Two seifim — the Shulchan Arukh announces it itself: ובו ב׳ סעיפים. Seif 1 does not open with a rule but with a definition, bounded four times; seif 2 puts its verb in the past. A grave subject: this study sets out what the sources write, with their references, and refers to the Rav (Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 158 — 2 seifim)
עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה
Those who serve idolatry, of the seven nations, between whom and us there is no war. The seif does not open with a rule but with a definition, and that definition already carries two boundaries. Two more follow at once: the land of Israel, and the era when most of its fields belonged to Israel.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 158:1LEVEL 01
Hebrew text of the two seifim with English translation. The boundaries of seif 1, the rule and its exception, the clause that restricts it, then seif 2 and the Rama’s gloss — with the beraita of Avodah Zarah, Tosafot, the Rambam, the Tur, the Beit Yosef, and the Shach, the Taz, the Nekudot HaKesef, the Pitchei Teshuvah and the Baer Hetev in full.
📖 StudyLEVEL 02
In-depth study: the meaning of לא מורידין in three positions, the Taz’s distinction בידים / סיבוב against the Bach, the regime of איבה from the Tur to the Ramban, and the four words of seif 2.
📖 StudyLEVEL 03
A master table of the two seifim clause by clause, the reflex questions, the central dispute in three positions, the golden rules and the classic pitfalls.
📖 StudyLEVEL 04
The presentation of the ruling — and nothing more: every section ends by referring to the Rav. Note: the Admur HaZaken wrote no Shulchan Arukh on Yoreh De'ah — a level of ruling, not “Daat HaRav”.
📖 StudyThe definition, in two clauses:
« עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)And the Shach states at once that the regime of wartime is another:
« אבל בשעת המלחמה היו הורגין אותן בידים דאמרינן טוב שבעובדי כוכבים כו׳ כ״פ הב״ח והביא התוס׳ שכ״כ וכ״כ ב״י » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק א)A grave subject: conclude nothing on your own, ask your Rav.
The Beit Yosef:
« ומשמע מדברי התוס׳ דלאו למימרא שאסור להורידם אלא היינו לומר שאינו מצווה להורידם אע״פ שהם עוברים על ז׳ מצות » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)The Taz:
« הך ולא מורידין פירושו שיש איסור להורידן » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)The Nekudot HaKesef:
« ולא ק״מ דהא מבואר בב״י דהיינו דוקא כשאין מקיימים ז׳ מצות בני נח » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)And the Baer Hetev reports all three in one line:
« ובט״ז האריך בזה מחולק על הב״י ובנה״כ מתרץ דברי הב״י ע״ש » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)A grave subject: conclude nothing on your own, ask your Rav.
The rule, and the exception:
« לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר אם לא היכא דאיכא משום איבה » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)The Rama’s gloss:
« דאז אפילו בחנם שרי אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)And the gemara, which gives the criterion of the available pretext:
« אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: יָכוֹל לוֹמַר לוֹ ״קָאֵי בְּרִי אַאִיגָּרָא״, אִי נָמֵי ״נְקִיטָא לִי זִימְנָא לְבֵי דַוָּאר״ » (עבודה זרה כ״ו ע״א)A grave subject: conclude nothing on your own, ask your Rav.
The restricting clause:
« במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו תמיד » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)And the one that opens:
« אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)The Shach adds a category:
« דוקא ברועים החמירו משום דלא פסילי וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כדי שיתנו לב לשוב אבל גזלנים דאורייתא מעלין » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ג)A grave subject: conclude nothing on your own, ask your Rav.
The tense of the verb:
« והאפיקורסים והם שכופרים בתורה ובנבוא׳ מישראל היו נוהגין בזמן הבית להרגם » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)The Rambam, source of the seif:
« וְשֶׁכּוֹפְרִין בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה הָיָה מִצְוָה לְהָרְגָן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)And the Rama’s last clause:
« ומכ״מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)A grave subject: conclude nothing on your own, ask your Rav.