Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is an autonomous and complete Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity: it combines halacha (הלכה) + the reasons of the mitzvot (טעמי המצוות) + the inner dimension in a single work, and it rules with a unique Talmudic rigor.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his ruling is the decisive authority. The Rebbe explicitly instructed to study the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) seriously. This page gathers the Rav's way on siman י׳ — דיני כנפות הטלית (the laws of the corners of the talit) — where the Mehaber treats this siman in 12 seifim (י״ב סעיפים), while the Alter Rebbe develops it across 23 seifim (כ״ג סעיפים): he develops the geometry of the 4 כנפות (and the 4 farthest apart), the law of רוֹב פָּתוּחַ / רוֹב סָתוּם (חֲצִי-חֲצִי לְחֻמְרָא, מַרְאִית עַיִן, Shabbat), the תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (the case of 3→4 כנפות, "בַּל תּוֹסִיף"), the square corners, and the מצנפת and the scarf (כְּסוּת הָרֹאשׁ).
שולחן ערוך הרב — סימן י׳ — דִּינֵי כַּנְפוֹת הַטַּלִּית
The complete text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav, siman י׳ — דִּינֵי כַּנְפוֹת הַטַּלִּית — וּבוֹ כ״ג סְעִיפִים
Text of the Alter Rebbe himself (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.10), followed by our English translation. The Mehaber treats this siman in 12 seifim (י״ב סעיפים); the Alter Rebbe in 23 (כ״ג סעיפים).
סעיף א טַלִּית שֶׁאֵין לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית… יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת — חַיֶּבֶת.
טַלִּית שֶׁאֵין לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ". יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת — חַיֶּבֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ", וְהַאי קְרָא יְתֵירָה הוּא, אֶלָּא לְרַבּוֹת בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר שֶׁחַיֶּבֶת, וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת בַּעֲלַת חָמֵשׁ וּלְמַעֵט בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ? מְרַבֶּה אֲנִי בַּעֲלַת חָמֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ — אַרְבַּע, וּמוֹצִיא אֲנִי בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ שֶׁאֵין בִּכְלַל שָׁלֹשׁ — אַרְבַּע.
The opening: fewer than 4 corners exempt, more than 4 obligated. A talit that does not have four corners is exempt from tsitsit, for it is said "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ." If it has more than four corners, it is obligated (חַיֶּבֶת), for it is said "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" — a surplus verse that comes to include (לְרַבּוֹת) a garment of five corners or more. And why include the five-cornered one and exclude the three-cornered one? "I include the five-cornered one, which contains four within five (שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ אַרְבַּע); and I exclude the three-cornered one, which does not contain four." The Rav's chiddush: he anchors the whole siman on this double derashah ("אַרְבַּע" / "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ") — the decisive criterion is not the exact number of corners but the presence of four.
סעיף ב בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר — אֵין צָרִיךְ לְהָטִיל צִיצִית לְכָל כַּנְפוֹת הַטַּלִּית, אֶלָּא לְאַרְבַּע בִּלְבַד.
וְהוֹאִיל וְלֹא נִתְרַבּוּ בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁבַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר — אֵין צָרִיךְ לְהָטִיל צִיצִית לְכָל כַּנְפוֹת הַטַּלִּית, אֶלָּא לְאַרְבַּע [מֵהֶם] בִּלְבַד. וְאִם עָבַר וְהֵטִיל לְחָמֵשׁ כְּנָפוֹת — עָבַר עַל "בַּל תּוֹסִיף".
On 5 corners, one places only 4 tsitsiyot. Since the five-cornered garment was only included because it contains four corners, you learn that one does not place a tsitsit on every corner of the talit, but on four only. And if one transgressed and placed on five corners — he violated "בַּל תּוֹסִיף" (do not add). The Rav's chiddush: he draws the direct consequence of the derashah of seif א — the obligation is on four corners, so the fifth tsitsit is not an innocent surplus but a violation of bal tosif.
סעיף ג כְּשֶׁהוּא מֵטִיל לְבַעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ יוֹתֵר — יָטִיל בְּאַרְבַּע כְּנָפוֹת הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ יוֹתֵר.
כְּשֶׁהוּא מֵטִיל לְבַעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ יוֹתֵר — יָטִיל בְּאַרְבַּע כְּנָפוֹת הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת", וְהַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ [הֵן יוֹתֵר] נִכָּרִים שֶׁהֵן כְּנָפוֹת.
The four farthest corners. When placing tsitsit on a garment of five corners or more, one places them on the four corners farthest apart from one another (הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ יוֹתֵר), for it is said "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת" — and the farthest ones are those where it is most recognizable that they are corners (נִכָּרִים שֶׁהֵן כְּנָפוֹת). The Rav's chiddush: he supplies the selection criterion (the most distant = the most manifestly a "corner") where one must choose four corners out of five.
סעיף ד טַלִּית שֶׁהָיָה לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת וְחָתַךְ קֶרֶן אֶחָד בַּאֲלַכְסוֹן… נַעֲשֵׂית בַּעֲלַת חָמֵשׁ וְנִשְׁאֲרָה בְּחִיּוּבָהּ.
טַלִּית שֶׁהָיָה לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת וְחָתַךְ קֶרֶן אֶחָד בַּאֲלַכְסוֹן וְעָשָׂהוּ שְׁתֵּי כְּנָפוֹת — הֲרֵי נַעֲשֵׂית בַּעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת וְנִשְׁאֲרָה בְּחִיּוּבָהּ. וְהוּא הַדִּין אִם חָתַךְ שְׁתֵּי קְרָנוֹת בַּאֲלַכְסוֹן — הֲרֵי נַעֲשֵׂית בַּעֲלַת שֵׁשׁ כְּנָפוֹת.
Cutting a corner diagonally → five corners. A talit that had four corners and one cut a corner diagonally (בַּאֲלַכְסוֹן), making it into two corners — it becomes a five-cornered garment and remains in its obligation (נִשְׁאֲרָה בְּחִיּוּבָהּ). And likewise if one cut two corners diagonally, it becomes a six-cornered garment. The Rav's chiddush: he concretely illustrates the law of seifim א-ג — cutting an angle multiplies the corners without annulling the obligation (the talit keeps its four "included" corners).
סעיף ה טוֹב לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּשׁוּם בֶּגֶד יוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה כְּנָפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִין וּפוֹטְרִין.
אַף־עַל־פִּי שֶׁהֲלָכָה שֶׁבַּעֲלַת חֲמִשָּׁה כְּנָפוֹת אוֹ יוֹתֵר חַיֶּבֶת, מִכָּל מָקוֹם טוֹב לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּשׁוּם בֶּגֶד יוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה כְּנָפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִין וּפוֹטְרִין אוֹתוֹ מִן הַצִּיצִית.
The hiddur: not to make more than 4 corners. Although the halacha is that a garment of five corners or more is obligated, it is nevertheless good to be careful לכתחילה not to make any garment with more than four corners, because there are those who dispute and exempt it from tsitsit (יֵשׁ חוֹלְקִין וּפוֹטְרִין). The Rav's chiddush: he adds a לכתחילה precaution (sticking to four corners) to step clear of the dispute among the poskim who exempt beyond four.
סעיף ו מִי שֶׁהִגְבִּיהַּ כַּנְפוֹת טַלִּיתוֹ וְתָפַר הַכְּפָלִים… לֹא נִפְטְרָה מִצִּיצִית, דְּסוֹפָם לַחֲזֹר לִתְחִלָּתָם.
מִי שֶׁהִגְבִּיהַּ כַּנְפוֹת טַלִּיתוֹ וְתָפַר הַכְּפָלִים עַד שֶׁנִּרְאָה כְּאִלּוּ הַכְּנָפוֹת מְקֻצָּעוֹת בְּעִגּוּל וְלֹא נִשְׁאַר שֵׁם כָּנָף, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִפְטְרָה מִצִּיצִית, דְּכָל כַּמָּה שֶׁלֹּא חֲתָכָם לְגַמְרֵי מִן הַטַּלִּית מִכְּלָל דַּעֲדַיִן הוּא צָרִיךְ לָהֶם, וְסוֹפָם לַחֲזֹר לִתְחִלָּתָם, וַעֲדַיִן הֵם נֶחְשָׁבִים מִכְּלַל הַטַּלִּית, וַהֲרֵי יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת. וְחַיָּב לְהָטִיל צִיצִית עַל מְקוֹם כָּנָף הָרִאשׁוֹן אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא עַכְשָׁו תָּפוּר לַבֶּגֶד, כֵּיוָן שֶׁסּוֹפוֹ לַחֲזֹר לִתְחִלָּתוֹ. וְאִם לֹא כָּפַל הַכְּנָפוֹת בְּעִגּוּל, רַק כְּפָלָם בְּעִנְיָן שֶׁנִּשְׁאַר עֲדַיִן שֵׁם קֶרֶן עַל מְקוֹם הַכֶּפֶל — מֵטִיל הַצִּיצִית עַל מְקוֹם הַכֶּפֶל, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תֹּאַר כָּנָף.
Folding and sewing the corners does not exempt. One who raised the corners of his talit and sewed the folds until the corners appeared rounded and no "שֵׁם כָּנָף" (status of corner) remained — is nevertheless not exempt from tsitsit: as long as he has not entirely cut them off the talit, he still needs them, and they will eventually return to their original state (סוֹפָם לַחֲזֹר לִתְחִלָּתָם); they still count as part of the talit, which therefore has four corners. He is obligated to place the tsitsit at the place of the original corner, even though it is now sewn, since it will return to its original state. But if he did not fold the corners into a round shape, only in a way that a "שֵׁם קֶרֶן" remains at the fold — he places the tsitsit at the fold, since it retains the appearance of a corner (תֹּאַר כָּנָף). The Rav's chiddush: he grounds the persistence of the obligation on the principle "סופם לחזור לתחילתם" (the fold is reversible) and finely distinguishes the rounded fold (tsitsit at the original corner) from the fold that keeps a שם קרן (tsitsit at the fold).
סעיף ז מַלְבּוּשִׁים שֶׁל עוֹר — פְּטוּרִים מִן הַצִּיצִית, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם", וְאֵין נִקְרָא בֶּגֶד אֶלָּא שֶׁנֶּאֱרַג.
מַלְבּוּשִׁים שֶׁל עוֹר — פְּטוּרִים מִן הַצִּיצִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם", וְאֵין נִקְרָא בֶּגֶד אֶלָּא שֶׁנֶּאֱרַג.
Leather garments are exempt. Leather garments (עוֹר) are exempt from tsitsit, for it is said "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" — and only what is woven (שֶׁנֶּאֱרַג) is called "בֶּגֶד". The Rav's chiddush: he establishes the definition of "beged" (a woven fabric, not leather) as a premise for the mixed-material (leather/fabric) laws that follow.
סעיף ח רֹב הַטַּלִּית מִן הָעוֹר — פְּטוּרָה. רֻבָּהּ מִן הַבֶּגֶד — חַיֶּבֶת, שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר עִקַּר הַבֶּגֶד.
הָיָה רֹב הַטַּלִּית מִן הָעוֹר וּמִעוּטָהּ מִן הַבֶּגֶד, אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ הֵם גַּם כֵּן מֵהַבֶּגֶד — פְּטוּרָה. אֲבָל אִם רֻבָּהּ מִן הַבֶּגֶד וּמִעוּטָהּ מִן הָעוֹר, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ הֵם גַּם כֵּן מִן הָעוֹר — חַיֶּבֶת, לְפִי שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר עִקַּר הַבֶּגֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ", מַשְׁמָע שֶׁחִיּוּב צִיצִית תָּלוּי בְּאוֹתוֹ חֵלֶק מֵהַבֶּגֶד הַמְכַסֶּה אֶת עִקַּר הַגּוּף.
Everything follows עיקר הבגד, not the corners. If the majority of the talit is of leather and the minority of fabric — even if its corners are of fabric, it is exempt (פְּטוּרָה). But if the majority is fabric and the minority leather — even if its corners are of leather, it is obligated (חַיֶּבֶת), because everything follows the main body of the garment (עִקַּר הַבֶּגֶד), for it is said "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ": the obligation of tsitsit depends on the part of the garment that covers the essential body. The Rav's chiddush: he rules that the obligation follows the body of the garment (the majority that covers the body), not the material of the corners — based on "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ".
סעיף ט טַלִּית שֶׁל עוֹר וּבֶגֶד תָּפוּר תַּחְתֶּיהָ — פְּטוּרָה. שֶׁל בֶּגֶד וְעוֹר תָּפוּר תַּחְתֶּיהָ — חַיֶּבֶת.
אִם הַטַּלִּית שֶׁל עוֹר וּבֶגֶד תָּפוּר תַּחְתֶּיהָ — פְּטוּרָה. אֲבָל אִם הִיא שֶׁל בֶּגֶד וְעוֹר תָּפוּר תַּחְתֶּיהָ — חַיֶּבֶת, לְפִי שֶׁהַתַּחְתּוֹן טָפֵל לְעִקַּר הַבֶּגֶד.
The lining follows the main garment. If the talit is of leather with fabric sewn beneath it — it is exempt. But if it is of fabric with leather sewn beneath it — it is obligated, because the lower piece is subordinate (טָפֵל) to the main body of the garment (עִקַּר הַבֶּגֶד). The Rav's chiddush: he applies the principle of seif ח to the sewn lining — it is always the עיקר (the visible/main piece) that determines the obligation.
סעיף י הָיָה בָּהּ שְׁלֹשָׁה כְּנָפוֹת וְעָשָׂה בָּהּ שָׁלֹשׁ צִיצִית… הָרִאשׁוֹנִים פְּסוּלִים — "תַּעֲשֶׂה" וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי.
הָיָה בָּהּ שְׁלֹשָׁה כְּנָפוֹת וְעָשָׂה בָּהּ שָׁלֹשׁ צִיצִית, וְאַחַר־כָּךְ עָשָׂה לָהּ עוֹד כָּנָף רְבִיעִי וְעָשָׂה גַּם בּוֹ צִיצִית — הֲרֵי הַשָּׁלֹשׁ צִיצִית הָרִאשׁוֹנִים פְּסוּלִים, וְצָרִיךְ לְהַתִּירָם וְלַחֲזֹר וּלְהָטִיל בַּטַּלִּית, לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה כְּשֶׁהֵטִיל הַשָּׁלֹשׁ צִיצִית בַּבֶּגֶד — הָיְתָה עֲשִׂיָּתָן בִּפְסוּל, שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיְתָה הַטַּלִּית מְחֻיֶּבֶת בְּצִיצִית כְּלָל, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בָּהּ עֲדַיִן אַרְבַּע כְּנָפוֹת, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר־כָּךְ עָשָׂה בָּהּ גַּם הַכָּנָף הָרְבִיעִי, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַשָּׁלֹשׁ צִיצִית הָרִאשׁוֹנִים חוֹזְרִים לִהְיוֹת כְּשֵׁרִים עַל יְדֵי כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהֶם עַצְמָן שׁוּם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ לְהַכְשִׁירָן, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר בִּפְסוּל.
The heart of the seif: תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. If the talit had three corners and one made three tsitsiyot on it, then added a fourth corner with its tsitsit — the first three tsitsiyot are pesoulim (פְּסוּלִים), and they must be undone and remade, because at the time the three tsitsiyot were placed the talit was not yet obligated in tsitsit at all (it had no four corners): their making was therefore done in invalidity (בִּפְסוּל). And even though the fourth corner was added afterward, the first three do not thereby become kosher, since no new act was performed on them to validate them — and the Torah said "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה": "you shall make" — and not from what is already made in invalidity (וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי). The Rav's chiddush: this is the yesod of the siman — the mitzva must be made after the obligation; a tsitsit placed before the talit was obligated remains pasoul even when the obligation later arises, for lack of a מעשה חדש.
סעיף יא וְכֵן אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה אֶלָּא צִיצִית אַחַת אוֹ חֻלְיָא אַחַת… צָרִיךְ לְהַתִּיר… וְלַחֲזֹר וְלַהֲטִילָם.
וְכֵן הַדִּין אִם אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה בָּהּ אֶלָּא צִיצִית אַחַת, אוֹ אֲפִלּוּ אִם לֹא כָּרַךְ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת, וְאַחַר־כָּךְ הִשְׁלִימָהּ לְאַרְבַּע כְּנָפוֹת וְעָשָׂה בָּהֶן צִיצִית — צָרִיךְ לְהַתִּיר הַחֻלְיוֹת אוֹ הַצִּיצִית שֶׁנַּעֲשָׂה בִּפְסוּל וְלַחֲזֹר וְלַהֲטִילָם בַּטַּלִּית.
Even a single חוליא made too early is pasoul. And the same law applies even if one made only a single tsitsit, or even if one wound only one חוּלְיָא (segment of windings), then completed the talit to four corners and made the tsitsiyot — he must undo the חוליות or the tsitsit made in invalidity and remake them. The Rav's chiddush: he extends the תעשה ולא מן העשוי down to the smallest act (a single חוליא) performed before the obligation — whatever was done בפסול must be undone and remade.
סעיף יב כָּל הַצִּיצִית שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּטַּלִּית אַחַר שֶׁכְּבָר הָיְתָה בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת — הֲרֵי הֵם כְּשֵׁרִים.
אֲבָל כָּל הַצִּיצִית שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּטַּלִּית אַחַר שֶׁכְּבָר הָיְתָה בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת — הֲרֵי הֵם כְּשֵׁרִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיוּ תְּלוּיִין בַּטַּלִּית בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה הַטַּלִּית פְּסוּלָה מֵחֲמַת הַצִּיצִית שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּפְסוּל, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִפְסְלוּ עַל יְדֵי כָּךְ הַצִּיצִית, כֵּיוָן שֶׁהֵן עַצְמָן נַעֲשׂוּ בְּכַשְׁרוּת.
The reverse: what was made after the obligation is kosher. But all the tsitsiyot made on the talit after it already had four corners are kesherim (כְּשֵׁרִים) — even though they were hanging on the talit at the time it was pasoul because of the tsitsiyot made in invalidity — they are not invalidated thereby, since they themselves were made in validity (נַעֲשׂוּ בְּכַשְׁרוּת). The Rav's chiddush: he sharply isolates the validity of each tsitsit taken in itself — the תעשה ולא מן העשוי strikes only the thread made בפסול, not its neighbor made at the right time.
סעיף יג טַלִּית אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם וְכוֹפְלָהּ… יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִתְלַבֵּשׁ בְּטַלִּית כְּפוּלָה, אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ.
טַלִּית שֶׁהָיְתָה אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם וְכוֹפְלָהּ לִשְׁתַּיִם וּמִתְעַטֵּף בָּהּ — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּטִילִין לָהּ צִיצִית כְּשֶׁהִיא כְּפוּלָה, דְּהַיְנוּ שְׁתֵּי צִיצִית בִּמְקוֹם הַכֶּפֶל — אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן, מִשּׁוּם דְּזֶה הַמָּקוֹם נִקְרָא "כָּנָף" בִּשְׁעַת הָעֲטִיפָה, שֶׁהַטַּלִּית הִיא כְּפוּלָה, וּשְׁתֵּי צִיצִית בְּקַרְנוֹת הָאֶחָד מִן רָאשֵׁי הַטַּלִּית הַתְּלוּיִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהָטִיל הַצִּיצִית בְּמָקוֹם הַנִּקְרָא כָּנָף כְּשֶׁהַטַּלִּית הִיא פְּשׁוּטָה, שֶׁהֲרֵי סְתָמָא עֲשׂוּיָה לְהִתְפַּשֵּׁט וּכְמֻפְשֶׁטֶת דָּמִי כֵּיוָן שֶׁלֹּא תְּפָרָהּ, לָכֵן לֹא יָטִיל הַשְּׁתֵּי צִיצִית בִּמְקוֹם הַכֶּפֶל, מִשּׁוּם דִּכְשֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַטַּלִּית יִהְיוּ הַצִּיצִית בְּאֶמְצַע הַטַּלִּית, אֶלָּא יָטִיל בְּאַרְבַּע קַרְנוֹתֶיהָ הַפְּשׁוּטִים. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר לָנוּ הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי, לָכֵן יִזָּהֵר כָּל אָדָם שֶׁלֹּא לְהִתְלַבֵּשׁ כְּלָל בְּטַלִּית כְּפוּלָה, אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ אַחַר שֶׁכְּפָלָהּ. וַאֲפִלּוּ לֹא תְּפָרָהּ אֶלָּא מֵרוּחַ אַחַת, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְפַּשֵּׁט עוֹד מִכְּפִילָתָהּ, לָכֵן לְדִבְרֵי הַכֹּל מְטִילִין לָהּ שְׁתֵּי צִיצִית בִּמְקוֹם הַכֶּפֶל, שֶׁהוּא הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא כָּנָף כְּשֶׁהַטַּלִּית כְּפוּלָה.
The talit folded in two — where to place the tsitsiyot? A talit twice too long, which one folds in two to wrap oneself in: some say (יֵשׁ אוֹמְרִים) that the tsitsit is placed when it is folded — two tsitsiyot at the fold, one on each side — for that place is called "כָּנָף" at the time of wrapping; others say (וְיֵשׁ אוֹמְרִים) that the tsitsit must be placed where the corner would be once the talit is unfolded, since unsewn it is "as if unfolded" (כְּמֻפְשֶׁטֶת דָּמִי). Since the halacha has not been clarified for us as whom, everyone should be careful not to wear a folded talit, unless he sewed it after folding it; and even if sewn on one side only — since it can no longer unfold — according to all, two tsitsiyot are placed at the fold, which is then the "כָּנָף". The Rav's chiddush: facing an unresolved machloket, he posits a unifying practical conduct — to sew the folded talit — which removes the doubt from every side.
סעיף יד טַלִּית שֶׁהֵטִיל לָהּ שְׁתֵּי צִיצִית בְּכָנָף אֶחָד — פְּסוּלָה (בַּל תּוֹסִיף). חָתַךְ אַחַת — כְּשֵׁרָה.
טַלִּית שֶׁהֵטִיל לָהּ שְׁתֵּי צִיצִית בְּכָנָף אֶחָד — הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי עָבַר עַל "בַּל תּוֹסִיף". וְאִם חָתַךְ צִיצִית אַחַת מֵהֶם, אֲפִלּוּ חָתַךְ אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְהֵנִיחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה — הֲרֵי הִיא כְּשֵׁרָה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעֲשִׂיַּת הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה בִּפְסוּל, שֶׁהֲרֵי בַּעֲשִׂיָּתָהּ עָבַר עַל "בַּל תּוֹסִיף", וּכְשֶׁחָתַךְ הָרִאשׁוֹנָה לֹא עָשָׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה בְּהַשְּׁנִיָּה, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה כְּבָר עֲשׂוּיָה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר בִּפְסוּל — אֲפִלּוּ הָכֵי הַשְּׁנִיָּה כְּשֵׁרָה, מִשּׁוּם דְּמַה שֶּׁהֵטִיל הַשְּׁנִיָּה בְּעוֹד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תְּלוּיָה בַּטַּלִּית, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר דְּ"בַל תּוֹסִיף" בַּעֲשִׂיָּה זוֹ, לָכֵן אֵין עֲשִׂיָּה זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כְּלוּם, וּכְאִלּוּ לֹא עָשָׂה כְּלָל דָּמִי, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁחוֹתֵךְ אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמַכְשִׁיר אֶת הַטַּלִּית בְּהַשְּׁנִיָּה — חָשִׁיב יוֹתֵר לְמַעֲשֶׂה, וְנֶחְשָׁב לוֹ אָז חֲתִיכַת הָרִאשׁוֹנָה כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה הַשְּׁנִיָּה, וְאֵין כָּאן "תַּעֲשֶׂה — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר", שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה עֲשׂוּיָה עֲדַיִן, כֵּיוָן שֶׁעֲשִׂיָּתָהּ הָיְתָה בְּאִסּוּר — אֵין זוֹ נֶחְשֶׁבֶת עֲשִׂיָּה כְּלָל, וְעַכְשָׁו הוּא שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּמַה שֶּׁחוֹתֵךְ הָרִאשׁוֹנָה.
Two tsitsiyot on one corner → בל תוסיף, and the remedy. A talit on which one placed two tsitsiyot on a single corner is pasoul, for he violated "בַּל תּוֹסִיף". If one cuts off one of the two — even if he cuts the first and leaves the second — it becomes kosher. And although the making of the second was done in invalidity (since it violated bal tosif), and in cutting the first he did no act on the second already made — yet the second is kosher: because what he placed as the second, while the first was hanging, was done in an איסור (bal tosif), and this making counts for nothing ("as if he did nothing"); and when he afterward cuts the first and validates the talit by the second — the cutting of the first counts as though he were now making the second, and there is no longer any "תעשה ולא מן העשוי," for the second was not yet "made" (its making באיסור did not count). The Rav's chiddush: he develops a sharp refinement — an act done באיסור (bal tosif) is "כלא נעשה"; the later cutting then counts as the true עשייה of the second tsitsit, which thereby escapes the תעשה ולא מן העשוי.
סעיף טו וְכֵן אִם הֵטִיל חָמֵשׁ צִיצִית בְּבַעֲלַת חָמֵשׁ כְּנָפוֹת וְאַחַר־כָּךְ חָתַךְ אֶחָד — כְּשֵׁרָה.
וְכֵן הַדִּין אִם הֵטִיל חָמֵשׁ צִיצִית בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חָמֵשׁ כְּנָפוֹת, וְאַחַר־כָּךְ חָתַךְ אֶחָד מֵהֶן, בֵּין שֶׁחָתַךְ אֶחָד מֵהָאַרְבַּע צִיצִית שֶׁהֵטִיל בַּתְּחִלָּה בֵּין שֶׁחָתַךְ אֶת צִיצִית הַחֲמִישִׁית שֶׁהֵטִיל בָּאַחֲרוֹנָה — הֲרֵי הַטַּלִּית כְּשֵׁרָה מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר.
Five tsitsiyot on five corners, then one is cut. And the same law applies if one placed five tsitsiyot on a five-cornered talit, then cut off one of them — whether he cut one of the first four or the fifth placed last — the talit is kosher, for the reason explained (in seif יד: the making of the surplus in bal tosif does not count, and the cutting counts as the act). The Rav's chiddush: he generalizes the mechanism of seif יד to the case of five corners — no matter which of the five one cuts, the cutting repairs, since the excess was "not made".
סעיף טז מַלְבּוּשִׁים סְתוּמִים לְמַעְלָה וּפְתוּחִים לְמַטָּה… רֻבָּם פָּתוּחַ — חַיָּבִים; רֻבָּם סָתוּם — פְּטוּרִים; חֶצְיָהּ-חֶצְיָהּ — לְחֻמְרָא.
מַלְבּוּשִׁים שֶׁהֵם סְתוּמִים לְמַעְלָה וּפְתוּחִים לְמַטָּה וְיֵשׁ לָהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת, כְּגוֹן אֵלּוּ הַמַּלְבּוּשִׁין שֶׁפּוֹתְחִים אוֹתָם לְמַטָּה מִשְּׁנֵי צְדָדֵיהֶן, אִם רֻבָּם פָּתוּחַ — חַיָּבִים בְּצִיצִית. וְאִם רֻבָּם סָתוּם — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הָיָה כֻּלָּהּ סָתוּם, וְאֵין זֶה נִקְרָא כָּנָף, וּלְכָךְ הֵם פְּטוּרִים מִן הַצִּיצִית. וְאִם חֶצְיָהּ פָּתוּחַ וְחֶצְיָהּ סָתוּם — מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרָא וְחַיָּבִים בְּצִיצִית. אֲבָל אֵין מְבָרְכִין עָלָיו, דְּסָפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל. וְאֵין יוֹצְאִין בּוֹ בְּשַׁבָּת, דְּשֶׁמָּא פָּטוּר מִן הַצִּיצִית וַהֲרֵי הֵם כְּמַשְׁאוֹי. וַאֲפִלּוּ לְכַרְמְלִית שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסּוּר דְּרַבָּנָן — אֵין יוֹצְאִין בּוֹ, וְלֹא אָמְרוּ סְפֵק דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל — אֶלָּא כְּשֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה הַסָּפֵק אִסּוּר, אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְפֵק אִסּוּר דְּרַבָּנָן לְכַתְּחִלָּה.
The heart: רוב פתוח / רוב סתום / חצי-חצי. Garments closed above and open below, with four corners (open below on both sides): if the greater part is open (רֻבָּם פָּתוּחַ) — they are obligated in tsitsit; if the greater part is closed (רֻבָּם סָתוּם) — it is as if entirely closed, this is no longer a "כָּנָף", and they are exempt; if it is half open and half closed (חֶצְיָהּ-חֶצְיָהּ) — it is rendered לְחֻמְרָא and obligated in tsitsit. But one does not bless on it (ספק ברכות להקל), and one does not go out with it on Shabbat — for perhaps it is exempt, and the tsitsiyot would then be a burden (מַשְׁאוֹי); even into a כַּרְמְלִית (only a rabbinic prohibition) one does not go out, for one permitted the rabbinic doubt only once it has already arisen, but it is forbidden to create לכתחילה a doubtful rabbinic prohibition. The Rav's chiddush: he systematizes the three cases and rules finely: חצי-חצי לחומרא but without ברכה, and the prohibition of going out on Shabbat (even into a כרמלית) — distinguishing creating a doubt from managing a doubt already arisen.
סעיף יז טַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ… הָרוֹצֶה לְפָטְרָן עַל יְדֵי רְצוּעָה — לְמַטָּה מִן הַחֲגוֹר דַּוְקָא, מִפְּנֵי מַרְאִית עַיִן.
מַלְבּוּשִׁים שֶׁהֵם פְּתוּחִים לְמַטָּה מִשְּׁנֵי צְדָדֵיהֶם, כְּגוֹן טַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ, אִם רֻבָּם פָּתוּחַ וְהוּא רוֹצֶה לְפָטְרָן מִצִּיצִית עַל יְדֵי שֶׁיִּקְבַּע בּוֹ רְצוּעָה הַמְחַבֶּרֶת שְׁנֵי כַּנְפֵי הַמַּלְבּוּשִׁים מֵחֶצְיוֹ וּלְמַטָּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רֻבּוֹ סָתוּם וְיִפָּטֵר מִן הַצִּיצִית — צָרִיךְ שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁיִּקְבַּע אֶת הָרְצוּעָה לְמַטָּה מִן הַחֲגוֹר דַּוְקָא, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֹב הַסָּתוּם רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם, דְּאִם לֹא כֵּן יִהְיֶה אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית עַיִן. וְדַוְקָא כְּשֶׁקּוֹבֵעַ רְצוּעָה הַמְחַבֶּרֶת, אֲבָל אִם קוֹבֵעַ הַקְּרָסִים הַמְחַבְּרִים שְׁנֵי כַּנְפֵי הַמַּלְבּוּשׁ, אֲפִלּוּ אִם קוֹבֵעַ אוֹתָן לְמַטָּה מִן הַחֲגוֹר — אֵין מוֹעִיל כְּלוּם לִפָּטֵר מִן הַצִּיצִית, כֵּיוָן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְתֹּחַ אֶת הַקְּרָסִים בְּקַל — אֵין זֶה חָשׁוּב חִבּוּר כְּלָל, אִם לֹא שֶׁהַקְּרָסִים נִכְפָּפוֹת מְאֹד בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפָתְחָן אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה, אֲזַי הֵן חֲשׁוּבִין חִבּוּר וּמוֹעִילִין לִפְטֹר מִן הַצִּיצִית, אִם הֵם קְבוּעִין מֵהַחֲגוֹר וּלְמַטָּה.
The talit katan: the רצועה and the קרסים. Garments open below on both sides, such as our talitot ketanim: if the greater part is open and one wishes to exempt them by a strap (רְצוּעָה) joining the two corners below the midpoint, so that the greater part be closed — he must be careful to fix the strap below the belt (לְמַטָּה מִן הַחֲגוֹר) specifically, so that the closed majority be the majority visible to the eye; otherwise it would be forbidden because of מַרְאִית עַיִן. And this applies only to a joining strap; but clasps (קְרָסִים) joining the two corners, even fixed below the belt, accomplish nothing to exempt, since one can open them easily — this is not a חיבור — unless the clasps are very bent so that they cannot be opened except by an act, in which case they count as חיבור and exempt, if fixed below the belt. The Rav's chiddush: he sets the criterion of "רוב הנראה לעיניים" (the closure must be visible, below the belt) on grounds of מראית עין, and distinguishes the strap (a real חיבור) from the clasp (a חיבור only if it does not open without effort).
סעיף יח צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּטַלִּיתוֹת קְטַנִּים… שֶׁיִּהְיֶה רֻבּוֹ פָּתוּחַ רֹב הַנִּרְאֶה, וְשֶׁלֹּא לִקְבֹּעַ קְרָסִים.
וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּטַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁמְּטִילִין בָּהֶם צִיצִית, שֶׁיִּהְיֶה רֻבּוֹ פָּתוּחַ מִשְּׁנֵי צְדָדָיו רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם. וְגַם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִקְבֹּעַ בּוֹ קְרָסִים לְמַטָּה מִן הַחֲגוֹר. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא לְמַעְלָה מִן חֶצְיוֹ, כְּגוֹן שֶׁהַטַּלִּית־קָטָן אָרֹךְ מְאֹד, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וַאֲפִלּוּ אִם אֵין הַקְּרָסִים נִכְפָּפִים מְאֹד בְּאֹפֶן שֶׁאֶפְשָׁר לְפָתְחָם בְּנָקֵל — אֲפִלּוּ הָכֵי אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
Practical conduct for our talit katan. Therefore one must be careful, with our talitot ketanim on which we place the tsitsit, that the greater part be open on both sides — the majority visible to the eye (רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם). And one must also be careful not to fix clasps on it below the belt; even above the midpoint (if the talit katan is very long), it is forbidden because of מַרְאִית הָעַיִן; and even if the clasps are not very bent and can be opened easily — it is forbidden because of מראית עין. The Rav's chiddush: he transposes the law of seif יז into concrete conduct for "our" talit katan — the opening must remain the visible majority, and one avoids any clasp liable to create an appearance of closure.
סעיף יט כַּנְפוֹת הַטַּלִּית… צָרִיךְ לִהְיוֹת מְרֻבָּעִים דַּוְקָא וְלֹא עֲגֻלִּים, שֶׁאֵין עִגּוּל נִקְרָא כָּנָף.
כַּנְפוֹת הַטַּלִּית שֶׁמְּטִילִין בָּהֶם צִיצִית — צָרִיךְ לִהְיוֹת מְרֻבָּעִים דַּוְקָא וְלֹא עֲגֻלִּים, שֶׁאֵין עִגּוּל נִקְרָא כָּנָף.
The corners must be square. The corners of the talit on which one places the tsitsit must be square (מְרֻבָּעִים) specifically, and not rounded (עֲגֻלִּים), for a rounded edge is not called "כָּנָף". The Rav's chiddush: he fixes the geometric criterion of the כנף — the square angle; the rounded edge falls outside the definition of "corner" and, as will be seen (seif כב), even serves to exempt.
סעיף כ מִצְנֶפֶת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — פְּטוּרָה, "כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" — פְּרָט לְמִצְנֶפֶת.
מִצְנֶפֶת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — פְּטוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" — פְּרָט לְמִצְנֶפֶת שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְכַסּוֹת אֶת הַגּוּף אֶלָּא אֶת הָרֹאשׁ בִּלְבַד. וַאֲפִלּוּ מִצְנֶפֶת שֶׁבְּאַרְצוֹת הַמַּעֲרָב שֶׁשְּׁנֵי רָאשֵׁי הַמִּצְנֶפֶת מֻשְׁלָכִים עַל כְּתֵפָם וְגוּפָם, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁ[וֹ] וְרֻבּ[וֹ] — פְּטוּרָה, כֵּיוָן שֶׁעִקָּרָהּ לְכַסּוֹת הָרֹאשׁ עֲשׂוּיָה.
The מצנפת (turban) is exempt — כְּסוּתְךָ, not כסות הראש. The turban, even though it has four corners, is exempt, for it is said "כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" — which excludes the turban that is not made to cover the body but the head only (אֶת הָרֹאשׁ בִּלְבַד). And even a turban of the western lands whose two ends are thrown over the shoulder and body — even though it covers his head and the greater part of his body — it is exempt, because its principal use (עִקָּרָהּ) is to cover the head. The Rav's chiddush: he draws out the criterion of principal use (עיקרה לכסות הראש) — it is the garment's purpose, not what it in fact covers, that decides; even covering the body, if it is made for the head it remains פטור.
סעיף כא סוּדָר שֶׁעַל הַצַּוָּאר ("שיד") — פָּטוּר, שֶׁעִקַּר הַנָּחָתוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, לֹא לַהֲנָאַת כִּסּוּי.
סוּדָר שֶׁנּוֹתְנִין עַל צַוָּאר בְּמַלְכוּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרָא בְּלָשׁוֹן עֲרָבִי "שיד" — פָּטוּר מִן הַצִּיצִית. אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁעוּר טַלִּית שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן טז, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנֶּהֱנֶה בּוֹ בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַנָּחָתָם אֵינָהּ לַהֲנָאַת כִּסּוּי אֶלָּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, לִצְרֹר בָּהֶם מָעוֹת וּלְקַנֵּחַ הַזֵּעָה — לֹא מִקְרֵי כְּסוּת כְּלָל.
The shoulder/neck scarf ("שיד") is exempt. The scarf worn on the neck in the land of Israel, called in Arabic "שיד", is exempt from tsitsit — even though it has the measure of a talit (see further, sim. טז), and even though one derives benefit from it against the sun and the rain; since its principal placement is not for the enjoyment of covering but to make use of it — to tie coins in it and wipe sweat — it is not called "כְּסוּת" at all. The Rav's chiddush: he applies the criterion of seif כ (the principal use) to a utilitarian object — what is not made for the "enjoyment of covering" (הנאת כיסוי) does not enter "כסות" and remains פטור.
סעיף כב מַלְבּוּשֵׁי אַשְׁכְּנַז וּסְפָרַד הַפְּתוּחִים מִלִּפְנֵיהֶם… כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יַחֲמִיר לַעֲשׂוֹת קֶרֶן אַחַת עֲגֻלָּה.
מַלְבּוּשִׁים שֶׁל גְּלִילוֹת אַשְׁכְּנַז וּסְפָרַד, שֶׁהֵם פְּתוּחִים מִלִּפְנֵיהֶם לְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וְיֵשׁ לָהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת, שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָה וּשְׁתַּיִם מִלְּמַטָּה — פְּטוּרִים מִן הַצִּיצִית, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר מִצְוַת צִיצִית הוּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁתֵּי צִיצִית לְפָנָיו וּשְׁתֵּי צִיצִית לְאַחֲרָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ח, אֲבָל בְּאֵלּוּ הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁכָּל הָאַרְבַּע כְּנָפוֹת הֵם מִלְּפָנָיו וְאִי אֶפְשָׁר לְלָבְשָׁם בְּעִנְיָן אַחֵר — יֵשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא חִיְּבָה אוֹתָן הַתּוֹרָה כְּלָל. וְלָכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל. אֲבָל כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יַחֲמִיר לְעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת קֶרֶן אַחַת עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ אַרְבַּע כְּנָפוֹת מְרֻבָּעִים.
Garments open in front — two front, two back. The garments of the lands of Ashkenaz and Sefarad, open in front above and below, with four corners (two above, two below) — are exempt, because the essence of the mitzva of tsitsit is that there be two tsitsiyot in front and two behind (שְׁתֵּי צִיצִית לְפָנָיו וּשְׁתֵּי צִיצִית לְאַחֲרָיו), as explained in sim. ח; but here all four corners are in front, and one cannot wear them otherwise — there is room to say the Torah did not obligate them at all. Therefore the custom is to be lenient. But every God-fearing person should be stringent upon himself to round one corner (קֶרֶן אַחַת עֲגֻלָּה), so as not to have four square corners. The Rav's chiddush: he grounds the exemption on the very structure of the mitzva (two front / two back, ref. sim. ח) and offers the ירא שמים a simple remedy — to round a corner (cf. seif יט: a rounded edge is not a כנף).
סעיף כג מַלְבּוּשִׁים שֶׁקּוֹרִין "ראק" עִם "קאלנער"… פְּטוּרִין, הוֹאִיל וְאֵין הַקְּרָנוֹת מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד הַכְּנָפוֹת שֶׁמִּלְּפָנָיו.
מַלְבּוּשִׁים שֶׁקּוֹרִין "ראק", שֶׁמְּחֻבָּר לְמַעְלָה חֲתִיכַת בֶּגֶד מְרֻבַּעַת וּמֻנַּחַת עַל כְּתֵפוֹ מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁקּוֹרִין "קאלנער" — פְּטוּרִין מִן הַצִּיצִית, שֶׁהֲרֵי לְצַד מַעְלָה אֵין לוֹ כְּנָפוֹת, רַק כַּנְפוֹת הַ"קאלנער" [הַ]מֻּנָּחִים מֵאֲחוֹרָיו, וְאֵין זֶה כְּנָפוֹת, הוֹאִיל וְאֵין שְׁתֵּי הַקְּרָנוֹת שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד הַכְּנָפוֹת שֶׁמִּלְּפָנָיו, וְלָכֵן אֵין נִקְרָאִים כְּנָפוֹת כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן קְצֵה הַבֶּגֶד, וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי כְּנָפוֹת בְּאֶמְצַע הַבֶּגֶד, שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָטִיל שָׁם צִיצִית, מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה כָּנָף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה.
The "ראק" with its square collar ("קאלנער"). The garments called "ראק", to which is attached above a square piece of fabric resting on the shoulder from behind (the "קאלנער", the collar) — are exempt: above they have no corners, only the corners of the "קאלנער" resting behind, and these are not "כְּנָפוֹת", since the two rear corners are not aligned opposite the front corners (אֵין … מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד); they are therefore not called corners at all, because they are not the edge of the garment (קְצֵה הַבֶּגֶד) — comparable to one who would sew two corners in the middle of the garment, where one certainly need not place tsitsit, for this is not the "כָּנָף" stated in the Torah. The Rav's chiddush: he closes the siman with the finest definition of the כנף — not only a square angle (seif יט) and aligned front/back (seif כב), but the very edge of the garment; an added piece (the collar) is not a כנף, even if it is square.
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim י׳ (Kehot edition, 23 seifim / כ״ג סעיפים). English translation: DAAT. The Mehaber treats this siman in 12 seifim (י״ב סעיפים); no passage is cited outside this verifiable text.
היסוד — ארבע כנפות, רוב פתוח / סתום, תעשה ולא מן העשוי
The yesod: the 4 כנפות, the רוב פתוח / סתום, the תעשה ולא מן העשוי
The Alter Rebbe's reading of this siman holds in three movements. First, he grounds the obligation on the geometry of the כנפות: four corners (the double derashah "אַרְבַּע" / "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ"), the 4 farthest apart, square corners (מרובעים), and the criterion of the edge of the garment. Second, he develops the law of רוֹב פָּתוּחַ / רוֹב סָתוּם (חֲצִי-חֲצִי לְחֻמְרָא, מַרְאִית עַיִן, Shabbat). Third, he develops the תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (the tsitsit made before the obligation) — and the criterion of the כְּסוּת (כסות הראש exempts).
ארבע כנפות — מרובעות והרחוקות
The geometry of the כנפות — square, and the 4 farthest apart
The principle (seifim א-ה). Fewer than 4 corners → פטור; more than 4 → חייב (the derashah "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ", which includes what "contains four"). One places 4 tsitsiyot — no more (בל תוסיף) — on the 4 כנפות farthest apart (the most manifestly "corners").
The form of the corner (seifim יט, כב-כג). The כנף must be square (מְרֻבָּע), not rounded; it must be the edge of the garment (קְצֵה הַבֶּגֶד) and aligned front/back. A rounded edge, or an added piece (the collar), is not a כנף.
The material (seifim ז-ט). "בֶּגֶד" = a woven fabric (שֶׁנֶּאֱרַג), not leather; for a mixture, the obligation follows the עִקַּר הַבֶּגֶד (the majority that covers the body), not the material of the corners nor the lining.
רוב פתוח / רוב סתום / חצי-חצי
The law of garments open at the sides
The principle (seif טז). A 4-cornered garment, closed above and open below at the sides: רֻבּוֹ פָּתוּחַ → חייב; רֻבּוֹ סָתוּם → פטור (as if entirely closed); חֶצְיוֹ-חֶצְיוֹ → לְחֻמְרָא חייב, but without ברכה (ספק ברכות להקל).
Shabbat. In the case of doubt (חצי-חצי), one does not go out with it on Shabbat — perhaps פטור, and the threads would be a מַשְׁאוֹי; even into a כַּרְמְלִית, for it is forbidden to create לכתחילה a doubtful rabbinic prohibition.
The talit katan (seifim יז-יח). To exempt by closure, fix a רְצוּעָה below the belt (the closure must be the visible majority — מַרְאִית עַיִן); the קְרָסִים count as חיבור only if they do not open without effort.
תעשה ולא מן העשוי — וכסות הראש
The תעשה ולא מן העשוי, and the criterion of the כסות
The yesod (seifim י-יב). The mitzva must be made after the obligation: 3 corners + 3 tsitsiyot, then a 4th corner is added → the first 3 are pesoulim ("גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" — not מן העשוי); even a single חוליא made too early. But what was made after the 4 corners is kosher.
The refinement (seifim יד-טו). Two tsitsiyot on one corner → בל תוסיף → pasoul; but cutting one validates the other, since the act done באיסור is "כלא נעשה" and the cutting then counts as the true עשייה.
כְּסוּתְךָ and not כסות הראש (seifim כ-כא). The מצנפת and the scarf (שיד) are פטורים — the criterion is the principal use (עִקָּרָהּ): made for the head / for use, not for the "enjoyment of covering" the body.
A note for further study. The inner dimension of the כנפות and of כסות — beyond the halachic principle set here (the geometry of the כנף, the רוב, the תעשה ולא מן העשוי) — belongs to the thought of Chabad (Tanya, Likkutei Torah, and the sichot on tsitsit). This page presents it at the level of the attested principle, without citing a chapter or precise formulation. For in-depth study of this dimension, study with a Rav of Chabad and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe's ruling
Comparison of the Alter Rebbe's way with those of the Mehaber, the Rama (רמ״א) and the Mishna Berura (משנה ברורה) on the key points of siman י׳. The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) line is highlighted — it sets out the Rav's own sensibility, as it emerges from his text (§1, 23 seifim). The Rav develops across 23 seifim what the Mehaber arranges in 12.
| Topic | Mehaber | Rama | Mishna Berura | The way of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| ארבע כנפות — fewer exempt, more obligated (seifim א-ה) | OH 10:1 — "טלית שאין לה ד׳ כנפות פטורה… יש לה יותר מד׳ מטיל בד׳ כנפות המרוחקות זו מזו". | — | MB 10:1-4 — the derashah "אשר תכסה בה"; the 4 farthest corners; בל תוסיף on 5. | The way of the Alter Rebbe — chiddush: he anchors the law on the double derashah ("אַרְבַּע" / "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ"), derives that on 5 כנפות the 5th tsitsit is בל תוסיף, and adds the hiddur of sticking to 4 כנפות (seifim א-ה). |
| בגד / עור — after עיקר הבגד (seifim ז-ט) | OH 10:4 — "טלית של בגד וכנפיו של עור או של בגד והכל הולך אחר עיקר הבגד". | — | MB 10:11-15 — "אין נקרא בגד אלא שנארג"; the obligation follows the רוב / עיקר הבגד. | The way of the Alter Rebbe — chiddush: he grounds "בגד" = שֶׁנֶּאֱרַג, and rules that the obligation follows the עִקַּר הַבֶּגֶד (the majority covering the body), not the material of the corners nor the lining (seifim ז-ט). |
| תעשה ולא מן העשוי (seifim י-טו) | OH 10:5-6 — "היו בה ג׳ כנפות… ואחר כך עשה בה כנף רביעי… פסולין… הטיל ציצית על ציצית". | Hagaha on 10:6 — on ציצית על ציצית and the precaution (קיצען). | MB 10:16-23 — the תעשה ולא מן העשוי; חוליא; the mechanism of בל תוסיף and the cutting. | The way of the Alter Rebbe — chiddush: he develops the yesod ("גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" — not מן העשוי), extends it to a single חוליא (seif יא), and refines that an act done באיסור (בל תוסיף) is "כלא נעשה" — the cutting then counts as עשייה (seifim יד-טו). |
| רוב פתוח / רוב סתום / חצי-חצי (seif טז) | OH 10:7 — "מלבושים פתוחים… רובו פתוח חייב, רובו סתום פטור, חציו חציו מטילין לחומרא ואין מברכין". | Hagaha on 10:7 — on the custom of closing / the קאפ"ה and מראית עין. | MB 10:24-38 — רוב פתוח/סתום; חצי-חצי לחומרא without ברכה; Shabbat; מראית עין. | The way of the Alter Rebbe — chiddush: he systematizes the 3 cases, rules חֲצִי-חֲצִי לְחֻמְרָא without ברכה, forbids going out on Shabbat (even into a כַּרְמְלִית), and distinguishes creating a doubt from managing a doubt already arisen (seif טז). |
| טלית קטן — רצועה / קרסים / מראית עין (seifim יז-יח) | OH 10:7 — on closing (לסגור) to exempt and מראית עין. | Hagaha on 10:7 — on the practical conduct of open garments. | MB 10:34-42 — the רצועה below the belt; the קרסים; the רוב הנראה לעיניים. | The way of the Alter Rebbe — chiddush: he sets the criterion of "רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם" (רצועה below the belt), distinguishes the רצועה (חיבור) from the clasp (חיבור only if it does not open without effort), and makes it a rule for "our" talit katan (seifim יז-יח). |
| כנפות מרובעות, מצנפת, כסות הראש (seifim יט-כג) | OH 10:9-11 — "צריך שיהיו הכנפות מרובעות… מצנפת פטורה… ופטור גם כן הסודר". | Hagaha on 10:11 — on garments open in front and the קרן עגולה. | MB 10:43-52 — כנפות מרובעות; מצנפת (כסות הראש); הסודר; הקאלנער. | The way of the Alter Rebbe — chiddush: he requires the כנף to be square, the edge of the garment and aligned front/back; exempts מצנפת and שיד by the criterion of principal use (עיקרה לכסות הראש / להשתמש), and offers the ירא שמים the קֶרֶן עֲגֻלָּה (seifim יט-כג). |
Table drawn from the complete text of the Mehaber (Orah Haim י׳, Sefaria source), the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rif, Rosh, Rabbeinu Yerucham, Magen Avraham, Taz, Mishna Berura, Beour Halacha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haChaim; Talmud Menachot 41a-43b) and the thought of Chabad at the level of principle. The Alter Rebbe column rests on the actual text of the Shulchan Aruch HaRav reproduced in §1. Uncertain seif-katan attributions are left "על דרך הסברה".
קווי היסוד של שיטת הרב
The defining lines of the Rav's way on this siman
Four orientations that characterize the Alter Rebbe's sensibility on the corners of the talit — beyond the mere application of the rules. Each follows the structure: principle of the siman → the Rav's reading → practical consequence. Each line rests on the actual text of the Rav (§1).
קו א — ארבע כנפות כיסוד החיוב
The four כנפות as the foundation of the חיוב
Principle of the siman: fewer than 4 corners → פטור; more than 4 → חייב, and one places 4 tsitsiyot on the 4 farthest כנפות (seifim א-ג of the Mehaber).
The Rav's reading: he anchors the law on the double derashah ("אַרְבַּע" / "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ") — the inclusion of what "contains four"; the 5th tsitsit is a בַּל תּוֹסִיף.
Practical consequence: מטיל בארבע המרוחקות (the most manifestly "corners"); a hiddur to stick to 4 כנפות (seif ה).
קו ב — רוב פתוח / רוב סתום וחצי-חצי
The רוב פתוח / רוב סתום and the חצי-חצי
Principle of the siman: a 4-cornered garment open at the sides — רוב פתוח חייב, רוב סתום פטור, חצי-חצי לחומרא (seif ז of the Mehaber).
The Rav's reading: he systematizes the 3 cases and rules חֲצִי-חֲצִי לְחֻמְרָא without ברכה (ספק ברכות להקל); one does not go out on Shabbat (even into a כרמלית) — distinguishing creating a doubt from managing a doubt already arisen.
Practical consequence: for the talit katan — רְצוּעָה below the belt (רוב הנראה לעיניים, מראית עין); the קרסים count as חיבור only if they do not open without effort (seifim יז-יח).
קו ג — תעשה ולא מן העשוי
The תעשה ולא מן העשוי
Principle of the siman: 3 corners + 3 tsitsiyot, then a 4th corner → the first 3 פסולים (the tsitsit made before the obligation); do not הטיל ציצית על ציצית (seifim ה-ו of the Mehaber).
The Rav's reading: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" — not מן העשוי; he extends it to a single חוליא (seif יא) and refines: an act done באיסור (בל תוסיף) is "כלא נעשה", the cutting then counts as עשייה (seifim יד-טו).
Practical consequence: do not tie the tsitsiyot before the talit has its 4 corners; when repairing a corner, undo and remake — consult a Rav.
קו ד — כסותך ולא כסות הראש
כְּסוּתְךָ — and not the head-covering
Principle of the siman: the corners must be מרובעים (not עגולים); the מצנפת and the scarf are פטורים (כסות הראש) (seifim ט-יא of the Mehaber).
The Rav's reading: the criterion is the principal use (עִקָּרָהּ) — made for the head / for use, not for the "enjoyment of covering" the body; the כנף must be the square, aligned edge of the garment.
Practical consequence: turban, scarf, collar (קאלנער) → exempt; a garment open in front → the ירא שמים rounds a corner (קֶרֶן עֲגֻלָּה) (seifim יט-כג).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The practical Chabad conduct
Six points of conduct that follow directly from siman י׳ in the sensibility of the Alter Rebbe and of Chabad — presented at the level of principle, referring to the Rav for the detail of particular cases and customs.
For the Chabad Chassid — Siman י׳ (דיני כנפות הטלית)
- ① Four corners, four tsitsiyot. A talit needs four כנפות; fewer → פטור, more → חייב (but one places only 4 tsitsiyot, on the 4 farthest כנפות — a 5th would be בַּל תּוֹסִיף). Basis: SA HaRav seifim א-ג.
- ② Square corners, at the edge of the garment. The כנף must be square (מְרֻבָּע), not rounded, and be the very edge of the garment (קְצֵה הַבֶּגֶד), aligned front/back. A rounded edge or an added piece (collar) is not a כנף. Basis: SA HaRav seifim יט, כב-כג.
- ③ The law of רוב פתוח / רוב סתום. A 4-cornered garment open at the sides: רוב פתוח → חייב, רוב סתום → פטור, חצי-חצי → לחומרא חייב but without ברכה; and one does not go out with it on Shabbat (even into a כרמלית). Basis: SA HaRav seif טז.
- ④ The talit katan: visible closure. To exempt by closure, fix a רְצוּעָה below the belt — the closure must be the majority visible to the eye (מַרְאִית עַיִן); the קרסים count as חיבור only if they do not open without effort. For "our" talit katan, keep it רוב פתוח הנראה. Basis: SA HaRav seifim יז-יח.
- ⑤ תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. Do not tie the tsitsit before the talit has its 4 corners — otherwise פסול (even a single חוליא). When repairing or remaking a corner, beware the תעשה ולא מן העשוי: undo and remake — consult a Rav. Basis: SA HaRav seifim י-טו.
- ⑥ כְּסוּתְךָ — not the head-covering nor the scarf. The מצנפת (turban) and the scarf (שיד) are פטורים — the criterion is the principal use: made for the head / for use, not to cover the body. For a concrete case of doubt — consult a Rav. Basis: SA HaRav seifim כ-כא.
⚠ This section presents the Chabad conduct grounded in the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, siman י׳ (actual text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — and especially for cases of doubt (רוב פתוח/סתום, repairing a corner, ברכה): consult your Rav, and for Chabad, a Rav of Chabad.