✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ט״ו · התרת ציצית מבגד לבגד ונקרע הטלית
אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית — התרת הציציות לטלית אחר, הכנף התפור מבגד אחר, והטלית שנקרעה סמוך לכנף
סימן ט״ו · ו׳ סעיפים
אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לו׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על התרת הציציות מטלית זה לטלית אחר — מותר, אבל לא להתירן בלא להניחן בבגד אחר (וטלית של מתים, רמ״א) —, הכנף שכבר יש בו ציצית שאין תופרים אותו בבגד אחר (על כנפי בגדיהם), הטלית שחלקוה לשתים, הטלית שנקרעה תוך ג׳ אצבעות (מחלוקת רש״י / רב עמרם), הקרע מן הנקב ולמטה, והתפירות סמוך לכנף בחוט שהוא מין הציצית — וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: התרת הציציות מבגד לבגד, הכנף התפור מבגד אחר, והטלית שנקרעה או נתפרה סמוך לכנף
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ט״ו · ו׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
בסימנים י״ג וי״ד למדנו את דיני הציצית בשבת, ומי כשר להטילה. כאן פונה השולחן ערוך אל חייה הממשיים של הטלית: רוצים להעביר את ציציותיה לבגד אחר, הטלית נקרעת, תופרים אותה. שני יסודות גדולים עוברים בסימן. ראשית, כבוד המצווה: מותר להתיר את הציציות מטלית כדי להניחן בטלית אחרת — אבל לא להתירן ולהניח את הבגד ריק (סעיף א). שנית, עשייה בכשרות — ההטלה צריכה להיות כשרה בשעתה: הכנף צריך להיות מן הבגד בשעת העשייה (סעיף ב), טלית שחלקוה לשתים שומרת על ציציותיה אם בכל חלק יש שיעור (סעיף ג), וקרע בתוך ג׳ אצבעות מן השפה מעורר את המחלוקת הגדולה של רש״י ורב עמרם: האם מותר לתפור, והאם הכנף התפור עודנו « כנף » (סעיפים ד–ה)? ולבסוף, אף תפירת חיזוק פשוטה סמוך לכנף, בחוט שהוא מין הציצית, טעונה זהירות (סעיף ו). אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה המעשית — נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. התרת הציציות — מותר מטלית לטלית ; לא להתירן בלא להניחן ; טלית של מתים (רמ״א) (סעיף א)
ב. הכנף התפור מבגד אחר — אין תופרים כנף עם ציציתו בבגד אחר : על כנפי בגדיהם (סעיף ב)
ג. טלית שחלקוה לשתים — אם בכל חלק יש שיעור ונשארה ציצית אחת או שתים → אין בו תעשה ולא מן העשוי (סעיף ג)
ד. נקרע תוך ג׳ אצבעות — אינו רשאי לתפור : מחלוקת רש״י / רב עמרם ; ירא שמים יצא את כולם (סעיף ד)
ה. נקרע מן הנקב ולמטה — קדמה ההטלה לקרע → כשר ; תפרו והטיל אחר כך : צמר / שאר מינים (סעיף ה)
ו. תפירות סמוך לכנף — החתיכה התפורה, החיזוק סביב הנקב, חוט שהוא מין הציצית (רמ״א) (סעיף ו)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. התרת הציציות מטלית לטלית (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] אִם לְהַתִּיר צִיצִית מִבֶּגֶד לְבֶגֶד וְדִין נִקְרַע הַטַּלִּית. וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים.
מֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִיּוֹת מִטַּלִּית זֶה וְלִתְּנָם בְּטַלִּית אַחֵר, אֲבָל שֶׁלֹּא לְהַנִּיחָם בְּבֶגֶד אַחֵר — לֹא. הַגָּהּ: וְדַוְקָא בְּטַלִּית שֶׁל בַּר חִיּוּבָא, אֲבָל מֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִית מִטַּלִּית שֶׁל מֵתִים (מָרְדְּכַי וְתוֹס׳ פֶּרֶק ב״מ דַּף כ״ב).
[א] מותר להתיר ציציות מטלית זה וליתנם בטלית אחר ; אבל להתירן שלא על מנת להניחן בבגד אחר — לא. הגה: ודווקא בטלית של בר חיובא, אבל מותר להתיר ציצית מטלית של מתים. כלומר: ההעברה לבגד אחר — מותרת, שהחוטים ממשיכים לשמש למצוותם ; אבל אין מפשיטים בגד ממצוותו בחינם.
בַּר חִיּוּבָא — « מי שמחויב במצווה » — אדם השייך בחיוב הציצית. טליתו של חי היא « בגד של מצווה »: לרוקן אותה מציציותיה בלא תכלית פוגע במצווה. אבל טלית המיועדת למתים שוב אינה בגד של חיוב — המת פטור מן המצוות — ולכן מתיר הרמ״א להתיר ממנה את הציציות.
שלושה רעיונות בסעיף:
- להעביר — מותר. התרת הציציות מטלית כדי להטילן בטלית אחרת אינה זלזול במצווה — החוטים ממשיכים לשמש.
- להתיר בלא להניח — לא. התרת הציציות בלא לייעדן לבגד אחר מניחה את הטלית ערומה ממצוותה — זאת אין עושים.
- טלית של מתים (רמ״א): מטלית שאינה של בר חיובא — כטלית של מתים — מותר להתיר את הציציות.
סעיף א במשפט אחד: מותר להתיר את הציציות מטלית כדי להניחן בטלית אחרת ; אין מתירים אותן בחינם — ומטלית של מתים (שאינה של בר חיובא) מותר (רמ״א).
ב. הכנף התפור מבגד אחר : על כנפי בגדיהם (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] אֵינוֹ יָכוֹל לִקַּח הַכָּנָף כְּמוֹ שֶׁהוּא עִם הַצִּיצִית וּלְתָפְרוֹ בְּבֶגֶד אַחֵר, מִשּׁוּם דְּעַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם בָּעִינַן, וְכָנָף זֶה לֹא הָיָה מִבֶּגֶד זֶה בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה.
[ב] אינו יכול ליקח את הכנף כמות שהוא, עם הציצית שבו, ולתופרו בבגד אחר — משום ש« עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם » בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת העשייה.
שְׁעַת עֲשִׂיָּה — « שעת ההטלה » — התורה אמרה « על כנפי בגדיהם »: הציצית צריכה להיות מוטלת על כנף שכבר שייך לבגד בשעה שמטילים אותה. כנף שהוטלה בו ציצית ונתפר אחר כך בבגד אחר — מעולם לא היה « כנף של בגד זה » בשעת ההטלה, ולא נעשתה בו המצווה בכשרות לבגד זה.
מה מבחין הסעיף:
- החוטים לבדם — כן (סעיף א) — מתירים את הציציות ומטילים אותן מחדש בכשרות בטלית האחרת: העשייה נעשית שם מחדש.
- הכנף כולו — לא — תפירת כנף שכבר יש בו ציצית בבגד אחר אינה הטלה: בשעת העשייה לא היה כנף זה מבגד זה.
- היסוד: הכשרות נקבעת בשעת העשייה — אותה רוח של תעשה ולא מן העשוי שנפגוש בסעיף ג.
לזכור: מעבירים את הציציות, לא את הכנף: הכנף צריך להיות מן הבגד בשעת העשייה (על כנפי בגדיהם) — כנף « מושתל » עם ציציתו אינו מכשיר את הבגד האחר.
ג. טלית שחלקוה לשתים (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] טַלִּית מְצֻיֶּצֶת כַּהֲלָכָתָהּ שֶׁחֲלָקוּהָ לִשְׁתַּיִם, וּבְכָל חֵלֶק יֵשׁ בּוֹ כַּשִּׁעוּר לְהִתְעַטֵּף, וְנִשְׁאַר לְכָל אַחַת מֵהֶם צִיצִית אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי.
[ג] טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשתים, ובכל חלק יש בו כשיעור להתעטף, ונשארה לכל אחת מהן ציצית אחת או שתים — אין בו משום תעשה ולא מן העשוי.
תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי — המצווה צריכה להֵעָשׂוֹת בכשרות, ולא « להימצא עשויה » מאליה. אילו הוטלה הציצית בשעה שהבגד לא היה ראוי, אין הכשרות « באה » אחר כך מעצמה — צריך להתיר ולהטיל מחדש. כאן, כל ציצית שנשארה הוטלה על כנף אמיתי של טלית אמיתית — והחלוקה לא שינתה בכך דבר: ההטלה המקורית בכשרותה עומדת.
תנאי הסעיף:
- בכל חלק יש שיעור: שיעור מספיק להתעטף — כל חצי הוא אפוא « בגד » החייב בציצית בפני עצמו.
- בכל חלק נשארה ציצית אחת או שתים: ציציות אלו הוטלו בכשרות כשהטלית היתה שלמה — והן נשארות כשרות.
- אין תעשה ולא מן העשוי: די להשלים את הציציות החסרות בכנפות החדשות — בלא להתיר את הנשארות.
לזכור: טלית כשרה שחלקוה לשתים — כשבכל חלק יש שיעור להתעטף ונשארה בו ציצית אחת או שתים — אין בה תעשה ולא מן העשוי: הציציות הנשארות כשרות, ומשלימים את השאר.
ד. נקרע תוך ג׳ אצבעות : רש״י ורב עמרם (סעיף ד)
טקסט מקורי (סעיף ד)
[ד] נִקְרַע הַטַּלִּית תּוֹךְ ג׳ אֶצְבָּעוֹת סָמוּךְ לִשְׂפַת הַכָּנָף — אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתָפְרוֹ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י דְּחָיְשִׁינַן שֶׁיִּשְׁתַּיֵּר מֵחוּט הַתְּפִירָה וְיַנִּיחֶנּוּ וְיוֹסִיף עָלָיו שִׁבְעָה חוּטִין לְשֵׁם צִיצִית ; וּלְטַעַם זֶה אֲפִלּוּ נִקְרַע כָּל שֶׁהוּא לֹא יִתְפֹּר. וּלְפִי זֶה, טַלִּית שֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּקְרְעָה תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה מֻתָּר לִתְפֹּר הָאִידְּנָא, דְּאֵין דֶּרֶךְ לִתְפֹּר בְּחוּטֵי צֶמֶר. וְרַב עַמְרָם פֵּרֵשׁ דְּטַעְמָא מִשּׁוּם דְּנִקְרַע תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לֵית בֵּיהּ תּוֹרַת בֶּגֶד וּכְמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי, וְאַף עַל גַּב דִּתְפָרֵיהּ — כְּמַאן דִּפְסִיק חָשׁוּב, וְאִי עָבֵיד בֵּיהּ צִיצִית לֹא פָּטְרָה לַטַּלִּית ; וּלְפֵרוּשׁ זֶה, אִם נִקְרַע וְנִשְׁתַּיֵּר כָּל שֶׁהוּא — כָּשֵׁר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְרַב עַמְרָם לֹא נִפְסַל אֶלָּא צִיצִית שֶׁהָיוּ בּוֹ בְּעֵת שֶׁתְּפָרוֹ, אֲבָל אִם אַחַר שֶׁתְּפָרוֹ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית — כָּשֵׁר. וִירֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר.
[ד] נקרעה הטלית בתוך ג׳ אצבעות סמוך לשפת הכנף — אינו רשאי לתופרה. רש״י פירש: חוששים שישתייר מחוט התפירה, ויניחנו ויוסיף עליו שבעה חוטים לשם ציצית [והרי הטלה פסולה] ; ולטעם זה אפילו קרע כל שהוא אין תופרים. ולפי זה, טלית של צמר שנקרעה תוך שלושה — מותר לתופרה האידנא (בזמננו), שאין דרך לתפור בחוטי צמר. ורב עמרם פירש: הטעם הוא שהנקרע תוך שלושה אין בו תורת בגד וכמי שאינו דומה ; ואף על פי שתפרו — כחתוך הוא חשוב, ואם עשה בו ציצית — אינה פוטרת את הטלית. ולפירוש זה, אם נקרע ונשתייר כל שהוא [מחובר] — כשר. ויש אומרים (י״א) שלרב עמרם לא נפסלה אלא ציצית שהיתה בו בשעה שתפרו ; אבל אם אחר שתפרו הטיל בו ציצית — כשר. וירא שמים יוצא ידי כולם, היכא דאפשר.
ג׳ אֶצְבָּעוֹת — « שלוש אצבעות » — רצועת הטלית הסמוכה לשפת הכנף, ברוחב שלוש אצבעות: שם מוטלת הציצית. קרע בתוך אזור זה נוגע ב« כנף » עצמו — ומכאן החומרה: לרש״י, התפירה שם חשודה (חוטה עלול לשמש חוט ציצית) ; לרב עמרם, החתיכה שנקרעה מאבדת שם את תורת הבגד שלה.
המחלוקת בשתי מלים:
- רש״י — חוט התפירה: חוששים ששיירי חוט התפירה ישמשו חוט ציצית (בהטלה פסולה). לכן אפילו כל שהוא אין תופרים — אבל טלית של צמר, האידנא שאין תופרים בחוטי צמר, מותר לתופרה.
- רב עמרם — תורת בגד: החתיכה שנקרעה תוך שלוש אצבעות שוב אינה « בגד » ; אף תפורה — כחתוכה היא, וציצית שמטילים בה פסולה. אבל אם נשתייר כל שהוא מחובר — כשר.
- הי״א והירא שמים: יש מצמצמים את רב עמרם לציצית שכבר היתה בו בשעת התפירה ; וירא שמים יוצא ידי כל הדעות היכא דאפשר.
לזכור: קרע בתוך ג׳ אצבעות מן השפה → אין תופרים: חשש חוט התפירה (רש״י — ומכאן ההיתר האידנא לצמר) או אבדן תורת בגד (רב עמרם — אבל שיור כל שהוא מציל) ; וירא שמים יוצא ידי כולם.
ה. נקרע מן הנקב שהציצית בו ולמטה (סעיף ה)
טקסט מקורי (סעיף ה)
[ה] אִם נִקְרַע מִנֶּקֶב שֶׁהַצִּיצִית תָּלוּי בּוֹ וּלְמַטָּה — אִם קָדַם הֲטָלַת צִיצִית לַקֶּרַע, שֶׁאוֹתוֹ צִיצִית הָיָה שָׁם בִּשְׁעַת הַקֶּרַע — כָּשֵׁר. וְאִם נִקְרַע וְנִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא וּתְפָרוֹ, וְאַחַר כָּךְ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית — אִם הוּא שֶׁל צֶמֶר, כָּשֵׁר לְכֻלֵּי עָלְמָא ; וְאִם הוּא שֶׁל שְׁאָר מִינִים, שֶׁדֶּרֶךְ לִתְפֹּר בְּחוּטִין שֶׁל אוֹתוֹ הַמִּין — לֹא יִתְפֹּר לְדַעַת רַשִׁ״י. וְאִם נִקְרַע וּתְפָרוֹ וְאַחַר כָּךְ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית — אִיכָּא לְסַפּוּקֵי.
[ה] נקרעה הטלית מן הנקב שהציצית תלויה בו ולמטה: אם קדמה הטלת הציצית לקרע — שאותה ציצית כבר היתה שם בשעת הקרע — כשר. ואם נקרע ונשתייר ממנו כל שהוא, ותפרו, ואחר כך הטיל בו ציצית: אם הטלית של צמר — כשר לכולי עלמא ; ואם היא של שאר מינים, שדרך לתפור בחוטים של אותו המין — לא יתפור, לדעת רש״י. ואם נקרע [בלא שיור] ותפרו ואחר כך הטיל בו ציצית — איכא לספוקי (יש להסתפק).
קָדַם הֲטָלַת צִיצִית לַקֶּרַע — « ההטלה קדמה לקרע » — זהו הקו המכריע: אם הציצית כבר הוטלה בכשרות כשאירע הקרע, אין הקרע פוסל את מה שנעשה כהוגן. כל הבעיה נולדת כשמטילים את הציצית אחרי — על כנף קרוע או תפור: ההטלה נעשית אז על כנף שמעמדו שנוי במחלוקת.
שלושת המקרים שבסעיף:
- הטלה לפני הקרע → כשר: הציצית היתה שם בשעת הקרע — אין מה לתקן.
- שיור כל שהוא + תפירה + הטלה אחר כך: טלית של צמר → כשר לכולי עלמא ; שאר מינים (שדרך לתפור בחוטי אותו המין) → לא, לדעת רש״י.
- בלא שיור + תפירה + הטלה אחר כך: מקרה של ספק (איכא לספוקי) — אין סומכים עליו ; ולמעשה נפנים אל הוראת הרב.
לזכור: הכל תלוי בסדר הזמנים — ציצית שהוטלה לפני הקרע נשארת כשרה ; הוטלה אחרי התפירה — תלוי בשיור (כל שהוא) ובמין (צמר → כשר לכולם ; שאר מינים → חשש רש״י) ; בלא שיור — ספק.
ו. תפירות סמוך לכנף : החתיכה והחיזוק סביב הנקב (סעיף ו)
טקסט מקורי (סעיף ו)
[ו] הַתּוֹפֵר חֲתִיכַת בֶּגֶד בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית, וְכֵן מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתְפֹּר סָבִיב הַנֶּקֶב שֶׁהַצִּיצִית בּוֹ — אִם הַטַּלִּית שֶׁל מֶשִׁי וּתְפָרוֹ בְּחוּט מֶשִׁי לָבָן, יֵשׁ לָחוּשׁ בַּדָּבָר לְדַעַת רַשִׁ״י, שֶׁלֹּא תְּהֵא שׁוּם תְּפִירָה לְמַטָּה מִג׳ וּלְמַעְלָה מִקֶּשֶׁר גּוּדָל. הַגָּהּ: וְהוּא הַדִּין בְּכָל מָקוֹם שֶׁתּוֹפֵר בְּחוּט שֶׁהוּא מִין הַצִּיצִית, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִקַּח אוֹתוֹ חוּט לְחוּט הַצִּיצִית (ת״ה סִי׳ מ״ו בְּשֵׁם הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי).
[ו] התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית — וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב שהציצית בו — : אם הטלית של משי ותפרו בחוט משי לבן, יש לחוש בדבר לדעת רש״י — שלא תהא שום תפירה למטה מג׳ [אצבעות] ולמעלה מקשר גודל. הגה: והוא הדין (וה״ה) בכל מקום שתופר בחוט שהוא מין הציצית, דחוששים שמא יקח אותו חוט לחוט הציצית (ת״ה סי׳ מ״ו בשם הגהות מיימוני).
קֶשֶׁר גּוּדָל — שיעור פרק ראשון של האגודל מן השפה: זהו הגבול התחתון של אזור נקב הציצית, שגבולו העליון הוא ג׳ אצבעות. כל הרצועה שבין קשר גודל לשלוש האצבעות היא « אזור הציצית » — ושם חל חשש רש״י על התפירות.
על מה מזהיר הסעיף:
- החתיכה התפורה בכנף והחיזוק סביב הנקב — תפירות פשוטות, אבל בלב אזור הציצית.
- משי על משי: טלית של משי שנתפרה בחוט משי לבן → חשש רש״י (חוט התפירה עלול לשמש חוט ציצית): שלא תהא שום תפירה בין קשר גודל לג׳ אצבעות.
- הרמ״א מכליל: אותו דין בכל חוט שהוא מין הציצית — חוששים שמא יקח אותו חוט לחוט הציצית (תרומת הדשן בשם הגהות מיימוני).
לזכור: באזור הציצית (בין קשר גודל לג׳ אצבעות) — אין תופרים בחוט שהוא מין הציצית: משי על משי לדעת רש״י, וכל חוט מאותו המין לדעת הרמ״א: חוט התפירה לעולם אל יוכל להיחשב חוט ציצית.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — להעביר ציציות מטלית ישנה לטלית חדשה
מצב: קנו טלית חדשה ורוצים להטיל בה את הציציות הנאות, הכשרות עדיין, של הטלית הישנה.
הנהגה: זהו בדיוק סעיף א — מותר: מתירים את הציציות מן הישנה כדי להטילן בחדשה. מה שאין עושים — להתירן בלא להניחן בבגד אחר. ויש להיזהר בסעיף ב: מעבירים את החוטים, לעולם לא את הכנף כולו עם ציציתו — ההטלה צריכה להיעשות מחדש על כנף הטלית החדשה (על כנפי בגדיהם).
מקרה 2 — טלית קטן שנקרע סמוך לכנף: לתפור או לא?
מצב: הטלית קטן נקרע סמוך לכנף, ברצועת ג׳ האצבעות מן השפה.
הנהגה: זו מחלוקת סעיף ד. לדעת רש״י החשש הוא חוט התפירה — ומכאן, לטלית של צמר האידנא, פתח היתר (אין תופרים בחוטי צמר) ; לדעת רב עמרם החתיכה שנקרעה איבדה את תורת הבגד ואין התפירה « מחיה » אותה — אלא אם נשתייר כל שהוא מחובר. הירא שמים משתדל לצאת ידי כל הדעות. היכן בדיוק עובר הקרע, מה המין, מה השיור? מדידות אלו עדינות: נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 3 — החיזוקים התפורים סביב נקב הציצית
מצב: בטליתות רבות יש חתיכת חיזוק בכנף, או תפירה סביב הנקב שהציצית עוברת בו — לעתים בחוט מאותו המין של הציציות (משי על משי וכדומה).
הנהגה: זהו סעיף ו: באזור הציצית (בין קשר גודל לג׳ אצבעות), תפירה בחוט שהוא מין הציצית — יש לחוש לה לדעת רש״י, והרמ״א מרחיב לכל חוט מאותו המין, שמא יקח אותו חוט לחוט הציצית. בדיקת מין החיזוק בטלית של משי היא נקודה עדינה: נפנים אל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- האם מותר להתיר את הציציות מטלית (סעיף א)? באיזה תנאי? מה מתיר הרמ״א בטלית של מתים?
- מדוע אין תופרים בבגד אחר את הכנף שכבר יש בו ציצית (סעיף ב)? מה פירוש על כנפי בגדיהם?
- טלית שחלקוה לשתים: באילו תנאים אין בה תעשה ולא מן העשוי (סעיף ג)?
- הסבר את מחלוקת רש״י / רב עמרם בטלית שנקרעה תוך ג׳ אצבעות (סעיף ד): מהם שני הטעמים, ומה הנפקא מינות (צמר האידנא, שיור כל שהוא)? מה עושה הירא שמים?
- מתי הקרע מתחת לנקב הציצית מניח את הציצית בכשרותה (סעיף ה)? ומדוע נזהרים בתפירות סמוך לכנף בחוט מאותו המין (סעיף ו, רמ״א)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — מדוע העברת הציציות אינה זלזול במצווה והאיסור להתירן בלא להניחן ; יסוד על כנפי בגדיהם (הכנף צריך להיות מן הבגד בשעת העשייה) וזיקתו לתעשה ולא מן העשוי ; מחלוקת רש״י / רב עמרם (מנחות מ״א) ונפקא מינותיה ; וחשש רש״י המורחב לתפירות (ת״ה סי׳ מ״ו)
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — התרת הציציות בלא להתירן לבטלה, הכנף התפור מבגד אחר, הטלית שחלקוה לשתים, הנקרע תוך ג׳ (צמר ושאר מינים), והתפירות סמוך לכנף בחוט מין הציצית