Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman קכ״ו — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה. In the Rav it unfolds over ד׳ סְעִיפִים (four seifim) : the שַׁ״ץ שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה (and the דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד), the אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר and where he restarts, the חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ against the טֹרַח הַצִּבּוּר (with the exception of שַׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב), and the טּוֹעֶה בְּלַחַשׁ who סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם.
שולחן ערוך הרב — סימן קכ״ו — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ו — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה — וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.126), followed by our English translation. The siman has four seifim (ד׳ סְעִיפִים ; seif k → .126.k).
סעיף א שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה — אֵין מְסַלְּקִין ; דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד.
דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג אַחַת מִכָּל הַבְּרָכוֹת וּכְשֶׁמַּזְכִּירִין אוֹתוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִן הַתֵּבָה, אֶלָּא חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה כְּמוֹ יָחִיד הַטּוֹעֶה. אֲבָל אִם דִּלֵּג ״בִּרְכַּת הַמִּינִים״ — מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵהַתֵּבָה מִיָּד וְאֵין מַמְתִּינִים לוֹ עַד שֶׁיַּזְכִּירוּהוּ, כִּי שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַלֵּל עַצְמוֹ לָכֵן דִּלֵּג בְּרָכָה זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִלִּהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר מִשּׁוּם פַּעַם אַחַת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁטָּעָה. וְאִם הִתְחִיל בָּהּ וְטָעָה — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵהַתֵּבָה. וְכֵן אִם דִּלֵּג רֹאשׁ הַבְּרָכָה וְסִיֵּם חֲתִימָתָהּ — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ, אֶלָּא חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה. וְכֵן אִם לֹא רָצָה לוֹמַר ״וְלַכּוֹפְרִים״ אֶלָּא ״וְלַמַּלְשִׁינִים״ — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכַתְּחִלָּה וְלַמַּלְשִׁינִים:
שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה. A שַׁ״ץ who erred and skipped one of the berakhot but, when reminded, knows how to return to his place — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִן הַתֵּבָה : he returns to the place of the error כְּמוֹ יָחִיד הַטּוֹעֶה. But if he skipped « בִּרְכַּת הַמִּינִים » — מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵהַתֵּבָה מִיָּד, without even waiting to remind him, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת and he does not wish to curse himself. Even so, he is not removed from being שַׁ״ץ over a single time, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁטָּעָה. If he began it and erred — אֵין מְסַלְּקִין. Likewise if he skipped the opening of the berakha but said its חֲתִימָה — he returns לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה. And if he preferred to say « וְלַמַּלְשִׁינִים » rather than « וְלַכּוֹפְרִים » — אֵין מְסַלְּקִין, since there are places where one says לְכַתְּחִלָּה וְלַמַּלְשִׁינִים.
סעיף ב אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו ; הֵיכָן מַתְחִיל.
שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יִהְיֶה סָרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ג. וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה אִם הָיָה הַטָּעוּת בָּאֶמְצָעִיּוֹת, וְלֹא דַּי שֶׁיַּחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק בְּרָכָה אַחַת לִשְׁנַיִם. וְאִם הָיָה הַטָּעוּת בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּרֹאשׁ, וּבְג׳ אַחֲרוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה, שֶׁג׳ רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת, וְכֵן ג׳ אַחֲרוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד:
אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר. A שַׁ״ץ who erred and does not know how to return to his place — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, and that one לֹא יִהְיֶה סָרְבָן at that moment (as at סימן נ״ג). The replacement begins מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה where the other erred if the error was in the אֶמְצָעִיּוֹת — for אִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק בְּרָכָה אַחַת לִשְׁנַיִם. If it was בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּרֹאשׁ ; בְּג׳ אַחֲרוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה, since ג׳ רִאשׁוֹנוֹת count כְּאַחַת, and likewise the ג׳ אַחֲרוֹנוֹת (סימן קי״ד).
סעיף ג כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר — הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר ; חוּץ מִשַּׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל — שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אִם טָעָה כְּמוֹתוֹ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, שֶׁאִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, שֶׁהֲרֵי תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו, שֶׁהוּא מַזְכִּיר בָּהּ שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְשֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. וְהוּא שֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, שֶׁדִּינוֹ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ וְיֵשׁ בָּזֶה טֹרַח הַצִּבּוּר. אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה אִם הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ (אוֹ לִבְרָכָה אֶמְצָעִית שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב), שֶׁאֵין בָּזֶה טֹרַח צִבּוּר כָּל כָּךְ. וְיָחִיד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁחֲרִית וְנִזְכַּר אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ — צָרִיךְ לַחֲזֹר אַף עַל פִּי שֶׁתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו. וּמִכָּל מָקוֹם אִם לֹא חָזַר עַד אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל מוּסָף — אֵין צָרִיךְ שׁוּב לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, שֶׁאֵין לְהַחֲמִיר בְּדִיעֲבַד לְיָחִיד מִלְּכַתְּחִלָּה לָרַבִּים:
חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר. כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר — the שַׁ״ץ too חוֹזֵר if he erred like him בְּקוֹל רָם, except שַׁחֲרִית of רֹאשׁ חֹדֶשׁ or of שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב : if he did not mention רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, since תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין is before him. And that is when he only realizes after finishing his tefila (where the דִּין would be לַחֲזֹר לָרֹאשׁ). But if he realizes before finishing — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה if it is רֹאשׁ חֹדֶשׁ (or to a בְּרָכָה אֶמְצָעִית for שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב), שֶׁאֵין בָּזֶה טֹרַח צִבּוּר כָּל כָּךְ. And a יָחִיד who did not mention רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁחֲרִית, even alerted after finishing — צָרִיךְ לַחֲזֹר, even though מוּסָף is before him ; but if he did not return before praying מוּסָף — אֵין צָרִיךְ to repeat שַׁחֲרִית, שֶׁאֵין לְהַחֲמִיר בְּדִיעֲבַד לְיָחִיד מִלְּכַתְּחִלָּה לָרַבִּים.
סעיף ד טָעָה בְּלַחַשׁ — אֵינוֹ חוֹזֵר, סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת.
אִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֵׁנִית בְּלַחַשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. וְהוּא שֶׁלֹּא טָעָה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת, שֶׁאִם טָעָה בָּהֶן לְעוֹלָם חוֹזֵר כְּמוֹ שֶׁחוֹזֵר הַיָּחִיד. וְיֵשׁ מְקִלִּין אַף בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר, אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים — אֵין בַּחֲזָרָתוֹ טֹרַח כָּל כָּךְ:
טָעָה בְּלַחַשׁ. If the שַׁ״ץ erred when he prayed בְּלַחַשׁ — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר to pray a second time בְּלַחַשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל the קוֹל רָם he will say. And that שֶׁלֹּא טָעָה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת, for if he erred there — לְעוֹלָם חוֹזֵר like the יָחִיד. וְיֵשׁ מְקִלִּין even בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת ; and יֵשׁ לִסְמֹךְ on them when he only realizes after finishing his tefila — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר ; but if he realizes before finishing — אֵין בַּחֲזָרָתוֹ טֹרַח כָּל כָּךְ.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קכ״ו (Kehot edition, ד׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה
The yesod : דין שליח ציבור שטעה
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the שַׁ״ץ שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה and the grave case of the דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים. Then the אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר and where he restarts. Then the חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ against the טֹרַח הַצִּבּוּר. Finally the טּוֹעֶה בְּלַחַשׁ who סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם.
דִּלֵּג בְּרָכָה — אֵין מְסַלְּקִין ; בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד
Skipped a berakha — he is not removed ; birkat haminim — immediate removal
The principle. A שַׁ״ץ who skipped a berakha and knows how to return — אֵין מְסַלְּקִין ; but if he skipped בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת (seif א).
The consequence. One distinguishes an ordinary error from the suspicion of מִינוּת ; for a single time he is not removed permanently. Cf. siman 124 (חזרת הש״ץ).
אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו
Does not know how to return — another takes his place
The principle. If he does not know how to return — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, and the replacement לֹא יִהְיֶה סָרְבָן ; he resumes מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה, for אִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק בְּרָכָה אַחַת לִשְׁנַיִם (seif ב).
The consequence. ג׳ רִאשׁוֹנוֹת count כְּאַחַת (מַתְחִיל בָּרֹאשׁ), the ג׳ אַחֲרוֹנוֹת likewise (מַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה). Cf. siman 114 (סדר הברכות).
חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר
The chatz’s repetition and the burden on the congregation
The principle. כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר — the שַׁ״ץ חוֹזֵר בְּקוֹל רָם ; except שַׁחֲרִית of רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, since מוּסָף is before him (seif ג).
The consequence. If he realizes before finishing — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה ; the יָחִיד, though, must return. Cf. siman 127 (מודים דרבנן).
טָעָה בְּלַחַשׁ — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם
Erred in the silent amida — he relies on the loud one
The principle. טָעָה בְּלַחַשׁ — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר בְּלַחַשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; except if he erred בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת (seif ד).
The consequence. וְיֵשׁ מְקִלִּין אַף בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת when he only realizes after finishing. Cf. siman 125 (קדושה).
A note for study. The scope of this siman — the דִּלֵּג בְּרָכָה, the חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ and the טֹרַח הַצִּבּוּר — bears on the conduct of the שַׁ״ץ at the תֵּבָה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman קכ״ו. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his four seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| הַשַּׁ״ץ שֶׁדִּלֵּג בְּרָכָה | או״ח קכ״ו — יוֹדֵעַ לַחֲזֹר אֵין מְסַלְּקִין ; דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים מְסַלְּקִין מִיָּד. | מ״ב קכ״ו — גֶּדֶר חֲשַׁשׁ הַמִּינוּת וּפְרָטֵי הַסִּלּוּק. | ערוה״ש קכ״ו — טַעַם הַהַרְחָקָה מִשַּׁ״ץ שֶׁדִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים. | The Alter Rebbe’s way — יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — אֵין מְסַלְּקִין ; בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת ; וְלַמַּלְשִׁינִים — אֵין מְסַלְּקִין (סעיף א). |
| אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — הֵיכָן מַתְחִיל | או״ח קכ״ו — יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו ; אֶמְצָעִיּוֹת מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה, ג׳ רִאשׁוֹנוֹת בָּרֹאשׁ, ג׳ אַחֲרוֹנוֹת בָּרְצֵה. | מ״ב קכ״ו — גֶּדֶר הָאֶמְצָעִיּוֹת וּתְנַאי הַהַתְחָלָה. | ערוה״ש קכ״ו — סֵדֶר הַהַעֲבָרָה לְאַחֵר וְהַהַשְׁלָמָה. | The Alter Rebbe’s way — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו וְלֹא יִהְיֶה סָרְבָן ; מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה (אִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק) ; ג׳ רִאשׁוֹנוֹת בָּרֹאשׁ, ג׳ אַחֲרוֹנוֹת בָּעֲבוֹדָה (סעיף ב). |
| חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר | או״ח קכ״ו — ש״ץ חוֹזֵר כְּמוֹ יָחִיד ; חוּץ מִשַּׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר ; רמ״א — שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב כְּמוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ. | מ״ב קכ״ו — פְּרָטֵי הַנִּזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים. | ערוה״ש קכ״ו — הַהֶכְרֵעַ בֵּין טֹרַח צִבּוּר לְחוֹבַת הַתְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר שֶׁמּוּסָף לְפָנָיו ; נִזְכַּר קֹדֶם — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה ; וְיָחִיד צָרִיךְ לַחֲזֹר (סעיף ג). |
| טָעָה בְּלַחַשׁ | או״ח קכ״ו — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת. | מ״ב קכ״ו — גֶּדֶר הַסְּמִיכָה עַל הַקּוֹל רָם. | ערוה״ש קכ״ו — דִּין הַטּוֹעֶה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת בַּלַּחַשׁ. | The Alter Rebbe’s way — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; ג׳ רִאשׁוֹנוֹת — לְעוֹלָם חוֹזֵר, וְיֵשׁ מְקִלִּין וְיֵשׁ לִסְמֹךְ כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים (סעיף ד). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm קכ״ו, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 10, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ט, Meguila כ״ה). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ד׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — חֲשַׁשׁ הַמִּינוּת
Line 1 — the suspicion of minout
Principle of the siman : דִּלֵּג בְּרָכָה וְיוֹדֵעַ לַחֲזֹר — אֵין מְסַלְּקִין ; דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד (סעיף א).
The Rav’s reading : an ordinary error does not remove the שַׁ״ץ, but the דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים raises שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת. Cf. siman 124.
Practical consequence : do not remove over a single error, but withdraw at once the שַׁ״ץ who skips בִּרְכַּת הַמִּינִים.
קו ב — טֹרַח הַצִּבּוּר
Line 2 — the burden on the congregation
Principle of the siman : טָעָה בְּשַׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, מוּסָף לְפָנָיו (סעיפים ג-ד).
The Rav’s reading : the טֹרַח הַצִּבּוּר lightens the דִּין for the צִבּוּר where the יָחִיד would have to return. Cf. siman 127.
Practical consequence : distinguish before / after finishing the tefila — before, חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה ; after, אֵין מַחֲזִירִין.
קו ג — הַסְּמִיכָה עַל קוֹל רָם
Line 3 — relying on the loud repetition
Principle of the siman : טָעָה בְּלַחַשׁ — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת (סעיף ד).
The Rav’s reading : וְיֵשׁ מְקִלִּין אַף בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים. Cf. siman 125.
Practical consequence : the שַׁ״ץ does not repeat the לַחַשׁ, he counts on the חֲזָרָה בְּקוֹל רָם, save for the ג׳ רִאשׁוֹנוֹת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman קכ״ו in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman קכ״ו (דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה)
- ① דִּלֵּג בְּרָכָה. A שַׁ״ץ who skipped a berakha and knows how to return — אֵין מְסַלְּקִין, he returns כְּמוֹ יָחִיד הַטּוֹעֶה. Basis : SA HaRav קכ״ו seif א.
- ② בִּרְכַּת הַמִּינִים. Skipped בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת ; but no permanent removal over a single time. Basis : SA HaRav קכ״ו seif א.
- ③ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר. Does not know how to return — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו ; אֶמְצָעִיּוֹת → מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה ; ג׳ רִאשׁוֹנוֹת → בָּרֹאשׁ ; ג׳ אַחֲרוֹנוֹת → בָּעֲבוֹדָה. Basis : SA HaRav קכ״ו seif ב.
- ④ שַׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. A שַׁ״ץ who did not mention and וְלֹא נִזְכַּר until after finishing — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר ; נִזְכַּר קֹדֶם — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה. Basis : SA HaRav קכ״ו seif ג.
- ⑤ טָעָה בְּלַחַשׁ. The שַׁ״ץ does not repeat the לַחַשׁ — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; save בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת (וְיֵשׁ מְקִלִּין when he has already finished). Basis : SA HaRav קכ״ו seif ד.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman קכ״ו (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the דִּלֵּג בְּרָכָה, the חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ, the טֹרַח הַצִּבּוּר — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.