Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman קכ״ט — בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם. In the Rav it unfolds over ב׳ סְעִיפִים (two seifim) : the זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם (שַׁחֲרִית, מוּסָף וּנְעִילָה, not at מנחה because of drunkenness) with the גְּזֵרַת מִנְחַת תַּעֲנִית, then the דִּין הַכֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה at Mincha of Yom Kippur and the מִנְהַג ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״.
שולחן ערוך הרב — סימן קכ״ט — בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ט — בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.129), followed by our English translation. The siman has two seifim (ב׳ סְעִיפִים ; seif k → .129.k).
סעיף א אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית מוּסָף וּנְעִילָה ; לֹא בְּמִנְחָה מִשּׁוּם שִׁכְרוּת.
בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית וּמוּסָף וּנְעִילָה בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְעִילָה כְּגוֹן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל לֹא בְּמִנְחָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשִּׁכְרוּת מְצוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְשֶׁמָּא יִהְיֶה הַכֹּהֵן שִׁכּוֹר. וְגָזְרוּ בְּמִנְחָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים וּשְׁאָר תַּעֲנִית צִבּוּר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן נְעִילָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקע״ט אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים, לְפִי שֶׁבְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְעִילָה מִתְפַּלְלִים מִנְחָה בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל כְּדֵי לְהַתְחִיל נְעִילָה קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה וּמִתְחַלֶּפֶת הִיא בְּמִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים, שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים לְהִתְפַּלֵּל בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל מִפְּנֵי אוֹתָם שֶׁרוֹצִים לֶאֱכֹל אַחַר כָּךְ, שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן רל״ב. אֲבָל בְּתַעֲנִית שֶׁאֵין בָּהֶם נְעִילָה, הוֹאִיל וּתְפִלַּת הַמִּנְחָה הוּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה — הִיא דּוֹמָה לִתְפִלַּת נְעִילָה וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּמִנְחָה שֶׁל שְׁאָר הַיָּמִים, לְפִיכָךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם:
The time of נשיאת כפים. There is נשיאת כפים only at שַׁחֲרִית, מוּסָף and נְעִילָה, on a day that has נעילה (like Yom Kippur) ; but not at מנחה, since drunkenness (שִׁכְרוּת) is common at that hour and the kohen might be שיכור. They decreed [no נשיאת כפים] at the מנחה of Yom Kippur and other תַּעֲנִית צִבּוּר that have נעילה (as explained in siman תקע״ט), even though there is no fear of drunkenness — a גְּזֵרָה because of the מנחה of ordinary days : for on a day with נעילה one prays מנחה בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל (while the day is still long) so as to begin נעילה before sunset, and it would be confused with ordinary מנחה (prayed early for those who wish to eat afterward, since eating before מנחה is forbidden, siman רל״ב). But on a fast without נעילה, since מנחה is close to sunset — it resembles נעילה and is not confused with ordinary מנחה, therefore there is נשיאת כפים.
סעיף ב כֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה בְּמִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים — אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ.
כֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם שִׁכְרוּת — הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ פָּסוּל הוּא וּלְכָךְ הוֹרִידוּהוּ. וְלָכֵן נוֹהֲגִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו׳״ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אוֹמְרִים אֶלָּא בִּזְמַן הָרָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְאִם עָלָה לֹא יֵרֵד וְנוֹשֵׂא כַּפָּיו — נִקְרָא קְצָת רָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם:
עָבַר וְעָלָה. A kohen who transgressed and went up to the דוכן at the מנחה of Yom Kippur — since it is known that there is no drunkenness there — he does נשיאת כפים and we do not bring him down, because of suspicion (חֲשָׁד) : lest people say he is פָּסוּל and that is why he was brought down. Therefore the custom in these lands is to say ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו׳״ at the מנחה of Yom Kippur — even though it is said only at a time רָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם, nevertheless, since if he went up he does not come down and does נשיאת כפים — it is נִקְרָא קְצָת רָאוּי (somewhat fit) for נשיאת כפים.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קכ״ט (Kehot edition, ב׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם
The yesod : in which prayers we do נשיאת כפים
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along three axes. First the זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם (שַׁחֲרִית, מוּסָף וּנְעִילָה) and the reason for excluding מנחה (חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת). Then the גְּזֵרַת מִנְחַת תַּעֲנִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נְעִילָה אַטּוּ ordinary מנחה, with the distinction of the תענית שאין בה נעילה. Finally the דִּין הַכֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה and the חֲשָׁד that grounds the מִנְהַג ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״.
זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם — שַׁחֲרִית מוּסָף וּנְעִילָה
The time of נשיאת כפים — Shacharit, Musaf and Neila
The principle. נְשִׂיאַת כַּפַּיִם only at שַׁחֲרִית, מוּסָף and נְעִילָה (on a day that has נעילה) ; לֹא בְּמִנְחָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשִּׁכְרוּת מְצוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה — the kohen might be שיכור (seif א).
The consequence. The reason lies not in the prayer itself but in the hour : what excludes מנחה is the חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת of the afternoon. Cf. siman 128 (דיני נשיאת כפים).
גְּזֵרַת מִנְחַת תַּעֲנִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נְעִילָה
The decree on the Mincha of a fast with Neila
The principle. They decreed [no נשיאת כפים] at the מנחה of Yom Kippur and תַּעֲנִית צִבּוּר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן נְעִילָה — even without חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת — גְּזֵרָה מִשּׁוּם מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים, since it is prayed בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל and confused with ordinary מנחה (seif א).
The consequence. But a תענית שֶׁאֵין בָּהּ נְעִילָה — whose מנחה is סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה — resembles נעילה, is not confused, לְפִיכָךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. Cf. siman 128 (זמן וכשרות הכהן).
עָבַר וְעָלָה — ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״
He went up — « Elokeinu ve-Elokei avoteinu »
The principle. A kohen שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן at מנחת יום הכיפורים — since it is יָדוּעַ there is no drunkenness — נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד (seif ב).
The consequence. Since אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, that מנחה is נִקְרָא קְצָת רָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם ; hence one says ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ״. Cf. siman 130 (המשך דיני הכהנים).
A note for study. The scope of this siman — the זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, the גְּזֵרַת מִנְחָה and the דִּין הַכֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה — bears on the kohen’s conduct across the different prayers. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman קכ״ט. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his two seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם וְטַעַם הַשִּׁכְרוּת | או״ח קכ״ט — נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּשַׁחֲרִית מוּסָף וּנְעִילָה, לֹא בְּמִנְחָה מִשּׁוּם שֶׁכִּיחָא שִׁכְרוּת. | מ״ב קכ״ט — גֶּדֶר חֲשַׁשׁ הַשִּׁכְרוּת שֶׁבְּשָׁעַת הַמִּנְחָה. | ערוה״ש קכ״ט — טַעַם מְנִיעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּמִנְחָה. | The Alter Rebbe’s way — אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית וּמוּסָף וּנְעִילָה, אֲבָל לֹא בְּמִנְחָה מִפְּנֵי שֶׁהַשִּׁכְרוּת מְצוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (סעיף א). |
| גְּזֵרַת מִנְחַת תַּעֲנִית וְהַחִלּוּק | או״ח קכ״ט — גָּזְרוּ בְּמִנְחָה שֶׁל תַּעֲנִית אַטּוּ מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים ; תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ נְעִילָה יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. | מ״ב קכ״ט — פְּרָטֵי הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ וְשֶׁאֵין בָּהֶן נְעִילָה. | ערוה״ש קכ״ט — הַהַכְרָעָה בְּמִנְחַת תַּעֲנִית לְעִנְיַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. | The Alter Rebbe’s way — גְּזֵרָה מִשּׁוּם מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים (מִתְפַּלְלִים בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל) ; אֲבָל תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ נְעִילָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעָה — יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם (סעיף א). |
| עָבַר וְעָלָה וּמִנְהַג ״אֱלֹהֵינוּ״ | או״ח קכ״ט — עָבַר וְעָלָה בְּמִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ ; רמ״א — אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״. | מ״ב קכ״ט — טַעַם הַחֲשָׁד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ פָּסוּל הוּא. | ערוה״ש קכ״ט — גֶּדֶר ״קְצָת רָאוּי״ לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם. | The Alter Rebbe’s way — אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הַחֲשָׁד ; וְלָכֵן אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ״, שֶׁנִּקְרָא קְצָת רָאוּי (סעיף ב). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm קכ״ט, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 15 and 14, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Taanit כ״ו, Meguila כ״א). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ב׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם
Line 1 — the time of נשיאת כפים
Principle of the siman : נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּשַׁחֲרִית מוּסָף וּנְעִילָה ; לֹא בְּמִנְחָה (סעיף א).
The Rav’s reading : the reason is the חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת of the מנחה hour, not the nature of the prayer. Cf. siman 128.
Practical consequence : at שחרית and מוסף (and נעילה) — נשיאת כפים ; at מנחה of an ordinary day — no.
קו ב — גְּזֵרָה וְחִלּוּק הַתַּעֲנִיּוֹת
Line 2 — decree and distinction of the fasts
Principle of the siman : מִנְחַת תַּעֲנִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נְעִילָה — forbidden אַטּוּ ordinary מנחה ; שֶׁאֵין בָּהּ נְעִילָה — יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם (סעיף א).
The Rav’s reading : the key is the hour of the prayer : בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל (confused) versus סָמוּךְ לִשְׁקִיעָה (resembles נעילה). Cf. siman 128.
Practical consequence : no נשיאת כפים at מנחת יום הכיפורים ; yes at מנחה of a fast without נעילה, close to sunset.
קו ג — חֲשָׁד וּמִנְהַג ״אֱלֹהֵינוּ״
Line 3 — חשד and the custom of « Elokeinu »
Principle of the siman : עָבַר וְעָלָה בְּמִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים — אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הַחֲשָׁד (סעיף ב).
The Rav’s reading : since אִם עָלָה לֹא יֵרֵד — נִקְרָא קְצָת רָאוּי, which grounds the מנהג of saying ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״. Cf. siman 130.
Practical consequence : at מנחת יום הכיפורים the שליח ציבור says ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ״.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman קכ״ט in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman קכ״ט (בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם)
- ① שַׁחֲרִית וּמוּסָף. נְשִׂיאַת כַּפַּיִם at שַׁחֲרִית and מוּסָף ; and at נְעִילָה on a day that has נעילה (Yom Kippur). Basis : SA HaRav קכ״ט seif א.
- ② מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים. No נשיאת כפים at the מנחה of ordinary days — מִשּׁוּם שֶׁהַשִּׁכְרוּת מְצוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. Basis : SA HaRav קכ״ט seif א.
- ③ מִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. No נשיאת כפים at the מנחה of Yom Kippur and fasts that have נעילה — גְּזֵרָה אַטּוּ ordinary מנחה. Basis : SA HaRav קכ״ט seif א.
- ④ תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ נְעִילָה. Its מנחה (סָמוּךְ לִשְׁקִיעָה) resembles נעילה — יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. Basis : SA HaRav קכ״ט seif א.
- ⑤ עָבַר וְעָלָה and ״אֱלֹהֵינוּ״. A kohen who went up at מנחת יום הכיפורים — אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ (חֲשָׁד) ; and one says ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ״ (קְצָת רָאוּי). Basis : SA HaRav קכ״ט seif ב.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman קכ״ט (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, the גְּזֵרַת מִנְחָה, the דִּין הַכֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.