סימן ש״ב · י״ג סעיפים

📑 תוכן הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך

סימן ש״ב כולל 13 סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקבץ את הדינים השייכים לניקוי וקיפול הבגדים בשבת.

סעיף א — לנער טלית חדשה

דיני נקוי וקפול הבגדים בשבת. ובו יג סעיפים:
המנער טלית חדשה שחורה מן הטל שעליה חייב שהניעור יפה לה כמו כיבוס והוא שמקפיד עליה שלא ללבשו בלא ניעור: הגה וכל שכן שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו עליו גשמים ודוקא בבגד חדש שמקפיד עליו (כל בו) י״א דאסור לנער בגד מן האבק שעליו אם מקפיד עליו וטוב לחוש לדבריו (רש״י וא״ז) אבל מותר להסיר הנוצות מן הבגד בשבת (א״ז) וע״ל סי' של״ז:

סעיף ב — לקטוף יבולות מן הבגד

הלוקט יבולות שע״ג בגדים כגון אלו היבולות שבכלי הצמר הנשארים בהם מן האריגה חייב משום מכה בפטיש והוא שיקפיד עליהם אבל אם הסירם דרך עסק פטור:

סעיף ג — קיפול הבגדים

מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללבשם בו ביום ודוקא באדם (אחד) ובחדשים שעדיין לא נתכבסו ולבנים ואין לו להחליף ואם חסר אחד מאלו התנאים אסור ויש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין ונראין דבריו:

סעיף ד — מכבש

מכבש (הוא כלי שכובשין בו בגדים אחר הכביסה והם שתי לוחות זה על זה והבגדים ביניהם) של בעל הבית מתירין אותו ליטול ממנו בגדים לצורך השבת ושל אומן אסור מפני שהוא תחוב בחזקה והתרתו דומה לסתירה:

סעיף ה — לרכך חלוק קשה אחרי כביסה

חלוק לאחר כביסה הוא מתקשה ומשפשפים אותו בידים לרככו מותר לעשותו בשבת שאינו מתכוין אלא לרככו אבל סודר אסור מפני שמתכוין לצחצחו והוי כמלבן: הגה וכובעים ושאר כלי פשתן דינן כסודר (ב״י בשם שבולי לקט):

סעיף ו — לנקות בוץ מהנעל

טיט שעל רגלו (או על מנעליו) (בית יוסף ורבי ירוחם חי״ג) מקנחו בכותל אבל לא בקרקע דלמא אתי לאשויי גומות ויש מי שאוסר אף בכותל: הגה ויש מי שמתיר בשניהם (הרא״ש) וה״ה דמותר להסירו במעט חרס הראוי לטלטל (ר' ירוחם חי״ג):

סעיף ז — טיט על בגד

טיט שעל בגדו משפשפו מבפנים דלא מוכחא מלתא לאתחזויי כמלבן אבל לא בחוץ דדמי למלבן ומגרדו בצפורן ויש אומרים דהני מילי לח אבל יבש אסור דהוי טוחן:

סעיף ח — לגרד נעל

אין מגרדין (בסכין או בצפורן) מנעל בין חדש בין ישן מפני שקולף העור והוי ממחק:

סעיף ט — לתת מים על נעל / בגד

מותר ליתן מים ע״ג מנעל לשכשכו אבל לכבסו דהיינו שמשפשף צדו זה על צדו זה אסור אבל בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כיבוסו אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק פן יסחוט: הגה ובגד שאין עליו לכלוך מותר לתת עליו מים מעוטים ולא מרובים שמא יסחוט (ב״י בשם סמ״ג וסמ״ק וסה״ת והרא״ש פ״ק דיומא) ויש אוסרים בכל ענין (ב״י בשם הטור סי' של״ד וסי' שי״ט ותוס' פרק כל כתבי והגהות פכ״ב):

סעיף י — לנגב ידיים אחרי רחיצה

הרוחץ ידיו טוב לנגבם בכח זו בזו ולהסיר מהם המים כפי יכלתו קודם שיקנחם במפה הגה ויש שכתבו דאין לחוש לזה דלא אמרינן שריית בגד זהו כבוסו בכה״ג דאין זה רק דרך לכלוך וכן נוהגין (טור וב״י ואגור) לכן מותר לנגב ידיו בבגד שהטיל בו תינוק מי רגלים כדי לבטלם שאין זה רק דרך ליכלוך בעלמא (טור) אבל אסור ליתן מים ממש על המי רגלים כדי לבטלם (הגהמ״י פכ״ב ותוס' פרק ח' שרצים):

סעיף יא — יד מלוכלכת בבוץ

מי שנתלכלכה ידו בטיט מקנחה בזנב הסוס ובזנב הפרה ובמפה הקשה העשוי לאחוז בה קוצים אבל לא במפה שמקנחים בה ידים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לכבס המפה:

סעיף יב — לנגב כוס

אסור לנגב כוס שהיה בו מים או יין במפה משום דאתי לידי סחיטה:

סעיף יג — מראה מתכת

אין מסתכלין בשבת במראה של מתכת שהיא חריפה כאיזמל (פי' כעין סכין קטן חד וחריף) דחיישי' שמא ישיר בה נימין המדולדלין ואפי' אם הוא קבוע בכותל אבל מותר להסתכל במראה שאין בה חשש זה אפילו אינו קבוע:

2. רקע כללי — תחזוקת בגדי שבת

על מה דן סימן זה?

סימן ש״ב הוא ההמשך הטבעי לסימן הקודם (ש״א: יציאה עם הבגדים): פעם שבת התחילה, איך מטפלים בבגדים מבלי ליפול באיסור? 13 סעיפים סוקרים את פעולות היומיום: לנער, לקפל, לגרד, לשפשף, לנגב.

מיקום בהלכות שבת

המשך ישיר של סימן ש״א (הוצאה — יציאה עם הבגדים). כאן אנחנו בבית: הנחנו את הטלית, את הכובע; אנחנו מטפלים בבגדינו. סימן ש״ב פותח את קבוצת הכביסה שנמשכת בסימנים ש״ה-ש״ז (כיבוס, סחיטה, גיהוץ).

3. מושגי יסוד הלכתיים

חמישה מושגים שולטים ב-13 הסעיפים:

4. סקירת 13 הסעיפים

5. המשנה ברורה — סקירה

המשנה ברורה של החפץ חיים מונה 64 סעיפים על סימן זה. הנה התחלתם:

לטקסט המלא של כל 64 הסעיפים, ראה ספריא: משנה ברורה סימן ש״ב.

6. שיטת הרמ״א

לרמ״א 6 הגהות על סימן זה הקצר — הרבה מאוד. הוא בדרך כלל מקל יותר מהמחבר בכמה מקרים:

7. נפק״מ למעשה בזמנינו

8. סיכום מעשי לסימן

9. שאלות חזרה

להעמיק יותר