, ברוח חב״ד.
לחסיד חב״ד — סימן רס״ח
- ① ויכולו: אומרים אותו בתפילת ערבית; ואחר התפילה נוהגין לאומרו כולם יחד בקול רם ומעומד; אם שכח לאומרו בבית הכנסת — טוב שיאמר אותו שבקידוש מעומד. ראה פרק 2. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רס״ח:1, 12.
- ② התחיל בטעות ברכה אמצעית של חול בעמידה של שבת: בערבית, שחרית ומנחה — גומר את הברכה שהתחיל, ואחר כך מתחיל ברכה אמצעית של שבת (רס״ח:2). במוסף — פוסק באמצע הברכה ומתחיל אמצעית של מוסף; והרב מביא שיש חולקין ומסיים "וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל" (רס״ח:3). מי שלא אמר אלא תיבת "אַתָּה" — דינו מבואר בפני עצמו (רס״ח:4). התפלל כל התפילה של חול ולא הזכיר כלל של שבת — לא יצא (רס״ח:7): לא עקר רגליו ולא סיים התחנונים שאחר התפילה, כגון "אֱלֹהַי נְצוֹר" — חוזר לתחילת ברכה של שבת וגומר אחריה שלוש הברכות האחרונות; ואם לאו — חוזר לראש (רס״ח:8). מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רס״ח:2-4, 7-8.
- ③ החליף תפילת שבת בתפילת שבת אחרת: נזכר קודם שסיים את הברכה האמצעית — פוסק וחוזר לראש הברכה של התפילה של עכשיו; סיים אותה — אינו חוזר. ובמוסף — ההחלפה, לכאן או לכאן, אינה מוציאה ידי חובה. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רס״ח:10-11.
- ④ ברכה מעין שבע בערבית של ליל שבת: לא תיקנוה אלא על השליח ציבור בלבד; הציבור שרוצים לאומרה עמו — אומרים בלא פתיחה ובלא חתימה, והמנהג במדינות אלו לומר עם השליח ציבור "מָגֵן אָבוֹת" עד "זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" (רס״ח:13). אין אומרים אותה אלא במקום שמתפללין בו בעשרה בקביעות (רס״ח:15). ויש ליזהר שלא לדבר בשעה שהציבור אומרים ויכולו, ובשעה שהשליח ציבור אומר ברכה מעין שבע, ובקדיש עד "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" (רס״ח:17). מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רס״ח:13, 15, 17.
⚠ פרק זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. לכל שאלה קונקרטית: יש להתייעץ עם רב.