זמן הדלקת נרות שבת הוא קודם השקיעה, ולעולם לא בתוך בין השמשות (שבו ההדלקה כבר אסורה). המנהג הרווח, התואם את מצות תוספת שבת, הוא להדליק 18 דקות קודם שקיעת המקום.
הדקות המדויקות משתנות לפי העיר והקהילה: יש לעקוב אחר לוח הקהילה ולשאול את הרב.
מדליקים את הנרות קודם כניסת השבת, בעוד יום — לא בתוך בין השמשות (ספק חשיכה), שבו ההדלקה כבר אסורה. התורה אף מחייבת להקדים מעט: זוהי מצות תוספת שבת. המנהג הרווח ביותר הוא להדליק 18 דקות קודם השקיעה; הזמנים משתנים לפי המקומות והקהילות. לזמן המדויק שלך — עקוב אחר לוח הקהילה שלך ושאל את הרב שלך.
״מהר, הגיע זמן ההדלקה!״ בכל ערב שבת חוזרת אותה שאלה: באיזו דקה בדיוק יש להדליק את הנרות? מוקדם מדי — האם יצא ידי חובה? מאוחר מדי — האם כבר שבת? השולחן ערוך מקדיש לעניין הזמן סימן שלם — סימן רס״א — המקודד את רגע כניסת השבת במדויק.
מדוע יש ״זמן אחרון״ להדלקה?
משום שכניסת השבת אינה רגע חד: היא אזור מעבר. הסעיף הראשון של הסימן מתאר אזור זה, השקיעה, ואת מה שמותר ואסור לעשות בו:
סְפֵק חֲשֵׁכָה וְהִיא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — אֵין מְעַשְּׂרִים אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת, וְאֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי תְּחוּמִין.
״ספק חשיכה, והיא בין השמשות: אין מעשרים את הוודאי, אין מטבילים את הכלים, אין מדליקים את הנרות, ואין מערבין עירובי תחומין.״ (סימן רס״א סעיף א׳.)
המחבר (רבי יוסף קארו) מונה אפוא את ההדלקה בין הדברים שכבר אין עושים משהחל בין השמשות. מכאן עניין הזמן: יש להדליק קודם סף זה.
שלושת מושגי היסוד של זמן ההדלקה
1. בין השמשות — השקיעה, זמן של ספק
כפשוטו ״בין שני השמשות״: זמן השקיעה. זהו זמן של ספק (ספק חשיכה) — שמא עדיין יום, שמא כבר לילה. הסימן מעריך את שיעורו בג׳ רבעי מיל. כיוון שמא כבר שבת, אין מדליקים בו.
2. תוספת שבת — להקדים את הכניסה
סעיף ב׳ מלמד שיש להוסיף מן החול על הקודש: להיכנס לשבת מעט קודם השקיעה. אפשר להקדים הרבה או מעט — ״וּבִלְבַד שֶׁיּוֹסִיף אֵיזֶה זְמַן שֶׁיִּהְיֶה וַדַּאי יוֹם״ — ובלבד שיוסיף זמן שיהיה ודאי יום.
3. קבלת שבת — ברכו ומזמור
סעיף ד׳ מבאר שלאחר שענה ״בָּרְכוּ״ (בתפילת ערבית), אף שעדיין יום, כבר קיבל עליו את השבת. הסימן מוסיף שלנו, אמירת ״מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת״ בקבלת שבת שקולה לאותה קבלה.
סעיף ב׳, בהגהת הרמ״א, מזכיר אף שאפשר להקדים את קבלת השבת כבר מפלג המנחה (״מִפְּלַג הַמִּנְחָה וְאֵילָךְ — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ״).
כיצד ידעו את הזמן קודם הלוחות?
סעיף ג׳ נותן סימנים טבעיים למי שאינו יודע את השיעור המדויק: להדליק ״כל זמן שהשמש בראשי האילנות״; ביום מעונן, כש״התרנגולים יושבים על הקורה״; ובשדה שאין בו תרנגולים, כש״העורבים יושבים״. הלקח החוצה כל המקרים: לעולם אל תמתין לרגע האחרון.
ולמעשה: 18 דקות, 22, 40?
| סימן | מה אומר / ממסגר המקור |
|---|---|
| סעיף א׳ | בבין השמשות: אין עוד מדליקים (שמא כבר שבת) |
| סעיף ב׳ | מצות תוספת שבת: להוסיף זמן שהוא ודאי יום קודם הכניסה |
| 18 דקות | מנהג רווח ברוב הקהילות (קודם השקיעה) |
| שינויים מקומיים | לפי המקומות והמנהגים — בירושלים המנהג להקדים יותר (22 דקות), ואצל החסידים 40 דקות |
| פלג המנחה (רמ״א) | גבול ההקדמה: אפשר לקבל את השבת כבר מאז |
מאמר זה מציג מה שאומר המקור לשם לימוד. אין זו הוראה הלכה למעשה — יש לשאול רב. זמן ההדלקה תלוי במקום, בקהילה ובמנהג שלך. לזמן המדויק אצלך, עקוב אחר לוח הקהילה שלך ושאל את הרב שלך.
שאלות נפוצות
אימתי מדליקים נרות שבת?
קודם כניסת השבת, בעוד יום, ולא בבין השמשות שבו ההדלקה כבר אסורה (סימן רס״א). המנהג הרווח הוא 18 דקות קודם השקיעה. לזמן המקומי, עיין בלוח הקהילה שלך ושאל את הרב שלך.
מהו בין השמשות?
השקיעה, ״בין שני השמשות״: זמן של ספק (שמא כבר שבת). הסימן אוסר בו את ההדלקה ומעריך את שיעורו בג׳ רבעי מיל.
מהי תוספת שבת?
מצוה להוסיף מן החול על הקודש בהקדמת כניסת השבת. יש להוסיף לכל הפחות זמן שהוא ודאי יום; הרמ״א מתיר לקבל את השבת מפלג המנחה.
ללמוד את סימן רס״א לעומק
ארבע רמות, מן המתחיל עד תלמיד חכם — טקסט עברי, תרגום, פלפול ושיטת אדמו"ר הזקן.