✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman קכ״ט · At which prayers we recite the ברכת כהנים
באיזה תפילות נושאים כפים — the priestly blessing is recited only at שחרית, at מוסף and at נעילה on days that have a Neila ; not at מנחה (for fear of שכרות), except at the מנחה of a fast day ; and a כהן who went up to the duchan at the מנחה of Yom Kippur — אין מורידין אותו מפני החשד
סימן קכ״ט · ב׳ סעיפים
באיזה תפילות נושאים כפים
🌱 Introductory level · מתחילים
✦ ❖ ✦
This siman teaches at which prayers the Kohanim recite the נשיאת כפים : at שחרית ומוסף, and at נעילה on days that have one (such as Yom Kippur) ; not at מנחה, for drunkenness (שכרות) is common at that hour — except at the מנחה of a fast without a Neila, which is close to sunset and resembles the Neila ; and a כהן who went up to the duchan at the מנחה of Yom Kippur — אין מורידין אותו for fear of the חשד. Hebrew text, fluent English translation and explanation of the ב׳ seifim, with a section of practical cases.
Topic: At which prayers the נשיאת כפים is recited — שחרית ומוסף ונעילה, לא במנחה, כהן שעלה במנחת יום הכפורים
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ״ט · ב׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Our Sages taught in the Mishnah (תענית כ״ו.) : בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה — on public fasts and on Yom Kippur the Kohanim raise their hands. But our masters kept the priestly blessing away from the מנחה of ordinary days, משום דשכיחא שכרות באותה שעה — because drunkenness is common at that hour. Hence the whole siman: at which prayers we raise the hands, the מנחה of a fast, and a כהן who went up by mistake at the מנחה of Yom Kippur. We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the custom and to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. The ב׳ seifim — באיזה תפילות נושאים כפים (séif 1), כהן שעלה במנחת יום הכפורים (séif 2)
1. Practical case — the ordinary מנחה: no נשיאת כפים (שכרות)
2. Practical case — the מנחה of a fast day: when is there a נשיאת כפים ?
3. Practical case — the כהן who went up at the מנחה of Yom Kippur: אין מורידין אותו
+ Comprehension questions and going further
A. At which prayers we recite the נשיאת כפים — the ב׳ seifim
נְשִׂיאַת כַּפַּיִם — the priestly blessing — the question of the siman is not how but at which prayers it is recited. The principle: it takes place at שחרית ומוסף and at נעילה (on days that have one), but not at מנחה of ordinary days, for drunkenness (שכרות) is common in the afternoon and one fears the Kohen may be intoxicated. From this טעם flow the fate of the מנחה of a fast and that of the כהן who went up by mistake at the מנחה of Yom Kippur.
Séif 1 — באיזה תפילות: at which prayers
אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביום הכפורים, אבל לא במנחה משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שכור, וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים; אבל בתענית שאין בו נעילה, הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים, הילכך יש בה נשיאת כפים.
Séif 1: there is no נשיאת כפים except at שחרית, at מוסף and at נעילה, on a day that has a Neila such as Yom Kippur; but not at מנחה, for drunkenness is common at that hour and one fears the Kohen may be intoxicated. They decreed (to keep the נשיאת כפים away) at the מנחה of a fast because of (אטו) the מנחה of ordinary days; but on a fast without a Neila, since the מנחה prayer is close to sunset, it resembles the נעילה prayer and is not confused (אינה מתחלפת) with the מנחה of ordinary days — therefore it has a נשיאת כפים.
Three moments with a נשיאת כפים: שחרית, מוסף, and נעילה on days that have one. Not at the ordinary מנחה, because of שכרות (the afternoon, after the meal). And out of fear of confusion, they even kept the נשיאת כפים away from the מנחה of a fast — אטו (“because of”) the מנחה of ordinary days — except if that fast has no Neila: then its מנחה, close to sunset, resembles the נעילה, is not confused with the ordinary מנחה, and has a נשיאת כפים.
Séif 2 — כהן שעלה במנחת יום הכפורים: the Kohen who went up by mistake
כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכפורים במנחה, כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא ולכך הורידוהו. הגה: ולכן אומרים במנחה ביום כפורים אלהינו ואלהי אבותינו אע״ג דאין ראוי לנשיאת כפים מכל מקום הואיל ואם עלה לא ירד מקרי קצת ראוי, וכן נוהגין במדינות אלו אע״פ שיש חולקים.
Séif 2: a Kohen who transgressed and went up to the duchan at the מנחה of Yom Kippur — since it is known that there is no drunkenness then — does recite his blessing, and he is not brought down, because of the suspicion: lest they say “he is פסול (disqualified), and that is why they brought him down.” Rama: this is why one says at the מנחה of Yom Kippur “אלהינו ואלהי אבותינו” — even though it is not a fitting moment for the נשיאת כפים, nevertheless, since “if he went up he does not go down,” it is called “somewhat fitting” (קצת ראוי); and so is the custom in these lands, even though some disagree.
The reason to keep מנחה away was שכרות; yet at the מנחה of Kippur there is no drunkenness. So if a Kohen went up (wrongly — לכתחילה one does not go up), he is not brought down: otherwise people would think he was removed because he is פסול (חשד). Hence the Rama: since “if he went up he does not go down,” the מנחה of Kippur is קצת ראוי for the נשיאת כפים — which is why one says there “אלהינו ואלהי אבותינו” (the prayer that introduces the blessing).
The siman in one sentence: נשיאת כפים at שחרית ומוסף and at נעילה on days that have one, but not at the ordinary מנחה (שכרות), nor at the מנחה of a fast — except if that fast has no Neila (it then resembles the נעילה); and the כהן who went up by mistake at the מנחה of Kippur — אין מורידין אותו for fear of the חשד; hence the practice of saying there “אלהינו ואלהי אבותינו” (Rama).
Practical cases
Case 1 — The ordinary מנחה
Situation: on an ordinary day, a Kohen wishes to go up to the duchan at מנחה. Does he?
Conduct: at the מנחה of ordinary days there is no נשיאת כפים, because of the שכרות common at that hour (after the meal). The Kohanim therefore do not go up to the duchan at מנחה. For the practical application and variations of custom, one follows one's Rav.
Case 2 — The מנחה of a fast day
Situation: at the מנחה of a fast day, is there a נשיאת כפים?
Conduct: it all depends on whether there is a Neila. They kept the נשיאת כפים away from the מנחה of a fast (that has a Neila) for fear of confusion with the ordinary מנחה. But on a fast without a Neila, since its מנחה is close to sunset, it resembles the נעילה, is not confused, and has a נשיאת כפים. For the concrete application (local customs, timing), one follows one's Rav.
Case 3 — The כהן who went up at the מנחה of Kippour
Situation: at the מנחה of Yom Kippur, a Kohen went up to the duchan. Is he brought down?
Conduct: no — since it is known that there is no drunkenness on Kippur, he recites his blessing and he is not brought down, for fear of the חשד (lest they say he is פסול). This is why the custom (Rama) is to say at the מנחה of Kippur “אלהינו ואלהי אבותינו,” for this prayer is קצת ראוי for the blessing. For the concrete conduct, one follows one's Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- At which prayers is the נשיאת כפים recited, and why not at מנחה (séif 1)?
- Why was the נשיאת כפים kept away even from the מנחה of a fast (the principle אטו)?
- On which fast does its מנחה have a נשיאת כפים, and why (séif 1)?
- A כהן who went up at the מנחה of Kippur — is he brought down, and why (séif 2)?
- What does “קצת ראוי” mean and why does one say “אלהינו ואלהי אבותינו” (Rama)?
Going further
If you wish to deepen this siman:
📖Join the khavroutha
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpoul — טעם דשכיחא שכרות והרחבתו למנחת תענית אטו מנחת שאר ימים ; גדר מתחלפת — מנחה סמוכה לשקיעה דומה לנעילה ; כהן שעלה — אין מורידין מפני החשד, ואמירת אלהינו ואלהי אבותינו מקרי קצת ראוי
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the shitah of the Shulchan Aroukh HaRav — באיזה תפילות נושאים כפים, טעם דשכרות, מנחת תענית וכהן שעלה במנחת יום הכפורים