Daat HaRav — La chitah de l'Admour HaZaken sur le Siman י״א (דיני חוטי הציצית)

מִצְוַת צִיצִית, בִּזְמַן שֶׁהָיָה תְּכֵלֶת מָצוּי — הָיָה מִצְוָתָהּ שֶׁיִּקַּח ב׳ חוּטִין צְבוּעִין בְּצֶבַע הַנִּקְרָא תְּכֵלֶת, וּב׳ חוּטִין שֶׁאֵינָן צְבוּעִין הַנִּקְרָאִים חוּטֵי לָבָן. וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנוּ תְּכֵלֶת — צָרִיךְ לִקַּח ב׳ חוּטֵי לָבָן בִּמְקוֹם ב׳ חוּטֵי תְּכֵלֶת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין צִיצִית פָּחוֹת מִד׳ חוּטִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ", וְאֵין גָּדִיל פָּחוֹת מִב׳ חוּטִין שֶׁגּוֹדְלָן זֶה עַל גַּב זֶה, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "גְּדִלִים" הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע. וְאִם הוֹסִיף אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד עַל הַד׳ חוּטִין — הֲרֵי עָבַר עַל "בַּל תּוֹסִיף", וְלָכֵן אוֹתָהּ הַצִּיצִית שֶׁהוֹסִיף בָּהּ הַחוּט הִיא פְּסוּלָה, עַד שֶׁיָּסִיר חוּט אֶחָד מִמֶּנָּה (עַיֵּן סִימָן יוד).

L'ouverture : quatre fils, pas moins — et pas un de plus. Au temps du תכלת, la mitzva était de prendre 2 fils teints en תכלת et 2 fils blancs. Aujourd'hui, faute de תכלת, on prend 2 fils blancs à la place des 2 de תכלת, car il n'y a pas de tsitsit à moins de 4 fils : il est dit « גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ », et un גָּדִיל n'est pas moins de 2 fils torsadés l'un sur l'autre ; et puisqu'il dit « גְּדִלִים » (pluriel) — cela fait quatre. Et si l'on ajoute même un seul fil aux 4 — on a enfreint « בַּל תּוֹסִיף », et ce tsitsit est pasoul jusqu'à ce qu'on en retire un fil (cf. sim. יוד). חידוש du Rav : il ancre tout le siman sur la drasha « גְּדִלִים » — 2 גדילים × 2 fils = 4 — et pose d'emblée le בל תוסיף d'un fil surnuméraire.

חוּטֵי הַצִּיצִית צְרִיכִין שְׁזִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּתִיל תְּכֵלֶת", שֶׁיִּהְיֶה טָווּי וְשָׁזוּר כְּעֵין פְּתִילָה, וּמַה תְּכֵלֶת טָווּי וְשָׁזוּר — אַף לָבָן כֵּן, שֶׁהֲרֵי הֻקְּשׁוּ זֶה לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה וגו׳".

La שזירה (retordage) est requise. Les fils du tsitsit ont besoin de שְׁזִירָה (torsion), car il est dit « פְּתִיל תְּכֵלֶת » — qu'il soit filé et retordu comme une mèche (טָווּי וְשָׁזוּר כְּעֵין פְּתִילָה) ; et de même que le תכלת est filé et retordu, ainsi le blanc, car ils ont été mis en parallèle (הֻקְּשׁוּ) l'un à l'autre (« גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה »). חידוש du Rav : il fonde l'exigence de שזירה sur « פְּתִיל » et l'étend au blanc par le היקש תכלת/לבן.

וּצְרִיכִים שֶׁיִּהְיוּ טְווּיִין וּשְׁזוּרִין לְשֵׁם צִיצִית דַּוְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁיֹּאמַר בִּתְחִלַּת הַטְּוִיָּה וְהַשְּׁזִירָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן לְשֵׁם צִיצִית, אוֹ שֶׁיֹּאמַר לָאִשָּׁה: טְוִי לִי צִיצִית לְטַלִּית, שֶׁנֶּאֱמַר: "תַּעֲשֶׂה לָּךְ" — לְשֵׁם חוֹבָתְךָ. וְאִם לֹא הָיוּ טְווּיִין לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁזוּרִין לִשְׁמָן — פְּסוּלִין. וְיֵשׁ בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ שֶׁמַּחֲמִירִין עַל עַצְמָן אֲפִלּוּ בְּנִפּוּץ הַצֶּמֶר, אֲבָל אֵין נוֹהֲגִין כֵּן.

Le cœur du siman : טווייה ושזירה לשמה. Les fils doivent être filés et retordus à l'intention du tsitsit précisément (לְשֵׁם צִיצִית דַּוְקָא) : on dira au début du filage et du retordage qu'on le fait לשם ציצית, ou l'on dira à la femme « file-moi du tsitsit pour un talit », car il est dit « תַּעֲשֶׂה לָּךְ » — à l'intention de ton obligation (לְשֵׁם חוֹבָתְךָ). Et s'ils n'ont pas été filés לשמן, ou pas retordus לשמן — ils sont pesoulim. Certains בעלי נפש se montrent rigoureux même sur le cardage (נִפּוּץ הַצֶּמֶר), mais l'usage n'est pas ainsi. חידוש du Rav : il fixe le geste concret du לשמה (le déclarer au début), distingue טווייה et שזירה comme deux actes qui chacun requièrent le לשמה, et situe le נפוץ comme חומרא non retenue.

טָוָן נָכְרִי אוֹ שֶׁשָּׁזַר, אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לְשֵׁם צִיצִית — פְּסוּלִין, דְּנָכְרִי אֲדַעֲתֵּיה דְּנַפְשֵׁיהּ קָעָבִיד וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְדִבְרֵי הַיִּשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן מְסַיֵּעַ הַיִּשְׂרָאֵל מְעַט. אֲבָל אִם טָוָן אוֹ שְׁזָרָן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְגָדוֹל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְאוֹמֵר לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ לְשֵׁם צִיצִית — כָּשֵׁר.

Le non-Juif file אדעתיה דנפשיה — pasoul. Si un non-Juif a filé ou retordu, même si un Juif se tient sur lui et lui dit de le faire לשם ציצית — ils sont pesoulim, car le non-Juif agit selon sa propre intention (אֲדַעֲתֵּיה דְּנַפְשֵׁיהּ קָעָבִיד) et ne se soucie pas des paroles du Juif — sauf si le Juif aide un peu (מְסַיֵּעַ מְעַט). Mais si ce sont un חרש, un שוטה ou un קטן qui ont filé ou retordu, un adulte (גָדוֹל) se tenant sur eux et leur disant de le faire לשם ציצית — c'est casher. חידוש du Rav : il distingue le נכרי (dont l'intention propre annule celle du Juif, sauf סיוע) du חש״ו (qui n'a pas d'intention propre contraire, donc le עומד על גבו suffit).

אַרְבָּעָה חוּטֵי הַצִּיצִית צָרִיךְ לִתְּנָם לַטַּלִּית וּלְכָפְלָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנָה חוּטִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּתִיל תְּכֵלֶת", שֶׁיִּהְיֶה כָּפוּל כְּעֵין פְּתִילָה. וּלְאַחַר שֶׁכְּפָלָן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל חוּט מֵהַח׳ חוּטִין אֹרֶךְ י״ב גּוּדָלִין, וּמוֹדְדִין בַּמָּקוֹם הָרָחָב שֶׁבַּגּוּדָל.

Quatre fils pliés en huit, longs de י״ב גּוּדָלִין. Les 4 fils du tsitsit, on doit les passer dans le talit et les plier, de sorte qu'ils soient huit fils, car il est dit « פְּתִיל תְּכֵלֶת » — qu'il soit plié comme une mèche. Et après les avoir pliés, il faut que chacun des 8 fils ait une longueur de 12 גּוּדָלִין (י״ב גּוּדָלִין), et l'on mesure à l'endroit large du pouce (בַּמָּקוֹם הָרָחָב שֶׁבַּגּוּדָל). חידוש du Rav : il précise que la mesure des י״ב גודלים se prend après le pliage (donc sur les 8 fils) et au point large du pouce.

שִׁעוּר הַגּוּדָל שֶׁל אָדָם בֵּינוֹנִי הוּא כְּרֹחַב ז׳ שְׂעוֹרוֹת כְּשֶׁמֻּנָּחוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ בְּדֹחַק, וְהֵן כְּאֹרֶךְ ב׳ שְׂעוֹרוֹת בְּרֶוַח.

Le שיעור du גּוּדָל (pouce). La mesure du pouce d'un homme moyen est comme la largeur de 7 grains d'orge (ז׳ שְׂעוֹרוֹת) posés l'un à côté de l'autre serrés, et ils font comme la longueur de 2 grains d'orge à l'aise (בְּרֶוַח). חידוש du Rav : il fixe la mesure de référence du גודל pour toutes les longueurs du siman.

אֵלּוּ הַשְּׁנֵים עָשָׂר גּוּדָלִין מוֹדְדִין לְאַחַר שֶׁעָשָׂה כָּל הַכְּרִיכוֹת וְהַקְּשָׁרִים, וּמַתְחִילִין לִמְדֹּד אוֹתָן מִשְּׂפַת הַכָּנָף, אֲבָל כָּל מַה שֶּׁמֻּנָּח עַל הַכָּנָף אֵין לִמְדֹּד בִּכְלַל הַחֶשְׁבּוֹן. וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֹרֶךְ כָּל חוּט מֵהָאַרְבָּעָה חוּטִין שְׁלֹשִׁים גּוּדָלִין, דִּכְשֶׁיִּכְפְּלֵם יִהְיֶה כָּל חוּט מֵהַשְּׁמוֹנָה חוּטִין חֲמִשָּׁה עָשָׂר גּוּדָלִין: שְׁנֵי גּוּדָלִין מִנֶּקֶב הַטַּלִּית שֶׁבּוֹ תּוֹחֲבִין הַצִּיצִית עַד שְׂפַת הַכָּנָף, דְּהַיְנוּ שִׁעוּר קֶשֶׁר אֲגוּדָל שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּסִימָן זֶה, וְגוּדָל אֶחָד לְהַקְּשָׁרִים, וּשְׁנֵים עָשָׂר גּוּדָלִין יִהְיוּ תְּלוּיִין לְהֶכְשֵׁר הַצִּיצִית.

Le calcul de la longueur : 30 גודלין par fil (= 15 après pliage). Ces 12 גודלים, on les mesure après avoir fait toutes les כריכות et les קשרים, et l'on commence à mesurer depuis le bord du coin (מִשְּׂפַת הַכָּנָף) — mais tout ce qui repose sur le coin n'entre pas dans le compte. Il faut donc que chaque fil des quatre ait 30 גּוּדָלִין (שְׁלֹשִׁים) de long, car une fois plié, chacun des huit fils aura 15 גודלין (חֲמִשָּׁה עָשָׂר) : 2 גודלים du נקב au bord du coin (soit la mesure de קֶשֶׁר אֲגוּדָל), 1 גודל pour les קשרים, et 12 גודלים qui pendent pour la validité du tsitsit. חידוש du Rav : il décompose exactement les 15 גודלים du fil plié (2 + 1 + 12) et fixe le point de mesure (le bord du coin, pas ce qui est sur le coin).

אֶחָד מֵהַחוּטִין יִהְיֶה יוֹתֵר אָרֹךְ, כְּדֵי שֶׁיִּכְרֹךְ בּוֹ אֶת הַגָּדִיל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן זֶה לְקַמָּן. וְאִם אֵין לוֹ חוּט אֶחָד אָרֹךְ כָּל כָּךְ שֶׁיּוּכַל לִכְרֹךְ בּוֹ כָּל הַכְּרִיכוֹת — יָכוֹל לִכְרֹךְ קְצָת כְּרִיכוֹת בְּחוּט זֶה וּקְצָת כְּרִיכוֹת בְּחוּט אַחֵר, כִּי כֵן בִּזְמַן שֶׁהָיָה תְּכֵלֶת מָצוּי הָיוּ כּוֹרְכִין קְצָת כְּרִיכוֹת בִּתְכֵלֶת וּקְצָתָם בְּחוּטֵי הַלָּבָן.

Le fil long (le שַׁמָּשׁ) pour les כריכות. L'un des fils sera plus long, afin d'enrouler avec lui le גָּדִיל (les כריכות), comme on l'expliquera plus loin. Et s'il n'a pas un fil assez long pour toutes les כריכות — il peut en enrouler quelques-unes avec ce fil et quelques-unes avec un autre, comme au temps du תכלת où l'on enroulait une partie des כריכות en תכלת et une partie en fils blancs. חידוש du Rav : il institue le שמש (fil long des enroulements) et autorise, à défaut, d'alterner les fils — sur le modèle de l'alternance תכלת/לבן d'antan.

אִם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִית אֲרֻכִּין יוֹתֵר מִי״ב גּוּדָלִין — רַשַּׁאי, וְיָכוֹל לְהַאֲרִיכָם כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וְטוֹב לַעֲשׂוֹת כֵּן, כְּדֵי שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִפָּסְקוּ יִשָּׁאֵר בָּהֶם י״ב גּוּדָלִין.

Allonger au-delà de 12 גודלים — permis, et même bon. Si l'on veut faire les tsitsiyot plus longs que 12 גודלין — c'est permis, et l'on peut les allonger à volonté. Et il est bon de faire ainsi, afin que même s'ils se coupent (יִפָּסְקוּ), il leur reste 12 גודלין. חידוש du Rav : il fait de l'allongement une précaution pratique (garder une marge en cas de rupture partielle).

כְּבָר אָמַרְנוּ בְּסִימָן ט שֶׁהַצִּיצִית צְרִיכִין לִהְיוֹת מִמִּין הַכָּנָף דַּוְקָא, וְלָכֵן אֵין עוֹשִׂין הַצִּיצִית מִן הַצֶּמֶר הַנֶּאֱחָז בַּקּוֹצִים כְּשֶׁהַצֹּאן רוֹבְצִים בֵּינֵיהֶם, וְלֹא מִן הַנִּימִין הַנִּתְלָשִׁין מִן הַצֹּאן, וְלֹא מִן שִׁיּוּרֵי שְׁתִי שֶׁהָאוֹרֵג מְשַׁיֵּר בְּסוֹף הַבֶּגֶד. וְאִם עָשָׂה מֵהֶן צִיצִית — הֲרֵי הֵם פְּסוּלִים, לְפִי שֶׁאֵין מִינִים הַלָּלוּ רְאוּיִים לַעֲשׂוֹת מֵהֶם בֶּגֶד, שֶׁהֵן פְּסֹלֶת הַצֶּמֶר וְאֵין הַבֶּגֶד נַעֲשֵׂית מִכְּמוֹתָן, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה "הַכָּנָף" — מִין כָּנָף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ט. וְהוּא הַדִּין כָּל מִינֵי צֶמֶר הַגְּרוּעִין שֶׁאֵין בֶּגֶד נַעֲשֵׂית מֵהֶן — פְּסוּלִין לְצִיצִית מִטַּעַם הָאָמוּר.

Le rebut de laine (בִּזּוּי מִצְוָה) est pasoul. On a déjà dit (sim. ט) que le tsitsit doit être de la matière du coin (מִמִּין הַכָּנָף) ; on ne le fait donc pas de la laine accrochée aux ronces quand le troupeau s'y couche, ni des poils arrachés du bétail, ni des restes de fil de chaîne (שִׁיּוּרֵי שְׁתִי) que le tisserand laisse au bout du tissu. Si l'on en a fait un tsitsit — pasoul, car ces matières ne conviennent pas pour faire un vêtement (elles sont le rebut de la laine), et la Torah dit « הַכָּנָף » — de la matière du coin. De même toute laine de mauvaise qualité dont on ne fait pas de vêtement est pesoula pour le tsitsit. חידוש du Rav : il rattache l'exclusion du rebut au din « מין כנף » du sim. ט (une matière apte à faire un בגד), plus qu'au seul בזיון.

גָּזַל חוּטִין שֶׁנִּטְווּ לְשֵׁם צִיצִית וְהָלַךְ הַגַּזְלָן וְעָשָׂה מֵהֶם צִיצִית — הֲרֵי הֵם פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לָהֶם" — מִשֶּׁלָּהֶם, פְּרָט לְגָזֵל. וְאִם מָכַר הַגַּזְלָן אֶת הַצִּיצִית לְאַחֵר, אִם כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶם — הֲרֵי הֵם כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁקָּנָה אוֹתָן הַלּוֹקֵחַ בְּיֵאוּשׁ בְּעָלִים וְשִׁנּוּי רְשׁוּת מֵהַגַּזְלָן לַלּוֹקֵחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן שסא.

Fils volés déjà filés — pasoul (וְעָשׂוּ לָהֶם מִשֶּׁלָּהֶם). Si l'on a volé des fils déjà filés לשם ציצית et que le voleur en a fait un tsitsit — pasoul, car il est dit « וְעָשׂוּ לָהֶם » — de ce qui est à eux (מִשֶּׁלָּהֶם), à l'exclusion du volé (פְּרָט לְגָזֵל). Mais si le voleur a vendu le tsitsit à un tiers et que les propriétaires ont déjà désespéré (נִתְיָאֲשׁוּ) — casher, car l'acquéreur l'a acquis par יֵאוּשׁ + שִׁנּוּי רְשׁוּת (comme en Hoshen Mishpat sim. שסא). חידוש du Rav : il applique au tsitsit les règles de קניני גזלה (יאוש + שינוי רשות) pour trancher quand le fil volé redevient casher.

גָּזַל צֶמֶר שֶׁלֹּא נִטְוָה וּטְוָאָן הַגַּזְלָן לְשֵׁם צִיצִית, אִם עֲדַיִן לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנּוּ — הֲרֵי הֵם פְּסוּלִים לְצִיצִית, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲדַיִן גָזֵל וְאֵינָם שֶׁל גַּזְלָן כְּלָל, שֶׁהֲרֵי לֹא קָנָה אוֹתָן בְּשִׁנּוּי זֶה שֶׁעֲשָׂאָן חוּטִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שִׁנּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ, שֶׁהֲרֵי הַחוּטִין אֶפְשָׁר לַחֲזֹר וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָן צֶמֶר. אֲבָל אִם כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנּוּ, אוֹ אֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְיָאֲשׁוּ עֲדַיִן אֶלָּא שֶׁהַגַּזְלָן עָשָׂה בְּצֶמֶר זֶה שִׁנּוּי גָּמוּר שֶׁאֵין חוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ, כְּגוֹן שֶׁלִּבֵּן אֶת הַצֶּמֶר בְּגָפְרִית — כֵּיוָן שֶׁהַגַּזְלָן קָנָה אֶת הַצֶּמֶר לְגַמְרֵי, הֲרֵי הַצִּיצִית שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הֵם כְּשֵׁרִים. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא יְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, דְּאֵין זֶה מְבָרֵךְ אֶלָּא מְנָאֵץ, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי גְּזֵלָה בָּא הַצִּיצִית לְיָדוֹ.

Laine volée non filée : שִׁנּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ. Si l'on a volé de la laine non filée et que le voleur l'a filée לשם ציצית : tant que les propriétaires n'ont pas désespéré — pasoul, car c'est toujours du volé et le voleur ne l'a pas acquis par ce changement (filer), qui est un שִׁנּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ (réversible — les fils peuvent redevenir laine). Mais si les propriétaires ont désespéré, ou même sans יאוש si le voleur a fait un שִׁנּוּי גָּמוּר irréversible (ex. blanchir la laine au soufre) — le voleur a acquis la laine, et le tsitsit est casher ; mais on ne bénit pas dessus, car ce n'est pas bénir mais blasphémer (מְנָאֵץ), le tsitsit lui étant venu par vol. חידוש du Rav : il distingue le שינוי réversible (filer, qui ne fait pas acquérir) de l'irréversible (blanchir), et ajoute le principe « מברך אלא מנאץ » — casher sans ברכה.

הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֵמָה — צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית. אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁנֶּעֶבְדוּ אֲסוּרִים לְהֶדְיוֹט, מִכָּל מָקוֹם לְמִצְוָה אָסוּר מִשּׁוּם דְּמָאוּס הוּא לְגָבוֹהַּ, שֶׁהֲרֵי בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁנֶּעֶבְדוּ אֲסוּרִין לְגָבוֹהַּ לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְאַף עַל פִּי דִּכְשֶׁעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ צִיצִית הוּא מִשְׁתַּנֶּה מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה, מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן מַרְאֵהוּ עָלָיו וְנִכָּר שֶׁהוּא צֶמֶר. אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְפִשְׁתָּן נָטוּעַ — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ צִיצִית, שֶׁהֲרֵי מְחֻבָּר שֶׁנֶּעֱבַד מֻתָּר בַּהֲנָאָה, וְאַף לְגָבוֹהַּ אֵינוֹ מָאוּס כְּלָל כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱבַד, שֶׁהֲרֵי מִקֹּדֶם הָיָה כְּעֵץ בְּעָלְמָא, וְעַכְשָׁו שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ חוּטִין הֲרֵי מַרְאֵה הָרִאשׁוֹן חָלַף וְהָלַךְ לוֹ מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי.

Le נֶעֱבַד : laine d'un animal adoré — pesoula (מָאוּס לְגָבוֹהַּ). La laine d'un animal qu'on a adoré (הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֵמָה) est pesoula pour le tsitsit. Bien qu'un animal adoré ne soit pas interdit à l'usage profane (הֶדְיוֹט), pour la mitzva c'est interdit car c'est méprisable pour le Très-Haut (מָאוּס לְגָבוֹהַּ) — de même qu'un animal adoré est interdit à l'autel ; et bien qu'en faisant le tsitsit la laine change d'aspect, son apparence de laine demeure et se reconnaît. Mais qui adore du lin planté (פִּשְׁתָּן נָטוּעַ) — il est permis d'en faire un tsitsit : un attaché-au-sol adoré est permis au profit, et même pour le Très-Haut il n'est pas méprisable car il a changé d'aspect (שִׁנּוּי) depuis l'adoration — il était alors comme un simple arbre, et maintenant qu'on en a fait des fils, son aspect premier a entièrement disparu. חידוש du Rav : il fonde la différence sur le שינוי מראה — la laine garde son aspect (מאוס demeure), le lin l'a perdu (l'adoration portait sur « l'arbre »).

כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַנֶּקֶב שֶׁתּוֹחֵב בּוֹ הַצִּיצִית — לֹא יַעֲשֶׂנּוּ לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה גּוּדָלִין מִשְּׂפַת הַבֶּגֶד, מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל הַכָּנָף", וּלְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה אֵין זֶה כָּנָף אֶלָּא בֶּגֶד. וְאִם עָשָׂה הַנֶּקֶב לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה גּוּדָלִין, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁקּוֹשֵׁר הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד עוֹשֶׂה הַחוּטִין קְצָרִים עַל הַכָּנָף כְּדֵי לְהַקְמִיט הַכְּנָפוֹת וּמִתְכַּפֵּל עַד שֶׁבָּא הַנֶּקֶב לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה גּוּדָלִין — אֲפִלּוּ הָכֵי פָּסוּל.

Le נקב : pas plus haut que 3 גודלים (« עַל הַכָּנָף »). Quand on fait le trou où l'on passe le tsitsit — on ne le fait pas plus haut que 3 גּוּדָלִין du bord du tissu, car il est dit « עַל הַכָּנָף » : au-dessus de trois, ce n'est plus le « coin » mais le corps du vêtement (בֶּגֶד). Et si on l'a fait plus haut que 3 גודלים — même si, en nouant, on raccourcit les fils sur le coin pour froisser les כנפות au point que le trou redescende sous 3 גודלים — c'est quand même pasoul. חידוש du Rav : il fixe la borne haute du נקב (3 גודלים = limite du כנף) et tranche que le froissement ultérieur ne rachète pas un נקב fait trop haut.

וְאִם עָשָׂה הַנֶּקֶב לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה גּוּדָלִין, וְאַחַר שֶׁהֵטִיל הַצִּיצִית בַּנֶּקֶב חָתַךְ בַּנֶּקֶב כְּדֵי שֶׁיִּתָּלוּ הַצִּיצִית לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה גּוּדָלִין — פָּסוּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה וגו׳" — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר בִּפְסוּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן י.

Couper le נקב après coup — תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. Et si l'on a fait le trou plus haut que 3 גודלים, puis qu'après avoir passé le tsitsit on a coupé au niveau du trou pour que le tsitsit pende sous 3 גודלים — pasoul, car il est dit « גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה » — et non à partir de ce qui est déjà fait dans l'invalidité (וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר בִּפְסוּל), comme expliqué au sim. י. חידוש du Rav : il introduit ici le yesod du תעשה ולא מן העשוי appliqué au נקב — le tsitsit posé quand le נקב était pasoul reste pasoul, la coupe étant un acte sur le tissu, non sur les fils.

וְלֹא יַעֲשֶׂה הַנֶּקֶב סָמוּךְ לִשְׂפַת הַבֶּגֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל הַכָּנָף", וְאִם הָיָה סָמוּךְ מְאֹד לִשְׂפַת הַבֶּגֶד — הָיָה תַּחַת הַכָּנָף. וְלָכֵן צָרִיךְ לְהַרְחִיק הַנֶּקֶב מִשְּׂפַת הַבֶּגֶד כְּשִׁעוּר שֶׁיֵּשׁ מִן קֶשֶׁר אֲגוּדָל עַד סוֹף הַצִּפֹּרֶן, דְּהַיְנוּ לְעֶרֶךְ שְׁנֵי גּוּדָלִין. וְאִם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁקּוֹשֵׁר הַצִּיצִית עָשָׂה חֵלֶק הַחוּטִין שֶׁעַל הַכָּנָף קְצָרִים וְנִתְכַּפְּלוּ הַכְּנָפוֹת עַד שֶׁבָּא הַנֶּקֶב לְמַטָּה מִשִּׁעוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר — אֲפִלּוּ הָכֵי כָּשֵׁר.

L'הרחקה : pas trop près du bord non plus. On ne fait pas non plus le trou trop près du bord du tissu, car il est dit « עַל הַכָּנָף » — et s'il était très proche du bord, il serait « sous le coin ». Il faut donc éloigner le נקב du bord de la mesure qui va du קֶשֶׁר אֲגוּדָל jusqu'au bout de l'ongle (soit environ 2 גודלים). Et si ensuite, en nouant, on a raccourci la part des fils sur le coin et que les כנפות se sont repliées au point que le trou descende sous cette mesure — c'est quand même casher. חידוש du Rav : il fixe la borne basse (הרחקה ≈ 2 גודלים) et — à l'inverse du נקב trop haut (séif יד) — juge le froissement ultérieur ici sans conséquence (בדיעבד casher).

שִׁעוּר שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ, וְכֵן שִׁעוּר מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק — מוֹדְדִין אוֹתָן בְּיֹשֶׁר מִשְּׂפַת אֹרֶךְ הַבֶּגֶד, וְכֵן מִשְּׂפַת רֹחַב הַבֶּגֶד, אֲבָל לֹא יִמְדֹּד אוֹתָם בַּאֲלַכְסוֹן מִן הַקֶּרֶן זָוִיּוֹת שֶׁל כְּנַף הַבֶּגֶד.

On mesure droit, non en diagonale. La mesure des 3 גודלים, et de même celle du מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל à éloigner — on les mesure en ligne droite (בְּיֹשֶׁר) depuis le bord de la longueur du tissu et depuis le bord de la largeur, mais on ne les mesure pas en diagonale (בַּאֲלַכְסוֹן) depuis l'angle du coin. חידוש du Rav : il précise le mode de mesure (perpendiculaire aux deux bords, jamais la diagonale du coin).

שִׁעוּר מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק הַנֶּקֶב מִשְּׂפַת הַבֶּגֶד — אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה אֶלָּא בִּשְׁעַת הֲטָלַת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד, אֲבָל אִם לְאַחַר שֶׁהֵטִיל הַצִּיצִית נִתְּקוּ מִחוּטֵי הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב וְנִתְרַחֵב הַנֶּקֶב וְיָרְדוּ הַצִּיצִית לְמַטָּה מִמְּלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל — כָּשֵׁר. שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל זֶה שֶׁלֹּא תְּהֵא הַצִּיצִית תַּחַת הַכָּנָף אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי וגו׳". וּמִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה טוֹב לַעֲשׂוֹת אִמְרָא סְבִיב הַנֶּקֶב שֶׁתּוֹחֵב בּוֹ הַצִּיצִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנָּתְקוּ הַחוּטִין שֶׁל בֶּגֶד מִבִּפְנִים סְבִיב הַנֶּקֶב. וְכֵן יַעֲשֶׂה אִמְרָא בִּשְׂפַת הַבֶּגֶד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחַת מִשִּׁעוּר קֶשֶׁר אֲגוּדָל מִשְּׂפָתוֹ עַד הַנֶּקֶב.

L'הרחקה n'est requise qu'au moment de la pose ; et l'אִמְרָא. La mesure du מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל d'éloignement — on n'a à y veiller qu'au moment de la pose (הֲטָלַת הַצִּיצִית) ; mais si, après la pose, les fils de chaîne (שְׁתִי) ou de trame (עֵרֶב) se sont défaits, que le trou s'est élargi et que le tsitsit est descendu sous le מלא קשר אגודל — casher, car la Torah n'a exigé que le tsitsit ne soit pas « sous le coin » qu'au moment de la confection (« וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי »). Néanmoins, לכתחילה il est bon de faire un ourlet (אִמְרָא) autour du נקב, pour que les fils du tissu ne se défassent pas ; et de même un ourlet au bord du tissu, pour que la mesure ne diminue pas. חידוש du Rav : il tranche que le שיעור הרחקה est un din de שעת עשייה seulement, et institue l'אמרא (renfort du נקב et du bord) comme précaution לכתחילה.

אִם יֵשׁ גָּדִיל (שֶׁקּוֹרִין לייסט) בִּשְׂפַת הַבֶּגֶד שֶׁגּוֹדְלִין שָׁם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה חָזָק, בֵּין שֶׁהַגָּדִיל הוּא בִּשְׂפַת רֹחַב הַבֶּגֶד בֵּין שֶׁהוּא בִּשְׂפַת אֹרֶךְ הַבֶּגֶד — לֹא יָטִיל אֶת הַצִּיצִית שָׁם בַּגָּדִיל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַרְחִיק מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל מִשְּׂפַת הַכָּנָף, כְּגוֹן שֶׁהַגָּדִיל הוּא רָחָב, אַף עַל פִּי כֵן אֵין מְטִילִין בּוֹ צִיצִית, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם", וְהַגָּדִיל אֵינוֹ נֶחְשָׁב עִקָּר מִן הַבֶּגֶד, אֶלָּא הוּא טָפֵל וּמְשַׁמֵּשׁ לַבֶּגֶד.

Ne pas poser le tsitsit sur le גָּדִיל (le liseré/« לייסט »). S'il y a un liseré tressé (גָּדִיל, « לייסט ») au bord du tissu pour le renforcer — que ce soit au bord de la largeur ou de la longueur — on n'y pose pas le tsitsit, même si l'on est à un מלא קשר אגודל du bord du coin (par ex. si le liseré est large) ; car il est dit « עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם », et le liseré n'est pas compté comme l'essentiel du vêtement (עִקָּר) — il est subordonné et sert le vêtement (טָפֵל וּמְשַׁמֵּשׁ). חידוש du Rav : il classe le גדיל comme טפל (non עיקר הבגד) : bien qu'attaché au tissu, il ne porte pas le tsitsit.

כְּשֶׁמְּטִילִין צִיצִית בַּבֶּגֶד עַצְמוֹ — אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִשְּׂפַת הַבֶּגֶד מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל חוּץ מִן הַגָּדִיל, אֶלָּא גַּם הַגָּדִיל נֶחְשָׁב בִּכְלַל הַשִּׁעוּר. וְכֵן לְעִנְיַן הַרְחָקַת שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין שֶׁאָמַרְנוּ — נֶחְשָׁב גַּם כֵּן הַגָּדִיל בִּכְלַל הַבֶּגֶד. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַנֶּקֶב לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה גּוּדָלִין מִן שְׂפַת הַגָּדִיל הַחִיצוֹנָה.

Mais le גָּדִיל compte dans la mesure d'éloignement. Quand on pose le tsitsit dans le tissu même — on n'a pas à éloigner du bord un מלא קשר אגודל en plus du liseré : le גָּדִיל est compté dans la mesure ; et de même pour l'éloignement des 3 גודלים, le liseré compte dans le vêtement (בִּכְלַל הַבֶּגֶד). Il faut donc veiller à ce que le נקב ne soit pas plus haut que 3 גודלים depuis le bord extérieur du liseré. חידוש du Rav : il tranche que le גדיל, s'il ne porte pas le tsitsit (séif יט), entre néanmoins dans le compte des mesures — d'où la borne des 3 גודלים se prend depuis son bord externe.

אַף עַל פִּי שֶׁהַגָּדִיל נֶחְשָׁב בִּכְלַל הַבֶּגֶד לְעִנְיַן שִׁעוּר מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל, מִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה טוֹב לִמְדֹּד מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל בְּלֹא הַגָּדִיל וְיִהְיֶה הַנֶּקֶב תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה הַגּוּדָלִין עִם הַגָּדִיל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְאִם הַגָּדִיל רָחָב הַרְבֵּה — יַחְתֹּךְ מִקְצָתוֹ.

לכתחילה : mesurer sans le liseré. Bien que le גָּדִיל compte dans le vêtement pour la mesure du מלא קשר אגודל, il est néanmoins לכתחילה bon de mesurer le מלא קשר אגודל sans le liseré, et que le נקב soit dans les 3 גודלים y compris le liseré (comme expliqué) ; et si le liseré est très large — on en coupe une partie. חידוש du Rav : il concilie les deux séifim précédents en règle de conduite לכתחילה : la borne haute (3 גודלים) inclut le גדיל, la borne basse (מלא קשר) se mesure sans lui — et l'on rogne un liseré trop large.

אִם בִּשְׂפַת הַבֶּגֶד בּוֹלְטִין חוּטֵי שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב אוֹ עֵרֶב בְּלֹא שְׁתִי — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם אֵלּוּ הַחוּטִין נֶחְשָׁבִין בִּכְלַל הַבֶּגֶד אוֹ לָאו, כֵּיוָן שֶׁאֵינָן כְּאָרִיג גָּמוּר. לָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַנֶּקֶב לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה גּוּדָלִין מִשְּׂפַת הַחוּטִין הַלָּלוּ, שֶׁמָּא הֵן נֶחְשָׁבִין בִּכְלַל הַבֶּגֶד. וְאִם מֶשֶׁךְ הַחוּטִין הוּא רָחָב הַרְבֵּה — יַחְתֹּךְ קְצָתוֹ. וְגַם יִזָּהֵר לִמְדֹּד מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל לְבַד מֵאֵלּוּ הַחוּטִין, שֶׁמָּא אֵינָם נֶחְשָׁבִים בִּכְלַל הַבֶּגֶד.

Le ספק des fils saillants (שתי sans ערב). Si au bord du tissu dépassent des fils de chaîne (שְׁתִי) sans trame, ou de trame sans chaîne — il y a un doute (סָפֵק) s'ils comptent dans le vêtement ou non, puisqu'ils ne forment pas un tissage achevé (אָרִיג גָּמוּר). Il faut donc veiller par les deux exigences (לְחֻמְרָא) : que le נקב ne soit pas plus haut que 3 גודלים depuis le bord de ces fils (peut-être comptent-ils), et mesurer le מלא קשר אגודל sans ces fils (peut-être ne comptent-ils pas) ; et si ces fils dépassent beaucoup — on en coupe une partie. חידוש du Rav : face au ספק (fils inachevés), il impose une double rigueur : les inclure pour la borne haute et les exclure pour la borne basse.

מֻתָּר לִקַּח חוּט אֶחָד אָרֹךְ וְכוֹפְלוֹ לְאַרְבָּעָה וְתוֹחֲבָהּ בַּכָּנָף וְכוֹפְלָם וַהֲרֵי הֵם שְׁמוֹנָה, וְאַחַר־כָּךְ פּוֹסֵק רָאשֵׁי הַחוּטִין וְנַעֲשִׂים שְׁמוֹנָה חוּטִין. וְאִם שָׁכַח וְלֹא פָּסַק רָאשֵׁי הַחוּטִין עַד שֶׁכָּרַךְ אֲפִלּוּ חֻלְיָא אַחַת וְאַחַר שֶׁכָּרַךְ הַחֻלְיָא קָשַׁר אֲפִלּוּ קֶשֶׁר אֶחָד — פָּסוּל, כֵּיוָן דְּמִן הַתּוֹרָה דַּי בְּחֻלְיָא אַחַת וְקֶשֶׁר אֶחָד, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר סְתָם "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" וְלֹא נִתְפָּרֵשׁ בַּכָּתוּב מִנַּיִן הַגְּדִילִים, אִם כֵּן כְּבָר נַעֲשׂוּ הַצִּיצִית בִּפְסוּל, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁכָּרַךְ הַחֻלְיָא וְקָשַׁר — לֹא הָיוּ אַרְבָּעָה חוּטִין שְׁלֵמִים אֶלָּא חוּט אֶחָד כָּפוּל לִשְׁמוֹנָה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה "תַּעֲשֶׂה", וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר בִּפְסוּל. אֲבָל אִם פָּסַק רָאשֵׁי הַחוּטִין תֵּכֶף אַחַר שֶׁכָּרַךְ חֻלְיָא אַחַת קֹדֶם שֶׁקָּשַׁר, וְכָל שֶׁכֵּן אִם פָּסַק אוֹתָם תֵּכֶף אַחַר הַקֶּשֶׁר הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל לִכְרֹךְ אֶת הַחֻלְיָא — כָּשֵׁר. וּמִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה טוֹב לִפְסֹק רָאשֵׁי הַחוּטִין קֹדֶם שֶׁיִּתְחֹב אֶת הַצִּיצִית בַּנֶּקֶב.

Le cœur : couper les têtes des fils — תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. Il est permis de prendre un seul long fil, de le plier en quatre, de le passer dans le coin et de le replier — voilà huit — puis de couper les têtes des fils (פּוֹסֵק רָאשֵׁי הַחוּטִין), et ils deviennent huit fils. Mais si l'on a oublié de couper les têtes jusqu'à avoir enroulé ne serait-ce qu'une חֻלְיָא puis noué même un seul קֶשֶׁר — pasoul : car מן התורה une seule חוליא et un seul nœud suffisent (« גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה », sans nombre précisé), donc le tsitsit a déjà été fait dans l'invalidité — il n'y avait pas quatre fils entiers, mais un seul fil plié en huit — et la Torah a dit « תַּעֲשֶׂה », non מן העשוי בפסול. Mais si l'on a coupé les têtes aussitôt après une חוליא, avant de nouer — et a fortiori aussitôt après le premier nœud, avant d'enrouler la חוליא — casher. Et לכתחילה il est bon de couper les têtes avant même de passer le tsitsit dans le נקב. חידוש du Rav : il fait du תעשה ולא מן העשוי le yesod du séif — un fil plié non coupé forme un גדיל fait בפסול dès la première חוליא + קשר (déjà suffisants מדאורייתא) ; couper avant préserve, couper après ne rachète pas.

טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַחְתֹּךְ הַצִּיצִית בְּסַכִּין, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל וגו׳", אֶלָּא יִנְשְׁכֵם בְּשִׁנָּיו.

Ne pas couper au couteau (הידור). Il est bon de veiller à ne pas couper le tsitsit avec un couteau, sur le modèle de « לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל » (tu ne lèveras pas de fer sur elles) — mais on les rompra avec les dents (יִנְשְׁכֵם בְּשִׁנָּיו). חידוש du Rav : il retient ce הידור (rompre à la dent, non au fer), rapproché du din des pierres de l'autel.

כָּתוּב בַּתּוֹרָה "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ", יָכוֹל יַעֲשֶׂנּוּ כֻּלּוֹ גְּדִיל — תַּלְמוּד לוֹמַר "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", וְצִיצִית הֵם חוּטִין נִפְרָדִין כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ח, הָא כֵּיצַד? שֶׁיְּהֵא גְּדִיל יוֹצֵא מֵהַכָּנָף וְצִיצִית יוֹצֵא מֵהַגְּדִיל. וְאֵין לַגְּדִיל שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה, לָכֵן בֵּין שֶׁכָּרַךְ רֹב אֹרֶךְ הַצִּיצִית בֵּין שֶׁלֹּא כָּרַךְ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת — כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּסוֹף הַכְּרִיכָה קֶשֶׁר, מִשּׁוּם דְּהַכְּרִיכָה אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּלֹא קֶשֶׁר לְאַחֲרֶיהָ, וְנִמְצָא שֶׁאֵין כָּאן גְּדִיל.

גָּדִיל + צִיצִית : la partie tressée et la partie libre. Il est écrit « גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ » — on pourrait le faire tout en tresse (גְּדִיל) ? La Torah dit « וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת », et « צִיצִית » ce sont des fils séparés (חוּטִין נִפְרָדִין) (cf. sim. ח). Comment donc ? Que le גָּדִיל sorte du coin et le צִיצִית sorte du גָּדִיל (partie tressée puis partie libre pendante). Le גדיל n'a pas de mesure מן התורה : qu'on ait enroulé la plus grande part du tsitsit ou une seule חֻלְיָא — casher, pourvu qu'on fasse un קֶשֶׁר à la fin de l'enroulement, car l'enroulement ne tient pas sans nœud après lui (sinon il n'y a pas de גדיל). חידוש du Rav : il fonde la structure double (גדיל tressé / ציצית libre) sur les deux versets et pose que le nœud final est constitutif du גדיל.

אִם כָּרַךְ כָּל הַצִּיצִית וְלֹא הֵנִיחַ אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ עָנָף יוֹצֵא — פָּסוּל, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "צִיצִת".

Il faut laisser un עָנָף (partie libre) qui dépasse. Si l'on a enroulé tout le tsitsit sans laisser dépasser ne serait-ce qu'un peu de partie libre (עָנָף) — pasoul, car il est dit « צִיצִת » (qui implique des fils libres). חידוש du Rav : il fait du ענף (fils libres pendants) une condition — le tout-tressé annule le nom même de « ציצית ».

בִּזְמַן שֶׁהָיָה תְּכֵלֶת תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא לִפְחוֹת מִלִּכְרֹךְ שֶׁבַע חֻלְיוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעָה רְקִיעִים, שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמָה לָרָקִיעַ. וְכֵן תִּקְּנוּ לַעֲשׂוֹת קֶשֶׁר בְּסוֹף כָּל חֻלְיָא וְחֻלְיָא, שֶׁיְּהֵא הֶכֵּר בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא. וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנוּ תְּכֵלֶת — אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְדַקְדֵּק בְּמִנְיַן הַחֻלְיוֹת וְלֹא בְּמִנְיַן הַקְּשָׁרִים שֶׁבֵּין הַחֻלְיוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת לַעֲשׂוֹת חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳", וְכָל הַמִּצְוֹת הֵם תרי״ג, וְ"צִיצִית" בְּגִימַטְרִיָּא ת״ר וְח׳ חוּטִין וה׳ קְשָׁרִים עוֹלֶה תרי״ג.

Les 7 חוליות d'antan, et le minhag des 5 nœuds. Au temps du תכלת, les Sages ont institué de ne pas enrouler moins de sept חוליות face aux sept cieux (ז׳ רְקִיעִים), le תכלת ressemblant au firmament ; et de faire un קֶשֶׁר à la fin de chaque חוליא, pour les distinguer. Aujourd'hui, sans תכלת, on n'a plus à être précis sur le nombre des חוליות ni des קשרים. Néanmoins, l'usage répandu dans tout Israël depuis les temps anciens est de faire cinq קשרים (ה׳ קְשָׁרִים), car il est dit « וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳ » — et les mitzvot sont 613 : « צִיצִית » en guématria = 600, + 8 fils + 5 nœuds = תרי״ג (613). חידוש du Rav : il relie le minhag des 5 nœuds au סימן de תרי״ג et distingue l'institution ancienne (7 חוליות du תכלת) de la pratique actuelle.

נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת אַרְבָּעָה אֲוִירִים בֵּין הַחֲמִשָּׁה קְשָׁרִים וְלִכְרֹךְ בְּכָל אֲוִיר קְצָת כְּרִיכוֹת, כֵּיצַד? לוֹקֵחַ אַרְבָּעָה חוּטִין מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַכָּנָף וְאַרְבָּעָה מִצַּד הַשֵּׁנִי וְקוֹשְׁרָם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה שְׁנֵי פְּעָמִים, כִּי הָאֶחָד לֹא יִתְקַיֵּם וְאֵינוֹ חָשׁוּב קֶשֶׁר כְּלָל, וְאַחַר־כָּךְ יִכְרֹךְ בַּחוּט הָאָרֹךְ סְבִיב הַשִּׁבְעָה חוּטִין קְצָת כְּרִיכוֹת, וְחוֹזֵר וְקוֹשֵׁר שְׁנֵי פְּעָמִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וְחוֹזֵר וְכוֹרֵךְ, וְכֵן יַעֲשֶׂה עַד שֶׁיַּשְׁלִים חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים כְּפוּלִים וְאַרְבָּעָה אֲוִירִים בֵּינְתַיִם מְלֵאִים כְּרִיכוֹת. וְאֵין שִׁעוּר לְמִנְיַן הַכְּרִיכוֹת שֶׁבְּכָל אֲוִיר, אֶלָּא יַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה.

Le סֵדֶר הקשירה : 5 nœuds, 4 espaces, כריכות entre eux. On a l'usage de faire quatre espaces (אֲוִירִים) entre les cinq nœuds, et d'enrouler dans chaque espace quelques כריכות. Comment ? On prend 4 fils d'un côté du coin et 4 de l'autre, on les noue l'un sur l'autre deux fois (קֶשֶׁר כָּפוּל — car un simple nœud ne tient pas et ne compte pas), puis on enroule avec le fil long autour des 7 fils quelques כריכות, on noue de nouveau deux fois, on ré-enroule, et ainsi jusqu'à parachever cinq nœuds doubles et quatre espaces remplis de כריכות. Le nombre des כריכות de chaque espace n'a pas de mesure — on fait à volonté. חידוש du Rav : il décrit le procédé complet (nœud double 4+4, כריכות autour de 7 fils, alternance) et pose que chaque קשר doit être כפול pour tenir.

נוֹי צִיצִית שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִישׁ אֹרֶךְ הַחוּטִין, דְּהַיְנוּ אַרְבָּעָה גּוּדָלִין גְּדִיל וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁין עָנָף. וַאֲפִלּוּ הֶאֱרִיךְ הַצִּיצִית יוֹתֵר מִשְּׁנֵים עָשָׂר גּוּדָלִין — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִישׁ הָאֹרֶךְ גְּדִיל. וְהַקְּשָׁרִים וְהַכְּרִיכוֹת בְּיַחַד הֵם נִקְרָאִים גְּדִיל בְּכָל מָקוֹם, וּבֵין הַכֹּל לֹא יִהְיֶה אֶלָּא שְׁלִישׁ אֹרֶךְ הַחוּטִין דְּהַיְנוּ אַרְבָּעָה גּוּדָלִין. וּבְרַעֲיָא מְהֵימְנָא כָּתוּב שֶׁיִּהְיֶה בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר כִּמְלֹא רֹחַב אֲגוּדָל לְבַד מֵהַקְּשָׁרִים.

Le נוֹי : un tiers גדיל, deux tiers עָנָף. L'embellissement du tsitsit (נוֹי) est que le tiers de la longueur des fils soit גָּדִיל (4 גודלים) et les deux tiers עָנָף (partie libre). Même si l'on a allongé au-delà de 12 גודלים — il faut que le tiers soit גדיל. Les קשרים et les כריכות ensemble sont appelés גדיל partout, et le tout ne fera qu'un tiers de la longueur (4 גודלים). Et dans le Raya Mehemna il est écrit qu'entre nœud et nœud il y ait un plein pouce de largeur (מְלֹא רֹחַב אֲגוּדָל), en sus des nœuds. חידוש du Rav : il fixe la proportion נוי (1/3 גדיל, 2/3 ענף) et cite le Raya Mehemna pour l'espacement des nœuds.

נוֹהֲגִים לִכְרֹךְ בָּאֲוִיר הָרִאשׁוֹן שֶׁבַע כְּרִיכוֹת וּבַשֵּׁנִי שְׁמוֹנֶה וּבַשְּׁלִישִׁי אַחַת עֶשְׂרֵה וּבָרְבִיעִי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה כְּרִיכוֹת, שֶׁעוֹלִים כֻּלָּם לְמִסְפָּר שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע, כְּמִנְיַן "הוי״ה אֶחָד". וּלְפִי שֶׁנּוֹי הוּא לַצִּיצִית שֶׁיִּהְיֶה אֹרֶךְ כָּל חֻלְיוֹת בְּשָׁוֶה, לָכֵן בָּאֲוִיר הָרִאשׁוֹן שֶׁהַכְּרִיכוֹת הֵם מוּעָטִים — יַרְחִיקֵם זוֹ מִזּוֹ, וּבָאֲוִיר הַשֵּׁנִי — יְקָרְבֵם זוֹ לְזוֹ מְעַט, וּבַשְּׁלִישִׁי — יְקָרְבֵם יוֹתֵר, וּבָרְבִיעִי — יוֹתֵר, עַד שֶׁיִּהְיֶה מִדָּה אַחַת לְכֻלָּם.

Le minhag des כריכות : 7-8-11-13 = ל״ט (« הוי״ה אֶחָד »). On a l'usage d'enrouler dans le premier espace 7 כריכות, dans le deuxième 8, dans le troisième 11, et dans le quatrième 13 — qui font en tout trente-neuf (ל״ט), le compte de « הוי״ה אֶחָד » (26 + 13). Et comme il est נוי que la longueur de toutes les חוליות soit égale, dans le premier espace (peu de כריכות) on les espace, dans le deuxième on les rapproche un peu, au troisième davantage, au quatrième plus encore, jusqu'à ce que toutes aient une même mesure. חידוש du Rav : il donne le minhag chiffré (7/8/11/13 = 39) et son sens (הוי״ה אחד), avec la manière de garder les חוליות d'égale longueur.

יֵשׁ נוֹהֲגִין לִכְרֹךְ הַכְּרִיכוֹת שֶׁבְּכָל אֲוִיר חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת, דְּהַיְנוּ לְאַחַר שֶׁכָּרַךְ שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת — יַרְחִיק מְעַט וְיַחֲזֹר וְיִכְרֹךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּאוֹתוֹ אֲוִיר עַצְמוֹ, וְאַחַר־כָּךְ יִכְרֹךְ אַחַת מֵאֲוִיר הָרִאשׁוֹן וִיצָרֵף לְזֶה שְׁתַּיִם מֵאֲוִיר הַשֵּׁנִי, וְיַרְחִיק מְעַט וְיִכְרֹךְ עוֹד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְכֵן יַעֲשֶׂה עַד כְּלוֹת הַשְּׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע כְּרִיכוֹת בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה חֻלְיוֹת קְטַנּוֹת. וְכֵן הָיוּ עוֹשִׂין בַּזְּמַן שֶׁהָיָה תְּכֵלֶת.

Le minhag des חוליות de 3 (13 petites חוליות). Certains ont l'usage d'enrouler les כריכות de chaque espace par חוליות (par groupes) : après 3 כריכות, on écarte un peu et on enroule encore 3 fois dans le même espace, puis une du premier espace jointe à deux du deuxième, on écarte et on enroule encore 3 fois, et ainsi jusqu'aux 39 כריכות réparties en 13 petites חוליות (de 3). Et ainsi faisait-on au temps du תכלת. חידוש du Rav : il rapporte le minhag de grouper les 39 כריכות en 13 חוליות de 3 (rattaché à la pratique du תכלת), à côté du minhag simple du séif ל.

כָּל הַשִּׁעוּרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמִנְיַן הַחֻלְיוֹת אוֹ הַכְּרִיכוֹת אוֹ הַקְּשָׁרִים אֵינָן אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד שֶׁכְּבָר גָּמַר עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית, אוֹ בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּגוֹן בְּעֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי — הֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה, וְדַי בְּחֻלְיָא אַחַת וּבְקֶשֶׁר אֶחָד, וְיָכוֹל לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם.

Tous ces שיעורים ne sont que לכתחילה. Toutes les mesures qu'on a expliquées — nombre de חוליות, de כריכות, de קשרים — ne sont que לכתחילה ; mais בְּדִיעֲבַד, quand la confection est achevée, ou בִּשְׁעַת הַדְּחָק (par ex. la veille de Chabbat à la tombée de la nuit, faute de temps) — les Sages ont maintenu leur institution sur le din de la Torah : une seule חוליא et un seul קשר suffisent, et l'on peut bénir dessus. חידוש du Rav : il tranche que tout le procédé (5 nœuds, 39 כריכות) est לכתחילה, la Torah se contentant d'une חוליא + קשר — avec ברכה même à défaut.

יֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְשֹׁר בְּסוֹף כָּל חוּט מֵהַשְּׁמוֹנָה חוּטִין קֶשֶׁר אֶחָד, שֶׁלֹּא יִתְפָּרְקוּ מִשְּׁזִירָתָן. וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן נוֹהֲגִין כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְהוֹסִיף עַל חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וּבִפְרָט אִם הַחוּטִין שְׁזוּרִין יָפֶה דְלֹא שָׁכִיחַ כְּלָל שֶׁיִּתְפָּרְקוּ.

Nouer le bout de chaque fil — deux usages. Certains ont l'usage de faire un nœud au bout de chacun des huit fils, pour qu'ils ne se défassent pas de leur torsion (שְׁזִירָה). Et certains ne le font pas, ne voulant pas ajouter aux cinq nœuds (pour la raison expliquée plus haut — le סימן de תרי״ג), surtout si les fils sont bien retordus, où il est rare qu'ils se défassent. חידוש du Rav : il rapporte les deux minhaguim et leur raison — préserver la שזירה vs ne pas altérer le compte des 5 nœuds.

כְּשֶׁתּוֹלֶה הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד — צָרִיךְ לְדַקְדֵּק שֶׁיִּתְלֶה בְּעִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה הַגְּדִיל הַתָּלוּי נוֹגֵעַ וּמַכֶּה בִּכְנַף הַבֶּגֶד, וְלֹא יִהְיֶה תָּלוּי כְּלַפֵּי קַרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם". וְלָכֵן שְׁתֵּי צִיצִית הַתַּחְתּוֹנוֹת יִהְיוּ תְּלוּיִם לְאֹרֶךְ הַבֶּגֶד, דִּכְשֶׁיַּעֲטֹף בּוֹ וְיִהְיֶה אֹרֶךְ הַטַּלִּית סְבִיב רֹחַב גּוּפוֹ — יִהְיוּ הַצִּיצִית נוֹגְעִים וּמַכִּים עַל הַקֶּרֶן. אֲבָל אִם הָיְתָה תְּלִיַּת הַגְּדִיל עַל רֹחַב הַבֶּגֶד — כְּשֶׁיַּעֲטֹף אֶת קוֹמָתוֹ בְּרֹחַב הַבֶּגֶד יִהְיֶה הַגְּדִיל תָּלוּי כְּלַפֵּי הַקַּרְקַע. וּבִשְׁתֵּי צִיצִית הָעֶלְיוֹנִים — פְּעָמִים לְאֹרֶךְ הַבֶּגֶד וְלִפְעָמִים לְרָחְבּוֹ, וְהַכֹּל לְפִי עֲטִיפָתוֹ, רַק יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַגְּדִיל תָּלוּי כְּלַפֵּי הַקַּרְקַע, אֶלָּא נוֹגֵעַ וּמַכֶּה עַל הַקֶּרֶן.

נוֹטֵף עַל הַקֶּרֶן : le fil doit toucher et frapper le coin. Quand on suspend le tsitsit au vêtement — il faut veiller à ce que le גָּדִיל suspendu touche et frappe le coin du vêtement (נוֹגֵעַ וּמַכֶּה בִּכְנַף הַבֶּגֶד), et ne pende pas vers le sol, car il est dit « עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם ». C'est pourquoi les deux tsitsiyot du bas seront suspendus dans le sens de la longueur du vêtement : quand on s'en enveloppe et que la longueur du talit fait le tour de la largeur du corps, les tsitsiyot toucheront et frapperont le coin ; mais si le גדיל pendait dans le sens de la largeur, il pendrait vers le sol. Pour les deux tsitsiyot du haut — parfois dans la longueur, parfois dans la largeur, selon l'enveloppement, en veillant seulement qu'ils ne pendent pas vers le sol mais touchent et frappent le coin. חידוש du Rav : il déduit de « עַל כַּנְפֵי » la conduite de pose (נוטף על הקרן) et l'orientation des fils selon l'עטיפה.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד כְּמוֹ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אֶלָּא יַעֲשֶׂה שְׁנֵי נְקָבִים בַּבֶּגֶד וְיָטִיל הַצִּיצִית בַּנֶּקֶב הָאֶחָד וְיוֹצִיאֵם דֶּרֶךְ נֶקֶב הַשֵּׁנִי. וְאֵין הֲלָכָה כְּ"יֵשׁ אוֹמְרִים" אֵלּוּ, וְהַבָּא לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵיהֶם — לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן אֶלָּא בְּטַלִּית קָטָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה לַכֹּל וּמִתְחַזֵּי כְּיוֹהֲרָא.

La clôture : le יֵשׁ אוֹמְרִים des deux נקבים. Certains disent (יֵשׁ אוֹמְרִים) qu'il ne faut pas poser le tsitsit comme nous le faisons, mais faire deux trous (שְׁנֵי נְקָבִים) dans le tissu, passer le tsitsit dans l'un et le ressortir par l'autre. Mais la halakha n'est pas comme ce יֵשׁ אוֹמְרִים ; et celui qui vient se montrer rigoureux selon eux — ne le fera que sur un טַלִּית קָטָן, pour que ce ne soit pas visible de tous et n'apparaisse comme de la présomption (יוֹהֲרָא). חידוש du Rav : il écarte le יש אומרים (halakha non retenue) mais laisse la חומרא possible en privé (talit katan), pour éviter le יוהרא.