שלושה סעיפים, ושאלה אחת נשאלת תחילה: היש בחצר דין חלוקה? יש — הנדר חל, וצריך לחלוק קודם שיחזירו רגלם לתוכה. אין — אין הנדר חל כלל, שכל אחד אומר ״לתוך שלי אני נכנס״, והש״ך נותן את המהלך: בכל פסיעה אותו מקום שלו היה מעיקרו. אלא שאין התשמיש הולך אחר הכניסה: תנור וכירים וריחים ותרנגולים אסורין משני הצדדים, מפני שהם תופסין את חלק חבירו. ונשארה היציאה — בית דין כופין את הנודר למכור, ובלבד שאמר ״חצרי״ ולא ״חצר זו״. (שולחן ערוך יורה דעה רכ״ו — ג׳ סעיפים)
אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו
אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו. כל עניין הסימן בתנאי זה: לא הלשון מכריעה אלא הנכס.
שולחן ערוך יורה דעה רכ״ו:ארמה א׳
שלושת הסעיפים בלשונם, עם ביאור ופירוק פסקה אחר פסקה: אמת מידת דין החלוקה, תנאי ״לצורך השותף״, המקום שבבית הכנסת ודבר המטלטל שברמ״א, ארבע ההעמדות האסורות, כפיית המכר, ונכסי מלוג. ושלושים ושתיים כניסות נושאי הכלים — ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, נקודות הכסף — כל אחת בפני עצמה.
📖 ללמודרמה ב׳
פלפול: היכן עוברת מחלוקת המשנה ממש, ומפני מה חוזרת בה הגמרא; מחלוקת הבית יוסף והטור באחד מן השוק, הש״ך מצד אחד והב״ח והט״ז מצד שני, וסתירת נקודות הכסף; ברירת השותף והסברה המוציאתה מכלל הברירה הנדחית; שני טעמי התוספות בתנור ובריחיים, והיפוך הש״ך כנגד הלבוש; ולבסוף את מי כופין ולמי מוכרין — ששם חוזר בו הש״ך מדברי עצמו.
📖 ללמודרמה ג׳
סיכום המסודר לפי מנגנון ולא לפי מספר: אמת המידה שהכל תלוי בה, הברירה וגבולה, התשמיש הממלא את החצר, כפיית המכר ותנאי לשונה, והגהת הרמ״א. ואחריהם טבלה ראשית המחזירה את שלושת הסעיפים לסדר הספר, פסקה אחר פסקה, המחלוקות הפתוחות, אוצר המילים, כללי הזהב והמכשולים הרגילים.
📖 ללמודרמה ד׳
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב והפתחי תשובה, בחמישה שלבים: לברר את דין החלוקה, לדון בכניסה, לדון בהעמדה שאינה הולכת אחריה, לרשום את הלשון ממש, ולדעת את היציאה. ואחריהם שתי השאלות שנשארו פתוחות, וארבעה מקרים של היום. הערה: אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמת פסק, לא ״דעת הרב״.
📖 ללמודוהדבר תלוי בדבר אחד, ואינו מה שאמרו:
« אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)
« ואם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר ומותרין ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)ואמת המידה ממונית היא. והש״ך נותן בחצר את השיעור:
« היינו ד׳ אמות על ד׳ אמות לכל אחד כמו שכתוב בחושן משפט סימן קע״א ס״ג » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק א)למדוד תחילה ולהסיק אחר כך — ולשאול את רבך.
מפני שלא חל: שלא היה לו על מה לחול. והש״ך נותן את המהלך:
« דכל עידן דעייל בחצר רואים כאלו מקום דריסתו קנוי לו לבדו דעל תנאי זה ניקנית להם החצר מתחלה » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ד)כל פסיעה נעשית במקום שהיה שלו מעיקרו. ולומד מזה שאף שאר התשמישין הרגילין בכלל ההיתר:
« ומשמע דה״ה שאר כל תשמיש שאינו כמו תשמיש דרחיים ותנור וגידול תרנגולים מותר באין בו דין חלוקה מה״ט » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ד)
לאו, וזה המכשול השכיח שבסימן:
« כשהדירו שניהם זה את זה אסורין להעמיד בו תנור וכירים וריחים ותרנגולים » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)והש״ך מדייק שזה אף במקום שהכניסה מותרת, והבאר היטב מכליל:
« אפי׳ אין בו דין חלוקה ומשמע דכל תשמיש בעולם שממלא כל החצר כגון לשטוח פירות בכל החצר וכה״ג אסור » (באר היטב יו״ד רכ״ו ס״ק ו)ואין אמת המידה בטיב החפץ אלא בתפיסה שהוא תופס בחלק חבירו.
המחבר מתיר, בתנאי אחד:
« ודוקא כשאותו מן השוק שהוא מודר נכנס לצורך השותף » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)
« אבל ליכנס בו שלא לצורך השותף אסור: » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)אלא שהש״ך מצמצם היתר זה לחצר שאין בה דין חלוקה, ובלשון שאינו רגיל בה:
« וכל זה ברור וחלילה להקל ולזוז מדברי המחבר » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ג)והט״ז מתיר לסמוך על המקילין, והבאר היטב מניח את שתיהן. והשאלה פתוחה: שאל את רבך.
זו התקנה שבסימן, והיא של ממש:
« והיו כופין את הנודר למכור חלקו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)
« אם נאסר בלשון חצרי שמותר בו לאחר שימכר: » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)והט״ז נותן הטעם — שחוששין לשלא נדר:
« דחיישינן שמא יכשל חבירו על ידי נדרו » (ט״ז יו״ד רכ״ו ס״ק ד)ולמי ימכור? הש״ך התיר תחילה לשותף וחזר בו:
« עתה ראיתי שדבריו נכונים » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ו)אל תכריע מן הזיכרון: עניין של בית דין הוא.