למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן קפ״ט — נֻסַּח בְּרָכָה רְבִיעִית וְדִינֶיהָ, הנפרש אצל הרב לח׳ סְעִיפִים : מִפְּתִיחָתָהּ בְּבָרוּךְ וּמִתַּקָּנַת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב" עַל הֲרוּגֵי בֵּיתָר, לְג׳ מַלְכֻיּוֹת וּלְג׳ הֲטָבוֹת שֶׁבַּמִּדְרָשׁ, לְכָךְ שֶׁאֵינָהּ חוֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ אַף שֶׁהִיא אֲרֻכָּה, לְדִקְדּוּקֵי הַנֻּסַּח ("אֵל בְּכָל יוֹם", "בְּנֵי בְרִית", "וְנֹאמַר אָמֵן", "מֵאֵת ה׳", "מִגְדּוֹל" וּ"מַגְדִּיל"), וְעַד בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּבֵית הָאָבֵל.
שולחן ערוך הרב — סימן קפ״ט — נֻסַּח בְּרָכָה רְבִיעִית וְדִינֶיהָ
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן קפ״ט — נֻסַּח בְּרָכָה רְבִיעִית וְדִינֶיהָ — וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.189). הסימן כולל ח׳ סעיפים (סעיף k → .189.k).
סעיף א בְּרָכָה רְבִיעִית פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ" — ג׳ מַלְכֻיּוֹת וְג׳ הֲטָבוֹת.
נֻסַּח בְּרָכָה רְבִיעִית וְדִינֶיהָ, וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים:
בְּרָכָה רְבִיעִית פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ" שֶׁאֵינָהּ כִּסְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִכְּלַל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֶלָּא אַחַר כָּךְ נִתְוַסְּפָה, כְּשֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה תִּקְנוּ בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", "הַטּוֹב" — שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, "וְהַמֵּטִיב" — שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה, וּקְבָעוּהָ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁכֻּלָּהּ הוֹדָאָה, וּסְמָכוּהָ אֵצֶל "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם", לְפִי שֶׁכְּשֶׁנֶּחְרְבָה בֵּיתָר נִגְדְּעָה קֶרֶן יִשְׂרָאֵל, וְאֵין עֲתִידָה לַחֲזֹר עַד שֶׁיָּבֹא בֶּן דָּוִד.
וְצָרִיךְ לוֹמַר בָּהּ ג׳ מַלְכֻיּוֹת, אַחַת שֶׁלָּהּ וּשְׁתַּיִם בִּשְׁבִיל בִּרְכַּת הָאָרֶץ וּ"בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם", שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בָּהֶן מַלְכוּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן סְמוּכוֹת לְבִרְכַּת "הַזָּן" שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְכוּת, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר מַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּ"בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם" — אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יַזְכִּיר גַּם כֵּן מַלְכוּת שָׁמַיִם בָּהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַזְכִּיר מַלְכוּת שָׁמַיִם אֵצֶל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, לְכָךְ תִּקְנוּ לְהַזְכִּיר כְּנֶגְדָּהּ מַלְכוּת בְּ"הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", וְאַגַּב שֶׁתִּקְּנוּ מַלְכוּת כְּנֶגֶד "בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם" — תִּקְּנוּ גַּם כֵּן כְּנֶגֶד בִּרְכַּת הָאָרֶץ. וְאֵלּוּ הֵן ג׳ מַלְכוּת: "מֶלֶךְ הָעוֹלָם", "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ", "הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב".
וּבַמִּדְרָשׁ אָמְרוּ שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר בָּהּ ג׳ הֲטָבוֹת וְג׳ גְּמוּלוֹת. וְאֵלּוּ הֵן ג׳ הֲטָבוֹת: "הַטּוֹב" א׳, "וְהַמֵּטִיב" ב׳, "הוּא הֵטִיב מֵטִיב יֵטִיב לָנוּ" ג׳, שֶׁהֵן נֶחְשָׁבִין כְּאַחַת, זֶה מִנְהַג הָעוֹלָם. וְיֵשׁ שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים לוֹמַר: "הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵטִיב לָנוּ", כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים הַשָּׁלֹשׁ גְּמוּלוֹת, שֶׁהֵן: "הוּא גְּמָלָנוּ הוּא גּוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ":
סעיף ב אֵינָהּ חוֹתֶמֶת בְּ"בָרוּךְ" — מִתְּחִלָּה מַטְבֵּעַ קָצָר.
אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּרָכָה אֲרֻכָּה — אֵינָהּ חוֹתֶמֶת בְּ"בָרוּךְ", מִפְּנֵי שֶׁמִּתְּחִלָּה תִּקְּנוּהָ בְּמַטְבֵּעַ קָצָר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב" בִּלְבַד, וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיפוּ בָּהּ כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ:
סעיף ג "אֵל בְּכָל יוֹם" וְלֹא "אֵל שֶׁבְּכָל יוֹם וְיוֹם".
אֵין לוֹמַר: "אֵל שֶׁבְּכָל יוֹם וְיוֹם", אֶלָּא "אֵל בְּכָל יוֹם". וְיוֹתֵר נָכוֹן שֶׁלֹּא לוֹמַר כְּלָל מִלַּת "אֵל", שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמַר: "הָאֵל אָבִינוּ". וְעוֹד, שֶׁאִם בָּא לְיַחֵס הֲטָבָה לְשֵׁם "אֵל", הָיָה לוֹ לוֹמַר: "הַמֶּלֶךְ הָאֵל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב":
סעיף ד "בְּנֵי בְרִית כֻּלָּנוּ יַחַד" כְּשֶׁיֵּשׁ נָכְרִי בַּבַּיִת.
כְּשֶׁיֵּשׁ נָכְרִי בַּבַּיִת נוֹהֲגִים לוֹמַר: "כֻּלָּנוּ יַחַד בְּנֵי בְרִית", לְהוֹצִיא הַנָּכְרִי מִכְּלַל הַבְּרָכָה, שֶׁאָסוּר לְבָרֵךְ הַנָּכְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא תְחָנֵּם". וְיוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר: "בְּנֵי בְרִית כֻּלָּנוּ יַחַד", שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּכְלַל הַבְּרָכָה אֲפִלּוּ רֶגַע, כְּשֶׁאוֹמֵר: "כֻּלָּנוּ יַחַד" קֹדֶם שֶׁמְּסַיֵּם "בְּנֵי בְרִית".
וְנָשִׁים וַעֲבָדִים "בְּנֵי בְּרִית" הֵם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגוֹ׳ לְעָבְרְךָ בִּבְרִית וְגוֹ׳".
(וְכֵן הַמּוּמָר בִּכְלָל "בְּנֵי בְּרִית" הוּא, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחָטָא — יִשְׂרָאֵל הוּא. וְלָכֵן כְּשֶׁמּוּמָר בַּבַּיִת — אֵין לוֹמַר "כֻּלָּנוּ יַחַד בְּנֵי בְרִית", כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ מִכְּלַל הַבְּרָכָה):
סעיף ה בַּעַל הַבַּיִת מְסַיֵּם "וְנֹאמַר אָמֵן".
בְּבִרְכַּת (הַמָּזוֹן) בַּעַל הַבַּיִת, מְסַיֵּם: "וְנֹאמַר אָמֵן", שֶׁאֵין יָכוֹל לִגְזֹר אֹמֶר: "וְאִמְרוּ אָמֵן". מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבִרְכַּת "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו", שֶׁהוּא שֶׁבַח שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָל יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין, אוֹמֵר: "וְאִמְרוּ אָמֵן" (וְאַף אִם מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, אוֹמֵר כֵּן לְהַמַּלְאָכִים הַשּׁוֹמְרִים אוֹתוֹ):
סעיף ו עוֹנִין "אָמֵן" אַחַר "הָרַחֲמָן" ; "מֵאֵת ה׳".
כָּל הַמְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל — מִצְוָה לַעֲנוֹת אַחֲרָיו "אָמֵן", וְלָכֵן יֵשׁ לַעֲנוֹת "אָמֵן" אַחֵר "הָרַחֲמָן".
וְיֹאמַר: "מֵאֵת ה׳", כִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק: "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה׳ וְגוֹ׳":
סעיף ז "מִגְדּוֹל" בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, "מַגְדִּיל" בְּחֹל.
נוֹהֲגִים לוֹמַר בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ: "מִגְדּוֹל", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁמוּאֵל, וּבְחֹל: "מַגְדִּיל", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּתְהִלִּים. וְסִימָן: "חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת — קְרֹא מִקְרָא", רוֹצֶה לוֹמַר: כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים.
וְיֵשׁ מְפַקְפְּקִים בְּמַה שֶּׁאוֹמְרִים "הָרַחֲמָן" בְּכַמָּה גְּוָנִים, שֶׁהוּא הֶפְסֵק בֵּין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לִשְׁתִיַּת הַכּוֹס. וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִין, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶם — נַעֲשׂוּ כְּאִלּוּ הֵם מִטֹּפֶס הַבְּרָכָה, וְאֵינָם חֲשׁוּבִים הֶפְסֵק:
סעיף ח בְּבֵית הָאָבֵל — מֵעֵין הַמְאֹרָע כָּל שִׁבְעָה.
בְּבֵית הָאָבֵל מוֹסִיפִים בִּבְרָכָה רְבִיעִית מֵעֵין הַמְאֹרָע כָּל שִׁבְעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן שע״ט, בֵּין הָאָבֵל עַצְמוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ, בֵּין אֲחֵרִים שֶׁאוֹכְלִים עִמּוֹ וּמְבָרְכִים בְּזִמּוּן. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין בְּבֵית הָאָבֵל לוֹמַר ג׳ הֲטָבוֹת וְג׳ גְּמוּלוֹת שֶׁאֵינָן נִזְכָּרִים בַּתַּלְמוּד.
אֶלָּא כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְ"הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב" אוֹמְרִים: "הַחַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, אֵל אֱמֶת, דַּיַּן אֱמֶת, שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק, לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת בְּמִשְׁפָּט, שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וַעֲבָדָיו, וּבַכֹּל אָנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ, גּוֹדֵר פְּרָצוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, הוּא יִגְדֹּר אֶת הַפִּרְצָה הַזֹּאת מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל אָבֵל זֶה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, הָרַחֲמָן וְכוּ׳":
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הנהגה מעשית לחב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן קפ״ט ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן קפ״ט (נֻסַּח בְּרָכָה רְבִיעִית וְדִינֶיהָ)
- ① סעיף א. בְּרָכָה רְבִיעִית פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ" (אֵינָהּ כִּסְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ), שֶׁנִּתְוַסְּפָה אַחַר כָּךְ בִּקְבוּרַת הֲרוּגֵי בֵּיתָר : "הַטּוֹב" — שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ ; "וְהַמֵּטִיב" — שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה. וְאוֹמְרִים בָּהּ ג׳ מַלְכֻיּוֹת : "מֶלֶךְ הָעוֹלָם", "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ", "הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב" ; וּבַמִּדְרָשׁ — ג׳ הֲטָבוֹת וְג׳ גְּמוּלוֹת.
- ② סעיף ב. אַף שֶׁהִיא אֲרֻכָּה — אֵינָהּ חוֹתֶמֶת בְּ"בָרוּךְ", לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה תִּקְּנוּהָ בְּמַטְבֵּעַ קָצָר, וְכָל הַשְּׁאָר נִתְוַסֵּף אַחַר כָּךְ.
- ③ סעיף ג. אוֹמְרִים "אֵל בְּכָל יוֹם" וְלֹא "אֵל שֶׁבְּכָל יוֹם וְיוֹם" ; וְיוֹתֵר נָכוֹן שֶׁלֹּא לוֹמַר מִלַּת "אֵל" כְּלָל, שֶׁכְּבָר אָמַר "הָאֵל אָבִינוּ".
- ④ סעיף ד. כְּשֶׁיֵּשׁ נָכְרִי בַּבַּיִת — "בְּנֵי בְרִית כֻּלָּנוּ יַחַד" (בְּסֵדֶר זֶה, שֶׁלֹּא יִכָּלֵל אֲפִלּוּ רֶגַע). נָשִׁים וַעֲבָדִים "בְּנֵי בְּרִית" הֵם, וְכֵן הַמּוּמָר — וְלָכֵן אֵין לוֹמַר כֵּן לְהוֹצִיאוֹ.
- ⑤ סעיף ה. בַּעַל הַבַּיִת מְסַיֵּם "וְנֹאמַר אָמֵן" וְלֹא "וְאִמְרוּ אָמֵן" (שֶׁאֵין יָכוֹל לִגְזֹר אֹמֶר) ; וּבְ"עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" אוֹמֵר "וְאִמְרוּ אָמֵן".
- ⑥ סעיף ו. כָּל הַמְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל — מִצְוָה לַעֲנוֹת אַחֲרָיו "אָמֵן", וְלָכֵן עוֹנִין "אָמֵן" אַחַר "הָרַחֲמָן" ; וְיֹאמַר "מֵאֵת ה׳" כִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק.
- ⑦ סעיף ז. בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ "מִגְדּוֹל", וּבְחֹל "מַגְדִּיל" — וְסִימָן "חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא". וְעַל רִבּוּי "הָרַחֲמָן" — יֵשׁ מְפַקְפְּקִים מִשּׁוּם הֶפְסֵק, וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִין מִפְּנֵי הַמִּנְהָג.
- ⑧ סעיף ח. בְּבֵית הָאָבֵל מוֹסִיפִים מֵעֵין הַמְאֹרָע כָּל שִׁבְעָה (יוֹרֶה דֵּעָה סימן שע״ט), בֵּין הָאָבֵל בֵּין הָאוֹכְלִים עִמּוֹ ; וְאֵין אוֹמְרִים שָׁם ג׳ הֲטָבוֹת וְג׳ גְּמוּלוֹת, וּבְ"הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב" אוֹמְרִים "הַחַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב... גּוֹדֵר פְּרָצוֹת בְּיִשְׂרָאֵל...".
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן קפ״ט (הטקסט האמיתי מובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — נֻסַּח בְּרָכָה רְבִיעִית, ג׳ מַלְכֻיּוֹת, "בְּנֵי בְרִית", בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּבֵית הָאָבֵל — יש לשאול את רבך, ולחב״ד רב חב״די.