✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קע״א · שלא לנהוג בזיון באוכלים
שלא לנהוג בזיון באוכלים — עושה אדם צרכיו בפת (ובלבד שלא ימאיסנו), אין זורקים הפת ולא אוכלים הנמאסים (בזיון אוכלין), לא ישב על האוכלין, מותר לאכול דייסא בפת במקום כף ובלבד שיאכלנו, וממשיכין יין וזורקין קליות ואגוזים לפני חתן וכלה בלא בזיון ובלא בל תשחית
סימן קע״א · ה׳ סעיפים
שלא לנהוג בזיון באוכלים
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד כבוד האוכלין: מותר להשתמש בפת (עוֹשֶׂה אָדָם צְרָכָיו בְּפַת) כל שאינו ממאיס אותה, אך אין זורקין את הפת ולא אוכל הנמאס — בְּזָיוֹן אוֹכָלִין ; אין יושבים על האוכל, מותר לאכול דייסא בפת במקום כף (דַּיְסָא בִּמְקוֹם כַּף) ובלבד שיאכלנו, ומשמחים חתן וכלה (חָתָן וְכַלָּה) בלא בזבוז. טקסט עברי, ביאור והסבר של ה׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: כבוד האוכלין — בזיון אוכלין, צרכיו בפת, דייסא, חתן וכלה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קע״א · ה׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לאחר דברי המוסר ודרך ארץ בסעודה (סימן ק״ע), מקדיש השולחן ערוך סימן קצר זה לכבוד האוכלין, ובפרט לכבוד הפת. הפת מזון האדם ועליה מברכים המוציא: מותר אמנם להשתמש בה לצרכיו, אך לעולם לא באופן הממאיס או המבזה אותה. מכאן איסור זריקת הפת (ואוכלים הנמאסים), איסור ישיבה על האוכל, וההקפדה שלא לבזבז אף בשמחת חתן וכלה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. עושה אדם צרכיו בפת ובזיון אוכלין (סעיף א׳) — שימוש בפת בלא להמאיסה, ושלא לזרוק את הפת
ב. לא ישב על האוכלין (סעיף ב׳) — שלא לשבת על המאכל
ג. דייסא בפת במקום כף (סעיף ג׳) — פת במקום כף
ד. שמחת חתן וכלה (סעיפים ד-ה) — יין, קליות ואגוזים לפני החתן והכלה
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. עושה אדם צרכיו בפת ובזיון אוכלין
בְּזָיוֹן אוֹכָלִין — ההלכה מלמדת לכבד את האוכלין, ובראשם הפת שהיא מזון הבסיס ועליה מברכים המוציא, ואוסרת לנהוג בהם דרך ביזוי (לזרוק, למאס, לשבת עליהם). זהו הכלל השולט בכל הסימן: מותר להשתמש באוכל לצרכיו, אך לעולם לא במחיר המאסתו (מידי דממאיס).
סעיף א׳ — עושה אדם צרכיו בפת
עושה אדם צרכיו בפת, והני מילי דלא ממאיס ביה, אבל מידי דממאיס ביה לא. הילכך אין מניחין עליו בשר חי, ואין מעבירין עליו כוס מלא, ואין סומכין בו הקערה אם היא מלאה דבר שאם יפול על הפת ימאס. ואין נוטלין הידים ביין בין חי ובין מזוג, אפילו נטילה שאינה צורך אכילה. ואין זורקים הפת משום בזיון אוכלים, וכשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקים אוכלים הנמאסים על ידי זריקה, אבל מידי דלא ממאיס כגון אגוזים ורימונים וחבושים שרי.
ביאור: מותר לאדם להשתמש בפת לצרכיו, וזה דוקא בדבר שאינו ממאיס את הפת, אבל דבר שממאיס אותה — לא. לפיכך אין מניחין עליו בשר חי, ואין מעבירין עליו כוס מלא, ואין סומכין בו את הקערה אם היא מלאה דבר שאם יפול על הפת ימאיסנו. ואין נוטלין את הידים ביין, בין חי בין מזוג, ואפילו נטילה שאינה לצורך אכילה. ואין זורקין את הפת משום בזיון אוכלין ; וכשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין אוכלין הנמאסים על ידי הזריקה ; אבל דבר שאינו נמאס, כגון אגוזים ורימונים וחבושים — מותר.
שימוש כן, ביזוי לא. הפת יכולה לשמש את האדם (להניח, לסמוך, לקנח) — עושה אדם צרכיו בפת — אך רק כל שאינו ממאיס אותה. להניח עליה בשר חי, להעביר עליה כוס מלא, לסמוך בה קערה העלולה לזלוג — כל אלו ממאיסים ומבזים אותה. וכן אין זורקין אותה — בזיון אוכלין — ולא אוכל הנמאס ; ורק דבר קשה (אגוזים, רימונים, חבושים) שאינו נמאס בזריקה — מותר.
ב. לא ישב על האוכלין
סעיף ב׳ — לא ישב אדם על קופה מלאה תאנים
לא ישב אדם על קופה מלאה תאנים וגרוגרות, אבל יושב הוא על עיגול של דבילה או על קופה מלאה קטניות.
ביאור: לא ישב אדם על קופה (סל) מלאה תאנים וגרוגרות, שהמשקל ימעכן וימאיסן ; אבל מותר לו לשבת על עיגול של דבילה (תאנים דחוסות שכבר נדבקו) או על קופה מלאה קטניות, שאין הם נמאסים.
שאלת ההיזק. אין יושבים על תאנים וגרוגרות, שהמשקל ימעכן וימאיסן — עוד בזיון אוכלין. אבל עיגול דבילה (כבר דחוס) או קופת קטניות (קשות) אינם נמאסים, ולכן מותר לשבת עליהם. הכלל אחד: מה שאינו נמאס — מותר.
ג. דייסא בפת במקום כף
סעיף ג׳ — מותר לאכול דייסא בפת
מותר לאכול דייסא [פירוש החטה הנקלפת מבושלת] בפת במקום כף, והוא שיאכל הפת אחר כך ; והמדקדקים אוכלים בכל פעם שמכניסים לתוך פיהם מעט מן הפת עם הדייסא. הגה : והנשאר מן הפת אחר כך אוכלים אותו.
ביאור: מותר לאכול דייסא (פירוש: חיטה קלופה ומבושלת) באמצעות פת במקום כף, ובלבד שיאכל את הפת אחר כך ; והמדקדקים אוכלים בכל פעם שמכניסים לפיהם מעט מן הפת יחד עם הדייסא. הגה (רמ״א): והפת שנשאר אחר כך — אוכלים אותו.
להשתמש בלא לזרוק. מותר להשתמש בפת ככף לאכילת הדייסא — שהרי זה שימוש בפת (עושה אדם צרכיו בפת) — ובלבד שיאכלנה אחר כך. עיקר הזהירות: שלא ישתמש בפת ואחר כך יזרקנה מטונפת (בזיון). המדקדקים אוכלים מעט פת בכל פעם, והרמ״א מסיים: הנשאר — אוכלים אותו, שלא ילך לאיבוד.
ד. שמחת חתן וכלה
סעיף ד׳ — ממשיכין יין בצנורות
ממשיכין יין בצנורות לפני חתן וכלה, והוא שיקבלנו בפי הצינור ; וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה שאינם נמאסין, אבל לא בימות הגשמים מפני שנמאסין, אבל לא גלוסקאות לעולם.
ביאור: ממשיכין (מזרימים) יין בצנורות לפני חתן וכלה — ובלבד שיקבלנו בפי הצינור (שלא ילך לאיבוד) ; וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה, שאינם נמאסין, אבל לא בימות הגשמים מפני שנמאסין ; אבל גלוסקאות (פת נאה) — לא לעולם.
שמחה בלא בזבוז. לשמח חתן וכלה מותר להזרים יין בצנורות — ובלבד שיקבלנו בפי הצינור (שלא יבוזבז, בל תשחית). וזורקין קליות ואגוזים, אך רק בימות החמה (שאינם נמאסים) ; ובימות הגשמים ימאסו בקרקע. אבל גלוסקאות (פת) — לעולם לא: זריקת פת היא בזיון אוכלין בכל עת.
סעיף ה׳ — הזורקים חטים לפני חתנים
הזורקים חטים לפני חתנים צריך ליזהר שלא יזרקו אלא במקום נקי, וגם יכבדו אותם משם כדי שלא ידרסו עליהם.
ביאור: הזורקים חטים לפני חתנים צריכים להיזהר שלא יזרקו אלא במקום נקי ; וגם יכבדו (יאספו) אותם משם, כדי שלא ידרסו עליהם.
אף חטה ראויה לכבוד. חטה שאינה נמאסת אפשר לזרוק לשמחה — אך בשני תנאים: שיזרקו במקום נקי, ושיאספו אותה אחר כך שלא תידרס. שוב כבוד האוכלין מלווה אף את מנהג החתונה.
הסימן במשפט אחד: את האוכלין, ובראשם הפת, נוהגים בכבוד — מותר להשתמש בהם (עושה אדם צרכיו בפת) אך לעולם לא באופן הממאיס (מידי דממאיס) ; אין זורקין את הפת ולא אוכל הנמאס (בזיון אוכלין), אין יושבין עליו, ואף בשמחת חתן וכלה נזהרים שלא לבזבז ולא למאס (בל תשחית).
מקרים מעשיים
מקרה 1 — שימוש בפת
מצב: האם מותר להניח מאכל על פרוסת פת, או לקנח רוטב בפת?
הנהגה: כן, כל שאינו ממאיס את הפת — עושה אדם צרכיו בפת… דלא ממאיס ביה (סעיף א׳). לפיכך אין מניחין עליה בשר חי ולא דבר המבזה אותה, ואם משתמשים בה כבכף — אוכלים אותה אחר כך (סעיף ג׳). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — זריקת אוכל
מצב: האם מותר לזרוק פת, ממתקים או אגוזים (לילד, בחתונה)?
הנהגה: אין זורקין את הפת — משום בזיון אוכלים — ולא אוכל הנמאס בזריקה (סעיף א׳). אבל דבר שאינו נמאס — אגוזים, רימונים, חבושים, והקליות ואגוזים הנזרקים לחתן וכלה בימות החמה — מותר ; אבל גלוסקאות לעולם לא. זהו כבוד האוכלין.
מקרה 3 — לשמח בלא לבזבז
מצב: בשמחה רוצים להזרים יין או לזרוק חטים. על מה יש להקפיד?
הנהגה: מותר להזרים יין ובלבד שיקבלנו (סעיף ד׳), ולזרוק חטים רק במקום נקי ולאסוף אותן שלא יידרסו (סעיף ה׳). החוט: השמחה אינה מתירה בזבוז (בל תשחית) ולא ביזוי האוכל. ולמקרה מסופק — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- באיזה תנאי מותר להשתמש בפת לצרכיו (סעיף א׳)?
- מדוע אין זורקין את הפת, ומה כן מותר לזרוק (סעיף א׳)?
- על מה מותר או אסור לשבת, ומדוע (סעיף ב׳)?
- באיזה תנאי מותר לאכול דייסא בפת במקום כף (סעיף ג׳)?
- מה מותר לזרוק לפני חתן וכלה, באיזו עונה, ועל מה נזהרים בחטים (סעיפים ד-ה)?
להעמקה נוספת
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — גדר איסור בזיון אוכלין וכבוד הפת ; מידי דממאיס ומידי דלא ממאיס ; שמחת חתן וכלה בין בזיון לבל תשחית
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזכירה מהירה
- 🌉 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): עמוד-גשר — סימן זה לא נכתב בשולחן ערוך הרב ; הפניה לרמות 1-3 ולסידור אדמו״ר הזקן