✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

זמן ציצית — עיונים מעמיקים
סימן י״ח · ג׳ סעיפים
לילה לאו זמן ציצית · מחלוקת הרמב״ם והרא״ש · טלית אחר ערבית · סדינים · מאימתי מברך בשחר
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן י״ח — ג׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, ט״ז, מגן אברהם, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מנחות מ״ג. · ברכות ט׳: · רמב״ם הלכות ציצית פ״ג · רא״ש · טור · מרדכי פ״ב דמגילה

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. Introduction à la sugya — la place du siman : après le « qui » du siman 17, le « quand » — la mitsva liée à la vue (וראיתם אתו) et l’exclusion de la nuit
  2. מחלוקת הרמב״ם והרא״ש — la nuit exclut-elle le temps (גברא) ou l’habit (חפצא) ? (מנחות מ״ג.) ; les nafka minot et le psak du רמ״א : ספק ברכות להקל (seif 1)
  3. טלית אחר ערבית וליל יום הכיפורים — pourquoi plus de berakha après Arvit même s’il fait encore jour (פסקי מהרא״י סי׳ קכ״א), et la veille de Yom Kippour (תשב״ץ) (seif 1)
  4. סדינים — pourquoi les draps sont exempts (כסות לילה, la gezera de סדין בציצית — מנחות דף מ׳) et le lien au כלאים (siman 9) (seif 2)
  5. מאימתי מברך בשחר — les deux seuils : עלות השחר et משיכיר בין תכלת ללבן (ברכות ט׳:) ; les Seliḥot et le משמוש (מרדכי, תשב״ץ) (seif 3)
  6. נפקא מינה למעשה — et un récapitulatif des shitot (זמן / בגד / ברכה)
  7. טבלאות סיכום מקיפות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

זְמַן צִיצִית. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:

סעיף א׳: לַיְלָה לָאו זְמַן צִיצִית הוּא, דְּאִמְּעִיט מִ«וּרְאִיתֶם אֹתוֹ». לְהָרַמְבָּ״ם — כָּל מַה שֶּׁלּוֹבֵשׁ בַּלַּיְלָה פָּטוּר, אֲפִלּוּ הוּא מְיֻחָד לַיּוֹם; וּמַה שֶּׁלּוֹבֵשׁ בַּיּוֹם חַיָּב, אֲפִלּוּ מְיֻחָד לַלַּיְלָה. וּלְהָרֹא״שׁ — כְּסוּת הַמְיֻחָד לַלַּיְלָה פָּטוּר, אֲפִלּוּ לוֹבְשׁוֹ בַּיּוֹם; וּכְסוּת הַמְיֻחָד לַיּוֹם אוֹ לַיּוֹם וְלַיְלָה חַיָּב, אֲפִלּוּ לוֹבְשׁוֹ בַּלַּיְלָה. (הגה: וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, עַל כֵּן אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו אֶלָּא כְּשֶׁלּוֹבְשׁוֹ בַּיּוֹם וְהוּא מְיֻחָד גַּם כֵּן לַיּוֹם [הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי]. וְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יוֹם הוּא, אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו [פִּסְקֵי מַהֲרַא״י סִי׳ קכ״א]. וּבְלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים יִתְעַטֵּף בְּעוֹד יוֹם וִיבָרֵךְ עָלָיו [תַּשְׁבֵּ״ץ].)

סעיף ב׳: סְדִינִים, אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם יָשֵׁן בָּהֶם בַּבֹּקֶר — אֵין מַטִּילִים בָּהֶם צִיצִית.

סעיף ג׳: מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בַּשַּׁחַר — מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ. (הגה: וְאִם לוֹבְשׁוֹ מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְאֵילָךְ, יֵשׁ אוֹמְרִים דִּמְבָרֵךְ עָלָיו, וְכֵן נוֹהֲגִין [מָרְדְּכַי פֶּרֶק ב׳ דִּמְגִלָּה]. וְאִם לְבָשׁוֹ קֹדֶם לָכֵן, כְּגוֹן בִּסְלִיחוֹת, לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו, וּכְשֶׁיָּאִיר הַיּוֹם יְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ וִיבָרֵךְ [תַּשְׁבֵּ״ץ].)

Le temps du tsitsit. Ce siman comporte 3 seifim :

Seif 1 : la nuit n’est pas le temps du tsitsit (לילה לאו זמן ציצית), car elle est exclue de « וראיתם אתו » — « vous le verrez ». Selon le רמב״ם, tout ce que l’on porte la nuit est exempt, même un habit réservé au jour ; et ce que l’on porte le jour est soumis, même un habit réservé à la nuit. Selon le רא״ש, l’habit réservé à la nuit est exempt, même porté de jour ; et l’habit réservé au jour, ou au jour et à la nuit, est soumis, même porté la nuit. [Glose : le doute en matière de bénédictions appelle l’indulgence (ספק ברכות להקל) ; on ne bénira donc que lorsqu’on le porte de jour et qu’il est aussi réservé au jour (הגהות מיימוני). Après la prière d’Arvit, même s’il fait encore jour, on ne bénit plus (פסקי מהרא״י סי׳ קכ״א) ; et la veille de Yom Kippour, on s’enveloppera tant qu’il fait encore jour et l’on bénira (תשב״ץ).]

Seif 2 : les draps (סדינים) — bien que l’on y dorme au matin, on n’y met pas de tsitsit.

Seif 3 : à partir de quand bénit-on sur le tsitsit au matin ? Dès que l’on distingue entre le תכלת et le לבן qui s’y trouvent. [Glose : si on le revêt dès עלות השחר (la pointe de l’aube), certains disent que l’on bénit — et tel est l’usage (מרדכי פ״ב דמגילה) ; si on l’a revêtu avant, par exemple aux Seliḥot, on ne bénira pas, et quand le jour paraîtra, on palpera les tsitsyot (משמוש) et l’on bénira (תשב״ץ).]

1. הקדמת הסוגיא — זמן המצוה: "וראיתם אתו"

פתח דבר — מן ה«מי» אל ה«מתי»

לאחר שביאר מרן בסימן י״ז מי הם חייבי הציצית (ובכללם הסומא — שחייב, אף שאינו רואה), בא בסימן י״ח לברר את זמן המצוה: לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מ«וראיתם אתו» (מנחות מ״ג.) — המצוה תלויה בראייה, והראייה ביום. אלא שנחלקו הראשונים מה נתמעט: להרמב״ם נתמעט הזמן — כל הנלבש בלילה פטור ואף המיוחד ליום, וכל הנלבש ביום חייב ואף המיוחד ללילה; ולהרא״ש נתמעט הבגד — כסות לילה פטורה אף ביום, וכסות יום חייבת אף בלילה. והרמ״א הכריע לענין ברכה: ספק ברכות להקל. והסימן נחלק לשלושה ראשים: (א) לילה לאו זמן ציצית — המחלוקת, הכרעת הברכה, טלית אחר ערבית וליל יום הכיפורים; (ב) סדינים; (ג) מאימתי מברך בשחר — משיכיר בין תכלת ללבן, עלות השחר, והמשמוש אחר הסליחות.
הערה יסודית: כל הסימן סובב על ציר אחד: "וראיתם אתו" — מה גדר המיעוט. אם הכתוב ממעט את הזמן (שעת לילה, שאינה שעת ראייה) — הפטור בגברא הלובש בלילה, ואין נפקותא בייחוד הבגד; ואם הכתוב ממעט את החפצא (כסות שאינה עומדת לראייה — כסות לילה) — הפטור בבגד, ואין נפקותא בשעת הלבישה. זו נשמת מחלוקת הרמב״ם והרא״ש, וממנה מסתעפים כל דיני הסימן: הברכה וספקה (סעיף א׳ בהגה), הטלית של ערבית וליל יום הכיפורים, הסדינים (סעיף ב׳), וזמן הבוקר (סעיף ג׳).

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: "לילה לאו זמן ציצית" — האם הוא פטור בזמן (בגברא) — שאין הלילה שעת חיוב כלל, או פטור בחפצא (בבגד) — שכסות העומדת ללילה אינה בכלל "כסותך" שחייבה תורה? ובזו נחלקו הרמב״ם (הלכות ציצית פ״ג) והרא״ש, כמבואר בסמוך. והדבר מקביל לסימן י״ז: שם דנו בסומא — וריבהו הכתוב מ«אשר תכסה בה», ש«וראיתם» תלוי בראייה שבעולם ולא בראיית היחיד; וכאן דנים בלילה — ששעתו אינה שעת ראייה לכל. נמצא "וראיתם אתו" ציר שני הסימנים כאחד.

2. מחלוקת הרמב״ם והרא״ש — פטור הזמן או פטור הבגד

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מ«וראיתם אתו». להרמב״ם — כל מה שלובש בלילה פטור, אפילו הוא מיוחד ליום; ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא״ש — כסות המיוחד ללילה פטור, אפילו לובשו ביום; וכסות המיוחד ליום או ליום ולילה חייב, אפילו לובשו בלילה."
שורש הדין — "פרט לכסות לילה" (מנחות מ״ג.): בברייתא (מנחות מ״ג.) דרשו: "«וראיתם אתו» — פרט לכסות לילה. אתה אומר פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא? כשהוא אומר «אשר תכסה בה» — הרי כסות סומא אמור; הא מה אני מקיים «וראיתם אתו» — פרט לכסות לילה". הרי שריבה הכתוב את הסומא ומיעט את הלילה (והיא הברייתא העומדת ביסוד סימן י״ז וסימן זה כאחד). ונחלקו הראשונים בביאור המיעוט: הרמב״ם (הלכות ציצית פ״ג) — הלילה ממעט את הזמן, וכל הנלבש בלילה פטור; הרא״ש (הלכות ציצית) — הכתוב ממעט את החפצא, "כסות לילה" דוקא. והביאם הטור והבית יוסף (אורח חיים י״ח), ומרן העתיק את שתי השיטות בשלחנו ולא הכריע בהדיא.
חקירה — במה נחלקו: בקריאת הדרשה או בגדר החיוב? שתי השיטות דורשות מקרא אחד — "וראיתם אתו... פרט לכסות לילה" — ונחלקו מה עיקרו: ושורש השורשים: החיוב — על הגברא בשעתו (וזמנו קובע), או על החפצא בייעודו (וייחודו קובע).
קושיא — לדעת הרא״ש: כסות יום שלובשה בלילה חייבת, והלא בלילה אין רואים, ומאי "וראיתם"? אם המצוה תלויה בראייה — הלובש בגד יום בלילה, שעת חשכה שאין בה היכר, למה יתחייב?
תירוץ (על דרך הסברה, ע״פ הבית יוסף): להרא״ש אין "וראיתם" תנאי בכל שעת לבישה, אלא סימן להגדרת הבגד: התורה חייבה "כסות" העומדת לראייה — כסות יום; ומשעה שחל שם החיוב על הבגד, שוב אינו פוקע בשעת הלילה — שהחיוב על החפצא ולא על השעה. ולעומתו להרמב״ם — "וראיתם" תנאי מתמיד בקיום, וכל שעה שאינה בת ראייה אינה שעת מצוה. ומקבילו: הלובש בגד לילה ביום — להרמב״ם חייב, שהשעה שעת ראייה; ולהרא״ש פטור, שהחפצא אינו בכלל "כסותך".
סיכום השיטות — לילה לאו זמן ציצית:
דרך ההכרעה — צירוף השיטות: דוק בלשון הרמ״א: לא הכריע במחלוקת גופה, אלא נקט דרך הצירוף — לברכה בעינן שעה ובגד ששניהם בני חיוב לדברי הכל: יום + בגד יום. הא למדת שבשלושת הצירופים האחרים (בגד יום בלילה, בגד לילה ביום, בגד לילה בלילה) — ספק או פטור, ואין מברך. ולענין עצם החיוב — על דרך הסברה יש להחמיר כשתי השיטות, שכל צד שמא הלכה כמותו; אבל הברכה, שהיא בקום ועשה ובחשש ברכה לבטלה — בה נאמר "ספק ברכות להקל".
נפקא מינה — המחלוקת והברכה: (א) כסות יום שלובשה בלילה — להרמב״ם פטור, להרא״ש חייב; ואין מברך (ספק). (ב) כסות לילה שלובשה ביום — להרמב״ם חייב, להרא״ש פטור; ואין מברך (ספק). (ג) הברכה — רק ביום ועל בגד המיוחד ג״כ ליום (רמ״א). (ד) ומכאן יסתעפו: הטלית של אחר ערבית, הסדינים, וזמן הבוקר — כדלהלן.
היסוד:
הרמב״ם — הזמן קובע; הרא״ש — הבגד קובע; והברכה — בצירוף שניהם. "לילה לאו זמן ציצית, דאמעיט מ«וראיתם אתו»" (מנחות מ״ג.): להרמב״ם המיעוט בזמן (כל הנלבש בלילה פטור), ולהרא״ש המיעוט בחפצא (כסות לילה פטורה אף ביום). ולמעשה — ספק ברכות להקל: אין מברך אלא ביום ועל בגד המיוחד ג״כ ליום.

3. טלית אחר ערבית — וליל יום הכיפורים

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (הגה): "וספק ברכות להקל, ע״כ אין לברך עליו אלא כשלובשו ביום והוא מיוחד ג״כ ליום [הגהות מיימוני]; ואחר תפלת ערבית, אע״פ שעדיין יום הוא — אין לברך עליו [פסקי מהרא״י סי׳ קכ״א]; ובליל יום הכיפורים יתעטף בעוד יום ויברך עליו [תשב״ץ]."
שורש הדין — פסקי מהרא״י והתשב״ץ: מקור דברי הרמ״א בשלושה: (א) הגהות מיימוני — הכרעת הברכה בצירוף השיטות, כמבואר למעלה. (ב) פסקי מהרא״י (סי׳ קכ״א) — המתעטף אחר תפלת ערבית, אע״פ שעדיין יום הוא, אין לברך עליו. (ג) התשב״ץבליל יום הכיפורים, שנוהגים בו להתעטף בטלית, יתעטף בעוד יום ויברך עליו.
חקירה — אחר ערבית ועדיין יום: מה מפקיע את הברכה? ונפקותא בין הצדדים: התפלל ערבית מבעוד יום גדול (מפלג המנחה) — לצד א׳ אין מברך אף שהיום עודנו גדול, ולצד ב׳ היה מקום לברך. ולשון הרמ״א "אע״פ שעדיין יום הוא" מכרעת כצד א׳: הדבר תלוי בתפלתו — בקבלת הלילה — ולא בשעה.
קושיא — ליל יום הכיפורים: מאי שנא מאחר ערבית? אם המתפלל ערבית עשאו לילה ואינו מברך — בליל יו״כ, שסופו להתפלל ערבית בטליתו, היאך יברך עליו?
תירוץ (על דרך הסברה): החילוק בסדר הדברים. בערב יום הכיפורים מתעטף קודם ערבית ובעוד יום — בשעת הברכה עדיין יום גמור הוא, ולא קיבל עליו את הלילה; משא״כ המתעטף אחר תפלת ערבית, שכבר עשאו לילה בתפלתו. ולכן דקדק התשב״ץ: "יתעטף בעוד יום" — שיקדים עטיפתו וברכתו לקבלת הלילה; אבל משחשכה (או משהתפלל) — יתעטף בלא ברכה. ומכאן המנהג בערב יו״כ להתעטף מבעוד יום, קודם "כל נדרי".
והעטיפה בלילה גופה — היאך? הא גופא צריך ביאור: אם לילה לאו זמן ציצית, מה טעם מתעטפים בליל יום הכיפורים כלל? אלא שהעטיפה בליל יו״כ אינה מדין חובת הלילה אלא מנהג — מכבוד היום ואימתו; ואין בלבישת ציצית בלילה איסור, שהרי לכל היותר פטור הוא ולא איסור (ולהרא״ש בבגד יום — אף חיוב יש). וכל החידוש בברכה בלבד: שתהא בעוד יום, בשעה שהיא בת ברכה לדברי הכל.
נפקא מינה — טלית של ערבית: (א) המתעטף אחר תפלת ערבית (ואף שעדיין יום) — אין מברך. (ב) ערב יום הכיפורים — מתעטף ומברך בעוד יום; משחשכה — מתעטף בלא ברכה. (ג) המתעטף בלילה בשאר ימות השנה (כגון שליח צבור) — בלא ברכה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אחר ערבית — עשאו לילה ואין מברך; ליל יו״כ — יקדים ויברך בעוד יום. המתעטף אחר תפלת ערבית, אע״פ שעדיין יום הוא — אין לברך (פסקי מהרא״י סי׳ קכ״א), שבתפלתו קיבל את הלילה; ובליל יום הכיפוריםיתעטף בעוד יום ויברך (תשב״ץ), קודם קבלת הלילה.

4. סדינים — כסות לילה והגזרה

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: "סדינים, אע״פ שאדם ישן בהם בבקר — אין מטילים בהם ציצית."
שורש הדין — סדינים ככסות לילה: הסדינים — עיקר תשמישם לשינה בלילה, והרי הם כסות לילה; והביאו הטור והבית יוסף (אורח חיים י״ח) שאין מטילים בהם ציצית, ואף שאדם ישן בהם בבקר — כלומר שנמשכת שינתו אל תוך היום. ובגמרא מצינו סוגיית "סדין בציצית" (מנחות דף מ׳) — שאמרו בטעם שאין מטילין תכלת בסדיני פשתן: "גזרה משום כסות לילה", שאם תטיל בהם ציצית של כלאים יבוא להתכסות בהם בלילה, שלא בשעת מצוה.
חקירה — פטור הסדינים: פטור עצמי או גזרה? ודוק בלשון מרן: "אין מטילים בהם ציצית" — לא "פטורים" בלבד; משמע שיש כאן גם הנהגה לכתחלה שלא להטיל, ולא רק העדר חיוב.
קושיא — להרמב״ם: הישן בהם בבקר הרי "לובש ביום", ויתחייבו! לשיטת הרמב״ם שהזמן קובע — הנלבש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה; והישן בסדינו בבקר הרי מתכסה בו ביום, ולמה אין מטילין?
תירוץ (על דרך הסברה): (א) הולכים אחר עיקר הייחוד: הסדין עיקרו ללילה, ושנת הבוקר טפלה ובטלה לעיקר תשמישו — והרי הוא בכלל "מה שלובש בלילה". (ב) ועוד: דרך שינה אינה "לבישה" האמורה בציצית — "כסותך אשר תכסה בה" דרך עיטוף ומלבוש, והמתהפך בשנתו תחת סדינו אין זו לבישת כסות. (ג) ובצירוף הגזרה (משום כסות לילה וחשש כלאים) — אין מטילין לדברי הכל.
והחושש לדבר: יש מן האחרונים שכתבו, שבשמיכות וסדינים של ד׳ כנפות — הירא שמים יעגל כנף אחת, לצאת מידי חשש חיוב לשיטות המחייבות (וכעין מה שנתבאר בסימן י׳ לענין בגד שכנפיו עגולות, שאינו בכלל "ארבע כנפות"). ואין זה מעיקר הדין אלא ממדת חסידות, על דרך הסברה שנתבארה.
נפקא מינה — סדינים: (א) סדין של ד׳ כנפות — אין מטילים בו ציצית, אף שישן בו בבקר (סעיף ב׳). (ב) אין מברכים עליו בשום פנים — ספק ספקא לפטור. (ג) החושש — יעגל כנף אחת (מנהג חסידות, ועיין סימן י׳). (ד) והזיקה לכלאים — גזרת "סדין בציצית" משום כסות לילה (מנחות דף מ׳; ועיין סימן ט׳).
היסוד:
סדינים — כסות לילה, ואין מטילים בהם ציצית אף שישן בהם בבקר. פטורם — בעצם (כסות המיוחדת ללילה, להרא״ש) ובגזרה (משום כסות לילה וחשש כלאים — סוגיית "סדין בציצית", מנחות דף מ׳); ושנת הבוקר בטלה לעיקר תשמיש הלילה.

5. מאימתי מברך בשחר — עלות השחר, משיכיר, והמשמוש

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: "מאימתי מברך על הציצית בשחר — משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. (הגה: ואם לובשו מעלות השחר ואילך, י״א דמברך עליו, וכן נוהגין [מרדכי פ״ב דמגילה]; ואם לבשו קודם לכן, כגון בסליחות — לא יברך עליו, וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך [תשב״ץ].)"
שורש הדין — משיכיר בין תכלת ללבן (ברכות ט׳:): השיעור שנוי במשנה (ברכות ט׳:) לענין קריאת שמע של שחרית — "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן"; ומרן העתיקו לזמן ברכת הציצית: "משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה" — שזוהי שעת "וראיתם אתו" שבבגד עצמו: משיכול להכיר בין חוליותיו. והרמ״א הביא: (א) מרדכי (פ״ב דמגילה) — הלובשו מעלות השחר ואילך י״א דמברך, וכן נוהגין; (ב) תשב״ץ — לבשו קודם לכן (כגון בסליחות) לא יברך, וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך. וביארו האחרונים (משנה ברורה) ששיעור "משיכיר" קרוב לשיעור שיראה את חברו הרגיל עמו קצת ברחוק ד׳ אמות ויכירנו.
חקירה — שני הספים: דין "יום" או דין "ראייה"? עלות השחר ומשיכיר — מה גדר זמן הבוקר של ציצית? והכרעת הרמ״א — כצד א׳ למנהג ("וכן נוהגין"); אלא שהלובש קודם עלות השחר (בסליחות) — לא יברך לדברי הכל, שקודם עלות לילה גמור הוא, וימתין וימשמש. נמצאו שלושה זמנים: קודם עלות — לא יברך; מעלות עד משיכיר — מברך למנהג; ממשיכיר — זמן הברכה לדברי הכל.
קושיא — "ימשמש בו ויברך": והלא ברכת המצוות עובר לעשייתן? הלובש טליתו בסליחות — כבר לבוש ועומד הוא משעלה היום; והיאך יברך עתה, והרי אין כאן "עובר לעשייתן" — שהעטיפה כבר נעשית?
תירוץ (על דרך הסברה, וכעין מה שנתבאר בסימן ח׳ לענין משמוש): מצות ציצית נמשכת היא — כל שעה שלבוש בה מקיים מצוה; וכשהגיע זמן החיוב (שיאיר היום) והוא ממשמש בציציותיו, חשוב המשמוש כלבישה מחודשת — כמתעטף עתה — ונמצא מברך עובר להמשך קיומו. ובלא משמוש — אין מעשה שתחול עליו הברכה; לכך הצריך התשב״ץ מעשה של משמוש דוקא, ולא ברכה בעלמא.
המשכים לסליחות — סדר הנהגתו: העולה מן ההגה: המשכים קודם עלות השחר — מתעטף בלא ברכה (שלילה לאו זמן ציצית, ואף למנהג המרדכי עדיין לא עלה השחר); וכשיאיר היום — ימשמש בציציותיו ויברך. והלובש טלית קטן בביתו מעלות השחר ואילך — מברך, וכן נוהגין; והמדקדק ימתין עד "משיכיר", לצאת ידי סתימת מרן. ודוק: כל זה בברכה — אבל בעצם הלבישה אין קפידא, שאין איסור בלבישת ציצית בלילה.
נפקא מינה — זמן הבוקר: (א) המשכים לסליחות — מתעטף בלא ברכה, וכשיאיר היום ימשמש ויברך (תשב״ץ). (ב) הלובש מעלות השחר ואילך — מברך, וכן נוהגין (מרדכי); והמדקדק ימתין למשיכיר. (ג) שיעור "משיכיר" — בין תכלת שבה ללבן שבה; וקרבוהו האחרונים לשיעור היכר חברו ברחוק ד׳ אמות (משנה ברורה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך, לשיעור המקום והזמנים.)
היסוד:
משיכיר בין תכלת ללבן — ולמנהג, מעלות השחר; קודם לכן — משמוש וברכה כשיאיר היום. זמן הברכה מדינא — משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה (ברכות ט׳:); הלובש מעלות השחר ואילך — י״א דמברך וכן נוהגין (מרדכי); והמקדים (בסליחות) — לא יברך, וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך (תשב״ץ).

6. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
כסות יום בלילה להרמב״ם פטור, להרא״ש חייב — ואין מברך עליה (ספק ברכות להקל, סעיף א׳).
כסות לילה ביום להרמב״ם חייב, להרא״ש פטור — ואין מברך עליה (סעיף א׳ בהגה).
הברכה אין מברך אלא כשלובשו ביום והוא מיוחד ג״כ ליום (רמ״א בשם הגהות מיימוני).
אחר ערבית / ליל יו״כ אחר תפלת ערבית — אין מברך אף שעדיין יום; בערב יום הכיפורים — יתעטף ויברך בעוד יום (הגה).
סדינים אין מטילים בהם ציצית, אף שישן בהם בבקר (סעיף ב׳).
זמן הבוקר משיכיר בין תכלת ללבן; מעלות השחר — וכן נוהגין; בסליחות — בלא ברכה, וכשיאיר היום ימשמש ויברך (סעיף ג׳).

7. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — המחלוקת: הזמן או הבגד

המקרה להרמב״ם להרא״ש לברכה (רמ״א)
כסות יום — ביום חייב חייב מברך
כסות יום — בלילה פטור חייב אין מברך
כסות לילה — ביום חייב פטור אין מברך
כסות לילה — בלילה פטור פטור אין מברך

טבלה — זמני הבוקר והערב

הזמן הדין המקור
קודם עלות השחר (סליחות) מתעטף בלא ברכה סעיף ג׳ הגה (תשב״ץ)
מעלות השחר ואילך י״א דמברך — וכן נוהגין סעיף ג׳ הגה (מרדכי פ״ב דמגילה)
משיכיר בין תכלת ללבן זמן הברכה מדינא סעיף ג׳ (ברכות ט׳:)
לבש קודם עלות — והאיר היום ימשמש בו ויברך סעיף ג׳ הגה (תשב״ץ)
אחר תפלת ערבית (ועדיין יום) אין לברך עליו סעיף א׳ הגה (פסקי מהרא״י סי׳ קכ״א)
ליל יום הכיפורים יתעטף בעוד יום ויברך סעיף א׳ הגה (תשב״ץ)

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא ומקרא: מנחות מ״ג. ("וראיתם אתו" — פרט לכסות לילה) · מנחות דף מ׳ (סדין בציצית — גזרה משום כסות לילה) · ברכות ט׳: (משיכיר בין תכלת ללבן) · במדבר ט״ו ל״ז–ל״ט (פרשת ציצית)
ראשונים: רמב״ם (הלכות ציצית פ״ג) · רא״ש (הלכות ציצית) · טור (אורח חיים י״ח) · הגהות מיימוני · מרדכי (פ״ב דמגילה) · פסקי מהרא״י (סי׳ קכ״א) · תשב״ץ
פוסקים ונושאי כלים: בית יוסף · שלחן ערוך ורמ״א · ט״ז · מגן אברהם · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן י״ח · זמן ציצית · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן י״ח · ♥ Soutenir

📖Rejoindre une 'havrouta