Deux seifim — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו ב׳ סעיפים. Le seif 1 ne commence pas par une règle mais par une définition, bornée quatre fois ; le seif 2 met son verbe au passé. Matière grave : cette étude expose ce que les sources écrivent, avec leurs références, et renvoie au Rav (Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 158 — 2 seifim)
עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה
Ceux qui servent le culte idolâtre, des sept nations, entre lesquels et nous il n’y a pas de guerre. Le seif ne commence pas par une règle mais par une définition, et cette définition porte déjà deux bornes. Deux autres suivent aussitôt : la terre d’Israël, et l’époque où la plupart des champs y appartenaient à Israël.
Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 158:1NIVEAU 01
Texte hébreu des deux seifim avec traduction française. Les bornes du seif 1, la règle et son exception, la clause qui la restreint, puis le seif 2 et la glose du Rama — avec la braïta d’Avoda Zara, les Tossefot, le Rambam, le Tour, le Beit Yossef, et le Chakh, le Taz, les Nekoudot HaKessef, le Pit’hei Techouva et le Baer Hetev en entier.
📖 ÉtudierNIVEAU 02
Pilpoul approfondi : le sens de לא מורידין en trois positions, la distinction בידים / סיבוב du Taz contre le Bach, le régime de l’איבה du Tour au Ramban, et les quatre mots du seif 2.
📖 ÉtudierNIVEAU 03
Un tableau-maître des deux seifim clause par clause, les questions-réflexes, la ma’hloket centrale en trois positions, les règles d’or et les pièges classiques.
📖 ÉtudierNIVEAU 04
L’exposé de la psika — et rien de plus : chaque section se termine par le renvoi au Rav. Note : l’Admour HaZaken n’a pas écrit de Choulhan Aroukh sur Yoreh De'ah — niveau de psak, non “Daat HaRav”.
📖 ÉtudierLa définition, en deux clauses :
« עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)Et le Chakh précise aussitôt que le régime du temps de guerre est autre :
« אבל בשעת המלחמה היו הורגין אותן בידים דאמרינן טוב שבעובדי כוכבים כו׳ כ״פ הב״ח והביא התוס׳ שכ״כ וכ״כ ב״י » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק א)Matière grave : ne conclus rien seul, consulte ton Rav.
Le Beit Yossef :
« ומשמע מדברי התוס׳ דלאו למימרא שאסור להורידם אלא היינו לומר שאינו מצווה להורידם אע״פ שהם עוברים על ז׳ מצות » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)Le Taz :
« הך ולא מורידין פירושו שיש איסור להורידן » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)Les Nekoudot HaKessef :
« ולא ק״מ דהא מבואר בב״י דהיינו דוקא כשאין מקיימים ז׳ מצות בני נח » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)Et le Baer Hetev rapporte les trois en une ligne :
« ובט״ז האריך בזה מחולק על הב״י ובנה״כ מתרץ דברי הב״י ע״ש » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)Matière grave : ne conclus rien seul, consulte ton Rav.
La règle, et l’exception :
« לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר אם לא היכא דאיכא משום איבה » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)La glose du Rama :
« דאז אפילו בחנם שרי אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)Et la guemara, qui donne le critère du prétexte disponible :
« אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: יָכוֹל לוֹמַר לוֹ ״קָאֵי בְּרִי אַאִיגָּרָא״, אִי נָמֵי ״נְקִיטָא לִי זִימְנָא לְבֵי דַוָּאר״ » (עבודה זרה כ״ו ע״א)Matière grave : ne conclus rien seul, consulte ton Rav.
La clause qui restreint :
« במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו תמיד » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)Et celle qui ouvre :
« אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)Le Chakh y ajoute une catégorie :
« דוקא ברועים החמירו משום דלא פסילי וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כדי שיתנו לב לשוב אבל גזלנים דאורייתא מעלין » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ג)Matière grave : ne conclus rien seul, consulte ton Rav.
Le temps du verbe :
« והאפיקורסים והם שכופרים בתורה ובנבוא׳ מישראל היו נוהגין בזמן הבית להרגם » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)Le Rambam, source du seif :
« וְשֶׁכּוֹפְרִין בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה הָיָה מִצְוָה לְהָרְגָן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)Et la dernière clause du Rama :
« ומכ״מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)Matière grave : ne conclus rien seul, consulte ton Rav.