Daat HaRav — The shitah of the Alter Rebbe on Siman י״ב (דברים הפוסלים בציצית)

אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁבִּשְׁעַת הֲטָלַת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד יִהְיֶה אֹרֶךְ כָּל חוּט מֵהַח׳ חוּטִין י״ב גּוּדָלִין, מִכָּל מָקוֹם אִם לְאַחַר שֶׁהֵטִיל הַצִּיצִית נִפְסְקוּ כָּל הַח׳ חוּטִין, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִכָּל חוּט וְחוּט מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּין אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בּוֹ עֲנִיבָה עַל כָּל חוּט וְחוּט מִשְּׁאָר חוּטִין הַפְּסוּקִין — דְּהַיְנוּ, אִם נִפְסְקוּ כָּל הַח׳ חוּטִין, צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּחוּט הַנִּפְסָק מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים ג׳ פְּעָמִים כְּדֵי עֲנִיבָה עַל חוּט אֶחָד. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִפְסְקוּ אֶלָּא ז׳ חוּטִין — צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּחוּט הַנִּפְסָק ג׳ פְּעָמִים כְּדֵי עֲנִיבָה עַל חוּט אֶחָד, וְאִם יֵשׁ בּוֹ כְּשִׁעוּר הַזֶּה — כָּשֵׁר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר בְּכָל חוּטִים הַפְּסוּקִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת מִכֻּלָּם עֲנִיבָה אַחַת מִכֻּלָּם יַחַד — כָּשֵׁר. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.

The minimal measure: כְּדֵי עֲנִיבָה per thread. Although at the time of attaching each of the eight threads must be י״ב גּוּדָלִין, nevertheless if after attaching all eight threads were severed and there remains of each of the ד׳ long threads only enough to make a loop-knot (עֲנִיבָה) upon each other severed thread — i.e. (each of the 8 being folded in two), so that the severed long thread keeps ג׳ פְּעָמִים כְּדֵי עֲנִיבָה — it is kosher. Some say (יֵשׁ אוֹמְרִים) that even if there remains of all the severed threads only enough to make a single עֲנִיבָה of all together — kosher. But one should be stringent like the first view (וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה). The Rav's chidush: he sets the remaining measure as כְּדֵי עֲנִיבָה per long thread (not one knot for all), and rules for stringency.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בַּחוּטִין הַפְּסוּקִין כְּדֵי עֲנִיבָה — כְּשֶׁנִּפְסְקוּ ה׳ חוּטִין מֵהַשְּׁמוֹנָה אוֹ יוֹתֵר; אֲבָל אִם לֹא נִפְסְקוּ אֶלָּא ד׳ חוּטִין מֵהַשְּׁמוֹנָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם כְּלוּם, אִם כָּל הַד׳ חוּטִין שֶׁנִּפְסְקוּ הֵם מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר, וְדִקְדֵּק בְּעֵת הֲטָלַת הַצִּיצִית לָתֵת סִימָן בְּד׳ רָאשֵׁי הַחוּטִין בְּעִנְיָן שֶׁלְּעוֹלָם ד׳ רָאשִׁים הַלָּלוּ מֻנָּחִים מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר וְהַד׳ הָאֲחֵרִים מִצַּד הַשֵּׁנִי — כָּשֵׁר, מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מִכָּל חוּט הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מִכְּדֵי עֲנִיבָה. אֲבָל אִם הָיוּ מִב׳ הַצְּדָדִים, אֲפִלּוּ ב׳ חוּטִין בִּלְבַד, אוֹ אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד אֶלָּא שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בְּד׳ הָרָאשִׁים — יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא אֵלּוּ ב׳ הַחוּטִין הַפְּסוּקִים הֵם חוּט אֶחָד מִד׳ הָאֲרֻכִּים, וְנִפְסַק חוּט אֶחָד לְגַמְרֵי וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ כְּדֵי עֲנִיבָה — לָכֵן פְּסוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁחָסֵר אֶחָד מֵהַד׳ חוּטִין הַצְּרִיכִים מִן הַתּוֹרָה. וְאִם אֵין בְּכָל אֶחָד לְבַדּוֹ כְּדֵי עֲנִיבָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּצֵרוּף ב׳ הַשִּׁיּוּרִים יֵשׁ כְּדֵי עֲנִיבָה — יֵשׁ לִפְסֹל, דְּכָל פָּחוֹת מִכְּדֵי עֲנִיבָה הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ.

The סִימָן on the ד׳ רָאשִׁים and the safek שֶׁמָּא חוּט אֶחָד נִפְסַק. The above (the requirement of כְּדֵי עֲנִיבָה) applies when five threads or more were severed; but if only four were severed — even without any remaining — if all four are on one side of the knot and one took care, at the time of attaching, to mark the ד׳ רָאשִׁים (heads) on one side of the knot and the other four on the other side — kosher, because the second head of each thread remains (more than כְּדֵי עֲנִיבָה). But if the severed threads are on both sides (even only two), or on one side without having marked the ד׳ רָאשִׁים — there is cause to fear (שֶׁמָּא) that these two severed threads are a single one of the ד׳ long threads; then one thread was severed entirely, with no כְּדֵי עֲנִיבָה remaining — pasoul, for one of the ד׳ threads required מִן הַתּוֹרָה is missing. And if no remnant alone reaches the עֲנִיבָה, even if their combination does — pasoul, for whatever is less than כְּדֵי עֲנִיבָה is as if it were not. The Rav's chidush: he institutes the סִימָן (marking the 4 heads on one side) which resolves the safek שמא חוט אחד נפסק, distinguishes 4 threads from 5, and rules that less than כדי עניבה is כמאן דליתא.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּעוֹלָם אֵין מַכְשִׁירִין אֲפִלּוּ אִם נִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה, אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁתַּיְּרוּ ב׳ חוּטִין אֲרֻכִּין שְׁלֵמִים, דְּהַיְנוּ ד׳ רָאשִׁים שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ י״ב גּוּדָלִין, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ שִׁעוּר וּמִנְיַן חוּטֵי לָבָן בִּזְמַן שֶׁהָיָה תְּכֵלֶת; וְלָכֵן אַף עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְהַשְׁלִים ב׳ חוּטֵי לָבָן בִּמְקוֹם ב׳ חוּטֵי תְּכֵלֶת, לְהַשְׁלָמָה זוֹ דַּי בְּחוּטִין הַפְּסוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה, כֵּיוָן דְּבִשְׁעַת הֲטָלָה הָיוּ שְׁלֵמִים; אֲבָל ב׳ חוּטִין שֶׁהֵם עִקַּר הַמִּצְוָה וְהָיוּ צְרִיכִין אַף בִּזְמַן הַתְּכֵלֶת — צְרִיכִין לִהְיוֹת לְעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת. לְפִיכָךְ אִם נִפְסְקוּ ג׳ רָאשִׁים, אֲפִלּוּ נִשְׁתַּיֵּר בְּכָל אֶחָד כְּדֵי עֲנִיבָה — פָּסוּל, שֶׁיֵּשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא כָּל אֶחָד יוֹצֵא מֵחוּט אָרֹךְ אַחֵר, וְלֹא נִשְׁתַּיְּרוּ ב׳ שְׁלֵמִים. אֲבָל אִם לֹא נִפְסְקוּ אֶלָּא ב׳ רָאשִׁים וְנִשְׁתַּיֵּר בְּאֶחָד כְּדֵי עֲנִיבָה קְטַנָּה — כָּשֵׁר, שֶׁאֲפִלּוּ יוֹצְאִים מֵחוּט אֶחָד לֹא נִפְסַק לְגַמְרֵי. וְאִם לֹא נִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה בְּשׁוּם רֹאשׁ: אִם אֵינָם מִצַּד אֶחָד, אוֹ מִצַּד אֶחָד וְלֹא דִּקְדֵּק בְּד׳ רָאשִׁים — פָּסוּל (שֶׁמָּא יוֹצְאִים מֵחוּט אֶחָד, וְאֵין כָּאן אֶלָּא ג׳ חוּטִין, וְאֵין צִיצִית פָּחוֹת מִד׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן יא); אֲבָל אִם מִצַּד אֶחָד וְדִקְדֵּק בַּסִּימָן — כָּשֵׁר, שֶׁבְּוַדַּאי יוֹצְאִים מִב׳ חוּטִין וְנִשְׁתַּיֵּר בְּכָל אֶחָד הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי הַשָּׁלֵם.

The shitah of the ב׳ חוּטִין שְׁלֵמִים (עִקַּר הַמִּצְוָה). Some say (יֵשׁ אוֹמְרִים) that one never validates — even if כְּדֵי עֲנִיבָה remains — unless two whole long threads (ב׳ חוּטִין אֲרֻכִּין שְׁלֵמִים) remain, i.e. ד׳ רָאשִׁים each of י״ב גּוּדָלִין, since that is the number and measure of the white threads in the time of תכלת. To complete the ב׳ חוטי לבן במקום תכלת, severed threads keeping כְּדֵי עֲנִיבָה suffice (since they were whole at attaching); but the ב׳ חוּטִין that are עִקַּר הַמִּצְוָה (required even in the time of תכלת) must always remain whole. Thus: if three heads are severed — even with כְּדֵי עֲנִיבָה — pasoul (safek that each comes from a different long thread, leaving no 2 whole); if only two heads, and one keeps a small עֲנִיבָה — kosher (even from one thread, it is not wholly severed). And without כְּדֵי עֲנִיבָה in any head: on both sides, or one side without the סִימָן — pasoul (safek they come from one thread, leaving only ג׳ threads, and no tsitsit with fewer than ד׳, as explained in sim. יא); but on one side with the סִימָן — kosher (surely from two threads, the whole second head remaining). The Rav's chidush: he sets out the shitah requiring ב׳ חוטין שלמים (the עיקר המצוה) and admits the כדי עניבה only for the completion of the ב׳ חוטי לבן במקום תכלת.

מִנְהַג הָעוֹלָם לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. אֲבָל בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּגוֹן בִּמְקוֹם שֶׁאֵין צִיצִית מְצוּיִים לְתַקֵּן — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כִּי כֵּן עִקָּר.

The ruling: minhag lehachmir, and the שעת הדחק. The custom of the world is to be stringent like the last view (מִנְהַג הָעוֹלָם לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה) — the one requiring ב׳ חוטין שלמים (séif ג). But in a time of pressing need (בִּשְׁעַת הַדְּחָק), e.g. where no tsitsit are available to repair — one may rely on the first view (יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה), for such is the עיקר (כִּי כֵּן עִקָּר). The Rav's chidush: he rules on two tiers — a stringent minhag לכתחילה (ב׳ שלמים), but בשעת הדחק one retains the עיקר הדין (כדי עניבה), the first view being the substance of the law.

כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ כְּדֵי עֲנִיבָה, וּמֵחֲמַת שֶׁהַחוּטִין עָבִים אֵין יָכוֹל לְעָנְבָן, וְאִלּוּ הָיוּ בֵּינוֹנִים הָיָה בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר, כֵּיוָן דְּאִלּוּ לֹא הָיוּ עָבִים כָּל כָּךְ הָיוּ כְּשֵׁרִים מֵחֲמַת שֶׁאָז הָיָה בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה; כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לְפָסְלָם עַכְשָׁו כְּשֶׁהֵם גַּם כֵּן עָבִים וְנִכָּרִים יוֹתֵר.

Thick threads: one measures as with medium threads. Wherever כְּדֵי עֲנִיבָה is required, if because of the threads' thickness one cannot knot them (אֵין יָכוֹל לְעָנְבָן), yet had they been medium (בֵּינוֹנִים) they would have כְּדֵי עֲנִיבָה — kosher: since, were they not so thick, they would be kosher (having then כְּדֵי עֲנִיבָה), all the more so one does not disqualify them now that they are thick and even more visible (נִכָּרִים יוֹתֵר). The Rav's chidush: he sets the rule of measurement (the שיעור עניבה is assessed on בינונים threads, not on the actual thickness) and grounds it in a קל וחומר — thickness cannot worsen where fineness would validate.

כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּיֵּר כָּל הַגָּדִיל שָׁלֵם וּמִן הֶעָנָף יִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ נִפְסְקוּ בְּמָקוֹם שֶׁהֵם כְּרוּכִים בַּגָּדִיל וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמְּקוֹם הַפְּסִיקָה עַד הַתְחָלַת הַגָּדִיל אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר. וְלַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּרֹאשׁ סָעִיף ב, אֲפִלּוּ נִפְסְקוּ כָּל הַחוּטִין הַכְּרוּכִין בַּגָּדִיל וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר. וּמִכָּל מָקוֹם בְּאוֹתוֹ מִקְצָת גָּדִיל שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר — יַתִּיר מִמֶּנּוּ קְצָת כְּרִיכוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ גַּם כֵּן עָנָף מְעַט: כְּגוֹן אִם נִשְׁתַּיְּרוּ ג׳ חֻלְיוֹת — יַתִּיר ב׳ וְיָנִיחַ אַחַת, שֶׁיְּהֵא שְׁלִישׁ גָּדִיל וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי עָנָף. וּמִנְהַג הָעוֹלָם לְהַחֲמִיר לְהַצְרִיךְ כְּדֵי עֲנִיבָה מִן הֶעָנָף הַיּוֹצֵא מִן הַגָּדִיל כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר, כְּגוֹן בִּמְקוֹם שֶׁאֵין צִיצִית מְצוּיִים — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה; וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יְבָרֵךְ, דִּסְפֵק בְּרָכָה לְהָקֵל, וְגַם לֹא יֵצֵא בָּהֶם בְּשַׁבָּת לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

מִן הַגָּדִיל / מִן הֶעָנָף: from where do we measure the עֲנִיבָה? Wherever כְּדֵי עֲנִיבָה must remain — some say that the whole גָּדִיל (the coiled part) must remain intact, and of the עָנָף (the loose threads) כְּדֵי עֲנִיבָה must remain; others say that even if severed where they are coiled in the גָּדִיל, if כְּדֵי עֲנִיבָה remains from the point of severance to the start of the גָּדִיל — kosher. And per the first view (start of séif ב), even if all the threads coiled in the גָּדִיל are severed and only כְּדֵי עֲנִיבָה remains — kosher. Nevertheless, in the remaining bit of גָּדִיל, one should undo some כְּרִיכוֹת so that it too has a little עָנָף (e.g. if 3 חֻלְיוֹת remain, undo 2 and leave 1 — one third גָּדִיל, two thirds עָנָף). The custom of the world is to be stringent, requiring כְּדֵי עֲנִיבָה from the עָנָף emerging from the גָּדִיל (the first view); but if impossible (where no tsitsit are found) — one relies on the last view; yet one does not recite the ברכה (ספק ברכה להקל), nor go out with them on שבת into the public domain. The Rav's chidush: he links the מן הענף / מן הגדיל to the views of séif ב, adds the practical conduct (undoing כריכות to recreate עָנָף), and fixes the בדיעבד regime (no ברכה, no going out on שבת).

כָּל חוּט מֵח׳ חוּטִין שֶׁנִּתְפָּרֵק מִשְּׁזִירָתוֹ לְאַחַר שֶׁכְּבָר הֵטִיל אֶת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד, בֵּין שֶׁנִּתְפָּרֵק כָּל אֹרֶךְ הַחוּט וְנַעֲשָׂה ב׳ חוּטִין, בֵּין שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵק אֶלָּא מִקְצָתוֹ וּמִקְצָתוֹ עוֹמֵד בִּשְׁזִירָתוֹ — כֵּיוָן שֶׁהַצִּיצִית פְּסוּלִים אִם אֵינָם שְׁזוּרִים, לָכֵן אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ הַחוּט אוֹ מִקְצָתוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵק כְּאִלּוּ הָיָה נִפְסָק לְגַמְרֵי מִן הַצִּיצִית, וְדִינוֹ כְּדִין נִפְסְקוּ מִקְצָת הַחוּטִין שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל. אֶלָּא שֶׁבְּכָאן יֵשׁ לְהָקֵל יוֹתֵר, וְיֵשׁ לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה דִּלְעֵיל סָעִיף ב, שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא נִשְׁתַּיֵּר שָׁזוּר מִכָּל אֶחָד מִד׳ הָאֲרֻכִּים אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁחוּטֵי הַצִּיצִית אֵין צְרִיכִים שְׁזִירָה כְּלָל; לָכֵן יֵשׁ לְהָקֵל כָּאן יוֹתֵר מִשֶּׁאִלּוּ הָיוּ פְּסוּקִים מַמָּשׁ.

The thread undone from its שְׁזִירָה (twisting) — like a severed one. Any of the eight threads that comes undone from its twisting (נִתְפָּרֵק מִשְּׁזִירָתוֹ) after attaching — whether it unravels along its whole length (becoming 2 threads) or only in part — since the tsitsit is pasoul if it is not שָׁזוּר, we regard that thread (or its undone part) as if it were entirely severed, and its law is that of the severed threads seen above. Except that here one may be more lenient (יֵשׁ לְהָקֵל יוֹתֵר), following the first view (séif ב): even if there remains twisted, of each long thread, only כְּדֵי עֲנִיבָה — kosher, because there is one who says that the threads of the tsitsit do not require שְׁזִירָה at all (אֵין צְרִיכִים שְׁזִירָה כְּלָל); hence one is more lenient here than with actually severed threads. The Rav's chidush: he equates the נתפרק with the נפסק, yet adds a קולא (relying on the first view) on grounds of the safek — twisting being, according to some, not even required.