Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe) — Siman ט״ו (אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית)

מֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִית מִבֶּגֶד זֶה וְלִתְּנָם בְּבֶגֶד אַחֵר, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה לַבֶּגֶד שֶׁמַּתִּירִין מִמֶּנָּה, כֵּיוָן שֶׁעוֹשִׂין מִיָּד בְּבֶגֶד אַחֵר:

Transferring the tsitsit from one garment to another — permitted. It is permitted to detach (לְהַתִּיר) tsitsit from one garment in order to put them on another garment, and there is in this no contempt of the mitzva (בִּזּוּי מִצְוָה) toward the garment from which they are detached, since one places them immediately (מִיָּד) on another garment. The Rav's חידוש: the permission rests on the עוֹשִׂין מִיָּד — the mitzva continues without interruption on the other garment, hence there is no בזוי for the first.

וְאִם נִפְסַק חוּט אֶחָד מֵהַשְּׁמוֹנָה חוּטִין אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּדֵי עֲנִיבָה — אָסוּר לְכַתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹתוֹ בְּבֶגֶד אַחֵר, דְּקֹדֶם עֲשִׂיַּת הַחוּטִין בַּבֶּגֶד צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּל חוּט מֵהַשְּׁמוֹנָה חוּטִין אָרֹךְ י״ב גּוּדָלִין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן יא:

A cut thread — no transfer לְכַתְּחִלָּה. If one of the eight threads was cut, even if there remains כְּדֵי עֲנִיבָה (enough to tie a loop) — it is forbidden לְכַתְּחִלָּה to place it on another garment, for before the placing (עֲשִׂיָּה) of the threads in the garment, each of the eight threads must be twelve גּוּדָלִין long (י״ב גּוּדָלִין), as explained in siman 11. The Rav's חידוש: he distinguishes validity in place (the כְּדֵי עֲנִיבָה suffices for a tsitsit already placed) from a new עֲשִׂיָּה — for which the full שיעור of י״ב גּוּדָלִין is required once again.

וְאִם יִרְצֶה לִקְשֹׁר בַּחוּט שֶׁנִּפְסַק עוֹד חוּט אַחֵר כְּדֵי לְהַשְׁלִימָהּ לְי״ב גּוּדָלִין — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ בְּבֶגֶד אַחֵר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, מִשּׁוּם דְּהַקְּשִׁירָה חֲשׁוּבָה חִבּוּר גָּמוּר כְּאִלּוּ הֵן חוּט אֶחָד מַמָּשׁ:

Tying another thread to the cut thread — permitted. If he wishes to tie another thread to the cut thread in order to complete it to י״ב גּוּדָלִין — he is free to do so, and he may then place it on another garment even לְכַתְּחִלָּה, for the קְשִׁירָה is considered a complete attachment (חִבּוּר גָּמוּר) — as if they were really one single thread (חוּט אֶחָד מַמָּשׁ). The Rav's חידוש: the קשירה is no makeshift — it is a חִבּוּר גָּמוּר that restores the thread's full status, to the point of allowing a new עשייה לכתחילה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַקְּשִׁירָה מוֹעֶלֶת לַעֲשׂוֹתָן חוּט אֶחָד? כְּשֶׁנִּקְשְׁרוּ קֹדֶם עֲשִׂיַּת הַחוּטִין בַּבֶּגֶד, אֲבָל אִם לְאַחַר שֶׁהֵטִיל הַחוּטִין בַּבֶּגֶד נִפְסַק חוּט אֶחָד מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּין וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּדֵי עֲנִיבָה בְּעִנְיָן שֶׁהַצִּיצִית פְּסוּלָה — אֵין מוֹעִיל לָהּ לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי שֶׁיִּקְשֹׁר בּוֹ עוֹד חוּט, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִפְסְלָה הַצִּיצִית אֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ לְהַכְשִׁירָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּעִקַּר עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּתִּיר הַצִּיצִית הַפְּסוּלָה מִן הַבֶּגֶד וְיִקְשֹׁר אֶת הַחוּט וְיַחֲזֹר וִיטִילֶהָ בַּבֶּגֶד בְּכַשְׁרוּת, אֲבָל אִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּעִקַּר עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד — אֵין קְשִׁירַת הַחוּט מוֹעֶלֶת כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר בִּפְסוּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן יו״ד עַיֵּן שָׁם:

תַּעֲשֶׂה — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי in the tied thread. The tying avails only when tied before the placing of the threads in the garment. But if, after the placing (הֲטָלָה), one of the four long threads was cut without leaving כְּדֵי עֲנִיבָה — the tsitsit being pesula — tying another thread to it repairs nothing: the tsitsit already invalidated does not become valid again, unless he performs an act in the essential עשייה of the tsitsit in the garment — that is, detaching the pesula tsitsit from the garment, tying the thread, then placing it back in the garment in a state of validity. Without an act in the essential עשייה, the tying accomplishes nothing, for the Torah said: « גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה » — and not from what is already made in a state of pesul (cf. siman 10). The Rav's חידוש: he draws the line of the תעשה ולא מן העשוי — without a מַעֲשֶׂה בְּעִקַּר הָעֲשִׂיָּה, no external repair raises up a tsitsit fallen into pesul.

אָסוּר לְהַתִּיר צִיצִית מִבֶּגֶד אִם אֵין בְּדַעְתּוֹ לַהֲטִילָן בְּבֶגֶד אַחֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבַטֵּל בְּחִנָּם מִצְוַת בֶּגֶד זֶה שֶׁמַּתִּיר אוֹתָם מִמֶּנָּה. אֲבָל אִם אֵינוֹ מְבַטֵּל מִצְוָתָהּ, כְּגוֹן שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מֵהַבֶּגֶד בֶּגֶד אַחֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת, אוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה לְמָכְרָהּ לְנָכְרִי — מֻתָּר לְהַתִּיר הַצִּיצִית מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁאָז אֵין הַבֶּגֶד בַּר חִיּוּבָא — אֵינוֹ מְבַטֵּל שׁוּם מִצְוָה מִמֶּנּוּ בְּהַתָּרַת הַצִּיצִית (וְלָכֵן מֻתָּר לְהַתִּיר הַצִּיצִית מִטַּלִּית שֶׁל מֵתִים) (וְעַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן שנא). וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא מַתִּיר הַצִּיצִית מִמֶּנּוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בּוֹ צִיצִית אֲחֵרִים יוֹתֵר יָפִים, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּפְסַק אֶחָד מֵהָרָאשִׁים וְהוּא רוֹצֶה לְהָטִיל בּוֹ צִיצִית אֲחֵרִים שְׁלֵמִים אַף עַל פִּי שֶׁהַצִּיצִית הָרִאשׁוֹנִים כְּשֵׁרִים — מִכָּל מָקוֹם רַשַּׁאי לְהַתִּירָם וּלְהָטִיל צִיצִית אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם:

Not detaching לְבַטָּלָה — and the talit of the dead. It is forbidden to detach the tsitsit from a garment if one does not intend to place them on another garment, for one thereby cancels for nothing (בְּחִנָּם) the mitzva of the garment from which one detaches them. But if one does not cancel its mitzva — for instance if he wants to make of the garment another garment that will not have four corners, or sell it to a non-Jew — it is permitted to detach its tsitsit: the garment being then no longer בַּר חִיּוּבָא, no mitzva is cancelled by detaching them (this is why it is permitted to detach the tsitsit from a talit of the dead — and see Yoré Déa, siman שנא). All the more so if he detaches them in order to place finer tsitsit, or because one head (רֹאשׁ) was cut and he wants to place whole tsitsit — although the first ones are kosher, he is entitled to detach them and place others in their stead. The Rav's חידוש: the criterion is the mitzva of the garment — as soon as the beged ceases to be בַּר חִיּוּבָא (undone, sold, talit of the dead), nothing is cancelled; and improvement (יוֹתֵר יָפִים) is itself a legitimate motive.

אֵין יָכוֹל לִקַּח הַכָּנָף כְּמוֹ שֶׁהוּא עִם צִיצִית הַתְּלוּיִים בָּהּ וּלְתָפְרָהּ בְּבֶגֶד אַחֵר. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ נוֹטֵל כְּנַף הַבֶּגֶד לְבַדּוֹ אֶלָּא חוֹתֵךְ חֲתִיכַת בֶּגֶד גְּדוֹלָה סְבִיב הַכָּנָף וְתוֹפְרָהּ עִם הַכָּנָף שֶׁבָּהּ שֶׁהַצִּיצִית תְּלוּיָה בּוֹ בְּבֶגֶד אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה כְּנָפוֹת — אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְאִם עָשָׂה כֵּן — הֲרֵי הַצִּיצִית הַזֹּאת שֶׁהוּבְאָה מִבֶּגֶד אַחֵר — פְּסוּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם", שֶׁבִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית עַל כָּנָף — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכָּנָף מְחֻבָּר לְעִקַּר הַבֶּגֶד, וְאָז פּוֹטְרִין הַצִּיצִית אֶת הַבֶּגֶד, אֲבָל זוֹ הַצִּיצִית שֶׁהוּבְאָה מִבֶּגֶד אַחֵר, כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ בְּהַכָּנָף לֹא הָיָה הַכָּנָף מְחֻבָּר לְהַבֶּגֶד זֶה — לָכֵן אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶת הַבֶּגֶד הַזֶּה, עַד שֶׁיַּתִּיר אוֹתָהּ מִן הַכָּנָף וְיַחֲזֹר וִיטִילֶנָּה בּוֹ לְאַחַר שֶׁיִּהְיֶה הַכָּנָף מְחֻבָּר לְבֶגֶד זֶה:

The transplanted corner — « עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם ». One cannot take the corner as it is, with the tsitsit hanging from it, and sew it onto another garment. And even if he does not take the corner alone but cuts a large piece of cloth around the corner and sews it, with its tsitsit-bearing corner, onto another garment that already has three fitted corners — it is forbidden to do so; and if one did so, this tsitsit brought from another garment is pesula, for it is said: « וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם » — at the moment of the עשייה of the tsitsit on the corner, the corner must be attached to the body of the garment (עִקַּר הַבֶּגֶד), and then the tsitsit exempt the garment. This tsitsit, placed when the corner was not attached to this garment, does not exempt it — until he detaches it from the corner and places it back once the corner is attached to this garment. The Rav's חידוש: the yesod of the siman — the כנף must belong to the garment at the moment of the עשייה; an "imported" tsitsit is a prior עָשׂוּי that does not attach itself on its own.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵין בַּחֲתִיכָה הַהִיא שֶׁמֵּבִיא מִבֶּגֶד אַחֵר שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיֶּבֶת בְּצִיצִית שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן טז, אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהּ שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיֶּבֶת בְּצִיצִית — אֵין צָרִיךְ לְהַתִּיר הַצִּיצִית מִמֶּנָּה כְּשֶׁיִּתְפְּרֶנּוּ בְּבֶגֶד אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּבָר ג׳ צִיצִית תְּלוּיִים, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית הָיָה הַכָּנָף מְחֻבָּר לְעִקַּר הַבֶּגֶד, דְּהַיְנוּ לַחֲתִיכָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁעוּר טַלִּית אָז הִיא נִקְרֵאת עִקַּר הַבֶּגֶד. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִתְפֹּר הַחֲתִיכָה הַהִיא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁעוּר טַלִּית בְּבֶגֶד אַחֵר אֶלָּא רוֹצֶה לְהִתְעַטֵּף בָּהּ לְבַדָּהּ — שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַתִּיר מִמֶּנָּה הַצִּיצִית הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא מֵטִיל בָּהּ עוֹד ג׳ צִיצִית וּמִתְעַטֵּף בָּהּ:

The piece that has the שיעור of a talit. All this when the piece brought from another garment does not have the שִׁעוּר of a talit obligated in tsitsit (to be explained in siman 16). But if it has the שיעור of a talit — there is no need to detach its tsitsit when sewing it onto another garment already having three tsitsit hanging: at the moment of the עשייה, the corner was indeed attached to the עִקַּר הַבֶּגֶד — namely this very piece, which, having the שיעור of a talit, is itself called עִקַּר הַבֶּגֶד. And needless to say, if he does not want to sew that piece onto another garment but wants to wrap himself in it alone — he need not detach the first tsitsit: he places three more tsitsit on it and wraps himself in it. The Rav's חידוש: the definition of עִקַּר הַבֶּגֶד is functional — a piece that has the שיעור טלית is a garment in its own right, and its tsitsit never ceased to be placed "on the corner of its garment".

טַלִּית מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ שֶׁחִלְּקוּהָ לִשְׁנֵי חֲלָקִים וּבְכָל חֵלֶק יֵשׁ בּוֹ שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיֶּבֶת בְּצִיצִית וְנִשְׁאַר לְכָל חֵלֶק צִיצִית אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם וְנִמְלַךְ לַחֲזֹר וּלְתָפְרָם כְּבָרִאשׁוֹנָה — אֵין צָרִיךְ לְהַתִּיר הַצִּיצִית וְלַחֲזֹר וְלַהֲטִילָם כְּשֶׁיִּתְפְּרֵם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִפְסְלוּ הַצִּיצִית בְּמַה שֶּׁחָלְקוּ הַטַּלִּית לִשְׁתַּיִם, כֵּיוָן שֶׁהַצִּיצִית נִשְׁאֲרוּ תְּלוּיִין בַּחֲתִיכַת בֶּגֶד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁעוּר טַלִּית וְיֵשׁ בָּהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת, לָכֵן עֲדַיִן שֵׁם צִיצִית כְּשֵׁרִים עֲלֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁנִּתְפָּרְדוּ הַצִּיצִית זוֹ מִזּוֹ וְאֵין הַפְרָדָה זוֹ פּוֹסַלְתָּן, שֶׁהֲרֵי כָּל הַצִּיצִית שֶׁבָּעוֹלָם מְטִילִין אוֹתָן בַּבֶּגֶד זוֹ אַחַר זוֹ:

A talit cut in two — no new placing. A valid talit (מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ) divided into two parts, each part having the שיעור of a talit and keeping one or two tsitsit, which one decides to sew back together as at first — no need to detach the tsitsit and place them again after the sewing: the tsitsit were not invalidated by the division, since they remained hanging on a piece that has the שיעור of a talit and four corners — the name of "kosher tsitsit" is still upon them. They merely became separated from one another — and this separation does not invalidate: all the tsitsit in the world are placed on the garment one after the other. The Rav's חידוש: the separation of the tsitsit from one another is not a pesul — the reasoning of the זוֹ אַחַר זוֹ shows that there is no requirement of simultaneity among the four.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁבְּכָל חֵלֶק וְחֵלֶק לְבַדּוֹ יֵשׁ בּוֹ שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיֶּבֶת בְּצִיצִית. אֲבָל אִם בְּחֵלֶק אֶחָד מִמֶּנָּה אֵין בּוֹ שִׁעוּר טַלִּית, אֲזַי כְּשֶׁיִּרְצֶה לַחֲזֹר וּלְתָפְרָם — צָרִיךְ לְהַתִּיר הַצִּיצִית מֵהַחֵלֶק שֶׁאֵין בּוֹ שִׁעוּר טַלִּית וְלַחֲזֹר וּלְהָטִיל אַחַר שֶׁיִּתְפְּרֵם, שֶׁהֲרֵי הַצִּיצִית הַזֹּאת כְּבָר נִפְסְלָה בְּעֵת שֶׁנֶּחְלְקָה הַטַּלִּית לִשְׁתַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בַּחֲתִיכָה שֶׁאֵין בָּהּ שִׁעוּר טַלִּית וְהִיא פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית לְגַמְרֵי, וְכֵיוָן שֶׁכְּבָר נִפְסְלָה הַצִּיצִית — שׁוּב אֵינָהּ מִתְכַּשֶּׁרֶת מִמֵּילָא עַל יְדֵי מַה שֶּׁיִּתְפֹּר אֶת שְׁנֵי הַחֲלָקִים זֶה אֶל זֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַצִּיצִית, [וְ]הַתּוֹרָה אָמְרָה: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר בִּפְסוּל:

The part without שיעור — its tsitsit was invalidated. All this when each part, on its own, has the שיעור of a talit. But if one part does not have the שיעור — then, when he wants to sew them back, he must detach the tsitsit from the part without שיעור and place it again after the sewing: this tsitsit was already invalidated at the moment the talit was divided in two, for it hung on a piece without שיעור, entirely exempt from tsitsit; and once the tsitsit was invalidated, it does not become valid again of itself (מִמֵּילָא) through the sewing of the two parts to each other — since he performs no act in the body of the tsitsit — and the Torah said: « גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה » — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר בִּפְסוּל. The Rav's חידוש: the pesul is born at the instant of the division; the sewing not being a מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַצִּיצִית, only a new הֲטָלָה raises the tsitsit up.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁחָתַךְ אֶת הַטַּלִּית לִשְׁנֵי חֲלָקִים מֻפְרָדִים, אוֹ שֶׁנִּקְרַע לִשְׁנֵי חֲלָקִים מֻפְרָדִים, אֲבָל אִם לֹא נִתְפָּרְדוּ [הַחֲלָקִים] לְגַמְרֵי אֶלָּא הֵם מְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה מְעַט, אִם יֵשׁ בַּחִבּוּר הַהוּא כְּרֹחַב שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִים — הֲרֵי הֵם כְּאִלּוּ הֵם מְחֻבָּרִים לְגַמְרֵי וְלֹא נֶחְלְקוּ כְּלָל, וְלָכֵן כְּשֶׁרוֹצֶה לַחֲזֹר וּלְתָפְרָם — אֵין צָרִיךְ לְהַתִּיר הַצִּיצִית אֲפִלּוּ מִן הַחֵלֶק שֶׁאֵין בּוֹ שִׁעוּר טַלִּית. אֲבָל אִם אֵין בַּחִבּוּר הַהוּא רֹחַב שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין — הֲרֵי הֵם חֲשׁוּבִין כְּנִפְרָדִים לְגַמְרֵי, וְלָכֵן כְּשֶׁיִּתְפְּרֵם — צָרִיךְ לְהַתִּיר הַצִּיצִית מֵהַחֵלֶק שֶׁאֵין בּוֹ שִׁעוּר טַלִּית וְיַחֲזֹר וִיטִילֶהָ לְאַחַר הַתְּפִירָה:

Remained slightly attached — the threshold of רֹחַב ג׳ גּוּדָלִין. All this when the talit was cut or torn into two entirely separate parts. But if the parts did not separate entirely and remain slightly attached: if the attachment has the width of three גּוּדָלִין — they are as if entirely attached, as though the talit had never been divided, and when sewing back he need not detach the tsitsit, even from the part without שיעור; but if the attachment does not have the width of three גּוּדָלִין — they count as entirely separate, and when sewing them he must detach the tsitsit from the part without שיעור and place it again after the sewing. The Rav's חידוש: he sets an objective threshold — רֹחַב ג׳ גּוּדָלִין of attachment = complete attachment; below it, the "connection" carries no halakhic weight.

אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַצִּיצִית לֹא נִפְסְלָה כְּלָל בִּשְׁבִיל שֶׁהִיא תְּלוּיָה בַּחֲתִיכַת בֶּגֶד שֶׁאֵין בָּהּ שִׁעוּר טַלִּית, כֵּיוָן שֶׁהִיא תְּלוּיָה בַּכָּנָף כְּדֶרֶךְ כָּל הַצִּיצִית הַתְּלוּיוֹת בַּכָּנָף. וְלָכֵן אִם יֵשׁ בַּקֶּרֶן חֲתִיכָה הַהִיא שֶׁנֶּחְתְּכָה אוֹ נִקְרְעָה מִן הַטַּלִּית שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין עַל שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין, שֶׁזֶּה שִׁעוּר הָרָאוּי לִהְיוֹת נִקְרָא כָּנָף — הֲרֵי הַצִּיצִית הַתְּלוּיָה בְּאוֹתָהּ הַחֲתִיכָה עוֹמֶדֶת בְּכַשְׁרוּתָהּ וְלֹא נִפְסְלָה כְּלָל, וְלָכֵן אֵין צָרִיךְ לְהַתִּירָהּ מִן הַחֲתִיכָה וְלַחֲזֹר וְלַהֲטִילָהּ אַחַר שֶׁיִּתְפְּרֶנָּה. אֲבָל אִם אֵין בַּקֶּרֶן שֶׁל אוֹתָהּ הַחֲתִיכָה מָקוֹם שֶׁהַצִּיצִית תְּלוּיָה בּוֹ שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין עַל שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין, אֲפִלּוּ לֹא נִתְפָּרְדָה הַחֲתִיכָה לְגַמְרֵי מִן הַטַּלִּית אֶלָּא עֲדַיִן נִשְׁאֲרָה מְחֻבֶּרֶת לְהַטַּלִּית, אִם אֵין בְּאֹרֶךְ מְקוֹם חִבּוּרָהּ כְּרֹחַב שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין — הֲרֵי הִיא כְּמֻפְרֶדֶת לְגַמְרֵי מִן הַטַּלִּית וְנִפְסְלָה הַצִּיצִית הַתְּלוּיָה בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר שֶׁאֵין נִקְרָא כָּנָף כְּלָל, וְלָכֵן כְּשֶׁיִּרְצֶה לִתְפֹּר הַחֲתִיכָה עִם הַטַּלִּית — צָרִיךְ לְהַתִּיר הַצִּיצִית הַפְּסוּלָה הַתְּלוּיָה בָּהּ וְלַחֲזֹר וְלַהֲטִילָהּ בָּהּ, אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ צִיצִית חֲדָשָׁה. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה הֵיכִי דְּאֶפְשָׁר. אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁאוֹתָהּ הַצִּיצִית שֶׁנִּפְסְלָה נִפְסַק בָּהּ אֶחָד מֵהַחוּטִין וְנִשְׁתַּיֵּר בָּהּ כְּדֵי עֲנִיבָה, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה, מִכָּל מָקוֹם אִי אֶפְשָׁר לְהַתִּירָהּ מִן הַבֶּגֶד וְלַחֲזֹר וְלַהֲטִילָהּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּרֹאשׁ הַסִּימָן, וְצִיצִית אֲחֵרִים אֵינָן מְצוּיִן כְּלָל — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה:

The second opinion — the כָּנָף of ג׳ עַל ג׳. But יֵשׁ אוֹמְרִים: the tsitsit was not invalidated at all by hanging on a piece of cloth without the שיעור טלית, since it hangs on the corner in the manner of all tsitsit. Therefore, if the corner of the piece cut or torn from the talit has ג׳ עַל ג׳ גּוּדָלִין — the שיעור fit to be called a כָּנָף — the tsitsit remains in its validity, and he need not detach it and place it again after the sewing. But if the corner does not have ג׳ על ג׳ at the place where the tsitsit hangs — even if the piece remained attached to the talit, once the length of the attachment does not have רֹחַב ג׳ גּוּדָלִין — it is as entirely separated, and the tsitsit hanging on it is pesula, for it hangs on what is not called a כנף at all; when sewing it back, he shall detach the pesula tsitsit and place it again, or make a new tsitsit on it. Lehalakha — be stringent like the first opinion where possible (הֵיכִי דְּאֶפְשָׁר). But if it is impossible otherwise — for instance if the invalidated tsitsit has a cut thread with a remaining כְּדֵי עֲנִיבָה (kosher, yet impossible to detach and place again, as explained at the head of the siman), and no other tsitsit are available at all — one may rely on the latter opinion. The Rav's חידוש: he orders the machloket into a rule of conduct — חומרא in the first place, the second opinion in שעת הדחק — a model of graded psak.

אִם נֶחְתַּךְ אוֹ נִקְרַע הַכָּנָף וְנִפְרַד לְגַמְרֵי מִן הַטַּלִּית וְאֵין בּוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהַצִּיצִית תְּלוּיָה בּוֹ שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין עַל שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין שִׁעוּר הָרָאוּי לִהְיוֹת נִקְרָא בֶּגֶד — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹתוֹ הַכָּנָף נִפְסַל מִלְּהָטִיל בָּהּ צִיצִית אֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה לְהַתִּיר אוֹתָם הַצִּיצִית הַתְּלוּיָה בּוֹ וּלְהָטִיל בּוֹ צִיצִית אַחֶרֶת חֲדָשָׁה אַחַר הַתְּפִירָה, מִשּׁוּם דְּאוֹתוֹ הַכָּנָף כֵּיוָן שֶׁאֵין עָלָיו שֵׁם בֶּגֶד, שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין עַל שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין, לָכֵן אֵין הַתְּפִירָה מוֹעֶלֶת לוֹ לְחַבְּרוֹ עִם הַטַּלִּית. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְחֻבָּר בּוֹ — הֲרֵי הוּא נֶחְשָׁב כִּמְפֹרָד מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב בִּכְלַל הַטַּלִּית, וְהַצִּיצִית הַתְּלוּיָה בּוֹ אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶת הַטַּלִּית אֲפִלּוּ הֵטִיל בּוֹ אֶת הַצִּיצִית לְאַחַר שֶׁתְּפָרוֹ עִם הַטַּלִּית, שֶׁהֲרֵי אֵין הַצִּיצִית תְּלוּיָה בַּטַּלִּית כְּלָל, וַהֲרֵי הַכָּנָף הַזֶּה נֶחְשָׁב לְאַחַר הַתְּפִירָה כְּמוֹ הַגְּדִיל (שֶׁקּוֹרִין לייסט) שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יא שֶׁאֵין מְטִילִין בּוֹ צִיצִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נֶחְשָׁב מִכְּלַל הַטַּלִּית, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹלֶה לְשִׁעוּר שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין וּלְשִׁעוּר מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל, עַיֵּן שָׁם. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִין עַל סְבָרָא זוֹ — מִכָּל מָקוֹם בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר יֵשׁ לְהַחֲמִיר:

A corner entirely detached without ג׳ עַל ג׳ — the corner itself is disqualified. If the corner was cut or torn and entirely separated from the talit, and it does not have, at the place where the tsitsit hangs, ג׳ עַל ג׳ גּוּדָלִין — the שיעור fit to be called a בֶּגֶד — יֵשׁ אוֹמְרִים that this corner is disqualified from having tsitsit placed on it, even if one wants to detach the tsitsit hanging on it and place a new one after the sewing: this corner, not bearing the name of בגד, the sewing does not reattach it to the talit — though sewn, it counts as separate and outside the talit, and its tsitsit does not exempt the talit even placed after the sewing, for it does not hang on the talit at all. This corner is, after the sewing, like the גְּדִיל (called « לייסט », the selvage) of which it is written in siman 11 that one places no tsitsit on it, because it does not count as part of the talit — and yet it counts toward the שיעור of ג׳ גּוּדָלִין and toward the מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל. Although some dispute this opinion — where possible, one should be stringent. The Rav's חידוש: the corner without ג׳ על ג׳ loses the very name of בגד — the sewing attaches the material, not the status; hence the analogy with the לייסט of siman 11.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁנִּפְרַד הַכָּנָף לְגַמְרֵי מִן הַטַּלִּית. אֲבָל אִם לֹא נִפְרַד מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין בְּאֹרֶךְ מְקוֹם חִבּוּרָם שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁאַר מְחֻבָּר מְעַט — מוֹעֶלֶת לוֹ הַתְּפִירָה שֶׁיִּתְפְּרֶנּוּ בַּטַּלִּית שֶׁיִּהְיֶה נֶחְשָׁב עַל יְדֵי כֵּן בִּכְלַל הַטַּלִּית. וְלָכֵן הַצִּיצִית שֶׁיָּטִיל בּוֹ אַחַר הַתְּפִירָה — פּוֹטְרוֹת הַטַּלִּית הַזֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל:

Not entirely detached — the sewing avails לְדִבְרֵי הַכֹּל. All this when the corner separated entirely from the talit. But if it did not separate from it entirely — even if the length of the attachment does not have ג׳ גּוּדָלִין — since it remained slightly attached, the sewing avails: sewn to the talit, it thereby counts as part of the talit, and the tsitsit he will place on it after the sewing exempts this talit according to all opinions (לְדִבְרֵי הַכֹּל). The Rav's חידוש: the limit of the חומרא — a remnant of attachment, however small, suffices for the sewing to reattach the corner, and a placing subsequent to the sewing is unanimously valid.

וְנוֹהֲגִין לִתְפֹּר חֲתִיכַת בֶּגֶד בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית, מִשּׁוּם דְּרֹב בְּגָדִים אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים יֵשׁ בָּהֶן תְּפִירָה תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה אֲגוּדָלִין לִשְׂפַת הַבֶּגֶד, וְלַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ אֵין לִהְיוֹת שׁוּם חֲתִיכַת בֶּגֶד תְּפוּרָה תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין לִשְׂפַת הַבֶּגֶד בִּמְקוֹם הֲטָלַת הַצִּיצִית, לָכֵן נוֹתְנִין בִּמְקוֹם הֲטָלַת הַצִּיצִית חֲתִיכַת בֶּגֶד שֶׁל שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין עַל שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם תְּפִירָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַצִּיצִית תְּלוּיָה עַל מָקוֹם הָרָאוּי לִהְיוֹת כָּנָף. וַאֲפִלּוּ אִם הַחֲתִיכָה הַהִיא שֶׁנּוֹתְנִין בְּכַנְפוֹת הַטַּלִּית הִיא שֶׁל עוֹר — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי הַטַּלִּית שֶׁל בֶּגֶד וּכְנָפֶיהָ שֶׁל עוֹר חַיֶּבֶת בְּצִיצִית, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן יוד:

The minhag of the corner pieces — even of leather. It is customary to sew a piece of cloth on the corners of the talit: most garments, even new ones, have a seam within the ג׳ גּוּדָלִין of the edge, and according to the first opinion explained above, no sewn piece should be found within the ג׳ גּוּדָלִין of the edge at the place where the tsitsit is placed; one therefore puts, at the place of the placing, a piece of ג׳ עַל ג׳ גּוּדָלִין without any seam, so that the tsitsit hangs on a place fit to be a כָּנָף. And even if that piece put on the corners of the talit is of leather (עוֹר) — it does not matter, for a cloth talit whose corners are of leather is obligated in tsitsit, as explained in siman 10. The Rav's חידוש: he grounds the universal minhag of the corner reinforcements on the first opinion (the placing zone must be of one single piece), and extends it as far as leather — the כנף follows the body of the garment.

אִם נִקְרַע כְּנַף הַטַּלִּית מֵהַנֶּקֶב שֶׁהַצִּיצִית תְּלוּיָה בּוֹ וּלְמַטָּה עַד שְׂפַת הַטַּלִּית, אִם קָדְמָה הֲטָלַת צִיצִית בַּכָּנָף לְהַקֶּרַע שֶׁאוֹתָהּ הַצִּיצִית הָיְתָה שָׁם בִּשְׁעַת הַקֶּרַע — כְּשֵׁרָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין שָׁם שִׁעוּר מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל, מִפְּנֵי שֶׁשִּׁעוּר זֶה לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב סִימָן יא. וְאִם נִקְרַע וְנִשְׁתַּיֵּר כָּל שֶׁהוּא וּתְפָרָהּ וְאַחַר כָּךְ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית — כְּשֵׁרָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין שָׁם הַרְחָקַת שִׁעוּר מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל לְבַד מִמָּקוֹם הַתָּפוּר, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּפִירָה חֲשׁוּבָה חִבּוּר לְעִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם הַתָּפוּר נֶחְשָׁב כְּשָׁלֵם לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ לְפִי הַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר כָּל שֶׁהוּא שֶׁלֹּא נִקְרַע:

Torn from the hole downward — קָדְמָה הֲטָלָה לַקֶּרַע. If the corner of the talit tore from the hole where the tsitsit hangs downward, to the edge: if the placing of the tsitsit preceded the tear — the tsitsit being there at the moment of the tearing — it is kosher, although there is no longer the שיעור of מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל, for this שיעור was said only at the moment of the עשייה of the tsitsit in the garment (cf. siman 11). And if it tore leaving a כָּל שֶׁהוּא, and one sewed it, then placed the tsitsit — kosher, even without the distance of the מלא קשר אגודל apart from the sewn place, for the sewing is a חִבּוּר that makes the sewn place count as entirely whole, even according to the first opinion — since a כל שהוא remained untorn. The Rav's חידוש: two principles — the שיעור applies only at the hour of the עשייה (hence the קדמה הטלה לקרע), and the sewing "repairs" fully when a כל שהוא has subsisted.

אִם נִקְרַע הַכָּנָף בְּמָקוֹם הָרָאוּי לְהָטִיל בּוֹ צִיצִית, דְּהַיְנוּ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין לִשְׂפַת הַכָּנָף וּלְמַעְלָה מִמְּלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל מִשְּׂפַת הַכָּנָף — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא קֶרַע מַשֶּׁהוּ לֹא יִתְפְּרֶנּוּ בְּחוּט הָרָאוּי לְצִיצִית, כְּגוֹן אִם הַטַּלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן — לֹא יִתְפֹּר אֶת הַקֶּרַע בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן, רַק בְּחוּטֵי מֶשִׁי אוֹ שְׁאָר מִינִים, וְאִם הַטַּלִּית שֶׁל מֶשִׁי — לֹא יִתְפְּרֶנּוּ בְּחוּטֵי מֶשִׁי, וְאִם הַטַּלִּית שֶׁל צֶמֶר — לֹא יִתְפְּרֶנּוּ בְּשֶׁל צֶמֶר, אֶלָּא בְּשֶׁל מֶשִׁי אוֹ בִּשְׁאָר מִינִים, וְאִסּוּר זֶה הוּא גְּזֵרַת חֲכָמִים שֶׁמָּא יִשְׁתַּיֵּר מִחוּט הַתְּפִירָה וְיַנִּיחֶנּוּ שָׁם בַּכָּנָף לְשֵׁם צִיצִית וְיוֹסִיף עָלָיו שִׁבְעָה חוּטִין, דְּהַיְנוּ שְׁלֹשָׁה חוּטִין אֲרֻכִּין וְיִכְפֹּל כָּל אֶחָד לִשְׁנַיִם, וְחוּט אֶחָד קָצָר יִקְשְׁרֶנּוּ בְּרֹאשׁ הַחוּט שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מֵהַתְּפִירָה, וְחוּט זֶה הוּא פָּסוּל, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִטְוָה לְשֵׁם צִיצִית. וּלְפִי סְבָרָא זוֹ, אֲפִלּוּ אֵין שׁוּם קֶרַע בַּכָּנָף רַק שֶׁתּוֹפֵר סְבִיב הַנֶּקֶב שֶׁהַצִּיצִית תְּלוּיָה בּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרַחֵב הַנֶּקֶב, וְכֵן הַתּוֹפֵר חֲתִיכַת בֶּגֶד בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית אִם הוּא תּוֹפֵר בְּחוּט שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ צִיצִית לְזוֹ הַטַּלִּית — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּהֵא שׁוּם תְּפִירָה תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה גּוּדָלִין לִשְׂפַת הַכָּנָף וּלְמַעְלָה מִמְּלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל מִשְּׂפַת הַכָּנָף מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר. אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִים עַל סְבָרָא זוֹ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר. וַאֲפִלּוּ לִסְבָרָא זוֹ אֵין אִסּוּר אֶלָּא אִם כֵּן תּוֹפֵר בְּחוּט לָבָן, אֲבָל בְּחוּט צָבוּעַ — אֵין לָחֹש שֶׁמָּא יְצָרְפֶנּוּ לִשְׁאָר חוּטֵי הַצִּיצִית, דְּעַכְשָׁו אֵין נוֹהֲגִים כְּלָל לַעֲשׂוֹת צִיצִית צְבוּעִים:

The sewing with a thread fit for tsitsit — the גזרה of the thread not spun לִשְׁמָהּ. If the corner tore at the place fit for placing tsitsit — within the ג׳ גּוּדָלִין of the edge and above the מְלֹא קֶשֶׁר אֲגוּדָל — יֵשׁ אוֹמְרִים: even for a minute tear (קֶרַע מַשֶּׁהוּא), one shall not sew it with a thread fit for the tsitsit of this talit: a talit of linen — no linen threads, only silk or other kinds; a talit of silk — no silk; a talit of wool — no wool, but silk or other kinds. This prohibition is a גְּזֵרַת חֲכָמִים: lest some of the sewing thread remain, and one leave it on the corner לְשֵׁם צִיצִית, adding seven threads to it (three long ones each doubled in two, and one short thread tied to the head of the thread left over from the sewing) — a pasul thread, for it was not spun לְשֵׁם צִיצִית. According to this opinion, even without any tear — sewing around the hole so that it not widen, or sewing the corner piece — if it is with a thread fit for the tsitsit of this talit, take care that no seam be in the zone (within the ג׳ גּוּדָלִין, above the מלא קשר אגודל). Some dispute this opinion — be stringent where possible. And even according to it, the prohibition concerns only sewing with white thread; with dyed thread — no fear that one might join it to the threads of the tsitsit, for nowadays there is no custom at all of making dyed tsitsit. The Rav's חידוש: he unfolds the גזרה of the sewing thread (the טווי לשמה) as far as maintenance seams (the hole, the reinforcements) — and himself sets its limit: white thread only, dyed thread remaining permitted.