Daat HaRav — La chitah de l'Admour HaZaken sur le Siman י״ב (דברים הפוסלים בציצית)

אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁבִּשְׁעַת הֲטָלַת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד יִהְיֶה אֹרֶךְ כָּל חוּט מֵהַח׳ חוּטִין י״ב גּוּדָלִין, מִכָּל מָקוֹם אִם לְאַחַר שֶׁהֵטִיל הַצִּיצִית נִפְסְקוּ כָּל הַח׳ חוּטִין, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִכָּל חוּט וְחוּט מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּין אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בּוֹ עֲנִיבָה עַל כָּל חוּט וְחוּט מִשְּׁאָר חוּטִין הַפְּסוּקִין — דְּהַיְנוּ, אִם נִפְסְקוּ כָּל הַח׳ חוּטִין, צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּחוּט הַנִּפְסָק מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים ג׳ פְּעָמִים כְּדֵי עֲנִיבָה עַל חוּט אֶחָד. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִפְסְקוּ אֶלָּא ז׳ חוּטִין — צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּחוּט הַנִּפְסָק ג׳ פְּעָמִים כְּדֵי עֲנִיבָה עַל חוּט אֶחָד, וְאִם יֵשׁ בּוֹ כְּשִׁעוּר הַזֶּה — כָּשֵׁר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר בְּכָל חוּטִים הַפְּסוּקִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת מִכֻּלָּם עֲנִיבָה אַחַת מִכֻּלָּם יַחַד — כָּשֵׁר. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.

Le שיעור minimal : כְּדֵי עֲנִיבָה par fil. Même si l'on a établi qu'à la pose chaque fil des huit doit avoir י״ב גּוּדָלִין, néanmoins si après la pose tous les huit fils se sont coupés et qu'il ne reste, de chacun des ד׳ fils longs, que de quoi faire une עֲנִיבָה (nœud) sur chaque autre fil coupé — c'est-à-dire (les 8 étant chacun plié en 2) que le fil long coupé garde ג׳ פְּעָמִים כְּדֵי עֲנִיבָה — c'est casher. Certains disent (יֵשׁ אוֹמְרִים) que même s'il ne reste de tous les fils coupés que de quoi faire une seule עֲנִיבָה de tous ensemble — casher. Mais il faut être rigoureux comme le premier avis (וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה). חידוש du Rav : il fixe le שיעור restant à כְּדֵי עֲנִיבָה par fil long (et non un seul nœud pour l'ensemble), et tranche pour la rigueur.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בַּחוּטִין הַפְּסוּקִין כְּדֵי עֲנִיבָה — כְּשֶׁנִּפְסְקוּ ה׳ חוּטִין מֵהַשְּׁמוֹנָה אוֹ יוֹתֵר; אֲבָל אִם לֹא נִפְסְקוּ אֶלָּא ד׳ חוּטִין מֵהַשְּׁמוֹנָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם כְּלוּם, אִם כָּל הַד׳ חוּטִין שֶׁנִּפְסְקוּ הֵם מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר, וְדִקְדֵּק בְּעֵת הֲטָלַת הַצִּיצִית לָתֵת סִימָן בְּד׳ רָאשֵׁי הַחוּטִין בְּעִנְיָן שֶׁלְּעוֹלָם ד׳ רָאשִׁים הַלָּלוּ מֻנָּחִים מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר וְהַד׳ הָאֲחֵרִים מִצַּד הַשֵּׁנִי — כָּשֵׁר, מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מִכָּל חוּט הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מִכְּדֵי עֲנִיבָה. אֲבָל אִם הָיוּ מִב׳ הַצְּדָדִים, אֲפִלּוּ ב׳ חוּטִין בִּלְבַד, אוֹ אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד אֶלָּא שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בְּד׳ הָרָאשִׁים — יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא אֵלּוּ ב׳ הַחוּטִין הַפְּסוּקִים הֵם חוּט אֶחָד מִד׳ הָאֲרֻכִּים, וְנִפְסַק חוּט אֶחָד לְגַמְרֵי וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ כְּדֵי עֲנִיבָה — לָכֵן פְּסוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁחָסֵר אֶחָד מֵהַד׳ חוּטִין הַצְּרִיכִים מִן הַתּוֹרָה. וְאִם אֵין בְּכָל אֶחָד לְבַדּוֹ כְּדֵי עֲנִיבָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּצֵרוּף ב׳ הַשִּׁיּוּרִים יֵשׁ כְּדֵי עֲנִיבָה — יֵשׁ לִפְסֹל, דְּכָל פָּחוֹת מִכְּדֵי עֲנִיבָה הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ.

Le סִימָן aux ד׳ רָאשִׁים et le safek שֶׁמָּא חוּט אֶחָד נִפְסַק. Ce qui précède (l'exigence de כְּדֵי עֲנִיבָה) vaut quand cinq fils ou plus se sont coupés ; mais si seulement quatre se sont coupés — même sans qu'il en reste rien — si les quatre sont d'un même côté du nœud et qu'on a pris soin, à la pose, de marquer les ד׳ רָאשִׁים (têtes) d'un côté du nœud et les quatre autres de l'autre côté — casher, car la seconde tête de chaque fil reste (plus que כְּדֵי עֲנִיבָה). Mais si les fils coupés sont des deux côtés (même deux seulement), ou d'un seul côté sans avoir marqué les ד׳ רָאשִׁים — il y a lieu de craindre (שֶׁמָּא) que ces deux fils coupés soient un seul des ד׳ fils longs ; alors un fil s'est coupé entièrement, sans que כְּדֵי עֲנִיבָה n'en reste — pasoul, car il manque un des ד׳ fils requis מִן הַתּוֹרָה. Et si aucun des restes n'atteint seul la עֲנִיבָה, même si leur assemblage l'atteint — pasoul, car tout ce qui est moindre que כְּדֵי עֲנִיבָה est comme s'il n'était pas. חידוש du Rav : il institue le סִימָן (marquer les 4 têtes d'un côté) qui lève le safek שמא חוט אחד נפסק, distingue 4 fils / 5 fils, et pose que le פחות מכדי עניבה est כמאן דליתא.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּעוֹלָם אֵין מַכְשִׁירִין אֲפִלּוּ אִם נִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה, אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁתַּיְּרוּ ב׳ חוּטִין אֲרֻכִּין שְׁלֵמִים, דְּהַיְנוּ ד׳ רָאשִׁים שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ י״ב גּוּדָלִין, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ שִׁעוּר וּמִנְיַן חוּטֵי לָבָן בִּזְמַן שֶׁהָיָה תְּכֵלֶת; וְלָכֵן אַף עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְהַשְׁלִים ב׳ חוּטֵי לָבָן בִּמְקוֹם ב׳ חוּטֵי תְּכֵלֶת, לְהַשְׁלָמָה זוֹ דַּי בְּחוּטִין הַפְּסוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה, כֵּיוָן דְּבִשְׁעַת הֲטָלָה הָיוּ שְׁלֵמִים; אֲבָל ב׳ חוּטִין שֶׁהֵם עִקַּר הַמִּצְוָה וְהָיוּ צְרִיכִין אַף בִּזְמַן הַתְּכֵלֶת — צְרִיכִין לִהְיוֹת לְעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת. לְפִיכָךְ אִם נִפְסְקוּ ג׳ רָאשִׁים, אֲפִלּוּ נִשְׁתַּיֵּר בְּכָל אֶחָד כְּדֵי עֲנִיבָה — פָּסוּל, שֶׁיֵּשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא כָּל אֶחָד יוֹצֵא מֵחוּט אָרֹךְ אַחֵר, וְלֹא נִשְׁתַּיְּרוּ ב׳ שְׁלֵמִים. אֲבָל אִם לֹא נִפְסְקוּ אֶלָּא ב׳ רָאשִׁים וְנִשְׁתַּיֵּר בְּאֶחָד כְּדֵי עֲנִיבָה קְטַנָּה — כָּשֵׁר, שֶׁאֲפִלּוּ יוֹצְאִים מֵחוּט אֶחָד לֹא נִפְסַק לְגַמְרֵי. וְאִם לֹא נִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה בְּשׁוּם רֹאשׁ: אִם אֵינָם מִצַּד אֶחָד, אוֹ מִצַּד אֶחָד וְלֹא דִּקְדֵּק בְּד׳ רָאשִׁים — פָּסוּל (שֶׁמָּא יוֹצְאִים מֵחוּט אֶחָד, וְאֵין כָּאן אֶלָּא ג׳ חוּטִין, וְאֵין צִיצִית פָּחוֹת מִד׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן יא); אֲבָל אִם מִצַּד אֶחָד וְדִקְדֵּק בַּסִּימָן — כָּשֵׁר, שֶׁבְּוַדַּאי יוֹצְאִים מִב׳ חוּטִין וְנִשְׁתַּיֵּר בְּכָל אֶחָד הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי הַשָּׁלֵם.

La שיטה des ב׳ חוּטִין שְׁלֵמִים (עִקַּר הַמִּצְוָה). Certains disent (יֵשׁ אוֹמְרִים) qu'on ne rend jamais casher — même s'il reste כְּדֵי עֲנִיבָה — à moins que deux fils longs entiers (ב׳ חוּטִין אֲרֻכִּין שְׁלֵמִים) ne subsistent, soit ד׳ רָאשִׁים chacun de י״ב גּוּדָלִין, car c'est le nombre et la mesure des חוטי לבן au temps du תכלת. Pour compléter les ב׳ חוטי לבן במקום תכלת, il suffit de fils coupés gardant כְּדֵי עֲנִיבָה (puisqu'ils étaient entiers à la pose) ; mais les ב׳ חוּטִין qui sont עִקַּר הַמִּצְוָה (requis même au temps du תכלת) doivent toujours rester entiers. Ainsi : si trois têtes se coupent — même avec כְּדֵי עֲנִיבָה — pasoul (safek que chacune sorte d'un fil long différent, et il ne reste pas 2 entiers) ; si deux têtes seulement, et qu'il reste dans l'une une petite עֲנִיבָה — casher (même sorties d'un même fil, il n'est pas coupé entièrement). Et sans כְּדֵי עֲנִיבָה dans aucune tête : des deux côtés, ou d'un côté sans le סִימָן — pasoul (safek qu'elles sortent d'un même fil, laissant ג׳ חוּטִין seulement, et pas de tsitsit à moins de ד׳, cf. sim. יא) ; mais d'un côté avec le סִימָן — casher (certainement de deux fils, la seconde tête entière subsiste). חידוש du Rav : il expose la שיטה qui exige ב׳ חוטין שלמים (les עיקר המצוה) et n'admet le כדי עניבה que pour la השלמה des ב׳ חוטי לבן במקום תכלת.

מִנְהַג הָעוֹלָם לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. אֲבָל בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּגוֹן בִּמְקוֹם שֶׁאֵין צִיצִית מְצוּיִים לְתַקֵּן — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כִּי כֵּן עִקָּר.

La הכרעה : minhag lehachmir, et le שעת הדחק. L'usage du monde est d'être rigoureux comme le dernier avis (מִנְהַג הָעוֹלָם לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה) — celui qui exige ב׳ חוטין שלמים (séif ג). Mais dans un cas de contrainte (בִּשְׁעַת הַדְּחָק), par exemple là où l'on ne trouve pas de tsitsit à réparer — on peut s'appuyer sur le premier avis (יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה), car tel est l'עיקר (כִּי כֵּן עִקָּר). חידוש du Rav : il tranche à deux étages — minhag rigoureux לכתחילה (ב׳ שלמים), mais בשעת הדחק on retient l'עיקר הדין (כדי עניבה), le premier avis étant le fond du din.

כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ כְּדֵי עֲנִיבָה, וּמֵחֲמַת שֶׁהַחוּטִין עָבִים אֵין יָכוֹל לְעָנְבָן, וְאִלּוּ הָיוּ בֵּינוֹנִים הָיָה בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר, כֵּיוָן דְּאִלּוּ לֹא הָיוּ עָבִים כָּל כָּךְ הָיוּ כְּשֵׁרִים מֵחֲמַת שֶׁאָז הָיָה בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה; כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לְפָסְלָם עַכְשָׁו כְּשֶׁהֵם גַּם כֵּן עָבִים וְנִכָּרִים יוֹתֵר.

Les fils épais : on mesure comme des fils moyens. Partout où l'on requiert כְּדֵי עֲנִיבָה, si à cause de l'épaisseur des fils on ne peut les nouer (אֵין יָכוֹל לְעָנְבָן), mais que s'ils étaient moyens (בֵּינוֹנִים) ils auraient כְּדֵי עֲנִיבָה — casher : puisque, s'ils n'étaient pas si épais, ils seraient casher (ayant alors כְּדֵי עֲנִיבָה), à plus forte raison ne les invalide-t-on pas maintenant qu'ils sont épais et plus visibles (נִכָּרִים יוֹתֵר). חידוש du Rav : il pose le principe de mesure (le שיעור עניבה s'évalue sur des fils בינונים, pas sur l'épaisseur réelle) et le fonde en קל וחומר — l'épaisseur ne saurait aggraver là où la finesse rendrait casher.

כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּיֵּר כָּל הַגָּדִיל שָׁלֵם וּמִן הֶעָנָף יִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ נִפְסְקוּ בְּמָקוֹם שֶׁהֵם כְּרוּכִים בַּגָּדִיל וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמְּקוֹם הַפְּסִיקָה עַד הַתְחָלַת הַגָּדִיל אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר. וְלַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּרֹאשׁ סָעִיף ב, אֲפִלּוּ נִפְסְקוּ כָּל הַחוּטִין הַכְּרוּכִין בַּגָּדִיל וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר. וּמִכָּל מָקוֹם בְּאוֹתוֹ מִקְצָת גָּדִיל שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר — יַתִּיר מִמֶּנּוּ קְצָת כְּרִיכוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ גַּם כֵּן עָנָף מְעַט: כְּגוֹן אִם נִשְׁתַּיְּרוּ ג׳ חֻלְיוֹת — יַתִּיר ב׳ וְיָנִיחַ אַחַת, שֶׁיְּהֵא שְׁלִישׁ גָּדִיל וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי עָנָף. וּמִנְהַג הָעוֹלָם לְהַחֲמִיר לְהַצְרִיךְ כְּדֵי עֲנִיבָה מִן הֶעָנָף הַיּוֹצֵא מִן הַגָּדִיל כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר, כְּגוֹן בִּמְקוֹם שֶׁאֵין צִיצִית מְצוּיִים — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה; וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יְבָרֵךְ, דִּסְפֵק בְּרָכָה לְהָקֵל, וְגַם לֹא יֵצֵא בָּהֶם בְּשַׁבָּת לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

מִן הַגָּדִיל / מִן הֶעָנָף : d'où mesure-t-on la עֲנִיבָה ? Partout où il faut garder כְּדֵי עֲנִיבָה — certains disent qu'il faut que tout le גָּדִיל (le tressé) reste entier, et que du עָנָף (les fils libres) reste כְּדֵי עֲנִיבָה ; d'autres disent que même coupés là où ils sont enroulés dans le גָּדִיל, s'il reste כְּדֵי עֲנִיבָה du point de coupure jusqu'au début du גָּדִיל — casher. Et selon le premier avis (début du séif ב), même si tous les fils enroulés dans le גָּדִיל se coupent et qu'il ne reste que כְּדֵי עֲנִיבָה — casher. Néanmoins, dans le morceau de גָּדִיל restant, on défera quelques כְּרִיכוֹת pour qu'il ait aussi un peu de עָנָף (ex. s'il reste 3 חֻלְיוֹת, on en défait 2 et on laisse 1 — un tiers גָּדִיל, deux tiers עָנָף). L'usage du monde est d'être rigoureux, exigeant כְּדֵי עֲנִיבָה du עָנָף sortant du גָּדִיל (le premier avis) ; mais si c'est impossible (là où l'on ne trouve pas de tsitsit) — on s'appuie sur le dernier avis ; toutefois on ne bénit pas (ספק ברכה להקל), et l'on ne sort pas avec eux en שבת dans le domaine public. חידוש du Rav : il rattache le מן הענף / מן הגדיל aux avis du séif ב, ajoute la conduite pratique (défaire des כריכות pour recréer du ענף), et fixe le régime בדיעבד (sans ברכה, pas de sortie en שבת).

כָּל חוּט מֵח׳ חוּטִין שֶׁנִּתְפָּרֵק מִשְּׁזִירָתוֹ לְאַחַר שֶׁכְּבָר הֵטִיל אֶת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד, בֵּין שֶׁנִּתְפָּרֵק כָּל אֹרֶךְ הַחוּט וְנַעֲשָׂה ב׳ חוּטִין, בֵּין שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵק אֶלָּא מִקְצָתוֹ וּמִקְצָתוֹ עוֹמֵד בִּשְׁזִירָתוֹ — כֵּיוָן שֶׁהַצִּיצִית פְּסוּלִים אִם אֵינָם שְׁזוּרִים, לָכֵן אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ הַחוּט אוֹ מִקְצָתוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵק כְּאִלּוּ הָיָה נִפְסָק לְגַמְרֵי מִן הַצִּיצִית, וְדִינוֹ כְּדִין נִפְסְקוּ מִקְצָת הַחוּטִין שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל. אֶלָּא שֶׁבְּכָאן יֵשׁ לְהָקֵל יוֹתֵר, וְיֵשׁ לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה דִּלְעֵיל סָעִיף ב, שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא נִשְׁתַּיֵּר שָׁזוּר מִכָּל אֶחָד מִד׳ הָאֲרֻכִּים אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁחוּטֵי הַצִּיצִית אֵין צְרִיכִים שְׁזִירָה כְּלָל; לָכֵן יֵשׁ לְהָקֵל כָּאן יוֹתֵר מִשֶּׁאִלּוּ הָיוּ פְּסוּקִים מַמָּשׁ.

Le fil défait de sa שְׁזִירָה (torsion) — comme coupé. Tout fil des huit qui se défait de sa torsion (נִתְפָּרֵק מִשְּׁזִירָתוֹ) après la pose — qu'il se défasse sur toute sa longueur (devenant 2 fils) ou en partie seulement — puisque le tsitsit est pasoul s'il n'est pas שָׁזוּר, on considère ce fil (ou sa partie défaite) comme s'il était coupé entièrement, et son din est celui des fils coupés vus plus haut. Sauf qu'ici l'on est plus indulgent (יֵשׁ לְהָקֵל יוֹתֵר), et l'on suit le premier avis (séif ב) : même s'il ne reste de torsadé, de chaque fil long, que כְּדֵי עֲנִיבָה — casher, car il est quelqu'un qui dit que les fils du tsitsit n'ont pas besoin de שְׁזִירָה du tout (אֵין צְרִיכִים שְׁזִירָה כְּלָל) ; on est donc plus indulgent ici que pour des fils réellement coupés. חידוש du Rav : il assimile le נתפרק au נפסק, mais y ajoute une קולא (s'appuyer sur le premier avis) au titre du safek — la שזירה n'étant, selon certains, pas même requise.