סימן של סעיף אחד, ודין הנועל דלת: משחל הנדר, אין אדם מתיר לעצמו, ואין תנאי שהוקדם משנה בכך. אבל קודם שחל הנדר עדיין הכול אפשר — ונדר לזמן אינו צריך כלום.
הנושא: מי מתיר את הנדר, והתולה נדרו בדעת אחרים
המקור: שולחן ערוך יורה דעה סימן רל״א (סעיף אחד)
עריכה: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
כותרת הסימן נוקבת בשתי דמויות: « הנודר על תנאי או מי שתולה נדרו בדעת אחרים » (שו״ע יו״ד רל״א:א) — הנודר על תנאי, והתולה נדרו בדעת אחרים. והסעיף היחיד דן בשתיהן בתנועה אחת, לפי שנכשלות מטעם אחד: אין לא זו ולא זו באה במקום החכם.
אין בסימן אלא סעיף אחד. הרי הוא כולו, עם פתיחתו, ואחר כך פסקה אחר פסקה.
הנודר על תנאי או מי שתולה נדרו בדעת אחרים. ובו סעיף אחד:
אין הנדר והשבועה ניתרים אלא על פי מומחה או בג׳ הדיוטות שאפילו פירש והתנה בשעת הנדר או השבועה אימתי שירצה שיבטלנו מעיקרו או שתלה (באחר) שיבטלנו אימתי שירצה אינו כלום דמיד כשחל הנדר אין לו התרה אלא על ידי מומחה או ג׳ הדיוטות ואפילו אם תלאו בדעת אחר וקיימו ושוב נשאל על הקיום אינו מועיל: הגה אבל אם לא קיימו ומיד ששמעו אמר שלא יהיה נדר הנדר בטל (כן משמע מדברי הרא״ש כלל י׳ סי׳ ג׳ ומל׳ הטור) וכ״ש אם התנה בפירוש שחבירו יוכל לבטלו דיוכל חבירו לבטל כל זמן שלא חל הנדר (ריב״ש סי׳ תפ״ו וקפ״ב) ועיין לעיל סי׳ רכ״ח סעיף ל״ז ול״ח : ומיהו אם נדר לזמן אין צריך התרה אלא לכשיגיע הזמן בטל ממילא:
« אין הנדר והשבועה ניתרים אלא על פי מומחה או בג׳ הדיוטות » (שו״ע יו״ד רל״א:א)
« שאפילו פירש והתנה בשעת הנדר או השבועה אימתי שירצה שיבטלנו מעיקרו » (שו״ע יו״ד רל״א:א)
« או שתלה (באחר) שיבטלנו אימתי שירצה אינו כלום » (שו״ע יו״ד רל״א:א)
« דמיד כשחל הנדר אין לו התרה אלא על ידי מומחה או ג׳ הדיוטות » (שו״ע יו״ד רל״א:א)
« ואפילו אם תלאו בדעת אחר וקיימו ושוב נשאל על הקיום אינו מועיל » (שו״ע יו״ד רל״א:א)
« אבל אם לא קיימו ומיד ששמעו אמר שלא יהיה נדר הנדר בטל » (רמ״א יו״ד רל״א:א)
« וכ״ש אם התנה בפירוש שחבירו יוכל לבטלו דיוכל חבירו לבטל כל זמן שלא חל הנדר » (רמ״א יו״ד רל״א:א)
« ומיהו אם נדר לזמן אין צריך התרה אלא לכשיגיע הזמן בטל ממילא » (שו״ע יו״ד רל״א:א)
« אין הנדר ניתר אלא ע״פ חכם מומחה או ג׳ הדיוטות » (טור יורה דעה רל״א)
« ומיהו אם נדר לזמן א״צ התרה אלא לכשיגיע הזמן בטל ממילא » (טור יורה דעה רל״א)
« הֲרֵי זֶה נִשְׁאַל לְחָכָם אֶחָד אוֹ לִשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם חָכָם וּמַתִּירִין לוֹ שְׁבוּעָתו » (רמב״ם הלכות שבועות פרק ו׳ הלכה א׳)
« וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַתִּיר שְׁבוּעַת עַצְמו » (רמב״ם הלכות שבועות פרק ו׳ הלכה ג׳)
לחציה הראשון של הגהתו: « כן משמע מדברי הרא״ש כלל י׳ סי׳ ג׳ ומל׳ הטור » (רמ״א יו״ד רל״א:א). ולחציה השני: « ריב״ש סי׳ תפ״ו וקפ״ב » (רמ״א יו״ד רל״א:א).
« הנשבע על דעת חבירו שלא לעשות דבר פלוני אף על פי שנתן לו חבירו רשות לעשותו צריך שיתירו לו ג׳ הדיוטות » (שו״ע יו״ד רכ״ח:לז)
« אלא אם כן אומר שדעתו היה כשנשבע שיוכל אותו פלוני להתירו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:לז)
« נשבע שלא לעשות דבר פלוני שלא ברשות פלוני כיון שנתן לו אותו פלוני רשות הותר ואינו צריך התרה » (שו״ע יו״ד רכ״ח:לח)
בסימן זה שבע כניסות: שתיים לש״ך, שלוש לט״ז — והאחרונה בשתי פסקאות — ושתיים לבאר היטב.
ס״ק א, על « או שתלה (באחר) שיבטלנו » (שו״ע יו״ד רל״א:א). הש״ך פותח בתיקון קריאה:
« כלומר שיתירנו כמו ג׳ הדיוטות » (ש״ך יו״ד רל״א ס״ק א)
ואחר כך הוא פותח את הפתח שהמחבר לא נקב בו:
« אבל אם נדר על תנאי שיסכים חבירו או על תנאי שלא יבטלנו יכול חבירו לבטלו בכל לשון כמו שכתבתי בסימן רכ״ח ס״ק צ״ח עיין שם » (ש״ך יו״ד רל״א ס״ק א)
ס״ק ב, על הגהת הרמ״א. הש״ך מתאר שני מנגנונים נפרדים שהביטול פועל בהם:
« דיכול חבירו לבטל הנדר כל זמן שלא חל דהיינו מיד בשעת הנדר הוא מבטלו » (ש״ך יו״ד רל״א ס״ק ב)
« או שהתנה שהנדר לא יהא נדר עד שישמענו חבירו ולא יתירו » (ש״ך יו״ד רל״א ס״ק ב)
« ומיד בשומעו הוא מבטלו א״כ לא חל הנדר כלל » (ש״ך יו״ד רל״א ס״ק ב)
ס״ק א מבאר את סופו של המחבר:
« פירוש אותו פלוני שתלה בדעתו הסכים שיהיה נדר ואחר כך נתחרט והלך לחכם והתיר לו הסכמתו בזה לא בטל הנדר » (ט״ז יו״ד רל״א ס״ק א)
ס״ק ב מקשה על הגהת הרמ״א:
« יש תמיה בהג״ה זאת דמשמע דאע״פ שאינו אומר בפירוש שהיה דעתו שיוכל לבטלו תלוי הדבר באותו שנדר על דעתו שהוא יוכל לבטלו » (ט״ז יו״ד רל״א ס״ק ב)
« וצריך לומר דגם הכא מיירי שאומר שהיתה דעתו תחלה לכך » (ט״ז יו״ד רל״א ס״ק ב)
ס״ק ג מצמצם את היקפו של כוח זה, ואחר כך מביא מעשה שהיה. שתי פסקאות של ס״ק אחד הן, ולא שתי כניסות: ואנו מביאים אותן תחת אותו מספר.
« פירוש תיכף שישמע יוכל לבטלו אבל לא אחר כך » (ט״ז יו״ד רל״א ס״ק ג)
« ומ״ש ברישא שאפילו פירש והתנה כו׳ אימת שירצה יבטלנו פירוש אחר השמיעה לא תכף באופן שכבר חל הנדר בשעה ששתק » (ט״ז יו״ד רל״א ס״ק ג)
פסקה שנייה של אותו ס״ק — מעשה בבני זוג:
« אמר לאשתו תנה לי תקיעת כף שלא תנשא לאיש אחר אחר מותי וגם אני אדור לך שלא אשא אחרת אחר מותך אין נדרו חל » (ט״ז יו״ד רל״א ס״ק ג)
« ומעתה גם נדרה אינוחל כי לא נדרה אלא על דעת אם הוא יקיים נדרו ותקיעת כף יש לו התרה ולרווחא דמילתא יתירו לה » (ט״ז יו״ד רל״א ס״ק ג)
« אבל אם נדר על תנאי שיסכים חבירו או ע״ת שלא יבטלנו יכול חבירו לבטלו בכל לשון כמ״ש בסי׳ רכ״ח סל״ז » (באר היטב יו״ד רל״א ס״ק א)
« דהיינו מיד בשעת הנדר הוא מבטלו או שהתנה שהנדר לא יהא נדר עד שישמענו חבירו ולא יתירו » (באר היטב יו״ד רל״א ס״ק ב)
| בעל הדבר | הלשון | המשמע |
|---|---|---|
| המחבר | « אין הנדר והשבועה ניתרים אלא על פי מומחה או בג׳ הדיוטות » (שו״ע יו״ד רל״א:א) | שתי דרכי התרה, ואין שלישית. |
| המחבר | « שאפילו פירש והתנה בשעת הנדר או השבועה אימתי שירצה שיבטלנו מעיקרו » (שו״ע יו״ד רל״א:א) | פתח מילוט שאדם נותן לעצמו אינו כלום. |
| המחבר | « דמיד כשחל הנדר אין לו התרה אלא על ידי מומחה או ג׳ הדיוטות » (שו״ע יו״ד רל״א:א) | הטעם: משחלה, אין אלא הדרך הקבועה. |
| המחבר | « ואפילו אם תלאו בדעת אחר וקיימו ושוב נשאל על הקיום אינו מועיל » (שו״ע יו״ד רל״א:א) | התרת קיומו של שלישי אינה מתרת את הנדר. |
| הרמ״א | « אבל אם לא קיימו ומיד ששמעו אמר שלא יהיה נדר הנדר בטל » (רמ״א יו״ד רל״א:א) | סירובו המיידי של השלישי מונע את הנדר מלחול. |
| הרמ״א | « וכ״ש אם התנה בפירוש שחבירו יוכל לבטלו דיוכל חבירו לבטל כל זמן שלא חל הנדר » (רמ״א יו״ד רל״א:א) | וכל שכן כשניתן לו כוח זה בפירוש. |
| המחבר | « ומיהו אם נדר לזמן אין צריך התרה אלא לכשיגיע הזמן בטל ממילא » (שו״ע יו״ד רל״א:א) | נדר לזמן כלה בלא התרה. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רל״א · ♥ תמיכה