Daat HaRav — La chitah de l'Admour HaZaken sur le Siman ט׳ (איזה בגדים חייבים בציצית)

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת", שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר "הַכָּנָף", שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "הַכָּנָף", לְלַמֶּדְךָ שֶׁתְּהֵא הַצִּיצִית נַעֲשֵׂית מִמִּין הַכָּנָף דַּוְקָא, וְאִם הַטַּלִּית שֶׁל מֶשִׁי — צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִית שֶׁל מֶשִׁי. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע וגו'", מַשְׁמָע שֶׁהַצִּיצִית נַעֲשֵׂית מֵהַצֶּמֶר אוֹ [מֵ]הַפִּשְׁתִּים דַּוְקָא. הָא כֵּיצַד? צִיצִית שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתִּים — פּוֹטְרִין בֵּין בְּטַלִּית שֶׁל צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים בֵּין בְּטַלִּית שֶׁל שְׁאָר מִינִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "צֶמֶר וּפִשְׁתִּים … [גְּדִילִים] תַּעֲשֶׂה לָּךְ", אֲבָל צִיצִית שֶׁל שְׁאָר מִינִים — אֵין פּוֹטְרִין אֶלָּא בְּטַלִּית הֶעָשׂוּי מִמִּין הַצִּיצִית, כְּגוֹן צִיצִית שֶׁל מֶשִׁי בְּטַלִּית שֶׁל מֶשִׁי וְשֶׁל קַנַּבּוֹס בְּטַלִּית שֶׁל קַנַּבּוֹס.

L'ouverture du siman — la drasha des deux pesoukim. Un verset dit « וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת » : or il n'était pas nécessaire de dire « הַכָּנָף », puisqu'il a déjà été dit « וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם » — pourquoi alors répéter « הַכָּנָף » ? Pour t'enseigner que le tsitsit doit être fait de la même espèce que le coin du vêtement (מִמִּין הַכָּנָף דַּוְקָא) ; si le talit est de soie (מֶשִׁי), il faut faire le tsitsit de soie. Et un autre verset dit « לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע » — d'où il ressort que le tsitsit se fait de laine (צֶמֶר) ou de lin (פִּשְׁתִּים) précisément. Comment concilier ? Un tsitsit de laine ou de lin acquitte aussi bien un talit de laine ou de lin qu'un talit de toute autre espèce (שְׁאָר מִינִים) — et c'est sur cela qu'il est dit « צֶמֶר וּפִשְׁתִּים … תַּעֲשֶׂה לָּךְ » ; mais un tsitsit d'une autre espèce n'acquitte qu'un talit fait de la même espèce que le tsitsit, comme un tsitsit de soie pour un talit de soie, ou de chanvre (קַנַּבּוֹס) pour un talit de chanvre. חידוש du Rav : il ouvre le siman par la conciliation des deux pesoukim — « הַכָּנָף » (מִמִּין הַכָּנָף) et « צֶמֶר וּפִשְׁתִּים » — et en tire la règle maîtresse : צמר ופשתים acquittent tout, les שאר מינים seulement במינם.

אַף־עַל־פִּי שֶׁ"פְּתִיל תְּכֵלֶת" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא צֶמֶר שֶׁצָּבוּעַ בְּצֶבַע תְּכֵלֶת, מִכָּל מָקוֹם מְטִילִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּטַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן מִן הַתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁכִּלְאַיִם הֻתְּרָה בְּצִיצִית. אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ בְּטַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָטִילוּ גַּם כֵּן בִּכְסוּת לַיְלָה, וְנִמְצָא לוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה. וַאֲפִלּוּ צִיצִית שֶׁל פִּשְׁתִּים אָסוּר בְּטַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָטִיל בָּהּ גַּם כֵּן תְּכֵלֶת. לְפִיכָךְ, אֵין לַעֲשׂוֹת כְּלָל טַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן, כֵּיוָן שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית לְגַמְרֵי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהָיָה הַתְּכֵלֶת מָצוּי, אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה כֵּיוָן שֶׁאֵין תְּכֵלֶת מָצוּי, שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לְמִגְזַר שֶׁמָּא יָטִיל תְּכֵלֶת בְּטַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן, לָכֵן אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ רַק בְּטַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן — יֵשׁ לְהַתִּיר לְהָטִיל בּוֹ צִיצִית שֶׁל פִּשְׁתִּים, וּמֻתָּר גַּם כֵּן לְבָרֵךְ עָלָיו. וְאִם יִרְצֶה, יַעֲשֶׂה כְּנָפוֹת שֶׁל עוֹר וְיָטִיל בּוֹ צִיצִית שֶׁל צֶמֶר (עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ש סָעִיף ה).

כְּלַאיִם הֻתְּרָה בְּצִיצִית, et le gezera de la כסות לילה. Bien que la « פְּתִיל תְּכֵלֶת » mentionnée dans la Torah soit de la laine teinte en couleur תכלת, on la met néanmoins même dans un talit de lin מִן הַתּוֹרָה, parce que le כְּלַאיִם a été permis dans le tsitsit (כִּלְאַיִם הֻתְּרָה בְּצִיצִית). Mais les Sages l'ont interdit dans un talit de lin, par décret de peur qu'on n'en mette aussi dans un vêtement de nuit (כְּסוּת לַיְלָה) — et l'on se trouverait alors porter du כְּלַאיִם hors d'un lieu de mitzva. Et même un tsitsit de lin est interdit dans un talit de lin, par décret de peur qu'on n'y mette aussi de la תכלת. C'est pourquoi il ne faut pas faire du tout de talit de lin, puisqu'il est entièrement exempt de tsitsit. En quoi cela s'applique-t-il ? Au temps où la תכלת était disponible ; mais de nos jours (בַּזְּמַן הַזֶּה), puisque la תכלת n'est pas disponible et qu'il n'y a plus lieu de décréter de peur qu'on n'y mette de la תכלת — donc s'il ne peut faire qu'un talit de lin, il y a lieu de permettre d'y mettre un tsitsit de lin, et il est même permis de bénir dessus. Et s'il le souhaite, il fera des coins (כְּנָפוֹת) de cuir (עוֹר) et y mettra un tsitsit de laine (voir Yoreh De'ah סימן ש séif ה). חידוש du Rav : il fonde explicitement le double permis — le כלאים הותרה בציצית מן התורה — puis expose le gezera rabbinique (כסות לילה / תכלת) et son levée בזמן הזה (faute de תכלת), avec l'option des כנפות de cuir.

וְנָכוֹן לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהָטִיל צִיצִית שֶׁל פִּשְׁתִּים אֲפִלּוּ בְּבֶגֶד שֶׁל כָּל שְׁאָר הַמִּינִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָטִיל גַּם כֵּן בְּבֶגֶד שֶׁל צֶמֶר. אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ רַק בְּצִיצִית שֶׁל פִּשְׁתִּים — מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּטַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן.

Il est juste de prendre garde de ne pas mettre un tsitsit de lin même dans un vêtement de toute autre espèce, par décret de peur qu'on n'en mette aussi dans un vêtement de laine (où le lin formerait alors un véritable כלאים sans la couverture de la תכלת). Mais s'il ne peut faire qu'un tsitsit de lin — c'est permis, comme il a été expliqué à propos d'un talit de lin. חידוש du Rav : il étend la précaution (הרחקה) au-delà du talit de lin lui-même — éviter le tsitsit de lin même sur les שאר מינים — tout en gardant le permis en cas d'impossibilité.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צִיצִית שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים פּוֹטְרִין בִּבְגָדִים שֶׁל שְׁאָר מִינִים, אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיוּ הַצִּיצִית צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, דְּהַיְנוּ שְׁנֵי חוּטִין תְּכֵלֶת וּשְׁנֵי חוּטִין פִּשְׁתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר "צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ", אֲבָל צִיצִית שֶׁל צֶמֶר לְבַד אוֹ שֶׁל פִּשְׁתִּים לְבַד — אֵין פּוֹטְרִין אֶלָּא בְּמִינָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמִּנְהָג כֵּן, שֶׁהֲרֵי מְטִילִין צִיצִית שֶׁל צֶמֶר בְּטַלִּית שֶׁל מֶשִׁי, מִכָּל מָקוֹם, כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יַחֲמִיר לְעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת צִיצִית שֶׁל מֶשִׁי בְּטַלִּית שֶׁל מֶשִׁי, וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַמִּינִים. וּמִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל בֶּגֶד שֶׁאֵינוֹ מִצֶּמֶר וּפִשְׁתִּים אֵינוֹ חַיָּב בְּצִיצִית כְּלָל מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לָכֵן הָרוֹצֶה לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ מִן הַמֻּבְחָר — יִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טַלִּית גָּדוֹל וְטַלִּית קָטָן שֶׁל צֶמֶר לָבָן וְיָטִיל בָּהֶם צִיצִית שֶׁל צֶמֶר לָבָן, וּבָזֶה מְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית בְּלִי שׁוּם פִּקְפּוּק.

L'avis qui exige צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, et le הידור du talit de laine. Il y a ceux qui disent (יֵשׁ אוֹמְרִים) qu'un tsitsit de laine ou de lin n'acquitte les vêtements des autres espèces que si les fils sont de laine et de lin ensemble (צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו) — c'est-à-dire deux fils de תכלת (laine) et deux fils de lin — car il est dit « צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ » ; mais un tsitsit de laine seule ou de lin seul n'acquitte que sa propre espèce. Et bien que l'usage ne soit pas ainsi (puisqu'on met un tsitsit de laine sur un talit de soie), tout craignant-Dieu (יְרֵא שָׁמַיִם) sera rigoureux sur lui-même de faire un tsitsit de soie pour un talit de soie, et de même pour toutes les autres espèces. Et puisqu'il y a ceux qui disent que tout vêtement qui n'est pas de laine ou de lin n'est tenu au tsitsit que מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (rabbiniquement) et non מן התורה, celui qui veut accomplir cette mitzva מִן הַמֻּבְחָר prendra garde d'avoir un talit gadol et un talit katan de laine blanche, et d'y mettre un tsitsit de laine blanche — par là il accomplit la mitzva du tsitsit sans aucun doute (בְּלִי שׁוּם פִּקְפּוּק). חידוש du Rav : il rapporte le יש אומרים le plus strict (צמר ופשתים יחדו) et, le combinant au doute déoraïta/דרבנן sur les שאר מינים, en tire le הידור pratique — un talit (gadol et katan) de laine blanche avec tsitsit de laine blanche, qui satisfait tous les avis.

טַלִּית שֶׁהַשְּׁתִי שֶׁלָּהּ שֶׁל צֶמֶר וְהָעֵרֶב שֶׁל מֶשִׁי אוֹ שְׁאָר מִינִים, וְכֵן לְהִפּוּךְ — אֵין תַּקָּנָה לְטַלִּית זוֹ לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים דְּצִיצִית שֶׁל צֶמֶר אֵינָן פּוֹטְרִים בִּבְגָדִים שֶׁל שְׁאָר מִינִים, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָטִיל בָּהּ צִיצִית שֶׁל צֶמֶר מִפְּנֵי שֶׁמְּעֹרָב בָּהּ שְׁאָר מִינִים, וְלֹא צִיצִית שֶׁל שְׁאָר מִינִים שֶׁהֲרֵי צֶמֶר מְעֹרָב בָּהּ. לָכֵן כָּל יְרֵא שָׁמַיִם לֹא יִתְלַבֵּשׁ כְּלָל בְּבֶגֶד כָּזֶה. וְאוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגִין לְהָטִיל צִיצִית שֶׁל צֶמֶר בְּטַלִּית שֶׁל מֶשִׁי — יָטִילוּ גַּם כֵּן בְּטַלִּית זוֹ צִיצִית שֶׁל צֶמֶר. וּמִכָּל מָקוֹם, נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ עַל טַלִּית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תַּעֲרוֹבוֹת חוּטֵי מֶשִׁי אִם צִיצִיּוֹתֶיהָ הֵן שֶׁל צֶמֶר, וְכָל שֶׁכֵּן אִם כֻּלָּהּ שֶׁל מֶשִׁי אוֹ מִינִים אֲחֵרִים וְהַצִּיצִית הֵן שֶׁל צֶמֶר, רַק שֶׁיְּבָרֵךְ עַל טַלִּית אַחֶרֶת וְיִפְטֹר גַּם אֶת זוֹ. אֲבָל אִם הַצִּיצִית הֵם מִמִּין הַטַּלִּית, כְּגוֹן שֶׁל מֶשִׁי לְטַלִּית שֶׁל מֶשִׁי, וְשֶׁל קַנַּבּוֹס לְטַלִּית שֶׁל קַנַּבּוֹס — יָכוֹל לְבָרֵךְ עָלָיו.

Le talit dont le fil de chaîne et le fil de trame diffèrent. Un talit dont la chaîne (שְׁתִי) est de laine et la trame (עֵרֶב) de soie ou d'une autre espèce — et inversement — n'a pas de remède (אֵין תַּקָּנָה) selon ceux qui disent qu'un tsitsit de laine n'acquitte pas les vêtements des autres espèces : il ne peut y mettre un tsitsit de laine, car d'autres espèces y sont mêlées, ni un tsitsit d'une autre espèce, car de la laine y est mêlée. C'est pourquoi tout craignant-Dieu ne portera nullement un tel vêtement. Et ceux qui ont l'usage de mettre un tsitsit de laine sur un talit de soie mettront de même sur ce talit un tsitsit de laine. Néanmoins, il est juste de ne pas bénir sur un talit comportant un mélange de fils de soie si ses tsitsiyot sont de laine — et à plus forte raison s'il est entièrement de soie ou d'autres espèces et que les tsitsiyot sont de laine — mais qu'il bénisse plutôt sur un autre talit et acquitte aussi celui-ci. En revanche, si les tsitsiyot sont de la même espèce que le talit (soie pour soie, chanvre pour chanvre) — il peut bénir dessus. חידוש du Rav : il applique la machloket du séif ד au cas du tissu mixte (שתי/ערב) — אין תקנה selon le strict ; il guide le ירא שמים à ne pas en porter, et règle finement la question de la ברכה (bénir sur un autre talit pour s'acquitter).

וְכָל זֶה בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרוֹבוֹת חוּטֵי צֶמֶר עִם חוּטֵי שְׁאָר מִינִים, אֲבָל צֶמֶר שֶׁלֹּא נִטְוָה שֶׁנִּתְעָרֵב עִם מֶשִׁי אוֹ שְׁאָר מִינִים שֶׁלֹּא נִטְווּ וְעָשָׂה מֵהֶם טַלִּית, אִם הָרֹב שֶׁל צֶמֶר — יַעֲשֶׂה צִיצִית שֶׁל צֶמֶר, וְאִם הָרֹב שֶׁל שְׁאָר מִינִים — יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת צִיצִית שֶׁל שְׁאָר מִינִים, מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה — יַעֲשֶׂה צִיצִית שֶׁל צֶמֶר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן פּוֹטְרִין בְּכָל הַבְּגָדִים אֲפִלּוּ שֶׁל שְׁאָר מִינִים. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים דְּאֵין צִיצִית שֶׁל צֶמֶר פּוֹטְרִין בִּשְׁאָר מִינִים — אֵין לְטַלִּית זוֹ תַּקָּנָה. לָכֵן כָּל יְרֵא שָׁמַיִם לֹא יִתְלַבֵּשׁ בְּטַלִּית כָּזוֹ.

Le tissu fait de fibres non filées mélangées — la règle du רוב. Et tout cela concerne un talit où des fils de laine sont mêlés à des fils d'autres espèces. Mais de la laine non filée qui s'est mêlée à de la soie ou d'autres espèces non filées, dont on a fait un talit : si la majorité (הָרֹב) est de laine, il fera un tsitsit de laine ; si la majorité est d'autres espèces, on peut faire un tsitsit d'autres espèces ; moitié-moitié (מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה), il fera un tsitsit de laine, parce qu'il acquitte tous les vêtements, même ceux des autres espèces. Et selon ceux qui disent qu'un tsitsit de laine n'acquitte pas les autres espèces — ce talit n'a pas de remède ; c'est pourquoi tout craignant-Dieu ne portera pas un tel talit. חידוש du Rav : il distingue le mélange de fils déjà filés (séif ה — la nature des fils est fixée) du mélange de fibres non filées (ici — le tout suit le רוב), et tranche מחצה על מחצה → laine, car la laine acquitte tout.

אֵין לַעֲשׂוֹת כָּל הָאַרְבַּע צִיצִית אֶלָּא מִמִּין אֶחָד, כְּגוֹן טַלִּית שֶׁל מֶשִׁי — לֹא יָטִיל בָּהּ קְצָת הַצִּיצִית שֶׁל צֶמֶר וּקְצָתָם מִמֶּשִׁי, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא אָמְרָה תּוֹרָה שֶׁצִּיצִית שֶׁל צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים פּוֹטְרִין בְּכָל הַמִּינִים אֶלָּא כְּשֶׁעוֹשֶׂה כָּל הַצִּיצִית מֵהֶם, אֲבָל קְצָת צִיצִית מִמִּין הַטַּלִּית וּקְצָת מִצֶּמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים שֶׁמָּא לֹא צִוְּתָה הַתּוֹרָה, וַהֲרֵי זֶה סָפֵק פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה.

Ne pas mêler les espèces entre les quatre coins. On ne fera les quatre tsitsiyot que d'une seule espèce : ainsi pour un talit de soie, on n'y mettra pas une partie des tsitsiyot de laine et une partie de soie, parce qu'il se peut que la Torah n'ait dit qu'un tsitsit de laine ou de lin acquitte toutes les espèces que lorsqu'on fait l'ensemble du tsitsit avec elles ; mais une partie des tsitsiyot de l'espèce du talit et une partie de laine ou de lin — peut-être la Torah ne l'a-t-elle pas autorisée, et cela est donc un doute d'invalidité déoraïta (סָפֵק פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה). חידוש du Rav : il pose qu'il faut l'homogénéité de l'espèce à travers les quatre coins — un panachage (laine sur certains, espèce du talit sur d'autres) reste un ספק פסול מן התורה.

בְּכָל הַתּוֹרָה לֹא נִקְרָא צֶמֶר סְתָם אֶלָּא צֶמֶר רְחֵלִים בִּלְבַד, אֲבָל שֶׁל עִזִּים נִקְרָא נוֹצָה, וְשֶׁל גְּמַלִּים וְשֶׁל אַרְנָבִים אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם נִקְרָאִים צֶמֶר, מִכָּל מָקוֹם אֵין נִקְרָא צֶמֶר סְתָם אֶלָּא בְּשֵׁם לְוַי: צֶמֶר גְּמַלִּים, צֶמֶר אַרְנָבִים. לְפִיכָךְ, צִיצִית הַנַּעֲשֶׂה מֵהֶם אֵינָן פּוֹטְרִין אֶת הַטַּלִּית, אֶלָּא אִם כֵּן הַטַּלִּית הוּא מִמִּין הַצִּיצִית, כְּדִין צִיצִית הַנַּעֲשִׂים מִשְּׁאָר מִינִים, שֶׁהֲרֵי גַּבֵּי צִיצִית כְּתִיב בַּתּוֹרָה צֶמֶר סְתָם — "צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ".

« צֶמֶר » désigne uniquement la laine de brebis (צֶמֶר רְחֵלִים). Dans toute la Torah, « צֶמֶר » sans précision ne désigne que la laine de brebis (צֶמֶר רְחֵלִים) ; celle des chèvres est appelée נוֹצָה, et celle des chameaux et des lièvres, bien qu'on l'appelle « צמר », n'est appelée « צמר » qu'avec un nom adjoint : « צֶמֶר גְּמַלִּים », « צֶמֶר אַרְנָבִים ». C'est pourquoi un tsitsit fait de celles-ci n'acquitte pas le talit, à moins que le talit ne soit de la même espèce que le tsitsit — comme le din du tsitsit fait des autres espèces (שְׁאָר מִינִים) — car à propos du tsitsit il est écrit dans la Torah « צֶמֶר » sans précision : « צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ ». חידוש du Rav : il fixe la définition même de « צמר » (רחלים בלבד) à partir de l'usage de la Torah, et range la laine de chèvre/chameau/lièvre parmi les שאר מינים — qui n'acquittent que במינם.

יֵשׁ אוֹמְרִים כֵּיוָן שֶׁלָּמַדְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִית מִמִּין הַכָּנָף, אִם כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן צִבְעָם מִמִּין צֶבַע הַכָּנָף, כְּגוֹן אִם הַטַּלִּית אֲדֻמָּה — מְטִילִין לָהּ צִיצִית אֲדֻמִּים, וְאִם הִיא יְרֻקָּה — מְטִילִין לָהּ צִיצִית יְרֻקִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל מַמָּשׁוּת הַצִּיצִית, שֶׁיִּהְיֶה מִמִּין מַמָּשׁוּת הַטַּלִּית, אֲבָל הַצֶּבַע לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה כְּלָל שֶׁיְּהֵא דַּוְקָא מִמִּין צֶבַע הַטַּלִּית. וְכֵן הֲלָכָה. וְכֵן נוֹהֲגִין בְּאֵלּוּ הָאֲרָצוֹת לַעֲשׂוֹת צִיצִית לְבָנִים אֲפִלּוּ בִּבְגָדִים צְבוּעִים. וּמִשּׁוּם שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁנִּתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר, וּכְתִיב "לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר" — רָאוּי לְכָל מְדַקְדֵּק בְּמַעֲשָׂיו לַעֲשׂוֹת גַּם כֵּן הַטַּלִּית קָטָן וְגָדוֹל לְבָנִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יוֹצֵא לְדִבְרֵי הַכֹּל כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה הַצִּיצִית לְבָנִים.

La couleur des fils — מִמִּין צֶבַע הַכָּנָף ou לבנים ? Il y a ceux qui disent : puisque nous avons appris de la Torah qu'il faut faire le tsitsit de la même espèce que le coin, il faut donc aussi que leur couleur soit de la couleur du coin (מִמִּין צֶבַע הַכָּנָף) : si le talit est rouge, on y met des tsitsiyot rouges ; s'il est vert, des tsitsiyot verts. Et il y a ceux qui disent que la Torah n'a été pointilleuse que sur la substance même du tsitsit (מַמָּשׁוּת הַצִּיצִית) — qu'elle soit de la même espèce que la substance du talit — mais que quant à la couleur, la Torah n'a nullement exigé qu'elle soit précisément de la couleur du talit. Et telle est la halakha. Et ainsi a-t-on l'usage dans ces pays (בְּאֵלּוּ הָאֲרָצוֹת) de faire les tsitsiyot blancs (לְבָנִים) même sur des vêtements colorés. Et parce que nos Sages ont dit que le Saint béni soit-Il s'enveloppa comme un שליח ציבור, et qu'il est écrit « לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר » (Son vêtement comme neige blanche — Daniel ז׳:ט) — il convient à tout מדקדק dans ses actes de faire aussi le talit katan et gadol blancs (לְבָנִים), afin de s'acquitter selon tous les avis en faisant les tsitsiyot blancs. חידוש du Rav : il clôt le siman par la machloket sur la couleur — la halakha est que la Torah n'a exigé que l'espèce (ממשות), non la couleur ; il fonde le minhag des tsitsiyot blancs (même sur vêtement coloré) et l'érige en הידור (לבנים pour לצאת ידי הכל), avec le rattachement aggadique « לבושה כתלג חיור ».