סימן של סעיף אחד, ושלושה זמנים בחיי הקטן: קודם, שאין לדיבורו תפיסה אף שהוא מבין; שנת הבדיקה, שדיבורו חל בה אם יודע לשם מי נדר; ולאחר מכן, שחל אף שאינו יודע.
הנושא: עונת נדרים — מאיזה גיל נדרי הקטן נדר
המקור: שולחן ערוך יורה דעה סימן רל״ג (סעיף אחד)
עריכה: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
כותרת הסימן מונח אחד: « עונת נדרים לזכר ולנקבה » (שו״ע יו״ד רל״ג:א). ואין הדברים אמורים לא בגדלות ולא בבני עונשין, אלא בשנה אחת — זו הקודמת לגדלות — שדיבורו של קטן עשוי לחול בה.
אין בסימן אלא סעיף אחד. הרי הוא כולו, עם פתיחתו, ואחר כך פסקה אחר פסקה.
עונת נדרים לזכר ולנקבה. ובו סעיף אחד:
קטן בן י״ב שנה ויום אחד וקטנה בת י״א שנה ויום אחד אם יודעים לשם מי נדרו ונשבעו נדריהם נדר ושבועתם שבועה אע״פ שלא הביאו ב׳ שערות ובודקין שנת י״ג לזכר ושנת י״ב לנקיבה וקודם שיש י״ב לזכר וי״א לנקיבה אפילו יודעים לשם מי נודרים אינו נדר: הגה וגוערים בהם ומכין אותן שלא ילמדו לשונם בנדרים ושבועות ואם הוא דבר קטן וקל ואין בו עינוי נפש אומרים להם שיעמדו בנדרם ושבועתם כדי שלא ירגילו עצמם בזה. (רמב״ם פי״ב מהל׳ שבועות סמ״ג וכל בו): ומי״ג ויום אחד ואילך לזכר ומי״ב ויום אחד לנקיבה אע״פ שאין יודעים לשם מי נודרים נדריהם נדר:
« קטן בן י״ב שנה ויום אחד וקטנה בת י״א שנה ויום אחד אם יודעים לשם מי נדרו ונשבעו נדריהם נדר ושבועתם שבועה » (שו״ע יו״ד רל״ג:א)
« אע״פ שלא הביאו ב׳ שערות » (שו״ע יו״ד רל״ג:א)
« ובודקין שנת י״ג לזכר ושנת י״ב לנקיבה » (שו״ע יו״ד רל״ג:א)
« וקודם שיש י״ב לזכר וי״א לנקיבה אפילו יודעים לשם מי נודרים אינו נדר » (שו״ע יו״ד רל״ג:א)
« וגוערים בהם ומכין אותן שלא ילמדו לשונם בנדרים ושבועות » (רמ״א יו״ד רל״ג:א)
« ואם הוא דבר קטן וקל ואין בו עינוי נפש אומרים להם שיעמדו בנדרם ושבועתם כדי שלא ירגילו עצמם בזה » (רמ״א יו״ד רל״ג:א)
« ומי״ג ויום אחד ואילך לזכר ומי״ב ויום אחד לנקיבה אע״פ שאין יודעים לשם מי נודרים נדריהם נדר » (שו״ע יו״ד רל״ג:א)
« בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד — נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד — נְדָרֶיהָ קַיָּימִין, וּבוֹדְקִין כׇּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה » (נדה מ״ה ע״ב)
« בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד — נְדָרָיו נִבְדָּקִין, בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד — נְדָרָיו קַיָּימִין, וּבוֹדְקִין כׇּל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה » (נדה מ״ה ע״ב)
« קוֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: ״יוֹדְעִין אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ״, ״לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ״ — אֵין נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְאֵין הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּש » (נדה מ״ה ע״ב)
« לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ״, ״לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ״ — נִדְרָן נֶדֶר וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּש » (נדה מ״ה ע״ב)
« קָטָן בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וּקְטַנָּה בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁנִּשְׁבְּעוּ אוֹ נָדְרוּ בֵּין נִדְרֵי אִסָּר בֵּין נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ בּוֹדְקִין אוֹתָן וְשׁוֹאֲלִין אוֹתָן » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״א הלכה א׳)
« וּצְרִיכִין בְּדִיקָה כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ שֶׁהִיא שְׁנַת י״ב לִקְטַנָּה. וּשְׁנַת י״ג לְקָטָן » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״א הלכה א׳)
« וְאֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְנִמְצְאוּ יוֹדְעִין בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה אֵין צְרִיכִין בְּדִיקָה אֶלָּא בּוֹדְקִין אוֹתָן אֶת כָּל הַשָּׁנָה הַזּוֹ כֻּלָּה » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״א הלכה ב׳)
« וְדָבָר זֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁהַמֻּפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ הֶקְדֵּשׁוֹ וְנִדְרוֹ נֵדֶר » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״א הלכה ד׳)
« אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְרֵיהֶן קַיָּמִין אִם חִלְּלוּ נִדְרָן אוֹ נִשְׁבְּעוּ וְהֶחְלִיפוּ אֵינָן לוֹקִין עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ וְיָבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״א הלכה ד׳)
« קְטַנִּים שֶׁנִּשְׁבְּעוּ וְהֵן יוֹדְעִין טַעַם הַשְּׁבוּעָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן חַיָּבִין. כּוֹפִין אוֹתָן לַעֲמֹד בְּדִבְרֵיהֶן. כְּדֵי לְחַנְּכָן וּלְאַיֵּם עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּשְׁבוּעוֹת » (רמב״ם הלכות שבועות פרק י״ב הלכה ז׳)
« וְאִם הָיָה הַדָּבָר שֶׁנִּשְׁבְּעוּ עָלָיו דָּבָר שֶׁאֵין הַקָּטָן יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִזָּק » (רמב״ם הלכות שבועות פרק י״ב הלכה ז׳)
« מַכֶּה אוֹתוֹ אָבִיו אוֹ רַבּוֹ וְגוֹעֵר בּוֹ וּמַרְאִין לוֹ שֶׁהֻתְּרָה שְׁבוּעָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָגִיל לְהָקֵל רֹאשׁ בִּשְׁבוּעוֹת » (רמב״ם הלכות שבועות פרק י״ב הלכה ז׳)
« צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּקְּטַנִּים הַרְבֵּה וּלְלַמֵּד לְשׁוֹנָם דִּבְרֵי אֱמֶת בְּלֹא שְׁבוּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִים לְהִשָּׁבַע תָּמִיד » (רמב״ם הלכות שבועות פרק י״ב הלכה ח׳)
« ומיהו אינן לוקין אם חללו נדרן ועבדו על שבועתן עד שיגדלו » (טור יורה דעה רל״ג)
בסימן זה ארבע כניסות: שתיים לש״ך, אחת לבאר היטב ואחת לפתחי תשובה.
ס״ק א, על « ובודקין שנת י״ג לזכר ושנת י״ב לנקיבה » (שו״ע יו״ד רל״ג:א). וזה מה שהיא מחדשת:
« שאפילו בדקם בתחלת השנה ונמצאו שיודעים לשם מי נדרו אם נדרו אחר כך בסוף שנה אינו נדר עד שיבדקם פעם אחרת טור ועב״י » (ש״ך יו״ד רל״ג ס״ק א)
ס״ק ב, על פסקתו האחרונה של הסעיף:
« ומי״ג ויום א׳ ואילך כו׳. אע״פ שלא הביאו ב׳ שערות » (ש״ך יו״ד רל״ג ס״ק ב)
« יודעים. אע״פ שלא הביאו שתי שערות. ש״ך » (באר היטב יו״ד רל״ג ס״ק א)
« עב״ה ועיין בספר לח״מ ומל״מ פי״א מהלכות נדרים ועיין בתשובות משכנות יעקב סימן נ״ז מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד רל״ג ס״ק א)
| בעל הדבר | הלשון | המשמע |
|---|---|---|
| המחבר | « קטן בן י״ב שנה ויום אחד וקטנה בת י״א שנה ויום אחד אם יודעים לשם מי נדרו ונשבעו נדריהם נדר ושבועתם שבועה » (שו״ע יו״ד רל״ג:א) | זכר י״ב ויום, נקבה י״א ויום: הנדר חל אם יודעים. |
| המחבר | « אע״פ שלא הביאו ב׳ שערות » (שו״ע יו״ד רל״ג:א) | סימני הגדלות אינם נדרשים. |
| המחבר | « ובודקין שנת י״ג לזכר ושנת י״ב לנקיבה » (שו״ע יו״ד רל״ג:א) | הבדיקה נמשכת כל השנה. |
| המחבר | « וקודם שיש י״ב לזכר וי״א לנקיבה אפילו יודעים לשם מי נודרים אינו נדר » (שו״ע יו״ד רל״ג:א) | ולמטה מזה אין הידיעה ממלאת מקום השנים. |
| הרמ״א | « ואם הוא דבר קטן וקל ואין בו עינוי נפש אומרים להם שיעמדו בנדרם ושבועתם כדי שלא ירגילו עצמם בזה » (רמ״א יו״ד רל״ג:א) | החינוך, וגבולו: שלא יהא בו עינוי. |
| המחבר | « ומי״ג ויום אחד ואילך לזכר ומי״ב ויום אחד לנקיבה אע״פ שאין יודעים לשם מי נודרים נדריהם נדר » (שו״ע יו״ד רל״ג:א) | לאחר הגדלות די בשנים. |
| הש״ך | « שאפילו בדקם בתחלת השנה ונמצאו שיודעים לשם מי נדרו אם נדרו אחר כך בסוף שנה אינו נדר עד שיבדקם פעם אחרת טור ועב״י » (ש״ך יו״ד רל״ג ס״ק א) | הבדיקה נשנית בכל נדר. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רל״ג · ♥ תמיכה