הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ט — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ב׳), מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, באר היטב, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים
א׳:נוסח הברכה הרביעית — אין אומרים בה תתברך, ואין אומרים בה החי אלא בבית האבל ; ואומר בה שלוש מלכיות, שלוש הטבות ושלוש גמולות. ב׳:נוסח בית האבל — ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם, האל אבינו מלכנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב, המלך החי הטוב והמטיב, אל אמת דיין אמת וכו׳ ; ולפרטי דיני האבלות מפנה הסימן ליורה דעה.
Concise summary:
ב׳ seifim: the siman fixes the text of the fourth blessing of Birkat haMazon, the one instituted at Yavneh — «הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר» (Berakhot 48b). Nothing is added to it — «ברכה רביעית לא יאמר תתברך» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) — and one does not say in it «ולא יאמר בה החי כי אם בבית האבל» (שו״ע או״ח קפ״ט:א). One says in it «ואומר בה ג׳ מלכיות» (שו״ע או״ח קפ״ט:א), whose talmudic root is «הטוב והמטיב צריכה מלכות» (Berakhot 49a) ; then «וג׳ הטבות הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) and «ושלשה גמולות הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו» (שו״ע או״ח קפ״ט:א). And seif 2 gives the wording of the house of mourning (שו״ע או״ח קפ״ט:ב).
1. הקדמת הסוגיא — ברכה רביעית: תקנתה ביבנה וגדרה
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בנוסח הברכה הרביעית — לשון מרן : «ברכה רביעית לא יאמר תתברך» (שו״ע או״ח קפ״ט:א). ובו ב׳ סעיפים בלבד, ועניינם אחד: נוסח ברכת הטוב והמטיב — מה שאין אומרים בה, מה שאומרים בה, ונוסחה בבית האבל.
סדר הברכות ותקנתה של הרביעית:«ברכה ראשונה ברכת הזן שניה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב» (ברכות מ״ח ע״ב). ושלוש הראשונות תקנתן קדומה — «דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש» (ברכות מ״ח ע״ב) — ואילו הרביעית מאוחרת: «הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר» (ברכות מ״ח ע״ב), ופירשו שם את כפל שמה — «הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה» (ברכות מ״ח ע״ב).
החקירה היסודית — גדר הברכה הרביעית: תקנת חכמים גמורה שאין לה אחיזה בדאורייתא, או ברכה שדינה נמדד כשאר הברכות?
(א) תקנת יבנה בלבד — «סברוה דכולי עלמא הטוב והמטיב לאו דאורייתא היא» (ברכות מ״ו ע״א) ; וראיה לדבר — «הטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרים אותה» (ברכות מ״ו ע״א).
(ב) ותלוי בזה דין המלכות שבה — «מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן ומאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא» (ברכות מ״ט ע״א) ; הרי שעצם גדרה הוא הקובע את נוסחה.
ונפקא מינה: לדקדוק נוסחה (סעיף א׳) ; ולדין הטועה ולא אמרה, ולנסתפק אם אמרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
2. לא יאמר תתברך — ההוספה במטבע (שו״ע או״ח קפ״ט:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳:«ברכה רביעית לא יאמר תתברך» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) ; «ולא יאמר בה החי כי אם בבית האבל» (שו״ע או״ח קפ״ט:א).
שורש הדין:תמצית: יסוד הדין במה שאין מוסיפין על מטבע שטבעו חכמים, וכדרך שנתפרש בסימן שלפני זה — «כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו» (ברכות מ׳ ע״ב). ובברכה שכולה תקנת חכמים היא, כל שכן שאין להוסיף עליה מדעתו.
קושיא — והלא לשון «תתברך» לשון שבח היא, ומה הפסד בהוספת שבח בברכה?
תירוץ:תמצית: אין הנידון בשבח אלא במטבע. הברכה אינה אוסף שבחים שאדם בורר מהם כרצונו, אלא לשון קצובה שטבעוה חכמים ; וכל תוספת — ואף תוספת שבח — משנה את המטבע. וכבר למדנו מן הכלל «כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו» (ברכות מ׳ ע״ב), ולכן פסק מרן בסתם «לא יאמר תתברך» (שו״ע או״ח קפ״ט:א). ומכל מקום לא כתב בו לשון עיכוב, אלא לשון הנהגה בנוסח. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ודקדוק נוסף: שני הדינים שבראש הסעיף שווים בצורתם — «לא יאמר תתברך» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) ו«ולא יאמר בה החי» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) — אלא שהשני נאמר עם חריג מפורש, «כי אם בבית האבל» (שו״ע או״ח קפ״ט:א), והראשון בלא חריג כלל. תמצית: משמע שאין החי הוספה זרה לברכה, אלא לשון שיש לה מקום — ובמקומו.
היסוד: «ברכה רביעית לא יאמר תתברך» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) ; «ולא יאמר בה החי כי אם בבית האבל» (שו״ע או״ח קפ״ט:א).
סעיף א׳:«ואומר בה ג׳ מלכיות» (שו״ע או״ח קפ״ט:א), «בא״י אלהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו כו׳ המלך הטוב» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) ; «וג׳ הטבות הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) ; «ושלשה גמולות הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו» (שו״ע או״ח קפ״ט:א).
שורש הדין (ברכות מ״ט ע״א):«אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות» (ברכות מ״ט ע״א) ; ופירשו שם את המנין — «אמר רבי זירא לומר שצריכה שתי מלכיות» (ברכות מ״ט ע״א), ולמסקנא «רב פפא אמר הכי קאמר צריכה שתי מלכיות לבר מדידה» (ברכות מ״ט ע״א) — הרי שלוש.
מחלוקת התנאים ותלייתה בגדר הברכה:«פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות וחד אמר אינה צריכה מלכות» (ברכות מ״ט ע״א), ושורש מחלוקתם מפורש שם: «מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן ומאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא» (ברכות מ״ט ע״א). תמצית: שברכה הסמוכה לחברתה אינה צריכה מלכות ; וכיון שהרביעית תקנת יבנה היא ואינה סמוכה לשלוש הראשונות מדין תורה, חזרה וצריכה מלכות בפני עצמה. ומרן פסק כדעה המצריכה — «ואומר בה ג׳ מלכיות» (שו״ע או״ח קפ״ט:א).
חקירה — מנין שלוש המלכיות: דין בברכה זו עצמה, או השלמה למלכיות שלא נאמרו בברכות שלפניה?
צד א׳ — דין בברכה עצמה:«כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה» (ברכות מ׳ ע״ב) ; ולפי זה מלכות אחת מדין הברכה, והשאר תוספת נוסח.
צד ב׳ — השלמה:«רב פפא אמר הכי קאמר צריכה שתי מלכיות לבר מדידה» (ברכות מ״ט ע״א) ; ומעין זה מצינו שם בטעם המלכות שבבונה ירושלים — «איידי דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים» (ברכות מ״ט ע״א).
ונפקא מינה: לדקדוק נוסח שלוש המלכיות שמנה מרן — «בא״י אלהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו כו׳ המלך הטוב» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) ; ולשואל אם די באחת בדיעבד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ובענין ההטבות והגמולות:«וג׳ הטבות הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) ; «ושלשה גמולות הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו» (שו״ע או״ח קפ״ט:א). תמצית: שלושת הזמנים מפורשים בתיבות עצמן — עבר, הווה ועתיד — ומתאימים לגוף התקנה: ברכה שנולדה מתוך אבלן של הרוגי ביתר מכריזה שלא פסקה טובתו של מקום, לא לשעבר, לא בהווה ולא לעתיד.
היסוד: «ואומר בה ג׳ מלכיות» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) ; «הטוב והמטיב צריכה מלכות» (ברכות מ״ט ע״א) ; «מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן ומאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא» (ברכות מ״ט ע״א).
4. החי ובית האבל (שו״ע או״ח קפ״ט:א-ב)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳:«ולא יאמר בה החי כי אם בבית האבל» (שו״ע או״ח קפ״ט:א). סעיף ב׳:«בבית האבל אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת וכו׳» (שו״ע או״ח קפ״ט:ב).
קושיא — אם אין אומרים בברכה זו «החי» (שו״ע או״ח קפ״ט:א), מה נשתנה בית האבל שאומרים בו «המלך החי» (שו״ע או״ח קפ״ט:ב)?
תירוץ:תמצית: הפוך הוא — דוקא משום שבבית האבל שורה הצער והמיתה, שם מקומה של ההכרזה שהמלך חי וקיים ; ובשאר מקומות אין להוסיפה, שאין לה שם ענין מיוחד ואינה מן המטבע. ועוד: הברכה הרביעית עצמה נולדה מתוך אבל — «הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר» (ברכות מ״ח ע״ב), «הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה» (ברכות מ״ח ע״ב) — ולכן היא הברכה שבה נאמרים בבית האבל גם קבלת הדין וגם ההודאה כאחת: «אל אמת דיין אמת» (שו״ע או״ח קפ״ט:ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ובנוסח שבבית האבל: מנה בו מרן שורה של תארים — «האל אבינו מלכנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב» (שו״ע או״ח קפ״ט:ב) — ואחריהם «המלך החי הטוב והמטיב» (שו״ע או״ח קפ״ט:ב). תמצית: אף כאן שמורות שלוש המלכיות שבסעיף א׳ — מלך העולם, מלכנו, המלך החי — ואין הנוסח שבבית האבל יוצא מכלל הברכה אלא מרחיב אותה. ומנהגי העדות חלוקים בהיקפו ובימים שאומרים אותו.
הפניה שבסוף הסימן:תמצית: מסיים הסימן ומפנה לדיני האבלות שבחלק יורה דעה, ששם עיקר מקומם של דיני ברכת אבלים והנהגת בית האבל ; ואין סימננו עוסק אלא בנוסח הברכה הרביעית עצמה.
היסוד: «ולא יאמר בה החי כי אם בבית האבל» (שו״ע או״ח קפ״ט:א) ; «בבית האבל אומר… המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת וכו׳» (שו״ע או״ח קפ״ט:ב).
5. טעה ולא אמרה — נפקא מינה לספק · טבלאות
חקירה — טעה ולא אמר את הברכה הרביעית, או שנסתפק אם אמרה: מה דינו?
צד א׳ — אינו חוזר: הברכה תקנת חכמים היא — «הטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרים אותה» (ברכות מ״ו ע״א) — ובספקא דרבנן הולכין להקל.
צד ב׳ — ולא נדחה לגמרי: תקנת יבנה תקנה קבועה היא לכל אדם, ואינה נעקרת אלא במקום שהתירו בו בפירוש (כפועלים) ; תמצית: ולכן דנו האחרונים בין מי שנזכר קודם שהסיח דעתו לבין מי שנזכר לאחר זמן.
ונפקא מינה: מי שנסתפק אם אמרה ; ומי שסיים ברכת המזון ונזכר מיד. ומרן בסימננו לא עסק בזה כלל, שאין סימן זה אלא בנוסח. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
סיכום ההנהגות למעשה
ענין
הלכה למעשה
תתברך
אין אומרים תתברך בברכה הרביעית (שו״ע או״ח קפ״ט:א).
החי
אין אומרים בה החי אלא בבית האבל (שו״ע או״ח קפ״ט:א).
ג׳ מלכיות
אומר בה שלוש מלכיות, ותחילתן בא״י אלהינו מלך העולם (שו״ע או״ח קפ״ט:א).
ג׳ הטבות
הוא הטיב לנו, הוא מטיב לנו, והוא ייטיב לנו (שו״ע או״ח קפ״ט:א).
ג׳ גמולות
הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו (שו״ע או״ח קפ״ט:א).
בית האבל
נוסח מיוחד ובו המלך החי ואל אמת דיין אמת (שו״ע או״ח קפ״ט:ב) ; ולפרטים — דיני אבלות.
טעה ולא אמרה
תמצית: נידון האחרונים הוא, ומרן לא עסק בו בסימן זה ; ולמעשה — לרב מוסמך.
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק ב׳) · רא״ש · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)