Siman 135 — Dans quels récipients il faut craindre la libation

Oui, dans presque tous les cas, et le siman ne fait que dire à quel prix. Pour un récipient d’usage passager qui n’est pas enduit, le Mehaber écrit : « כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים » (שו״ע יו״ד קל״ה:א). Pour un récipient dans lequel on met du vin à demeure, il faut un vidage de trois jours : « כלים שמכניסים בהם יין לקיום צריכי׳ עירוי בין שלקחם ישנים מהעובד כוכבים בין שהם שלנו ונשתמש בהם העובד כוכבים אפילו לפי שעה ומיהו בעירוי סגי להו אפילו הם זפותים » (שו״ע יו״ד קל״ה:ז). La raison de cette relative indulgence est donnée par la guemara elle-même : « זֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּחַמִּין, וְזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּצוֹנֵן. » (עבודה זרה ל״ד ע״א) — le vin s’emploie à froid. Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.

Le seif 12 en donne le protocole complet : « כל מקום שצריך עירוי צריך למלאותו מים על כל גדותיו ויניחם בו כ״ד שעות מעת לעת ולסוף כ״ד שעות ישפכם והמים מותרים (ויש אוסרים המים) (מרדכי פא״מ ובארוך ואגודה בשם ראבי״ה) ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ״ד שעות וכן יעשה פעם שלישית » (שו״ע יו״ד קל״ה:י״ב). Trois précisions comptent. Les trois journées peuvent être espacées — le Chakh l’écrit au nom du Tour et du Rachba : « ואפילו לכתחלה יכול לעשות ג׳ ימים מפוזרים. טור ורשב״א: » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ל). Une eau retirée avant vingt-quatre heures ne compte pas : « ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ״ד שעות לא עלו לו אותם המים » (שו״ע יו״ד קל״ה:י״ב). Et le Chakh, dans ses נקודות הכסף rapportées par le Baer Hetev, en donne la raison de fond : « ומטעם זה לא בעינן ג׳ מעל״ע רצופים אלא ג׳ פליטות זה אחר זה מיהו בלא״ה מותר בדיעבד ולאו דוקא הכא אלא בכל כלי היין שנשתמשו בהן בדיעבד בלי הכשר כלל משום דמסתמא איכא ס׳ נגד הקליפה ושרי לדידן כדלקמן סי׳ קל״ז עכ״ל): » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק כ״א). Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.

Un seul, et le Mehaber l’écrit sans réserve : « בולעים הרבה ביותר ואין להם טהרה עולמית אפילו ביישון י״ב חדש ואפילו באין מכניסין בהם לקיום ואפי׳ היה תחילת תשמישן ביד ישראל » (שו״ע יו״ד קל״ה:ה). La guemara ne le mentionne qu’une fois : « כְּלֵי נֶתֶר אֵין (לוֹ) [לָהֶן] טׇהֳרָה עוֹלָמִית. מַאי כְּלֵי נֶתֶר? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: כְּלֵי מַחְפּוֹרֶת שֶׁל צְרִיף. » (עבודה זרה ל״ג ע״ב). Le seif 6 y ajoute le cas des récipients vernis de vert, pour la même raison — l’alun. Le Chakh note au passage que l’identification du minéral est disputée entre Rachi et le Rambam : « אבל הרמב״ם שם סתר בארוכה דברי האומרים כן ופי׳ שהוא הנקרא טפל בל׳ ערבי » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק י״ח). Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.

Non, et c’est le point le plus utile en pratique. Le verre est exempté par tous de la sévérité du récipient de conservation : « יש מי שאומר שלא החמירו בשביל שמכניסו לקיום » (שו״ע יו״ד קל״ה:ח), et le Chakh en donne la raison au nom du Ran : « דשועים וקשים הם ובליעתם מועטת מכל הכלים. ר״ן: » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק כ״ג). Le métal, lui, n’est pas exempté : le Mehaber tranche pour l’avis le plus large, et une cuve métallique qui garde le vin exige un vidage. Le Beit Yossef rapporte la position du Roch, qui est celle retenue : « וכן מסתבר דכיון שהיין משתהה בתוכו זמן מרובה נבלע בתוכו וכן אמרינן גבי נודות של עור אין לחלק במכניסו לקיום » (בית יוסף יו״ד קל״ה). Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.

C’est le point du siman que les A’haronim n’ont pas tranché. Le Chakh rapporte la Pericha, pour qui seul un usage interdit : « דוקא בנשתמש בהן אבל אם נגע בהם בשעת טפיחה לא נאסר דגזרו משום שמא ישתמש בהם העובד כוכבים ויכניס בהן לקיום » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק כ״ב). Le Taz refuse cette distinction en termes très fermes : « ודבריו תמוהים מכל צידי צדדים חדא דמנין לנו לחלק בזה הא אין לנו רמז בתלמוד מזה » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק ט), et il en tire une décision pratique sur les lies vendues à un non-Juif. Mais le Chakh, dans ses נקודות הכסף, prend le parti de la Pericha, et le Baer Hetev rapporte les deux avis sans choisir : « ובנה״כ מסכים לדעת הפרישה בכאן מטעם כיון דאינו מזופף לא גזרו בנגיעה כולי האי להחמיר להצריכו עירוי » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק י״ג). C’est exactement le genre de question qui se décide avec ton Rav.

Le seif 15 ouvre la voie thermique : « כלי עץ וכלי עור וכלי חרס אפילו מזופתים ואפילו מכניסן לקיום ניתרים בהגעלה בכלי ראשון » (שו״ע יו״ד קל״ה:ט״ו). Et le Rama décrit l’usage courant, qui est encore le nôtre : « ויש מתירין אפילו ע״י עירוי שמערה בהן רותחין ולגלגלן » (רמ״א יו״ד קל״ה:ט״ו). Le Taz pose la condition à ne pas oublier : « נראה דוקא מכלי ראשון דכל מה שאפשר לקרב לנו לעיקר הדין כן עבדינן לכתחלה » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק י״ט) — l’eau doit venir d’un keli richon. Enfin, si l’on peut attendre, le seif 16 permet tout sans aucun geste, et le Pit’hei Techouva précise qu’il s’agit de mois lunaires : « דהנך חדשים הם חדשי לבנה כל חודש כ״ט יום ע״ש: » (פתחי תשובה יו״ד קל״ה ס״ק ג). Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.