Level 4 — Daat HaRav (Alter Rebbe) — Siman קי״ג · דִּינֵי הַכְּרִיעוֹת בְּי״ח בְּרָכוֹת

דִּינֵי הַכְּרִיעוֹת בְּי״ח בְּרָכוֹת וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים:אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁשּׁוֹחִין בָּהֶן: בְּ״אָבוֹת״ תְּחִלָּה וָסוֹף, וּבְ״הוֹדָאָה״ תְּחִלָּה וָסוֹף. וְאִם בָּא לִשְׁחוֹת בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה אוֹ בִּתְחִלָּתָהּ — מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁחֶה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לַעֲקֹר תַּקָּנַת חֲכָמִים, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כָּל אֶחָד מַחֲמִיר כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה וְאֵין כָּאן תַּקָּנַת חֲכָמִים כְּלָל לִשְׁחוֹת, וְיָבֹאוּ לְהָקֵל עַל יְדֵי כָּךְ בְּ״אָבוֹת״ וּבְ״הוֹדָאָה״. אֲבָל בְּאֶמְצָעִיתָן מֻתָּר לִשְׁחוֹת, שֶׁאֵין לָחֹש שֶׁיָּבוֹאוּ לַעֲקֹר תַּקָּנַת חֲכָמִים עַל יְדֵי זֶה, כֵּיוָן שֶׁחֲכָמִים לֹא תִּקְּנוּ כְּלָל לִשְׁחוֹת בְּאֶמְצַע שׁוּם בְּרָכָה:

אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁשּׁוֹחִין בָּהֶן. One bows at « Avot » (beginning and end) and « Hodaah » (beginning and end). One who would bow at the beginning or end of every berakha — מלמדין אותו שלא ישחה, so as not to uproot the Sages’ takana (each would claim he is free to be more stringent, and there would be no takana at all, and one would come to be lenient even at « Avot » and « Hodaah »). But in the middle — מֻתָּר לִשְׁחוֹת, since the Sages never instituted bowing in the middle of any berakha.

הַנּוֹהֲגִים לִשְׁחוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר כְּשֶׁאוֹמְרִים ״זָכְרֵנוּ״ וְ״מִי כָמוֹךָ״ — צְרִיכִים לִזְקֹף כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְסוֹף הַבְּרָכָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּאָבוֹת כּוֹרֵעַ בְּסוֹף הַבְּרָכָה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לִזְקֹף מְעַט בְּסוֹף ״זָכְרֵנוּ״ קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר אֵיזוֹ תֵּבוֹת הַסְּמוּכוֹת לְ״בָרוּךְ אַתָּה״, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל אַחַר כָּךְ לַחֲזֹר וְלִשְׁחוֹת כְּשֶׁיֹּאמַר ״בָּרוּךְ אַתָּה״, שֶׁלֹּא דַּי בַּשְּׁחִיָּה הָרִאשׁוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִכְרֹעַ בְּ״בָרוּךְ״ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְעוֹד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה שֶׁחוֹזֵר וְכוֹרֵעַ מִשּׁוּם חִיּוּב, שֶׁשְּׁחִיָּה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה רְשׁוּת. וּבְסוֹף ״מִי כָמוֹךָ״ אֵין צָרִיךְ לִזְקֹף, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְ״בָרוּךְ אַתָּה״ שֶׁאָז זוֹקֵף מְעַט, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ לִשְׁחוֹת אֶלָּא בְּ״בָרוּךְ אַתָּה״ שֶׁבְּ״אָבוֹת״ וְ״הוֹדָאָה״. וְכֵן הַנּוֹהֲגִים לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר בִּכְרִיעָה — צְרִיכִים לִזְקֹף בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה וּבִתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה, שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ אֶלָּא בִּתְחִלַּת אָבוֹת וְהוֹדָאָה וּבְסוֹפָן:

זָכְרֵנוּ וּמִי כָמוֹךָ. Those who bow on Rosh haShana and Yom Kippur when saying « Zokhreinou » and « Mi Khamokha » must straighten when reaching the end of the berakha. Although at « Avot » one bows at the end of the berakha, one must still straighten a little at the end of « Zokhreinou », before the words near « Baroukh Ata », so as to be able to bow again at « Baroukh Ata » (the first bowing does not suffice, since one must bow at « Baroukh », and so that he appears to bow by obligation — the first being reshut). At the end of « Mi Khamokha » there is no need to straighten before « Baroukh Ata ». Likewise one who prays the whole tefillah bowed on RH/YK must straighten at the end and start of each berakha, so as not to add to the takana.

הַכּוֹרֵעַ בְּ״הוֹדָאָה״ שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּבְ״הוֹדָאָה״ שֶׁל הַלֵּל שֶׁהִיא ״הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב וְגו׳״ — הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הוֹדָאוֹת, כְּגוֹן ״לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים״, ״וְעַתָּה אֱלֹקֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ״, שֶׁאֵין לִכְרֹעַ בְּ״בָרוּךְ אַתָּה״ וְלֹא בְּ״הוֹדָאָה״ אֶלָּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים, בְּ״אָבוֹת״ תְּחִלָּה וָסוֹף וּבְ״הוֹדָאָה״ שֶׁבַּתְּפִלָּה תְּחִלָּה וָסוֹף, מִפְּנֵי שֶׁלְּשׁוֹן ״הוֹדָאָה״ אֵינוֹ מִלְּשׁוֹן ״הִשְׁתַּחֲוָאָה״ כְּלָל, אֶלָּא מִלְּשׁוֹן ״הַחְזָקַת טוֹבָה״ וְ״הִלּוּל״, וְהַכּוֹרֵעַ מֵחֲמַת לְשׁוֹן הוֹדָאָה שֶׁמַּזְכִּיר — הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה וְסָכָל הוּא וּכְרִיעָתוֹ סִכְלוּת. אֲבָל מִי שֶׁכּוֹרֵעַ בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת שֶׁל שְׁבָחִים אוֹ תַּחֲנוּנִים, אוֹ מֵחֲמַת אֵיזֶה טַעַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁרָאוּי לִשְׁחוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אוֹ מֵחֲמַת הַמִּנְהָג כְּמוֹ הַכְּרִיעוֹת שֶׁבַּקַּדִּישׁ, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁנִּתְלַהֵב לִבּוֹ בַּתְּפִלָּה — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וְאֵינוֹ כְּמוֹסִיף עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ אֶלָּא בְּ״הוֹדָאָה״ שֶׁבַּתְּפִלָּה בִּלְבַדָּהּ, וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁכּוֹרֵעַ בְּאֶמְצַע בְּרָכוֹת שֶׁל תְּפִלָּה שֶׁאֵין בָּזֶה כְּמוֹסִיף עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ כְּלָל לִשְׁחוֹת בְּאֶמְצַע שׁוּם בְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. אֲבָל הַכּוֹרֵעַ בַּ״הוֹדָאוֹת״ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל מֵחֲמַת לְשׁוֹן הוֹדָאָה שֶׁמַּזְכִּיר — הֲרֵי זֶה סָכָל. וְכֵן הַכּוֹרֵעַ בִּ״וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה״ — הֲרֵי זֶה גַּם כֵּן מְגֻנֶּה, מִפְּנֵי שֶׁכּוֹרֵעַ מֵחֲמַת לְשׁוֹן הִשְׁתַּחֲוָאָה שֶׁמַּזְכִּיר וּבֶאֱמֶת אֵין לִכְרֹעַ מִפְּנֵי זֶה. אֲבָל בְּ״וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים״ כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ אֶלָּא עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ — יָפֶה הֵם עוֹשִׂים. וּכְמוֹ כֵן מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִכְרֹעַ בְּמוּסָף יוֹם הַכִּפּוּרִים בִּ״וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם וכו׳ הָיוּ כּוֹרְעִים״, גַּם כֵּן אֵינוֹ אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ אֶלָּא לְזֵכֶר מַה שֶּׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים וְהָעָם בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאָנוּ מְדַמִּים עַצְמֵנוּ בִּמְקוֹם הַכֹּהֲנִים — גַּם כֵּן יָפֶה עוֹשִׂים. וְכֵן מַה שֶּׁאוֹמְרִים בְּסֵדֶר עֲבוֹדָה בְּמוּסָף יוֹם כִּפּוּר ״חָטְאוּ עָווּ פָּשְׁעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — אָנוּ מְדַמִּין עַצְמֵנוּ כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹתָן בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְיָפֶה עוֹשִׂים אוֹתָן הַמַּכִּים עַל לִבָּם כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים בְּאָמְרָם ״אָשַׁמְנוּ״:

הַכּוֹרֵעַ בַּהוֹדָאוֹת. Bowing at the « Hodaah » of Birkat haMazon or of Hallel — מְגֻנֶּה ; likewise the other hodaot (« Lekha levaddekha anachnou modim »…). One bows only where the Sages instituted — Avot and Hodaah of the tefillah, beginning and end — since « hodaah » is not a term of prostration but of acknowledgment (הַחְזָקַת טוֹבָה) : one who bows because of the word « hodaah » is a fool and his bowing is folly. But one who bows at places of praise/supplication, or from a reason, or from custom (the bowings of Kaddish), or because his heart was inflamed — מְשֻׁבָּח. « Vekhol koma lefanekha tishtachaveh » — מְגֻנֶּה (he bows because of the word « hishtachavaah ») ; but « Va’anachnou koreim » — since it speaks of the whole world — יָפֶה ; likewise « Vehakohanim vehaam… hayou koreim » at Musaf of YK, and « Chatou avou pashou » where one beats the chest as at « Ashamnou ».

הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּכְרַע עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. וְלֹא יִכְרַע מֵאֶמְצַע מָתְנָיו וְרֹאשׁוֹ יִשָּׁאֵר זָקוּף, אֶלָּא גַּם רֹאשׁוֹ יָכֹף כְּאַגְמוֹן. וְלֹא יִשְׁחֶה כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו כְּנֶגֶד חֲגוֹר שֶׁל מִכְנָסַיִם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּיוּהֲרָא שֶׁשּׁוֹחֶה יוֹתֵר מִדַּאי. וְזָקֵן וְחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁחוֹת עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ, כֵּיוָן שֶׁהִרְכִּין רֹאשׁוֹ — דַּיּוֹ, מֵאַחַר שֶׁנִּכָּר שֶׁחָפֵץ לִכְרֹעַ אֶלָּא שֶׁמִּצְטַעֵר:

שִׁעוּר הַכְּרִיעָה. One who prays must bow until all the vertebrae of the spine protrude (יִתְפַּקְּקוּ). He should not bow only from the middle of the loins with his head staying straight — the head too bends like a reed (כְּאַגְמוֹן). But he should not bow so much that his mouth is against the belt of his trousers, for that looks like כְּיוּהֲרָא (bowing to excess). An elder or a sick person who cannot bow until the vertebrae protrude — once he has bent his head, it suffices (דַּיּוֹ), since it is seen that he wishes to bow but is in pain.

הַמִּתְפַּלֵּל כּוֹרֵעַ בְּ״בָרוּךְ״ וְזוֹקֵף בַּשֵּׁם, עַל שֵׁם ״ה׳ זֹקֵף כְּפוּפִים״. וּמִכָּל מָקוֹם, בַּכְּרִיעָה שֶׁבִּתְחִלַּת בְּרָכָה אִם רָצָה שֶׁלֹּא לִזְקֹף עַד סָמוּךְ לַחֲתִימָה — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, אֶלָּא שֶׁאִם רָצָה לִזְקֹף מִיָּד — צָרִיךְ לִזְקֹף בַּשֵּׁם. וְכֵן בַּכְּרִיעָה שֶׁבְּסוֹף בְּרָכָה שֶׁהוּא חַיָּב לִזְקֹף מִיָּד כְּדֵי שֶׁלֹּא לִהְיוֹת שָׁחוּחַ בִּתְחִלַּת בְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ — אֲזַי צָרִיךְ הוּא לִזְקֹף בַּשֵּׁם, שֶׁמִּשּׁוּם ״ה׳ זֹקֵף כְּפוּפִים״ לֹא הִצְרִיכוּ לִזְקֹף מִכְּרִיעָתוֹ כְּלָל, אֶלָּא אִם מִבִּלְעֲדֵי כֵן הוּא זוֹקֵף, אֲזַי מִשּׁוּם ״ה׳ זֹקֵף כְּפוּפִים״ יִזְקֹף בַּשֵּׁם. וְלָכֵן הַנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר בִּכְרִיעָה — אֵין צְרִיכִים לִזְקֹף אֶלָּא בְּסוֹף בְּרָכָה וּתְחִלָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

בָּרוּךְ וְזוֹקֵף בַּשֵּׁם. One bows at « Baroukh » and straightens at the Name, after « Hashem zokef kefoufim » (Hashem raises the bent). At the bowing at the start of a berakha, if he wishes not to straighten until near the חֲתִימָה — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ ; but if he wishes to straighten at once — he must straighten at the Name. Likewise the bowing at the end of a berakha (where he must straighten at once so as not to stay bent at the start of the next) — he straightens at the Name. Those who pray on RH/YK bowed straighten only at the end and start of the berakha.

כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ — כּוֹרֵעַ בִּמְהִירוּת בְּפַעַם אַחַת, וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף — זוֹקֵף בְּנַחַת רֹאשׁוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ גּוּפוֹ, שֶׁלֹּא תְּהֵא הַכְּרִיעָה נִרְאֵית עָלָיו כְּמַשּׁאוֹי אִם יִזְקֹף בִּמְהִירוּת. וְעַל פִּי הַסּוֹד כְּשֶׁאוֹמֵר ״בָּרוּךְ״ — יִכְרַע בְּבִרְכָּיו, וּבְ״אַתָּה״ — יִשְׁתַּחֲוֶה עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל הַחֻלְיוֹת:

מְהִירוּת וְנַחַת. When he bows — quickly, at once ; when he straightens — slowly, his head first and then his body, so that the bowing does not appear on him like a burden (כְּמַשּׁאוֹי) were he to straighten quickly. And per the Sod : at « Baroukh » he bends at the knees (בְּבִרְכָּיו), and at « Ata » he prostrates until all the vertebrae protrude.

הַמִּתְפַּלֵּל וּבָא כְּנֶגְדּוֹ נָכְרִי וּשְׁתִי וָעֵרֶב בְּיָדוֹ וְהִגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁשּׁוֹחִין בּוֹ — לֹא יִשְׁחֶה אַף עַל פִּי שֶׁלִּבּוֹ לַשָּׁמַיִם, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה (וְכָל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אֲפִלּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר). וְאִם הַנָּכְרִי הוּא שַׂר אוֹ הֶגְמוֹן שֶׁאַף מִבִּלְעֲדֵי הַשְּׁתִי וָעֵרֶב שֶׁבְּיָדוֹ מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ — אֶפְשָׁר לְהָקֵל אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם רוֹאִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ק״נ:

מַרְאִית הָעַיִן. One who prays and a non-Jew bearing a cross (שְׁתִי וָעֵרֶב) comes toward him, and he reaches a place where one bows — לֹא יִשְׁחֶה, even though his heart is to Heaven, because of מַרְאִית הָעַיִן (he would appear to prostrate to idolatry ; and whatever was forbidden for marit ayin is forbidden even in the innermost chambers). If the non-Jew is a minister or hegemon before whom people prostrate even without the cross in his hand — one may be lenient even where seen (see Yoreh De’ah siman ק״נ).

אֵין לְהוֹסִיף עַל תְּאָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מֵ״הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא״, לְפִי שֶׁכְּשֶׁאוֹמֵר יוֹתֵר מֵהֶם וּמְסַיֵּם — נִרְאֶה כְּאִלּוּ סִיֵּם כָּל שְׁבָחָיו, וּמִי יוּכַל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ, וְגַם אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה כִּנּוּיִים אִם לֹא שֶׁכְּתָבָן מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה וּבָאוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְתִקְּנוּם בַּתְּפִלָּה — לֹא הָיִינוּ אוֹמְרִים אוֹתָם, לְפִיכָךְ אֵין לְשַׁנּוֹת מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְפִלַּת י״ח, אֲבָל בְּתַחֲנוּנִים אוֹ בַּקָּשׁוֹת וּשְׁבָחִים שֶׁאָדָם אוֹמֵר מֵעַצְמוֹ — יָכוֹל לְהַרְבּוֹת בִּתְאָרִים כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהוּא מִתְחַנֵּן בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאוֹמֵר תְּאָרִים נִרְאֶה שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרָם אֶלָּא לְפִי שֶׁאֵלּוּ הַתְּאָרִים צְרִיכִים לְבַקָּשָׁתוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְפִלַּת י״ח שֶׁבְּזֹאת הַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא בָּאוּ בְּכָאן הַתְּאָרִים אֶלָּא כְּדֵי לְהַזְכִּיר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם בִּלְבַד, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן אֵין אָנוּ שׁוֹאֲלִין שׁוּם צֹרֶךְ מֵאִתּוֹ. וְיֵשׁ אוֹסְרִין בְּכָל עִנְיָן, לְפִי שֶׁכָּל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁהֵם אֶצְלֵנוּ אֵין אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מִמִּינָם דָּבָר אֶלָּא כֻּלָּם חֶסְרוֹנוֹת בְּחֵיקוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וּמְקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּשֶׁל כֶּסֶף שֶׁגְּנַאי הוּא לוֹ (שֶׁכָּל הַשְּׁבָחִים וְהַכִּנּוּיִים לֹא יֻחֲסוּ לוֹ יִתְבָּרַךְ עַל צַד הַחִיּוּב, כִּי שְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שְׁלִילָה לִשְׁלֹל הֲפָכָם מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּנּוֹדָע לְהַיּוֹדְעִים עִנְיַן אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הַפָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת). וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְלָכֵן נָהֲגוּ לוֹמַר תְּחִנּוֹת עֲנֵנ[וּ] הַמְסֻדָּרִים בְּא״ב וְכָל אוֹת תֹּאַר וְשֶׁבַח בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְכֵן הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת דּוֹמוֹת לָזוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן נָכוֹן לְמִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַאֲרִיךְ בְּשִׁבְחֵי הַמָּקוֹם שֶׁיֹּאמַר אוֹתָן בִּקְרִיאַת פְּסוּקִים, לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל:

מַטְבֵּעַ הַתְּאָרִים. One does not add to the titles of the Holy One, blessed be He, beyond « haE-l hagadol hagibor vehanora », for when one says more and concludes — it appears as if he had exhausted all His praises, and who can make heard all His glory ? Even these three epithets, had Moché not written them in the Torah and had the Men of the Great Assembly not instituted them in the tefillah — we would not say them ; therefore one does not change the מַטְבֵּעַ of the Sages. This is in the tefillat י״ח ; but in supplications, requests and praises one says of oneself — one may multiply titles. There are those who forbid in every case (since every perfection that is with us has nothing of its kind with Him)… but the essence is like the first opinion. So one recites the techinot « aneinou » ordered by א״ב. Nevertheless it is proper, for one who wishes to lengthen in praises, to say them through the reading of verses — לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל.

הָאוֹמֵר בְּתַחֲנוּנָיו ״מִי שֶׁרִחֵם עַל קַן צִפּוֹר יְרַחֵם עָלֵינוּ״ — מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ, שֶׁאֵין מִצְווֹת הַמָּקוֹם רַחֲמָנוּת אֶלָּא גְּזֵרוֹת עַל עַמּוֹ, לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵם עֲבָדָיו וְשׁוֹמְרֵי מִצְו‍ֹתָיו וּגְזֵרַת חֻקּוֹתָיו אַף בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לַשָּׂטָן וּלְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶם וְלוֹמַר מַה צֹּרֶךְ בְּמִצְוָה זוֹ. וְכֵן הָאוֹמֵר ״עַל הַטּוֹב שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ יִזָּכֵר שְׁמֶךָ״ — מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ, שֶׁחַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ל:

מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ. One who says in his supplications « Mi shericheim al kan tzippor yeracheim aleinou » — מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ, for the mitsvot of the Omnipresent are not mercy but decrees upon His people (to make known that they are His servants and keep His mitsvot and the decree of His statutes even in matters where the Satan and the nations have grounds to object : what need is there in this mitsva ?). Likewise one who says « Al hatov she’ata oseh lanou yizacher shemekha » — מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ, for one must bless on evil as one blesses on the good (see siman ר״ל).