Un seul seif — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו סעיף אחד. On prête cent à charge de les faire fructifier pour le prêteur jusqu’à deux cents, et le gain n’est pas un intérêt : parce que, tant que la perte serait celle du prêteur, l’argent n’est pas sorti de chez lui. Reste le travail du gérant, et le seif le règle en six mots. (Choulhan Aroukh, Yoreh De’ah 167 — 1 seif)
ויהיה באחריות המלוה עד אותו זמן
Et ce sera à la charge du prêteur jusqu’à ce moment-là. Cinq mots, et tout le siman tient dessus : ce qui est aux risques du propriétaire est un dépôt, non un prêt.
Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 167:1NIVEAU 01
Texte hébreu du seif avec traduction française fluide, clause par clause. Le montage en deux phases, la charge du risque, le salaire du gérant et sa mesure — avec le Tour, le Beit Yossef, la responsa du Raavad, le Chakh, le Taz, le Baer Hetev, les Nekoudot HaKessef et le Rambam en entier.
📖 ÉtudierNIVEAU 02
Pilpoul approfondi : la ‘hakira פקדון או הלואה et le rôle de l’אחריות ; pourquoi le travail se paie et depuis quel bord ; la ma’hloket du Taz et de la Derisha sur l’achat du risque, et la lecture du siman 177 ; la mesure du salaire selon la Pericha ; les deux clauses de preuve du Chakh ; et le duel Taz — Nekoudot HaKessef sur l’הערמת רבית.
📖 ÉtudierNIVEAU 03
Le tableau-maître du seif clause par clause, les deux phases du montage, la mesure du salaire, les deux clauses de preuve et la limite du Taz, la glose et l’ordre inverse, le vocabulaire, les règles d’or, la mnémonique sur le mot עסקא et les pièges classiques.
📖 ÉtudierNIVEAU 04
La halakha pratique selon le ש״ך, le ט״ז, le באר היטב et les נקודות הכסף, puis les cas contemporains. Note : l’Admour HaZaken n’a pas écrit de Choulhan Aroukh sur Yoreh De’ah — niveau de psak, non “Daat HaRav”. Le פתחי תשובה ne commente pas ce siman.
📖 ÉtudierLe seif, puis la raison que le Taz en donne : « מלוה אדם לחבירו מנה על תנאי שיתעסק בו לריוח המלוה עד שיהא שני מנים ויהיה באחריות המלוה עד אותו זמן » (שו״ע יו״ד קס״ז:א) « דעיקר ההיתר בדין זה הוא מחמת שבשעה שמרויח מנה הוא עדיין פקדון בידו ולא הלואה » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א) Tant que la perte serait celle du prêteur, l’argent n’est pas sorti de chez lui. Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Le Taz est explicite, et il cite le Roch : « ואם יקבל עליו האחריות גם בעת ההיא יהיה המעות בהלואה בידו » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א) « אבל הכא שנושא ונותן בנכסים כיון שקיבל עליו כל האחריות פקע ממנו שם הפקדון ונעשה מלוה » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א) C’est le point où le montage tombe. Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
La raison chez le Tour, la mesure chez le Mehaber, et le prix du silence chez le Beit Yossef : « ובלבד שיתן לו שכר עמלו עד שיהו ב׳ מנים שלא יהיה רבית מוקדמת » (טור יו״ד קס״ז) « ואם התנה עמו מתחילה אפילו בכל שהוא שהתנה לתת לו בשכר עמלו סגי » (שו״ע יו״ד קס״ז:א) « ונ״ל דצריך להתנות כן מעיקרא דאם לא כן צריך ליתן שכר בכל יום ויום כפועל בטל כמ״ש בסי׳ קע״ו » (בית יוסף יו״ד קס״ז) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Le Chakh partage, et le Taz ajoute une limite : « ואם המלוה אינו מאמין ללוה על ההפסד בקרן או בריוח אזי יכתוב בשטר העיסקא שאין הלוה נאמן בהפסד הקרן כי אם ע״פ עדים כשרים מפורסמים » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א) « דלא כאותן שנהגו לכתוב בשטר שגם בריוח לא יהא נאמן כ״א בעדים שזהו רבית גמור » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א) « משא״כ באותן שבוחרים עדים שאינם יודעים מן המשא ומתן כלל ועושים כן כדי שא״א שיוכלו להעיד על ההפסד זה ודאי איסור גמור הוא דהוה קרוב לשכר ורחוק לגמרי מן ההפסד » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Le Chakh l’exclut lui-même : « ומשמע דוקא הכא שהוא בשטר עיסקא אבל בהלואה ממש דהוי רבית דאורייתא אסור להתנות גם על הקרן שלא יהא נאמן כ״א ע״פ ב׳ עדים כשרים » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
La glose l’autorise, et sa source pose la difficulté puis la lève : « והוא הדין איפכא שמלוה לו תחילה לצורך הלוה ואחר כך יעסוק בו לצורך המלוה ונותן לו » (רמ״א יו״ד קס״ז:א) « אבל אם ירצה לעשות עסקו פקדון אחר שנה זה לא שמעתי ולא נתברר לי להתיר מפני שהיא כרבית מאוחרת » (בית יוסף יו״ד קס״ז) « מיהו בנותן לו שכר בעבור שמירתו בשנה שניה אפילו כל דהו נראה דפשיטא דמותר דתו לא מיחזי כרבית » (בית יוסף יו״ד קס״ז) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.