Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman קנ״ה — לֵילֵךְ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. In the Rav, this siman — whose own heading is שֶׁכָּל אֶחָד חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה — unfolds over ב׳ סְעִיפִים (two seifim) : the obligation of Torah study for every Jew and the fixing of a time right after tefilla, receiving the Shechina by going to the study hall, the morning bread and the care of health and midot, and borrowing the fixed time — and even one who cannot learn.
שולחן ערוך הרב — סימן קנ״ה — שֶׁכָּל אֶחָד חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן קנ״ה — שֶׁכָּל אֶחָד חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.155), followed by our English translation. The siman comprises two seifim (ב׳ סְעִיפִים ; seif k → .155.k).
סעיף א חִיּוּב תַּלְמוּד תּוֹרָה לְכָל אִישׁ ; קְבִיעוּת עֵת מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה ; פַּת שַׁחֲרִית וּמִדּוֹת.
שֶׁכָּל אֶחָד חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר, בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין, וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, וַאֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים — חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ עֵת לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה״. וּבְעֵת זוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת וְתַלְמוּד. וְלֹא תַּלְמוּד בִּלְבַד אִם הוּא תְּחִלַּת לִמּוּדוֹ, לְפִי שֶׁבַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לֵידַע הַרְבֵּה מִן הָאִסּוּר וְהַמֻּתָּר בְּלֹא טְעָמִים וּרְאָיוֹת, וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת הַנְּהוּגוֹת כְּדֵי שֶׁיֵּדַע לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וְלֹא יֶחֱטָא, קֹדֶם שֶׁיֵּדַע הַכֹּל עַל נָכוֹן מֵעֹמֶק לִמּוּד הַתַּלְמוּד. וְעֵת זוֹ שֶׁבַּיּוֹם מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִקְבֹּעַ אוֹתָהּ מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה, קֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לַעֲסָקָיו. וְכָל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהוֹלֵךְ לִלְמֹד — זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן״ (וְעַיֵּן שָׁם בְּתִלִּים בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן וּבַגְּמָרָא סוֹף מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן דַּף כ״ט ע״א וּבְמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת שְׁמוֹת סוֹף פֶּרֶק ב׳ וּבִירוּשַׁלְמִי סוֹף פֶּרֶק ד׳ דִּשְׁבִיעִית). וּקְבִיעוּת הָעֵת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קְבוּעָה וּתְקוּעָה בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ אַף אִם הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה. וּמִכָּל מָקוֹם קֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ — יָכוֹל לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית אִם הוּא רָגִיל. וְטוֹב שֶׁיַּרְגִּיל בּוֹ, כִּי פ״ג מִינֵי חֳלָאִים כְּמִנְיָן ״מַחֲלָה״ תְּלוּיִים בַּמָּרָה, וְכֻלָּם פַּת בַּמֶּלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם שַׁחֲרִית מְבַטַּלְתָּם. וּמִצְוָה לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּהַנְהָגָה טוֹבָה לִשְׁמֹר בְּרִיאוּתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּרִיא וְחָזָק לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ. וְעַל כֵּן אֵינוֹ רַשַּׁאי לְסַגֵּף עַצְמוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ לָעֲבוֹדָה, כְּגוֹן שֶׁטִּבְעוֹ נוֹטֶה לִהְיוֹת שָׁטוּף בְּתַאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אוֹ שְׁאָר תַּאֲווֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְפּוֹת טִבְעוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יַטֶּה עַצְמוֹ לְקָצֶה אַחֲרוֹן וְלִנְהֹג בְּעַצְמוֹ בִּפְרִישׁוּת לְגַמְרֵי מֵאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁטִּבְעוֹ כּוֹסֵף, וּמַנְהִיג בָּזֶה זְמַן רַב עַד שֶׁיֵּדַע בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאַף אִם יִנְהַג עַצְמוֹ בְּזֶה הַדֶּרֶךְ הַמְמֻצָּע לֹא יַטֶּנּוּ טִבְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. וְזֶהוּ כְּלָל לְכָל הַמִּדּוֹת שֶׁבָּאָדָם, חוּץ מִן הַגַּאֲוָה וְהַכַּעַס שֶׁבָּהֶם אֵין רָאוּי לֵילֵךְ בְּמִדָּה בֵּינוֹנִית, אֶלָּא לְהִתְרַחֵק מִגֹּבַהּ הַלֵּב וְהַכַּעַס עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: ״מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ״ בְּפֶרֶק ד׳ דְּאָבוֹת מִשְׁנָה ד׳, יְעֻיַּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ הָרע״ב וּבְפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת לְהָרַמְבַּ״ם שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה וְכֵן בְּעִנְיַן הַכַּעַס, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן קנ״ו ס״ג:
The obligation of Torah study and fixing a time. Every Jew is obligated in Torah study — poor or rich, sound in body or afflicted, even a pauper who begs at the doors, even one burdened with wife and children : he must fix himself a time for study by day and by night (“וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה”). In that time he studies Written Torah and Oral Torah — settled halakhot and Talmud ; at the beginning of his study, not Talmud alone, for one must first know much of the forbidden and permitted without the reasonings, so as to know how to keep and act. That daytime hour — it is a choice mitzvah to fix right after tefilla, before he goes to his affairs. And whoever goes out from the synagogue to the study hall receives the face of the Shechina (“יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל”). The fixed time must be firmly set, so that he not shift it even if he thinks to gain much. Before going, he may eat a morning bread if he is accustomed — and it is good to become accustomed (eighty-three kinds of illness, the numerical value of “מַחֲלָה,” which bread with salt and a jug of water in the morning nullify). It is a mitzvah to conduct oneself well to guard one’s health for the service of the Creator, and not to afflict oneself except by need — the middle path in all the midot, save for pride and anger, from which one distances to the utmost extreme (“מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ”).
סעיף ב לִלְווֹת אֶת הָעֵת הַקָּבוּעַ ; וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד — יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.
אִם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר נָחוּץ מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה וְרוֹצֶה לִלְווֹת עֵת הַקָּבוּעַ לוֹ וּלְפָרְעָהּ אַחַר כָּךְ בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה (כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ח סָעִיף ב׳ מֵהַשַּׁ״ס דְּעֵרוּבִין פֶּרֶק הַדָּר דַּף ס״ה ע״א) — אַף עַל פִּי כֵן טוֹב שֶׁיִּלְמֹד אֲפִלּוּ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָּסוּק אֶחָד מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה. וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד — יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּשְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ, אוֹ יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם וְיִלְמֹד מְעַט בְּזֶה שֶׁיּוֹדֵעַ, וְיַכְנִיס יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבּוֹ, וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, אוּלַי יִמְצָא בָּהֶם אֵיזֶה צַד עֲבֵרָה וְיִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה:
Borrowing the time — and even one who cannot learn. If one must do something urgent right after tefilla and wishes to borrow the time fixed for him, to repay it afterward by day or by night (as explained in siman רל״ח seif ב׳, from the Gemara עֵרוּבִין, perek HaDar, folio ס״ה ע״א) — even so, it is good to study even a single halakha or a single verse right after tefilla. And even one who does not know how to learn — let him go to the study hall, and the reward of the walking is in his hand ; or let him set himself a place and study a little of what he knows, and bring the fear of Heaven into his heart, and examine his deeds — perhaps he will find in them some aspect of transgression, and withdraw from it.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קנ״ה (Kehot edition, ב׳ סְעִיפִים). English translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — לֵילֵךְ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ
The yesod : לילך מבית הכנסת לבית המדרש
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the חִיּוּב תַּלְמוּד תּוֹרָה and the קְבִיעוּת עִתִּים for every Jew. Then the walk מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, right after tefilla, with the receiving of the Shechina. Then the פַּת שַׁחֲרִית and the care of health and midot. Finally the option to לִלְווֹת אֶת הָעֵת and the place of one who cannot learn.
חִיּוּב תַּלְמוּד תּוֹרָה וּקְבִיעוּת עִתִּים
The obligation of study and the fixing of a time
The principle. Every Jew is חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה — poor or rich — and must fix himself a time by day and by night (“וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה”) (seif א).
The consequence. The קְבִיעוּת is firmly set, so that he not shift it even if he thinks to gain much. See siman 156.
מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ — קֹדֶם הָעֲסָקִים
From synagogue to study hall — before the affairs
The principle. It is a choice mitzvah to fix the time מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה, before he goes to his affairs ; and whoever goes out from the synagogue to the study hall receives the face of the Shechina (seif א).
The consequence. Study is joined to prayer ; “יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל” — from the house of prayer to the house of study. See siman 156.
פַּת שַׁחֲרִית וּשְׁמִירַת הַבְּרִיאוּת
The morning bread and the care of health
The principle. Before going to the study hall — he may eat a פַּת שַׁחֲרִית if accustomed ; and it is good to become accustomed (“מַחֲלָה” depending on the bile) (seif א).
The consequence. It is a mitzvah to guard one’s health for the service of the Creator ; the middle path in all midot, save pride and anger. See siman 156.
לִלְווֹת אֶת הָעֵת · וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ
Borrowing the time · and even one who cannot learn
The principle. For something urgent — one may borrow the time and repay it afterward, yet it is good to study even a single halakha or a single verse (seif ב).
The consequence. And even one who cannot learn — let him go to the study hall, the reward of the walking in his hand, and bring the fear of Heaven into his heart, examining his deeds. See siman 156.
A pointer to study. The scope of this siman — the obligation of Torah study, the fixing of times, the walk to the study hall and the place of one who cannot learn — bears on the daily conduct upon leaving tefilla. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For in-depth study and personal conduct, learn with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Berura (משנה ברורה) and the Aruch haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman קנ״ה. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it lays out the Rav’s own sensibility as it emerges from his two seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Berura | Aruch haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| חִיּוּב תַּלְמוּד תּוֹרָה וּקְבִיעוּת עִתִּים | או״ח קנ״ה — קוֹבֵעַ עֵת לִלְמֹד, וְהָעֵת קְבוּעָה שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ. | מ״ב קנ״ה — חִיּוּב קְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. | ערוה״ש קנ״ה — גֶּדֶר קְבִיעוּת הָעֵת וַחֲשִׁיבוּתָהּ. | The Alter Rebbe’s way — כָּל אִישׁ חַיָּב, עָנִי וְעָשִׁיר, לִקְבֹּעַ עֵת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, קְבוּעָה וּתְקוּעָה (seif א). |
| מַה שֶּׁלּוֹמֵד בָּעֵת הַקְּבוּעָה | או״ח קנ״ה — סְתַם קְבִיעוּת עֵת לְתַלְמוּד תּוֹרָה. | מ״ב קנ״ה — מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד לְפִי כֹּחוֹ. | ערוה״ש קנ״ה — סֵדֶר הַלִּמּוּד לְמַתְחִיל וּלְמֻפְלָג. | The Alter Rebbe’s way — תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת וְתַלְמוּד ; בַּתְּחִלָּה לֵידַע הָאִסּוּר וְהַמֻּתָּר (seif א). |
| מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּפַת שַׁחֲרִית | או״ח קנ״ה — אַחַר בֵּית הַכְּנֶסֶת יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ ; פַּת שַׁחֲרִית אִם רָגִיל. | מ״ב קנ״ה — קֹדֶם הָעֲסָקִים, וְשֶׁכַר הַהֲלִיכָה. | ערוה״ש קנ״ה — טַעַם פַּת שַׁחֲרִית וּשְׁמִירַת הַגּוּף. | The Alter Rebbe’s way — מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה, קֹדֶם עֲסָקָיו, וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה ; פַּת שַׁחֲרִית וּשְׁמִירַת הַבְּרִיאוּת וְהַמִּדּוֹת (seif א). |
| לִלְווֹת הָעֵת וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד | או״ח קנ״ה — אַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ יֵלֵךְ ; שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ ; יִקְבַּע מָקוֹם. | מ״ב קנ״ה — יִרְאַת שָׁמַיִם וּפִשְׁפּוּשׁ בַּמַּעֲשִׂים. | ערוה״ש קנ״ה — חוֹבַת כָּל אָדָם אַף בְּמַה שֶּׁיּוֹדֵעַ. | The Alter Rebbe’s way — דָּבָר נָחוּץ — לִלְווֹת הָעֵת וּלְפָרְעָהּ ; אֲפִלּוּ הֲלָכָה אַחַת ; מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ — יֵלֵךְ וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו (seif ב). |
This table is drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm קנ״ה, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tur, Rambam Hilkhot Talmud Torah, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Berura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aruch haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ח׳, Moed Katan כ״ט, Bava Kama פ״ב). The Alter Rebbe’s column rests on the real text of the Shulchan Aruch HaRav (ב׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The Rav’s defining lines on this siman
Three orientations that characterize the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — חִיּוּב וּקְבִיעוּת
Line 1 — obligation and fixity
Principle of the siman : every Jew is חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה and must fix a time by day and by night (seif א).
The Rav’s reading : the קְבִיעוּת is firmly set, so that he not shift it even for a great gain. See siman 156.
Practical consequence : set a fixed daily study appointment, not to be moved for one’s affairs.
קו ב — הַהֲלִיכָה וּפַת שַׁחֲרִית
Line 2 — the walk to study and the morning bread
Principle of the siman : right after tefilla, before his affairs — and whoever goes to the study hall receives the face of the Shechina (seif א).
The Rav’s reading : before going, a פַּת שַׁחֲרִית if accustomed, and guarding one’s health for the service of the Creator. See siman 156.
Practical consequence : join study to prayer, and care for the body without afflicting it.
קו ג — לִלְווֹת וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ
Line 3 — borrowing the time, and even one who cannot learn
Principle of the siman : for something urgent — one may borrow the time and repay it, yet it is good to study even a single halakha at once (seif ב).
The Rav’s reading : even one who cannot learn — let him go to the study hall, the reward of the walking in his hand. See siman 156.
Practical consequence : never give up entirely — at least a verse, a halakha, and a fear of Heaven with self-examination.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The Habad practical conduct
Points of conduct flowing directly from siman קנ״ה in the Alter Rebbe’s and Habad sensibility — presented at the level of the principle, referring to the Rav for the detail of the cases.
For the Habad Hassid — Siman קנ״ה (לֵילֵךְ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ)
- ① Obligation. Every Jew is obligated in Torah study — poor or rich — and must fix a time by day and by night. Basis : SA HaRav קנ״ה seif א.
- ② Fixity. The time must be firmly set ; he shall not shift it even if he thinks to gain much. Basis : SA HaRav קנ״ה seif א.
- ③ Right after tefilla. Fix the time right after tefilla, before his affairs ; whoever goes to the study hall receives the face of the Shechina. Basis : SA HaRav קנ״ה seif א.
- ④ Morning bread and midot. Before going — a פַּת שַׁחֲרִית if accustomed ; guard one’s health and walk the middle path, save for pride and anger. Basis : SA HaRav קנ״ה seif א.
- ⑤ Borrowing · one who cannot learn. For something urgent — borrow the time, but always at least a single halakha at once ; and one who cannot learn — let him go to the study hall and examine his deeds. Basis : SA HaRav קנ״ה seif ב.
⚠ This section presents the Habad conduct grounded on the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman קנ״ה (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic ruling for a particular case. For any concrete question — the obligation, the fixity, the פַּת שַׁחֲרִית, the place of one who cannot learn — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.