Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman קכ״ז — דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן. Chez le Rav, le siman se déploie en ג׳ סְעִיפִים (trois seifim) : la שְׁחִיָּה avec le chatz à מוֹדִים et la חֲתִימָה, la בִּרְכַּת כֹּהֲנִים dite par le chatz avec le ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״, et les nusḥaot ״שִׂים שָׁלוֹם״ / ״שָׁלוֹם רָב״.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן קכ״ז — דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ז — דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.127), suivi de notre traduction française. Le siman comporte trois seifim (ג׳ סְעִיפִים ; seif k → .127.k).
סעיף א כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַשַּׁ״ץ לְ״מוֹדִים״ — שׁוֹחִין ; חוֹתְמִין ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״.
דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:כְּשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְ״מוֹדִים״ — שׁוֹחִין עִמּוֹ הַצִּבּוּר. וַאֲפִלּוּ יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל י״ח — צָרִיךְ לָשׁוּחַ עִמּוֹ אִם הוּא עוֹמֵד בְּאֶמְצַע בְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּכוֹפֵר בְּמִי שֶׁחֲבֵרָיו מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ. וְלֹא דַּי בִּשְׁחִיָּה מוּעֶטֶת, אֶלָּא כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ג, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁחוּ יוֹתֵר מִדַּאי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְאוֹמְרִים הַצִּבּוּר ״מוֹדִים״ שֶׁהוּא תִּקּוּן הַרְבֵּה חֲכָמִים, וְנִקְרָא ״מוֹדִים דְּרַבָּנָן״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחוֹתְמִין ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֵל הַהוֹדָאוֹת״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. לְפִיכָךְ נוֹהֲגִין לַחְתֹּם בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וְאוֹמְרִים ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁחוֹת גַּם בַּסּוֹף בְּ״עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ״. וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ הַמִּנְהָג לוֹמַר הַכֹּל בִּשְׁחִיָּה אַחַת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַזְכָּרָה — אֵין לְהַקְפִּיד מִשּׁוּם ״ה׳ זֹקֵף כְּפוּפִים״ אֶלָּא בְּסוֹף הַבְּרָכָה אוֹ בִּתְחִלָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ג:
מוֹדִים דְּרַבָּנָן. Quand le שַׁ״ץ arrive à ״מוֹדִים״ — la communauté s’incline avec lui, et même le יָחִיד qui prie sa עֲמִידָה s’incline s’il se trouve בְּאֶמְצַע בְּרָכָה (cf. סימן ק״ט), pour ne pas paraître כְּכוֹפֵר. Pas une שְׁחִיָּה מוּעֶטֶת mais כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת (סימן קי״ג), et sans יוֹתֵר מִדַּאי. On récite le ״מוֹדִים״ appelé ״מוֹדִים דְּרַבָּנָן״. On חוֹתְמִין בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם : ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״. וְטוֹב לָחֹש de s’incliner aussi בַּסּוֹף. בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, l’usage est de tout dire בִּשְׁחִיָּה אַחַת.
סעיף ב אֵין כֹּהֲנִים — הַשַּׁ״ץ אוֹמֵר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים ; ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ בִּמְקוֹם אָמֵן.
יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם בְּכָל יוֹם, וְאֵין אוֹמְרִים שָׁם ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו׳״, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ״ח. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — צָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁהִיא ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו׳״ עַד ״וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם״. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין אוֹמְרִים רַק עַד ״שָׁלוֹם״. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם אוֹמֵר אוֹתָהּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם. וּבִזְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם — אֵין אוֹמְרִים אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ״א. וְאֵין הַצִּבּוּר נוֹהֲגִים לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁאוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, לְפִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לַעֲנוֹת אָמֵן אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין מִפִּי כֹּהֵן הַמְבָרֵךְ. אֶלָּא נוֹהֲגִין לוֹמַר ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ בִּמְקוֹם אָמֵן. יֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר כֵּן בְּסוֹף הַבְּרָכָה בִּלְבַד. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר כֵּן אַחַר כָּל פָּסוּק. וְהַנּוֹהֲגִין לוֹמַר אַחַר כָּל פָּסוּק ״יְהִי רָצוֹן״ וּבְסוֹף פָּסוּק ג׳ ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ — טוֹעִים הֵם, שֶׁ״יְּהִי רָצוֹן״ בְּלֹא מִלַּת ״כֵּן״ — אֵין מַשְׁמָעוּת אֵיזֶה דָּבָר ״יְהִי רָצוֹן״:
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים עַל יְדֵי הַשַּׁ״ץ. Là où les כֹּהֲנִים montent chaque jour, on ne dit pas ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ (cf. סימן קכ״ח). S’il n’y a אֵין שָׁם כֹּהֲנִים, le שַׁ״ץ dit la בִּרְכַּת כֹּהֲנִים — ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ עַד ״וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם״ ; בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ seulement עַד ״שָׁלוֹם״. וּבִזְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם — on ne la dit pas (סימן קכ״א). Le צִבּוּר ne répond pas אָמֵן après le שַׁ״ץ, mais ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ בִּמְקוֹם אָמֵן. Dire ״יְהִי רָצוֹן״ sans le mot ״כֵּן״ — c’est une erreur, car אֵין מַשְׁמָעוּת.
סעיף ג ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּשַׁחֲרִית ; ״שָׁלוֹם רָב״ בְּעַרְבִית וּבְמִנְחָה.
נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית ״שִׂים שָׁלוֹם״. וְכֵן בְּכָל זְמַן שֶׁאוֹמֵר ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כו׳״. אֲבָל בְּעַרְבִית מַתְחִילִין ״שָׁלוֹם רָב״. וְכֵן בְּמִנְחָה אֲפִלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, כְּשֶׁאֵין אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כו׳״. וְיֵשׁ מַתְחִילִין ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, הוֹאִיל וְאוֹמְרִים בּוֹ ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ״, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרִין בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת:
שִׂים שָׁלוֹם וְשָׁלוֹם רָב. בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, on dit בְּשַׁחֲרִית ״שִׂים שָׁלוֹם״, et de même à chaque fois qu’on dit ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ ; mais בְּעַרְבִית on commence ״שָׁלוֹם רָב״, et de même בְּמִנְחָה — même le שַׁ״ץ — quand on ne dit pas ״אֱלֹהֵינוּ״. וְיֵשׁ qui commencent ״שִׂים שָׁלוֹם״ à la מִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, הוֹאִיל וְאוֹמְרִים בּוֹ ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ״ — la תּוֹרָה qu’on lit à minḥa du Chabbat.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קכ״ז (édition Kehot, ג׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן
Le yesod : le מודים דרבנן
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de trois axes. D’abord la שְׁחִיָּה בְּמוֹדִים et la חֲתִימָה ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״. Ensuite la בִּרְכַּת כֹּהֲנִים dite par le שַׁ״ץ et le ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״. Enfin les nusḥaot du שָׁלוֹם — ״שִׂים שָׁלוֹם״ et ״שָׁלוֹם רָב״.
מוֹדִים דְּרַבָּנָן וְהַשְּׁחִיָּה
Le Modim deRabbanan et la שחייה
Le principe. Quand le שַׁ״ץ arrive à ״מוֹדִים״, la communauté s’incline avec lui — et même le יָחִיד בְּאֶמְצַע בְּרָכָה ; כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת, וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי (סעיף א).
La conséquence. On חוֹתְמִין בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם : ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״, et il est bon de s’incliner aussi בַּסּוֹף. Cf. siman 113 (שיעור הכריעות).
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים עַל יְדֵי הַשַּׁ״ץ
La birkat kohanim par le chatz
Le principe. אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — le שַׁ״ץ dit ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ עַד ״וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם״ ; בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ עַד ״שָׁלוֹם״ (סעיף ב).
La conséquence. אֵין עוֹנִין אָמֵן, אֶלָּא ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ — la מִלַּת ״כֵּן״ est indispensable au sens. Cf. siman 128 (נשיאת כפים).
שִׂים שָׁלוֹם וְשָׁלוֹם רָב
Sim Chalom et Chalom Rav
Le principe. בְּשַׁחֲרִית — ״שִׂים שָׁלוֹם״ ; בְּעַרְבִית וּבְמִנְחָה — ״שָׁלוֹם רָב״ (סעיף ג).
La conséquence. וְיֵשׁ מַתְחִילִין ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, מִשּׁוּם ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ״. Cf. siman 126 (חזרת הש״ץ).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — la שְׁחִיָּה, la בִּרְכַּת כֹּהֲנִים et les נֻסְחֵי הַשָּׁלוֹם — touche à la conduite quotidienne de la חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman קכ״ז. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses trois seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| מוֹדִים דְּרַבָּנָן וְהַשְּׁחִיָּה | או״ח קכ״ז — שׁוֹחִין עִם הַשַּׁ״ץ, וְחוֹתֵם ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״ בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם. | מ״ב קכ״ז — שִׁעוּר הַשְּׁחִיָּה וְהַמִּנְהָג בִּשְׁחִיָּה אַחַת. | ערוה״ש קכ״ז — נֻסַּח מוֹדִים דְּרַבָּנָן וְגֶדֶר הַחֲתִימָה. | Voie de l’Admour HaZaken — שׁוֹחִין וְאַף יָחִיד בְּאֶמְצַע ; כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת, לֹא יוֹתֵר מִדַּאי ; חוֹתְמִין בְּלֹא שֵׁם ; הַכֹּל בִּשְׁחִיָּה אַחַת (סעיף א). |
| בִּרְכַּת כֹּהֲנִים עַל יְדֵי הַשַּׁ״ץ | או״ח קכ״ז — אֵין כֹּהֲנִים הַשַּׁ״ץ אוֹמֵר ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ ; אֵין עוֹנִין אָמֵן. | מ״ב קכ״ז — ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ בִּמְקוֹם אָמֵן וְגִדְרוֹ. | ערוה״ש קכ״ז — דִּין עֲנִיַּת הַצִּבּוּר וְהַנֻּסָּח. | Voie de l’Admour HaZaken — עַד ״וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם״ (בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ עַד ״שָׁלוֹם״) ; ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ ; מִלַּת ״כֵּן״ מְעַכֶּבֶת הַמַּשְׁמָעוּת (סעיף ב). |
| שִׂים שָׁלוֹם וְשָׁלוֹם רָב | או״ח קכ״ז — שִׂים שָׁלוֹם בְּשַׁחֲרִית ; מִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת. | מ״ב קכ״ז — זְמַנֵּי ״שִׂים שָׁלוֹם״ וְ״שָׁלוֹם רָב״. | ערוה״ש קכ״ז — מִנְהַג הַנֻּסָּח בַּתְּפִלּוֹת. | Voie de l’Admour HaZaken — ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּשַׁחֲרִית וּכְשֶׁאוֹמֵר אֱלֹהֵינוּ ; ״שָׁלוֹם רָב״ בְּעַרְבִית וּמִנְחָה ; מִנְחַת שַׁבָּת ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ״ (סעיף ג). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm קכ״ז, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 9, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Sota מ׳, Berakhot כ״א). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ג׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — הַשְּׁחִיָּה בְּמוֹדִים
Ligne 1 — l’inclination à Modim
Principe du siman : שׁוֹחִין עִם הַשַּׁ״ץ בְּ״מוֹדִים״, כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי (סעיף א).
Lecture du Rav : même le יָחִיד בְּאֶמְצַע בְּרָכָה s’incline, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּכוֹפֵר. Cf. siman 113.
Conséquence pratique : חוֹתְמִין בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״, et l’usage est de tout dire בִּשְׁחִיָּה אַחַת.
קו ב — בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בְּפִי הַשַּׁ״ץ
Ligne 2 — la birkat kohanim dans la bouche du chatz
Principe du siman : אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — הַשַּׁ״ץ אוֹמֵר ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ (בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ עַד ״שָׁלוֹם״) (סעיף ב).
Lecture du Rav : אֵין עוֹנִין אָמֵן אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין מִפִּי כֹּהֵן — ici ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״. Cf. siman 128.
Conséquence pratique : la מִלַּת ״כֵּן״ est requise ; ״יְהִי רָצוֹן״ seul אֵין מַשְׁמָעוּת.
קו ג — נֻסְחֵי הַשָּׁלוֹם
Ligne 3 — les nusḥaot du Chalom
Principe du siman : ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּשַׁחֲרִית ; ״שָׁלוֹם רָב״ בְּעַרְבִית וּבְמִנְחָה (סעיף ג).
Lecture du Rav : le נֻסָּח suit la présence du ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״. Cf. siman 126.
Conséquence pratique : בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, יֵשׁ מַתְחִילִין ״שִׂים שָׁלוֹם״ מִשּׁוּם ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ״.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman קכ״ז dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman קכ״ז (דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן)
- ① שְׁחִיָּה. Quand le שַׁ״ץ arrive à ״מוֹדִים״ — שׁוֹחִין עִמּוֹ, כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת, וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי. Fondement : SA HaRav קכ״ז séif א.
- ② חֲתִימָה. On récite ״מוֹדִים דְּרַבָּנָן״ et l’on חוֹתְמִין בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם : ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״ ; l’usage est de tout dire בִּשְׁחִיָּה אַחַת. Fondement : SA HaRav קכ״ז séif א.
- ③ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — le שַׁ״ץ dit ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ ; בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ עַד ״שָׁלוֹם״. Fondement : SA HaRav קכ״ז séif ב.
- ④ עֲנִיָּה. אֵין עוֹנִין אָמֵן après le שַׁ״ץ — mais ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״, avec la מִלַּת ״כֵּן״ requise. Fondement : SA HaRav קכ״ז séif ב.
- ⑤ שָׁלוֹם. ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּשַׁחֲרִית ; ״שָׁלוֹם רָב״ בְּעַרְבִית וּבְמִנְחָה ; מִנְחַת שַׁבָּת — יֵשׁ מַתְחִילִין ״שִׂים שָׁלוֹם״. Fondement : SA HaRav קכ״ז séif ג.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman קכ״ז (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — la שְׁחִיָּה, la בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, les נֻסְחֵי הַשָּׁלוֹם — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.