On a prêté cent pièces. Entre-temps, le souverain a frappé une monnaie nouvelle, plus lourde. L’emprunteur rend cent pièces — mais ces cent-là ne sont plus les mêmes. A-t-il rendu plus qu’il n’a reçu, et le prêteur a-t-il alors pris un intérêt ? Le siman tient en un seul seif, et sa réponse tient en une distinction : le changement vient-il de la pièce, ou du marché ?
Sujet : La monnaie dont le poids change entre le prêt et le remboursement — מטבע, נסכא, טיבעא ותרעא, חומש, דינא דמלכותא דינא
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קס״ה
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman ne compte qu’un seif — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו סעיף אחד. Mais ce seif contient six propositions du Mehaber et quatre de la glose, et chacune règle un cas distinct. On le lit donc clause par clause.
דין המלוה על המטבע והוסיפו עליו. ובו סעיף אחד:
המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו על משקלו אם הוזלו הפירות מחמת התוספת מנכה לו שיעור התוספת ואפילו הוסיפו עליו כל שהוא ואם לא הוזלו מחמת התוספת אינו מנכה לו אלא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה במה דברים אמורים כשהוסיפו עליו עד חמישיתו כגון שהיה משקלו ד׳ ועשאוהו ה׳ אבל אם הוסיפו עליו יותר על חמישיתו מנכה לו כל התוספת אע״פ שלא הוזלו הפירות וה״ה למלוה על המטבע ופחתו ממנו: הגה ועיין בח״ה סימן ע״ד אימת יוכל להחזיר המטבע שהלוה לו אע״ג דנפסלה ואם הוזלו הפירות מחמת המטבע החדשה ולא הוסיפו עליה נותן לו מטבע החדשה (גמרא) והיכא שעשו מטבע חדשה ולא ידענו אם הוסיפו אם פחתו חומש סמכינן אאומנים עובדי כוכבים דבקיאים בכך במסיחין לפי תומן או הערכאות הממונים על כך (ב״י בשם ס״ה) ואם גזר המלך שכל מי שיפרע יפרע ממטבע חדשה הולכים אחר גזירת המלך דדינא דמלכותא דינא ואין בזה לא משום רבית ולא משום איסור גזל (ב״י בשם הרמב״ן ועיין ס״ק ח׳) ועיין בח״ה סימן ע״ד:
« כלומר שמלוה לו בענין שחייב ליתן לו המטבע היוצא ועל הדרך שנתבאר בחושן משפט סוף סי׳ ע״ד » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק א)
| La clause | Ce qu’elle règle | Qui parle |
|---|---|---|
| המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו על משקלו | Le cas : une dette libellée en monnaie, dont le poids a changé | מחבר |
| אם הוזלו הפירות מחמת התוספת מנכה לו שיעור התוספת ואפילו הוסיפו עליו כל שהוא | Si les prix ont baissé à cause de l’ajout : il déduit, quel que soit l’ajout | מחבר |
| ואם לא הוזלו מחמת התוספת אינו מנכה לו אלא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה | Sinon : aucune déduction — il paie dans la monnaie ayant cours | מחבר |
| במה דברים אמורים כשהוסיפו עליו עד חמישיתו כגון שהיה משקלו ד׳ ועשאוהו ה | Le seuil : jusqu’à un cinquième — 4 devenu 5 | מחבר |
| אבל אם הוסיפו עליו יותר על חמישיתו מנכה לו כל התוספת אע״פ שלא הוזלו הפירות | Au-delà du cinquième : il déduit tout l’ajout, même sans baisse des prix | מחבר |
| וה״ה למלוה על המטבע ופחתו ממנו | La symétrie : il en va de même si le poids a été réduit | מחבר |
| ועיין בח״ה סימן ע״ד אימת יוכל להחזיר המטבע שהלוה לו אע״ג דנפסלה | Renvoi : quand peut-on rendre une monnaie retirée de la circulation | הגה |
| ואם הוזלו הפירות מחמת המטבע החדשה ולא הוסיפו עליה נותן לו מטבע החדשה | Prix qui baissent sans que le poids ait changé : il donne la monnaie nouvelle | הגה |
| והיכא שעשו מטבע חדשה ולא ידענו אם הוסיפו אם פחתו חומש סמכינן אאומנים עובדי כוכבים דבקיאים בכך במסיחין לפי תומן או הערכאות הממונים על כך | En cas de doute sur l’ajout : on interroge des experts, ou les officiers publics | הגה |
| ואם גזר המלך שכל מי שיפרע יפרע ממטבע חדשה הולכים אחר גזירת המלך דדינא דמלכותא דינא ואין בזה לא משום רבית ולא משום איסור גזל | Décret royal sur le mode de paiement : דינא דמלכותא דינא — ni intérêt ni vol | הגה |
« אע״פ שהוזלו מחמת השער כגון שבאו רוב תבואות לעולם והוזלו אינו מנכה לו. ש״ס » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ג)
Le seif est la mise en forme d’une seule question posée par Rava à Rav ‘Hisda, au chapitre הגוזל עצים de Bava Kamma. La question précédente y portait déjà sur une monnaie retirée de la circulation :
« נוֹתֵן לוֹ מַטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: יָכוֹל לוֹמַר לוֹ, לֵךְ הוֹצִיאוֹ בְּמֵישָׁן » (בבא קמא צ״ז ע״ב)
« אָמַר רַב נַחְמָן: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל – דְּאִית לֵיהּ אוֹרְחָא לְמֵיזַל לְמֵישָׁן, אֲבָל לֵית לֵיהּ אוֹרְחָא – לָא » (בבא קמא צ״ז ע״ב)
« בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב חִסְדָּא: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ, וְהוֹסִיפוּ עָלָיו, מַהוּ? אָמַר לוֹ: נוֹתֵן לוֹ מַטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה » (בבא קמא צ״ז ע״ב)
« אֲמַר לֵיהּ: וַאֲפִילּוּ כִּי נָפְיָא? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ כִּי תְּרִטָיא? אֲמַר לֵיהּ: אִין » (בבא קמא צ״ז ע״ב)
« וְהָא קָא זָיְילִין פֵּירֵי! אָמַר רַב אָשֵׁי: חָזֵינַן; אִי מֵחֲמַת טִיבְעָא זִיל – מְנַכֵּינַן לֵיהּ » (בבא קמא צ״ז ע״ב)
« וְאִי מֵחֲמַת תַּרְעָא זִיל – לָא מְנַכֵּינַן לֵיהּ » (בבא קמא צ״ח ע״א)
Le Tour ordonne la matière et ajoute une extension que le Mehaber ne reprend pas :
« המלוה לחבירו סכום מטבע ונפסל ועשו מטבע חדש והוסיפו עליו שהוא יותר גדול וכבד מן הראשון » (טור יו״ד קס״ה)
« אם הוזלו הפירות בשביל התוספת שנותנין יותר למטבע החדש ממה שהיו נותנין בישן לא יפרע לו אלא לפי חשבון הישן » (טור יו״ד קס״ה)
« ואם לא הוזלו הפירות אלא שהחדש שוה יותר להתיכו אם אין ביניהם אלא החומש שד׳ מן האחרון שוה כמו ה׳ מהראשון נותן לו ה » (טור יו״ד קס״ה)
« ואם הוסיפו עליו יותר מהחומש יפרע לו ממטבע החדש כפי משקל מטבע הישן ולא לפי המנין » (טור יו״ד קס״ה)
« וכן הדין אם נושאין ונותנין בכספים של משקל שפחתו מן הכסף שנתן או הוסיפו עליו כך הוא הדין » (טור יו״ד קס״ה)
Le Beit Yossef rassemble trois raisons du seuil du cinquième, et une question de restitution :
« והרא״ש בעלה קמ״ב ד״א פירש הטעם דכשהוסיפו עד חומש שאינו מנכה לו כלום דאין בו שבח לענין נסכא » (בית יוסף יו״ד קס״ה)
« דאם היה מחזירו לנסכא יפחות החומש לחסרון היתוך ובשכר צורף » (בית יוסף יו״ד קס״ה)
« וכ״כ הרשב״א בתשובה וכתב עוד ט״א משום דקים להו לרבנן דאפי׳ בקיבעא כמה איכא זוזי דתקילי טפי עד חומש » (בית יוסף יו״ד קס״ה)
« והמרדכי כתב דמסתמא דעת הלוה כך אם ישתנה המטבע לא ינכה לו כלום עד שיעור זה » (בית יוסף יו״ד קס״ה)
« אם היה התוספת בענין שיש בו יותר מחומש או שהוזלו הפירות מחמת המטבע ועבר וקבלו כתב בה״ת די״א דהוי רבית קצוצה וי״א דהוי אבק רבית ואין מוציאין ממנו » (בית יוסף יו״ד קס״ה)
« ודעת הרמב״ם בפ״ו כמ״ד דהוי אבק רבית » (בית יוסף יו״ד קס״ה)
Et sur la glose, le Beit Yossef donne les deux passages qui la fondent :
« ושואלים לשנים זה שלא בפני זה כמסיחים לפי תומם ומפקינן אפומייהו » (בית יוסף יו״ד קס״ה)
« ולענין אם גזר המלך שכל מלוה לחבירו שיהא פרעונו מהמטבע השני י״א דדינא דמלכותא דינא ומותר בלא חשש איסור » (בית יוסף יו״ד קס״ה)
« ואין כאן משום רבית שהתוספת הזה שלא ברצון הבעלים הוא נפרע ואלמלא דינו של מלכות אינו בכלל רבית אלא בכלל גזל » (בית יוסף יו״ד קס״ה)
« וזולא דפירי שכתב אי הוה מחמת חריפותא לאו כלום הוא » (בית יוסף יו״ד קס״ה)
| La situation | La règle | Où |
|---|---|---|
| Poids augmenté, prix baissés à cause de l’ajout | מנכה לו שיעור התוספת | Seif 1 |
| Le même — ajout d’une quantité quelconque | ואפילו הוסיפו עליו כל שהוא | Seif 1 |
| Poids augmenté, prix inchangés, ajout jusqu’au cinquième | אינו מנכה לו | Seif 1 |
| Poids augmenté de plus d’un cinquième, prix inchangés | מנכה לו כל התוספת | Seif 1 |
| Prix baissés à cause du marché, non de la pièce | אינו מנכה לו | Chakh ס״ק ג |
| Poids réduit | וה״ה למלוה על המטבע ופחתו ממנו | Seif 1 |
| Monnaie nouvelle, prix baissés, sans ajout de poids | נותן לו מטבע החדשה | Glose |
| On ignore si l’on a ajouté ou retranché un cinquième | סמכינן אאומנים … במסיחין לפי תומן | Glose |
| Le souverain a légiféré sur le mode de paiement | דדינא דמלכותא דינא | Glose |
| Il a reçu sans déduire ce qu’il devait déduire | י״א דהוי ר״ק וי״א דהוי א״ר | Chakh ס״ק ב |
L’appareil de ce siman est ici intégral : le Chakh compte huit ס״ק — et le dernier, à lui seul, est plus long que tout le reste —, le Taz trois, le Baer Hetev huit, le Pit’hei Techouva deux, et les Nekoudot HaKessef une seule entrée.
« כלומר שמלוה לו בענין שחייב ליתן לו המטבע היוצא ועל הדרך שנתבאר בחושן משפט סוף סי׳ ע״ד » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק א)
« וכל היכא שצריך לנכות לו ולא נכה לו כתב ב״י בשם ב״ה די״א דהוי ר״ק וי״א דהוי א״ר » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ב)
« אע״פ שהוזלו מחמת השער כגון שבאו רוב תבואות לעולם והוזלו אינו מנכה לו. ש״ס » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ג)
« דאם היה מחזירו לנסכא יפחות החומש לחסרון היתוך ושכר הצורף א״נ דאפי׳ בטיבעא קמא איכא זוזי דתקילי טפי עד חומש » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ד)
« א״נ מסתמא גם דעת הלוה אם ישתנה המטבע לא ינכה לו כלום עד שיעור זה » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ד)
« כלומר המלוה בענין שחייב לשלם לו מטבע היוצא ופחתו מן המטבעות אז צריך הלוה לשלם לו על הדרך שנתבאר » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ה)
« מחמת חריפותה נותן לו מטבע החדשה » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ו)
« ששואלים לשנים זה שלא בפני זה במסיחין לפ״ת כדעבדינן בשטרי דפרסאי. בה״ת » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ז)
« וכן הוא בד״מ שם וצ״ע דלא נמצא כן בתשובת הרא״ש שם וכן בריב״ש שם איתא להדיא איפכא » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ח)
« או משום שכתב בח״מ סי׳ שס״ט ס״ח שהעיקר כהסוברים דבכל דבר דינא דמלכותא דינא » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ח)
« ועוד שנ״ל ברור שאף הסוברים דלא שייך דינא דמלכותא אלא במסים ומכסים התלוים בקרקע מודים דעניני המטבעות דינם כמסים ומכסים » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ח)
« א״כ במטבע קי״ל דינא דמלכותא דינא וכן עיקר לדינא » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ח)
« ומ״ש הב״ח בדעת הרב כבר נתבאר שאין כן דעת הרב להלכה » (ש״ך יו״ד קס״ה ס״ק ח)
« בב״י בשם הרא״ש הטעם דאין בו שבח לענין נסכא דאם מחזירו לנסכא יפחות החומש לחסרון ההיתוך ובשכר צורף » (ט״ז יו״ד קס״ה ס״ק א)
« וכתוב בדרישה וא״ל הא אילו היה מהתך כסף הלואתו היה פחות ג״כ די״ל דא״ל לא הייתי מהתך כספי אלא הייתי מוציאו בעינו » (ט״ז יו״ד קס״ה ס״ק א)
« ולע״ד אין פירוש לדבריו דאמאי יחשוב מטבע הישן כאילו הוא בעין והחדש כאילו הוא מהותך » (ט״ז יו״ד קס״ה ס״ק א)
« ובעל הלבוש פתח בטעם הרא״ש וסיים בטעם הרשב״א ואינו נכון כלל » (ט״ז יו״ד קס״ה ס״ק א)
« אלא דעיקר הקושיא בגמרא דיאמר הלוה למלוה הנה אני אקח החדש ואתיכו ואעשה ממנו מטבע הישן כעין שנתת לי וישאר לי חתיכה של כסף » (ט״ז יו״ד קס״ה ס״ק א)
« ועל זה משני שפיר שאם באת להתיכו ולעבות מטבע ממנו אתה צריך לשכור צורף וגם בחסרון ההיתוך נמצא שלא תרויח מאומה » (ט״ז יו״ד קס״ה ס״ק א)
« ולא סגי בנכוי עד החומש דכיון דחייב לנכות מנכה את כולו דוגמא לזה איתא בהמוכר פירות ובח״מ סי׳ רכ״ט אם בא לנכות מנכה את כולו » (ט״ז יו״ד קס״ה ס״ק ב)
« בטור סיים וכן הדין אם נושאים ונותנים כו׳ פי׳ דלאו דוקא דרך הלואה אלא הוא הדין דרך משא ומתן » (ט״ז יו״ד קס״ה ס״ק ג)
« וכלל בזה שני דברים האחד אם הוסיפו או פחתו על המשקל דהיינו שהזקק ניתוסף או נפחת והשני שנעשה שינוי לענין עירוב עם נחושת » (ט״ז יו״ד קס״ה ס״ק ג)
Les Nekoudot HaKessef sont les notes du Chakh sur le Taz. Ici, elles visent le ס״ק א : le Taz avait trouvé la Derisha inintelligible. Le Chakh répond que le texte de la Derisha était corrompu, en donne la leçon exacte, et conclut qu’il n’y avait rien à objecter.
« כן צ״ל וכ״ה בדרישה וגם דעת הדרישה כמו שפירש הוא ואין כאן השגה עליו ודו״ק » (נקודות הכסף יו״ד קס״ה)
« כלומר שמלוה לו בענין שחייב ליתן לו המטבע היוצא » (באר היטב יו״ד קס״ה ס״ק א)
« וכל היכא שצריך לנכות לו ולא נכה לו כתב ב״י די״א דהוי ר״ק וי״א דהוי א״ר » (באר היטב יו״ד קס״ה ס״ק ב)
« אע״פ שהוזלו מחמת השער שבא רוב תבואות לעולם אינו מנכה לו. ש״ס » (באר היטב יו״ד קס״ה ס״ק ג)
« דאם היה מחזירו לנסכא יפחות החומש לחסרון היתוך ושכר הצורף כ״כ ב״י בשם הרא״ש » (באר היטב יו״ד קס״ה ס״ק ד)
« ופירש הט״ז שאם בא להתיכו ולעשות מטבע ממנו עתה צריך לשכור צורף וגם בחסרון ההיתוך נמצא שלא הרויח מאומה » (באר היטב יו״ד קס״ה ס״ק ד)
« ולא סגי בניכוי עד החומש דכיון דחייב לנכות מנכה את כולו דומה לזה איתא בח״מ סי׳ רכ״ט ע״ש. ט״ז » (באר היטב יו״ד קס״ה ס״ק ה)
« פי׳ המלוה בענין שחייב לשלם לו מטבע היוצא ופחתו מן המטבע צריך הלוה לשלם לו על הדרך שנתבאר » (באר היטב יו״ד קס״ה ס״ק ו)
« וכתב הט״ז דלאו דוקא בדרך הלואה אלא ה״ה דרך משא ומתן » (באר היטב יו״ד קס״ה ס״ק ו)
« ששואלים לשנים זה שלא בפני זה במסל״ת כדעבדינן בשטרי דפרסאי ועי׳ בח״מ סי׳ ס״ח ס״ב » (באר היטב יו״ד קס״ה ס״ק ז)
« כתב הש״ך אף על גב דשם הביא רמ״א דעת החולקים מכל מקום כאן כולי עלמא מודים דענייני המטבעות דינן כמסים ומכסים ואומרים בהם דינא דמלכותא » (באר היטב יו״ד קס״ה ס״ק ח)
« עיין בתשובת הר הכרמל חלק יו״ד סימן י״ז מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד קס״ה ס״ק א)
« עי׳ בתשובת שמש צדקה חלק יו״ד סי׳ י״ב מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד קס״ה ס״ק ב)
Le seif du Mehaber est ici presque la reprise mot pour mot d’une halakha du Rambam. La comparaison des deux textes est instructive : le Mehaber n’ajoute rien, il retranche seulement le cas de la ketouba.
« הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ וְכֵן הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ מַטְבֵּעַ יָדוּעַ וּפֵרֵשׁ מִשְׁקָלוֹ וְהוֹסִיפוּ עַל מִשְׁקָלוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה י״א)
« אִם הוּזְלוּ הַפֵּרוֹת מֵחֲמַת הַתּוֹסֶפֶת מְנַכֶּה לוֹ שִׁעוּר הַתּוֹסֶפֶת וַאֲפִלּוּ הוֹסִיפוּ עָלָיו כָּל שֶׁהוּא » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה י״א)
« וְאִם לֹא הוּזְלוּ מֵחֲמַת הַתּוֹסֶפֶת אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִמַּטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה י״א)
« בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהוֹסִיפוּ עָלָיו עַד חֲמִישִׁיתוֹ כְּגוֹן שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ אַרְבָּעָה וַעֲשָׂאוֹ חֲמִשָּׁה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה י״א)
« אֲבָל אִם הוֹסִיפוּ לוֹ יוֹתֵר עַל חֲמִישִׁיתוֹ מְנַכֶּה לוֹ כָּל הַתּוֹסֶפֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּזְלוּ הַפֵּרוֹת. וְהוּא הַדִּין לְמַלְוֶה עַל הַמַּטְבֵּעַ וּפָחֲתוּ מִמֶּנּוּ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה י״א)
« הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ וְנִפְסַל אִם יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בִּמְדִינָה אַחֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְאוֹתָהּ מְדִינָה נוֹתֵן לוֹ מִמַּטְבֵּעַ שֶׁהִלְוָהוּ וְאוֹמֵר לוֹ לֵךְ וְהוֹצִיאוֹ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה י״ב)
« וְאִם אֵין לוֹ דֶּרֶךְ לְשָׁם נוֹתֵן לוֹ מִמַּטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה י״ב)
« וְהוּא הַנִּקְרָא אֲבַק רִבִּית וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּדַיָּנִין » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה א׳)
« כָּל הַלְוָאָה בְּתוֹסֶפֶת כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זוֹ רִבִּית שֶׁל תּוֹרָה וְיוֹצְאָה בְּדַיָּנִין » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה א׳)
En une phrase : une dette libellée en monnaie se paie dans la monnaie qui a cours, et le seul écart qui se corrige est celui qui vient du métal de la pièce — au-delà d’un cinquième, ou en deçà s’il a fait lui-même baisser les prix ; ce qui vient du marché ne se corrige jamais, et ce que le souverain a décrété n’est ni un intérêt ni un vol.
| Ce que dit le siman | En hébreu | Retenir |
|---|---|---|
| Le cas | המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו על משקלו | Une dette en monnaie, et un poids qui change |
| Quand on déduit | אם הוזלו הפירות מחמת התוספת מנכה לו שיעור התוספת ואפילו הוסיפו עליו כל שהוא | Seulement si la baisse vient de l’ajout |
| Le principe par défaut | ואם לא הוזלו מחמת התוספת אינו מנכה לו אלא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה | On paie dans la monnaie ayant cours |
| Le seuil | במה דברים אמורים כשהוסיפו עליו עד חמישיתו כגון שהיה משקלו ד׳ ועשאוהו ה | Un cinquième — le coût de la refonte |
| Au-delà du seuil | אבל אם הוסיפו עליו יותר על חמישיתו מנכה לו כל התוספת אע״פ שלא הוזלו הפירות | On déduit tout l’ajout, non l’excédent seul |
| La symétrie | וה״ה למלוה על המטבע ופחתו ממנו | La règle vaut aussi pour une réduction |
| Le cas de la glose | ואם הוזלו הפירות מחמת המטבע החדשה ולא הוסיפו עליה נותן לו מטבע החדשה | Baisse sans ajout : il donne la monnaie nouvelle |
| La preuve du fait | והיכא שעשו מטבע חדשה ולא ידענו אם הוסיפו אם פחתו חומש סמכינן אאומנים עובדי כוכבים דבקיאים בכך במסיחין לפי תומן או הערכאות הממונים על כך | Experts interrogés séparément, ou officiers publics |
| Le décret du souverain | ואם גזר המלך שכל מי שיפרע יפרע ממטבע חדשה הולכים אחר גזירת המלך דדינא דמלכותא דינא ואין בזה לא משום רבית ולא משום איסור גזל | דינא דמלכותא דינא — ni intérêt ni vol |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קס״ה · ♥ Soutenir