Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman קכ״ו — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה. Chez le Rav, le siman se déploie en ד׳ סְעִיפִים (quatre seifim) : le שַׁ״ץ שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה (et le דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד), l’אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר et le הֵיכָן מַתְחִיל, la חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ face au טֹרַח הַצִּבּוּר (et l’exception de שַׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב), et le טּוֹעֶה בְּלַחַשׁ qui סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן קכ״ו — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ו — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה — וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.126), suivi de notre traduction française. Le siman comporte quatre seifim (ד׳ סְעִיפִים ; seif k → .126.k).
סעיף א שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה — אֵין מְסַלְּקִין ; דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד.
דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג אַחַת מִכָּל הַבְּרָכוֹת וּכְשֶׁמַּזְכִּירִין אוֹתוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִן הַתֵּבָה, אֶלָּא חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה כְּמוֹ יָחִיד הַטּוֹעֶה. אֲבָל אִם דִּלֵּג ״בִּרְכַּת הַמִּינִים״ — מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵהַתֵּבָה מִיָּד וְאֵין מַמְתִּינִים לוֹ עַד שֶׁיַּזְכִּירוּהוּ, כִּי שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַלֵּל עַצְמוֹ לָכֵן דִּלֵּג בְּרָכָה זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִלִּהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר מִשּׁוּם פַּעַם אַחַת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁטָּעָה. וְאִם הִתְחִיל בָּהּ וְטָעָה — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵהַתֵּבָה. וְכֵן אִם דִּלֵּג רֹאשׁ הַבְּרָכָה וְסִיֵּם חֲתִימָתָהּ — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ, אֶלָּא חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה. וְכֵן אִם לֹא רָצָה לוֹמַר ״וְלַכּוֹפְרִים״ אֶלָּא ״וְלַמַּלְשִׁינִים״ — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכַתְּחִלָּה וְלַמַּלְשִׁינִים:
שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה. Le שַׁ״ץ qui a fauté et sauté l’une des berakhot, mais qui, quand on le lui rappelle, sait revenir à sa place — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִן הַתֵּבָה : il revient au lieu de l’erreur כְּמוֹ יָחִיד הַטּוֹעֶה. Mais s’il a sauté « בִּרְכַּת הַמִּינִים » — מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵהַתֵּבָה מִיָּד, sans même attendre qu’on le lui rappelle, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת et il ne veut pas se maudire. Malgré tout, on ne le destitue pas d’être שַׁ״ץ pour une seule fois, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁטָּעָה. S’il l’a commencée puis s’est trompé — אֵין מְסַלְּקִין. De même s’il a sauté le début de la berakha mais en a dit la חֲתִימָה — il revient לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה. Et s’il a préféré dire « וְלַמַּלְשִׁינִים » plutôt que « וְלַכּוֹפְרִים » — אֵין מְסַלְּקִין, car il y a des lieux où on dit לְכַתְּחִלָּה וְלַמַּלְשִׁינִים.
סעיף ב אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו ; הֵיכָן מַתְחִיל.
שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יִהְיֶה סָרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ג. וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה אִם הָיָה הַטָּעוּת בָּאֶמְצָעִיּוֹת, וְלֹא דַּי שֶׁיַּחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק בְּרָכָה אַחַת לִשְׁנַיִם. וְאִם הָיָה הַטָּעוּת בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּרֹאשׁ, וּבְג׳ אַחֲרוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה, שֶׁג׳ רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת, וְכֵן ג׳ אַחֲרוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד:
אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר. Le שַׁ״ץ qui a fauté et ne sait pas revenir à sa place — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, et celui-ci לֹא יִהְיֶה סָרְבָן à cet instant (comme au סימן נ״ג). Le remplaçant commence מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה où l’autre a fauté si l’erreur était dans les אֶמְצָעִיּוֹת — car אִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק בְּרָכָה אַחַת לִשְׁנַיִם. Si l’erreur était בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּרֹאשׁ ; בְּג׳ אַחֲרוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה, car ג׳ רִאשׁוֹנוֹת comptent כְּאַחַת, de même les ג׳ אַחֲרוֹנוֹת (סימן קי״ד).
סעיף ג כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר — הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר ; חוּץ מִשַּׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל — שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אִם טָעָה כְּמוֹתוֹ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, שֶׁאִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, שֶׁהֲרֵי תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו, שֶׁהוּא מַזְכִּיר בָּהּ שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְשֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. וְהוּא שֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, שֶׁדִּינוֹ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ וְיֵשׁ בָּזֶה טֹרַח הַצִּבּוּר. אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה אִם הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ (אוֹ לִבְרָכָה אֶמְצָעִית שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב), שֶׁאֵין בָּזֶה טֹרַח צִבּוּר כָּל כָּךְ. וְיָחִיד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁחֲרִית וְנִזְכַּר אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ — צָרִיךְ לַחֲזֹר אַף עַל פִּי שֶׁתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו. וּמִכָּל מָקוֹם אִם לֹא חָזַר עַד אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל מוּסָף — אֵין צָרִיךְ שׁוּב לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, שֶׁאֵין לְהַחֲמִיר בְּדִיעֲבַד לְיָחִיד מִלְּכַתְּחִלָּה לָרַבִּים:
חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר. כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר — le שַׁ״ץ aussi חוֹזֵר s’il a fauté comme lui בְּקוֹל רָם, sauf שַׁחֲרִית de רֹאשׁ חֹדֶשׁ ou de שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב : s’il n’a pas mentionné רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, car תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין est devant lui. Et cela quand il ne s’en avise qu’après avoir achevé sa tefila (où le דִּין serait de לַחֲזֹר לָרֹאשׁ). Mais s’il s’en avise avant d’achever — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה si c’est רֹאשׁ חֹדֶשׁ (ou à une בְּרָכָה אֶמְצָעִית pour שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב), שֶׁאֵין בָּזֶה טֹרַח צִבּוּר כָּל כָּךְ. Et un יָחִיד qui n’a pas mentionné רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁחֲרִית, même averti après avoir fini — צָרִיךְ לַחֲזֹר, même si מוּסָף est devant lui ; mais s’il n’a pas repris avant d’avoir prié מוּסָף — אֵין צָרִיךְ de reprendre שַׁחֲרִית, שֶׁאֵין לְהַחֲמִיר בְּדִיעֲבַד לְיָחִיד מִלְּכַתְּחִלָּה לָרַבִּים.
סעיף ד טָעָה בְּלַחַשׁ — אֵינוֹ חוֹזֵר, סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת.
אִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֵׁנִית בְּלַחַשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. וְהוּא שֶׁלֹּא טָעָה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת, שֶׁאִם טָעָה בָּהֶן לְעוֹלָם חוֹזֵר כְּמוֹ שֶׁחוֹזֵר הַיָּחִיד. וְיֵשׁ מְקִלִּין אַף בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר, אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים — אֵין בַּחֲזָרָתוֹ טֹרַח כָּל כָּךְ:
טָעָה בְּלַחַשׁ. Si le שַׁ״ץ a fauté quand il a prié בְּלַחַשׁ — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר de prier une seconde fois בְּלַחַשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל le קוֹל רָם qu’il dira. Et cela שֶׁלֹּא טָעָה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת, car s’il y a fauté — לְעוֹלָם חוֹזֵר comme le יָחִיד. וְיֵשׁ מְקִלִּין même בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת ; et יֵשׁ לִסְמֹךְ sur eux quand il ne s’en avise qu’après avoir achevé sa tefila — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר ; mais s’il s’en avise avant d’achever — אֵין בַּחֲזָרָתוֹ טֹרַח כָּל כָּךְ.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קכ״ו (édition Kehot, ד׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה
Le yesod : le שליח ציבור שטעה
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de quatre axes. D’abord le שַׁ״ץ שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה et le cas grave du דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים. Ensuite l’אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר et le הֵיכָן מַתְחִיל. Puis la חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ face au טֹרַח הַצִּבּוּר. Enfin le טּוֹעֶה בְּלַחַשׁ qui סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם.
דִּלֵּג בְּרָכָה — אֵין מְסַלְּקִין ; בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד
Sauté une berakha — on ne le destitue pas ; birkat haminim — destitution immédiate
Le principe. Le שַׁ״ץ qui a sauté une berakha et sait revenir — אֵין מְסַלְּקִין ; mais s’il a sauté בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת (סעיף א).
La conséquence. On distingue l’erreur ordinaire du soupçon de מִינוּת ; pour une seule fois on ne le destitue pas définitivement. Cf. siman 124 (חזרת הש״ץ).
אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו
Ne sait pas revenir — un autre le remplace
Le principe. S’il ne sait pas revenir — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, et le remplaçant לֹא יִהְיֶה סָרְבָן ; il reprend מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה, car אִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק בְּרָכָה אַחַת לִשְׁנַיִם (סעיף ב).
La conséquence. ג׳ רִאשׁוֹנוֹת comptent כְּאַחַת (מַתְחִיל בָּרֹאשׁ), les ג׳ אַחֲרוֹנוֹת de même (מַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה). Cf. siman 114 (סדר הברכות).
חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר
La répétition du chatz et la gêne de la communauté
Le principe. כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר — le שַׁ״ץ חוֹזֵר בְּקוֹל רָם ; sauf שַׁחֲרִית de רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, car מוּסָף est devant lui (סעיף ג).
La conséquence. S’il s’avise avant d’achever — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה ; le יָחִיד, lui, doit reprendre. Cf. siman 127 (מודים דרבנן).
טָעָה בְּלַחַשׁ — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם
A fauté dans la amida silencieuse — il s’appuie sur la voix haute
Le principe. טָעָה בְּלַחַשׁ — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר בְּלַחַשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; sauf s’il a fauté בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת (סעיף ד).
La conséquence. וְיֵשׁ מְקִלִּין אַף בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת quand il ne s’en avise qu’après avoir achevé. Cf. siman 125 (קדושה).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le דִּלֵּג בְּרָכָה, la חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ et le טֹרַח הַצִּבּוּר — touche à la conduite du שַׁ״ץ à la תֵּבָה. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman קכ״ו. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses quatre seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| הַשַּׁ״ץ שֶׁדִּלֵּג בְּרָכָה | או״ח קכ״ו — יוֹדֵעַ לַחֲזֹר אֵין מְסַלְּקִין ; דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים מְסַלְּקִין מִיָּד. | מ״ב קכ״ו — גֶּדֶר חֲשַׁשׁ הַמִּינוּת וּפְרָטֵי הַסִּלּוּק. | ערוה״ש קכ״ו — טַעַם הַהַרְחָקָה מִשַּׁ״ץ שֶׁדִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים. | Voie de l’Admour HaZaken — יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — אֵין מְסַלְּקִין ; בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת ; וְלַמַּלְשִׁינִים — אֵין מְסַלְּקִין (סעיף א). |
| אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — הֵיכָן מַתְחִיל | או״ח קכ״ו — יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו ; אֶמְצָעִיּוֹת מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה, ג׳ רִאשׁוֹנוֹת בָּרֹאשׁ, ג׳ אַחֲרוֹנוֹת בָּרְצֵה. | מ״ב קכ״ו — גֶּדֶר הָאֶמְצָעִיּוֹת וּתְנַאי הַהַתְחָלָה. | ערוה״ש קכ״ו — סֵדֶר הַהַעֲבָרָה לְאַחֵר וְהַהַשְׁלָמָה. | Voie de l’Admour HaZaken — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו וְלֹא יִהְיֶה סָרְבָן ; מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה (אִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק) ; ג׳ רִאשׁוֹנוֹת בָּרֹאשׁ, ג׳ אַחֲרוֹנוֹת בָּעֲבוֹדָה (סעיף ב). |
| חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר | או״ח קכ״ו — ש״ץ חוֹזֵר כְּמוֹ יָחִיד ; חוּץ מִשַּׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר ; רמ״א — שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב כְּמוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ. | מ״ב קכ״ו — פְּרָטֵי הַנִּזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים. | ערוה״ש קכ״ו — הַהֶכְרֵעַ בֵּין טֹרַח צִבּוּר לְחוֹבַת הַתְּפִלָּה. | Voie de l’Admour HaZaken — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר שֶׁמּוּסָף לְפָנָיו ; נִזְכַּר קֹדֶם — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה ; וְיָחִיד צָרִיךְ לַחֲזֹר (סעיף ג). |
| טָעָה בְּלַחַשׁ | או״ח קכ״ו — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת. | מ״ב קכ״ו — גֶּדֶר הַסְּמִיכָה עַל הַקּוֹל רָם. | ערוה״ש קכ״ו — דִּין הַטּוֹעֶה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת בַּלַּחַשׁ. | Voie de l’Admour HaZaken — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; ג׳ רִאשׁוֹנוֹת — לְעוֹלָם חוֹזֵר, וְיֵשׁ מְקִלִּין וְיֵשׁ לִסְמֹךְ כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים (סעיף ד). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm קכ״ו, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 10, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ט, Meguila כ״ה). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ד׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — חֲשַׁשׁ הַמִּינוּת
Ligne 1 — le soupçon de minout
Principe du siman : דִּלֵּג בְּרָכָה וְיוֹדֵעַ לַחֲזֹר — אֵין מְסַלְּקִין ; דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד (סעיף א).
Lecture du Rav : l’erreur ordinaire n’écarte pas le שַׁ״ץ, mais le דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים soulève שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת. Cf. siman 124.
Conséquence pratique : ne pas destituer pour une seule erreur, mais retirer aussitôt le שַׁ״ץ qui saute בִּרְכַּת הַמִּינִים.
קו ב — טֹרַח הַצִּבּוּר
Ligne 2 — la gêne de la communauté
Principe du siman : טָעָה בְּשַׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, מוּסָף לְפָנָיו (סעיפים ג-ד).
Lecture du Rav : le טֹרַח הַצִּבּוּר allège le דִּין du צִבּוּר là où le יָחִיד devrait reprendre. Cf. siman 127.
Conséquence pratique : distinguer avant / après l’achèvement de la tefila — avant, חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה ; après, אֵין מַחֲזִירִין.
קו ג — הַסְּמִיכָה עַל קוֹל רָם
Ligne 3 — s’appuyer sur la voix haute
Principe du siman : טָעָה בְּלַחַשׁ — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת (סעיף ד).
Lecture du Rav : וְיֵשׁ מְקִלִּין אַף בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים. Cf. siman 125.
Conséquence pratique : le שַׁ״ץ ne répète pas la לַחַשׁ, il compte sur la חֲזָרָה בְּקוֹל רָם, hormis les ג׳ רִאשׁוֹנוֹת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman קכ״ו dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman קכ״ו (דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה)
- ① דִּלֵּג בְּרָכָה. Le שַׁ״ץ qui a sauté une berakha et sait revenir — אֵין מְסַלְּקִין, il revient כְּמוֹ יָחִיד הַטּוֹעֶה. Fondement : SA HaRav קכ״ו séif א.
- ② בִּרְכַּת הַמִּינִים. A sauté בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִיָּד, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת ; mais pas de destitution définitive pour une seule fois. Fondement : SA HaRav קכ״ו séif א.
- ③ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר. Ne sait pas revenir — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו ; אֶמְצָעִיּוֹת → מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה ; ג׳ רִאשׁוֹנוֹת → בָּרֹאשׁ ; ג׳ אַחֲרוֹנוֹת → בָּעֲבוֹדָה. Fondement : SA HaRav קכ״ו séif ב.
- ④ שַׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. Le שַׁ״ץ qui n’a pas mentionné וְלֹא נִזְכַּר qu’après avoir achevé — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר ; נִזְכַּר קֹדֶם — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה. Fondement : SA HaRav קכ״ו séif ג.
- ⑤ טָעָה בְּלַחַשׁ. Le שַׁ״ץ ne répète pas la לַחַשׁ — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; sauf בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת (וְיֵשׁ מְקִלִּין כְּשֶׁכְּבָר הִשְׁלִים). Fondement : SA HaRav קכ״ו séif ד.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman קכ״ו (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le דִּלֵּג בְּרָכָה, la חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ, le טֹרַח הַצִּבּוּר — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.