Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman קכ״ז — דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן. In the Rav it unfolds over ג׳ סְעִיפִים (three seifim) : the שְׁחִיָּה with the chatz at מוֹדִים and the חֲתִימָה, the בִּרְכַּת כֹּהֲנִים said by the chatz with ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״, and the nusḥaot ״שִׂים שָׁלוֹם״ / ״שָׁלוֹם רָב״.
שולחן ערוך הרב — סימן קכ״ז — דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ז — דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.127), followed by our English translation. The siman has three seifim (ג׳ סְעִיפִים ; seif k → .127.k).
סעיף א כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַשַּׁ״ץ לְ״מוֹדִים״ — שׁוֹחִין ; חוֹתְמִין ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״.
דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:כְּשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְ״מוֹדִים״ — שׁוֹחִין עִמּוֹ הַצִּבּוּר. וַאֲפִלּוּ יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל י״ח — צָרִיךְ לָשׁוּחַ עִמּוֹ אִם הוּא עוֹמֵד בְּאֶמְצַע בְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּכוֹפֵר בְּמִי שֶׁחֲבֵרָיו מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ. וְלֹא דַּי בִּשְׁחִיָּה מוּעֶטֶת, אֶלָּא כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ג, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁחוּ יוֹתֵר מִדַּאי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְאוֹמְרִים הַצִּבּוּר ״מוֹדִים״ שֶׁהוּא תִּקּוּן הַרְבֵּה חֲכָמִים, וְנִקְרָא ״מוֹדִים דְּרַבָּנָן״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחוֹתְמִין ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֵל הַהוֹדָאוֹת״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. לְפִיכָךְ נוֹהֲגִין לַחְתֹּם בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וְאוֹמְרִים ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁחוֹת גַּם בַּסּוֹף בְּ״עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ״. וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ הַמִּנְהָג לוֹמַר הַכֹּל בִּשְׁחִיָּה אַחַת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַזְכָּרָה — אֵין לְהַקְפִּיד מִשּׁוּם ״ה׳ זֹקֵף כְּפוּפִים״ אֶלָּא בְּסוֹף הַבְּרָכָה אוֹ בִּתְחִלָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ג:
מוֹדִים דְּרַבָּנָן. When the שַׁ״ץ reaches ״מוֹדִים״ — the congregation bows with him, and even the יָחִיד praying his עֲמִידָה bows if he is בְּאֶמְצַע בְּרָכָה (cf. סימן ק״ט), so as not to appear כְּכוֹפֵר. Not a שְׁחִיָּה מוּעֶטֶת but כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת (סימן קי״ג), and not יוֹתֵר מִדַּאי. One recites ״מוֹדִים דְּרַבָּנָן״ and חוֹתְמִין בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם : ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״. וְטוֹב לָחֹש to bow also בַּסּוֹף. בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, the custom is to say it all בִּשְׁחִיָּה אַחַת.
סעיף ב אֵין כֹּהֲנִים — הַשַּׁ״ץ אוֹמֵר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים ; ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ בִּמְקוֹם אָמֵן.
יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם בְּכָל יוֹם, וְאֵין אוֹמְרִים שָׁם ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו׳״, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ״ח. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — צָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁהִיא ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו׳״ עַד ״וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם״. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין אוֹמְרִים רַק עַד ״שָׁלוֹם״. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם אוֹמֵר אוֹתָהּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם. וּבִזְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם — אֵין אוֹמְרִים אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ״א. וְאֵין הַצִּבּוּר נוֹהֲגִים לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁאוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, לְפִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לַעֲנוֹת אָמֵן אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין מִפִּי כֹּהֵן הַמְבָרֵךְ. אֶלָּא נוֹהֲגִין לוֹמַר ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ בִּמְקוֹם אָמֵן. יֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר כֵּן בְּסוֹף הַבְּרָכָה בִּלְבַד. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר כֵּן אַחַר כָּל פָּסוּק. וְהַנּוֹהֲגִין לוֹמַר אַחַר כָּל פָּסוּק ״יְהִי רָצוֹן״ וּבְסוֹף פָּסוּק ג׳ ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ — טוֹעִים הֵם, שֶׁ״יְּהִי רָצוֹן״ בְּלֹא מִלַּת ״כֵּן״ — אֵין מַשְׁמָעוּת אֵיזֶה דָּבָר ״יְהִי רָצוֹן״:
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים by the שַׁ״ץ. Where the כֹּהֲנִים raise their hands every day, one does not say ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ (cf. סימן קכ״ח). If אֵין שָׁם כֹּהֲנִים, the שַׁ״ץ says the בִּרְכַּת כֹּהֲנִים — ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ עַד ״וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם״ ; בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ only עַד ״שָׁלוֹם״. וּבִזְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם — it is not said (סימן קכ״א). The צִבּוּר does not answer אָמֵן after the שַׁ״ץ, but ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ בִּמְקוֹם אָמֵן. Saying ״יְהִי רָצוֹן״ without the word ״כֵּן״ — this is an error, for אֵין מַשְׁמָעוּת.
סעיף ג ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּשַׁחֲרִית ; ״שָׁלוֹם רָב״ בְּעַרְבִית וּבְמִנְחָה.
נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית ״שִׂים שָׁלוֹם״. וְכֵן בְּכָל זְמַן שֶׁאוֹמֵר ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כו׳״. אֲבָל בְּעַרְבִית מַתְחִילִין ״שָׁלוֹם רָב״. וְכֵן בְּמִנְחָה אֲפִלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, כְּשֶׁאֵין אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כו׳״. וְיֵשׁ מַתְחִילִין ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, הוֹאִיל וְאוֹמְרִים בּוֹ ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ״, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרִין בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת:
שִׂים שָׁלוֹם and שָׁלוֹם רָב. בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, one says בְּשַׁחֲרִית ״שִׂים שָׁלוֹם״, and likewise whenever one says ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ ; but בְּעַרְבִית one begins ״שָׁלוֹם רָב״, and likewise בְּמִנְחָה — even the שַׁ״ץ — when one does not say ״אֱלֹהֵינוּ״. וְיֵשׁ who begin ״שִׂים שָׁלוֹם״ at מִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, הוֹאִיל וְאוֹמְרִים בּוֹ ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ״ — the תּוֹרָה read at minḥa of Chabbat.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קכ״ז (Kehot edition, ג׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן
The yesod : דין מודים דרבנן
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along three axes. First the שְׁחִיָּה בְּמוֹדִים and the חֲתִימָה ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״. Then the בִּרְכַּת כֹּהֲנִים said by the שַׁ״ץ and ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״. Finally the nusḥaot of שָׁלוֹם — ״שִׂים שָׁלוֹם״ and ״שָׁלוֹם רָב״.
מוֹדִים דְּרַבָּנָן וְהַשְּׁחִיָּה
Modim deRabbanan and the שחייה
The principle. When the שַׁ״ץ reaches ״מוֹדִים״, the congregation bows with him — and even the יָחִיד בְּאֶמְצַע בְּרָכָה ; כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת, וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי (seif א).
The consequence. One חוֹתְמִין בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם : ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״, and it is good to bow also בַּסּוֹף. Cf. siman 113 (שיעור הכריעות).
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים עַל יְדֵי הַשַּׁ״ץ
The birkat kohanim by the chatz
The principle. אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — the שַׁ״ץ says ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ עַד ״וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם״ ; בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ עַד ״שָׁלוֹם״ (seif ב).
The consequence. אֵין עוֹנִין אָמֵן, אֶלָּא ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ — the מִלַּת ״כֵּן״ is indispensable to the sense. Cf. siman 128 (נשיאת כפים).
שִׂים שָׁלוֹם וְשָׁלוֹם רָב
Sim Chalom and Chalom Rav
The principle. בְּשַׁחֲרִית — ״שִׂים שָׁלוֹם״ ; בְּעַרְבִית וּבְמִנְחָה — ״שָׁלוֹם רָב״ (seif ג).
The consequence. וְיֵשׁ מַתְחִילִין ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, מִשּׁוּם ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ״. Cf. siman 126 (חזרת הש״ץ).
A note for study. The scope of this siman — the שְׁחִיָּה, the בִּרְכַּת כֹּהֲנִים and the נֻסְחֵי הַשָּׁלוֹם — bears on the daily conduct of the חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman קכ״ז. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his three seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| מוֹדִים דְּרַבָּנָן וְהַשְּׁחִיָּה | או״ח קכ״ז — שׁוֹחִין עִם הַשַּׁ״ץ, וְחוֹתֵם ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״ בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם. | מ״ב קכ״ז — שִׁעוּר הַשְּׁחִיָּה וְהַמִּנְהָג בִּשְׁחִיָּה אַחַת. | ערוה״ש קכ״ז — נֻסַּח מוֹדִים דְּרַבָּנָן וְגֶדֶר הַחֲתִימָה. | The Alter Rebbe’s way — שׁוֹחִין וְאַף יָחִיד בְּאֶמְצַע ; כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת, לֹא יוֹתֵר מִדַּאי ; חוֹתְמִין בְּלֹא שֵׁם ; הַכֹּל בִּשְׁחִיָּה אַחַת (סעיף א). |
| בִּרְכַּת כֹּהֲנִים עַל יְדֵי הַשַּׁ״ץ | או״ח קכ״ז — אֵין כֹּהֲנִים הַשַּׁ״ץ אוֹמֵר ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ ; אֵין עוֹנִין אָמֵן. | מ״ב קכ״ז — ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ בִּמְקוֹם אָמֵן וְגִדְרוֹ. | ערוה״ש קכ״ז — דִּין עֲנִיַּת הַצִּבּוּר וְהַנֻּסָּח. | The Alter Rebbe’s way — עַד ״וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם״ (בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ עַד ״שָׁלוֹם״) ; ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״ ; מִלַּת ״כֵּן״ מְעַכֶּבֶת הַמַּשְׁמָעוּת (סעיף ב). |
| שִׂים שָׁלוֹם וְשָׁלוֹם רָב | או״ח קכ״ז — שִׂים שָׁלוֹם בְּשַׁחֲרִית ; מִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת. | מ״ב קכ״ז — זְמַנֵּי ״שִׂים שָׁלוֹם״ וְ״שָׁלוֹם רָב״. | ערוה״ש קכ״ז — מִנְהַג הַנֻּסָּח בַּתְּפִלּוֹת. | The Alter Rebbe’s way — ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּשַׁחֲרִית וּכְשֶׁאוֹמֵר אֱלֹהֵינוּ ; ״שָׁלוֹם רָב״ בְּעַרְבִית וּמִנְחָה ; מִנְחַת שַׁבָּת ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ״ (סעיף ג). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm קכ״ז, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 9, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Sota מ׳, Berakhot כ״א). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ג׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — הַשְּׁחִיָּה בְּמוֹדִים
Line 1 — the bowing at Modim
Principle of the siman : שׁוֹחִין עִם הַשַּׁ״ץ בְּ״מוֹדִים״, כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי (סעיף א).
The Rav’s reading : even the יָחִיד בְּאֶמְצַע בְּרָכָה bows, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּכוֹפֵר. Cf. siman 113.
Practical consequence : חוֹתְמִין בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״, and the custom is to say it all בִּשְׁחִיָּה אַחַת.
קו ב — בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בְּפִי הַשַּׁ״ץ
Line 2 — the birkat kohanim in the chatz’s mouth
Principle of the siman : אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — הַשַּׁ״ץ אוֹמֵר ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ (בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ עַד ״שָׁלוֹם״) (סעיף ב).
The Rav’s reading : אֵין עוֹנִין אָמֵן אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין מִפִּי כֹּהֵן — here ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״. Cf. siman 128.
Practical consequence : the מִלַּת ״כֵּן״ is required ; ״יְהִי רָצוֹן״ alone אֵין מַשְׁמָעוּת.
קו ג — נֻסְחֵי הַשָּׁלוֹם
Line 3 — the nusḥaot of Chalom
Principle of the siman : ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּשַׁחֲרִית ; ״שָׁלוֹם רָב״ בְּעַרְבִית וּבְמִנְחָה (סעיף ג).
The Rav’s reading : the נֻסָּח follows the presence of ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״. Cf. siman 126.
Practical consequence : at מִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, יֵשׁ מַתְחִילִין ״שִׂים שָׁלוֹם״ מִשּׁוּם ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ״.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman קכ״ז in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman קכ״ז (דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן)
- ① שְׁחִיָּה. When the שַׁ״ץ reaches ״מוֹדִים״ — שׁוֹחִין עִמּוֹ, כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת, וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי. Basis : SA HaRav קכ״ז seif א.
- ② חֲתִימָה. One recites ״מוֹדִים דְּרַבָּנָן״ and חוֹתְמִין בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם : ״בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת״ ; the custom is to say it all בִּשְׁחִיָּה אַחַת. Basis : SA HaRav קכ״ז seif א.
- ③ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — the שַׁ״ץ says ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״ ; בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ עַד ״שָׁלוֹם״. Basis : SA HaRav קכ״ז seif ב.
- ④ עֲנִיָּה. אֵין עוֹנִין אָמֵן after the שַׁ״ץ — but ״כֵּן יְהִי רָצוֹן״, with the required מִלַּת ״כֵּן״. Basis : SA HaRav קכ״ז seif ב.
- ⑤ שָׁלוֹם. ״שִׂים שָׁלוֹם״ בְּשַׁחֲרִית ; ״שָׁלוֹם רָב״ בְּעַרְבִית וּבְמִנְחָה ; מִנְחַת שַׁבָּת — יֵשׁ מַתְחִילִין ״שִׂים שָׁלוֹם״. Basis : SA HaRav קכ״ז seif ג.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman קכ״ז (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the שְׁחִיָּה, the בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, the נֻסְחֵי הַשָּׁלוֹם — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.