✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman קי״ג · The bowings in the Amida
דיני הכריעות בשמונה עשרה ברכות — where one bows (אבות and הודאה, at the beginning and end) and where one does not (הרי זה מגונה); how to bow (עד שיתפקקו, כאגמון, without excess); quickly down, gently up; כורע בברוך זוקף בשם; the cross and the epithets
סימן קי״ג · ט׳ סעיפים
דיני הכריעות בשמונה עשרה ברכות
🌱 Introductory level · Beginners
✦ ❖ ✦
This siman teaches the bowings (כריעות) in the עמידה: where one bows — at אבות and at הודאה, at the beginning and the end — and where one does not (הרי זה מגונה); how to bow (עד שיתפקקו, the head כאגמון), without excess; quickly down, gently up; bowing at ברוך and straightening at the שם; the cross (שתי וערב); and אין להוסיף על תארי. Hebrew text, fluent English translation and explanation of the ט׳ seifim, with a section of practical cases.
Topic: The bowings in the Amida — where one bows, how, כורע בברוך זוקף בשם, אין להוסיף על תארי
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן קי״ג · ט׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Our Sages taught (ברכות ל״ד.): אלו ברכות ששוחין בהן — באבות תחלה וסוף, בהודאה תחלה וסוף — these are the berakhot in which one bows: at אבות at the beginning and the end, at הודאה at the beginning and the end. The siman fixes the four bowings of the עמידה, teaches how to bow (עד שיתפקקו, כאגמון) and at which word (כורע בברוך זוקף בשם), and warns against one who bows where the Sages did not institute. We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the custom and to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. The ט׳ seifim — היכן שוחין (séif 1), הרי זה מגונה (séif 3), how to bow (séifim 4-5), speed and כורע בברוך זוקף בשם (séifim 6-7), שתי וערב (séif 8), אין להוסיף על תארי (séif 9)
1. Practical case — bowing in the right place (and not elsewhere)
2. Practical case — how far to bow (עד שיתפקקו) and the zaqen
3. Practical case — at which word: כורע בברוך זוקף בשם
+ Comprehension questions and going further
A. The bowings in the Amida — the ט׳ seifim
כְּרִיעָה / שְׁחִיָּה — the bowing — to bow before Hashem within the עמידה. The Sages fixed precise places for bowing (at אבות and at הודאה, at the beginning and the end), and one may neither subtract from them nor add to them: one who bows where the Sages did not institute — הרי זה מגונה. The siman also sets the measure (how far), the rhythm (quickly down, gently up), and the word (כורע בברוך זוקף בשם).
Séif 1 — היכן שוחין: where one bows
אלו ברכות ששוחין בהם: באבות תחלה וסוף, ובהודאה תחלה וסוף. ואם בא לשחות בסוף כל ברכה או בתחלתה — מלמדין אותו שלא ישחה, אבל באמצעיתן יכול לשחות.
Séif 1: these are the berakhot in which one bows — at אבות (the first berakha) at the beginning and the end, and at הודאה (מודים) at the beginning and the end. And if one comes to bow at the end of any other berakha or at its beginning — he is taught not to bow; but in their middle he may bow.
Four bowings in the עמידה: at the beginning and end of אבות, and at the beginning and end of מודים. To wish to bow at the beginning or end of another berakha — he is taught not to, so as not to add to the takana of the Sages. By contrast, bowing in the middle of a berakha is permitted, for there the Sages instituted nothing (so there is nothing to which one would « add »). Summary: on Rosh Hashana and Yom Kippur (séif 2), those who bow at « זכרנו » and « מי כמוך » must straighten upon reaching the end of the berakha.
Séif 3 — הרי זה מגונה: bowing out of the instituted place
הכורע בוכל קומה לפניך תשתחוה, או בולך אנחנו מודים, או בהודאה דהלל וברכת המזון — הרי זה מגונה.
Séif 3: one who bows at « וכל קומה לפניך תשתחוה », or at « ולך אנחנו מודים », or at the הודאה of Hallel and of Birkat haMazon — this is disgraceful (מגונה) — for one may bow only in the place instituted by the Sages.
The word « מודים » or « תשתחוה » recurs in many places of the prayer; but to bow because the text utters this word — where the Sages fixed nothing — is מגונה. The principle: אין לכרוע אלא במקום שתקנו חכמים (one bows only in the instituted place). Adding bowings of one's own accord gives the impression that « everyone bows as he wishes » and that there is no fixed takana.
Séifim 4-5 — כיצד כורעים: how to bow (and how far)
המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, ולא יכרע באמצע מתניו וראשו ישאר זקוף, אלא גם ראשו יכוף כאגמון. ולא ישחה כל כך עד שיהיה פיו כנגד חגור של מכנסים; ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לשחות עד שיתפקקו, כיון שהרכין ראשו — דיו, מאחר שניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שמצער עצמו.
Séif 4: the one praying must bow until all the vertebrae of the spine protrude (עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה); he should not bow only from the middle of his waist while his head stays straight, but should bend his head too, like a reed (כאגמון). Séif 5: but he should not bow so much that his mouth is opposite the belt of his trousers; and if he is old or ill and cannot bow until the vertebrae protrude, once he has lowered his head (הרכין ראשו), it suffices, since it is evident that he wishes to bow but is causing himself pain.
The bowing must be real: the back bends until the vertebrae protrude, and the head too bends « like a reed » — not merely a bend of the waist with the head upright. But without excess: not to the point that the mouth reaches the belt (which would look like ostentation). The old man or the ill who cannot — הרכין ראשו דיו: lowering the head suffices, for one sees he wishes to bow but that it pains him.
Séifim 6-7 — the rhythm and the word: כורע בברוך זוקף בשם
כשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת, וכשהוא זוקף זוקף בנחת ראשו תחלה ואחר כך גופו, שלא תהא עליו כמשאוי. כשכורע כורע בברוך, וכשזוקף זוקף בשם.
Séif 6: when he bows, let him bow quickly, in one motion; and when he straightens, let him straighten gently, his head first and then his body, so that it not be upon him like a burden. Séif 7: when he bows, he bows at « ברוך »; and when he straightens, he straightens at the Name (השם).
Two opposite motions: one goes down quickly (in one motion), and comes up slowly, the head first — so that it not appear that the bowing was « a burden » one hurries to be rid of. And the timing: one bows saying « ברוך » and straightens upon reaching the Divine Name — on the verse « ה׳ זוקף כפופים » (Hashem straightens the bent).
Séif 8 — שתי וערב: a cross before him
המתפלל ובא כנגדו עכו״ם ויש לו שתי וערב בידו, והגיע למקום ששוחין בו — לא ישחה, אף על פי שלבו לשמים.
Séif 8: one who prays and before whom comes a non-Jew holding a cross (שתי וערב, « warp and weft ») in his hand, and who reaches a place where one bows — let him not bow, even though his heart is toward Heaven.
Even though the one praying bows solely to Hashem (לבו לשמים), he does not do so at that precise moment, because of מראית העין: an onlooker might think he is bowing to the cross. He therefore defers the bowing — the intent of the heart does not suffice to remove the misleading appearance.
Séif 9 — אין להוסיף על תארי: not adding epithets
אין להוסיף על תאריו של הקב״ה יותר מהאל הגדול הגבור והנורא, ודוקא בתפלה, מפני שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים; אבל בתחנונים או בקשות ושבחות שאדם אומר מעצמו — לית לן בה. ומכל מקום נכון למי שירצה להאריך בשבחי המקום שיאמר אותו בפסוקים.
Séif 9: one does not add to the epithets of the Holy One blessed be He more than « הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא », and this specifically in prayer (י״ח), for one does not change from the coinage the Sages struck; but in supplications, requests or praises that a person says on his own — there is no problem. Nevertheless it is proper for one who wishes to elaborate in the praises of the Omnipresent to say them in verses (פסוקים).
In the עמידה, one holds to the Sages' formula: « הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא », without heaping up epithets — אין לשנות ממטבע שטבעו חכמים. Outside the fixed formula (תחנונים, requests, personal praises), one may praise freely; and the best way, to elaborate in praise, is to draw them from the verses of Scripture.
The siman in one sentence: one bows at אבות and at הודאה, תחלה וסוף — and elsewhere one does not bow (הרי זה מגונה); one bows עד שיתפקקו כל חוליות, the head כאגמון, without excess (the zaqen — הרכין ראשו דיו); quickly down, gently up; כורע בברוך זוקף בשם; before a cross one does not bow; and one does not add to the divine epithets in the תפילה.
Practical cases
Case 1 — Bowing in the right place
Situation: out of fervour, he would like to bow at other places in the Amida (e.g. at every « מודים » he encounters). May he?
Conduct: the fixed bowings are four — beginning and end of אבות, beginning and end of הודאה. To bow at the beginning or end of another berakha — מלמדין אותו שלא ישחה; and to bow at « וכל קומה תשתחוה » or « ולך אנחנו מודים » — הרי זה מגונה. But in the middle of a berakha there is no prohibition. For the practical application, one follows one's Rav.
Case 2 — How far to bow
Situation: how far must one bend the back? And one who is old or ill?
Conduct: one bows עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה and bends the head כאגמון too — not only the waist. But without excess: not until the mouth reaches the belt. The זקן or the ill person who cannot — once he has lowered his head, it suffices (הרכין ראשו דיו). For the details, one follows one's Rav.
Case 3 — At which word to bow and straighten
Situation: at exactly which moment does one bow and straighten?
Conduct: one bows at « ברוך » and straightens at the Name (השם). One goes down quickly, in one motion, and comes up gently, the head first then the body, so that the bowing not appear « a burden ». And before a cross (שתי וערב) one does not bow even at the proper place. For borderline cases, one follows one's Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- What are the four bowings of the Amida, and what is done with one who wishes to bow elsewhere (séif 1)?
- Why is bowing at « וכל קומה תשתחוה » or « ולך אנחנו מודים » מגונה (séif 3)?
- How far must one bow, and what is the rule for the זקן or the ill (séifim 4-5)?
- At what rhythm does one go down and up, and at which word (séifim 6-7)?
- Why does one not bow before a cross, even לבו לשמים (séif 8)?
Going further
If you wish to deepen this siman:
📖Join the khavroutha
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpoul — חמש כריעות שבתפלה (ברכות ל״ד.), ארבעה מקומות ומלמדין אותו שלא ישחה ; הכורע במקום שלא תקנו הרי זה מגונה, ומחלוקת בכריעות שמחמת התלהבות ; כורע בברוך זוקף בשם (ברכות י״ב.), על שם ה׳ זוקף כפופים
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the shitah of the Shulchan Aroukh HaRav — מקומות הכריעה, המגונה והמשובח, השיעור, כורע בברוך זוקף בשם ואין להוסיף על תארי