✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

The third blessing, birkat hamazon on Shabbat, and one who errs — עיונים מעמיקים
סימן קפ״ח · י׳ סעיפים
סיום הברכות דאורייתא · אמן בלחש · מלכות בית דוד · רצה והחליצנו · גבול הטוב והמטיב
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ח — י׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ב׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה וביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות פרק שלשה שאכלו (מ״ח–מ״ט) · «סדר ברכת המזון כך היא» (ברכות מ״ח ע״ב) · «הטוב והמטיב ביבנה תקנוה» (ברכות מ״ח ע״ב)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of contents

  1. הקדמת הסוגיא — סדר ברכת המזון וגדר ברכה שלישית כסיום הברכות דאורייתא (ברכות מ״ח ע״ב)
  2. אמן אחר ברכת עצמו ובלחש — «אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו» (שו״ע או״ח קפ״ח:א), «אמן זה יאמרנו בלחש» (שו״ע או״ח קפ״ח:ב), ומנהג הזימון
  3. מלכות בית דוד ונוסח הברכה — «צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג), «נוסח ברכה זו פותח בה רחם ה׳ אלהינו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ד)
  4. רצה והחליצנו בשבת — מעכב או אינו מעכב — «בשבת אומר בה רצה והחליצנו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ה), «וכל ברכות הללו בשם ומלכות» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו), וגדר טעות המעכבת
  5. ראש חדש, ספק, וסיום הסימן — «אינו חוזר מפני שאינו חייב לאכול פת» (שו״ע או״ח קפ״ח:ז), «סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש» (שו״ע או״ח קפ״ח:ח) · נפקא מינה · טבלאות

📜 The text of the Choulhan Aroukh — the seifim

נוסח ברכה שלישית ודיני ברכת המזון בשבת והטועה בברכת המזון. וּבוֹ י׳ סְעִיפִים:

א׳–ב׳: אמן אחר ברכת עצמו — אחר חתימת בונה ירושלים, ובלחש, ומנהג הזימון. ג׳–ד׳: תוכן הברכה ונוסחה — מלכות בית דוד ולא מלכות אחרת, פתיחה ברחם או נחמנו וחתימה בבונה ירושלים, ונוסחא אחת לשבת ולחול. ה׳: הזכרת מעין המאורע — רצה והחליצנו בשבת, יעלה ויבא בראש חדש ביום טוב ובחול המועד, וסדרן. ו׳–ז׳: הטועה ולא הזכיר — ברכת תשלומין בשם ומלכות, וגבול התחלת הטוב והמטיב, וחילוק שבת מראש חדש. ח׳–י׳: סעודה שלישית, ג׳ שאכלו, ויצא שבת — כראש חדש, ביטול צירוף הזימון, והליכה אחר תחילת הסעודה.

Concise summary:

י׳ seifim: the siman is built on the boundary between the third and the fourth blessing. One answers amen to his own blessing — «אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו» (שו״ע או״ח קפ״ח:א) — and «אמן זה יאמרנו בלחש» (שו״ע או״ח קפ״ח:ב). One places in it the kingship of David — «צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג) — and a single nusach (שו״ע או״ח קפ״ח:ד). On Shabbat «בשבת אומר בה רצה והחליצנו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ה) ; one who forgot says a blessing «בשם ומלכות» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו) so long as he has not begun הטוב והמטיב, and otherwise «צריך לחזור לראש ברכת המזון» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו) — but on Rosh Chodesh «אינו חוזר מפני שאינו חייב לאכול פת» (שו״ע או״ח קפ״ח:ז).

1. הקדמת הסוגיא — ברכה שלישית כסיום הברכות דאורייתא (ברכות מ״ח ע״ב)

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין האמן שאחר ברכה שלישית — לשון מרן : «אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו» (שו״ע או״ח קפ״ח:א), והטעם בצדו — «מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא» (שו״ע או״ח קפ״ח:א), «דהטוב והמטיב אינה דאורייתא» (שו״ע או״ח קפ״ח:א). ומקורו בברייתא — «סדר ברכת המזון כך היא» (ברכות מ״ח ע״ב), ובמימרא — «הטוב והמטיב ביבנה תקנוה» (ברכות מ״ח ע״ב). ובו י׳ סעיפים, ויסודם אחד: מהותה של ברכה שלישית, ומה שנעשה בה ובטועה בה.
ארבע ברכות ברכת המזון: תמצית לשון הגמרא: ברכה ראשונה — הזן, שניה — ברכת הארץ, שלישית — בונה ירושלים, רביעית — הטוב והמטיב ; ובשבת «מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה» (ברכות מ״ח ע״ב), ו«ואומר קדושת היום באמצע» (ברכות מ״ח ע״ב). ושלש הראשונות מן התורה והרביעית מדרבנן — «הטוב והמטיב ביבנה תקנוה» (ברכות מ״ח ע״ב). ומכאן עמוד השדרה של סימן זה: כל דיניו נסובים על הגבול שבין ברכה שלישית לרביעית.
החקירה היסודית — האמן שאחר בונה ירושלים: היכר לסיום הברכות דאורייתא, או עניית אמן ככל אמן שאחר ברכה? ונפקא מינה: אם יאמרנו בלחש או בקול רם, ומה דינו בזימון (שו״ע או״ח קפ״ח:ב וברמ״א שם). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. אמן אחר ברכת עצמו ובלחש (שו״ע או״ח קפ״ח:א–ב)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו» (שו״ע או״ח קפ״ח:א), «מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא» (שו״ע או״ח קפ״ח:א). סעיף ב׳: «אמן זה יאמרנו בלחש» (שו״ע או״ח קפ״ח:ב), «כדי שלא ירגישו שברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ויזלזלו בה» (שו״ע או״ח קפ״ח:ב) ; וברמ״א «וכן המנהג במדינות אלו לאומרם בקול רם אפי׳ המברך עצמו כשמזמנין» (רמ״א או״ח קפ״ח:ב).
קושיא — אם עונה אמן כדי להכיר שכאן סיום הברכות דאורייתא, מדוע יאמרנו «בלחש» (שו״ע או״ח קפ״ח:ב), והרי הלחש מבטל את ההיכר?
תירוץ: תרתי איכא כאן, ותקנת חכמים מכוונת לשתיהן. מצד אחד עונה — לסמן לעצמו את סיום הברכות דאורייתא ; ומצד שני בלחש — «כדי שלא ירגישו שברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ויזלזלו בה» (שו״ע או״ח קפ״ח:ב), שלא יבואו ההמון לזלזל בברכה רביעית. נמצא שההיכר הוא למברך, והלחש הוא לשומעים. ולפי זה מובן הרמ״א: כשמזמנין ואחרים עונין אמן על כל הברכות, שוב אין האמן הזה בולט, ולכן «וכן המנהג במדינות אלו לאומרם בקול רם אפי׳ המברך עצמו כשמזמנין» (רמ״א או״ח קפ״ח:ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — טעם הלחש: חשש זלזול בברכה רביעית, או שאין דרך ארץ לענות אמן אחר ברכת עצמו בקול? ונפקא מינה: היחיד המברך לעצמו לעומת המזמן, וכדברי הרמ״א שם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו» (שו״ע או״ח קפ״ח:א) ; «מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא» (שו״ע או״ח קפ״ח:א) ; «אמן זה יאמרנו בלחש» (שו״ע או״ח קפ״ח:ב) ; «וכן המנהג במדינות אלו לאומרם בקול רם אפי׳ המברך עצמו כשמזמנין» (רמ״א או״ח קפ״ח:ב).

3. מלכות בית דוד ונוסח הברכה (שו״ע או״ח קפ״ח:ג–ד)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג), «ואין להזכיר בה שום מלכות אחר» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג), «שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג), «וכן אין לומר בה אבינו מלכנו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג) ; וברמ״א «וי״א דאף כשאומר יעלה ויבא לא יסיים מלך חנון ורחום אלא ידלג מלת מלך» (רמ״א או״ח קפ״ח:ג). סעיף ד׳: «נוסח ברכה זו פותח בה רחם ה׳ אלהינו או נחמנו ה׳ אלהינו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ד), «וחותם בה בונה ירושלים או מנחם ציון בבנין ירושלים» (שו״ע או״ח קפ״ח:ד), «ואין לשנות הנוסחא משבת לחול דבין בשבת בין בחול אומר נוסחא אחת» (שו״ע או״ח קפ״ח:ד) ; וברמ״א «וי״א דאמרי׳ בונה ברחמיו ירושלים וכן נוהגין» (רמ״א או״ח קפ״ח:ד).
שורש הדין (ברכות מ״ט ע״א): שנינו בברייתא — «כל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ»… «לא יצא ידי חובתו» (ברכות מ״ט ע״א), ובכללן מלכות בית דוד שבבונה ירושלים. ומאידך הובאה שם דעת רב, שתמצית: לא אמר ברית ותורה ומלכות — יצא, מפני שאינן בנשים ובעבדים. ומרן פסק «צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג), והביאו הבית יוסף.
חקירה — מלכות בית דוד: מגוף מטבע הברכה (ובלעדיה אין שם ברכה שלישית), או הזכרה שהיא מצוה בעלמא בתוך הברכה? ונפקא מינה: מי שסיים הברכה ולא הזכירה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ולא מלכות אחרת: טעמו של מרן מפורש — «שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג), ולכן הדוחה את הנוסח המשוה ביניהן קורא לו טועה, וכן «וכן אין לומר בה אבינו מלכנו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג). והרמ״א הוסיף בזה חומר אף ביעלה ויבא — «וי״א דאף כשאומר יעלה ויבא לא יסיים מלך חנון ורחום אלא ידלג מלת מלך» (רמ״א או״ח קפ״ח:ג), וסיים שתמצית: סברא נכונה היא, אלא שלא ראה נוהגין כן.
יישוב הנוסח (סעיף ד׳): מכיון שגוף הברכה אחד הוא בשבת ובחול — «ואין לשנות הנוסחא משבת לחול דבין בשבת בין בחול אומר נוסחא אחת» (שו״ע או״ח קפ״ח:ד) — נמצא שרצה והחליצנו אינה נוסח חילופי אלא תוספת באמצע הברכה, וכלשון הגמרא בשבת «ואומר קדושת היום באמצע» (ברכות מ״ח ע״ב). ומכאן הבנה לכל מה שיבוא בסעיפים ו׳–ז׳: הטועה החסיר תוספת שבתוך הברכה, לא את הברכה עצמה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג) ; «ואין להזכיר בה שום מלכות אחר» (שו״ע או״ח קפ״ח:ג) ; «נוסח ברכה זו פותח בה רחם ה׳ אלהינו או נחמנו ה׳ אלהינו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ד) ; «ואין לשנות הנוסחא משבת לחול דבין בשבת בין בחול אומר נוסחא אחת» (שו״ע או״ח קפ״ח:ד).

4. רצה והחליצנו בשבת — מעכב או אינו מעכב, וגדר טעות המעכבת (שו״ע או״ח קפ״ח:ה–ו)

לשון השלחן ערוך

סעיף ה׳: «בשבת אומר בה רצה והחליצנו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ה), «ובראש חדש וי״ט וחולו של מועד אומר יעלה ויבא» (שו״ע או״ח קפ״ח:ה), «ואם חל אחד מהם בשבת אומר רצה והחליצנו ואח״כ יעלה ויבא» (שו״ע או״ח קפ״ח:ה), «ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא» (שו״ע או״ח קפ״ח:ה). סעיף ו׳: «טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה׳ מקדש השבת» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו), «וכל ברכות הללו בשם ומלכות» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו), «והא דסגי בהך ברכה דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו), «אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת המזון» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו).
החקירה המרכזית — הזכרת שבת בברכת המזון: מדין מטבע הברכה בשבת (שקדושת היום קבועה בברכה), או מדין חיוב הסעודה בשבת (שהואיל וחייב לאכול, הרי הברכה כתפלת חובה)? ונפקא מינה גדולה: ראש חדש (שו״ע או״ח קפ״ח:ז) וסעודה שלישית (שו״ע או״ח קפ״ח:ח), שבשניהם אין חיוב פת גמור — ולצד ב׳ מובן היטב שאינו חוזר, ולצד א׳ צריך טעם אחר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — אם הזכרת שבת מעכבת, מדוע די בברכה מיוחדת ואינו חוזר לראש ; ואם אינה מעכבת, מדוע יחזור לראש משהתחיל הטוב והמטיב?
תירוץ — גדר טעות המעכבת: ההזכרה מעכבת, אלא שכל זמן שברכה שלישית לא נסתיימה בפועל — כלומר שלא נכנס לברכה שלאחריה — עדיין מקומה של ההזכרה קיים, ותקנו לה ברכת תשלומין «בשם ומלכות» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו) העומדת במקומה. ומשהתחיל הברכה הרביעית שוב אין מקום לתשלומין, ונמצאת ברכת המזון חסרה מעיקרה — ולכן «אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת המזון» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו). נמצא שהתחלת הטוב והמטיב אינה סתם סימן זמן, אלא גדר: היא סוגרת את ברכה שלישית ואת אפשרות תיקונה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«בשבת אומר בה רצה והחליצנו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ה) ; «וכל ברכות הללו בשם ומלכות» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו) ; «והא דסגי בהך ברכה דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו) ; «אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת המזון» (שו״ע או״ח קפ״ח:ו).

5. ראש חדש, ספק, וסיום הסימן (שו״ע או״ח קפ״ח:ז–י) · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף ז׳: «אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה» (שו״ע או״ח קפ״ח:ז), «אינו חוזר מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון» (שו״ע או״ח קפ״ח:ז), «וחול המועד דינו כר״ח» (שו״ע או״ח קפ״ח:ז) ; ובראש חדש שחל בשבת «כולל ראש חודש עם שבת ואומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון» (שו״ע או״ח קפ״ח:ז), «וחותם בשל שבת ואינו חותם בשל ראש חדש» (שו״ע או״ח קפ״ח:ז) ; וברמ״א «ואפשר דמ״מ יש לאמרו בתוך שאר הרחמן» (רמ״א או״ח קפ״ח:ז). סעיף ח׳: «סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש» (שו״ע או״ח קפ״ח:ח). סעיף ט׳: «יברך כל אחד בפני עצמו כי מידי זימון כבר יצאו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ט). סעיף י׳: «היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה» (שו״ע או״ח קפ״ח:י), «וה״ה לר״ח ופורים וחנוכה» (שו״ע או״ח קפ״ח:י).
שורש חילוק ראש חדש (ברכות מ״ט ע״ב): תמצית: הקשו מה בין תפלה לברכת המזון בטעה ולא הזכיר של ראש חדש, והשיבו שהתפלה חובה ומחזירין, אבל ברכת המזון — «דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל» (ברכות מ״ט ע״ב) — אין מחזירין ; ובשבתות וימים טובים «דלא סגי דלא אכיל» (ברכות מ״ט ע״ב) חוזר. ומרן נקט טעם זה עצמו בלשונו — «מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון» (שו״ע או״ח קפ״ח:ז).
חקירה — «וחותם בשל שבת ואינו חותם בשל ראש חדש» (שו״ע או״ח קפ״ח:ז): משום שאין חותמין בשתים, או משום שראש חדש קל ואינו ראוי לחתימה? ונפקא מינה: לשון החתימה כשחל ראש חדש בשבת. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — נסתפק ואינו יודע אם הזכיר של שבת: כלפי מה נדון הספק? ואין כאן הכרעה, אלא הצגת צדדי העיון ; ולמעשה בספק — שאלת חכם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
סיום הסימן — שני דינים נלווים: (א) שלשה שאכלו וצריכין לחזור — «יברך כל אחד בפני עצמו כי מידי זימון כבר יצאו» (שו״ע או״ח קפ״ח:ט) : החזרה היא על ברכת המזון בלבד, שהזימון כבר נתקיים ואינו נשנה. (ב) סעודה שנמשכה — «היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה» (שו״ע או״ח קפ״ח:י), «וה״ה לר״ח ופורים וחנוכה» (שו״ע או״ח קפ״ח:י) : גדר הסעודה נקבע בתחילתה, וברכת המזון נגררת אחריה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

עניןהלכה למעשה
אמן אחר בונה ירושליםעונה אמן אחר ברכת עצמו, ובלחש ; ובזימון נהגו בקול רם (שו״ע או״ח קפ״ח:א-ב ורמ״א שם).
תוכן הברכהמזכיר מלכות בית דוד ולא מלכות אחרת, ואינו אומר בה אבינו מלכנו (שו״ע או״ח קפ״ח:ג).
נוסח הברכהפותח ברחם או נחמנו, חותם בבונה ירושלים ; נוסחא אחת לשבת ולחול (שו״ע או״ח קפ״ח:ד).
הזכרת היוםרצה והחליצנו בשבת ; יעלה ויבא בר״ח, יו״ט וחוה״מ ; ובשבת שחל בהם — רצה תחילה (שו״ע או״ח קפ״ח:ה).
טעה בשבת וביו״טברכת תשלומין בשם ומלכות קודם הטוב והמטיב ; ולאחריו — חוזר לראש (שו״ע או״ח קפ״ח:ו).
טעה בר״ח ובסעודה שלישיתברכה בלא חתימה קודם הטוב והמטיב ; ולאחריו — אינו חוזר (שו״ע או״ח קפ״ח:ז-ח).
ג׳ שאכלו ויצא שבתהחוזרין מברכין כל אחד לעצמו ; והסעודה נגררת אחר תחילתה (שו״ע או״ח קפ״ח:ט-י).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

העניןהדיןהמקור
סדר ארבע הברכותהזן, הארץ, בונה ירושלים, הטוב והמטיב ; והרביעית מדרבנןברכות מ״ח ע״ב · שו״ע או״ח קפ״ח:א
אמן ובלחשעונה אמן אחר ברכת עצמו, ובלחש ; ובזימון בקולשו״ע או״ח קפ״ח:א-ב · רמ״א או״ח קפ״ח:ב
מלכות בית דודמזכירה בברכה שלישית ולא מלכות אחרתברכות מ״ט ע״א · שו״ע או״ח קפ״ח:ג
נוסח הברכהרחם / נחמנו ; בונה ירושלים ; נוסחא אחתברכות מ״ט ע״א · שו״ע או״ח קפ״ח:ד
הזכרת מעין המאורערצה והחליצנו ויעלה ויבא, וסדרןברכות מ״ח ע״ב · שו״ע או״ח קפ״ח:ה
הטועה ולא הזכירברכת תשלומין וגבול הטוב והמטיב ; חילוק שבת מר״חברכות מ״ט ע״ב · שו״ע או״ח קפ״ח:ו-ח
זימון ותחילת הסעודהמברכין כל אחד לעצמו ; אזלינן בתר התחלת הסעודהשו״ע או״ח קפ״ח:ט-י
גמרא: ברכות פרק שלשה שאכלו (מ״ח–מ״ט) · «סדר ברכת המזון כך היא» (ברכות מ״ח ע״ב) · «הטוב והמטיב ביבנה תקנוה» (ברכות מ״ח ע״ב) · «אין חותמין בשתים» (ברכות מ״ט ע״א) · «דלא סגי דלא אכיל» (ברכות מ״ט ע״ב)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק ב׳) · רא״ש · מרדכי (סוף ברכות) · אבודרהם · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · משנה ברורה וביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קפ״ח · נוסח ברכה שלישית ודיני ברכת המזון בשבת והטועה בברכת המזון · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman קפ״ח · ♥ Support

📖Join the chavrusa