Pourquoi un niveau 4 dédié à l'Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken n'est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c'est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l'Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l'Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l'autorité décisionnaire. Le Rabbi a explicitement instruit d'étudier sérieusement le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב). Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman י׳ — דיני כנפות הטלית (les lois des coins du talit) — où le Mehaber traite ce siman en 12 seifim (י״ב סעיפים), tandis que l'Admour HaZaken le déploie en 23 seifim (כ״ג סעיפים) : il y développe la géométrie des 4 כנפות (et les 4 les plus éloignées), le din du רוֹב פָּתוּחַ / רוֹב סָתוּם (חֲצִי-חֲצִי לְחֻמְרָא, מַרְאִית עַיִן, שבת), le תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (le cas 3→4 כנפות, le « בַּל תּוֹסִיף »), les כנפות מרובעות, et la מצנפת et l'écharpe (כְּסוּת הָרֹאשׁ).
→ Lire la préface générale sur la chitah de l'Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן י׳ — דִּינֵי כַּנְפוֹת הַטַּלִּית
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן י׳ — דִּינֵי כַּנְפוֹת הַטַּלִּית — וּבוֹ כ״ג סְעִיפִים
Texte de l'Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.10), suivi de notre traduction française. Le Mehaber traite ce siman en 12 seifim (י״ב סעיפים) ; l'Admour HaZaken en 23 (כ״ג סעיפים).
סעיף א טַלִּית שֶׁאֵין לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית… יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת — חַיֶּבֶת.
טַלִּית שֶׁאֵין לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ". יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת — חַיֶּבֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ", וְהַאי קְרָא יְתֵירָה הוּא, אֶלָּא לְרַבּוֹת בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר שֶׁחַיֶּבֶת, וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת בַּעֲלַת חָמֵשׁ וּלְמַעֵט בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ? מְרַבֶּה אֲנִי בַּעֲלַת חָמֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ — אַרְבַּע, וּמוֹצִיא אֲנִי בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ שֶׁאֵין בִּכְלַל שָׁלֹשׁ — אַרְבַּע.
L'ouverture : moins de 4 coins פטור, plus de 4 חייב. Un talit qui n'a pas quatre coins est exempt du tsitsit, car il est dit « עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ ». S'il a plus de quatre coins, il est obligé (חַיֶּבֶת), car il est dit « אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ » — verset surnuméraire qui vient inclure (לְרַבּוֹת) le vêtement à cinq coins ou plus. Et pourquoi inclure celui à cinq et exclure celui à trois ? « J'inclus le vêtement à cinq coins, qui contient en lui quatre (שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ אַרְבַּע) ; et j'exclus celui à trois, qui ne contient pas quatre. » חידוש du Rav : il ancre tout le siman sur cette double drasha (« אַרְבַּע » / « אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ ») — le critère décisif n'est pas le nombre exact de coins mais la présence de quatre.
סעיף ב בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר — אֵין צָרִיךְ לְהָטִיל צִיצִית לְכָל כַּנְפוֹת הַטַּלִּית, אֶלָּא לְאַרְבַּע בִּלְבַד.
וְהוֹאִיל וְלֹא נִתְרַבּוּ בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁבַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר — אֵין צָרִיךְ לְהָטִיל צִיצִית לְכָל כַּנְפוֹת הַטַּלִּית, אֶלָּא לְאַרְבַּע [מֵהֶם] בִּלְבַד. וְאִם עָבַר וְהֵטִיל לְחָמֵשׁ כְּנָפוֹת — עָבַר עַל "בַּל תּוֹסִיף".
Sur 5 coins, on ne met que 4 tsitsiyot. Puisque le vêtement à cinq coins ou plus n'a été inclus que parce qu'il contient quatre coins, tu en déduis qu'on ne met pas un tsitsit à chaque coin du talit, mais à quatre seulement. Et si l'on a transgressé en mettant à cinq coins — on a enfreint « בַּל תּוֹסִיף » (ne pas ajouter). חידוש du Rav : il tire la conséquence directe de la drasha du séif א — le חיוב porte sur quatre coins, donc le cinquième tsitsit n'est pas un surplus innocent mais une transgression de בל תוסיף.
סעיף ג כְּשֶׁהוּא מֵטִיל לְבַעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ יוֹתֵר — יָטִיל בְּאַרְבַּע כְּנָפוֹת הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ יוֹתֵר.
כְּשֶׁהוּא מֵטִיל לְבַעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ יוֹתֵר — יָטִיל בְּאַרְבַּע כְּנָפוֹת הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת", וְהַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ [הֵן יוֹתֵר] נִכָּרִים שֶׁהֵן כְּנָפוֹת.
Les quatre coins les plus éloignés. Lorsqu'on met le tsitsit sur un vêtement à cinq coins ou plus, on le met aux quatre coins les plus éloignés l'un de l'autre (הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ יוֹתֵר), car il est dit « עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת » — et les plus éloignés sont ceux où l'on reconnaît le mieux qu'il s'agit de coins (נִכָּרִים שֶׁהֵן כְּנָפוֹת). חידוש du Rav : il fournit le critère de sélection (le plus écarté = le plus manifestement « כנף ») là où il faut choisir quatre coins parmi cinq.
סעיף ד טַלִּית שֶׁהָיָה לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת וְחָתַךְ קֶרֶן אֶחָד בַּאֲלַכְסוֹן… נַעֲשֵׂית בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת וְנִשְׁאֲרָה בְּחִיּוּבָהּ.
טַלִּית שֶׁהָיָה לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת וְחָתַךְ קֶרֶן אֶחָד בַּאֲלַכְסוֹן וְעָשָׂהוּ שְׁתֵּי כְּנָפוֹת — הֲרֵי נַעֲשֵׂית בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת וְנִשְׁאֲרָה בְּחִיּוּבָהּ. וְהוּא הַדִּין אִם חָתַךְ שְׁתֵּי קְרָנוֹת בַּאֲלַכְסוֹן — הֲרֵי נַעֲשֵׂית בַּעֲלַת שֵׁשׁ כְּנָפוֹת.
Couper un coin en diagonale → cinq coins. Un talit qui avait quatre coins et dont on a coupé un coin en diagonale (בַּאֲלַכְסוֹן), en en faisant deux coins — il devient un vêtement à cinq coins et reste dans son obligation (נִשְׁאֲרָה בְּחִיּוּבָהּ). Et de même si l'on a coupé deux coins en diagonale, il devient un vêtement à six coins. חידוש du Rav : il illustre concrètement le din des séifim א-ג — couper un angle multiplie les coins sans annuler le חיוב (le talit garde ses quatre coins « inclus »).
סעיף ה טוֹב לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּשׁוּם בֶּגֶד יוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה כְּנָפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִין וּפוֹטְרִין.
אַף־עַל־פִּי שֶׁהֲלָכָה שֶׁבַּעֲלַת חֲמִשָּׁה כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר חַיֶּבֶת, מִכָּל מָקוֹם טוֹב לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּשׁוּם בֶּגֶד יוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה כְּנָפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִין וּפוֹטְרִין אוֹתוֹ מִן הַצִּיצִית.
Le הידור : ne pas faire plus de 4 coins. Bien que la halakha soit qu'un vêtement à cinq coins ou plus est obligé, il est néanmoins bon de prendre garde לכתחילה de ne faire à aucun vêtement plus de quatre coins, parce qu'il y a ceux qui contestent et qui l'exemptent du tsitsit (יֵשׁ חוֹלְקִין וּפוֹטְרִין). חידוש du Rav : il ajoute une précaution לכתחילה (s'en tenir à quatre coins) pour sortir de la machloket des poskim qui exemptent au-delà de quatre.
סעיף ו מִי שֶׁהִגְבִּיהַּ כַּנְפוֹת טַלִּיתוֹ וְתָפַר הַכְּפָלִים… לֹא נִפְטְרָה מִצִּיצִית, דְּסוֹפָם לַחֲזֹר לִתְחִלָּתָם.
מִי שֶׁהִגְבִּיהַּ כַּנְפוֹת טַלִּיתוֹ וְתָפַר הַכְּפָלִים עַד שֶׁנִּרְאָה כְּאִלּוּ הַכְּנָפוֹת מְקֻצָּעוֹת בְּעִגּוּל וְלֹא נִשְׁאַר שֵׁם כָּנָף, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִפְטְרָה מִצִּיצִית, דְּכָל כַּמָּה שֶׁלֹּא חֲתָכָם לְגַמְרֵי מִן הַטַּלִּית מִכְּלָל דַּעֲדַיִן הוּא צָרִיךְ לָהֶם, וְסוֹפָם לַחֲזֹר לִתְחִלָּתָם, וַעֲדַיִן הֵם נֶחְשָׁבִים מִכְּלַל הַטַּלִּית, וַהֲרֵי יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת. וְחַיָּב לְהָטִיל צִיצִית עַל מְקוֹם כָּנָף הָרִאשׁוֹן אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא עַכְשָׁו תָּפוּר לַבֶּגֶד, כֵּיוָן שֶׁסּוֹפוֹ לַחֲזֹר לִתְחִלָּתוֹ. וְאִם לֹא כָּפַל הַכְּנָפוֹת בְּעִגּוּל, רַק כְּפָלָם בְּעִנְיָן שֶׁנִּשְׁאַר עֲדַיִן שֵׁם קֶרֶן עַל מְקוֹם הַכֶּפֶל — מֵטִיל הַצִּיצִית עַל מְקוֹם הַכֶּפֶל, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תֹּאַר כָּנָף.
Replier et coudre les coins n'exempte pas. Celui qui a relevé les coins de son talit et cousu les plis au point qu'on dirait que les coins sont arrondis et qu'il ne reste plus de « שֵׁם כָּנָף » (statut de coin) — n'est pourtant pas exempt du tsitsit : tant qu'il ne les a pas entièrement coupés du talit, c'est qu'il en a encore besoin, et ils finiront par revenir à leur état initial (סוֹפָם לַחֲזֹר לִתְחִלָּתָם) ; ils comptent toujours au nombre du talit, qui a donc bien quatre coins. Il est obligé de mettre le tsitsit à l'emplacement du coin d'origine, même cousu, puisqu'il reviendra à son état initial. Mais s'il n'a pas replié les coins en arrondi, seulement de façon à ce qu'il reste un « שֵׁם קֶרֶן » à l'endroit du pli — il met le tsitsit à l'endroit du pli, puisqu'il y garde l'apparence d'un coin (תֹּאַר כָּנָף). חידוש du Rav : il fonde le maintien du חיוב sur le principe « סופם לחזור לתחילתם » (le repli est révocable) et distingue finement le pli arrondi (tsitsit au coin d'origine) du pli qui garde un שם קרן (tsitsit au pli).
סעיף ז מַלְבּוּשִׁים שֶׁל עוֹר — פְּטוּרִים מִן הַצִּיצִית, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם", וְאֵין נִקְרָא בֶּגֶד אֶלָּא שֶׁנֶּאֱרַג.
מַלְבּוּשִׁים שֶׁל עוֹר — פְּטוּרִים מִן הַצִּיצִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם", וְאֵין נִקְרָא בֶּגֶד אֶלָּא שֶׁנֶּאֱרַג.
Les vêtements de cuir sont exempts. Les vêtements de cuir (עוֹר) sont exempts du tsitsit, car il est dit « עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם » — et n'est appelé « בֶּגֶד » que ce qui est tissé (שֶׁנֶּאֱרַג). חידוש du Rav : il pose la définition de « בגד » (un tissu, non du cuir) comme préalable aux dinim de matière mixte cuir/tissu qui suivent.
סעיף ח רֹב הַטַּלִּית מִן הָעוֹר וּמִעוּטָהּ מִן הַבֶּגֶד — פְּטוּרָה. רֻבָּהּ מִן הַבֶּגֶד וּמִעוּטָהּ מִן הָעוֹר — חַיֶּבֶת, שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר עִקַּר הַבֶּגֶד.
הָיָה רֹב הַטַּלִּית מִן הָעוֹר וּמִעוּטָהּ מִן הַבֶּגֶד, אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ הֵם גַּם כֵּן מֵהַבֶּגֶד — פְּטוּרָה. אֲבָל אִם רֻבָּהּ מִן הַבֶּגֶד וּמִעוּטָהּ מִן הָעוֹר, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ הֵם גַּם כֵּן מִן הָעוֹר — חַיֶּבֶת, לְפִי שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר עִקַּר הַבֶּגֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ", מַשְׁמָע שֶׁחִיּוּב צִיצִית תָּלוּי בְּאוֹתוֹ חֵלֶק מֵהַבֶּגֶד הַמְכַסֶּה אֶת עִקַּר הַגּוּף.
Le tout suit עיקר הבגד, pas les coins. Si la majorité du talit est de cuir et la minorité de tissu — même si ses coins sont de tissu, il est exempt (פְּטוּרָה). Mais si la majorité est de tissu et la minorité de cuir — même si ses coins sont de cuir, il est obligé (חַיֶּבֶת), parce que tout suit le corps principal du vêtement (עִקַּר הַבֶּגֶד), car il est dit « אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ » : le חיוב du tsitsit dépend de la partie du vêtement qui couvre l'essentiel du corps. חידוש du Rav : il tranche que le חיוב suit le גוף הבגד (le רוב qui couvre le corps), non la matière des כנפות — fondé sur « אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ ».
סעיף ט טַלִּית שֶׁל עוֹר וּבֶגֶד תָּפוּר תַּחְתֶּיהָ — פְּטוּרָה. שֶׁל בֶּגֶד וְעוֹר תָּפוּר תַּחְתֶּיהָ — חַיֶּבֶת.
אִם הַטַּלִּית שֶׁל עוֹר וּבֶגֶד תָּפוּר תַּחְתֶּיהָ — פְּטוּרָה. אֲבָל אִם הִיא שֶׁל בֶּגֶד וְעוֹר תָּפוּר תַּחְתֶּיהָ — חַיֶּבֶת, לְפִי שֶׁהַתַּחְתּוֹן טָפֵל לְעִקַּר הַבֶּגֶד.
La doublure suit le vêtement principal. Si le talit est de cuir avec un tissu cousu en dessous — il est exempt. Mais s'il est de tissu avec du cuir cousu en dessous — il est obligé, parce que la pièce du dessous est subordonnée (טָפֵל) au corps principal du vêtement (עִקַּר הַבֶּגֶד). חידוש du Rav : il applique le principe du séif ח à la doublure cousue — c'est toujours le עיקר (la pièce visible/principale) qui détermine le חיוב.
סעיף י הָיָה בָּהּ שְׁלֹשָׁה כְּנָפוֹת וְעָשָׂה בָּהּ שָׁלֹשׁ צִיצִית… הֲרֵי הַשָּׁלֹשׁ צִיצִית הָרִאשׁוֹנִים פְּסוּלִים — "תַּעֲשֶׂה" וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי.
הָיָה בָּהּ שְׁלֹשָׁה כְּנָפוֹת וְעָשָׂה בָּהּ שָׁלֹשׁ צִיצִית, וְאַחַר־כָּךְ עָשָׂה לָהּ עוֹד כָּנָף רְבִיעִי וְעָשָׂה גַּם בּוֹ צִיצִית — הֲרֵי הַשָּׁלֹשׁ צִיצִית הָרִאשׁוֹנִים פְּסוּלִים, וְצָרִיךְ לְהַתִּירָם וְלַחֲזֹר וּלְהָטִיל בַּטַּלִּית, לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה כְּשֶׁהֵטִיל הַשָּׁלֹשׁ צִיצִית בַּבֶּגֶד — הָיְתָה עֲשִׂיָּתָן בִּפְסוּל, שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיְתָה הַטַּלִּית מְחֻיֶּבֶת בְּצִיצִית כְּלָל, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בָּהּ עֲדַיִן אַרְבַּע כְּנָפוֹת, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר־כָּךְ עָשָׂה בָּהּ גַּם הַכָּנָף הָרְבִיעִי, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַשָּׁלֹשׁ צִיצִית הָרִאשׁוֹנִים חוֹזְרִים לִהְיוֹת כְּשֵׁרִים עַל יְדֵי כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהֶם עַצְמָן שׁוּם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ לְהַכְשִׁירָן, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר בִּפְסוּל.
Le cœur du séif : תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. Si le talit avait trois coins et qu'on y a fait trois tsitsiyot, puis qu'on lui a ajouté un quatrième coin avec son tsitsit — les trois premiers tsitsiyot sont pesoulim (פְּסוּלִים), et il faut les défaire et les remettre, car au moment où l'on a mis les trois tsitsiyot le talit n'était pas encore obligé du tout au tsitsit (il n'avait pas quatre coins) : leur confection était donc faite dans l'invalidité (בִּפְסוּל). Et même si l'on a ajouté ensuite le quatrième coin, les trois premiers ne redeviennent pas casher par là, puisqu'on n'a fait sur eux aucun acte nouveau pour les valider — et la Torah a dit « גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה » : « tu feras » — et non à partir de ce qui est déjà fait dans l'invalidité (וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי). חידוש du Rav : c'est le yesod du siman — la mitzva doit être faite après l'obligation ; un tsitsit posé avant que le talit ne soit חייב reste pasoul même quand l'obligation survient ensuite, faute d'un מעשה חדש.
סעיף יא וְכֵן הַדִּין אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה אֶלָּא צִיצִית אַחַת אוֹ חֻלְיָא אַחַת… צָרִיךְ לְהַתִּיר… וְלַחֲזֹר וְלַהֲטִילָם.
וְכֵן הַדִּין אִם אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה בָּהּ אֶלָּא צִיצִית אַחַת, אוֹ אֲפִלּוּ אִם לֹא כָּרַךְ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת, וְאַחַר־כָּךְ הִשְׁלִימָהּ לְאַרְבַּע כְּנָפוֹת וְעָשָׂה בָּהֶן צִיצִית — צָרִיךְ לְהַתִּיר הַחֻלְיוֹת אוֹ הַצִּיצִית שֶׁנַּעֲשָׂה בִּפְסוּל וְלַחֲזֹר וְלַהֲטִילָם בַּטַּלִּית.
Même une seule חוליא faite trop tôt est pesoulah. Et le din est le même même si l'on n'a fait qu'un seul tsitsit, ou même si l'on n'a enroulé qu'une seule חוּלְיָא (segment de nœuds), puis qu'on a complété le talit à quatre coins et qu'on y a fait les tsitsiyot — il faut défaire les חוליות ou le tsitsit faits dans l'invalidité et les refaire. חידוש du Rav : il étend le תעשה ולא מן העשוי jusqu'au plus petit acte (une seule חוליא) accompli avant le חיוב — tout ce qui a été fait בפסול doit être défait et refait.
סעיף יב כָּל הַצִּיצִית שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּטַּלִּית אַחַר שֶׁכְּבָר הָיְתָה בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת — הֲרֵי הֵם כְּשֵׁרִים.
אֲבָל כָּל הַצִּיצִית שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּטַּלִּית אַחַר שֶׁכְּבָר הָיְתָה בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת — הֲרֵי הֵם כְּשֵׁרִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיוּ תְּלוּיִין בַּטַּלִּית בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה הַטַּלִּית פְּסוּלָה מֵחֲמַת הַצִּיצִית שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּפְסוּל, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִפְסְלוּ עַל יְדֵי כָּךְ הַצִּיצִית, כֵּיוָן שֶׁהֵן עַצְמָן נַעֲשׂוּ בְּכַשְׁרוּת.
Le revers : ce qui fut fait après l'obligation est casher. En revanche, tous les tsitsiyot faits sur le talit après qu'il eut déjà quatre coins sont kesherim (כְּשֵׁרִים) — même s'ils étaient suspendus au talit au moment où celui-ci était pasoul à cause des tsitsiyot faits dans l'invalidité — ils n'en sont pas invalidés, puisqu'eux-mêmes ont été faits en validité (נַעֲשׂוּ בְּכַשְׁרוּת). חידוש du Rav : il isole nettement la validité de chaque tsitsit pris en lui-même — le תעשה ולא מן העשוי frappe seulement le fil fait בפסול, pas son voisin fait au bon moment.
סעיף יג טַלִּית אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם וְכוֹפְלָהּ… יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִתְלַבֵּשׁ בְּטַלִּית כְּפוּלָה, אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ.
טַלִּית שֶׁהָיְתָה אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם וְכוֹפְלָהּ לִשְׁתַּיִם וּמִתְעַטֵּף בָּהּ — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּטִילִין לָהּ צִיצִית כְּשֶׁהִיא כְּפוּלָה, דְּהַיְנוּ שְׁתֵּי צִיצִית בִּמְקוֹם הַכֶּפֶל — אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן, מִשּׁוּם דְּזֶה הַמָּקוֹם נִקְרָא "כָּנָף" בִּשְׁעַת הָעֲטִיפָה, שֶׁהַטַּלִּית הִיא כְּפוּלָה, וּשְׁתֵּי צִיצִית בְּקַרְנוֹת הָאֶחָד מִן רָאשֵׁי הַטַּלִּית הַתְּלוּיִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהָטִיל הַצִּיצִית בְּמָקוֹם הַנִּקְרָא כָּנָף כְּשֶׁהַטַּלִּית הִיא פְּשׁוּטָה, שֶׁהֲרֵי סְתָמָא עֲשׂוּיָה לְהִתְפַּשֵּׁט וּכְמֻפְשֶׁטֶת דָּמִי כֵּיוָן שֶׁלֹּא תְּפָרָהּ, לָכֵן לֹא יָטִיל הַשְּׁתֵּי צִיצִית בִּמְקוֹם הַכֶּפֶל, מִשּׁוּם דִּכְשֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַטַּלִּית יִהְיוּ הַצִּיצִית בְּאֶמְצַע הַטַּלִּית, אֶלָּא יָטִיל בְּאַרְבַּע קַרְנוֹתֶיהָ הַפְּשׁוּטִים. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר לָנוּ הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי, לָכֵן יִזָּהֵר כָּל אָדָם שֶׁלֹּא לְהִתְלַבֵּשׁ כְּלָל בְּטַלִּית כְּפוּלָה, אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ אַחַר שֶׁכְּפָלָהּ. וַאֲפִלּוּ לֹא תְּפָרָהּ אֶלָּא מֵרוּחַ אַחַת, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְפַּשֵּׁט עוֹד מִכְּפִילָתָהּ, לָכֵן לְדִבְרֵי הַכֹּל מְטִילִין לָהּ שְׁתֵּי צִיצִית בִּמְקוֹם הַכֶּפֶל, שֶׁהוּא הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא כָּנָף כְּשֶׁהַטַּלִּית כְּפוּלָה.
Le talit plié en deux — où mettre les tsitsiyot ? Un talit deux fois trop long, qu'on plie en deux pour s'en envelopper : les uns disent (יֵשׁ אוֹמְרִים) qu'on y met le tsitsit quand il est plié — deux tsitsiyot à l'endroit du pli, un de chaque côté — car ce lieu est appelé « כָּנָף » au moment de l'enveloppement ; les autres disent (וְיֵשׁ אוֹמְרִים) qu'il faut mettre le tsitsit là où serait le coin une fois le talit déplié, puisque non cousu il est « comme déplié » (כְּמֻפְשֶׁטֶת דָּמִי). Comme la halakha ne nous a pas été tranchée, chacun prendra garde de ne pas porter un talit plié, à moins de l'avoir cousu après l'avoir plié ; et même cousu d'un seul côté — puisqu'il ne peut plus se déplier — selon tous on y met deux tsitsiyot à l'endroit du pli, qui est alors le « כָּנָף ». חידוש du Rav : face à la machloket non tranchée, il pose une conduite pratique unifiante — coudre le talit plié — qui fait tomber le ספק de tous les côtés.
סעיף יד טַלִּית שֶׁהֵטִיל לָהּ שְׁתֵּי צִיצִית בְּכָנָף אֶחָד — פְּסוּלָה (בַּל תּוֹסִיף). חָתַךְ אַחַת מֵהֶם — כְּשֵׁרָה.
טַלִּית שֶׁהֵטִיל לָהּ שְׁתֵּי צִיצִית בְּכָנָף אֶחָד — הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי עָבַר עַל "בַּל תּוֹסִיף". וְאִם חָתַךְ צִיצִית אַחַת מֵהֶם, אֲפִלּוּ חָתַךְ אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְהֵנִיחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה — הֲרֵי הִיא כְּשֵׁרָה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעֲשִׂיַּת הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה בִּפְסוּל, שֶׁהֲרֵי בַּעֲשִׂיָּתָהּ עָבַר עַל "בַּל תּוֹסִיף", וּכְשֶׁחָתַךְ הָרִאשׁוֹנָה לֹא עָשָׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה בְּהַשְּׁנִיָּה, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה כְּבָר עֲשׂוּיָה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר בִּפְסוּל — אֲפִלּוּ הָכֵי הַשְּׁנִיָּה כְּשֵׁרָה, מִשּׁוּם דְּמַה שֶּׁהֵטִיל הַשְּׁנִיָּה בְּעוֹד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תְּלוּיָה בַּטַּלִּית, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר דְּ"בַל תּוֹסִיף" בַּעֲשִׂיָּה זוֹ, לָכֵן אֵין עֲשִׂיָּה זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כְּלוּם, וּכְאִלּוּ לֹא עָשָׂה כְּלָל דָּמִי, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁחוֹתֵךְ אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמַכְשִׁיר אֶת הַטַּלִּית בְּהַשְּׁנִיָּה — חָשִׁיב יוֹתֵר לְמַעֲשֶׂה, וְנֶחְשָׁב לוֹ אָז חֲתִיכַת הָרִאשׁוֹנָה כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה הַשְּׁנִיָּה, וְאֵין כָּאן "תַּעֲשֶׂה — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר", שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה עֲשׂוּיָה עֲדַיִן, כֵּיוָן שֶׁעֲשִׂיָּתָהּ הָיְתָה בְּאִסּוּר — אֵין זוֹ נֶחְשֶׁבֶת עֲשִׂיָּה כְּלָל, וְעַכְשָׁו הוּא שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּמַה שֶּׁחוֹתֵךְ הָרִאשׁוֹנָה.
Deux tsitsiyot sur un coin → בל תוסיף, et le remède. Un talit où l'on a mis deux tsitsiyot sur un seul coin est pasoul, car on a enfreint « בַּל תּוֹסִיף ». Si l'on coupe l'un des deux — même si l'on coupe le premier et laisse le second — il devient casher. Et bien que la confection du second ait été faite dans l'invalidité (puisqu'elle enfreignait בל תוסיף), et qu'en coupant le premier on n'ait fait aucun acte sur le second déjà fait — pourtant le second est casher : parce que ce qu'on a posé en second, tant que le premier était suspendu, était fait dans un אִסּוּר (בל תוסיף), cette confection ne compte pour rien (« comme s'il n'avait rien fait ») ; et lorsqu'ensuite on coupe le premier et qu'on rend le talit casher par le second — la coupe du premier vaut comme s'il faisait alors le second, et il n'y a plus de « תעשה ולא מן העשוי », car le second n'était pas encore « fait » (sa confection באיסור ne comptait pas). חידוש du Rav : il développe un raffinement aigu — un acte fait באיסור (בל תוסיף) est « כלא נעשה » ; la coupe ultérieure compte alors comme la véritable עשייה du second tsitsit, qui échappe ainsi au תעשה ולא מן העשוי.
סעיף טו וְכֵן אִם הֵטִיל חָמֵשׁ צִיצִית בְּטַלִּית בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת וְאַחַר־כָּךְ חָתַךְ אֶחָד מֵהֶן — כְּשֵׁרָה.
וְכֵן הַדִּין אִם הֵטִיל חָמֵשׁ צִיצִית בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חָמֵשׁ כְּנָפוֹת, וְאַחַר־כָּךְ חָתַךְ אֶחָד מֵהֶן, בֵּין שֶׁחָתַךְ אֶחָד מֵהָאַרְבַּע צִיצִית שֶׁהֵטִיל בַּתְּחִלָּה בֵּין שֶׁחָתַךְ אֶת צִיצִית הַחֲמִישִׁית שֶׁהֵטִיל בָּאַחֲרוֹנָה — הֲרֵי הַטַּלִּית כְּשֵׁרָה מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר.
Cinq tsitsiyot sur cinq coins, puis on en coupe un. Et le din est le même si l'on a mis cinq tsitsiyot sur un talit à cinq coins, puis qu'on en a coupé un — qu'on ait coupé l'un des quatre premiers ou le cinquième posé en dernier — le talit est casher, pour la raison expliquée (au séif יד : la confection du surplus en בל תוסיף ne compte pas, et la coupe vaut comme l'acte). חידוש du Rav : il généralise le mécanisme du séif יד au cas des cinq coins — peu importe lequel des cinq on coupe, la coupe répare car l'excédent n'était « pas fait ».
סעיף טז מַלְבּוּשִׁים סְתוּמִים לְמַעְלָה וּפְתוּחִים לְמַטָּה… רֻבָּם פָּתוּחַ — חַיָּבִים; רֻבָּם סָתוּם — פְּטוּרִים; חֶצְיָהּ-חֶצְיָהּ — לְחֻמְרָא.
מַלְבּוּשִׁים שֶׁהֵם סְתוּמִים לְמַעְלָה וּפְתוּחִים לְמַטָּה וְיֵשׁ לָהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת, כְּגוֹן אֵלּוּ הַמַּלְבּוּשִׁין שֶׁפּוֹתְחִים אוֹתָם לְמַטָּה מִשְּׁנֵי צְדָדֵיהֶן, אִם רֻבָּם פָּתוּחַ — חַיָּבִים בְּצִיצִית. וְאִם רֻבָּם סָתוּם — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הָיָה כֻּלָּהּ סָתוּם, וְאֵין זֶה נִקְרָא כָּנָף, וּלְכָךְ הֵם פְּטוּרִים מִן הַצִּיצִית. וְאִם חֶצְיָהּ פָּתוּחַ וְחֶצְיָהּ סָתוּם — מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרָא וְחַיָּבִים בְּצִיצִית. אֲבָל אֵין מְבָרְכִין עָלָיו, דְּסָפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל. וְאֵין יוֹצְאִין בּוֹ בְּשַׁבָּת, דְּשֶׁמָּא פָּטוּר מִן הַצִּיצִית וַהֲרֵי הֵם כְּמַשְׁאוֹי. וַאֲפִלּוּ לְכַרְמְלִית שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסּוּר דְּרַבָּנָן — אֵין יוֹצְאִין בּוֹ, וְלֹא אָמְרוּ סְפֵק דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל — אֶלָּא כְּשֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה הַסָּפֵק אִסּוּר, אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְפֵק אִסּוּר דְּרַבָּנָן לְכַתְּחִלָּה.
Le cœur : רוב פתוח / רוב סתום / חצי-חצי. Des vêtements fermés en haut et ouverts en bas, avec quatre coins (ouverts en bas sur les deux côtés) : si la majeure partie est ouverte (רֻבָּם פָּתוּחַ) — ils sont obligés au tsitsit ; si la majeure partie est fermée (רֻבָּם סָתוּם) — c'est comme si tout était fermé, ce n'est plus un « כָּנָף », et ils sont exempts ; si c'est moitié ouvert moitié fermé (חֶצְיָהּ-חֶצְיָהּ) — on le rend לְחֻמְרָא et on est obligé au tsitsit. Mais on ne bénit pas dessus (ספק ברכות להקל), et on ne sort pas avec à Chabbat — car peut-être est-il exempt, et les tsitsiyot seraient alors un fardeau (מַשְׁאוֹי) ; même vers un כַּרְמְלִית (interdit seulement rabbinique) on ne sort pas, car on n'a permis le ספק דרבנן que lorsqu'il est déjà advenu, mais il est interdit de créer לכתחילה un ספק איסור דרבנן. חידוש du Rav : il systématise les trois cas (פתוח/סתום/חצי) et tranche finement : חצי-חצי לחומרא mais sans ברכה, et l'interdit de sortir à Chabbat (même en כרמלית) — distinguant créer un ספק de gérer un ספק déjà advenu.
סעיף יז טַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ… הָרוֹצֶה לְפָטְרָן עַל יְדֵי רְצוּעָה הַמְחַבֶּרֶת — לְמַטָּה מִן הַחֲגוֹר דַּוְקָא, מִפְּנֵי מַרְאִית עַיִן.
מַלְבּוּשִׁים שֶׁהֵם פְּתוּחִים לְמַטָּה מִשְּׁנֵי צְדָדֵיהֶם, כְּגוֹן טַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ, אִם רֻבָּם פָּתוּחַ וְהוּא רוֹצֶה לְפָטְרָן מִצִּיצִית עַל יְדֵי שֶׁיִּקְבַּע בּוֹ רְצוּעָה הַמְחַבֶּרֶת שְׁנֵי כַּנְפֵי הַמַּלְבּוּשִׁים מֵחֶצְיוֹ וּלְמַטָּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רֻבּוֹ סָתוּם וְיִפָּטֵר מִן הַצִּיצִית — צָרִיךְ שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁיִּקְבַּע אֶת הָרְצוּעָה לְמַטָּה מִן הַחֲגוֹר דַּוְקָא, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֹב הַסָּתוּם רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם, דְּאִם לֹא כֵּן יִהְיֶה אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית עַיִן. וְדַוְקָא כְּשֶׁקּוֹבֵעַ רְצוּעָה הַמְחַבֶּרֶת, אֲבָל אִם קוֹבֵעַ הַקְּרָסִים הַמְחַבְּרִים שְׁנֵי כַּנְפֵי הַמַּלְבּוּשׁ, אֲפִלּוּ אִם קוֹבֵעַ אוֹתָן לְמַטָּה מִן הַחֲגוֹר — אֵין מוֹעִיל כְּלוּם לִפָּטֵר מִן הַצִּיצִית, כֵּיוָן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְתֹּחַ אֶת הַקְּרָסִים בְּקַל — אֵין זֶה חָשׁוּב חִבּוּר כְּלָל, אִם לֹא שֶׁהַקְּרָסִים נִכְפָּפוֹת מְאֹד בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפָתְחָן אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה, אֲזַי הֵן חֲשׁוּבִין חִבּוּר וּמוֹעִילִין לִפְטֹר מִן הַצִּיצִית, אִם הֵם קְבוּעִין מֵהַחֲגוֹר וּלְמַטָּה.
Le talit katan : la רצועה et les קרסים. Les vêtements ouverts en bas sur les deux côtés, comme nos talitot ketanim : si la majeure partie est ouverte et qu'on veut les exempter par une bande (רְצוּעָה) joignant les deux coins en dessous de la moitié, afin que la majeure partie soit fermée — il faut prendre garde de fixer la bande en dessous de la ceinture (לְמַטָּה מִן הַחֲגוֹר) précisément, afin que la majorité fermée soit la majorité visible à l'œil ; sinon ce serait interdit par מַרְאִית עַיִן. Et cela vaut seulement pour une bande qui joint ; mais des agrafes (קְרָסִים) joignant les deux coins, même fixées sous la ceinture, ne servent à rien pour exempter, puisqu'on peut les ouvrir facilement — ce n'est pas un חיבור — sauf si les agrafes sont très recourbées au point qu'on ne puisse les ouvrir que par un acte, alors elles comptent comme חיבור et exemptent, si elles sont fixées sous la ceinture. חידוש du Rav : il pose le critère du « רוב הנראה לעיניים » (la fermeture doit être visible, sous la ceinture) au titre du מראית עין, et distingue la רצועה (חיבור réel) de l'agrafe (חיבור seulement si elle ne s'ouvre pas sans effort).
סעיף יח צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּטַלִּיתוֹת קְטַנִּים… שֶׁיִּהְיֶה רֻבּוֹ פָּתוּחַ רֹב הַנִּרְאֶה, וְשֶׁלֹּא לִקְבֹּעַ קְרָסִים מֵהַחֲגוֹר וּלְמַטָּה.
וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּטַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁמְּטִילִין בָּהֶם צִיצִית, שֶׁיִּהְיֶה רֻבּוֹ פָּתוּחַ מִשְּׁנֵי צְדָדָיו רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם. וְגַם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִקְבֹּעַ בּוֹ קְרָסִים לְמַטָּה מִן הַחֲגוֹר. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא לְמַעְלָה מִן חֶצְיוֹ, כְּגוֹן שֶׁהַטַּלִּית־קָטָן אָרֹךְ מְאֹד, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וַאֲפִלּוּ אִם אֵין הַקְּרָסִים נִכְפָּפִים מְאֹד בְּאֹפֶן שֶׁאֶפְשָׁר לְפָתְחָם בְּנָקֵל — אֲפִלּוּ הָכֵי אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
Conduite pratique pour notre talit katan. Il faut donc prendre garde, pour nos talitot ketanim sur lesquels on met le tsitsit, que la majeure partie soit ouverte des deux côtés — la majorité visible à l'œil (רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם). Et prendre garde aussi de ne pas y fixer d'agrafes en dessous de la ceinture ; même au-dessus de la moitié (si le talit katan est très long), c'est interdit par מַרְאִית הָעַיִן ; et même si les agrafes ne sont pas très recourbées et qu'on peut les ouvrir facilement — c'est interdit par מראית עין. חידוש du Rav : il transpose en règle de conduite concrète pour « notre » talit katan le din du séif יז — l'ouverture doit rester la majorité visible, et l'on évite toute agrafe susceptible de créer une apparence de fermeture.
סעיף יט כַּנְפוֹת הַטַּלִּית… צָרִיךְ לִהְיוֹת מְרֻבָּעִים דַּוְקָא וְלֹא עֲגֻלִּים, שֶׁאֵין עִגּוּל נִקְרָא כָּנָף.
כַּנְפוֹת הַטַּלִּית שֶׁמְּטִילִין בָּהֶם צִיצִית — צָרִיךְ לִהְיוֹת מְרֻבָּעִים דַּוְקָא וְלֹא עֲגֻלִּים, שֶׁאֵין עִגּוּל נִקְרָא כָּנָף.
Les coins doivent être carrés. Les coins du talit sur lesquels on met le tsitsit doivent être carrés (מְרֻבָּעִים) précisément, et non arrondis (עֲגֻלִּים), car un arrondi n'est pas appelé « כָּנָף ». חידוש du Rav : il fixe le critère géométrique du כנף — l'angle carré ; l'arrondi sort de la définition de « coin » et, comme on le verra (séif כב), il sert même à exempter.
סעיף כ מִצְנֶפֶת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — פְּטוּרָה, "כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" — פְּרָט לְמִצְנֶפֶת.
מִצְנֶפֶת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — פְּטוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" — פְּרָט לְמִצְנֶפֶת שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְכַסּוֹת אֶת הַגּוּף אֶלָּא אֶת הָרֹאשׁ בִּלְבַד. וַאֲפִלּוּ מִצְנֶפֶת שֶׁבְּאַרְצוֹת הַמַּעֲרָב שֶׁשְּׁנֵי רָאשֵׁי הַמִּצְנֶפֶת מֻשְׁלָכִים עַל כְּתֵפָם וְגוּפָם, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁ[וֹ] וְרֻבּ[וֹ] — פְּטוּרָה, כֵּיוָן שֶׁעִקָּרָהּ לְכַסּוֹת הָרֹאשׁ עֲשׂוּיָה.
La מצנפת (turban) est exempte — כְּסוּתְךָ, non כסות הראש. Le turban, bien qu'il ait quatre coins, est exempt, car il est dit « כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ » — ce qui exclut le מצנפת qui n'est pas fait pour couvrir le corps mais la tête seulement (אֶת הָרֹאשׁ בִּלְבַד). Et même un turban des pays du Maghreb dont les deux pans sont jetés sur l'épaule et le corps — bien qu'il en couvre la tête et la majeure partie du corps — il est exempt, parce que son usage principal (עִקָּרָהּ) est de couvrir la tête. חידוש du Rav : il dégage le critère de l'usage principal (עיקרה לכסות הראש) — c'est la destination du vêtement, non ce qu'il recouvre de fait, qui décide ; même couvrant le corps, s'il est fait pour la tête il reste פטור.
סעיף כא סוּדָר שֶׁעַל הַצַּוָּאר ("שיד") — פָּטוּר, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַנָּחָתוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, לֹא לַהֲנָאַת כִּסּוּי.
סוּדָר שֶׁנּוֹתְנִין עַל צַוָּאר בְּמַלְכוּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרָא בְּלָשׁוֹן עֲרָבִי "שיד" — פָּטוּר מִן הַצִּיצִית. אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁעוּר טַלִּית שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן טז, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנֶּהֱנֶה בּוֹ בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַנָּחָתָם אֵינָהּ לַהֲנָאַת כִּסּוּי אֶלָּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, לִצְרֹר בָּהֶם מָעוֹת וּלְקַנֵּחַ הַזֵּעָה — לֹא מִקְרֵי כְּסוּת כְּלָל.
Le foulard d'épaule/de cou (« שיד ») est exempt. Le foulard qu'on porte sur le cou au pays d'Israël, appelé en arabe « שיד », est exempt du tsitsit — bien qu'il ait la mesure d'un talit (cf. plus loin, sim. טז), et bien qu'on en tire profit contre le soleil et la pluie ; puisque son usage principal n'est pas le plaisir de la couverture mais de s'en servir — pour y nouer des pièces de monnaie et essuyer la sueur — il n'est nullement appelé « כְּסוּת ». חידוש du Rav : il applique le critère du séif כ (l'usage principal) à un objet d'usage utilitaire — ce qui n'est pas fait pour le « plaisir de couvrir » (הנאת כיסוי) n'entre pas dans « כסות » et reste פטור.
סעיף כב מַלְבּוּשֵׁי אַשְׁכְּנַז וּסְפָרַד הַפְּתוּחִים מִלִּפְנֵיהֶם… כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יַחֲמִיר לַעֲשׂוֹת קֶרֶן אַחַת עֲגֻלָּה.
מַלְבּוּשִׁים שֶׁל גְּלִילוֹת אַשְׁכְּנַז וּסְפָרַד, שֶׁהֵם פְּתוּחִים מִלִּפְנֵיהֶם לְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וְיֵשׁ לָהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת, שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָה וּשְׁתַּיִם מִלְּמַטָּה — פְּטוּרִים מִן הַצִּיצִית, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר מִצְוַת צִיצִית הוּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁתֵּי צִיצִית לְפָנָיו וּשְׁתֵּי צִיצִית לְאַחֲרָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ח, אֲבָל בְּאֵלּוּ הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁכָּל הָאַרְבַּע כְּנָפוֹת הֵם מִלְּפָנָיו וְאִי אֶפְשָׁר לְלָבְשָׁם בְּעִנְיָן אַחֵר — יֵשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא חִיְּבָה אוֹתָן הַתּוֹרָה כְּלָל. וְלָכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל. אֲבָל כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יַחֲמִיר לְעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת קֶרֶן אַחַת עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ אַרְבַּע כְּנָפוֹת מְרֻבָּעִים.
Les vêtements ouverts par-devant — deux devant, deux derrière. Les vêtements des contrées d'Ashkénaz et de Sefarad, ouverts par-devant en haut et en bas, avec quatre coins (deux en haut, deux en bas) — sont exempts, parce que l'essentiel de la mitzva du tsitsit est qu'il y ait deux tsitsiyot devant et deux derrière (שְׁתֵּי צִיצִית לְפָנָיו וּשְׁתֵּי צִיצִית לְאַחֲרָיו), comme expliqué au sim. ח ; or ici les quatre coins sont tous devant, et on ne peut les porter autrement — il y a lieu de dire que la Torah ne les a pas obligés du tout. C'est pourquoi on a l'usage d'alléger. Mais tout craignant-Dieu sera rigoureux sur lui-même d'arrondir un coin (קֶרֶן אַחַת עֲגֻלָּה), pour n'avoir pas quatre coins carrés. חידוש du Rav : il fonde l'exemption sur la structure même de la mitzva (deux devant / deux derrière, renvoi sim. ח) et offre au ירא שמים un remède simple — arrondir un coin (cf. séif יט : l'arrondi n'est pas un כנף).
סעיף כג מַלְבּוּשִׁים שֶׁקּוֹרִין "ראק" עִם "קאלנער"… פְּטוּרִין, הוֹאִיל וְאֵין הַקְּרָנוֹת מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד הַכְּנָפוֹת שֶׁמִּלְּפָנָיו.
מַלְבּוּשִׁים שֶׁקּוֹרִין "ראק", שֶׁמְּחֻבָּר לְמַעְלָה חֲתִיכַת בֶּגֶד מְרֻבַּעַת וּמֻנַּחַת עַל כְּתֵפוֹ מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁקּוֹרִין "קאלנער" — פְּטוּרִין מִן הַצִּיצִית, שֶׁהֲרֵי לְצַד מַעְלָה אֵין לוֹ כְּנָפוֹת, רַק כַּנְפוֹת הַ"קאלנער" [הַ]מֻּנָּחִים מֵאֲחוֹרָיו, וְאֵין זֶה כְּנָפוֹת, הוֹאִיל וְאֵין שְׁתֵּי הַקְּרָנוֹת שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד הַכְּנָפוֹת שֶׁמִּלְּפָנָיו, וְלָכֵן אֵין נִקְרָאִים כְּנָפוֹת כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן קְצֵה הַבֶּגֶד, וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי כְּנָפוֹת בְּאֶמְצַע הַבֶּגֶד, שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָטִיל שָׁם צִיצִית, מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה כָּנָף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה.
Le « ראק » avec son col carré (« קאלנער »). Les vêtements appelés « ראק », auxquels est attachée en haut une pièce de tissu carrée posée sur l'épaule par-derrière (le « קאלנער », le col/collet) — sont exempts : en haut ils n'ont pas de coins, seulement les coins du « קאלנער » posés par-derrière, et ce ne sont pas des « כְּנָפוֹת », puisque les deux coins de derrière ne sont pas alignés en face des coins de devant (אֵין … מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד) ; ils ne sont donc nullement appelés coins, parce qu'ils ne sont pas l'extrémité du vêtement (קְצֵה הַבֶּגֶד) — semblable à celui qui coudrait deux coins au milieu du vêtement, où l'on n'a certainement pas à mettre de tsitsit, car ce n'est pas le « כָּנָף » énoncé dans la Torah. חידוש du Rav : il clôt le siman par la définition la plus fine du כנף — non seulement un angle carré (séif יט) et aligné devant/derrière (séif כב), mais l'extrémité même du vêtement ; une pièce ajoutée (le col) n'est pas un כנף, fût-elle carrée.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim י׳ (édition Kehot, 23 seifim / כ״ג סעיפים). Traduction française : DAAT. Le Mehaber traite ce siman en 12 seifim (י״ב סעיפים) ; aucun passage n'est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — ארבע כנפות, רוב פתוח / סתום, תעשה ולא מן העשוי
Le yesod : les 4 כנפות, le רוב פתוח / סתום, le תעשה ולא מן העשוי
La lecture de l'Admour HaZaken sur ce siman tient en trois mouvements. D'abord, il fonde le חיוב sur la géométrie des כנפות : quatre coins (la double drasha « אַרְבַּע » / « אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ »), les 4 les plus éloignées, les coins carrés (מרובעים), et le critère de l'extrémité du vêtement. Ensuite, il déploie le din du רוֹב פָּתוּחַ / רוֹב סָתוּם (חֲצִי-חֲצִי לְחֻמְרָא, מַרְאִית עַיִן, שבת). Enfin, il développe le תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (le tsitsit fait avant l'obligation) — et le critère de la כְּסוּת (כסות הראש exempte).
ארבע כנפות — מרובעות והרחוקות
La géométrie des כנפות — carrées, et les 4 les plus éloignées
Le principe (séifim א-ה). Moins de 4 coins → פטור ; plus de 4 → חייב (la drasha « אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ », qui inclut ce qui « contient quatre »). On met 4 tsitsiyot — pas davantage (בל תוסיף) — aux 4 כנפות les plus éloignées (les plus manifestement « coins »).
La forme du coin (séifim יט, כב-כג). Le כנף doit être carré (מְרֻבָּע), non arrondi ; il doit être l'extrémité du vêtement (קְצֵה הַבֶּגֶד) et aligné devant/derrière. Un arrondi, ou une pièce ajoutée (le col), n'est pas un כנף.
La matière (séifim ז-ט). « בֶּגֶד » = un tissu (שֶׁנֶּאֱרַג), non du cuir ; pour le mixte, le חיוב suit le עִקַּר הַבֶּגֶד (le רוב qui couvre le corps), non la matière des coins ni la doublure.
רוב פתוח / רוב סתום / חצי-חצי
Le din des vêtements ouverts sur les côtés
Le principe (séif טז). Un vêtement à 4 coins, fermé en haut et ouvert en bas sur les côtés : רֻבּוֹ פָּתוּחַ → חייב ; רֻבּוֹ סָתוּם → פטור (comme entièrement fermé) ; חֶצְיוֹ-חֶצְיוֹ → לְחֻמְרָא חייב, mais sans ברכה (ספק ברכות להקל).
שבת. Dans le cas du doute (חצי-חצי), on ne sort pas avec à Chabbat — peut-être פטור, et les fils seraient un מַשְׁאוֹי ; même en כַּרְמְלִית, car il est interdit de créer לכתחילה un ספק איסור דרבנן.
Le talit katan (séifim יז-יח). Pour exempter par fermeture, fixer une רְצוּעָה sous la ceinture (la fermeture doit être la majorité visible — מַרְאִית עַיִן) ; les קְרָסִים ne valent חיבור que s'ils ne s'ouvrent pas sans effort.
תעשה ולא מן העשוי — וכסות הראש
Le תעשה ולא מן העשוי, et le critère de la כסות
Le yesod (séifim י-יב). La mitzva doit être faite après l'obligation : 3 coins + 3 tsitsiyot, puis on ajoute un 4e coin → les 3 premiers sont pesoulim (« גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה » — non מן העשוי) ; même une seule חוליא faite trop tôt. Mais ce qui fut fait après les 4 coins est casher.
Le raffinement (séifim יד-טו). Deux tsitsiyot sur un coin → בל תוסיף → pasoul ; mais en couper un valide l'autre, car l'acte fait באיסור est « כלא נעשה » et la coupe vaut alors comme la véritable עשייה.
כְּסוּתְךָ ולא כסות הראש (séifim כ-כא). La מצנפת et le foulard (שיד) sont פטורים — le critère est l'usage principal (עִקָּרָהּ) : fait pour la tête / pour l'usage, non pour le « plaisir de couvrir » le corps.
Renvoi à l'étude. La dimension intérieure des כנפות et du כסות — au-delà du principe halakhique posé ici (la géométrie du כנף, le רוב, le תעשה ולא מן העשוי) — touche à la pensée de Habad (Tanya, Likoutei Torah, et les sikhot sur le tsitsit). Cette page le présente au niveau du principe attesté, sans citer de chapitre ni de formulation précise. Pour l'étude approfondie de cette dimension, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l'Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l'Admour HaZaken avec celles du Mehaber, du Rama (רמ״א) et de la Mishna Beroura (משנה ברורה) sur les points-clés du siman י׳. La ligne Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav, telle qu'elle ressort de son texte (§1, 23 seifim). Le Rav déploie en 23 seifim ce que le Mehaber dispose en 12.
| Sujet | Mehaber | Rama | Mishna Beroura | Voie de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| ארבע כנפות — פחות פטור, יותר חייב (séifim א-ה) | OH 10:1 — « טלית שאין לה ד׳ כנפות פטורה… יש לה יותר מד׳ מטיל בד׳ כנפות המרוחקות זו מזו ». | — | MB 10:1-4 — la drasha « אשר תכסה בה » ; les 4 כנפות les plus éloignées ; בל תוסיף sur 5. | Voie de l'Admour HaZaken — חידוש : il ancre le din sur la double drasha (« אַרְבַּע » / « אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ »), tire que sur 5 כנפות le 5e tsitsit est בל תוסיף, et ajoute le הידור de s'en tenir à 4 כנפות (séifim א-ה). |
| בגד / עור — אחר עיקר הבגד (séifim ז-ט) | OH 10:4 — « טלית של בגד וכנפיו של עור או של בגד והכל הולך אחר עיקר הבגד ». | — | MB 10:11-15 — « אין נקרא בגד אלא שנארג » ; le חיוב suit le רוב / עיקר הבגד. | Voie de l'Admour HaZaken — חידוש : il fonde « בגד » = שֶׁנֶּאֱרַג, et tranche que le חיוב suit le עִקַּר הַבֶּגֶד (le רוב qui couvre le corps), non la matière des כנפות ni la doublure (séifim ז-ט). |
| תעשה ולא מן העשוי (séifim י-טו) | OH 10:5-6 — « היו בה ג׳ כנפות… ואחר כך עשה בה כנף רביעי… פסולין… הטיל ציצית על ציצית ». | Hagaha sur 10:6 — sur le ציצית על ציצית et la précaution (קיצען). | MB 10:16-23 — le תעשה ולא מן העשוי ; חוליא ; le mécanisme du בל תוסיף et de la coupe. | Voie de l'Admour HaZaken — חידוש : il déploie le yesod (« גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה » — non מן העשוי), l'étend à une seule חוליא (séיף יא), et raffine que l'acte fait באיסור (בל תוסיף) est « כלא נעשה » — la coupe vaut alors עשייה (séifim יד-טו). |
| רוב פתוח / רוב סתום / חצי-חצי (séif טז) | OH 10:7 — « מלבושים פתוחים… רובו פתוח חייב, רובו סתום פטור, חציו חציו מטילין לחומרא ואין מברכין ». | Hagaha sur 10:7 — sur l'usage de fermer / la קאפ"ה et le מראית עין. | MB 10:24-38 — רוב פתוח/סתום ; חצי-חצי לחומרא בלי ברכה ; שבת ; מראית עין. | Voie de l'Admour HaZaken — חידוש : il systématise les 3 cas, tranche חֲצִי-חֲצִי לְחֻמְרָא sans ברכה, interdit de sortir à Chabbat (même en כַּרְמְלִית), et distingue créer un ספק de gérer un ספק déjà advenu (séif טז). |
| טלית קטן — רצועה / קרסים / מראית עין (séifim יז-יח) | OH 10:7 — sur la fermeture (לסגור) pour exempter et le מראית עין. | Hagaha sur 10:7 — sur la conduite pratique des vêtements ouverts. | MB 10:34-42 — la רצועה sous la ceinture ; les קרסים ; le רוב הנראה לעיניים. | Voie de l'Admour HaZaken — חידוש : il pose le critère du « רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם » (רצועה sous la ceinture), distingue la רצועה (חיבור) de l'agrafe (חיבור seulement si elle ne s'ouvre pas sans effort), et en fait une règle pour « notre » talit katan (séifim יז-יח). |
| כנפות מרובעות, מצנפת, כסות הראש (séifim יט-כג) | OH 10:9-11 — « צריך שיהיו הכנפות מרובעות… מצנפת פטורה… ופטור גם כן הסודר ». | Hagaha sur 10:11 — sur les vêtements ouverts par-devant et la קרן עגולה. | MB 10:43-52 — כנפות מרובעות ; מצנפת (כסות הראש) ; הסודר ; הקאלנער. | Voie de l'Admour HaZaken — חידוש : il exige le כנף carré, extrémité du vêtement et aligné devant/derrière ; exempte מצנפת et שיד par le critère de l'usage principal (עיקרה לכסות הראש / להשתמש), et offre au ירא שמים la קֶרֶן עֲגֻלָּה (séifim יט-כג). |
Tableau établi à partir du texte intégral du Mehaber (Orah Haïm י׳, source Sefaria), des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rif, Rosh, Rabbeinu Yerucham, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Menachot 41a-43b) et de la pensée de Habad au niveau du principe. La colonne de l'Admour HaZaken s'appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav reproduit au §1. Les attributions de séif katan incertaines sont laissées « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Quatre orientations qui caractérisent la sensibilité de l'Admour HaZaken sur les coins du talit — au-delà de la simple application des règles. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s'appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — ארבע כנפות כיסוד החיוב
Les quatre כנפות comme fondement du חיוב
Principe du siman : moins de 4 coins → פטור ; plus de 4 → חייב, et on met 4 tsitsiyot aux 4 כנפות les plus éloignées (séifim א-ג du Mehaber).
Lecture du Rav : il ancre le din sur la double drasha (« אַרְבַּע » / « אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ ») — l'inclusion de ce qui « contient quatre » ; le 5e tsitsit est un בַּל תּוֹסִיף.
Conséquence pratique : מטיל בארבע המרוחקות (les plus manifestement « coins ») ; הידור de s'en tenir à 4 כנפות (séif ה).
קו ב — רוב פתוח / רוב סתום וחצי-חצי
Le רוב פתוח / רוב סתום et le חצי-חצי
Principe du siman : vêtement à 4 coins ouvert sur les côtés — רוב פתוח חייב, רוב סתום פטור, חצי-חצי לחומרא (séif ז du Mehaber).
Lecture du Rav : il systématise les 3 cas et tranche חֲצִי-חֲצִי לְחֻמְרָא sans ברכה (ספק ברכות להקל) ; on ne sort pas à Chabbat (même en כרמלית) — distinguant créer un ספק de gérer un ספק déjà advenu.
Conséquence pratique : pour le talit katan — רְצוּעָה sous la ceinture (רוב הנראה לעיניים, מראית עין) ; les קרסים ne valent חיבור que s'ils ne s'ouvrent pas sans effort (séifim יז-יח).
קו ג — תעשה ולא מן העשוי
Le תעשה ולא מן העשוי
Principe du siman : 3 coins + 3 tsitsiyot, puis un 4e coin → les 3 premiers פסולים (le tsitsit fait avant l'obligation) ; ne pas הטיל ציצית על ציצית (séifim ה-ו du Mehaber).
Lecture du Rav : « גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה » — non מן העשוי ; il l'étend à une seule חוליא (séif יא) et raffine : l'acte fait באיסור (בל תוסיף) est « כלא נעשה », la coupe vaut alors עשייה (séifim יד-טו).
Conséquence pratique : ne pas nouer les tsitsiyot avant que le talit ait ses 4 coins ; en cas de réparation d'un coin, défaire et refaire — consulter un Rav.
קו ד — כסותך ולא כסות הראש
כְּסוּתְךָ — et non le couvre-chef
Principe du siman : les coins doivent être מרובעים (non עגולים) ; la מצנפת et le foulard sont פטורים (כסות הראש) (séifim ט-יא du Mehaber).
Lecture du Rav : le critère est l'usage principal (עִקָּרָהּ) — fait pour la tête / pour s'en servir, non pour le « plaisir de couvrir » le corps ; le כנף doit être l'extrémité carrée et alignée du vêtement.
Conséquence pratique : turban, écharpe, col (קאלנער) → exempts ; vêtement ouvert par-devant → le ירא שמים arrondit un coin (קֶרֶן עֲגֻלָּה) (séifim יט-כג).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Six points de conduite qui découlent directement du siman י׳ dans la sensibilité de l'Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas particuliers et des minhaguim.
Pour le Hassid Habad — Siman י׳ (דיני כנפות הטלית)
- ① Quatre coins, quatre tsitsiyot. Un talit a besoin de quatre כנפות ; moins → פטור, plus → חייב (mais on ne met que 4 tsitsiyot, aux 4 כנפות les plus éloignées — un 5e serait בַּל תּוֹסִיף). Fondement : SA HaRav séifim א-ג.
- ② Des coins carrés, à l'extrémité du vêtement. Le כנף doit être carré (מְרֻבָּע), non arrondi, et être l'extrémité même du vêtement (קְצֵה הַבֶּגֶד), aligné devant/derrière. Un arrondi ou une pièce ajoutée (col) n'est pas un כנף. Fondement : SA HaRav séifim יט, כב-כג.
- ③ Le din du רוב פתוח / רוב סתום. Vêtement à 4 coins ouvert sur les côtés : רוב פתוח → חייב, רוב סתום → פטור, חצי-חצי → לחומרא חייב mais sans ברכה ; et on ne sort pas avec à Chabbat (même en כרמלית). Fondement : SA HaRav séif טז.
- ④ Le talit katan : la fermeture visible. Pour exempter par fermeture, fixer une רְצוּעָה sous la ceinture — la fermeture doit être la majorité visible à l'œil (מַרְאִית עַיִן) ; les קרסים ne valent חיבור que s'ils ne s'ouvrent pas sans effort. Pour « notre » talit katan, rester רוב פתוח הנראה. Fondement : SA HaRav séifim יז-יח.
- ⑤ תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. Ne pas nouer le tsitsit avant que le talit ait ses 4 coins — sinon פסול (même une seule חוליא). Lors d'une réparation ou réfection d'un coin, attention au תעשה ולא מן העשוי : défaire et refaire — consulter un Rav. Fondement : SA HaRav séifim י-טו.
- ⑥ כְּסוּתְךָ — non le couvre-chef ni l'écharpe. La מצנפת (turban) et le foulard (שיד) sont פטורים — le critère est l'usage principal : fait pour la tête / pour s'en servir, non pour couvrir le corps. Pour un cas concret de doute — consulter un Rav. Fondement : SA HaRav séifim כ-כא.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken, siman י׳ (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — et notamment pour les cas de doute (רוב פתוח/סתום, réparation d'un coin, ברכה) : consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.