✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קפ״ח · נוסח ברכה שלישית והטועה בברכת המזון
נוסח ברכה שלישית ודיני ברכת המזון בשבת והטועה בברכת המזון — אמן אחר בונה ירושלים ובלחש, מלכות בית דוד בברכה שלישית, נוסח הברכה (רחם / נחמנו, בונה ירושלים), רצה והחליצנו בשבת ויעלה ויבא בראש חדש, הטועה ולא הזכיר (שבת, יום טוב, ראש חדש), גבול הטוב והמטיב, סעודה שלישית, ג׳ שאכלו, והיה אוכל ויצא שבת
סימן קפ״ח · י׳ סעיפים
נוסח ברכה שלישית והטועה בברכת המזון
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את ברכה שלישית שבברכת המזון — בונה ירושלים — ואת דין הטועה בה. לאחר שחתם, עונה אמן אחר ברכת עצמו, ואומרו בלחש ; מזכיר בה מלכות בית דוד ולא מלכות אחרת ; ונוסחה אחד בשבת ובחול. בשבת מוסיף רצה והחליצנו, ובראש חדש וביום טוב יעלה ויבא. והטועה ולא הזכיר — אומר ברכה מיוחדת כל זמן שלא התחיל הטוב והמטיב ; ומשהתחיל — חוזר לראש בשבת וביום טוב, ואינו חוזר בראש חדש. טקסט עברי, ביאור והסבר של י׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: ברכה שלישית — אמן בלחש, מלכות בית דוד, רצה והחליצנו, יעלה ויבא, והטועה ולא הזכיר
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ח · י׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לאחר הסימן הקודם (על הנסים ותוספות ברכת המזון), דן כאן השולחן ערוך בברכה שלישית ובהזכרת מעין המאורע שבתוכה. היסוד: בונה ירושלים היא אחרונה לברכות דאורייתא — מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא (שו״ע או״ח קפ״ח:א) — ואילו הטוב והמטיב נתקנה אחר כך ביבנה (ברכות מ״ח ע״ב: הטוב והמטיב ביבנה תקנוה). ומגבול זה נובע כל הסימן: עונין בה אמן, מזכירין בה מלכות בית דוד, ומוסיפין בה מעין המאורע — והתחלת הטוב והמטיב היא הגבול לטועה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. אמן אחר ברכת עצמו ובלחש (סעיפים א-ב) — אמן אחר בונה ירושלים, ובלחש
ב. מלכות בית דוד ונוסח הברכה (סעיפים ג-ד) — מלכות בית דוד, רחם / נחמנו, בונה ירושלים
ג. רצה והחליצנו ויעלה ויבא (סעיף ה) — שבת, ראש חדש, יום טוב וחול המועד
ד. טעה ולא הזכיר של שבת ויו״ט (סעיף ו) — ברכת התשלומין וגבול הטוב והמטיב
ה. טעה בראש חדש וסעודה שלישית (סעיפים ז-ח) — ר״ח, ר״ח שחל בשבת, וסעודה שלישית
ו. ג׳ שאכלו ויצא שבת (סעיפים ט-י) — ביטול הזימון, והסעודה שנמשכה
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. אמן אחר ברכת עצמו ובלחש — האמן שאחר בונה ירושלים
בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם — הברכה השלישית שבברכת המזון, ברכת נחמת ירושלים. היא חותמת את הברכות דאורייתא, שהרביעית — הטוב והמטיב — מדרבנן היא: הטוב והמטיב ביבנה תקנוה (ברכות מ״ח ע״ב). ומשום כך עונה בה אמן אחר ברכת עצמו, דבר שאין כמותו בשאר הברכות, וממתנין אותו באמירתו בלחש.
סעיף א׳ — אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו
אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא דהטוב והמטיב אינה דאורייתא:
ביאור: אחר שחתם בונה ירושלים — יענה אמן אחר ברכת עצמו, מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא, שהטוב והמטיב אינה דאורייתא.
האמן היחיד שעונה לעצמו: אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו (שו״ע או״ח קפ״ח:א). והטעם מפורש בסעיף: מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא דהטוב והמטיב אינה דאורייתא — וניכר בכך סיום שלש הברכות דאורייתא. וכן בגמרא, שהרביעית נתקנה אחר כך: הטוב והמטיב ביבנה תקנוה (ברכות מ״ח ע״ב).
סעיף ב׳ — אמן זה יאמרנו בלחש
אמן זה יאמרנו בלחש כדי שלא ירגישו שברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ויזלזלו בה: הגה ונראה דדוקא כשמברך לבד ואין עונים אמן אחר שאר ברכות אבל כשמזמנין עונין עליו כשאר אמן שעונין על ברכות הראשונות אע״ג דהמברך עונה ג״כ מ״מ אינו ניכר כ״כ הואיל ואחרים עונין ג״כ עמו וכן המנהג במדינות אלו לאומרם בקול רם אפי׳ המברך עצמו כשמזמנין ואולי מהאי טעמא:
ביאור: אמן זה יאמרנו בלחש, כדי שלא ירגישו שברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ויזלזלו בה. הגה: ונראה שדוקא כשמברך לבדו ואין עונין אמן אחר שאר ברכות ; אבל כשמזמנין — עונין עליו כשאר האמן שעונין על הברכות הראשונות, ואף שהמברך עונה גם הוא, מכל מקום אינו ניכר כל כך הואיל ואחרים עונין עמו ; וכן המנהג במדינות אלו לאומרם בקול רם, אפילו המברך עצמו כשמזמנין, ואולי מטעם זה.
מדוע בלחש: אמן זה יאמרנו בלחש (שו״ע או״ח קפ״ח:ב), כדי שלא ירגישו שברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ויזלזלו בה — שלא יבואו להקל בברכה הרביעית. והרמ״א צמצם את הדין למברך לבדו, והעיד על המנהג בזימון: וכן המנהג במדינות אלו לאומרם בקול רם אפי׳ המברך עצמו כשמזמנין (רמ״א או״ח קפ״ח:ב).
ב. מלכות בית דוד ונוסח הברכה
סעיף ג׳ — צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד
צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד ואין להזכיר בה שום מלכות אחר והאומר ומלכותך ומלכו׳ בית דוד משיחך טועה שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא וכן אין לומר בה אבינו מלכנו: הגה וי״א דאף כשאומר יעלה ויבא לא יסיים מלך חנון ורחום אלא ידלג מלת מלך [אבודרהם] וסברא נכונה היא אבל לא ראיתי נוהגים כן:
ביאור: צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד, ואין להזכיר בה שום מלכות אחרת ; והאומר ומלכותך ומלכות בית דוד משיחך — טועה, שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא ; וכן אין לומר בה אבינו מלכנו. הגה: ויש אומרים שאף כשאומר יעלה ויבא לא יסיים מלך חנון ורחום, אלא ידלג מלת מלך (אבודרהם), וסברא נכונה היא ; אבל לא ראיתי נוהגים כן.
תוכן מחייב שבברכה: צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד (שו״ע או״ח קפ״ח:ג), ולא זולתה — ואין להזכיר בה שום מלכות אחר. וכבר בגמרא: כל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ… לא יצא ידי חובתו (ברכות מ״ט ע״א), ומלכות בית דוד בכלל בונה ירושלים. וטעם שאין מערבין: שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא.
סעיף ד׳ — נוסח ברכה זו פותח ברחם או נחמנו וחותם בבונה ירושלים
נוסח ברכה זו פותח בה רחם ה׳ אלהינו או נחמנו ה׳ אלהינו וחותם בה בונה ירושלים או מנחם ציון בבנין ירושלים ואין לשנות הנוסחא משבת לחול דבין בשבת בין בחול אומר נוסחא אחת: [הגה וי״א דאמרי׳ בונה ברחמיו ירושלים וכן נוהגין]. מרדכי סוף ברכות:
ביאור: נוסח ברכה זו — פותח בה רחם ה׳ אלהינו או נחמנו ה׳ אלהינו, וחותם בה בונה ירושלים או מנחם ציון בבנין ירושלים ; ואין לשנות הנוסחא משבת לחול, שבין בשבת ובין בחול אומר נוסחא אחת. הגה: ויש אומרים שאומרים בונה ברחמיו ירושלים, וכן נוהגין (מרדכי סוף ברכות).
פתיחה וחתימה: נוסח ברכה זו פותח בה רחם ה׳ אלהינו או נחמנו ה׳ אלהינו וחותם בה בונה ירושלים או מנחם ציון בבנין ירושלים (שו״ע או״ח קפ״ח:ד). ועיקר: ואין לשנות הנוסחא משבת לחול דבין בשבת בין בחול אומר נוסחא אחת — הזכרת שבת נוספת (רצה והחליצנו) ואינה מחליפה את הנוסח. והרמ״א העיד על הנוסח בונה ברחמיו ירושלים (רמ״א או״ח קפ״ח:ד).
ג. רצה והחליצנו ויעלה ויבא — הזכרת מעין המאורע
סעיף ה׳ — בשבת רצה והחליצנו, ובראש חדש ויום טוב יעלה ויבא
בשבת אומר בה רצה והחליצנו ובראש חדש וי״ט וחולו של מועד אומר יעלה ויבא ואם חל אחד מהם בשבת אומר רצה והחליצנו ואח״כ יעלה ויבא ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא ולא של יו״ט וחולו של מועד ור״ח ברצה והחליצנו:
ביאור: בשבת אומר בה רצה והחליצנו ; ובראש חדש, ביום טוב ובחול המועד אומר יעלה ויבא ; ואם חל אחד מהם בשבת — אומר רצה והחליצנו ואחר כך יעלה ויבא ; ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא, ולא של יום טוב וחול המועד וראש חדש ברצה והחליצנו.
שתי נוסחאות נפרדות וסדרן: בשבת אומר בה רצה והחליצנו ובראש חדש וי״ט וחולו של מועד אומר יעלה ויבא (שו״ע או״ח קפ״ח:ה) ; וכשנפגשו — אומר רצה והחליצנו ואח״כ יעלה ויבא, שבת תחילה. וכל אחת עומדת בעניינה: ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא. ומקום ההזכרה קדום הוא: בשבת הברכה מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, וואומר קדושת היום באמצע (ברכות מ״ח ע״ב).
ד. טעה ולא הזכיר של שבת ויום טוב
סעיף ו׳ — טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך… שנתן שבתות למנוחה
טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה׳ מקדש השבת ואם טעה ולא הזכיר של יו״ט אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים. ואם חל יום טוב בשבת אומר שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה׳ מקדש השבת וישראל והזמנים. וכל ברכות הללו בשם ומלכות והא דסגי בהך ברכה דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת המזון:
ביאור: טעה ולא הזכיר של שבת — אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה׳ מקדש השבת. טעה ולא הזכיר של יום טוב — אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה, ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים. חל יום טוב בשבת — כוללן יחד וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. וכל הברכות הללו בשם ומלכות ; ואין ברכה זו מועילה אלא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב — צריך לחזור לראש ברכת המזון.
יש תשלומין, אך יש להם גבול: והא דסגי בהך ברכה דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב (שו״ע או״ח קפ״ח:ו) ; ומעבר לו — אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת המזון. ואין אלו תוספות בעלמא: וכל ברכות הללו בשם ומלכות. הרי שני שלבים: קודם הטוב והמטיב — ברכת תשלומין ; לאחריו — חזרה לראש ברכת המזון.
הגבול, בתמונה אחת: כל זמן שלא הוציא מפיו את תחילת הטוב והמטיב, ברכה שלישית עדיין פתוחה ומתקנת בברכה מיוחדת ; משהתחיל — נסתמה, ובשבת וביום טוב, שסעודתם חובה, חוזר לראש.
ה. טעה בראש חדש וסעודה שלישית
סעיף ז׳ — טעה ולא הזכיר של ראש חדש אינו חוזר
אם טעה ולא הזכיר בה של ר״ח בין ביום בין בלילה אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה והוא שנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב. אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון וחול המועד דינו כר״ח: הגה ואפשר דמ״מ יש לאמרו בתוך שאר הרחמן כמו שנתבאר לעיל ססי׳ קפ״ז גבי על הנסי׳ ואולי יש לחלק כי ביעלה ויבא יש בו הזכרת שמות ואין לאמרו לבטל׳ כן נ״ל וכן נוהגין. אם חל ראש חדש בשבת והזכיר של שבת ולא הזכיר של ראש חדש ולא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר ואם שכח (גם) של שבת ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב כולל ראש חודש עם שבת ואומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון ואם פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש ברכת המזון ומזכיר של שבת ושל ראש חודש ויש מי שאומר שאם שכח של שבת וראש חדש ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון וחותם בשל שבת ואינו חותם בשל ראש חדש:
ביאור: טעה ולא הזכיר בה של ראש חדש, בין ביום ובין בלילה — אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון, ואינו חותם בה ; והוא שנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב. אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב — אינו חוזר, מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון ; וחול המועד דינו כראש חדש. הגה: ואפשר שמכל מקום יש לאמרו בתוך שאר הרחמן, כמו שנתבאר לעיל בסוף סימן קפ״ז גבי על הנסים ; ואולי יש לחלק, כי ביעלה ויבא יש הזכרת שמות ואין לאמרו לבטלה — כן נראה לי, וכן נוהגין. וראש חדש שחל בשבת: הזכיר של שבת ולא של ראש חדש ולא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב — אינו חוזר ; ואם שכח (גם) של שבת ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב — כולל ראש חדש עם שבת ואומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון ; ואם פתח בהטוב והמטיב — חוזר לראש ברכת המזון ומזכיר של שבת ושל ראש חדש. ויש מי שאומר שבשכח של שבת ושל ראש חדש ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב — אומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון, וחותם בשל שבת ואינו חותם בשל ראש חדש.
החילוק המכריע מול שבת: אינו חוזר מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון (שו״ע או״ח קפ״ח:ז) — בראש חדש אין חיוב פת, ובשבת יש. וכן חילקה הגמרא: ברכת המזון סתם — דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, ובשבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל (ברכות מ״ט ע״ב). ושים לב לחתימה אחת בכולל שבת וראש חדש: וחותם בשל שבת ואינו חותם בשל ראש חדש — כעין הכלל אין חותמין בשתים (ברכות מ״ט ע״א).
סעיף ח׳ — סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש
סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש:
ביאור: סעודה שלישית בשבת — דינה כראש חודש.
סעודה שלישית נגררת אחר ראש חדש: סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש (שו״ע או״ח קפ״ח:ח) — כלומר ששכח בה רצה והחליצנו ונזכר לאחר שהתחיל הטוב והמטיב, אינו חוזר, שהטעם אחד עם הסעיף שלפניו: שאין חיוב הפת בה שוה.
ו. ג׳ שאכלו ויצא שבת
סעיף ט׳ — ג׳ שאכלו וצריכין לחזור — יברך כל אחד בפני עצמו
ג׳ שאכלו בשבתות וי״ט ושכחו להזכיר מעין המאורע והם צריכין לחזור לראש בהמ״ז יברך כל אחד בפני עצמו כי מידי זימון כבר יצאו:
ביאור: שלשה שאכלו בשבתות ובימים טובים ושכחו להזכיר מעין המאורע, והם צריכין לחזור לראש ברכת המזון — יברך כל אחד בפני עצמו, כי מידי זימון כבר יצאו.
הזימון אינו נשנה: יברך כל אחד בפני עצמו כי מידי זימון כבר יצאו (שו״ע או״ח קפ״ח:ט). מה שחוזר הוא ברכת המזון מחמת ההזכרה החסרה — ושכחו להזכיר מעין המאורע — ולא הזימון, שכבר נתקיים.
סעיף י׳ — היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת
היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה וה״ה לר״ח ופורים וחנוכה:
ביאור: היה אוכל ויצא שבת — מזכיר של שבת בברכת המזון, דאזלינן בתר התחלת הסעודה ; והוא הדין לראש חדש, לפורים ולחנוכה.
הסעודה נידונית לפי תחילתה: היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה (שו״ע או״ח קפ״ח:י). והכלל מתפשט אף מעבר לשבת: וה״ה לר״ח ופורים וחנוכה — סעודה שהתחילה ביום, נשארת הזכרתו אף כשמברך לאחר צאתו.
הסימן במשפט אחד: בונה ירושלים חותמת את הברכות דאורייתא — ומכאן האמן שעונה לעצמו, ובלחש ; מזכיר בה מלכות בית דוד ונוסחה אחד ; מוסיף בה רצה והחליצנו בשבת ויעלה ויבא בראש חדש וביום טוב ; והטועה משלים בברכה מיוחדת כל זמן שלא התחיל הטוב והמטיב, ומשהתחיל — חוזר בשבת וביום טוב ואינו חוזר בראש חדש ובסעודה שלישית ; הזימון אינו נשנה ; והסעודה נגררת אחר תחילתה.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — שכחתי רצה והחליצנו בשבת
מצב: בסעודת שבת נזכרתי שלא אמרתי רצה והחליצנו. מה אעשה?
הנהגה: הכל תלוי היכן אני עומד. אם עדיין לא התחלתי הטוב והמטיב — אומר את ברכת סעיף ו׳: ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה׳ מקדש השבת (שו״ע או״ח קפ״ח:ו). ואם כבר התחלתי הטוב והמטיב — צריך לחזור לראש ברכת המזון. למעשה — יפנה לרב.
מקרה 2 — שכחתי יעלה ויבא בראש חדש
מצב: בראש חדש נזכרתי שלא אמרתי יעלה ויבא. האם אחזור?
הנהגה: קודם התחלת הטוב והמטיב — אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון, בלא חתימה — ואינו חותם בה (שו״ע או״ח קפ״ח:ז). ולאחר שהתחיל — אינו חוזר, שאינו חייב לאכול פת. והרמ״א הזכיר לאמרו אז בתוך הרחמן (רמ״א או״ח קפ״ח:ז). למעשה — יפנה לרב.
מקרה 3 — סעודה שלישית שנמשכה לאחר צאת שבת
מצב: התחלתי סעודה שלישית מבעוד יום ומברך לאחר צאת השבת. האם אומר רצה והחליצנו?
הנהגה: הסימן משיב שהולכין אחר תחילת הסעודה — היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה (שו״ע או״ח קפ״ח:י) ; ווה״ה לר״ח ופורים וחנוכה. ואם שכח בסעודה זו את ההזכרה — סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש (שו״ע או״ח קפ״ח:ח). למעשה — יפנה לרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע עונין אמן אחר ברכת עצמו אחר בונה ירושלים, ומדוע בלחש (סעיפים א-ב)?
- מה חייבת ברכה שלישית להכיל, ומה אין להזכיר בה (סעיף ג)?
- מהו הסדר כשראש חדש או יום טוב חלים בשבת (סעיף ה)?
- מהו הגבול המפריד בין ברכת התשלומין לחזרה לראש (סעיפים ו-ז)?
- מדוע אין חוזרין בראש חדש, ומה דין מי שאכל ויצא שבת (סעיפים ז, י)?
להעמקה נוספת
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — רצה והחליצנו בשבת: מעכב או אינו מעכב ; גדר טעות המעכבת ; גבול הטוב והמטיב
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת שולחן ערוך הרב — נוסח ברכה שלישית והטועה בברכת המזון