Un seul seif. On expédie des récipients réservés au vin par la main d’un non-Juif ; ils sont vides, et il faut pourtant les sceller — parce que le danger n’est pas qu’on touche le vin, mais qu’on se serve du fût. Tout le siman mesure une seule chose : le gain qu’aurait celui qui s’en servirait
Révision structurée, tableaux de psak, mémorisation rapide
La source est un usage de Rava, non une discussion : « רָבָא כִּי הֲוָה מְשַׁדַּר גּוּלְפֵי לְהַרְפַּנְיָא, סָחֵיף לְהוּ אַפּוּמַּיְיהוּ וְחָתֵים לְהוּ אַבִּירְצַיְיהוּ. קָסָבַר: כׇּל דָּבָר שֶׁמַּכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, אֲפִילּוּ לְפִי שָׁעָה — גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן. » (עבודה זרה ע״ד ע״ב)
Le Tour en fixe la mesure, et c’est ce que le Mehaber reprend : « השולח כלי ביד נכרי צריך להחתים שכל כלי ששהה ביד נכרי אפילו שעה אחת צריך הכשר כפי ההכשר שצריך אילו היה ישן בבית הנכרי ובא לקנותו ממנו » (טור יו״ד קל״ו)
| La source | Ce qu’elle établit | Conséquence dans le siman |
|---|---|---|
| Rava et les jarres de Harpanya (עבודה זרה ע״ד ע״ב) | Un récipient de conservation, même pour un court moment, est sous le décret | L’obligation de sceller |
| Le Tour, lu par le Beit Yossef | « Ils ont décrété » = kachérisation comme si le vin y avait certainement été mis | La glose du Rama, premier étage |
| Le Ran au nom du Raa au nom du Ramban | « Ils ont décrété » = précaution a priori seulement | L’allègement a posteriori |
| Le Ran, rapporté par le Chakh (ס״ק ב) | Le sceau se mesure au gain du fraudeur | Le second avis : un sceau dans un sceau |
| Le Sefer haTerouma, par le Tour | Un très grand contenant ne sert pas pour un court moment | La permission des grands fûts |
| Clause du seif | Qui parle | Ce qui en résulte |
|---|---|---|
| השולח ביד עובד כוכבים כלים המיוחדים ליין צריך להחתימם בחותם אחד | Mehaber | Obligation de sceller, un sceau |
| כדי שיהא ניכר אם הכניס בהם העובד כוכבים יין | Mehaber | Le motif : rendre l’usage visible |
| ויש מי שמצריך חותם בתוך חותם | Mehaber (second avis) | Deux sceaux — a priori, la voie sûre |
| ואם עבר ושלחם בלא חותם יש להכשירו כפי ענין ההכשר | Rama | Kachérisation due (siman 135, ש״ך ס״ק ד) |
| אבל אם כבר עבר והשתמש בו אין לאסור בדיעבד | Rama | L’aliment n’est pas condamné — le Taz s’y oppose |
| ואם הם חביות גדולות מותר להשהותן בבית העובד כוכבים אומן יום או יומים | Mehaber | Exception fondée sur l’invraisemblance de l’usage |
Elle ne naît pas d’une divergence halakhique mais d’une lecture. Le Tour rapporte les deux : « ורש״י כתב שצריך חותם בתוך חותם והריב״ם כתב שדי בחותם אחד » (טור יו״ד קל״ו)
Rachi lit deux fermetures superposées : « כך מבואר מדבריו שפי׳ סחיף להו אפומייהו כופה אותן שוליהן למעלה ופיהן למטה משום חב״ח » (בית יוסף יו״ד קל״ו)
Les autres lisent une seule fermeture, mais appliquée à chacune des deux ouvertures : « אבל אחרים פירשו סחיף להו אפומייהו דמהדק דיקולא אפומייהו והיינו חותם אחד וחתים לה אבירצייהו דהיינו באותו נקב קטן שמשם מוציאים היין וכל זה אינו אלא חותם אחד » (בית יוסף יו״ד קל״ו)
Là où le fraudeur ne gagnerait qu’un écart de qualité minime, un sceau dissuade ; ici il gagnerait tout l’usage du fût : « דהתם אין העובד כוכבים יכול להחליפו אלא ביין מבושל או בחומץ שהוא גרוע ממנו מעט שאם היה שבחו של זה מרובה ממנו היה חלופו ניכר ומיתפס עליו כגנב ומשום שבחא פורתא לא טרח ומזייף אבל כאן משום תשמיש מרובה טרח ומזייף. הר״ן » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ב)
Le Chakh écarte tout seuil minimal : « ושהה אפילו שעה אחת ביד העובד כוכבים צריך הכשר כפי ענין כו׳ טור » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)
Il ajoute Rabbenou Yerou’ham : « וכ״כ ר׳ ירוחם דצריך הכשר אפי׳ לא שהה בידו אלא לפי שעה » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)
Le Chakh renvoie en un mot au siman qui traite la question : « ועל הדרך שנתבאר סי׳ קל״ה: » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ד)
Le Taz délimite le renvoi du Rama, et exclut la terre cuite : « פי׳ אם היה של עובד כוכבים מתחילה וקנאו ישראל ממנו ואין בכלל זה כלי חרס דאם תחילת תשמישו ביד עובד כוכבים צריך עירוי אע״פ שאין מכניסו לקיום ואילו בזה שהיה תחלה של ישראל א״צ אלא כמבואר סימן קל״ה סעיף ד׳ » (ט״ז יו״ד קל״ו ס״ק א)
| Cas | Régime de kachérisation | Source |
|---|---|---|
| Récipient appartenant d’abord à un Juif, envoyé sans sceau | Comme au siman 135, seif 4 | ט״ז קל״ו ס״ק א |
| Récipient qui appartenait d’abord à un non-Juif et fut acheté | Le régime du récipient acquis d’un non-Juif | רמ״א קל״ו · ט״ז ס״ק א |
| Terre cuite dont le premier usage fut chez un non-Juif | צריך עירוי | ט״ז קל״ו ס״ק א |
| Le détail des modes (rinçage, מילוי ועירוי, יישון) | Renvoi intégral | ש״ך קל״ו ס״ק ד |
Rama — on ne condamne pas ce qui a déjà été fait. Taz — au contraire : « לעיל סי׳ קכ״ב סעיף ט׳ הארכנו דלא קי״ל כן אלא אף בדיעבד אסור » (ט״ז יו״ד קל״ו ס״ק ב)
Le Baer Hetev l’enregistre et l’étend à tous les récipients : « גם פסק דאפילו בדיעבד יש לאסור בכל הכלים דלא כרמ״א וע״ל סי׳ קכ״ב ס״ט » (באר היטב יו״ד קל״ו ס״ק ב)
Le Chakh sépare le décret de son objet : le décret porte sur le récipient, non sur le contenu. « דכיון דלא היה ביד עובד כוכבים אלא לפי שעה א״כ ודאי לא נבלע איסור בכלי וגם לא נשתמש בו בודאי ודי שגזרו שהכלי צריך הכשר דלפי שעה חשיב כמכניסו לקיום אבל ודאי בדיעבד המאכל מותר » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)
La source, chez le Tour au nom du Sefer haTerouma : « ובספר התרומה התיר לשלוח חביות של עץ גדולים לבית נכרי אומן יום או יומים לתקנם דבכלי גדול כזה אין רגילין להשתמש בו לפי שעה » (טור יו״ד קל״ו)
Le Beit Yossef y met deux nuances — une préférence pour la rigueur, et un débat sur la durée : « ומיהו כתבו דמ״מ טוב להחמיר ונראה מדבריהם דלא שרי להשהות אלא יום או יומים אבל בא״ח כתב בשם ר״י דאפי׳ זמן מרובה שרי להשהות בבית האומן » (בית יוסף יו״ד קל״ו)
Le Chakh, lui, ne discute pas la durée : il rappelle la prudence. « מיהו כתבו יש פוסקים דלכתחלה יש ליזהר בכל מאי דאפשר וכ״כ האחרונים » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ה) Et le Baer Hetev la met au compte des A’haronim : « מיהו כתבו יש פוסקים דלכתחלה יש ליזהר בכל מאי דאפשר וכן כתבו האחרונים » (באר היטב יו״ד קל״ו ס״ק ג)
| Seif | En une ligne |
|---|---|
| 1 (unique) | Les récipients réservés au vin expédiés par un non-Juif doivent être scellés — un sceau, deux selon un autre avis — parce que le sceau rend l’usage visible ; sans sceau, le récipient exige la kachérisation du siman 135, mais ce qu’on y a déjà versé n’est pas condamné selon le Rama (le Taz le condamne) ; et de très grands fûts peuvent rester un jour ou deux chez un artisan, car on ne s’en sert pas pour un court moment. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קל״ו · ♥ Soutenir