סימן רכ״ח — דין התרת נדרים וההבדל שבין פתח לחרטה

החרטה הצהרת הנודר היא, שהיה רוצה שלא נדר מעולם; והפתח דבר שלא ידעו, ואילו ידעו לא היה נודר. ומרן מבדיל ביניהם בסעיף ז:

« ואם אינו מתחרט צריך לבקש לו פתח לומר לו אילו היית יודע דבר זה לא היית נודר ונמצא הנדר נעקר מעיקרו » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ז)

לפני שלושה. ומרן חותם בזה את סעיפו הראשון:

« והאידנא אין מומחה שיהא ראוי להתיר ביחיד » (שו״ע יו״ד רכ״ח:א)

נדר שנאמר בו על דעת שלושה לפחות, מפורשים או ידועים. וסעיף כ״א מדייק:

« ואין נקראים רבים בפחות מג׳ וכגון שיפרוט אותם » (שו״ע יו״ד רכ״ח:כא)

לא. סעיף י״ז קובע זאת ואף דוחה את טענת המכשול:

« אין מתירין הנדר עד שיחול » (שו״ע יו״ד רכ״ח:יז)

הסימן אומרו שלוש פעמים בשלושה מקומות רחוקים. תחילה בסעיף ד:

« ואם הוא משקר לחכם אין התרתו כלום » (שו״ע יו״ד רכ״ח:ד)

« ואם לא פרט אין התרתן התרה » (שו״ע יו״ד רכ״ח:יד)

« היתר שנעשה באונס אינו כלום » (שו״ע יו״ד רכ״ח:נא)

לא. נדר המחזק איסור אינו ניתר, ואף באיסור דרבנן:

« אין מתירין נדר של דבר איסור אפי׳ אינו אלא איסור דרבנן » (שו״ע יו״ד רכ״ח:טו)