✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — הכנה
סימן ש"ב · י"ג סעיפים
דיני ניקוי וקיפול הבגדים בשבת — להכרה ולהבנה
סימן ש"ב
דִּינֵי נִקּוּי וְקִפּוּל הַבְּגָדִים בְּשַׁבָּת
🌱 רמת הכנה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן ש"ב: טקסט מלא של המחבר, הסבר הלכתי בהיר, מושגי יסוד, נפק"מ למעשה וסיכום.
נושא: קיפול וצחצוח הבגדים בשבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ב (13 סעיפים)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
📑 תוכן הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — 13 הסעיפים של המחבר
2. רקע כללי: טיפול בבגדי שבת
3. מושגי היסוד ההלכתיים
4. סקירת 13 הסעיפים
5. המשנה ברורה — סקירה
6. שיטת הרמ"א
7. נפק"מ למעשה בזמנינו
8. סיכום למעשה
9. שאלות חזרה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן ש"ב כולל 13 סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקבץ את הדינים השייכים לניקוי וקיפול הבגדים בשבת.
סעיף א — לנער טלית חדשה
דיני נקוי וקפול הבגדים בשבת. ובו יג סעיפים:
המנער טלית חדשה שחורה מן הטל שעליה חייב שהניעור יפה לה כמו כיבוס והוא שמקפיד עליה שלא ללבשו בלא ניעור: הגה וכל שכן שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו עליו גשמים ודוקא בבגד חדש שמקפיד עליו (כל בו) י"א דאסור לנער בגד מן האבק שעליו אם מקפיד עליו וטוב לחוש לדבריו (רש"י וא"ז) אבל מותר להסיר הנוצות מן הבגד בשבת (א"ז) וע"ל סי' של"ז:
ביאור: המנער טלית חדשה ושחורה כדי להפיל ממנה את הטל — חייב חטאת! כי הניעור מייפה לו אותה כמו כיבוס. ובתנאי שהוא מקפיד שלא ללבשו בלי ניעור. הגהת הרמ"א: כל שכן שאסור לנער בגד שנשר במים או בגשמים — אך רק אם הוא חדש ומקפיד עליו. לפי יש אומרים, אסור גם לנער אבק (הב"י סובר לחוש). אבל להסיר נוצות מותר.
סעיף ב — לקטוף יבולות מן הבגד
הלוקט יבולות שע"ג בגדים כגון אלו היבולות שבכלי הצמר הנשארים בהם מן האריגה חייב משום מכה בפטיש והוא שיקפיד עליהם אבל אם הסירם דרך עסק פטור:
ביאור: הלוקט יבולות (חוטים בולטים) על הבגדים — כמו השאריות של אריגה בצמר — חייב משום מכה בפטיש (גמר מלאכה). ובתנאי שמקפיד. אם הסירם דרך עסק ללא כוונה לגמר — פטור.
סעיף ג — קיפול הבגדים
מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללבשם בו ביום ודוקא באדם (אחד) ובחדשים שעדיין לא נתכבסו ולבנים ואין לו להחליף ואם חסר אחד מאלו התנאים אסור ויש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין ונראין דבריו:
ביאור: מקפלים בגדים בשבת לצורך השבת (כדי ללבשם בו ביום). אך ב4 תנאים מצטברים: (1) אדם אחד — לא שניים; (2) בגד חדש שלא נתכבס עדיין; (3) לבן (צבע בהיר); (4) אין לו בגד חליפי. אם חסר תנאי אחד — אסור. ויש מי שאומר שלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל אופן — ונראין דבריו.
סעיף ד — מכבש
מכבש (הוא כלי שכובשין בו בגדים אחר הכביסה והם שתי לוחות זה על זה והבגדים ביניהם) של בעל הבית מתירין אותו ליטול ממנו בגדים לצורך השבת ושל אומן אסור מפני שהוא תחוב בחזקה והתרתו דומה לסתירה:
ביאור: מכבש (שני לוחות עם בגדים בתווך) של בעל הבית — מותר להתירו לקחת בגד לצורך השבת. אבל של אומן (= כובס מקצועי) — אסור, כי הוא תחוב בחזקה; ההתרה דומה לסותר.
סעיף ה — לרכך חלוק קשה אחרי כביסה
חלוק לאחר כביסה הוא מתקשה ומשפשפים אותו בידים לרככו מותר לעשותו בשבת שאינו מתכוין אלא לרככו אבל סודר אסור מפני שמתכוין לצחצחו והוי כמלבן: הגה וכובעים ושאר כלי פשתן דינן כסודר (ב"י בשם שבולי לקט):
ביאור: חלוק (כותונת) שמתקשה לאחר כביסה ושמשפשפים אותו ביד כדי לרככו — מותר בשבת, כי הכוונה רק לרכך. אבל סודר/צעיף — אסור, כי הכוונה לצחצחו (לבריקו) = כמו מלבן. הגהת הרמ"א: כובעים ושאר כלי פשתן = כסודר, אסור.
סעיף ו — לנקות בוץ מהנעל
טיט שעל רגלו (או על מנעליו) (בית יוסף ורבי ירוחם חי"ג) מקנחו בכותל אבל לא בקרקע דלמא אתי לאשויי גומות ויש מי שאוסר אף בכותל: הגה ויש מי שמתיר בשניהם (הרא"ש) וה"ה דמותר להסירו במעט חרס הראוי לטלטל (ר' ירוחם חי"ג):
ביאור: טיט (בוץ) על הרגל או הנעל — מקנחים אותו בכותל, אבל לא בקרקע, שמא ישווה גומות (= מלאכת בונה). יש שאוסרים אף בכותל. הגהת הרמ"א: הרא"ש מתיר בשניהם. אפשר גם בחרס המותר לטלטל.
סעיף ז — טיט על בגד
טיט שעל בגדו משפשפו מבפנים דלא מוכחא מלתא לאתחזויי כמלבן אבל לא בחוץ דדמי למלבן ומגרדו בצפורן ויש אומרים דהני מילי לח אבל יבש אסור דהוי טוחן:
ביאור: טיט על הבגד — משפשפים אותו מבפנים, כי אינו נראה ולכן אינו דומה למלבן. אבל לא מבחוץ, שדומה לכביסה. אפשר גם לגרד בציפורן. לפי יש אומרים: כל זה רק כשהטיט לח; יבש → אסור משום טוחן.
סעיף ח — לגרד נעל
אין מגרדין (בסכין או בצפורן) מנעל בין חדש בין ישן מפני שקולף העור והוי ממחק:
ביאור: אין מגרדים נעל (בסכין או בציפורן), בין חדשה בין ישנה, כי זה קולף את העור = מלאכת ממחק (החלקת עור).
סעיף ט — לתת מים על נעל / בגד
מותר ליתן מים ע"ג מנעל לשכשכו אבל לכבסו דהיינו שמשפשף צדו זה על צדו זה אסור אבל בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כיבוסו אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק פן יסחוט: הגה ובגד שאין עליו לכלוך מותר לתת עליו מים מעוטים ולא מרובים שמא יסחוט (ב"י בשם סמ"ג וסמ"ק וסה"ת והרא"ש פ"ק דיומא) ויש אוסרים בכל ענין (ב"י בשם הטור סי' של"ד וסי' שי"ט ותוס' פרק כל כתבי והגהות פכ"ב):
ביאור: מותר לתת מים על נעל כדי לשטוף — אבל לא לכבסה (= לשפשף צד על צד). על בגד עם לכלוך, אפילו שטיפה = אסור (זהו כיבוסו); יש לקנח בעדינות בסמרטוט, ללא לחיצה. הגהת הרמ"א: בגד ללא לכלוך — מותר לתת עליו מעט מים אבל לא הרבה, שמא יסחט. יש האוסרים בכל אופן.
סעיף י — לנגב ידיים אחרי רחיצה
הרוחץ ידיו טוב לנגבם בכח זו בזו ולהסיר מהם המים כפי יכלתו קודם שיקנחם במפה הגה ויש שכתבו דאין לחוש לזה דלא אמרינן שריית בגד זהו כבוסו בכה"ג דאין זה רק דרך לכלוך וכן נוהגין (טור וב"י ואגור) לכן מותר לנגב ידיו בבגד שהטיל בו תינוק מי רגלים כדי לבטלם שאין זה רק דרך ליכלוך בעלמא (טור) אבל אסור ליתן מים ממש על המי רגלים כדי לבטלם (הגהמ"י פכ"ב ותוס' פרק ח' שרצים):
ביאור: אחרי רחיצת ידיים, טוב לשפשף אותן בכח זו בזו כדי להפיג כמה שיותר מים, לפני שמנגבים במפה. הגהת הרמ"א: יש שאינם חוששים — כי "שריית בגד אינה כבוסו" במצב זה (לכלוך קל בלבד). כך נוהגים. לכן מותר לנגב ידיים על בגד שתינוק הטיל בו מי רגליים לבטלם. אבל אסור ליצוק מים ממש על מי רגליים לבטלם.
סעיף יא — יד מלוכלכת בבוץ
מי שנתלכלכה ידו בטיט מקנחה בזנב הסוס ובזנב הפרה ובמפה הקשה העשוי לאחוז בה קוצים אבל לא במפה שמקנחים בה ידים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לכבס המפה:
ביאור: אם נתלכלכה היד בבוץ, אפשר לקנחה בזנב סוס, פרה, או בסמרטוט קשה לאחיזת קוצים. אבל לא במפה רגילה — שלא יעשה כדרך החול ויבוא לכבס את המפה.
סעיף יב — לנגב כוס
אסור לנגב כוס שהיה בו מים או יין במפה משום דאתי לידי סחיטה:
ביאור: אסור לנגב במפה כוס שהיה בה מים או יין — כי עלול לבוא לסחיטה של המפה.
סעיף יג — מראה מתכת
אין מסתכלין בשבת במראה של מתכת שהיא חריפה כאיזמל (פי' כעין סכין קטן חד וחריף) דחיישי' שמא ישיר בה נימין המדולדלין ואפי' אם הוא קבוע בכותל אבל מותר להסתכל במראה שאין בה חשש זה אפילו אינו קבוע:
ביאור: אין מסתכלים בשבת במראה מתכת חדה כאיזמל, מחשש שיגזוז שערות (= גוזז) — אפילו קבועה בכותל. אבל מראה רגילה (זכוכית) — מותר, אפילו לא קבועה.
סיכום הטקסט: 13 סעיפים אלה מהווים את כל קודקס המחבר בנושא.
2. רקע כללי — תחזוקת בגדי שבת
על מה דן סימן זה?
סימן ש"ב הוא ההמשך הטבעי לסימן הקודם (ש"א: יציאה עם הבגדים): פעם שבת התחילה, איך מטפלים בבגדים מבלי ליפול באיסור? 13 סעיפים סוקרים את פעולות היומיום: לנער, לקפל, לגרד, לשפשף, לנגב.
המלאכות הנוגעות: הסימן נוגע במספר מלאכות מ-ל"ט — וזה מה שעושה אותו צפוף:
- מלבן (לבן, לכבס) — לנער בגד חדש, לשפשף בוץ
- סחיטה — לסחוט נוזל מבגד רטוב; תולדת מלבן
- מכה בפטיש (גמר מלאכה) — להסיר חוטים בולטים
- טוחן — לגרד בוץ יבש לפירורים
- ממחק (החלקת עור) — לגרד נעל
- גוזז (תלישת שיער) — תלישה שלא במתכוון (מראה חדה)
- בונה — להשוות גומות בקרקע
מיקום בהלכות שבת
המשך ישיר של סימן ש"א (הוצאה — יציאה עם הבגדים). כאן אנחנו בבית: הנחנו את הטלית, את הכובע; אנחנו מטפלים בבגדינו. סימן ש"ב פותח את קבוצת הכביסה שנמשכת בסימנים ש"ה-ש"ז (כיבוס, סחיטה, גיהוץ).
3. מושגי יסוד הלכתיים
חמישה מושגים שולטים ב-13 הסעיפים:
1. מקפיד — מקפיד, מסרב ללבוש בלעדיו. זהו המפתח של סעיף א! אם האדם מסרב ללבוש בגד חדש מלוכלך מטל — ניעור = כיבוס = חייב חטאת. אם היה מסכים ללבשו כך — מותר.
2. שריית בגד זהו כבוסו — עיקרון תלמודי: יציקת מים על בגד מלוכלך שווה לכביסה = מלבן. זה המקור לסעיף ט (בוץ על בגד).
3. דרך לכלוך בעלמא — "לכלוך פשוט בלבד". אם הלכלוך קל ותרטיב אינה משמשת לכבס אלא רק לקנח, יש מקילים (ראה רמ"א בסעיף י).
4. קיפול — קיפול הבגדים. מותר ב-4 תנאים מצטברים (סעיף ג). קיפול לא בסדר = תמיד מותר כי אין זו "הכנה לשבוע הבא".
5. דבר שאינו מתכוון — פעולה לא מכוונת. בסעיף יג, חוששים שבהבטה במראה חדה ייגזזו שערות פסיק רישא (תוצאה הכרחית). מכאן האיסור.
4. סקירת 13 הסעיפים
| סעיף | נושא | מלאכה | פסק |
|---|---|---|---|
| א | לנער טלית חדשה שחורה (טל) | מלבן | חייב חטאת אם מקפיד |
| ב | לקטוף חוטים בולטים | מכה בפטיש | חייב אם מקפיד |
| ג | קיפול הבגדים | — | מותר ב-4 תנאים; אחרת — קיפול שלא כסדר |
| ד | מכבש | סותר | בעל הבית: OK; אומן: אסור |
| ה | ריכוך חלוק מול ליטוש סודר | מלבן | חלוק OK; סודר/כובע אסור |
| ו | בוץ על הנעל | בונה (כותל OK, קרקע אסור) | בכותל מותר; לא בקרקע |
| ז | בוץ על הבגד | מלבן / טוחן | בפנים OK; לח OK, יבש אסור |
| ח | לגרד נעל | ממחק | אסור |
| ט | מים על נעל / בגד | מלבן / סחיטה | נעל OK שטיפה; בגד מלוכלך = אסור |
| י | ניגוב אחרי רחיצת ידיים | סחיטה | לשפשף קודם להוציא מים, אחר כך לנגב |
| יא | בוץ על היד | מלבן של המפה | סמרטוט קשה OK; מפה רגילה אסור |
| יב | לנגב כוס / יין במפה | סחיטה | אסור |
| יג | מראה מתכת חדה | גוזז | אסור; מראה זכוכית OK |
שיטת הלימוד:
- לזהות את המלאכה הנדונה
- לבדוק את התנאי מקפיד
- לבדוק את המצב יבש / לח של הלכלוך
- לבדוק את היעד של הפעולה (תחזוקה = אסור, פעולה רגילה = מותר)
5. המשנה ברורה — סקירה
המשנה ברורה של החפץ חיים מונה 64 סעיפים על סימן זה. הנה התחלתם:
משנה ברורה (א) — (א) חדשה - וחדשה מיקרי אם לא נשתמש בה עדיין הרבה שעוד נראה בה חידושו:
משנה ברורה (ב) — (ב) שחורה - אבל חיוורי וסומקי לית לן בה והטעם דבחדשה ושחורה מינכר היפוי ע"י הניעור ומש"כ שמקפיד עליה הטעם דאז חשיבא הניעור כמו הכיבוס אבל אם אין דרכו להקפיד ולובשו לפעמים בלי ניעור מותר לנער אף לכתחלה:
משנה ברורה (ג) — (ג) גשמים וכו' - ובזה אין חילוק בין שחור לשאר צבעונים כמו בטל לעיל דדוקא שם שהוא מועט אין מקפיד לנער אלא באוכמי אבל בכאן שהמים מרובין הדרך להקפיד לנער בכל הבגדים ויש בזה משום סחיטה:
לטקסט המלא של כל 64 הסעיפים, ראה ספריא: משנה ברורה סימן ש"ב.
6. שיטת הרמ"א
לרמ"א 6 הגהות על סימן זה הקצר — הרבה מאוד. הוא בדרך כלל מקל יותר מהמחבר בכמה מקרים:
הגהות עיקריות של הרמ"א:
- סעיף א — מרחיב את האיסור גם לגשם ולאבק על בגד חדש. מרחיב גם ל"מוך" (נוצות, חוטים) — מותר לנוצות.
- סעיף ה — מרחיב את מעמד "סודר" (אסור) לכל כובע וכלי פשתן.
- סעיף ו — מביא את שיטת הרא"ש הקלה יותר (גם בוץ בקרקע OK).
- סעיף ט — מתיר מעט מים על בגד שאינו מלוכלך; מצטט גם שיטה מחמירה (אסור בכל אופן).
- סעיף י — מתיר ניגוב ידיים על בגד שתינוק לכלך במי רגליים (לכלוך קל), אבל אוסר ליצוק מים לבטל.
הבחנה מחבר מול רמ"א (למעשה):
- מחבר → נטייה מחמירה (בית יוסף). מקובל על הספרדים, יביע אומר, אור לציון.
- רמ"א → נטייה מקלה בפרטים (רא"ש, אור זרוע). מקובל על האשכנזים דרך מגן אברהם ומשנה ברורה.
- חב"ד → שולחן ערוך הרב (סימן ש"ב) — בדרך כלל משלב עם דקדוקיו הקבליים.
7. נפק"מ למעשה בזמנינו
| מצב | ניתוח הלכתי |
|---|---|
| כתם על העניבה | לשפשף עם קצת מים = כיבוס, חייב חטאת. אסור בהחלט. |
| בוץ על הנעל | לנקות בכותל, או על שבכה (= דומה). לא בקרקע. לפי הרמ"א (רא"ש): קרקע OK. |
| בוץ יבש על המכנסיים | לא לשפשף! שפשוף יבש = טוחן. להשאיר עד מוצאי שבת. |
| קיפול הטלית אחרי תפילה | אם יש להשתמש בה במהלך היום: 4 התנאים מתקיימים → OK. אחרת: לקפל שלא בסדר (בחיפזון) — הרמ"א מקל ברוב המקרים. |
| לנגב כוס רטובה | אסור (סעיף יב) — סכנת סחיטה. להשאיר להתייבש. |
| להתנגב במגבת אחרי מקוה | מותר (לכלוך קל, ללא כוונה לכבס). אבל לא לסחוט את המגבת אחר כך. |
| להסתכל במראה | מראה זכוכית = מותר. מראה מתכת חדה = אסור (נדיר היום). |
| בגד רטוב | אסור לנערו (סעיף א + רמ"א), אסור לסחטו (סחיטה). משאירים פרוש או תלוי — לא פרוס בחוץ (מראית עין). |
עיקרון הזהב: כאשר יש מים + בגד מלוכלך, נופלים תחת כיבוס (כביסה). וכאשר סוחטים בגד רטוב, נופלים תחת סחיטה. בספק → להניח, לא לנסות לנקות בשבת.
8. סיכום מעשי לסימן
6 כללי הזהב של סימן ש"ב:
- אין לנער בגד חדש שמקפיד עליו (טל, מים, גשם).
- אין לשפשף / לצוק מים על כתם בבגד — זהו כיבוס, חייב חטאת.
- אין לסחוט בגד רטוב — זוהי סחיטה, חייב חטאת.
- לקפל בגדים רק ב-4 התנאים, או אז שלא בסדר הקיפול הראשון.
- בוץ יבש → לא לגעת (טוחן). בוץ לח → לשפשף מבפנים (לא בחוץ).
- כוס / מפה / בגד רטוב — אין ניגוב שמוביל לסחיטה.
9. שאלות חזרה
בדוק את הבנתך:
- מדוע ניעור טלית חדשה הוא חייב חטאת? איזו מלאכה?
- מהם 4 התנאים לקיפול בגד בשבת (סעיף ג)? ומה היתר "הקיפול האחר"?
- מדוע אפשר לרכך חלוק אך לא סודר (סעיף ה)?
- מה ההבדל בין בוץ לח לבין יבש? איזו מלאכה חלה על בוץ יבש?
- מה משמעות שריית בגד זהו כבוסו? מה היקפה המעשי?
- מדוע המחבר אוסר לנגב כוס רטובה? איזו מלאכה?
- אילו מראות מותרות בשבת ואילו אסורות? מדוע?
להעמיק יותר
להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות ודקדוקי האחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולזיכרון מהיר עם סימנים
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו"ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן ש"ב)