Le Siman 181 tient en douze seifim — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו י״ב סעיפים. Deux interdits y courent côte à côte : la הקפה de la tête, qui a deux פאות, et la השחתה de la barbe, qui en a cinq. Le siman les traite ensemble parce que l’Écriture les a joints dans un même verset, et le Rambam en tire un raisonnement qui commande tout le siman : qui n’est pas dans la destruction de la barbe n’est pas dans la tonte de la tête. De là les femmes, de là les esclaves, et de là l’étrange asymétrie du rasoir.
Sujet : Le rasage des פאות — פאות הראש, פאות הזקן, תער, מספריים כעין תער
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״א
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman avance en deux blocs, et un troisième les relie. Les seifim 1 à 3 : la tête — où sont ses deux פאות, l’indifférence du reste de la chevelure, et l’instrument. Les seifim 4 à 8 : qui est tenu — celui qui tond, celui qu’on tond, le mineur, la femme, l’esclave, le טומטום. Les seifim 9 à 12 : l’étendue de la פאה, puis la barbe — son instrument, ses cinq פאות, et la femme.
איסור גילוח הפאות. ובו י״ב סעיפים:
פאות הראש הם שתים סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל:
בין שגילח הפאות בלבד בין שגילח כל הראש עם הפאות חייב:
אינו חייב אלא בתער ויש אוסרים במספרי׳ כעין תער ויש לחוש לדבריה׳:
גם הניקף חייב אם סייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו אבל איסורא איכא אע״פ שלא סייע לפיכך אסור להיות ניקף אפילו על ידי עובד כוכבים:
המקיף את הקטן חייב. (אבל מותר להקיף את העובד כוכבים או את האשה (ב״י בשם הרא״ש) ויש מסתפקים בדבר (ב״י בשם י״א) וקטן מותר להיות ניקף מן העובד כוכבים) (ר״ן פרק אלו הן הגולין):
אשה אינה במצות הקפה וי״א שאף על פי שמותרת להקיף פאת ראשה אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן:
עבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים:
טומטום ואנדרוגינוס אסורין בהקפת הראש:
שיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד:
אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער אבל במספרים מותר אפילו כעין תער: הגה ומ״מ נזהרים כשמסתפרין במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרות ולא בתחתון פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער (ת״ה סימן רצ״ה) מיהו נראה דתחת הגרון אין לחוש בזה הואיל ואינו עיקר מקום הפאות (ד״ע):
פאות הזקן הם ה׳ ורבו בהם הדעות לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל (ואפילו תחת הגרון) (ב״י בשם אגרת ר״י וסמ״ג):
אשה שיש לה זקן מותרת להשחיתו ודינה בהשחתת זקן האיש כדינה בהקפת ראש האיש:
Un seul verset porte les deux interdits, et le Rambam en tire un raisonnement qui traverse tout le siman.
« כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תַּשְׁחִית יֶשְׁנוֹ בְּבַל תַּקִּיף, וְאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בְּבַל תַּשְׁחִית לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָקָן אֵינָהּ בְּבַל תַּקִּיף » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ב׳
La conséquence est immédiate : la femme, qui n’a pas de barbe, n’est dans aucun des deux ; l’esclave, qui en a une, est dans les deux.
« לְפִיכָךְ הָעֲבָדִים הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם זָקָן אֲסוּרִין בְּהַקָּפָה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ב׳
« אשה אינה במצות הקפה » שו״ע יו״ד קפ״א:ו
« עבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים » שו״ע יו״ד קפ״א:ז
Le Chakh développe ce raisonnement en propres termes, et c’est le passage le plus construit de son commentaire sur ce siman.
« אע״פ שדינם כנשים לענין חיוב מצות חייבין בהקפת ראש דנשים לא אימעטו מהקפת ראש אלא מדכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנם » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ה
« והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתת זקן דהא לית להו זקן ליתנהו נמי בהקפת הראש הלכך עבדים כיון דאית להו זקן ליתנהו בכלל היקש זה » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ה
Reste l’autre motif, celui que le Rambam donne au début de chacun des deux interdits : c’est ce que faisaient les nations, et les prêtres idolâtres se détruisaient la barbe. Le Tour n’en veut pas, et le Taz explique pourquoi cette réserve n’est pas gratuite.
« אֵין מְגַלְּחִין פַּאֲתֵי הָרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה א׳
« דֶּרֶךְ כֹּהֲנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָיָה לְהַשְׁחִית זְקָנָם. לְפִיכָךְ אָסְרָה תּוֹרָה לְהַשְׁחִית הַזָּקָן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« גם באלו כתב הרמב״ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים ע״כ וזה אינו מפורש » טור יו״ד קפ״א
« ואין אנו צריכים לבקש טעם למצות כי מצות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמן » טור יו״ד קפ״א
« זה לשון הטור כתב הרמב״ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים טעם למצות » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק א
Toute la matière du siman tient dans la michna de מכות et sa guemara. La michna nomme les quatre actes et donne aussitôt le compte des פאות.
« הַקּוֹרֵחַ קׇרְחָה בְּרֹאשׁוֹ וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ, וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ » מכות כ׳ ע״א
« עַל הָרֹאשׁ – שְׁתַּיִם, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, עַל הַזָּקָן – שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן, וְאַחַת מִלְּמַטָּה » מכות כ׳ ע״א
Puis elle pose la règle de l’instrument, et c’est là que tout se joue.
« וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְּתַעַר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לִקְּטוֹ בְּמַלְקֵט אוֹ בִּרְהִיטָנִי – חַיָּיב » מכות כ׳ ע״א
La guemara localise les deux פאות de la tête.
« פְּאַת רֹאשׁוֹ״ – סוֹף רֹאשׁוֹ, וְאֵיזֶהוּ סוֹף רֹאשׁוֹ – זֶה הַמַּשְׁוֶה צְדָעָיו לַאֲחוֹרֵי אׇזְנוֹ וּלְפַדַּחְתּוֹ » מכות כ׳ ע״ב
Et elle localise la cinquième de la barbe.
« פְּאַת זְקָנוֹ – סוֹף זְקָנוֹ, וְאֵיזֶהוּ סוֹף זְקָנוֹ – שִׁבּוֹלֶת זְקָנוֹ » מכות כ׳ ע״ב
Sur l’acte lui-même, elle établit que celui que l’on tond est tenu aussi, et précise dans quel cas.
« אֶחָד הַמַּקִּיף וְאֶחָד הַנִּיקָּף – לוֹקֶה » מכות כ׳ ע״ב
« רָבָא אוֹמֵר: בְּמַקִּיף לְעַצְמוֹ, וְדִבְרֵי הַכֹּל. רַב אָשֵׁי אוֹמֵר: בִּמְסַיֵּיעַ. וְדִבְרֵי הַכֹּל » מכות כ׳ ע״ב
Enfin elle démontre l’exigence du rasoir par un double exclusion, et donne la formule que le Rambam reprendra mot pour mot.
« יָכוֹל אֲפִילּוּ גַּלָּחוֹ בְּמִסְפָּרַיִם יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תַשְׁחִית״. אִי ״לֹא תַשְׁחִית״, יָכוֹל אִם לִקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּרְהִיטָנִי יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יְגַלֵּחוּ״ » מכות כ״א ע״א
« הָא כֵּיצַד – גִּילּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תַּעַר » מכות כ״א ע״א
Rav Chéchet montre du doigt les emplacements, plutôt que de les décrire — et c’est de ce geste muet que sortiront les trois avis du seif 11.
« מַחְוֵי רַב שֵׁשֶׁת בֵּין פִּירְקֵי רֵישָׁא » מכות כ״א ע״א
« מַחְוֵי רַב שֵׁשֶׁת בֵּין פִּירְקֵי דִּיקְנָא » מכות כ״א ע״א
« רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נְטָלָן וְכוּ׳. קָסָבַר: חַד לָאו הוּא » מכות כ״א ע״א
| Terme | Sens | Où il joue |
|---|---|---|
| פאות הראש | Les deux endroits où le crâne rejoint la mâchoire, près de l’oreille | Seifim 1 et 9 ; ש״ך ס״ק א |
| פאות הזקן | Les cinq endroits de la barbe, dont l’emplacement est discuté | Seif 11 ; ט״ז ס״ק ג–ד |
| תער | Le rasoir — le seul instrument qui rend tenu pour la barbe | Seifim 3 et 10 ; מכות כ״א ע״א |
| מספריים כעין תער | Des ciseaux coupant au ras de la chair — interdits pour la tête, permis pour la barbe | Seifim 3 et 10 ; ש״ך ס״ק ב |
| גילוח שיש בו השחתה | La formule de la guemara : un rasage qui détruit — c’est le rasoir | מכות כ״א ע״א ; רמב״ם פרק י״ב הלכה ז׳ |
| מקיף | Celui qui tond la פאה d’un autre — toujours tenu | Seifim 4 et 5 |
| ניקף | Celui que l’on tond — tenu s’il aide, interdit même s’il n’aide pas | Seif 4 ; מכות כ׳ ע״ב |
| בל תשחית ובל תקיף | Le raisonnement du Rambam : qui n’est pas dans l’un n’est pas dans l’autre | Seifim 6, 7, 12 ; ש״ך ס״ק ה |
| שבולת הזקן | La cinquième פאה, au bas de la barbe — son emplacement est discuté | מכות כ׳ ע״ב ; ט״ז ס״ק ד |
| תחת הגרון | Sous la gorge — le point où le Rama, le Bach et le Chakh se séparent | Seifim 10 et 11 ; ש״ך ס״ק ז ; ט״ז ס״ק ד |
| שלום מלכות | La permission pour qui approche le pouvoir — que le Taz discute ici | ט״ז ס״ק א ; באר היטב ס״ק א ; פתחי תשובה ס״ק א |
| Qui, ou quoi | Où | Avec quoi | Le verdict |
|---|---|---|---|
| Un homme qui rase ses deux tempes | Les פאות de la tête | Un rasoir | Tenu deux fois — רמב״ם פרק י״ב הלכה א׳ |
| Raser toute la tête, פאות comprises | Les פאות de la tête | Un rasoir | Tenu — seif 2 |
| Un homme | Les פאות de la tête | Des ciseaux au ras de la chair | Exempt selon le premier avis, interdit selon le second — seif 3 |
| Celui que l’on tond, et qui s’y prête | Les פאות de la tête | — | Tenu — seif 4 |
| Celui que l’on tond, sans aider | Les פאות de la tête | Même par un non-Juif | Exempt, et pourtant interdit — seif 4 |
| Tondre un mineur | Les פאות de la tête | — | Tenu — seif 5 |
| Tondre un non-Juif ou une femme | Les פאות de la tête | — | Permis selon la glose ; certains en doutent — seif 5 |
| Une femme qui se tond elle-même | Sa propre פאה | — | Hors de la mitsva — seif 6 |
| Une femme qui tond un homme | La פאה d’un homme, même mineur | — | Interdit selon un avis rapporté — seif 6 |
| Un esclave | Les פאות de la tête | — | Tenu comme un homme — seif 7 |
| טומטום ואנדרוגינוס | Les פאות de la tête | — | Interdits par doute — seif 8 ; ש״ך ס״ק ו |
| Un homme | Les פאות de la barbe | Un rasoir | Tenu — seif 10 |
| Un homme | Les פאות de la barbe | Des ciseaux, même au ras de la chair | Permis — seif 10 ; précaution du Rama |
| Une femme qui a une barbe | Sa propre barbe | Même un rasoir | Permis — seif 12 |
« אצל האזן » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק א
« שגוזז במספרים סמוך לבשר כעין תער » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ב
« דל״ד לקטן דאתי לכלל חיובא כשיהיה גדול » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ג
« בעט״ז השמיט זה ולא כ׳ רק הסברא הראשונה וכ״נ דעת הב״ח » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ד
« אע״פ שדינם כנשים לענין חיוב מצות חייבין בהקפת ראש דנשים לא אימעטו מהקפת ראש אלא מדכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנם » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ה
« והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתת זקן דהא לית להו זקן ליתנהו נמי בהקפת הראש הלכך עבדים כיון דאית להו זקן ליתנהו בכלל היקש זה » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ה
« מספק » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ו
« והב״ח ס״ט כתב דצריך ליזהר שלא יגלח תחת הגרון כלל לא בתער ולא במספרים כעין תער » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ז
« מיהו הא ודאי שרי כשאינו מגלח סמוך לבשר לגמרי אלא מניח קצת שיער דאין כאן השחתת זקן » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ז
« ול״נ דעת הרב עיקר כיון דכל הפוסקים כתבו סתמא דבמספרים מותר אם כן הא דתרומת הדשן חומרא היא והבו דלא לוסיף עלה » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ז
« לעיל ס״ו והב״ח חלק וכתב לאפי׳ מאן דמתיר בהקפת ראש האיש מודה דבהשחתת הזקן איכא איסור׳ מדרבנן להשחית זקן האיש » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ח
« ותימה דהא הקפה נלמד מהשחתה דכי היכי דליתנהו בבל תשחית שאין להם זקן ליתנהו בבל תקיף אם כן אם מותרים בהקפה כ״ש בהשחתה » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ח
« זה לשון הטור כתב הרמב״ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים טעם למצות » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק א
« דהרמב״ם תלה דין זה בעובדי כוכבים שהוא חוק שלהם וא״כ יש לפעמים היתר משום שלום מלכות כמו שמצינו בסי׳ קע״ח סעיף ב׳ » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק א
« ולא מצינו היתר משום שלום מלכות אלא באיסור משום חקות עובדי כוכבים » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק א
« לפי שאין שייך בה השחתת זקן וכל שאינה בהשחתת זקן אינה בכלל הקפת פאת ראש » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ב
« בכלל זה גם השפה העליונה שלדעת ר״ח בטור שני גבולי השפה הם מהפאות » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ג
« בטור כתוב דלר״ח הוי פאה אחת בסוף הזקן בגרגרת והקשה ב״י דהא אין זה מוזכר בגמרא רק באשר״י בדעת ר״ח הזכיר ושבולת זקן מתחת » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ד
« ובתוספתא הביאה הרא״ש כתוב פאות הזקן מפרק הלחי עד פיקה של גרגרת » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ד
« העולה דתחת הגרון אין איסור מן התורה אלא מדרבנן מטעם הנזכר בב״י בשם הר״ר יונה שאסרו חכמים להעביר שער בתער בכל מקום בגוף » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ד
« ולכן במספרים כעין תער מותר שם » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ד
« אצל האוזן וזה אסור אפילו למי שהוא קרוב למלכות ט״ז לדעת הטור » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק א
« שגוזז במספרים סמוך לבשר כעין תער. ש״ך » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ב
« בלבוש השמיט זה ולא כתב רק הסברא ראשונה וכ״נ דעת הב״ח » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ג
« מחמת ספק » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ד
« והב״ח כתב דצריך ליזהר שלא יגלח תחת הגרון כלל לא בתער ולא במספרים כעין תער » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ה
« וכ״כ בס׳ זכרונות דף ל״ט שלא להסתפר אלא ע״י מסרק של ספרים שבזה אין המספרים נוגעין בבשר כלל » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ה
« והאר״י ז״ל לא היה מגלח כלל לא בתער ולא במספרים לא בשום מקום כלל זולת בשיער שעל השפה המעכב האכילה היה חותך במספרים » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ה
« אבל הש״ך תפס דברי הרב עיקר והבו דלא לוסיף על החומרא » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ה
« בכלל זה גם השפה העליונה שלדעת ר״ת בטור שני גבולי השפה הם מהפאות. ט״ז » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ו
« עט״ז סק״א שכתב דלהרמב״ם מותר מפני שלום מלכות כמו בסי׳ תע״ח וע׳ בתשובת אא״ז פנים מאירות ח״א סימן ע״ט שהשיג עליו ע״ש » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק א
« ע׳ בתשובת בית אפרים חי״ד סי׳ ס״ב בד״ה ודרך אגב שתמה על הרמ״א בזה » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ב
« ואם ר״ל שישראל מותר לומר לעובד כוכבים שיקיף להקטן. ז״א דכיון דמקיף את הקטן חייב א״כ יש לאסור אמירה לעובד כוכבים » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ב
« מנא לן היתר סריקות פאת הראש למאן דמחמיר (בס״ב) אפילו במספרים כעין תער משום דלא ילפינן ראש מזקן » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ג
« והוא ז״ל האריך דאין שום פקפוק בזה לא מיבעיא לדעת הרמב״ם דיהיב שיעורא לפאת הראש ארבעים שערות » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ג
« ע׳ בתשובת נו״ב תניינא חי״ד סי׳ פ׳ שכתב דלענין גילוח פאת הזקן אפילו אין בהשערות כדי נטילת הזוג חייב » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ד
« ולכן רצה להתיר לגלח הזקן תחלה במספרים ואח״כ להעביר תער על הבשר במקום שהיה השיער » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ד
« והוא ז״ל חלק עליו וכתב דאף לדבריו יש בזה הריסה גדולה ונתת דבריך לשיעורים » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ד
« הבית הלל אוסר לפספס באבן מסיר השער » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ה
« כתב דדוקא באבן אסור שע״י חידודו חותך השער » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ה
« אבל במשיחה הנעשה כעין טיח טיט והחריפות שבו שורף השער מותר דזה הוי השחתה בלי גלוח » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ה
« עבה״ט מ״ש » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ו
Le chapitre י״ב du Michné Torah s’ouvre littéralement sur la première ligne de ce siman — on ne rase pas les פאות de la tête —, et le Choulhan Aroukh le suit de si près qu’il en reprend jusqu’à l’ordre : la tête, puis qui est tenu, puis l’étendue, puis la barbe. Le Tour cite le Rambam quatre fois dans ce siman, et le Beit Yossef relève une variante de manuscrit sur la mesure de la פאה.
« אֵין מְגַלְּחִין פַּאֲתֵי הָרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה א׳
« אֶחָד הַמְגַלֵּחַ הַפֵּאוֹת בִּלְבַד וּמֵנִיחַ שֵׂעָר כָּל הָרֹאשׁ וְאֶחָד הַמְגַלֵּחַ כָּל הָרֹאשׁ כְּאֶחָד לוֹקֶה הוֹאִיל וְגִלַּח הַפֵּאוֹת » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה א׳
« בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאִישׁ הַמְגַלֵּחַ אֲבָל אִישׁ הַמִּתְגַּלֵּחַ אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אִם כֵּן סִיֵּעַ לַמְגַלֵּחַ. וְהַמְגַלֵּחַ אֶת הַקָּטָן לוֹקֶה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה א׳
« כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תַּשְׁחִית יֶשְׁנוֹ בְּבַל תַּקִּיף, וְאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בְּבַל תַּשְׁחִית לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָקָן אֵינָהּ בְּבַל תַּקִּיף » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ב׳
« לְפִיכָךְ הָעֲבָדִים הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם זָקָן אֲסוּרִין בְּהַקָּפָה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ב׳
« טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס הֲרֵי הֵן סָפֵק, נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה בְּכָל מָקוֹם וְחַיָּבִים בַּכּל. וְאִם עָבְרוּ אֵינָם לוֹקִין » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ד׳
« אַף עַל פִּי שֶׁהָאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשָׁהּ הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה לְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁ הָאִישׁ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ה׳
« וּפֵאָה זוֹ שֶׁמַּנִּיחִים בַּצְּדָעִים לֹא נָתְנוּ בּוֹ חֲכָמִים שִׁעוּר וְשָׁמַעְנוּ מִזְּקֵנֵינוּ שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעִים שְׂעָרוֹת » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ו׳
« וּמֻתָּר לְלַקֵּט הַפֵּאוֹת בְּמִסְפָּרַיִם לֹא נֶאֱסַר אֶלָּא הַשְׁחָתָה בְּתַעַר » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ו׳
« דֶּרֶךְ כֹּהֲנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָיָה לְהַשְׁחִית זְקָנָם. לְפִיכָךְ אָסְרָה תּוֹרָה לְהַשְׁחִית הַזָּקָן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« וְחָמֵשׁ פֵּאוֹת יֵשׁ בּוֹ. לְחִי הָעֶלְיוֹן וּלְחִי הַתַּחְתּוֹן מִיָּמִין וְכֵן מִשְּׂמֹאל וְשִׁבּלֶת הַזָּקָן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּגַלְּחֶנּוּ בְּתַעַר » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« לְפִיכָךְ אִם גִּלֵּחַ זְקָנוֹ בְּמִסְפָּרַיִם פָּטוּר. וְאֵין הַמִּתְגַּלֵּחַ לוֹקֶה עַד שֶׁיְּסַיֵּעַ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« הַשָּׂפָה מֻתָּר לְגַלְּחוֹ בְּתַעַר וְהוּא הַשֵּׂעָר שֶׁעַל גַּב הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה וְכֵן הַשֵּׂעָר הַמְדֻלְדָּל מִן הַשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ח׳
« וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר לֹא נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁחִיתוֹ אֶלָּא יְגַלֵּחַ קְצָתוֹ עַד שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ח׳
« הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר מִשְּׁאָר הַגּוּף כְּגוֹן בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ט׳
| Le Rambam | Le Choulhan Aroukh | Le sujet |
|---|---|---|
| פרק י״ב הלכה א׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:א–ב, ד–ה | Les פאות de la tête, le compte, celui qui se fait tondre, le mineur |
| פרק י״ב הלכה ב׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:ו–ז | Le raisonnement בל תשחית / בל תקיף, la femme et l’esclave |
| פרק י״ב הלכה ד׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:ח | טומטום ואנדרוגינוס — la rigueur du doute, sans la peine |
| פרק י״ב הלכה ה׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:ו | La femme qui tond la פאה d’un homme, même mineur |
| פרק י״ב הלכה ו׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:ג, ט | Les quarante cheveux, et les ciseaux permis pour la tête selon le Rambam |
| פרק י״ב הלכה ז׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:י–י״ב | Les cinq פאות de la barbe, le rasoir, et la femme |
| פרק י״ב הלכה ח׳ | ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ג | La moustache — permise au rasoir selon le Rambam ; le Taz rappelle qu’un avis la compte parmi les פאות |
Tout le siman tient sur une distinction d’instruments, et elle n’est pas la même pour la tête et pour la barbe. Pour la barbe, le seif 10 permet les ciseaux même au ras de la chair, et le Beit Yossef écrit que ce n’est pas seulement une exemption de peine mais une permission a priori. Pour la tête, le seif 3 rapporte au contraire un avis qui interdit ces mêmes ciseaux, et demande d’en tenir compte. Le Chakh définit ce que sont ces ciseaux-là : couper aux ciseaux au ras de la chair, à la manière d’un rasoir. Savoir dans laquelle de ces catégories tombe un appareil donné est une question de fait. Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Le seif 4 règle deux choses distinctes. D’abord celui que l’on tond devient tenu s’il s’y prête activement — la guemara dit : en se penchant vers lui. Ensuite, et c’est le plus large, un interdit subsiste même sans cela, si bien qu’il est défendu de se faire tondre, même par un non-Juif. Le Beit Yossef écrit que cette dernière conséquence est évidente une fois posé qu’il y a un interdit sans aide. Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Le seif 5 tient pour tenu celui qui tond un mineur, et le Chakh en donne la raison — le mineur, à la différence d’un non-Juif, viendra à l’obligation en grandissant. La glose ajoute qu’un mineur peut être tondu par un non-Juif, au nom du Ran. Le Pit’hei Techouva rapporte que le Beit Efraïm s’est étonné de cette dernière clause et l’a laissée en grande difficulté : si c’est le Juif qui demande au non-Juif de tondre l’enfant, dit-il, on devrait l’interdire, puisque celui qui tond un mineur est tenu. Il laisse la question ouverte, et nous ne la refermons pas. Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
C’est le point sur lequel les autorités de ce siman se séparent le plus nettement. La glose du seif 10 écrit qu’il n’y a pas lieu de s’en soucier, cet endroit n’étant pas le lieu principal des פאות ; le Bach exige au contraire qu’on n’y rase ni au rasoir ni aux ciseaux au ras de la chair ; et le Chakh tranche pour la glose, en formulant une règle générale — ne pas ajouter à une stringence. Le Baer Hetev rapporte les trois positions et ajoute la conduite du Ari. Le Taz, de son côté, conclut qu’il n’y a là pas d’interdit de la Torah mais un interdit rabbinique. Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Le Pit’hei Techouva ouvre deux questions que le seif ne pose pas. La première, au nom du Noda BiYehouda : quelqu’un voulait couper d’abord aux ciseaux puis passer le rasoir sur la peau, l’un étant un rasage sans destruction et l’autre une destruction sans rasage ; le Noda BiYehouda s’y oppose et donne sa raison. La seconde : le Beit Hillel interdit d’user une pierre qui enlève le poil, et le Noda BiYehouda distingue la pierre, qui coupe par son tranchant, d’un enduit dont l’âcreté brûle le poil — lequel serait une destruction sans rasage. Ce sont des questions ouvertes, rapportées ici telles qu’elles se présentent. Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Le Pit’hei Techouva rapporte une question posée par Rabbi Akiva Eiger au ‘Hatam Sofer : puisque certains interdisent même les ciseaux au ras de la chair sur la tête, comment peut-on peigner la פאה, alors qu’un nazir peut se laver et démêler mais non se peigner ? La réponse est développée et concluante — il n’y a là aucune difficulté, ni selon le Rambam qui donne une mesure de quarante cheveux à la פאה, ni même selon le Semag ; et l’on a vu les anciens maîtres faire ainsi. Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
| Seif | La clause | Ce qu’elle décide |
|---|---|---|
| 1 | « פאות הראש הם שתים סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל » שו״ע יו״ד קפ״א:א | Deux פאות, à la jonction du crâne et de la mâchoire |
| 2 | « בין שגילח הפאות בלבד בין שגילח כל הראש עם הפאות חייב » שו״ע יו״ד קפ״א:ב | Les פאות seules ou toute la tête : même règle |
| 3 | « אינו חייב אלא בתער » שו״ע יו״ד קפ״א:ג | Le rasoir seul rend tenu |
| 3 | « ויש אוסרים במספרי׳ כעין תער ויש לחוש לדבריה׳ » שו״ע יו״ד קפ״א:ג | Mais on tient compte de qui interdit les ciseaux au ras de la chair |
| 4 | « גם הניקף חייב אם סייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו » שו״ע יו״ד קפ״א:ד | Celui que l’on tond est tenu s’il s’y prête |
| 4 | « אבל איסורא איכא אע״פ שלא סייע לפיכך אסור להיות ניקף אפילו על ידי עובד כוכבים » שו״ע יו״ד קפ״א:ד | Et interdit même sans aider, même par un non-Juif |
| 5 | « המקיף את הקטן חייב » שו״ע יו״ד קפ״א:ה | Tondre un mineur : tenu |
| 5 | « אבל מותר להקיף את העובד כוכבים או את האשה » רמ״א יו״ד קפ״א:ה | Tondre un non-Juif ou une femme : permis selon la glose |
| 6 | « אשה אינה במצות הקפה » שו״ע יו״ד קפ״א:ו | La femme n’est pas dans la mitsva de הקפה |
| 6 | « וי״א שאף על פי שמותרת להקיף פאת ראשה אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן » שו״ע יו״ד קפ״א:ו | Mais un avis lui interdit de tondre un homme |
| 7 | « עבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים » שו״ע יו״ד קפ״א:ז | Les esclaves sont tenus comme les hommes |
| 8 | « טומטום ואנדרוגינוס אסורין בהקפת הראש » שו״ע יו״ד קפ״א:ח | טומטום ואנדרוגינוס : interdits par doute |
| 9 | « שיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם » שו״ע יו״ד קפ״א:ט | L’étendue de la פאה : du front à sous l’oreille |
| 9 | « וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד » שו״ע יו״ד קפ״א:ט | Et sur toute cette largeur, la main ne touche pas |
| 10 | « אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער אבל במספרים מותר אפילו כעין תער » שו״ע יו״ד קפ״א:י | La barbe : le rasoir rend tenu, les ciseaux sont permis même au ras |
| 10 | « ומ״מ נזהרים כשמסתפרין במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרות ולא בתחתון פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער » רמ״א יו״ד קפ״א:י | Précaution : la lame supérieure des ciseaux, non l’inférieure |
| 10 | « מיהו נראה דתחת הגרון אין לחוש בזה הואיל ואינו עיקר מקום הפאות » רמ״א יו״ד קפ״א:י | Sous la gorge : pas lieu de s’en soucier, selon la glose |
| 11 | « פאות הזקן הם ה׳ ורבו בהם הדעות לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל » שו״ע יו״ד קפ״א:י״א | Cinq פאות, avis multiples — ne passer aucun rasoir |
| 11 | « ואפילו תחת הגרון » רמ״א יו״ד קפ״א:י״א | Et même sous la gorge |
| 12 | « אשה שיש לה זקן מותרת להשחיתו ודינה בהשחתת זקן האיש כדינה בהקפת ראש האיש » שו״ע יו״ד קפ״א:י״ב | La femme : sa barbe oui, celle d’un homme comme pour la tête |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קפ״א · ♥ Soutenir